סיפור של כשף

פרק 1 סֶכֶר בחֶסֶר

פרט לתעשייה משגשגת של כריתת עצים — ולכמה שערוריות מלכותיות — הממלכה המערבית נודעה בעיקר בזכות הסכר המערבי שהגן על עיר הבירה פורט לונגסוורת. גובהו היה מעל שלוש מאות מטרים, הוא היה עשוי מיותר מחמישה מיליון משטחי אבן, והוא הגן על פורט לונגסוורת מהאפשרות שהאגם המערבי הגדול יציף אותה.

הסכר היה בן מאתיים שנה. בנייתו ארכה שבעים שנה, וכשהמבנה ניצב לבסוף בקיץ של שנת 452, נקבע חג לאומי כדי לציין את ההישג ההיסטורי.

יום הסכר היה אהוב על תושבי הממלכה המערבית ונחשב לאירוע השיא של השנה. אנשים קיבלו יום חופש מעבודתם, ילדים קיבלו יום חופש מבית הספר, וכולם התאספו יחד כדי לשחק, לאכול ולהרים כוסית לכבוד הסכר שהתנשא מעל עיר הבירה.

לרוע המזל, יום הסכר השנה היה צפוי לאכזב. אחרי סדרה של רעידות אדמה בלתי צפויות, האדמה שתחת הסכר המערבי זזה ממקומה, וסדק גדול התפשט על פני המבנה כולו. מבעד לפתח הצר ניתזו מים, שאפפו את פורט לונגסוורת ברסס דמוי גשם תמידי. הנזק החמיר ככל שהזמן חלף והסדק התארך והתעבה, כך שהעיר התמלאה עוד ועוד מים מדי יום.

היה צורך בעבודות תחזוקה מידיות, אך המלך הקמצן של הממלכה, המלך וורוורת, סירב להורות על ביצוע התיקונים. פרט לכך שהעבודות היו צפויות להיות יקרות וממושכות, הן גם היו כרוכות בסכנה אמיתית, והיה צורך לפנות את העיר פורט לונגסוורת כולה מתושביה לקראת התהליך. במשך לילות ארוכים ללא שינה גירד המלך בראשו הקירח וסלסל את שפמו העבה בניסיון להגות פתרון חלופי.

למזלו (ולמזלם של נתיניו הרטובים עד מאוד), בזמן האחרון נמצאו לו משאבים חדשים, כאלה שהשימוש בהם יעלה לו רק במעט מכבודו. בתחילה דחה המלך את הרעיון, אך לאחר שראה כיצד הרסס האינסופי הופך את רחובותיה של פורט לונגסוורת לנהרות קטנים, הבין שלא נותרה לו ברירה. המלך וורוורת ביקש את מגילת הקלף הטובה ביותר שלו ואת הקולמוס האיכותי ביותר, כתב מכתב, וביקש את הדבר ששנא לבקש יותר מכול — עזרה:

סנדקית הפיות היקרה,

לפני שנה זכית בהוקרת העולם לנוכח מעשייך האמיצים בממלכה הצפונית . אני, וכך גם נתיניי, אסירי תודה לך על ששלחת את מלכת השלג האיומה לגלוּת והצלת את העולם מסופת השלג הגדולה של שנת 651. מאז, הוספת לרתק את העולם אל מעשייך, ונדיבותך נסכה בו השראה. מבניית בתי יתומים ובתי מחסה ועד ריפוי חולים, את ומועצת הפיות נגעתם ללבנו בחמלה ובמעשי הצדקה שלכן.

אני כותב לך היום, בתקווה שתשקלי לחלוק מעט מחמלתך עם הממלכה המערבית . באחרונה, הסכר המערבי בפורט לונגסוורת ספג נזקים הדורשים תיקון באופן מיָּדי. תיקון מסורתי יארך כעשר שנים ויאלץ אלפי אזרחים לעזוב את ביתם. אך אם תהיי מוכנה לספק לנו פתרון קסם, תוכלי לחסוך מבני עמי עוולות שכאלה. אם יש באפשרותכם לבצע מעשה כזה, הממלכה המערבית תגמול לפיות בהערכה אינסופית , ותוכל לחגוג במלוא העוז ביום הסכר האהוב שלנו.

