מן הסבל אל האושר

הקדמה

אלברט איינשטיין הצהיר פעם שהשאלה החשובה ביותר בחיי כל אחד מאיתנו, היא ההחלטה האם היקום הוא ידידותי או לא. נפלה לידי הזכות הגדולה להציג בפני הקוראים אדם שבמחיצתו למדתי להשיב על שאלתו זו של איינשטיין בחיוב. על כך ועל הרבה יותר, ברצוני להביע את תודתי העמוקה לפרם באבא

המפגש עם פְּרֵם בָּאבָּא

היה לי העונג להכיר את פרם באבא לפני יותר משלוש־עשרה שנים, כשפגשתי אותו בפעם הראשונה בסאו־פאולו, ברזיל, כשאך חזרתי מסיור מחקר אנתרופולוגי באזור האמזונס. פרם באבא - או בשמו דאז, יַנְדֵרְסוֹן פֶרְנַנְדֵז - היה פסיכולוג ומורה ליוגה שהתעניין רבות בתחום השמאניזם של האמזונס. כאנתרופולוג, הייתי סקרן ללמוד ממנו יותר.

שנתיים מאוחר יותר, בסיור נוסף לברזיל, חידשתי את היכרותי עם פרם באבא, אך הפעם בעניין אישי מאוד. בחצי השנה שחלפה בטרם פגישתנו המחודשת חוויתי סדרה של זעזועים בחיי האישיים: איבדתי את אִמי למחלת הסרטן, את אחי הצעיר בתאונת טביעה, וצפיתי בבתי התינוקת נאבקת על חייה ועל בריאותה בסדרה ארוכה של ניתוחים. אשתי לִיזָאן ואני התחלנו לעבוד עם פרם באבא מתוך הצורך להבין מה אנחנו יכולים ללמוד מהשיעורים הקשים שניחתו עלינו, וכדי להתחיל לרפא את הפצעים הרגשיים שספגנו. התפעמתי עמוקות, קודם מהתאוששותה הבלתי־רגילה של ליזאן, ובהמשך מן ההבנות שהפציעו בי אט־אט.

עם הזמן למדתי לקחת את התובנות האישיות שלי ולהטמיע אותן טיפין־טיפין בחיי המקצועיים. במחקריי ובעבודתי, בתחום ניהול משאים ומתנים. למדתי מזמן שהמכשול הגדול ביותר להצלחתו של משא ומתן איננו האדם האחר, ולא משנה כמה קשיים הוא מערים. הקושי האמיתי נעוץ בנו עצמנו. הוא טמון בתוכנו, בנטייה הכל־כך אנושית שלנו להגיב, ולהגיב באימפולסיביות מתוך פחד או כעס. הבסיס למשא ומתן מוצלח, כך גיליתי, הוא ללמוד כיצד "לצאת למרפסת" - לצאת למרחב מחשבתי ורגשי שמעניק פרספקטיבה, רוגע ושליטה עצמית. איזו תקווה יש לנו להשפיע על אדם אחר, אם איננו מסוגלים להשפיע קודם על עצמנו? אף שאולי קל לתפוש את הרעיון, קשה מאוד ליישם אותו. איך בדיוק אפשר "לצאת למרפסת" בעיצומו של משא ומתן לוהט, כשבראשנו ובלבנו מתרוצצים כל־כך הרבה רגשות ומחשבות?

כאן למדתי הרבה מאוד מפרם באבא - למדתי כיצד לשמור על איזון וכיצד לזכור מה חשוב באמת, אפילו בעיצומם של הקונפליקטים והמלחמות שבהם נעשיתי מעורב כצד שלישי. מבחינה זו, למדתי בהדרגה להעריך עד כמה העבודה להשגת שלווה פנימית עשויה לסייע בעבודה להשגת שלום בעולם החיצוני.

