מחול הדבורים

פרק 1

הערב כבר ירד על העיר בריסל, ובתי העסק החלו נועלים את שעריהם בזה אחר זה. היה זה זמנן של המסעדות, הבארים ובתי השעשועים להיות כינור ראשון של הפעילות במרכז העיר, שעברה לקצב חיים שונה מזה של יום העבודה. מוקד פעילות לילי כזה היתה מסעדת "פטריות הכמהין השחורות" (La Truffe Noir), ששכנה בבּוּלבר דה לה קאמבר מספר 12. גאוותה של המסעדה היתה על המתכונים היצירתיים של השֶׁפים, שהפליאו לשלב את הכמהין בתבשילים בעלי שמות אקזוטיים מרתקים. המסעדה נפתחה לקהל - וכבר הצטופף לפִתחה תור של אנשים הדורי לבוש בהמתנה למקום שהוזמן ימים מראש. ביניהם עמד גבר שהציג את עצמו כמר פיטרסון, לבוש בחליפת ערב בת שלושה חלקים, ולו זקן מטופח ושפם גזוז. לידו עמדה בת זוגו, שלבשה שמלת ערב שחורה בעלת מחשוף צנוע וצעיף טורקיז שהתאים לעיניה הירוקות. המארחת בדקה את שמותיהם וביקשה שיתלוו אליה לשולחן הקרוב לקיר האחורי של המסעדה, שממנו אפשר היה לצפות בנכנסים למסעדה ובכל השולחנות. לא במקרה נבחר המקום. איש לא יכול היה לשער כי עבור בני הזוג, שהתאימו עצמם בלבוש ובהופעה לקהל הסועדים, הארוחה היתה רק אמצעי במסגרת המשימה המיוחדת שקיבלו - מעקב אחר אדם מסוים.

●●●

הכול החל בישראל כמה שבועות קודם לכן, כאשר ד"ר גבריאל בן־ארי קיבל שיחת טלפון מאיש שהזדהה כבנימין ממשרד ראש הממשלה.

"אני מבקש לשוחח איתך בעניין חשוב מבחינה לאומית," אמר האיש בקול בריטון עמוק וסמכותי, של מי שאינו רגיל שמסרבים לו.

"מה הכבוד שנפל בחלקי?" ניסה גבריאל לשלב קצת הומור.

"גבריאל, אתה לא אלמוני בארצנו," אמר בנימין, "אנחנו יודעים על העבר שלך ועל הישגיך, ודי בזה כדי להצדיק את הבקשה שלי שתסייע לנו."

הניסיונות של גבריאל להבין יותר ולקבל פרטים נוספים עלו בתוהו. "כשניפגש אמסור לך פרטים רבים שישביעו את הסקרנות שלך, וגם - כך אני מקווה - ישכנעו אותך להסכים. הנושא חשוב ודחוף. אנא מצא זמן לפגישה עוד היום!"

גבריאל לא היה צריך הרבה הסברים באשר לארגון שאותו ייצג בנימין. היה ברור לו שמדובר באחד משני ארגוני המודיעין הכפופים לראש הממשלה - המוסד או השב"כ. די היה בעובדה שבנימין השתמש במטבע הלשון "חשיבות לאומית" כדי לשכנע אותו להיענות לבקשה. לזאת נוספה גם הסקרנות הטבעית שלו. "אגיע לפגישה בשעה שביקשת," אמר גבריאל לאחר שבדק את לוח הזמנים שלו עם מזכירתו נורית, ושמע את אנחת הרווחה בקולו של בנימין. הוא רשם את הכתובת ונפרד מבנימין בתחושה שמשהו יוצא דופן עומד להתרחש.

היה זה בית מגורים בן ארבע קומות, בדיוק כמו כל שאר הבתים ברחוב. דלת הכניסה נפתחה בדחיפה ונראה כי לוח הקודים שלצדה לא היה בשימוש זמן רב. גבריאל הרגיש שהוא תחת מעקב מהרגע שנכנס לבניין. הוא טיפס עד לקומה השלישית, מצא את דירה מספר 5 ולחץ על הפעמון. הדלת נפתחה מיד. בנימין הושיט יד חזקה ומחוספסת מעט ללחיצה. הוא היה איש גבוה בעל מבנה גוף אתלטי, ונראה כמי שמקפיד לשמור על כושר. תווי פניו היו חדים, שפתיו קפוצות, שערו השחור והמקורזל החל להידלדל ועיניו הירוקות סרקו את גבריאל כקרני רנטגן רבות עוצמה.