אין זה סוד שלממלכה המערבית , כמו למדינות השכנות שלנו, יש היסטוריה מורכבת עם קהילת הקסם. לא נוכל למחוק את האפליה ואת חוסר הצדק שידעתם בעבר, אך אם תאפשרו זאת, נוכל לכונן בינינו מערכת יחסים חדשה.

כולי תקווה שתוכלי לסלוח ותסכימי לעזור לנו בשעה קשה זו.

בענווה רבה,

הוד מעלתו,

המלך וורוורת מהממלכה המערבית

המלך היה מותש מרוב התרפסות. הוא קיפל את המכתב בזהירות, הטביע עליו את החותם הרשמי והעביר אותו לשליח המהיר ביותר שעמד לרשותו.

למחרת בבוקר הגיע השליח לגבול מושבת הפיות, אך לא מצא דרך להיכנס. גדר חיה עצומה תחמה את האזור והגנה על המושבה כמו קיר צומח. הגדר הייתה גבוהה מכדי שיוכל לטפס עליה ועבותה מכדי שיוכל לזחול דרכה. השליח סרק את הגבול עד שמצא פתח כניסה.

הוא הופתע לגלות קבוצה גדולה של שליחים נוספים שהסתדרו בטור לפני הכניסה, ועל פי בגדיהם המהודרים, הבין שכולם נושאים הודעות מבתים מכובדים וידועים. הפתיעה אותו אף יותר העובדה שבכניסה ניצב אביר מבעית למראה, כשהוא ישוב על סוס בעל שלושה ראשים. גודלו של האביר היה כפול מגודלו של איש רגיל, וזוג אנטנות הזדקרו מהקסדה שלו. הוא אמנם צפה בשליחים בדממה מוחלטת, אך גם בלי מילים המסר היה ברור לגמרי — שום דבר לא יחמוק ממנו.

מול האביר ניצבו על הארץ שני סלי דואר. על אחד מהם נכתב בקשות ועל האחר הופיעה הכתובת שבחים. בזה אחר זה ניגשו השליחים המפוחדים אל הסל המתאים, ואחר כך התרחקו במהירות המרבית. השליח של המלך וורוורת חיכה לתורו, ואז שמט את מכתבו של המלך אל סל הבקשות ביד רועדת, ורץ בחזרה אל הממלכה המערבית.

שעות ספורות לאחר שהמכתב נמסר, התקבלה התגובה. בזמן שהמלך וורוורת נהנה מארוחת ערב בטירה המערבית, התפרץ לפתע חד־קרן אל תוך חדר האוכל כשבפיו מעטפה מוזהבת. בעקבותיו מיהרו אל החדר עשרים ושניים שומרים שלא הצליחו למנוע ממנו להיכנס אל הטירה. הם רדפו אחריו במעגלים בחדר האוכל, ובסיבוב החמישי שלהם סביב השולחן שמט החד־קרן את המעטפה המוזהבת לתוך קערת המרק של המלך.

החד־קרן עזב את חדר האוכל באותה מהירות שבה הופיע. בזמן שהשומרים מיהרו לצאת בעקבותיו ניגב המלך וורוורת את המעטפה במפית שלו, פתח אותה בעזרת סכין החמאה וקרא את ההודעה שהייתה בתוכה:

המלך וורוורת היקר,

העברתי את בקשתך לסנדקית הפיות , והיא שולחת את תנחומיה הכנים על מצב הסכר שלך. בעצה אחת איתי ועם מועצת הפיות היא הסכימה לעזור לך. נגיע אל פורט לונגסוורת בשעת צהריים ביום הסכר ונתקן את הנזק.

אנא הקפד לעדכן אותנו טרם הגעתנו לגבי שינויים, בעיות או כל מידע נוסף. תודה ושיהיה לך יום קסום.

בכבוד רב,

אמרלדה סטון,

מנהלת קשרי החוץ של סנדקית הפיות

נ"ב: סליחה שאנו נאלצים להיפגש ביום חגך. מועצת הפיות עסוקה כרגע בבקשות רבות.

המלך וורוורת יצא מגדרו למקרא החדשות הטובות וראה בכך ניצחון אישי. הוא החליט להפוך את ביקור מועצת הפיות לאירוע שלא יישכח והורה לאנשיו להפיץ את הידיעה. הם תלו שלטים לחים והניפו דגלים ספוגי מים ברחבי עיר הבירה הרטובה. הם הציבו טריבונות למרגלות הסכר המערבי ובנו גם במה גדולה שעליה יוכל המלך להגיש למועצת הפיות אות הערכה בסיום האירוע.

