מיינדפולנס – מעבר למודעות הקשובה

פרק 1 מגבלות הקשיבות

משהתוודעתם אל האור הבוהק של המודעות הערה,

תרגול המיינדפולנס עשוי להצטייר לפתע כמו העלאת אור חיוור

של פנס באמצע היום מתוך תקווה לשפוך אור על הדברים.

בהקשר שבו למדתי ותרגלתי אותה, המודעות הקשובה הייתה לי תמיד אבן דרך, לא מטרה בפני עצמה. שיטה עתירת מיומנויות להתקדמות אל מעבר למודעות זו כדי לאתר את היסודות שמהם היא נובעת. על פי המסורת הזו – שיכולה ללבוש צורות שונות אבל במקרה שלי באה לידי ביטוי בזן בודהיזם – עצם היותנו קשובים הוא הפתח אל מודעות עמוקה ומתמשכת יותר שאותה לא ניתן לייצר או לתרגל. המודעות העמוקה הזו מתקיימת תמיד, בין אם אנחנו מודעים לה ובין אם לאו. היא מצבנו הטבעי, מצב של נוכחות ספונטנית שבלעדיה לא יכולה להתקיים כלל שום חוויה. במקום לטפח אותה כמו כישרון או לחזק אותו כמו שריר, אנחנו פשוט צריכים לזהות אותה ואז להוסיף ולחזור אליה.

בהקשר זה המיינדפולנס לא נועד להעצים ביצועים, לשפר בריאות, לרומם את מצב הרוח או להקנות אף לא אחד מהיתרונות האחרים שזוהו במחקרים המדעיים בעשורים האחרונים. אפילו אושר יחסי ורגשות חיוביים אחרים, תוצאה בלתי נמנעת של תרגול סדיר של מיינדפולנס, שהתורות המסורתיות מכירות בקיומו ומעריכות אותו, נחשבים כשלעצמם כאמצעי להשגת מטרה סופית ומספקת יותר: זיהוי הטבע האמיתי שלנו ו"השיחרור הבטוח של הלב" מהסבל. היתרונות האחרים הם רק תוצרי לוואי, הטבות נלוות בדרך אל המימוש העצמי.

תשומת לב קשובה לחוויות שבאות והולכות יכולה להוליד תובנות עמוקות על טבעו הארעי והשברירי של מה שמכונה 'עולם החומר' ועל אוסף המחשבות, הרגשות, הזיכרונות והדימויים שאנחנו תופסים כעצמי נפרד. בגישות מסוימות של המיינדפולנס מושגת התובנה הזו בדרך כלל רק אחרי שנים של תרגול מדיטציה ממוקד. אבל יש גם גישה מיידית יותר שמכוונת ישירות אל הנדבך העמוק הזה ומזמינה הכרה מיידית, מעבר למיינד. הגישה הישירה הזו לאושר ושלוות נפש בני-קיימא היא העומדת במרכזו של ספר זה. המודעות הקשובה אולי סוללת את הדרך, אבל בשלב מסוים יהיה עליכם להתקדם אל מעבר לה.

מיינדפולנס במערב

כפי שנהוג לתרגל אותה כיום במערב, המודעות הקשובה נגזרת בעיקר ממסורת הטהרוואדה הבודהיסטית של דרום-מזרח אסיה. במקור כולל המונח הפאלי סאטי - sati – (שמתורגם באופן כללי כ"קשיבות") את תחושת הזיכרון (להיות נוכח) וגם את ההבחנה בין מצבים רגשיים ונפשיים רצויים לבלתי רצויים, קונוטציות הנלוות עדיין ברבות מהמסורות למונח מיידפולנס (קשיבות או מודעות קשובה). המיינדפולנס כ"תשומת לב חשופה, לא שיפוטית, לחוויה של הרגע" – כפי שמלמדים אותה בריטריטים של ויפאסנה, בקורסים של MBSR (הפחתת מתחים באמצעות מיינדפולנס) וברוב תרגולי המודעות הקשובה החילוניים בימינו – התפתח כגישה העיקרית במערב, בעיקר בשל השפעתם של כמה מורים בודהיסטים והמורים המערביים שהלכו בעקבותיהם והביאו את התורה מאסיה באמצע שנות השבעים של המאה העשרים. בערך באותה עת החל טיך נהאת האן, נזיר זן בודהיסטי ויאטנמי והמועמד לפרס נובל, ללמד גישה דומה של מיינדפולנס באירופה ובארה"ב.