הדירה בת שלושת החדרים היתה מרוהטת בפשטות אלגנטית, ולא ניכרו בה סימנים שיש לה דיירים קבועים. בנימין הציע קפה ונכנס למטבח. רק כשהתיישבו זה מול זה בסלון, בכורסאות המצופות פלסטיק דמוי עור עם ספלי הקפה בידיהם, בנימין החל לדבר.

"אתה מודע בוודאי, כמו רבים בישראל, למתרחש בעיראק תחת שלטונו של סדאם חוסיין. בעיקר מטריד אותנו, ובמידה מסוימת גם את האמריקאים, המאמץ שסדאם עושה לפיתוח ולהצטיידות במערכות נשק לטווחים של מאות קילומטרים. המאמץ הזה של עיראק קיבל עידוד מהתפיסה של סדאם כי לטילים ארוכי הטווח שלו היה חלק מכריע בתבוסה של איראן. כזכור, המלחמה מול איראן, שסדאם חוסיין יזם אותה, החלה בגלל סכסוך גבולות סביב נהר שט אל־ערב עוד ב־1975. עיראק היתה אז חלשה מבחינה פנימית, בעקבות מרד הכורדים בצפון המדינה, שנתמך על ידי מוחמד רזא שאה פהלווי, שליט איראן. גם אנחנו עזרנו לכורדים במלחמה נגד עיראק. סדאם הוביל מהלך חכם שהביא להסכם בין איראן לעיראק, ובו ניתנה לאיראן שליטה חלקית בשט אל־ערב, ובתמורה הפסיק השאה את התמיכה בכורדים - והמרד שלהם דעך. זמן קצר לאחר המהפכה, שהוביל האייתוללה רוחאללה חומייני, החל מבצע טיהור נרחב בצבא האיראני. המבצע הביא להחלשה ניכרת של כוחה הצבאי של איראן. ההשתלטות של 'סטודנטים' על השגרירות האמריקאית בטהרן וניתוק היחסים בין ארצות הברית לאיראן הוסיפו לה ממד של חולשה. בדיוק לזה המתין סדאם חוסיין, שמעולם לא התכוון לוותר על השליטה בחלקו המערבי של נהר שט אל־ערב, ופתח במלחמה. נראה לי, גבריאל, שעם הרקע הביטחוני שלך בעבר ואף היום בחברת הייעוץ שלך, אני לא צריך לפרט יותר מדי."

"אני זוכר היטב את המלחמה העקובה מדם הזו," ענה גבריאל, "קרוב ל־400 אלף חללים עיראקים ולמעלה ממיליון איראנים... למדתי גם על המסקנות של סדאם בעקבות 'מלחמת הערים', כפי שכונתה התקיפה ההדדית של שתי הבירות ב־1985, וכי לדעת העיראקים הטיל ניצח. אני יודע שבעיני סדאם חוסיין יהיה לסוג הלחימה הזה משקל רב יותר בעתיד. היום ברור לכל מי שעיניו בראשו כי המטרות של סדאם חוסיין במלחמה הזו לא הושגו," הוסיף גבריאל שהבין כי כל השיחה עד כה היתה רק מבוא לדברים שעליהם רצה בנימין לדבר, והוא המתין בסבלנות שהאיש יגיע לכך.

"עיראק," המשיך בנימין, "החלה לקבל טילי סקאד B מברית המועצות ושאפה להגדיל את הטווח שלהם ל־600 קילומטרים. לשם כך היא היתה צריכה להקטין את משקל ראש הנפץ. הטווח החדש מאיים על ארצות המפרץ ועל סעודיה, אך גם על ישראל - אם משגרים את הטילים מהמדבר המערבי של עיראק. ידוע לנו שהעיראקים הצליחו לרכוש רכיבים משתי חברות גרמניות. הם לא היו יכולים להצליח בפרויקט שאפתני כזה לבד, וכאן נכנסת לתמונה דמות המפתח של מדען קנדי... זהו דוקטור ג'רלד בּוּל, מהנדס ומומחה בתחום האווירודינמיקה. בּוּל קנה לו שם עולמי כשהקים את 'החברה לחקר החלל', SRC, שמושבה כיום בבלגיה..."

