סוד שמור

 פרולוג

שעון הביג־בן הגדול השמיע ארבעה צלצולים.

הלורד צ'נסלור היה עייף ומותש מאירועי הלילה, אבל האדרנלין שעדיין זרם בדמו הדיר שינה מעיניו. הוא הבטיח ללורדים הנכבדים שיפסוק בסוגיית ברינגטון נגד קליפטון, ויקבע מי משני הגברים הצעירים יירש את תואר האצולה ואת הרכוש הרב שבידי המשפחה.

הוא שקל שוב את כל העובדות, כי סבר שבשיקול דעתו הסופי עליו להסתמך על עובדות, ועל עובדות בלבד.

כשהתחיל את התמחותו, לפני ארבעים ומשהו שנה, יעץ לו חונכו להתנתק לחלוטין מכל רגש או דעה קדומה בבואו לפסוק בעניינו של לקוח או בתיק המונח לפניו. תחום המשפט הוא מקצוע שאינו מתאים לרכי הלב ולרומנטיקנים, כך שב והדגיש. ואולם, אחרי שציית למנטרה זו ארבעה עשורים רצופים, נאלץ הלורד צ'נסלור להודות שמעולם לא נתקל במצב שבו היו הטיעונים לכאן או לכאן מאוזנים כל כך. הוא הצטער רק שפ"א סמית כבר אינו בחיים לייעץ לו.

מצד אחד... הוא כל כך שנא את המילים הנדושות האלה. מצד אחד, הארי קליפטון נולד שלושה שבועות לפני חברו הטוב ג'יילס ברינגטון: עובדה. מצד שני, ג'יילס ברינגטון הוא ללא ספק בנו החוקי של סר הוגו ברינגטון ושל אשתו החוקית אליזבת: עובדה. אבל עובדה זו לא הפכה אותו אוטומטית לבנו הבכור של סר הוגו, ובנקודה זו היתה הצוואה רלוונטית.

מצד אחד, מייסי טנקוק ילדה את הארי ביום העשרים ושמונה של החודש התשיעי אחרי היום שבו, על פי הודאתה, היתה לה הרפתקת אהבים קטנה עם סר הוגו ברינגטון, בעת שהיו בבילוי מטעם העבודה בעיירה וסטון־סופר־מר: עובדה. מצד שני, מייסי טנקוק היתה נשואה לארתור קליפטון כאשר הארי נולד, ובתעודת הלידה צוין בצורה חד־משמעית שארתור הוא אביו של הילד: עובדה.

מצד אחד... מחשבותיו של הלורד צ'נסלור שבו אל מה שקרה אחרי שחברי בית־הלורדים התפלגו בתום הדיון הארוך והצביעו מי לדעתם, ג'יילס ברינגטון או הארי קליפטון, זכאי לרשת את תואר האצולה של סר וולטר וכל אשר לו. הוא זכר כל מילה מפי המצליף הראשי כשזה הכריז על התוצאות בפני האולם המלא עד אפס מקום.

"בעד לימין, מאתיים שבעים ושלושה קולות. נגד לשמאל, מאתיים שבעים ושלושה קולות."

מהומה גדולה פרצה בספסלים האדומים. הוא השלים עם כך שההצבעה השקולה הותירה בידיו את המשימה הבלתי אפשרית, להחליט מי יירש את תואר האצולה של משפחת ברינגטון, את חברת הספנות המצליחה, וכן את כל הרכוש, האדמות וחפצי הערך. אילו רק לא היה מוטל על כתפיו העול הכבד של ההחלטה בדבר עתידם של שני צעירים אלה. האם עליו להתחשב בעובדה שג'יילס ברינגטון רוצה לרשת את התואר ושהארי קליפטון לא רוצה בו? לא, אסור לו. כפי שציין לורד פרסטון בנאומו המשכנע ממקומו בספסלים הנגדיים, החלטה כזו תיצור תקדים שלילי, גם אם היא החלטה נוחה.

מצד שני, אם אכן יפסוק לטובתו של הארי... הוא נרדם לבסוף, והתעורר לקול נקישה קלה על דלתו, עניין בלתי שגרתי בשעה כה מאוחרת, שבע בבוקר. הוא רטן וספר בעיניים עצומות עדיין את צלצוליו של הביג־בן. רק שלוש שעות נותרו עד שיהיה עליו להכריז על הכרעתו, והוא עדיין לא החליט.

הלורד צ'נסלור רטן שנית כשהניח את כפות רגליו על הרצפה. הוא הכניס אותן לנעלי הבית ופסע אל חדר הרחצה. אפילו כשטבל באמבטיה המשיכה ההתלבטות להטרידו.