מה שגיליתי בסופו של דבר, הודות ללימודיי עם פרם באבא, היה שתפישת העולם שלי הייתה מוגבלת למדי. עולמי סבב ברובו סביב מה שיכול להיקרא המציאות החיצונית - המציאות החומרית של אובייקטים והמציאות החברתית של בני אדם שמסתובבים על הפלנטה ויוצרים אינטראקציות מגוונות. על כך יש להוסיף כמובן את המציאות הפנימית, שהיא עולם המחשבות והרגשות, התפישות והאמונות. חיי סבבו סביב שתי מציאויות אלו - החיצונית והפנימית, הפיזית והפסיכולוגית, הגוף והשכל [mind]. המימרה של דקארט, "אני חושב, משמע אני קיים", הגדירה היטב את תחושת הזהות שלי, בצירוף התוספת "אני עושה, משמע אני קיים". במהלך השהות שלי עם פרם באבא השתכנעתי שהמעטתי, ובצורה קיצונית, בערכה של המציאות ובערכי שלי. זאת מאחר שמאחורי שתי המציאויות שכבר זיהיתי - זו החיצונית וזו הפנימית - שוכנת עוד מציאות שאפשר לכנותה "מציאות הליבה". פעמים רבות בעבר זכיתי לקבל הצצה חטופה אל מציאות זו, לרוב בטבע, בעיקר על פסגות של הרים גבוהים. לימודיי עם פרם באבא עזרו לי להבין שחוויה זו אינה בבחינת הבלחות של פליאה לרגעים בודדים וחולפים, אלא שהרגעים הללו עשויים להוות חלון למקום שבו שוכנת זהותי האמיתית, הנצחית. המימרה "אני חושב, משמע אני קיים" פינתה את מקומה בהדרגה להבנה חדשה: "אני קיים, משמע אני קיים".

המסע האישי של פרם באבא

הקורא עשוי להפיק תועלת מהיכרות מסוימת עם מסעו האישי של פרם באבא, המסע שהוביל אותו ללמד את התורה שהוא מעביר באמצעות מילים ובעצם נוכחותו.

יַנְדֵרְסוֹן פֶרְנַנְדֵז - כפי שפרם באבא נקרא בלידתו - גדל במשפחה נוצרית פשוטה ודלת אמצעים, וחונך על־ידי סבתו, אישה בעלת אמונה עמוקה ורוח אינטואיטיבית רבת עוצמה. הוא זוכר שכבר בשלב מוקדם, כילד קטן, התחיל לשאול שאלות בניסיון להבין את היקום ואת אלוהים. הוא זוכר גם שלא היה מרוצה מהתשובות שקיבל מהאנשים סביבו. בשנות העשרה המוקדמות גילה את היוגה, פיתח בה עניין עמוק, ולמד מתוך התלהבות עד שהתמחה די הצורך והפך למורה ליוגה בעצמו. הוא גם למד כיצד לעשות הִילִינְג ולהעניק טיפולים גופניים. המסע הרוחני שלו עבר דרך שיטות רבות שבהן נחשף לסודות ולמסתורין, שיטות כמו גנוסטיציזם ושמאניזם מהאמזונס. במסגרת השכלה פורמלית הוא למד פסיכולוגיה הומניסטית והפך לפסיכותרפיסט. בבוא העת הוא מצא את עצמו מוקף בקבוצה קבועה של תלמידים ושל לקוחות מסורים, קבוצה שעסקה בעבודה פנימית עמוקה. עבודה זו גישרה עבורם על הפער בין הפסיכולוגיה לרוחניות ובין מזרח למערב.

