מנהרת הזמן 61: סופות בנגב

הַקְדָּמָה הַמְּיֹעֶדֶת רַק לְמִי שֶׁלֹּא קָרָא אֶת הַסְּפָרִים הַקּוֹדְמִים בַּסִּדְרָה

לְדַעְתִּי, כָּל מִי שֶׁלֹּא קָרָא אֶת הַסְּפָרִים הַקּוֹדְמִים בְּסִדְרַת 'מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן' וְרוֹצֶה לִהְיוֹת בָּעִנְיָנִים וּלְהָבִין מָה קוֹרֶה בַּסֵּפֶר הַזֶּה, חַיָּב לָדַעַת עָלַי כַּמָּה דְּבָרִים:

שְׁמִי דָּן וַאֲנִי בֶּן עֶשֶׂר. אֲנִי יֶלֶד רָגִיל לְגַמְרֵי, לֹא מוּזָר אוֹ חוֹלְמָנִי, וַאֲנִי דֵּי מְקֻבָּל בַּכִּתָּה שֶׁלִּי. אַף פַּעַם לֹא הִמְצֵאתִי שֶׁפָּגַשְׁתִּי חַיְזָר אוֹ עַבָּ"ם, לְמָשָׁל. אֲנִי חוֹבֵב כַּדּוּרֶגֶל, מִתְאַמֵּן בְּקָרָאטֶה, וּכְשֶׁמְּשַׁעֲמֵם לִי אֲנִי גּוֹלֵשׁ בָּאִינְטֶרְנֶט אוֹ מְשַׂחֵק בַּמַּחְשֵׁב.

חוּץ מִזֶּה אֲנִי אוֹהֵב סִרְטֵי אֵימָה. כֵּיף לִשְׁכַּב בַּמִּטָּה מוּל הַטֶלֶוִיזְיָה וְלִרְעוֹד מִפַּחַד כְּשֶׁכָּל מִינֵי עַרְפָּדִים מוֹצְצֵי דָּם רוֹדְפִים אַחֲרֵי יְלָדִים מְבֹהָלִים. כָּכָה אֶפְשָׁר לְהִסְתַּתֵּר מִתַּחַת לַשְּׂמִיכָה כְּשֶׁמַּשֶּׁהוּ נוֹרָא קוֹרֶה עַל הַמָּסָךְ.

אֲנִי גָּר בִּשְׁכוּנַת רָמוֹת בִּירוּשָׁלַיִם, וְהַסִּפּוּר שֶׁל מִנְהֶרֶת־הַזְּמַן מַתְחִיל כְּשֶׁיּוֹם אֶחָד גִּלִּיתִי לֹא רָחוֹק מֵהַבַּיִת שֶׁלִּי מְעָרָה קְטַנָּה. הֶחְלַטְתִּי שֶׁזֹּאת תִּהְיֶה הַמְּעָרָה שֶׁלִּי, וּמִיָּד הָפַכְתִּי אוֹתָהּ לִמְקוֹם הַמַּחֲבוֹא הַסּוֹדִי שֶׁלִּי.

פַּעַם, כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי לִי בְּשֶׁקֶט בַּמְּעָרָה, פִּתְאוֹם הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁמַּשֶּׁהוּ זָז מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב שֶׁלִּי. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה סְתָם דִּמְיוֹן, אֲבָל זֶה בִּכְלָל לֹא הָיָה דִּמְיוֹן. הַקִּיר הָאֲחוֹרִי שֶׁל הַמְּעָרָה הִתְחִיל לְהִתְפּוֹרֵר וַאֲבָנִים קְטַנּוֹת נָפְלוּ מִמֶּנּוּ אֶל הַשָּׁטִיחַ. לְאַט לְאַט נִפְעַר חוֹר בַּקִּיר. אֲנִי חַיָּב לְהַגִּיד לָכֶם שֶׁזֶּה הָיָה קֶטַע מָה־זֶה מַבְהִיל.