עובדה: הארי קליפטון וג'יילס ברינגטון הם שניהם עיוורי צבעים, כפי שהיה גם סר הוגו. עיוורון צבעים עובר רק מצד האם, כך שאין בעובדה זו יותר מאשר צירוף מקרים, וכך יש להתייחס אליה.

הוא יצא מהאמבטיה, התנגב ולבש חלוק. הוא יצא מחדר השינה והלך במסדרון מרופד בשטיח עבה עד שהגיע למשרדו.

הלורד צ'נסלור נטל לידו עט נובע וכתב את השמות 'ברינגטון' ו'קליפטון' בשורה הראשונה בדף, ומתחת לכל שם החל לכתוב סיבות בעד ונגד. לאחר שמילא שלושה דפים בכתב ידו המסולסל והיפה, השמיע הביג־בן שמונה צלצולים. אבל ההחלטה עדיין היתה רחוקה ממנו, בדיוק כפי שהיתה כשהתחיל.

הוא הניח את העט והלך באי רצון בולט לחפש לו משהו לאכול.

הלורד צ'נסלור ישב לבדו ואכל את ארוחת הבוקר בשתיקה. הוא סירב ולו להעיף מבט בעיתוני הבוקר שהיו מונחים בסדר מופתי בקצהו השני של השולחן, ולא הדליק את הרדיו, מחשש ששיקול דעתו יושפע מדבריו של פרשן בור זה או אחר. העיתונים הרציניים דנו בהתנשאות בעתידו של עקרון הירושה במקרה שהלורד צ'נסלור יכריע לטובתו של הארי, ואילו העיתונות הצהובה התעניינה רק בשאלה אם תוכל אֶמָה להינשא לאהוב ליבה.

כששב לחדר הרחצה לצחצח את שיניו, מאזני הצדק עדיין לא הכריעו לשום צד.

מייד לאחר שהשמיע הביג־בן תשעה צלצולים, חזר למשרדו ועיין שוב ברשימותיו, בתקווה שהמאזניים ייטו סוף־סוף לאחד הצדדים, אך הם נותרו מאוזנים לחלוטין. הוא עיין פעם נוספת ברשימות כאשר דפיקה על הדלת הזכירה לו שלמרות הכוח הרב שבידו, עדיין אין בכוחו לעצור את הזמן. הוא פלט אנחה עמוקה, תלש שלושה דפים מהפנקס, קם והמשיך לקרוא תוך כדי יציאה ממשרדו וצעידה במסדרון. כשנכנס לחדרו הוא מצא את איסט, משרתו האישי, עומד ליד מיטתו ומחכה לביצוע טקס הבוקר היומי.

איסט פתח בהסרת חלוק המשי, ועזר לאדונו ללבוש חולצת כפתורים לבנה שהיתה עדיין חמה מהגיהוץ. צווארון מעומלן היה הבא בתור, ולאחריו מטפחת צוואר מעוטרת בתחרה עדינה. כשלבש הלורד צ'נסלור את מכנסיו השחורים, הוא נזכר במשקל שנוסף לגופו מאז נכנס לתפקיד. איסט עזר לו להשתחל לתוך גלימה ארוכה בצבעי שחור וזהב, ולאחר מכן הִפנה את תשומת ליבו אל ראשו ואל רגליו של אדונו. פאה לבנה ארוכה הונחה על הראש, ואת רגליו תחב לתוך נעליים עם אבזם. רק כשהונחה על כתפיו שרשרת הזהב, שאותה ענדו לפניו שלושים ותשעה קודמיו בתפקיד, הוא הפך ממישהו שנראה כמו שחקן בהצגת ילדים לסמכות המשפטית הגבוהה ביותר בממלכה. מבט מהיר במראה, והוא הרגיש מוכן לעלות על הבמה ולגלם את תפקידו בדרמה המתפתחת. חבל רק שעדיין לא ידע מה הוא אמור להגיד.

תזמון כניסתו של הלורד צ'נסלור אל המגדל הצפוני ויציאתו ממנו היה מרשים כל רב־סמל גדודי. בשעה תשע ארבעים ושבע נשמעה דפיקה בדלת, ומזכירו דיוויד ברתולומיאו נכנס ללשכתו.

"בוקר טוב, אדוני הלורד," הוא אמר.

"בוקר טוב, מר ברתולומיאו," השיב הלורד צ'נסלור.

"אני מצטער להודיע לך," אמר ברתולומיאו, "שלורד הארווי מת אתמול בלילה, באמבולנס, בדרך אל בית־החולים."