על אף הבדלים קלים בין הגישות, בשתיהן מושם דגש על תרגול וטיפוח של הלכי רוח מסוימים כדי לפתח יותר תובנות וחמלה – ובגרסאות החילוניות על הפחתת מתחים, שיפור הבריאות, הפגת דיכאון, העצמת ביצועים והשגת היתרונות האחרים שמציע תרגול המודעות הקשובה.

העקרונות הישירים המוצגים בספר זה נוקטים גישה אחרת: אתם עצמכם כבר עכשיו האהבה, החמלה, השלמות, הבריאות והאושר שאחריהם אתם תרים – אתם לא צריכים לתרגל כדי להיעשות הדבר הזה שהוא כבר אתם ממילא. אתם רק צריכים להכיר בזה ולהיות מה שאתם. מובן שזה מסוג הדברים שקל יותר להגיד מאשר לבצע, ולכן הפרקים הבאים מוקדשים להדרכה ולהכוונה במסע הישיר הזה הביתה, אל המקום שבו הייתם תמיד. אבל הגישה הישירה שונה באורח מהותי מהדרך ההדרגתית הנלמדת בדרך כלל במסורת המיינדפולנס, וגם ההשפעות שלה שונות.

את ההבדל בין הגישה הישירה לבין הגישה ההדרגתית ניתן לסכם באופן שבו כל אחת מהן מבינה את המושג מודעות. במסורות המיינדפולנס נתפסת מודעות באופן כללי כאמצעי להשגת מטרה, יכולת שלומדים לטפח כדי להשיג הלך רוח שליו, חומל וממוקד יותר – ובסופו של דבר לפתח תובנות באשר לטִבעה הארעי והשברירי של המציאות. בגישה הישירה, שניתנת ללמידה בשילוב עם המיינדפולנס או בהמשך לו, המודעות איננה רק פונקציה או כישור, היא המטרה של כל החיפוש כולו, שכן המודעות מיסודה היא אתם, והיא המציאות. כשהמודעות מתעוררת אל עצמה דרככם כטבעה המהותי של ההוויה עצמה, או אז מגיעים לבשלות החיפוש ויש ביכולתכם לשהות במודעות הערה. כושרו של מיינדפולנס לזכור מי שאתם, יכול להמשיך להתקיים, לא כתרגול שאתם מבצעים אלא כשִיבה ספונטנית הביתה.

פשוט להיות מי שאתם ותמיד הייתם – זהו צו הגישה הישירה. תרגול המיינדפולנס איננו תנאי מוקדם. כל שנחוץ לכם הוא סקרנות בריאה והתמסרות לגילוי האמת בעצמכם.

יתרונות המודעות הקשובה (מיינדפולנס)

בימינו משווקת המודעות הקשובה כמענה יעיל למתחים ולחרדות הטורדים את כולנו כאזרחי העידן הדיגיטלי. ויש לכך סיבה טובה: אינספור מחקרים כבר הראו שתרגול סדיר של מיינדפולנס יכול להעשיר את חיינו בדרכים שונות. מלבד הדברים הסובייקטיביים הברורים כמו הגברת ההנאה מהחיים, מערכות יחסים הרמוניות יותר, פחות לחץ וחרדה, והקלת דיכאון, המחקרים מראים שהמודעות הקשובה ממש משנה את המוח באורח חיובי. עצם הקשב הלא שיפוטי ותשומת הלב היומיומית לחוויות שלנו מאפשרים לנו לשנות את חיינו מקצה לקצה.

ייתכן כי ההשפעה המשמעותית ומרחיקת הלכת ביותר של תרגול המודעות הקשובה, כזו שלא ניתן למדוד באמצעות מכשירי דימות מגנטי למיניהם, היא הנטייה ההולכת וגדלה של המתרגל לראות את המחשבות והרגשות שלו כפי שהם ולהפסיק להתייחס אליהם כל כך ברצינות או באופן אישי. בדרך כלל אנחנו נוטים להתפתות וללכת שבי אחרי המחשבות והרגשות שלנו ולבלבל בינם לבין המציאות. עם המיינדפולנס אנחנו לומדים לפתח מרחב או מרחק בריא מהם. המרחק הקטן הזה מאפשר לנו להיות נוכחים, לשהות אל מול הרעיונות, הדימויים, הפנטזיות, הזיכרונות והרגשות שמתרוצצים במודעות שלנו, לפני שאנחנו מגיבים אליהם, במקום להניח להם לסחוף אותנו ולאפשר להם לשלוט בנו.