בָּרַחְתִּי הַחוּצָה וְחִכִּיתִי כַּמָּה דַּקּוֹת. אַחַר כָּךְ חָזַרְתִּי. בַּזְּמַן שֶׁהָיִיתִי בַּחוּץ, הַקִּיר כְּאִלּוּ נִרְגַּע וְהִפְסִיק לְהִתְפּוֹרֵר. הוֹצֵאתִי אֶת הַשָּׁטִיחַ וְנִעַרְתִּי אוֹתוֹ. כְּשֶׁפָּרַשְׂתִּי אֶת הַשָּׁטִיחַ שׁוּב עַל הָאֲדָמָה, גִּלִּיתִי שֶׁלַּחוֹר שֶׁבַּקִּיר יֵשׁ צוּרָה שֶׁל עִגּוּל. הֵצַצְתִּי פְּנִימָה כְּדֵי לִרְאוֹת מָה יֵשׁ בְּתוֹךְ הַחוֹר, אֲבָל רָאִיתִי רַק חֹשֶךְ.

יֶלֶד אַחֵר, אַמִּיץ יוֹתֵר מִמֶּנִּי, אוּלַי הָיָה נִכְנָס לְבַדּוֹ לְתוֹךְ הַמִּנְהָרָה הָאֲפֵלָה שֶׁהִתְגַּלְּתָה שָׁם. אֲבָל אֲנִי לֹא הַיֶּלֶד הֲכִי אַמִּיץ בָּעוֹלָם, וְלָכֵן גִּלִּיתִי אֶת הַסּוֹד לְשָׁרוֹן. בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנָּה לָבוֹא אִתִּי לִבְדּוֹק אֶת הַמִּנְהָרָה.

שָׁרוֹן הִיא בַּת, וְהִיא אַמִּיצָה יוֹתֵר מֵהַרְבֵּה בָּנִים שֶׁאֲנִי מַכִּיר. הִיא יַלְדָּה סַקְרָנִית וְלָכֵן הִיא הִסְכִּימָה לָבוֹא אִתִּי לַמְּעָרָה.

נִפְגַּשְׁנוּ אַחֲרֵי הַלִּמּוּדִים וְנִכְנַסְנוּ לַמִּנְהָרָה. הֵאַרְנוּ אֶת הַקִּירוֹת בְּפָנָס וְגִלִּינוּ פְּתָחִים לְמִנְהָרוֹת צְדָדִיּוֹת. פָּנִינוּ לְמִנְהָרָה צְדָדִית אַחַת, וְהִיא הוֹבִילָה אוֹתָנוּ לְחֶדֶר מוּזָר שֶׁהָיוּ בּוֹ חָבִיוֹת וּבָהֶן רוֹבִים.

לִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְנוּ לְהָבִין אֵיפֹה אֲנַחְנוּ נִמְצָאִים, בָּחוּר עִם אֶקְדָּח אִיֵּם עָלֵינוּ. הוּא אָמַר שֶׁאִם לֹא נַגִּיד לוֹ מָה הַסִּיסְמָה, הוּא יִקַּח אוֹתָנוּ בַּשֶּׁבִי.

לֹא יָדַעְנוּ מָה הַסִּיסְמָה, וְלָכֵן נָפַלְנוּ בַּשֶּׁבִי.

כַּאֲשֶׁר חָקְרוּ אוֹתָנוּ, הִתְבָּרֵר לָנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ בִּכְלָל לֹא נִמְצָאִים בַּתְּקוּפָה שֶׁלָּנוּ, אֶלָּא בִּתְקוּפַת מִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר. הִתְבָּרֵר לָנוּ גַּם שֶׁהָאֲנָשִׁים שֶׁפָּגַשְׁנוּ הֵם הַמְּגִנִּים שֶׁל הָרֹבַע הַיְּהוּדִי שֶׁבָּעִיר הָעַתִּיקָה שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם.