הכנות כאלה לא נעשו מאז הכתרתו של המלך וורוורת — ובכל זאת איש לא העריך נכון את מידת העניין הציבורי שעוררה מועצת הפיות.

בערב יום הסכר הגיעו מאות אלפי תושבים מכל רחבי הממלכה המערבית אל פורט לונגסוורת. בשעת הזריחה היו הטריבונות מלאות בצופים, וקהלים נוספים התאספו בכל פינה בעיר שהשקיפה על הסכר. משפחות ניצבו על גגות הבתים, בעלי חנויות ניצבו על גגות החנויות, ונזירים טיפסו על צריחי הכנסיות כדי לחזות בחגיגות. הסכר המתיז הרטיב את כל הצופים ברחבי העיר. הם רעדו באוויר הבוקר, אך לבם היה חם בשל ההבטחה לקסם.

מעולם לא נערכה חגיגה עצומה כל כך בממלכה המערבית. אנשים כינו זאת ״אירוע העשור״, ״חגיגת המאה״ ו״יום הסכר שייכנס לספרי ההיסטוריה״.

אבל על אף הציפיות הגבוהות, איש לא יכול היה לחזות כמה בלתי נשכח יהיה היום הזה באמת...

בבוקרו של יום הסכר הייתה פורט לונגסוורת מלאה כל כך באנשים ובתנועה, עד שלקח למלך וורוורת שלוש שעות כדי לעבור את המרחק הקצר שבין הטירה המערבית לבין הסכר המערבי. המרכבה שלו נדחקה ברחובות הצפופים והגיעה אל הסכר רק כמה דקות לפני תחילת האירוע. לאחר שהושיבו את המלך באזור פרטי על הטריבונות, עלה אל הבמה מנחה נלהב ובירך את מאות אלפי האנשים שהקיפו את האזור.

״שלוווווםםם לכם תושבי הממלכה המערבית!״ הוא קרא. ״לכבוד הוא לי לברך אתכם בבואכם למה שללא ספק ייזכר בתור יום הסכר הכי טוב בחיים שלכם!״

קולו הרועם של המנחה הדהד ברחבי העיר הגדושה אנשים, וכולם הריעו למשמע הדברים. השאגה הנלהבת שלהם הייתה חזקה כל כך עד שכמעט הפילה ארצה את המנחה.

״בעוד כמה דקות תגיע מועצת הפיות כדי לתקן את הנזקים שנגרמו לסכר המערבי. עבודה שכזו אורכת בדרך כלל כמה שנים, אבל בעזרת קסם קטן, הסכר יתוקן באופן מיָּדי לנגד עינינו! כמובן, כל זה לא היה קורה אלמלא המשא ומתן המהיר שניהל מלכנו האמיץ והמבריק, המלך וורוורת — בבקשה, הוד מעלתו, כבד את הקהל בנפנוף יד!״

המלך קם ונופף לנתיניו המעריצים. תשואותיהם המנומסות גוועו לבסוף, אך המלך וורוורת המשיך לעמוד ונהנה מרגעי התהילה.

״ועכשיו, היכונו כולכם,״ המשיך המנחה ואמר. ״בכל רגע יתחיל מופע מסעיר חושים! אתם שואלים איך יתקנו הפיות את הסכר המערבי? אולי בעזרת אש של אלף לפידים! אולי יסתמו אותו בעזרת יהלומים מנצנצים! או אולי יתפרו אותו בעזרת ענפי קיסוס בלתי נראים! לא נדע עד שזה יקרה! אבל דייקנות היא כנראה חלק מהתהליך, כי הנה מגיעה מועצת הפיות!״

במרחק, מעבר לאגם המערבי, נראו שש דמויות צבעוניות של צעירים אשר התקרבו אל העיר. הן נראו כמו קשת בענן בתנועה.