לדוגמה, חבר או בן משפחה אומר משהו בוטה ולא מתחשב והתגובה המיידית שלכם יכולה להיות תחושת הלם, פגיעה, בושה, או תרעומת. במקום לעצור כדי להיות מודעים לרגשות שלכם ולמחשבות שמלוות אותם, אתם עלולים להשתלח בכעס ולהיקלע לוויכוח שנמשך כל הלילה. לחלופין אתם עלולים להסתגר, להרחיק את עצמכם מהאדם הזה, ולשקוע ברוגז, ומוחכם יתמלא בשיפוט ובביקורת שלילית. עם המיינדפולנס אולי תוכלו "לתפוס" את הרגשות שלכם בעודם מתעוררים, מבלי להגיב אליהם, ואז לחשוב עליהם לזמן מה בצורה רגועה ולהגיב בדרך הולמת יותר. במקום ללכת לאיבוד בסבך רגשותיכם, תלמדו איך לפתח איתם קשר בריא ופורה. הפסיכולוג דניאל גולמן טבע את המונח אינטליגנציה רגשית – היכולת הזו לתקשר עם הרגשות שלנו בצורה רחבה ומאוזנת ולהסביר אותם לאחרים בצורה צלולה ללא תגובתיות לא מידתית, היא מיומנות בעלת ערך עצום בחדר הישיבות, במקום העבודה ובמשפחות בכל רחבי העולם.

בנוסף לתרומתה לפיתוח של אינטליגנציה רגשית, המודעות הרחבה שנולדת בתרגולי מיינדפולנס נושאת ערך שלא יסולא בפז גם בדרכים מעשיות נוספות: היא עוזרת לסובלים מכאב כרוני למצוא ריחוק מהכאב שלהם, מאפשרת לבעלי חזון חדשניים ויצירתיים לצאת מחוץ לקופסה, עוזרת לאנשים שסובלים מדחק ולחץ לזכות בפרספקטיבה אל מול מחשבות ומצבים מאתגרים ולחקור דרכי תגובה מועילות יותר. אבל גם למיינדפולנס יש גבולות.

מדיטציה (להיות מודע למודעות)

מודעות נמצאת בלב ליבן הן של המיינדפולנס והן של הגישה הישירה. המדיטציה הזו תעניק לכם הזדמנות להפנות את אורה של המודעות בחזרה אל עצמה, לשים לב לאופן שבו היא פועלת, ולבחון מי או מה מודע.

מִצאו פינה שתוכלו לשבת בה בנוחות ובשקט במשך כעשר דקות. קחו כמה נשימות עמוקות ואפשרו לתשומת הלב שלכם לעבור מהמחשבות והרגשות לתחושת האוויר הנכנס ויוצא אם תודעתכם נודדת אל מחשבה, השיבו אותה בעדינות בחזרה אל הנשימה.

ראו כיצד תשומת הלב שלכם נודדת וחוזרת שוב ושוב. היו מודעים לתנועת הקשב שלכם כשהוא עובר מדבר אחד לאחר, מהמחשבות אל הרגשות ואל התחושות, ובחזרה. במילים אחרות, היו מודעים למודעות עצמה. בעשותכם זאת אתם מגיעים לרמת מודעות שקודמת למודעות הרגילה והשגורה שלכם.

וכעת שאלו את עצמכם: אם אני הוא המודע למחשבות שלי, מי הוא המודע לתנועת המודעות? כשאני מודע לחשיבה, האם אינני מצוי לגמרי מחוץ לתהליך החשיבה עצמו? האם אני יכול לאתר את האדם המודע? פשוט התמקדו בחקירה הזו, השתהו ובידקו מה היא מעוררת בכם.

מגבלות המיינדפולנס

בהתחלה, הסטה מודעת של הקשב שלכם שוב ושוב מהמחשבות והרגשות אל התחושות של הנשימה תעזור לכם לבטל הרגל ישן לטובת הרגל חדש. במקום המקובעות על הסיפורים, הפנטזיות, החלומות בהקיץ והזיכרונות שהורגלתם לכך שמילאו את ראשכם, עכשיו אתם מתמקדים בחוויה החושית שהיא מיידית יותר ומחוברת ישירות לרגע ההווה. עם הזמן הסטת הקשב הזו תוביל אתכם לקשר הרמוני יותר עם גופכם ועם החוויה שהגוף חש ותכוון אתכם להיות קשובים למה שמתרחש ממש עכשיו, במקום לפרשנות שלכם בדבר ההתרחשות.