וְאָז הֵבַנּוּ אֶת הַסּוֹד הַגָּדוֹל שֶׁל הַמִּנְהָרָה שֶׁלָּנוּ: זוֹ הָיְתָה מִנְהֶרֶת־זְמַן, וְהִיא הוֹבִילָה אוֹתָנוּ בְּכָל פַּעַם לִתְקוּפָה אַחֶרֶת: לְמִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר, לִימֵי חוֹמָה וּמִגְדָּל, לְתֵל־חַי, לִימֵי הַהַעְפָּלָה, לְמִלְחֶמֶת שֵׁשֶׁת־הַיָּמִים, וַאֲפִלּוּ לְחוּץ לָאָרֶץ, לְמָשָׁל לְגֶטוֹ וַרְשָׁה בִּתְקוּפַת הַשּׁוֹאָה וּלְאַפְרִיקָה בְּמִבְצַע אֶנְטֶבֶּה וּבְ'מִבְצַע מֹשֶה', וְלִפְעָמִים גַּם לִתְקוּפַת הַתָּנָ"ךְ, לְמָשָׁל לִימֵי יְצִיאַת מִצְרַיִם.

רוֹצִים לָדַעַת מָה עָשִׂינוּ כְּשֶׁרָצִינוּ לַחְזוֹר לַתְּקוּפָה שֶׁלָּנוּ? אֲנִי יָכוֹל לְהַגִּיד לָכֶם שֶׁזּוֹ בֶּאֱמֶת בְּעָיָה גְּדוֹלָה וּבְכָל פַּעַם חָזַרְנוּ בְּדֶרֶךְ שׁוֹנָה.

אֲבָל מָה אֲנִי מְסַפֵּר לָכֶם אֶת כָּל הַסִּפּוּר הַזֶּה? מִי שֶׁרוֹצֶה לָדַעַת מָה קָרָה לָנוּ אָז - שֶׁיִּקְרָא אֶת הַסִּפּוּרִים הַקּוֹדְמִים בַּסִּדְרָה (רְשִׁימָה שֶׁלָּהֶם מוֹפִיעָה בְּסוֹף הַסֵּפֶר), וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהַתְחִיל מִיָּד וְלָדַעַת מָה יִקְרֶה לָנוּ בַּסִּפּוּר הַזֶּה - בְּבַקָּשָׁה.

פֶּרֶק א שֶׁבּוֹ אֲסַפֵּר לָכֶם עַל חֲלוֹם מוּזָר

אֵיזֶה חֲלוֹם מוּזָר! הִתְעוֹרַרְתִּי בְּאֶמצַע הַלַּיְלָה וְהַמִּטָּה שֶׁלִּי הָיְתָה רְטֻבָּה מִזֵּעָה. הַלֵּב שֶׁלִּי דָּפַק בִּמְהִירוּת מַבְהִילָה. לְרֶגַע לֹא הָיָה בָּרוּר לִי אִם אֲנִי חַי אוֹ מֵת. עֲדַיִן לֹא קָלַטְתִּי אִם כָּל מָה שֶׁקָּרָה לִי הָיָה בַּחֲלוֹם אוֹ בַּמְּצִיאוּת.

כְּדֵי שֶׁתָּבִינוּ עַל מָה אֲנִי מְדַבֵּר, אֲנִי צָרִיךְ לְתָאֵר לָכֶם אֶת הַחֲלוֹם: יָשַׁבְתִּי בַּחֶדֶר שֶׁלִּי לְיַד הַמַּחְשֵׁב וְשִׂחַקְתִּי. פִּתְאוֹם שָׁמַעְתִּי מִין רַעַשׁ מוּזָר מֵהַתִּקְרָה. הֵרַמְתִּי אֶת הָרֹאשׁ וְרָאִיתִי סְדָקִים בַּתִּקְרָה. אֵלֶּה הָיוּ סְדָקִים חֲדָשִׁים. הָיִיתִי בָּטוּחַ שֶׁבַּלַּיְלָה, כְּשֶׁשָּׁכַבְתִּי בַּמִּטָּה, הֵם לֹא הָיוּ שָׁם.

לְאַט לְאַט הִתְרַחֲבוּ הַסְּדָקִים. פָּחַדְתִּי שֶׁאֵרְעָה רְעִידַת אֲדָמָה. זִנַּקְתִּי מֵהַמִּטָּה וְתִכְנַנְתִּי לְהִסְתַּתֵּר מִתַּחְתֶּיהָ כְּדֵי לְהָגֵן עַל עַצְמִי מִפְּנֵי הָאֲבָנִים שֶׁיִּפְּלוּ עַל רֹאשִׁי. אֲבָל הָאֲדָמָה בִּכְלָל לֹא רָעֲדָה. הַסֶּדֶק קִבֵּל צוּרָה עֲגֻלָּה וְהוֹפִיעוּ בּוֹ פָּנִים שֶׁל אִשָּׁה.

