מראה הנפש

"יֵשׁ רָעָה חוֹלָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ", אמר הקֹהלת (ה 12). בדרך כלל אנחנו דווקא נהנים מן העושר של העברית היפה שלנו, המאפשר לנו לבטא גוונים וגוֹני־גוונים של מראות, תחושות, צבעים, ריחות... ורק זו צרה: בנושא שהספר הזה עוסק בו, העושר הזה עלול מאוד לבלבל.

שכן, במה שקשור למצבים ה"מֶנְטָליים" שלנו — כל מה שנכלל או נרמז במונח הלטיני mens או במונח האנגלי mind — יש לנו בעברית מרקחת של מונחים, שכל אחד מהם עשוי לתאר פַּן כזה או אחר של הצד הלא־חומרי של החיים: נפש, רוח, נשמה, הכרה, רגש, תודעה, שׂכל, בינה, חישה, מודעות, הרגשה, חוויה... ושמא לא מיצינו את כל הרשימה.

חלק מן המונחים האלה מתקשרים לאופן שבו אנחנו תופסים את המחשבה הרציונלית של האדם — מילים כמו הכרה, בינה, שׂכל ומוּדעוּת קשורות בדרך כלל לפן השׂכלתני הזה של "המנטלי"; המילים נפש, נשמה ורוח מתקשרות על־פי־רוב לפַּן הרוחני, שלפי אמונות מסוימות הוא מנותק, מובחן ונבדל מהגוף, ואף ממשיך להתקיים לאחר המוות; ואילו מילים כמו הרגשה, חישה ורגש מתייחסות לפַּן התחושתי או הרגשי — כעס ושמחה, אימה וסקרנות — וכן למצבים גופניים כמו רעב, צמא, כאב ועונג.

"חוויה" היא אולי המונח הכוללני ביותר שבידינו, שכן חוויה יכולה להיות הן שׂכלתנית (חוויית החשיבה), הן תפיסתית (חווייה של ראייה, טעם, ריח, צליל ומגע), והן רגשית. החוויה היא בטבעה אישית — היא קיימת כאשר קיים סוּבּייקט חוֹוה. אבל הספרות המקצועית העוסקת בנושא הזה משתמשת בדרך כלל במונח "תודעה" או "נפש" (כמו במונח "פילוסופיה של הנפש" כתרגום של philosophy of mind).

מארג החוויה: שׂכל (שבו שולטים צבעי הכחול למיניהם), רגש (שבו שולטים צבעי האדום ונגזרותיו), רוח (בדגש על צבעי הצהוב והאפור), ותפיסה (שבה אחוזים זה בזה גוֹני הירוק־אדום־כחול) — כולם משתלבים יחדיו למארג רב־פנים ורב־צבעים, הלוכד, דרך השיפוט האסתטי, את החוויה המנטלית.

יש לומר כי גם האנגלית (וכמוה שפות אירופיות אחרות) לא פטורה מבלבול מסוים כתוצאה מחפיפה חלקית של מושגים. לצד mind רוֹוח השימוש במונח consciousness (המתורגם בדרך כלל לעברית על־ידי "תודעה"), ואילו בהקשרים אחרים משתמשים במונח experiencing (שאפשר לתרגם ל"חוִויה").

מכל מקום, חשוב להדגיש שכל המילים העבריות שהזכרנו קשורות באופן מובהק לפַּן המנטלי, החווייתי, ושֵם־התואר "מנטלי" אכן ישמש אותנו הרבה לתיאור הצד הזה של הקיום. מאחר שהספר עוסק בניסיון להבין את המנטלי כתופעה ביולוגית, תולדה של תהליך האבולוציה, ומאחר שאחת מהטענות שלנו היא שהפַּן השׂכלתני, התפיסתי והרגשי כרוכים זה בזה בכל חוויה מנטלית, אנחנו משתמשות על־פי ההקשר במונחים "נפש", "חוויה" ו"תודעה" לתיאור התרכובת השׂכלתנית־רגשית־תפיסתית הזאת. כולן מתייחסות אל המנטלי על כל צורותיו וגווניו.