את הקבוצה הובילה ילדה בת אחת־עשרה בעלת שיער כתום בוהק, שנראה רוחש כמו כוורת דבורים, ושמלה עשויה טלאים נוטפים של חלת דבש. נחיל דבורים אמיתי נשא אותה באוויר. הנחיל הוריד אותה על ראש הסכר המערבי ואז נעלם בתוך שערה. אחריה הגיעה עוד ילדה בת אחת־עשרה אשר גלשה על פני האגם המערבי על גבי גל בודד. הגולשת לבשה בגד ים בצבע אבן ספיר, ובמקום שיער גלש על גבה מפל מים שהתאדה כשהגיע לכפות רגליה. כשהגל שלה הגיע אל קצה הסכר, הגולשת קפצה מתוך האגם ונחתה לצד הילדה בשמלה העשויה חלת דבש.

״האחת תוססת ועוקצנית, והאחרת היא היחידה בעולם שרטובה יותר מפורט לונגסוורת — קבלו במחיאות כפיים את מנדרינה טורקין ואת שמימית לבנדרס!״ אמר המנחה.

פורט לונגסוורת כולה פרצה במחיאות כפיים לכבוד החברות הראשונות במועצת הפיות.

מנדרינה ושמימית לא האמינו למראה עיניהן — הן מעולם לא ראו קהל גדול כל כך.

״יש כאן מכירה מיוחדת או משהו?״ שאלה שמימית את חברתה.

״לא, נראה לי שהם הגיעו כדי לראות אותנו,״ אמרה מנדרינה.

הקהל הריע חזק עוד יותר כששני החברים הבאים במועצת הפיות הגיעו. נערה בת שלוש־עשרה בעלת עור חום יפהפה ושיער שחור מתולתל שטה באגם המערבי הגדול בתוך סירת מפרש משובצת אבני חן. היא לבשה שמלה רקומה חרוזי אזמרגד, נעלה סנדלים משובצי יהלומים, ולראשה חבשה נזר מנצנץ. הנערה קשרה את סירת המפרש שלה בקצה האגם והצטרפה אל מנדרינה ואל שמימית על ראש הסכר המערבי. אחריה הגיע נער בן שתים־עשרה שנורה באוויר כמו טיל. הנער לבש חליפת זהב מבריקה, ראשו וכתפיו היו מוקפים להבות, ושני סילוני אש שבקעו מכפות רגליו עזרו לו לשייט באוויר. סילוני האש דעכו כשהגיע אל הסכר המערבי ונחת לצד הנערה המכוסה אבני אזמרגד.

״היא יפהפייה וקשוחה כמו יהלומים, והוא ממש לא חושש לשחק באש — אלה אמרלדה סטון וקסנתוס הייפילד!״ הכריז המנחה.

בדיוק כמו מנדרינה ושמימית, גם אמרלדה וקסנתוס נדהמו מים האנשים שהקיף את הסכר. הלהבות שהקיפו את ראשו ואת כתפיו של קסנתוס ריצדו מרוב אימה, והוא התחבא מאחורי אמרלדה.

״תראו כמה מפגינים!״ קרא הנער. ״לא כדאי שנלך?״

״הם נראים די שמחים בשביל מפגינים,״ אמרה שמימית.

״כי הם לא מפגינים,״ אמרה מנדרינה. ״תקראו את השלטים שלהם!״

מועצת הפיות התרגלה לפגוש קבוצות של מפגינים בכל פעם שהופיעה בציבור. בדרך כלל המפגינים קראו אליהם קריאות משפילות ונשאו שלטים עם משפטים כמו אלוהים שונא פיות, קסם הוא כאוס, ו־הסוף קרב. אבל הביקור שלהם בפורט לונגסוורת לא משך את המפגינים מהסוג שבו היו מורגלים. להפך — כשהפיות הביטו סביב על הקהל, נראו רק מסרים חיוביים כמו תודה לאל על הפיות, קסם זה דבר יפה, ו־אל תהיו אטומים, אלה בסך הכול קסמים.

״אה,״ אמר קסנתוס והמתח שלו שכך. ״סליחה, אני כל הזמן שוכח שאנשים אוהבים אותנו עכשיו. קשה לשנות הרגלים.״

אמרלדה נהמה ושילבה את זרועותיה. ״המלך וורוורת היה צריך לציין שיהיה כאן קהל,״ היא רטנה. ״הייתי צריכה לנחש את זה בעצמי. מלכים הופכים כל דבר לאירוע.״

קולות גִּעגוע מילאו את האוויר כשלהקת אווזים נשאה את החברה החמישית במועצת הפיות אל הסכר המערבי. זו הייתה נערה שמנמנה בת ארבע־עשרה שחבשה מגבעת, לבשה סרבל שחור, נעלה מגפיים גדולים וענדה לצווארה שרשרת עם תליונים מפקקי מתכת. האווזים שמטו אותה ליד שאר הפיות, והיא נחתה על ישבנה בקול חבטה.