שניהם ידעו שזה לא נכון. לורד הארווי - סבם של ג'יילס ושל אמה ברינגטון - התמוטט בעת הדיון דקות אחדות לפני שנשמע הפעמון הקורא ללורדים להצביע. אבל שניהם הסכינו עם נוהל עתיק יומין: אם חבר בבית־הנבחרים או בבית־הלורדים מת תוך כדי דיון, יש לערוך חקירה מקיפה לגבי נסיבות מותו. במטרה להימנע מהקרקס המיותר והבלתי נעים הזה, "מת בדרכו אל בית־החולים" היה הניסוח הרגיל שחסך התפתחויות מעין אלו. ראשיתו של המנהג בימיו של אוליבר קרומוול, כאשר הלורדים הורשו עדיין לשאת את חרבותיהם בעת הדיונים, ובכל מקרה מוות היתה אפשרות סבירה ביותר שפעולה בלתי חוקית ננקטה.

הלורד צ'נסלור נעצב ממותו של לורד הארווי, שהיה עמית שהוא אהב והעריך. הוא רק הצר על כך שמזכירו הזכיר לו עובדה אחת מאלה שציין בכתב ידו הנאה מתחת לשמו של ג'יילס ברינגטון; כלומר, שנבצר מלורד הארווי להצביע לאחר שהתמוטט, ואילו הספיק, היה מצביע לטובת ג'יילס ברינגטון. זה היה מיישב את העניין אחת ולתמיד, והוא היה זוכה בשנת לילה שלווה. עכשיו מצופה ממנו ליישב את העניין אחת ולתמיד.

מתחת לשם הארי קליפטון הוא הכניס עובדה נוספת. כאשר הונחה הבקשה המקורית בפני שופטי בית־הלורדים, חצי שנה קודם לכן, הם הצביעו ברוב של ארבעה נגד שלושה בעד זכותו של קליפטון לירושת משפחת ברינגטון וגם, אם לצטט את הצוואה... וכל אשר לו.

דפיקה שנייה על הדלת, ונושא הגלימה שלו נכנס, לבוש בחליפה בסגנון גילברט וסאליבן, להודיע לו שהטקס העתיק עומד להתחיל.

"בוקר טוב, אדוני הלורד."

"בוקר טוב, מר דנקן."

ברגע שאחז נושא הגלימה בשולי גלימתו השחורה והארוכה של הלורד צ'נסלור, פסע דיוויד ברתולומיאו לפנים ופתח לרווחה את הדלת הכפולה של הלשכה, כדי לאפשר לאדונו לצאת למסע בן שבע הדקות אל אולם הדיונים של בית־הלורדים.

חברים, עוזרים ופקידים שונים שעברו על פניהם במסגרת עבודתם מיהרו לפנות את הדרך בראותם את הלורד צ'נסלור מתקרב, ונזהרו שלא לעכב את התקדמותו. הם קדו לו בראשם במחווה שלא היתה מיועדת אליו באופן אישי אלא אל הסמכות שייצג. הוא המשיך בדרכו על השטיח האדום שריפד את המסדרון, בקצב הקבוע שלו מדי יום בשש השנים האחרונות, כדי להכנס לאולם בדיוק עם צלצולו הראשון של הביג־בן לציון השעה עשר בבוקר.

ביום רגיל, וזה לא היה יום רגיל, היו מחכים לו באולם קומץ חברים שהיו קמים בנימוס מהספסלים האדומים, מחווים לו קידה בראשם ונשארים לעמוד עד שההגמון התורן יסיים להוביל את תפילת הבוקר, שלאחריה יעברו לסדר היום.

אבל לא היום, כי את שטף המלמולים ואת קולות הדיבור שבקעו מהאולם הוא שמע הרבה לפני שהגיע אל פתחו. אפילו הלורד צ'נסלור הופתע מהמחזה שנגלה לעיניו כאשר נכנס לבית־הלורדים. הספסלים האדומים היו כה עמוסים, עד שחלק מהחברים נאלצו לשבת על המדרגות מול הבמה. חברים אחרים הסתפקו במקום עמידה לאחר שלא נותר ולו מקום ישיבה פנוי אחד. הוא זכר רק פעם אחת נוספת שבה היה הבית מלא כל כך, וזה היה בעת שהוד מלכותו נשא את נאום המלך שבו הודיע לחברי שני הבתים על החקיקה שהציעה ממשלתו לחוקק במושב הפרלמנט.

כאשר נכנס הלורד צ'נסלור לאולם חדלו מייד כבוד הלורדים מדיבוריהם, וקמו כאיש אחד על רגליהם. הם כיבדו אותו במנוד ראש בעת שעשה את דרכו אל מקומו מול הכס.