גבריאל חש לפתע כי קצב פעימות הלב שלו עולה; הוא לא שכח את המפגש בברבדוס, שבו השתתף בהיותו עדיין במערכת הביטחון, בחיפוש אחר ארטילריה לטווחים ארוכים בעת מלחמת ההתשה שהתנהלה בתעלת סואץ. הביקור הזה בשדה הניסויים שבאי ברבדוס צף ועלה כעת בעוצמה, כאילו היה רק אתמול, ובצבעים ובריחות האקזוטיים; דמותה של כרמן, העוזרת של ד"ר בּוּל, בעלת העור השחום והחלק, החיוך שחשף את השיניים הצחורות שלה וחמוקי גופה המוצקים, הופיעה לנגד עיניו ומיאנה להיעלם.

הוא נזכר כיצד מטוס אמריקן איירליינס נחת בשעת לילה מאוחרת בנמל התעופה BGI, כעשרה קילומטרים מזרחית לברידג'טאון, בירת האי ברבדוס. היו עליו רק מעט נוסעים, ביניהם שלושה ישראלים: שני קצינים - גבריאל איש המחקר והפיתוח, שמואל איש שדות הניסויים - והנספח המדעי מהקונסוליה שבניו יורק. זאת היתה הנחיתה האחרונה בנמל באותו יום, וניכר היה כי פקידי ביקורת הדרכונים ואנשי המכס שמחו לסיים את יומם, בשעה שהניחו לנוסעים לעבור ללא שהיות ובדיקות מיותרות.

היום הראשון של הצוות הישראלי עם אנשיו של ד"ר בּוּל הוקדש בעיקר לסקירות טכניות ולביקור גדוש בפרטים באתר הניסויים. לקראת אחר הצהריים הרגישו האורחים הישראלים עייפות שנבעה בחלקה מיַעפת, אך גם משפע הפרטים שהמהנדסים של בּוּל העמיסו עליהם. אנשיו של בּוּל, מהנדסים קנדים ואמריקאים, הלכו אחריו באש ובמים. בצוות היו גם ילידי ברבדוס שגויסו בידי ד"ר בּוּל לפרויקט ונשלחו ללימודים בארצות הברית. גבריאל ושמואל היו צוות שנבחר בקפידה למשימה נוכח יכולתם לטפל גם בטכנולוגיות מתקדמות. סגן הרמטכ"ל, שקרא להם לפגישה טרם צאתם, הדגיש את החשיבות האסטרטגית של טווחים ארוכים לארטילריה. "האבידות שלנו במלחמת ההתשה לאורך תעלת סואץ הן בלתי נסבלות," אמר להם, "וחייבים למצוא דרכים למנוע פגיעה באנשים שלנו במלחמה הזו שלא נראה שיש לה סוף. המשימה שלכם היא בעדיפות עליונה."

השניים חשו את כל כובד האחריות המונחת על שכמם, ולכן פקחו עיניים וכרו אוזניים במהלך הביקורים והסקירות המייגעות. תותחי הצי, בעלי הקוטר 16 אינטש והקנה שאורכו הוכפל, נראו כמו מפלצות מעידן הדינוזאורים. הריתוך של קנה תותח אחד אל תותח שני היה מלאכת מחשבת של מטלורגיה. מהנדסי הצי של ארצות הברית ידעו לשמר את חוזק הקנה לכל אורכו הכפול, ולטפל בהרפיית המאמצים1 שנוצרו במהלך הריתוך של דופנות הפלדה העבות של קני התותח. עמדות ירי נוספות נבנו עבור התותחים בעלי הקטָרים הקטנים יותר. הירי בוצע, מטעמי בטיחות, על ידי הפעלה מרחוק, מתוך חדר הבקרה המרכזי של שדה הניסויים. בגאווה לא מבוטלת הציגו המהנדסים את מערך המדידות המטאורולוגי, שבו השתמשה בעבר האוניברסיטה הקנדית, ואליו חוברו כל אמצעי המדידה החדשים. גולת הכותרת היה מכ"ם חדיש, שיכול היה לעקוב גם אחר גופים קטנים כפגזי תותח בקוטר של חמישה אינטשים וגם אחר ה"סנוניות" - כפי שקראו להן אנשיו של בּוּל - הלוא הם הגופים הגדולים והכבדים של ניסויי המדידות בחלל.