״אאוץ׳!״ היא צעקה אל האווזים. ״אתם קוראים לזה נחיתה? אפילו למטאורים אין כזה הדף!״

״אתם לא רוצים להתחיל איתה בכנף שמאל — תגידו שלום ללוסי אֲוָוז!״ הכריז המנחה.

״מבטאים את זה אוֹוְז!״ היא צעקה ונעמדה על רגליה. ״בפעם הבאה תעשה תחקיר לפני שאתה —״ פיה של לוסי נפער וחוט המחשבה שלה נגדע כשהבחינה בקהל שהתקבץ מולה. ״כל הכרטיסים אזלו! תראו את הגודל של הקהל הזה! הוא עוד יותר גדול מהקהל שצפה בנו כשבנינו את הגשר בממלכה הצפונית!״

״הייתי אומרת שכל אנשי הממלכה המערבית הגיעו,״ אמרה אמרלדה. ״אולי יותר מזה.״

לוסי הביטה באנשים וחייכה מאוזן לאוזן. קבוצת ילדים לכדה את תשומת לבה, והיא נמלאה התרגשות. כל אחד מהילדים החזיק בובה שנראתה כמו אחד מחברי מועצת הפיות.

״מִסְחֲרוּ אותנו!״ הכריזה לוסי. ״אוף, כל כך חבל שאנחנו עושים את הדברים האלה מטוב לבנו. יכולנו לעשות מלא כסף אם היינו גובים כסף בכניסה.״

דממה השתררה בפורט לונגסוורת בעת שכולם ציפו לחברה השישית והאחרונה במועצת הפיות. בדיוק כשהתושבים התחילו לדאוג שמא היא לא תגיע, ירדה מבין העננים נערה יפהפייה בת חמש־עשרה בעלת עיניים כחולות בורקות ושיער חום בהיר, כשהיא נתונה בתוך בועה. היא לבשה חליפת מכנסיים כחולה מנצנצת עם כפפות תואמות, ושובל ארוך גלש ממותניה. בצמתה הארוכה היו שזורים פרחים לבנים. הבועה נחתה בעדינות על ראש הסכר המערבי לצד הפיות האחרות, והנערה פוצצה אותה בעזרת שרביט הקריסטל שלה.

״מלכות שלג, הישמרו — האורחת הבאה שלנו תראה לכן מה זה!״ אמר המנחה. ״המומחיות שלה היא חמלה, ומעמדה הוא כשל אלָה — עשו קבלת פנים חמה בנוסח הממלכה המערבית לאחת והיחידה, סנדקייייית הפיווווות!״

התושבים הריעו בעוצמה שהרעידה את הסכר המערבי תחת רגליהם של חברי מועצת הפיות. אנשים ליד קדמת הסכר התחילו להריע בקצב מתואם, ולא עבר זמן רב עד שהעיר כולה הצטרפה.

״סנדקית הפיות! סנדקית הפיות! סנדקית הפיות! סנדקית הפיות!״

בריסטל אברגרין נדהמה מקבלת הפנים הנלהבת. היא מעולם לא ראתה אנשים רבים כל כך במקום אחד, וכל אחד מהאנשים הללו מחא כפיים, קפץ או הזיל דמעות שמחה לכבודה. הם החזיקו איורים של פניה וכרזות ששמה נכתב עליהן. ילדות קטנות (וגם כמה גברים מבוגרים) התלבשו כמוה ונופפו בשרביטי צעצוע שאחזו בידיהם.

ההערצה שרחשו לה בממלכה המערבית הייתה כבוד גדול בשבילה, אך מסיבות שבריסטל לא יכלה להסביר, כל ההתרגשות עוררה בה אי־נוחות. לא משנה כמה נלהבות היו קריאות הקהל, בריסטל הרגישה שהיא לא ראויה להן. ועל אף קבלת הפנים החמה היא התקשתה להדוף את הדחף להסתלק. אבל הייתה לבריסטל עבודה לעשות ולכן היא הכריחה את עצמה לחייך ולנופף לקהל בצניעות.