תחושה ישירה היא צוהר להווה, בעוד שחשיבה בניגוד לה, בדרך כלל מעבירה אותנו אל עבר או עתיד דמיוניים. ככל שהתרגול שלכם יבשיל כך תוכלו להרחיב את המודעות מהתחושות, הן אלו שבתוך גופכם והן מחוצה לו, כך שתכלול גם מחשבות ורגשות, וזאת מבלי להיסחף איתם. זוהי המודעות המחוברת למרחב פנימי פתוח שאותה הזכרתי קודם.

אולם בשלב מסוים תרגול המיינדפולנס, כהלך רוח ספציפי שצריך להמשיך ולהתאמץ כדי לשמרו, עשוי להתחיל להיראות מייגע ומכני ואולי תמצאו עצמכם כמהים לדרך ספונטנית יותר, ופחות מניפולטיבית, להיות נוכחים. כשהייתי נזיר נהייתי כל כך ממוקד בשימור של הקשב המכוון לחוויית הרגע הנוכחי שאיבדתי את הנינוחות הטבעית של פשוט להיות ושקעתי בסוג של אוטומציה קשובה. רק כששיחררתי את המודעות הקשובה, מצאתי איכות של נוכחות רגועה יותר ונטולת מאמץ. יעילות ככל שיהיו, טכניקות יכולות לקחת אותנו רק עד נקודה מסוימת, והמטרה של המיינדפולנס איננה מיינדפולנס טובה וממוקדת יותר, אלא פתיחות, ספונטניות ואותנטיות. בודהה השווה את הטכניקה לרפסודה שתוכננה להעביר אותנו אל הגדה הנגדית. ברגע שמגיעים אין צורך לסחוב איתנו את הרפסודה ואפשר פשוט להשאיר אותה על הגדה.

כשמלמדים ומתרגלים אותה כראוי, יכולה המודעות הקשובה להיות רכה, פתוחה, עדינה וחומלת, כפי שתיארתי קודם, ומורה טוב ינחה אתכם להנמיך את רמת המאמץ שלכם בהדרגה, לפחות במידת מה. אלא שההתניה מוכוונת ההישגים שלנו נוטה להפוך את התרגול למשהו אובססיבי. ההרגל שלנו להתמקד במטרה עתידית ולראות במדיטציה לא הזדמנות להיות שקטים, נוכחים ופתוחים אל הרגע, אלא דווקא שיטה מוכוונת משימה להשגת איזו מטרה מרוחקת, הוא הרגל מושרש עמוק שקשה לעוקרו. הראייה מוכוונת המטרה מחטיאה את עצם התכלית של המיינדפולנס, שהיא למעשה להזמין אתכם לעבור את החוויה שלכם ללא שיפוט, פרשנות או מטרה. בגלל ההתלהבות הציבורית ההולכת וגדלה סביב יתרונות המיינדפולנס והתוצאות המרשימות של המחקרים, עלולה המודעות הקשובה להפוך לעוד שיטה לשיפור עצמי, לעוד משימה ברשימת המטלות האינסופית שלכם, במקום להיות הזדמנות לעבור ממצב של עשייה והישגים למצב של הוויה פשוטה. להיות במקום לעשות.

ואם ניכנס לדקויות, הדגש על היישום המכוון של הקשב אמנם מועיל בהתחלה, אבל עלולים להיות לו כמה מגבלות וחסרונות. ראשית, הוא עלול עם הזמן לכפות עלינו זהות חדשה כצופים מנותקים. במקום למוטט את החומות הברורות שמפרידות ביניכם לבין האחרים והעולם סביבכם, המודעות הקשובה עלולה דווקא לחזק את החומות הללו שכן היא עלולה להעניק לכם תחושה של אני מתבונן ומופרד שממוקם בתוך ראשכם וצופה בתשומת לב, מלמעלה, על החוויות והמעשים שלכם. במקום להזמין אתכם לפתח אינטימיות רבה יותר עם החיים ועם הזולת, עלולה המודעות הקשובה להפוך לסוג של כלי לריחוק מכוון ושגור שגוזל מכם את החום ואת הספונטניות. כפי שניסח זאת מורה זן מסוים: "אם אתם קשובים, אתם כבר יוצרים נפרדות. כשאתם צועדים, פשוט תצעדו. תנו להליכה ללכת. תנו לדיבור לדבר. תנו לאכילה לאכול, לישיבה לשבת ולעבודה לעבוד."