את היום הראשון סיימו השניים בחדר הבקרה, שעורר את קנאתם נוכח שפע מסכי הבקרה שהותקנו בו, והאלגנטיות של החיבור בין כל האמצעים לכדי שליטה מלאה במהלך הניסוי. ד"ר בּוּל הצטרף אליהם באותו שלב. הוא היה גבר גבה קומה וארוך גפיים, המתנועע בקלות ובזריזות כאילו הוא מרחף בחלל. שֹער ראשו היה שחור גלי ומשוך לאחור, חושף מצח גבוה. העיניים התכולות־סגולות שלו התמקדו בשני האורחים, בעיקר על גבריאל, ביודעו שהמלצותיו הן שיקבעו את גורל שיתוף הפעולה העתידי.

בּוּל לא התערב במהלך הסקירות והתשובות לשאלות שאותן ניהלו אנשיו, אך עקב אחר כל מילה שנאמרה בחדר הבקרה. בַּסיום שוב נעץ מבט בגבריאל, והציג כמה שאלות שהעידו על בקיאות רבה במלחמת ההתשה. "מהו אופי האירועים לאורך התעלה?" החל לשאול, ומיד הוסיף, "ואיך מתפתח שם אירוע ירי? עד כמה עמידים הביצורים, 'המעוזים' כפי שאתם מכנים אותם, בפני הפגזות ארטילריות? מהו יחס הכוחות הארטילריים משני צדי התעלה? ומה יהיה קצב האש הנדרש על ידכם כדי להתמודד עם יחסי הכוחות הקיימים?"

גבריאל לא התקשה להשיב על כל השאלות, וזאת לנוכח הניסיון שרכש כשהיה חלק מצוות התכנון של "קו בר־לב". במסגרת זאת הוא גם ערך סיור לימודי מיוחד בקו מז'ינו שבצרפת. הלקח המר שלמד מן הסיור - מז'ינו היה קו סטטי, ומבוצר ככל אשר יהיה הוא תמיד היה ניתן לעיקוף. קולו של גבריאל היה קול בודד בהמלצה ללמוד מלקחים של צבאות אחרים וממלחמות העבר, ולא להניח את כל הקלפים על קו ביצורים אחד ויחיד. "עבדתם מספיק קשה היום," הפסיק בּוּל את זרם השאלות במבטא המיוחד שלו - אנגלית עם עקבות של צרפתית, שפת אמו, "בטח עוד יש לכם ג'ט־לג. אני ממליץ לכם לנוח במלון, ובשעה תשע בערב יאספו אתכם לארוחת ערב איתי ועם אנשַי במסעדה המועדפת עלי, Whispers on The Bay."

הצוות הישראלי שב למלון קוֹרָאל ריף קְלָאבּ, שאותו בחרו עבורם אנשיו של בּוּל. היה בו גן ענקי שהשתרע עד לחול הלבן, שאפיין את כל רצועת החוף שבמערב האי, אם כי גם בעת ארוחת הבוקר לא היה להם זמן ליהנות מהנוף המרהיב הנשקף מן החלונות. בכניסה למלון התנוסס שלט צבעוני עליז שבישר על Happy Hour, ומתחתיו פירוט המשקאות שיינתנו בחינם.

השלושה חזרו מהביקור וקבעו להיפגש בתוך שעה בלובי, לאחר מקלחת טובה ומנוחה קצרה. רחוצים ורעננים, לבושים ג'ינס וחולצות טי, הם אכן נפגשו לאחר שעה בלובי האלגנטי והנינוח, ואז פנו לעבר הגן המוליך אל חוף הים. הגן היה מעוצב בסגנון הגנים הבריטיים, עם עצי מהגוני גבוהים בעלי צמרת עבותה וכן עצי בנאבה עטורי פרחים בצבע ארגמן עז. שלט שהיה צמוד לעץ בנאבה עצום סיפר על סגולות המרפא של העץ - תמצית שמפיקים ממנו מאזנת את לחץ הדם ואף מטפלת בסוכרת. חולטים עלי בנאבה, לאחר שמייבשים אותם בשמש לכדי תה בעל ארומה מיוחדת. גם עצי הפוינציאנה זהרו בצבעי כתום, מעבר לשיחי בוגנוויליה שיצרו מנהרה לבנה סגולה וכתומה של פרחים. עם זאת, העץ המפתיע ביותר היה עץ הפרנג'יפני, המכונה "פַּלוֹמֶריה"; הפרחים הלבנים, הקטנים, עם כתם הזהב במרכזם, הפיצו ריח משכר שליווה את השלושה בדרכם אל בר המשקאות.