נראה שכל האחרים נהנו יותר מבריסטל מתשומת הלב הרבה שקיבלו, במיוחד לוסי.

״וואו, הקהל ממש אוהב את השם ׳סנדקית הפיות׳,״ אמרה לוסי. ״את לא שמחה שהמצאתי לך תואר?״

״אמרתי לך שאני לא רוצה תואר,״ ענתה בריסטל. ״זה גורם לי להרגיש כאילו אני חפץ.״

״טוב, כמו שאמא שלי תמיד אמרה, אם ממילא הולכים לחפצן אותך, עדיף שהמשפחה שלך תעשה את זה,״ אמרה לוסי וטפחה על גבה של בריסטל. ״תשמחי שהתואר שנדבק אלייך הוא ׳סנדקית הפיות׳ — לכולנו כבר קראו בשמות הרבה יותר גרועים.״

״סליחה, בריסטל?״ התערבה אמרלדה. ״כדאי שנתחיל להזדרז. יש לנו טחנת רוח לתקן בשעה שלוש, וחווה להפשיר בחמש. חוץ מזה, אנשים שם מתחילים להקציף מהפה.״

״אני מסכימה איתך לגמרי,״ אמרה בריסטל. ״בואו פשוט נעשה את מה שבאנו לעשות ונגמור עם זה. אין צורך לעורר מהומה גדולה עוד יותר.״

בלי לבזבז רגע נוסף פסעה בריסטל אל קצה הסכר המערבי ונופפה בשרביטה אל הסדק שמתחתיה. הסדק העצום התמלא באורח פלא בחומר מוזהב, ולאחר יותר משבוע של רסס בלתי פוסק, סוף־סוף המים הפסיקו להתיז ממנו. כדי לשפר את המצב עוד יותר הניפה בריסטל את שרביטה שוב, והפעם שלחה רוח חזקה אל העיר וייבשה את כל הרחובות, החנויות והבתים. הרוח הפילה כמה אנשים על הארץ והעיפה כובעים מראשיהם של אחרים, אבל כולם נעמדו על רגליהם בבגדים יבשים לחלוטין.

הכול קרה מהר כל כך, שעבר רגע לפני שהתושבים הבינו שבעיותיהם נפתרו. הכרת התודה שלהם הייתה עמוקה כל כך, שרק באורח נס הסכר המערבי לא נסדק שוב מקריאות השמחה שלהם.

״יופי, כולם מרוצים,״ אמרה בריסטל. ״עכשיו בואו נזוז כדי —״

״לא ייאמן!״ קרא המנחה. ״בתנועה קטנה של מפרק ידה הצילה סנדקית הפיות את הסכר המערבי ואת פורט לונגסוורת מפני עשור של גשם! וכעת מועצת הפיות תצטרף אל המלך וורוורת על הבמה כדי שיוכל להגיש להם שי לאות הערכתה של ממלכתנו!״

״מה... מה?״ אמרה אמרלדה.

הפיות הביטו למטה וראו שהמלך וורוורת עומד על הבמה עם גביע זהב גדול. מנדרינה ושמימית צווחו מרוב עונג.

״הם רוצים לתת לנו פרס!״ אמרה שמימית. ״אני מתה על פרסים!״

״אפשר להישאר ולקבל אותו?״ שאלה מנדרינה את האחרים. ״בבקשה?״

״ממש לא,״ אמרה אמרלדה. ״אם המלך וורוורת רצה לתת לנו פרס, הוא היה צריך לסכם את זה איתי מראש. אנחנו לא יכולים לאפשר לאנשים לנצל כרצונם את הזמן שאנחנו משקיעים בהם.״

״אוי, תנוחי, אמ,״ אמרה מנדרינה. ״קרענו את התחת כדי לזכות באהדה של העולם — ועכשיו השגנו אותה סוף־סוף! אם לא ניתן לאנשים הזדמנות להפגין את הערצתם מדי פעם, אנחנו עלולים לאבד את ההערצה שלהם!״

״אני חושב שיש משהו בדבריה של מנדרינה,״ אמר קסנתוס. ״אולי המלך וורוורת הפר את הכללים, אבל הנתינים שלו לא יודעים את זה. אם הם לא יקבלו את הטקס שהם מצפים לקבל, הם בטח יאשימו אותנו. לא כדאי שניתן להם סיבה להתחיל לשנוא אותנו שוב.״

אמרלדה נהמה וגלגלה את עיניה. היא הפשילה את שרוול השמלה שלה והביטה בשעון השמש העשוי אזמרגד שענדה על מפרק ידה.