זוהי מלכודת כה חמקמקה עד שאפילו המודטים המנוסים ביותר (ואולי דווקא המודטים המנוסים ביותר) מתקשים לזהותה. מילת המפתח כאן היא "אגו". מודעות של מרחב פנימי פתוח, ללא קיבעון, הופכת בדרך כלשהי לעמדה מקובעת (אגו) שמנציחה את הנפרדות. אנשים שנופלים במלכודת הזו של הקיבעון עלולים להתחיל להזדהות עם הניתוק שלהם ולפיכך להיות מרוחקים ומסוגרים, אפילו במערכות יחסים אינטימיות שבהן הם נוטים להתרחק מאינטראקציות ספונטניות וכנות. במהלך שנותיי כנזיר הרגשתי גאה מאוד במעמדי כמודט ותיק והסתתרתי מאחורי הניתוק שטיפחתי כדי לחמוק מההבנה שאני פגיע. ההבדל בין מודעות של מרחב פנימי פתוח לבין צפייה מנותקת הוא קריטי כאן, אבל לפעמים קשה להבחין בין השתיים. מודעות פתוחה מפוגגת את תחושת הנפרדות ומטפחת יותר חום ואינטימיות עם הקיים. צפייה מנותקת יוצרת ריחוק, ניכור וסלידה נסתרת (או לא נסתרת) מהקיים.

לקיבעון הזה קשורה גם הנטייה להשתמש במיינדפולנס לשם הימנעות מרגשות לא נוחים או מאיימים או להדחקתם באופן פעיל. במקום להתייצב מולם ולקדם אותם בברכה, כפי שהמודעות הקשובה נועדה לעודד אותנו לעשות, אנחנו מפתחים רמה של מודעות מרוכזת שמאפשרת לנו להתרומם מעליהם ולעקוף אותם, בעוד שלמעשה הם ממשיכים לבעבע מתחת לפני השטח ובסופו של דבר באים לידי ביטוי בדרכים לא מודעות. אולי פגשתם מודטים כאלה: עמיתה לעבודה שמבעבעת מצער וכאב שהיא מדחיקה אבל טוענת שהמודעות הקשובה שלה מציבה אותה מעל החולשות האנושיות הקטנוניות הללו. או חבר קרוב שטוען שאין בו כעס אבל אחת לכמה זמן מתפוצץ מזעם ואז ממהר וחוזר לאיזון הכפוי כאילו דבר לא אירע. כשהבנתי בסופו של דבר שהמדיטציה לא עוזרת לי להתמודד עם רגשות קשים מסוימים, עזבתי את חיי הנזירות כדי ללמוד פסיכולוגיה ולחקור אפשרויות אחרות. היכולת לשנות ולווסת את הקשב, שאותה לומדים דרך המיינדפולנס, יכולה להפוך לכלי שליטה בעולם הפנימי שלכם, דבר שעלול להוביל להיווצרות מעקפים רוחניים – שימוש בשיטות של מדיטציה כדי לעקוף טרדות יומיומיות ואנושיות.

כנזיר בודהיסטי פגשתי הרבה מאוד אנשים כמוני, שפנו למדיטציה כמקלט מפני אתגרי החיים, נסוגו אל כרית המדיטציה שלהם כשהדברים נהיו קשים מדי, כדי לעקוב אחרי הנשימה שלהם ולהרגיע את נפשם וליבם הסוערים. למרבה הצער הם אף פעם לא נקטו את הצעד הבא והשתמשו בתובנה המעמיקה שמזמנת המדיטציה כדי לחקור את שורש החרדה ואי הנוחות שלהם. ואכן, יש אנשים שמתמכרים למדיטציה – אם כי, כמובן, יכולות להיות התמכרויות גרועות יותר – ומאמינים שהם אינם מסוגלים לתפקד בלי המנה היומית של המיינדפולנס. ברגע שיש להם רגש או הלך רוח לא נוח או בלתי רצוי הם מרגישים צורך לתקן אותו במהירות האפשרית בעזרת המדיטציה.

אם אתם מתרגלים מדיטציית מיינדפולנס באורח סדיר כבר חודשים ושנים, יכול להיות שפיתחתם הרגל זה של עיסוק בסוג של קשב על טייס אוטומטי, צפייה שגורה שגוזלת מהמודעות את הפתיחות והספונטניות הטבעיות והבלתי מותנות שלה. כאשר משתמשים בה בצורה כזו המודעות הקשובה רק מנציחה את התלות שלנו במצב מודעות משתנה (חלופי) שאנחנו נדרשים לתחזק כל הזמן, והיא לעולם לא מעצימה אותנו באמת לחוות שלווה, חירות ואותנטיות, שהם, אחרי הכל, ההבטחה האמיתית והבלתי מעורערת של המודעות הקשובה.