המחזיק בסמכות המשפטית הבכירה ביותר במדינה העביר את מבטו לאט בין המוני הנוכחים. למעלה מאלף עיניים קצרות רוח השיבו לו מבט. מבטו נעצר על שלושה צעירים שישבו בקצה הרחוק של האולם, בקו ישר מעליו, בתא המיועד לזרים מכובדים. ג'יילס ברינגטון, אחותו אמה והארי קליפטון לבשו בגדי אבל שחורים כמחווה של כבוד לסבם האהוב, או במקרה של הארי, למורה דרך רוחני וחבר יקר. ליבו יצא אל שלושתם, והוא ידע שפסיקתו היום תשנה את חייהם מן הקצה אל הקצה. הוא התפלל שהשינוי יהיה לטובה.

ההגמון פיטר ווטס, ההגמון של בריסטול - כמה הולם, חשב לעצמו הלורד צ'נסלור - פתח את ספר התפילות, הלורדים הנכבדים הרכינו את ראשיהם ולא זקפו אותם שוב עד שנשמעו המילים "בשם האב, הבן ורוח הקודש".

כל הנוכחים התיישבו שוב, והלורד צ'נסלור נותר היחיד שעמד על רגליו. כל הלורדים התמקמו והמתינו למוצא פיו.

"לורדים נכבדים," הוא פתח, "אינני יכול להעמיד פנים שההחלטה שהנחתם בידיי קלה היא. ההפך הוא הנכון, אני מודה שזו היתה אחת ההחלטות הקשות ביותר שהיה עלי לקבל במשך הקריירה הארוכה שלי. אבל היה זה תומס מור שהזכיר לנו שכאשר אנו עוטים את הגלימה, עלינו להיות מוכנים להכריע הכרעות שרק לעיתים רחוקות ירצו את כולם. ואכן, לורדים נכבדים, בשלושה מקרים בעבר נכרת ראשו של הלורד צ'נסלור ביום שבו הכריז על החלטתו."

הצחוק שפרץ בעקבות דבריו הקל במעט על המתח, אבל רק לרגע.

"ואולם, מחובתי לזכור," הוא המשיך, אחרי שקולות הצחוק שככו, "שאני חייב דין וחשבון לבורא עולם בלבד. במחשבה זו, לורדים נכבדים, במקרה של ברינגטון נגד קליפטון, בשאלה מי זכאי להיות יורשו החוקי של סר הוגו ברינגטון ושלידיו יעברו תואר האצולה המשפחתי, האדמות וכל אשר לו..."

הלורד צ'נסלור העיף מבט נוסף לכיוון היציע, והיסס. עיניו נחו על שלושת האנשים הצעירים והחפים מפשע, שהמשיכו להביט בו בציפייה. הוא התפלל לחוכמת שלמה והוסיף, "אחרי ששקלתי את כל העובדות, אני פוסק לטובת... ג'יילס ברינגטון."

רחש מלמולים בקע מייד מכל מקום באולם. כתבים מיהרו לצאת מיציע העיתונות ולדווח על פסיקתו של הלורד צ'נסלור לעורכים הממתינים לדיווחם במשרדי מערכות העיתונים. פסיקתו לא הפרה את עקרון הירושה, והארי קליפטון יוכל עכשיו לשאת לאישה את אמה ברינגטון. צופים ביציע המבקרים רכנו מעל המעקה לראות את תגובותיהם של כבוד הלורדים להכרעתו. אבל זה לא היה משחק כדורגל, והוא לא היה שופט במשחק. לא יהיה כל צורך לשרוק במשרוקית, היות שכל חבר בבית יקבל את החלטתו של הלורד צ'נסלור ויציית לה ללא עוררין. בזמן שחיכה הלורד צ'נסלור שהמהומה תשכך, הוא נשא שוב את מבטו אל היציע, לראות את תגובתם של שלושת האנשים שהחלטתו תשפיע עליהם יותר מכולם. הארי, אמה וג'יילס עדיין בהו בו בפנים נטולות הבעה, כאילו עדיין לא הפנימו את מלוא משמעותה של החלטתו.

אחרי חודשים של חוסר ודאות, ג'יילס חש הקלה מיידית, אם כי מותו של סבו האהוב סילק מליבו כל תחושת ניצחון.

הארי חשב רק על דבר אחד בשעה שאחז בחוזקה בידה של אמה. כעת יוכל לשאת לאישה את אהובתו.

אמה עדיין לא היתה בטוחה. אחרי הכול, בהחלטתו יצר הלורד צ'נסלור שורה שלמה של בעיות חדשות לשלושתם, בעיות שיהיה עליהם לפתור ללא עזרתו.

הלורד צ'נסלור פתח את התיקייה המעוטרת בגדילי זהב ובחן את הנושאים שעל סדר היום. דיון בהצעה להקים מערכת שירותי בריאות היה הנושא השני ברשימה. כמה מהלורדים חמקו מהאולם, והשגרה שבה אל הבית.

הלורד צ'נסלור לעולם לא יודה, גם לא באוזניו של איש סודו הקרוב ביותר, שהוא שינה את דעתו ברגע האחרון ממש.