״טוב,״ אמרה אמרלדה. ״ניתן להם עוד עשרים דקות — אבל זהו.״

הפיה הקישה באצבעותיה, ומגלשת אזמרגד ארוכה הופיעה באורח קסם. היא נמתחה מראש הסכר אל הבמה שלמרגלותיו. אמרלדה, קסנתוס, מנדרינה ושמימית החליקו במורד המגלשה והצטרפו אל המלך וורוורת על הבמה, אבל בריסטל נעצרה לפני שהצטרפה אליהם. היא שמה לב שלוסי, שלא אמרה מילה מאז תוקן הסכר, עמדה בדממה מוחלטת והביטה בקהל כשהיא שקועה במחשבות.

״לוסי, את באה?״ שאלה.

״כן, מיד,״ אמרה לוסי. ״אני רק חושבת רגע.״

״או־או,״ אמרה בריסטל. ״זה כנראה משהו רציני אם את מחמיצה הזדמנות לעמוד על במה.״

״אנחנו עושים מספיק?״

בריסטל הייתה מבולבלת מהשאלה הפתאומית. ״מה?״

״אנחנו מתקנים סכרים, בונים גשרים, עוזרים לאנשים — אבל האם זה מספיק?״ המשיכה לוסי ואמרה. ״כל האנשים האלה הגיעו הנה כדי לראות מופע מדהים, ומה נתנו להם? חומר איטום וקצת רוח.״

״נכון,״ אמרה בריסטל. ״נתנו להם בדיוק מה שהם צריכים.״

״כן, אבל לא מה שהם רוצים,״ אמרה לוסי. ״אם יש משהו שההופעות עם להקת האווזים לימדו אותי, זה היכולת להבין את הפסיכולוגיה של הקהל. אם האנשים האלה ילכו הביתה מאוכזבים, אפילו טיפה, הם יכעסו עלינו. ובדיוק כמו שקסנתוס אמר, אסור לנו לתת להם שום סיבה לשנוא אותנו. אם אנשים יתחילו לנטור טינה למועצת הפיות, די מהר הם יתחילו לנטור טינה לכל הפיות ואז בום! קהילת הקסם תחזור לנקודת ההתחלה. אני חושבת שיהיה חכם מצדנו להישאר קצת ולתת לחבר׳ה האלה את המופע שהם מבקשים.״

בריסטל הביטה באנשי העיר וחשבה על דבריה של לוסי. היה ברור שהם רעבים לעוד קסמים — הם היו מוקסמים ממועצת הפיות מאז הגיעו — אבל בריסטל לא רצתה לעודד אותם לכך. היא והאחרים עבדו קשה כל כך כדי להגיע לנקודה הזאת. הרעיון שיצטרכו לעבוד קשה יותר רק כדי לשמר את מעמדם היה מתיש מדי. וכרגע, בריסטל לא רצתה לחשוב על שום דבר — היא רק רצתה לעזוב את המקום ולהתרחק מהקהל.

״אנחנו מציעים עזרה, לוסי, לא מופע,״ היא אמרה. ״אם אנשים יצפו מאיתנו להופיע, תמיד נצטרך לענות על הציפייה, ואיפה זה ייגמר? יהיה קל יותר לרַצות אנשים ולענות על ציפיותיהם אם נשמור על פשטות. עכשיו בואי נקבל את הפרס מהמלך, נלחץ כמה ידיים ונמשיך הלאה.״

בריסטל גלשה אל הבמה לפני שלוסי הספיקה להתווכח, אבל שתיהן ידעו שהשיחה הזו בהחלט לא הסתיימה.

״בשם הממלכה המערבית, ברצוני להודות לסנדקית הפיות על מעשיה הנדיבים כל כך,״ אמר המלך וורוורת לנתיניו. ״כאות לתודתנו הנצחית ולהערכתנו שלא יודעת סוף, אני מעניק לה בזאת את הפרס היוקרתי ביותר בממלכתנו — גביע הסכר.״

לפני שהספיק המלך וורוורת להושיט את הגביע לבריסטל, חטפה אותו שמימית מידיו וערסלה אותו בידיה כאילו היה תינוק. מנדרינה דחפה את בריסטל קדימה ואילצה אותה לשאת נאום מאולתר.