כאשר משתמשים בו בהתאם להנחיות יכול התרגול הקבוע של המיינדפולנס להועיל מאוד ולעזור למתרגל לראות מבעד לפילטר של המחשבות, הרגשות והסיפורים שמפרידים בינו לבין אחרים. אבל המלכודות הללו – הנטייה להזדהות עם היותנו צופים קשובים, מופרדים ומנוכרים, הנטייה להפוך את המדיטציה למשימה מוכוונת מטרה, הנטייה להדחיק מחשבות ורגשות מאתגרים כדי לשמר איזון ושקט כפויים, והנטייה לאמץ הרגל של קשב מותנה ושגור – כל המלכודות הללו עלולות להיטמע בנו עמוק כל כך עד שנהיה קשה להבחין בהן או להתנער מהן. המונח "קשוב" בפני עצמו עשוי להזין כמה מהתפיסות השגויות הללו בכך בקובעו לכאורה את התהליך במוח שלנו. אולי תצליחו לשמר את הצפייה השלווה והמנותקת שלכם באמצעות דריכות מתמדת, אבל כשתאזל לכם האנרגיה והמאמצים שלכם יפחתו, סביר להניח שמצב הצפייה והשלווה שהוא מנציח יפתחו אף הם – עד שתשובו להתאמץ להיות קשובים.

לעבור לגישה הישירה

רבים מרוצים לחלוטין מעיסוק קבוע במדיטציית המיינדפולנס ואינם חשים כל צורך להוסיף ולחקור אותה עוד בהשתתפות בריטריטים, בהרחבה או בהעמקה אחרת של התרגול. אחרים בוחרים להשתתף בריטריט מדי פעם ונהיים מיומנים בשמירה על מודעות עם מרחב פנימי פתוח אבל ממשיכים להרגיש נוח למדי בתוך המסגרת של המיינדפולנס הרגיל. וישנם כאלה, לעומתם, המרגישים משיכה להוסיף ולחקור את המודעות הקשובה באחד מגלגוליה כדרך לגילוי תובנות על טִבעה של המציאות.

עם זאת, אם אתם קוראים ספר זה ייתכן שאתם נמנים על אלו שהגיעו לקצה גבול היכולת של המיינדפולנס. אולי אתם מרגישים תקועים באחת המלכודות שהזכרתי, ותתאמצו ככל שתתאמצו, אינכם מצליחים להשתחרר מהשימוש בטכניקות המיינדפולנס העומדות לרשותכם. אולי אתם חשים ככלב הרודף אחר זנבו, משתמשים במיינדפולנס כדי לשחרר את עצמכם ממלכודות המיינדפולנס אבל לעולם לא מגיעים לשם. אחד מתלמידיי תיאר זאת כך:

עסקתי במדיטציה שנים, והצלחתי להישאר נוכח וקשוב במשך שעות על כרית המדיטציה שלי. בחיי היומיום הייתי צלול ושליו, אבל איכשהו מנותק. לא הצלחתי להרגיש באמת את החיות שלי עצמי או את החום שבקשר עם אחרים. הרגשתי שהגעתי למבוי סתום ולא ידעתי איך להתקדם. המורה שלי אמר לי פשוט להמשיך למדוט, אבל ידעתי שזה לא מה שאני צריך.

ואולי אתם מעריכים את המודעות עם המרחב הפנימי הפתוח שמצאתם אבל עייפים מהעשייה הבלתי פוסקת, ההתמכרות לשימור של מצב מסוים, ואתם תוהים אם יש דרך שחוצה או עוקפת את המיינדפולנס ומגיעה לרמה עמוקה וטבעית יותר של מודעות שמתחזקת את עצמה. ואולי אתם חווים רגעים שבהם המודעות הקשובה שלכם נעלמת פתאום, אתם מאבדים כל קשר עם הצופה אבל מוצאים את עצמכם פתאום ללא כל מאמץ מעבר למודעות הפתוחה, במין אזור מפורז, ללא כל נקודת ייחוס. הרגעים הללו יכולים לערער וליצור תחושה של הֶעדר כיוון ואולי בסופו של דבר תמצאו עצמכם חוזרים ומגששים את דרככם כדי לאחוז שוב במודעות הקשובה שלכם.