בעודו הולך נפעם, נזכר גבריאל בסיפור הילדים "פרח לב הזהב", וחשב שאולי פרח הפרנג'יפני שימש לו מקור השראה. הבר היה ממוקם בקצה הגן. שלושה מוזגים עמדו במרכזו של מדף הגשה מעגלי, וערבבו משקאות בזריזות ובמיומנות מעוררת כבוד. לאורחים החדשים הציע הברמן הראשי להתחיל את הביקור בקוקטייל ששמו לא אמר להם מאומה: פלנטר פאנץ'. במנוד ראש הם הביעו הסכמה. הברמן מילא תחילה את כלי הערבוב בקוביות קרח כדי שליש מהנפח. אחר כך יצק לכלי כוסית אחת של רום כהה, רבע כוסית של גרנדין (תמצית רימונים), חצי כוס מיץ לימון ממותק וחצי כוס מיץ אננס. את כל המרכיבים הוא ערבב היטב בתנועות אליפטיות. התערובת נמזגה לכוס ארוכה שיצאה היישר ממקרר ההקפאה, ולתוכה הושלך דובדבן אדום. בסיום התהליך הוצמד חצי פלח תפוז אל דופן הכוס. לאחר שכל אחד קיבל את המשקה שלו, הם פרשו לאחד השולחנות הקטנים, משם השקיפו על החול הלבן תחת השמש שנטתה לשקוע. צירוף הטעמים והמתיקות של המשקה העלימו כליל את טעם האלכוהול של הרום.

"מה מקור המשקה הנפלא הזה?" שאל גבריאל את הברמן, כשחזר לבקש עוד.

"אה," ענה הלה, "האגדה מספרת על אשתו של בעל מטעי קנה סוכר בג'מייקה, שחיפשה דרך להרגיע את העובדים בסוף ימי עבודה ארוכים ומייגעים. היא רקחה את המשקה על בסיס הרום שאותו הפיקו מקנה הסוכר..."

"ומה מקורו של הרום עצמו?"

"התשובה לשאלה הזו קצת מורכבת. המסורת מספרת שהסינים וההודים היו אלה שהחלו להתסיס את המיץ של קנה הסוכר ולהפיק ממנו משקה אלכוהולי. אבל בעת החדשה מרבית הרום היה מיוצר בקריביים, וברבדוס נחשבת למדינה שהחלה בהתססת הדִבשה (מולסה) - שהיא מוצר לוואי בהפקת העסיס מקנה הסוכר - ולייצר ממנה את הרום." אחרי רגע הברמן הוסיף, "המציאו למשקה המיוחד הזה שמות רבים במהלך הזמן, ביניהם: הדם של נלסון, מי השטן, משקה הפיראטים, וגם מֵי ברבדוס."

גבריאל חזר אל חבריו עם קוקטייל נוסף. הם שאפו את ניחוח הפרחים הנעים, ולגמו במתינות את הפלנטר פאנץ'.

"שדה הניסויים של דוקטור בּוּל מצויד להפליא ונראה מודרני ויעיל," אמר שמואל, "אבל עוד לא ראינו מה באמת הוא יכול לתת לנו."

"כדאי שנתמקד בתוצאות של ניסויי הירי של התותחים ארוכי הטווח בימים הקרובים," העיר גבריאל, "ורק אז נסכם אם אפשר להמליץ על רכש וכמויות."

"אני מסכים," אמר שמואל, "אבל נראה לי חשוב להבין את היכולות של השדה גם במובן הרחב יותר, עבור ההמשך בעתיד. אני מקבל על עצמי לבחון את הנקודה הזו לעומק."

