נולדו לדם 3: ברית של שנאה

1

מתיאו

בפעם הראשונה שבה ראיתי את ג'יאנה היא הייתה ילדה רזונת בת ארבע־עשרה בעלת פה גדול מדי, המוני נמשים פזורים על פניה ותלתלים ג'ינג'יים סוררים. היא הייתה כל מה שבחורה איטלקייה הגונה לא אמורה להיות, ולכן כנראה חשבתי שהיא משעשעת. אך היא הייתה ילדה, ואף שהייתי מבוגר ממנה בפחות מארבע שנים, כבר הייתי בכיר חמש שנים, הרגתי כמה אנשים וזיינתי לא מעט נשים. ברגע שלוקה ואני חזרנו לניו יורק, שקענו בעסקי המאפיה ובבחורות קלות להשגה מהחברה הגבוהה, ולא חשבתי שוב על הג'ינג'ית החוצפנית.

למעשה שכחתי את ג'יאנה לחלוטין כשלוקה ואני חזרנו לניו יורק כעבור שלוש שנים, לרגל החתונה שלו עם אַרְיָה.

לוקה הכניס לו לראש שהוא רוצה לפגוש את אריה לפני החתונה. רשמית כי רצה לוודא שהיא לוקחת גלולות, אבל ידעתי שזה רק מפני שהוא להוט לראות איך היא גדלה. ולעזאזל, הבחורה התמלאה יפה בכל המקומות הנכונים. כשהופיעה מאחורי אחותה ליליאנה בפתח הסוויטה שלהן במנדרין אוריינטל, עיניי לא ידעו באיזה חלק בגופה להתמקד קודם. היא הייתה חתיכה. היא גם הייתה הארוסה של לוקה ולכן מחוץ לתחום. שלא לדבר על כך שהיא הייתה ביישנית מדי לטעמי.

אבל לעזאזל, ברגע שנכנסתי לסוויטה, אריה הייתה הדבר האחרון שעניין אותי. מבטי נח על הנערה בעלת השיער הג'ינג'י הבוער שישבה על הספה ברגליים משוכלות בנינוחות על שולחן הקפה. הזיכרון הנשכח של גסות הרוח שלה עלה מייד אל פני השטח ויחד איתו העניין שלי בה. היא לא הייתה הרזונת המגושמת של פעם.

ממש לא רזונת.

היא פיתחה את כל הקימורים הנכונים במקומות הנכונים, ופניה נפטרו מהנמשים. בניגוד לרוב הבחורות שהכרתי, היא לא התרשמה ממני. למען האמת, היא התנהגה כאילו אני מקק שהייתה רוצה למעוך תחת נעליה. ניגשתי בחיוך היישר אליה כי אתגר מעולם לא ריפה את ידיי. בעיקר לא אתגר שווה. מה שווים החיים בלי ריגוש שעלול להותיר בך כווייה?

ג'יאנה הזדקפה מייד ונעליה השחורות נחתו על הרצפה בחבטה. היא צמצמה את עיניה. אם חשבה שתוכל לעצור בעדי, היא טעתה טעות מרה. לצערי, הבת הצעירה של סקודרי חסמה אותי ושלחה אליי גרסה של חיוך פלרטטני. "אפשר לראות את האקדח שלך?"

לו ג'יאנה הייתה שואלת את השאלה הזאת, שלל תגובות לא הולמות היו עומדות לי על קצה הלשון, אך ליליאנה הייתה צעירה מדי. איזה בזבוז של הזדמנות.

"לא, אי אפשר," אמרה אריה, לפני שהייתה לי הזדמנות לחשוב על תגובה הולמת לאוזניים צעירות. הבחורה הזאת תמיד התנהגה כיאות. תודה לאל שאבא בחר אותה בשביל לוקה ולא בשבילי.

"אסור לך להיות כאן איתנו לבד," מלמלה ג'יאנה ועיניה עברו מלוקה אליי. לעזאזל. היא באמת הייתה משהו אחר. "זה לא הולם."

לוקה לא התרשם ממנה יותר מדי. היה ברור שהיא עולה לו על העצבים – כבר מכנה משותף לשנינו. "איפה אומברטו? הוא לא אמור להשגיח על הדלת?" שאל.