מדיטציה: לשהות במרווח

לרוב, מוחנו מוצף בזרם בלתי פוסק של מחשבות ורגשות משמחים או מדכדכים. אם אתם מתַרגלים מיינדפולנס ייתכן שפיתחתם בהדרגה מרחב פנימי שמאפשר לכם לנשום עמוק ולהתמודד עם ההצפה. בגישה הישירה אתם עשויים לגלות באורח ספונטני מרחבים טבעיים או הפוגות בין המחשבות שבתוכם תמצאו שלווה ושקט פנימיים ללא כל מאמץ.

קחו כמה דקות ושבו בשקט והיו קשובים לנשימותיכם. כעת הפנו את המודעות שלכם לשטף המחשבות והרגשות. על אף שנדמה כי מדובר בזרם בלתי פוסק, מדי פעם בפעם תוכלו להבחין במרווח מזערי בין המחשבות, רווח פתוח, שקט, בלתי מאוכלס. מחשבה אחת מתעוררת וחולפת ולפני שמגיעה המחשבה הבאה, יש לפתע מרווח.

הניחו לעצמכם לנשום בתוך המרווח הזה. להרגיש אותו במלואו ולנסות בעדינות להאריך אותו. במהלך עשר הדקות הבאות לערך המשיכו לשים לב, לחוש ולהאריך את המרווחים או ההפוגות שבין המחשבות בצורה רגועה ועדינה והרגישו את השקט והרוגע שהמרווחים הללו מזמנים.

אפשר שתרגישו כי תחושת העצמי שלכם נעלמת בתוך המרווח. שבניגוד למחשבות, המרווח אינו מתייחס אל העצמי שלכם. הוא רק פתוח ומודע. זוהי הצצה אל המצב הטבעי שלכם. המשיכו לחקור את המרווחים מעת לעת תוך כדי היומיום שלכם.

ללא הבדל במידת ההתקדמות של כל אחד מכם לעבר הגבול העליון המתואר בפרק זה, כך או כך אתם מצויים על סיפו של המעבר אל מעבר למיינדפולנס ואל תוך שלב חדש בתרגול שלכם. ובכך עוסק הספר הזה. הוא נועד להדריך אתכם במעבר ממודעות קשובה לרמה טבעית וספונטנית יותר של מודעות שמתחזקת את עצמה. אני מכנה את הרמה הזו (שהיא בעצם רמה מעבר לרמות), מודעות ערה. את שארית הספר הזה אקדיש לחקירת המודעות הערה, עם מדיטציות וכלים אחרים שיעזרו לכם לחוות אותה בעצמכם.

מודעות ערה איננה הלך רוח חדש או מיוחד שאתם צריכים לטפח או ליצור. למעשה היא משהו שמוטמע בעצם היותכם בני אדם, המצב הטבעי שלכם ששנים של התניה הצליחו למסך ולהסתיר.

בבודהיזם ובמסורות רוחניות אחרות משווים לא פעם את המצב הטבעי הזה לשמש, שזורחת תמיד, לא משנה עד כמה השמיים מעוננים. אם אתם רוצים אור שמש אתם לא צריכים לתרגל "שמשיות" או לטפח "זרחיות". למעשה, מאמץ כזה יהיה מגוחך למדי. תחת זאת אתם רק צריכים לפנות את העננים שחוסמים את האור – או לחכות שהם יתפוגגו מעצמם. בדומה, ברגע שאתם מזהים את השמש הבוהקת של המודעות הערה, תרגול המודעות הקשובה עשוי להיראות לכם כמו הדלקת פנס באמצע היום בתקווה שהוא ישפוך אור על הדברים.

לסיכום

למדיטציית המיינדפולנס יש שפע של יתרונות שנחקרו והוכחו. היא עשויה לשפר את מצב הרוח, להפיג מתחים, לחדד את הריכוז ולהעצים את האינטליגנציה הרגשית. אבל היא יכולה גם לחזק את התחושה החמקמקה של נפרדות בין האדם הקשוב לבין מושאי המודעות הקשובה, תחושה שקשה מאוד לעוקרה מהשורש. אם אתם שואפים להתעורר מהאשליה של עצמי מופרד, אתם עשויים לגלות, בסופו של דבר, שהמודעות הקשובה מחטיאה את המטרה. במקומה תוכלו לתרגל את הגישה הישירה המתוארת בספר זה, אשר, כפי ששמה מרמז, תכוון אתכם ישירות אל העֵרוּת האינהרנטית שלכם, המצב הטבעי של המודעות הערה שלכם.

מעולם לא תרגלתי מיינדפולנס. האם אני צריך ללמוד קודם לתרגל זאת לפני שאוכל לפעול על פי הגישה המתוארת בספר זה?