"אני מצרף את קולי להמלצות שלך, גבריאל, וגם אני מציע להמתין לתוצאות הירי טרם שנמליץ על הרכש," אמר הנספח המדעי של הקונסוליה הישראלית בניו יורק.

אחר כך, בשעה היעודה, המתינה להם לימוזינה לבנה ארוכה, שהביאה אותם אל פתח המסעדה שנבנתה ממש על חוף הים. העיצוב הפנימי היה אלגנטי ויפהפה, וניכרה בו מחשבה רבה; פריסת השולחנות על פני חלל המסעדה והמרחק ביניהם אפשרו שקט ואינטימיות. ד"ר בּוּל כבר המתין להם ישוב ליד השולחן, עם מנהל שדה הניסויים. לימינו הופתעו השלושה למצוא צעירה שחומת עור שיופייה עוצר נשימה. שיער מקורזל אסוף לאחור חשף מצח גבוה ועיניים שחורות כפחם. שמלה שחורה הדוקה הבליטה את חמוקיה - עדות למורשת האפריקאית של אבות אבותיה שהובאו בעל כורחם מהיבשת השחורה להיות עבדים. החיוך הקורן חשף שתי שורות של שיניים צחורות מבעד לשפתיים חושניות.

בּוּל קם מכיסאו ולחץ את ידיהם בחמימות, תוך שהוא מציג את כרמן, העוזרת ליחסי ציבור של הפרויקט בברבדוס. במהלך שיחות הפתיחה התברר כי היא בת למשפחה מכובדת ועשירה מהעיר הוֹלטאוּן, ושלמדה מִנהל עסקים באוניברסיטת הרווארד. על פי המבטים ששלחה בד"ר בּוּל, ניתן היה להניח כי מערכת היחסים שלהם הנָּהּ מעבר לעסקים הנוגעים לפרויקט ולשדה הניסויים.

"אני מציע שנפתח בשמפניה כדי לחגוג את תחילת הביקור החשוב שלכם," אמר בּוּל וסימן למלצר היינות, שמיד התייצב ואמר, "יש לנו דוֹם פֶּריניון במרתף היינות." השמפניה הוגשה על פי כל כללי הטקס, עם פקק שהתעופף עד לתקרה ברעש עמום כשל ירייה באקדח עם משתיק קול, וכן מזיגה לכוסות גבוהות ודקות גזרה.

"המשקה המבעבע הזה מיוצר ביקבים באזור שַמפֵּיין שבצרפת," פתח ואמר ד"ר בּוּל, "והוא נקרא על שמו של הנזיר דוֹם פֶּריניון, שחי במאה ה־17, והיה מנהל מרתף היינות של המנזר הבנדיקטיני בעיירה אוֹבּילַר. הנזיר היה הראשון שערבב זנים שונים של ענבים, כדי להשביח את איכות היין. דוֹם פֶּריניון גם היה האיש שהכניס את השימוש בפקק שעם לסגירה הרמטית של בקבוקי היין המבעבע, ואת הבקבוקים בעלי דופן הזכוכית העבה למניעת התפוצצות. הבקבוקים שהיו עד אז בשימוש לא יכלו לעמוד בלחץ הגז של המשקה התוסס."

אחר כך השיחה קלחה, עד שגבריאל פנה אל ד"ר בּוּל ושאל, "דוקטור בּוּל, מה אתה יכול לומר לנו על משקאות על בסיס רום?"

"פלנטר פאנץ' מוכר לי מאז הביקור הראשון שלי בברבדוס. זהו משקה שיודע להסתיר את הכמות הרבה של האלכוהול בו, ראו הוזהרתם. אבל בכל הנוגע לקנה סוכר ולמשקה רום, למה שלא נשאל בעניין הזה את כרמן שגדלה במשפחת בעלי חוות קני סוכר ומבשלות רום?"

"נכון, המשפחה שלי עוסקת במטעי קנה סוכר וגם בייצור רום." ענתה העוזרת שהסמיקה קלות. "אבל טוב מראה עיניים, ואם תרצו ואם זמנכם יאפשר זאת - אשמח לערוך לכם סיור במטעים ובמפעל לייצור רום."