"הוא כנראה בשירותים או בהפסקת סיגריה," אמרה אריה.

כמעט צחקתי. אילו מין מטומטמים עובדים אצל סקודרי? העניינים בשיקגו התנהלו לפי חוקים שונים מאוד. ראיתי שלוקה על סף התפרצות. הוא היה על הקצה כבר כמה ימים, כנראה כי הביצים שלו עמדו להתפוצץ.

"הוא משאיר אתכן לעיתים קרובות בלי הגנה?" שאל.

"אה, כל הזמן," התעצבנה ג'יאנה, ואז הסתכלה על אחותה וגלגלה את עיניה. "אתה מבין, לילי, אריה ואני מתגנבות החוצה כל סוף שבוע, כי אנחנו מתערבות מי תשיג יותר בחורים."

מילים גדולות בשביל בחורה שבחיים לא ראתה זין. לפי המבט שלוקה שלח אליי, הוא כנראה חשב אותו דבר. וג'יאנה באמת לא ידעה על אחי שום דבר אם חשבה שזה רעיון טוב להקניט אותו ככה.

לוקה ניגש אל ארוסתו הקטנה. "אני רוצה להחליף איתך מילה, אריה."

ג'יאנה זינקה על רגליה, כמו נמרה הנחושה להגן על גוריה. "התלוצצתי, למען השם!" היא ממש ניסתה להפריד בין לוקה לאריה, וזה היה רעיון ממש גרוע.

לפני שלוקה יאבד עשתונות, תפסתי במפרק ידה וגררתי אותה משם.

עיניה הכחולות של ג'יאנה הבזיקו בזעם. טעיתי. היא לא נפטרה מכל הנמשים בפניה. במבט מקרוב ראיתי אבקה עדינה של נמשים על אפה, אבל איכשהו הם העצימו את יופייה.

"שחרר אותי או שאשבור לך את האצבעות," סיננה.

אשמח לראות אותך מנסה. שחררתי אותה בחיוך שרק הגביר את זעמה, לפי הדרך שבה צמצמה את עיניה.

לוקה החל להרחיק את אריה. "קדימה. איפה החדר שלך?"

ג'יאנה הביטה לסירוגין בי ובלוקה. "אני אתקשר לאבא שלנו! אסור לך לעשות את זה."

מובן שזה לא הזיז ללוקה. סקודרי היה נותן לו את אריה לפני שנים. בהחלט לא היה אכפת לו אם לוקה יבדוק את הסחורה כמה ימים לפני החתונה. הדלת נסגרה וג'יאנה צעדה לעברה. תפסתי שוב בידה לפני שתרגיז את לוקה עוד יותר. הבחורה באמת לא ידעה מה טוב לה. "תני להם קצת פרטיות. לוקה לא יקרע לאריה את הבגדים לפני ליל הכלולות."

ג'יאנה התנערה ממני. "אתה חושב שזה מצחיק?"

"על מה הם מדברים?" שאלה ליליאנה.

הדלת לסוויטה נפתחה ואומברטו נכנס פנימה ושלח לעברי מבט זועם. הזקן עדיין לא סלח לי על שהעלבתי את אשתו לפני שלוש שנים.

"ג'יאנה, ליליאנה, בואו הנה," אמר בחדות. זקרתי גבה לעומתו. הוא חשש שאפגע בהן? אם זו הייתה הכוונה שלי, הן ללא ספק לא היו עומדות לידי ללא פגע. רומרו גלגל את עיניו מאחורי גבו של אומברטו, ואני גיחכתי. מובן שהזקן קלט את זה, ואצבעותיו התקרבו אל ידית הסכין שלו.

תעשה את זה, זקן, עבר יותר מדי זמן מאז נהניתי מקטטה טובה.

ליליאנה צייתה מייד וניגשה לעבר שומר הראש שלה. כצפוי, ג'יאנה נשארה ליד דלת חדרה של אחותה. "לוקה גרר את אריה לתוך החדר. הם שם לבד."

אומברטו החל לפסוע לעבר הדלת, אבל אני חסמתי את דרכו. רומרו עמד מאחוריו. לא שהייתי צריך אותו כדי לעצור את הזקן. אומברטו שלח אליי מבט זועם. הוא היה נמוך ממני בעשרה סנטימטרים לפחות ולא משנה כמה הצטיין בקרב סכינים, הייתי משסף אותו בלהב שלי לפני שהיה מספיק למצמץ. האצבעות גירדו לי מרוב רצון לעשות את זה.