ממש לא. אמנם בניתי את הספר הזה כביקורת על המיינדפולנס וכספר הדרכה לגישה ישירה עבור מי שמרגישים שאולי הגיעו לגבולות המודעות הקשובה, אבל אין בכך כדי לומר שלא תוכלו להשתמש בו מיד, ללא הכנה מוקדמת. כפי שהזכרתי בפרק זה, למודעות הקשובה (מיינדפולנס) יתרונות רבים והיא יכולה ללמד אתכם כיצד להיות נוכחים וקשובים, אבל יש לה גם מגבלות מהותיים שעלולים להתגלות כמכשולים בדרך למימוש של ידיעה עמוקה יותר. הניחו לעצמכם ליהנות מהעצות והמדיטציות המונחות הכלולות בספר זה ולגלות את מה שהן חושפות למענכם.

אתה מזהיר מפני שימוש במיינדפולנס כדי ליצור ריחוק והדחקה, אבל האמת היא שהבעיה שלי הפוכה: לעיתים קרובות אני חש מוצף בזרם של רגשות עזים ואני בקושי מצליח להשאיר את הראש מעל למים. אני מתרגל מיינדפולנס בדיוק מכיוון שהוא מצליח לתת לי יותר ריחוק.

כן, נשמע בהחלט שהמודעות הקשובה מאפשרת לך להיות בקשר עם רגשותיך מבלי שהם יכריעו אותך. רק חשוב להיות מודעים למלכודת של סכנת ההתמכרות לתרגול המדיטציה כמקלט מפני רגשות קשים במקום להשתמש במודעות זו כדרך לקדם בברכה את כל קשת הרגשות המתעוררים. (בפרק 7 אתאר כיצד ניתן להיות בקשר עם הרגשות שלנו בצורה ספונטנית מנקודת המבט של מודעות ערה). אם המודעות הקשובה יעילה עבורך ומספקת את ההקלה והריחוק הנחוצים לך, אין כל סיבה שלא להמשיך לתרגל וליהנות מזה!

אתה מדבר באריכות על מגבלות המיינדפולנס. מה הן המגבלות של הגישה הישירה?

לכל גישה יש מגבלות ומלכודות משלה. מכיוון שהגישה הישירה נוטה להסתמך על מילים כמסמנות כיוון, או ציוני דרך, אחד הסיכונים הוא שהקורא ירותק למילים ויתעלם מהמציאות שהן מצביעות לעברה. אני מכיר אנשים רבים שנשמעים חכמים כי הם יודעים להתהדר בז'ארגון הלא דואלי אבל הם נעדרי חוויה ישירה של המצב הטבעי שלהם של מודעות ערה. בהעדר תרגול של מדיטציה סדירה שתקרקע את הקשב שלכם ברגע הנתון, אתם עלולים בקלות ללכת לאיבוד.

בדומה, אתם עלולים לבלבל בין שימת הדגש על קלות והעדר מאמץ לבין עצלות ופסיביות ולהסתפק ברעיון הנוח שמודעות ערה היא מצבכם הטבעי ולפיכך אין צורך לעשות כל מאמץ כדי לממש אותה בעצמכם. נכון. המצב הטבעי שלכם של נוכחות בלתי מותנית, זמין עבורכם תמיד, אבל עד שלא תזהו אותו באופן ישיר, תישארו תקועים בחניה, כפי שנהג לומר אחד המורים שלי, והסבל שלכם לא ישתנה כהוא זה.

אתה אומר שקל לאגו להתגנב אל תוך התרגולים שלנו ולהפוך ל"מי שעושה" אותם. אבל גם בתרגול שבו אנחנו "רק מאפשרים לדברים להיות כפי שהם", האם אין מקום לאגו לחמוק פנימה כ"מי שמאפשר"?

נכון, המיינד יכול להצטרף לכל תרגול שהוא ולהשתמש בו כדי לשרת את הצורך שלו עצמו בשליטה. ממש כשם שהוא יכול לעשות חיקוי מצוין של מיינדפולנס הוא מסוגל לעשות חיקוי לא פחות טוב של איפשור, וזאת מבלי שהוא מאפשר כלל. זוהי אחת המלכודות המבלבלות ביותר של הגישה הישירה שכן היא יכולה להיות מאוד חמקמקה וקשה לזיהוי. בסופו של דבר המיינד מתיש את עצמו בניסיון לאפשר וקורס בחזרה לפתיחות חסרת הגבולות שכבר הייתה מאפשרת תמיד ממילא.