המלצר הראשי נענה לסימן של ד"ר בּוּל. נראה שהיה למארח מעמד של כבוד במסעדה. בין שלל המנות הראשונות בלטו מנת סלט חם של לובסטר, שהוגש על מצע של סלט חסה עם פרוסות דקות של פטריות כמהין; כבד אווז מטוגן במחבת שהוגש על גבי טוסט של מאפה בריוש עם בצלצלים מקורמלים ומחית תפוח עץ, ועוגות עשויות מדגים טחונים, שטוגנו בשמן והוגשו בלוויית סלט רוקט. הבחירה היתה קשה. לבסוף בחרו גבריאל וכרמן בסלט הלובסטר, והאחרים נחלקו בין כבד האווז לעוגות הדגים. בחירת המנות העיקריות אף היא לא היתה מלאכה קלה. רק לאחר התייעצות קדחתנית עם רב המלצרים, ובהשתתפות ערה של ד"ר בּוּל וכרמן, סומנו שלוש המנות המובילות: דג סלמון כמעט נא בניחוח וניל, עם אורז צרוב קלות טרם הבישול, בתוספת טיפת לימון ואספרגוס שטוגן קלות לפני שהוזלפה עליו וודקת פירות יער; נתח דג טונה צרוב קלות, שהוגש כמעט נא על גבי שוּמָר צרוב ורסק עגבניות, בתוספת רוטב של ברנדי עם גרגרי פלפל וחרדל טחון. המנה השלישית היתה חזה עוף בסגנון מטבח הקייג'ון, שהוגש עם ירקות טריים, חתוכים למקלונים דקים וארוכים, ובתוספת תפוחי אדמה עם זעפרן, שעועית שחורה וסלט תירס. גם הפעם בחירתם של גבריאל וכרמן היתה זהה - דג הטונה. האחרים בחרו בחזה העוף. נותר רק לבחור את היין, ולשם כך שוב הוזעק מלצר היינות. לאחר דקלום ארוך ונמלץ על איכות מרתף היינות שלהם, הוא המליץ, בהתחשב במזג האוויר החמים, על יין צרפתי לא כבד במיוחד. יינות מחוז בורדו ירדו מן הפרק. הבחירה נפלה על יין בורגונדי, קוֹט דוּ בּוֹן. "מדובר ביין אדום־בהיר, משיפולי הגבעות של אזור בון שבבורגונדי," הסביר המלצר, "שותים אותו בדרך כלל קצת צונן ולא בטמפרטורת החדר. הוא קל ופירותי, ומאוד מתאים לערב זה." ד"ר בּוּל טעם את היין שנמזג לכוסו, גלגל אותו בלשונו והעבירו בפיו מצד לצד. או אז אישר במנוד ראש למלצר היינות להמשיך ולמזוג לכולם. זאת היתה הפעם הראשונה שגבריאל טעם מהיין הזה. הניחוח הפירותי והמרקם הקטיפתי עלו לראשו כמעט מיד.

הארוחה עברה בנעימים. לא היה אפשר לטעות בתכליתיות ובחתירה של ד"ר בּוּל לעבר מטרותיו, גם כאשר המעטה של כל זה היה שיחה חברתית קלילה. לא היה לגבריאל ספק כי בּוּל חותר לכבוש את החלל, אבל גם היה לו ברור שבדרך לחלל צריך להשיג מימון - ולכאן בדיוק נכנסו נושאי הסחר במערכות הארטילריה המתקדמות. לקינוח הסכימו הכול על סלט פירות טרופיים, שהוגש בקערת בדולח מעוטרת. השילוב של מגוון הפירות עם חלב הקוקוס והרום הרגיש לגבריאל פלאי ממש.

"ידידַי היקרים," פנה בּוּל לאורחיו לאחר ששילם את חשבון הארוחה, "היה לכם יום ארוך ומייגע, ומחר הירי הראשון מתוכנן כבר לשעה שבע בבוקר. אני מודה לכם על חברתכם ומציע לכם לישון היטב."

כשנפרדו בלחיצות ידיים ובתודות, השהתה כרמן את ידה בידו של גבריאל והישירה לעיניו מבט שגרם ללבו לפרפר. הלימוזינה הארוכה והנהג המתינו להם, ועד מהרה נכנסו השלושה למלון, שעוד רחשו בו חיים, ופנו איש לחדרו.

1 מושג בפלסטיקה הנדסית; תהליך שמשנה את המיקרו־מבנה של החומר.