"הם עדיין לא נשואים," אמר, כאילו הוא מחדש לי.

"תמימותה מובטחת כשהיא עם אחי, אל תדאג."

שפתיו של אומברטו נעשו צרות. הרגשתי שהוא רוצה להתחיל קטטה לא פחות ממני. לפני שהעניינים החלו להיות משעשעים, הדלת נפתחה ואריה יצאה מהחדר. היא נראתה כאילו פגשה רוח רפאים. שלחתי מבט אל לוקה. האם באמת היה מוכרח להפחיד את ארוסתו כמה ימים לפני החתונה שלהם?

"מה אתה עושה פה?" שאל אומברטו.

"בעתיד תהיה יותר ערני ותצמצם את הפסקות השירותים שלך למינימום," אמר לו לוקה.

"הלכתי רק לכמה דקות והיו שומרים מול שאר הדלתות."

הוויכוח שלהם שעמם אותי, ולכן הפניתי שוב את תשומת ליבי אל הג'ינג'ית.

ג'יאנה שמה את ידיה על מותניה ואיכשהו הבליטה את החזה. היה לה גוף מהמם. תהיתי אם סקודרי כבר שידך אותה לאיזה לוזר מהארגון.

ג'יאנה פגשה את מבטי. "על מה אתה מסתכל?"

נתתי לעיניי לסקור אותה לכל אורכה. "על הגוף הלוהט שלך."

"אז תמשיך להסתכל. כי זה כל מה שתקבל מהגוף הלוהט שלי."

"מספיק," הזהיר אומברטו.

ג'יאנה לא הייתה צריכה לומר את זה. תמיד נהניתי מהציד. בשעה שלוקה לא טרח להתאמץ ברגע שהתברר שבחורה מסוימת היא עבודה קשה, אני תמיד העדפתי ללכת על מרדף מורכב.

עיניה המצומצמות של ג'יאנה עקבו אחריי כשלוקה, רומרו ואני יצאנו מהסוויטה. חייכתי לעצמי. לבחורה יש פלפל.

לוקה נאנח. "אל תגיד לי ששמת עין על הג'ינג'ית. היא קוץ רציני בתחת."

"אז מה? היא בהחלט תהפוך את החיים שלי להרבה יותר מעניינים."

"מה? להרוג רוסים ולקבל בחורה חדשה במיטה כל יומיים לא עושה לך את זה?"

"אני אוהב להתרענן מדי פעם."

"לא תוכל לקבל אותה. היא מחוץ לתחום. לא אגיד לאבא שהבאת עלינו מלחמה עם הארגון רק כי נדלקת על הבת של סקודרי. יש רק דרך אחת שתוכל להכניס את הג'ינג'ית למיטה – אם תתחתן איתה, וזה לא יקרה."

"למה לא?"

לוקה השתהה. "תגיד לי שאתה צוחק."

משכתי בכתפיי. לא באמת רציתי כבר להתחתן, או להתחתן בכלל לצורך העניין, אבל אבא ישב לי על הזנב כבר חודשים. בינתיים, כל אישה שהציע הייתה משעממת בטירוף.

לוקה תפס בכתפי. "אל תבקש מסקודרי את ידה של בתו הערב."

"זאת פקודה?" שאלתי בשקט.

"לא. עצה טובה," גיחך לוקה.

"אם הייתי פוקד עליך, היית עושה את זה רק כדי להרגיז אותי."

"אני לא נער מתבגר חמום מוח," אמרתי וחייכתי, כי לוקה הכיר אותי היטב.

"אני רק רוצה שתחשוב על זה. הביצ'יות של ג'יאנה מרתקת אותך עכשיו, אבל אני בספק אם תחזיק מעמד יותר מכמה ימים. אני מכיר אותך. ברגע שייגמר המרדף ותקבל את מבוקשך, תאבד עניין. אבל הפעם תהיה תקוע איתה לנצח."

"אל תדאג. אני בהחלט מתכוון לזיין הלילה. ככה אשכח לגמרי מג'יאנה."