חרף הצלחתו הרבה כמורה וכמטפל כרסמה בינדרסון תחושת אי־שביעות רצון. היה בו האומץ להכיר בכך שהוא עצמו לא חי באופן מלא את התורה שאותה לימד על אהבה ועל שחרור מפחד, שכן הוא עצמו לא הצליח להישאר מחובר לאורך זמן לאושר ולשלווה הפנימית. כאן החל תהליך שבו נכנע, ויתר על גאוותו וחיפש מורה שיוכל להפקיד את עצמו בידיו. אחרי חיפושים ממושכים הוא מצא לעצמו את המורה החכם שביקש - שְׂרִי הַנְס רָאג' מָהָארָאגִ'י, שחי בהודו על גדת נהר הגַנגֶּס למרגלות ההימלאיה. כעבור שלוש שנים נוספות של מאבק פנימי, ינדרסון היה מסוגל לקבל על עצמו אחריות מלאה ולראות בבהירות שהמכשול האמיתי בדרך ל"התעוררות" ולהיזכרותו בזהותו האמיתית היה רק הוא עצמו, ושהסיבה האמיתית לחוסר יכולתו להישאר מאושר לאורך זמן, הייתה שחלק בתוכו לא רצה להישאר מאושר. חלק ממנו רצה להישאר שקוע בבִיצת הייסורים. רק אחרי שהבין את המצב הזה לאשורו, הוא היה מסוגל להרפות ולהתעורר. מתוך הכרה בהתעוררות הפנימית שאירעה לו, ינדרסון החל להיקרא בשם חדש, "פְּרֵם בָּאבָּא", שפירושו בסנסקריט "אבי האהבה".

האהבה היא תמצית תורתו של פרם באבא. החטא היחיד, כפי שהוא אוהב לומר, הוא לא לאהוב. מעניין לציין שהמילה המקראית "חטא" מקורה במילים עתיקות בעברית וביוונית שפירושן "להחטיא את המטרה", כמו קַשָׁת המשלח חץ המפספס את יעדו. לא לאהוב פירושו להחטיא את המטרה. פרם באבא אינו מכחיש את קיומו של הרוע בעולם; להיפך, הוא דוחק בנו לאזור עוז ולהתבונן אל תוכנו פנימה, כדי לראות את חלקיקי ה"רוע" הנחבאים בתוך כל אחד מאיתנו - רוע בצורת רשעות, קנאה, נקמנות, צרות עין וזעם מר, שמקור כולם בפחד. רוע הוא היעדר אמפתיה אנושית, חוסר קיצוני בטוּב לב ובחמלה. בדיוק כשם שניתן לראות את החושך כהיעדר של אור, כך הרֶשע מובן כחוסר באהבה.

על-מנת לסייע לאחרים לעבור את המסע מן הפחד אל האהבה, פיתח פרם באבא מתודולוגיה שנקראת "דרך הלב" [בפורטוגזית: O Caminho do Coração], שהיא נושא הדיון בספר הזה. שיטה זו, תולדת מסעו האישי, משלבת תובנות מהפסיכולוגיה המערבית עם רוחניות מהמזרח וכוללת טווח רחב של תרגולים, החל במדיטציה ויוגה וכלה בחקירה פסיכולוגית אינטנסיבית של מה שנקרא אצל יוּנְג "הצל" - אותם דחפים מוכחשים השולטים לעתים קרובות בהתנהגות האנושית. האתגר הגדול ביותר עבור בני האדם, אומר פרם באבא, הוא להישאר מאושרים לאורך זמן.

לפעמים אומרים לי שאני אידיאליסט יתר על המידה, בגלל האמונה שלי שבני אדם, ולא משנה עד כמה הפערים ביניהם תהומיים, מסוגלים להסתדר זה עם זה ולחיות זה לצד זה בשלום. אולם פרם באבא לא נרתע מלהציע דרך מרחיקת לכת אף יותר. בעוד שלימודיי שכנעו אותי שאפשר להגיע לשלום חיצוני, לימודיו שלו שכנעו אותו שאפשר להגיע לשלום פנימי. כמו שורה של מורים מימים עברו, פרם באבא הוא שומר התקווה ארוכת השנים שכל בני האדם מסוגלים לחיות יחד באהבה; הוא מאמין שמהות אנושיותנו היא האהבה.

אולי הדבר החשוב מכול הוא שפרם באבא, מניסיוני איתו, מגלם בחייו את תורתו שלו. האהבה שהוא מדבר עליה קורנת ממנו, תורתו היא חלק בלתי־נפרד מחייו; וזהו, לדעתי, הדבר המשמעותי ביותר.