"אֲנִי יְכוֹלָה לְהִכָּנֵס?״ הָאִשָּׁה שָׁאֲלָה.

"מְמְ־מִי אַתְּ?״ הַקּוֹל שֶׁלִּי רָעַד.

"אִם תַּזְמִין אוֹתִי לְהִכָּנֵס, אַסְבִּיר לְךָ,״ הָאִשָּׁה אָמְרָה.

לֹא הָיְתָה לִי בְּרֵרָה. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁגַּם אִם לֹא אַזְמִין אוֹתָהּ, הִיא תִּכָּנֵס לְלֹא הַזְמָנָה. הִנְהַנְתִּי בָּרֹאשׁ וְאָמַרְתִּי לָהּ שֶׁהִיא מֻזְמֶנֶת.

הָאִשָּׁה הִרְחִיבָה אֶת הַפֶּתַח בְּיָדֶיהָ. הָיוּ לָהּ יָדַיִם עָבוֹת מְאוֹד וְכֵהוֹת וְצִפָּרְנֶיהָ הָיוּ אֲרֻכּוֹת. כְּשֶׁהִיא גָּלְשָׁה פְּנִימָה לְתוֹךְ הַחֶדֶר, הִבְחַנְתִּי שֶׁיֵּשׁ לָהּ רַגְלַיִם שְׁמֵנוֹת.

"אַתָּה לֹא מְזַהֶה אוֹתִי?״ הִיא שָׁאֲלָה.

"לֹא,״ אָמַרְתִּי.

"תִּסְתַּכֵּל טוֹב טוֹב,״ הִיא בִּקְּשָׁה.

לֹא הָיָה לִי מֻשָּׂג עַל מָה אֲנִי אָמוּר לְהִסְתַּכֵּל. הִבַּטְתִּי בְּפָנֶיהָ. הָיְתָה לָהּ עַיִן אַחַת יְרֻקָּה וְעַיִן אַחַת כְּחֻלָּה. הָיוּ לָהּ גַּבּוֹת מַמָּשׁ עֲבֻתּוֹת וּשְׂפָתַיִם שֶׁנִּצְבְּעוּ בְּצֶבַע חוּם שֶׁהִזְכִּיר צֶבַע שֶׁל אֲדָמָה. גַּם הַזְּרוֹעוֹת שֶׁלָּהּ הָיוּ חוּמוֹת. הַצִּפָּרְנַיִם הָאֲרֻכּוֹת שֶׁלָּהּ הָיוּ מְלֻכְלָכוֹת, כְּאִלּוּ לִפְנֵי שֶׁהִיא הִגִּיעָה הֵנָּה, הִיא שִׂחֲקָה בְּבֹץ.

"אֲנִי לֹא מְזַהֶה אוֹתָךְ,״ אָמַרְתִּי.

"רוֹצֶה לְהִכָּנֵס לְתוֹכִי כְּדֵי לְנַסּוֹת לְזַהוֹת אוֹתִי מִבִּפְנִים?״ הָאִשָּׁה שָׁאֲלָה.

"לְזַהוֹת אוֹתָךְ מִבִּפְנִים?״ מַמָּשׁ לֹא הֵבַנְתִּי אֶת הַקֶּטַע.

"כֵּן,״ הִיא הֵשִׁיבָה, "וּכְשֶׁתִּכָּנֵס, אַל תִּשְׁכַּח לִפְנוֹת יָמִינָה בַּהִצְטַלְּבוּת הַשְּׁנִיָּה. מַמְתִּינָה לְךָ שָׁם מַתָּנָה,״ הָאִשָּׁה פָּעֲרָה אֶת הַפֶּה שֶׁלָּהּ, וַאֲנִי רָאִיתִי לָשׁוֹן אֲדֻמָּה וְלֹעַ אָדוֹם וּמֵרֹב פַּחַד הִתְחַלְתִּי לִרְעוֹד.