להפיק את המרב מהספר

בידכם נמצא אוסף מסודר וערוך של שיחות (הנקראות סַאטְסַנְג בסנסקריט) שאותן העביר פרם באבא במהלך ביקוריו באָשְרַאם סָאצָ'ה־דְהַאם בלַאקְשמָן־ג'וּלָה ברישיקש שבהודו. אני מקווה שתקבלו מהן מושג טוב לגבי משנתו המדהימה של האיש המדהים הזה.

דַמיינו לרגע שאתם טובלים בנוף שלרגלי ההימלאיה לאורך גדות הגַנגֶּס, נהר רחב ומהיר זרימה, מלא סלעים ואשדות מים שוצפים. מזה אלפי שנים, נזירים ומחפשים רוחניים מתקבצים לכאן כדי לשבת בשקט, למדוט ולהתפלל. מתוך החדר ניתן לשמוע את קולות הנהר ואת התפילות מכתריסר מקדשים ואָשְרַאמִים. מאות אחדות של בני אדם מכל רחבי העולם יושבים על כריות על הארץ, כמחציתם מברזיל, מולדתו של פרם באבא. פרם באבא יושב על כיסא ומדבר בקול ברור ומהדהד בשפת אמו, פורטוגזית, כשדבריו מתורגמים לאנגלית רהוטה בפי אחד מתלמידיו. הוא אינו נעזר בדפים כתובים, אלא מדבר בספונטניות ומעביר את מה שמגיע אליו בכל רגע, לרוב בתגובה לשאלות מן הקהל.

את השיחות האלה תרגמו לאנגלית כריסטיאן מוֹדֶרְן, אברהם גוטמן ואלגריה דֵמִיסְטְרֶה, והן אורגנו במיוחד כדי להציג בפניכם את דרך הלב. סדר הפרקים מוביל באופן כללי מן העולם הפנימי אל העולם החיצוני של מערכות היחסים ושל החברה ושל הטבע, ומן "העצמי הנמוך" ומאבקי האגו אל "העצמי הגבוה" ואל השירות האלטרואיסטי.

אם יורשה לי לייעץ לקוראי דפים אלו, אתם מוזמנים שלא לקבל את הדברים כפשוטם. התנסו בהם בעצמכם, ובדקו האם הם עוזרים לכם באופן אישי. אל תקבלו אותם כאמונות - זה לא יעשה איתם צדק. התייחסו אל הדברים כאל הנחות עבודה שיש לבחון בחיי היומיום. אִזרו אומץ לבדוק, להיכשל ולנסות שוב, עד שתמצאו את הדברים המועילים מבחינתכם.

ספר זה דורש קריאה מסוג אחר מהרגיל. כדאי לקרוא בו לאט, להניח אותו בצד ולהרהר בנאמר. תחילה המילים עשויות להישמע מוזרות - כאילו הגעתם לארץ זרה. ייתכן שלא תבינו כל מילה; ייתכן שלא תסכימו עם כל מה שנאמר; ייתכן שחלק מהמושגים ייראו לכם משונים. לי הם בהחלט נשמעו מוזרים בהתחלה, אך בהדרגה נוכחתי בכך שמטרת הקריאה אינה להסכים עם הדברים, אלא לקבל בברכה את כל מה שעשוי להועיל להבנה שלי ולעבודתי הפנימית. אם יש כאן ולו פנינה אחת שתשרת אתכם נאמנה, שתקדם אתכם במסעכם האישי מן הסבל אל האושר, שתסייע לכם להבין מי אתם באמת - הרי זה משתלם.

אני קורא לכם להאזין למה שמאחורי המילים. האזינו לדברים שהמילים מכַוונות אליהם. המילים בספר הזה הן שלטים אל עולם שנמצא בתוככם. הניחו להן להתוות עבורכם את הדרך שרק אתם לבדכם יכולים לעשות. הדברים הנלמדים כאן נועדו לעורר את המדריך הפנימי שלכם עצמכם, שכן בסופו של דבר, המורה נמצא בתוככם.

אני מאחל לכולכם שלום ושלווה,

וויליאם אוּרִי