״אמממ... טוב, לפני הכול אני רוצה להגיד תודה,״ אמרה בריסטל והזכירה לעצמה לחייך. ״זה תמיד עונג בשבילי לבקר בממלכה המערבית. העובדה שהפקדתם בידינו חלק חשוב כל כך ממדינתכם היא כבוד למועצת הפיות ולי. כולי תקווה שמעתה והלאה, בכל פעם שאנשים יביטו בסכר המערבי, הם ייזכרו בכל האפשרויות הגלומות בקסם...״

בריסטל המשיכה בנאומה, ובינתיים לוסי בחנה את האנשים בקהל. הם גמעו כל מילה שבריסטל אמרה, אבל לוסי חששה שזה רק עניין של זמן עד שיאבדו עניין. הם לא רצו לשמוע על הקסם, הם רצו לראות את הקסם! אם בריסטל לא תיתן להם את המופע שהם משתוקקים לראות, אז לוסי תעשה זאת במקומה. והיא הייתה בטוחה שהמומחיות שלה בהסתבכות בצרות תסייע לה בכך.

כשהייתה בטוחה שכל העיניים נעוצות בבריסטל, לוסי התגנבה מהבמה וניגשה על קצות אצבעותיה אל הסכר המערבי. היא שפשפה את ידיה זו בזו, הניחה אותן על מבנה האבן וזימנה קצת קסם.

״זה אמור לחמם קצת את האווירה,״ אמרה לעצמה.

לפתע התחיל הסכר המערבי להיסדק כמו קליפת ביצה. פיסה אחר פיסה החל הסכר להתפורר, ומים מהאגם המערבי הגדול התחילו להתיז מבעד למבנה. לוסי הניחה שמשהו מוזר יקרה — זה מה שקרה תמיד כשהשתמשה בקסם שלה — אבל היא לא ציפתה שהסכר כולו יתמוטט! היא צרחה ורצה בחזרה אל חבריה הכי מהר שהצליחה.

״...אם תקבלו משהו מהיום הזה, הלוואי שתהיה זו הערכה מחודשת, לא רק כלפי מועצת הפיות, אלא כלפי הקסם בכללותו,״ אמרה בריסטל בסיום הנאום שלה. ״ובעתיד, אני מקווה שהמין האנושי וקהילת הקסם יהיו קרובים כל כך, עד שיהיה קשה לדמיין תקופה שבה התנהל מאבק כלשהו בינינו. כי בסופו של דבר, כולנו רוצים את אותם —״

״בריסטל!״ צעקה לוסי.

״לא עכשיו, לוסי, אני מסיימת את הנאום שלי,״ אמרה בריסטל בלי להסתכל.

״סכר!״

״אני בהחלט משתמשת בשכל, הרי דיברנו על זה —״

״לא! תסתכלי על הסכר! מאחורייך!״

חברי מועצת הפיות הסתובבו לאחור בדיוק כשהסכר המערבי כולו קרס. האגם המערבי הגדול עלה אל פורט לונגסוורת כמו גל אדיר בגובה שלוש מאות מטרים.

״לוסי!״ אמרה בריסטל בהתנשמות. ״מה את —״

״רוצו על נפשכם!״ צרח המלך וורוורת.

הבהלה השתלטה על פורט לונגסוורת. התושבים דחפו זה את זה בניסיונותיהם לברוח, אבל העיר הייתה צפופה מאוד ולא היה לאן לפנות. כשהגל הגיע למרחק מטרים ספורים מהקורבנות הראשונים שלו, זינקה בריסטל לפעולה. רוח בעוצמה של מאה סופות הוריקן בקעה מקצה שרביטה וחסמה את הגל כמו מגן בלתי נראה. בריסטל נאלצה לגייס את כל כוחה כדי להחזיק את השרביט יציב, והיא הצליחה לעצור את רוב המים, אבל היו שם מים רבים מכדי שתוכל לעצור אותם לבדה.

״קסנתוס! אמרלדה!״ קראה בריסטל מעבר לכתפה. ״עצרו את המים שמגיעים מצדי המגן שלי! שמימית, תדאגי שהמים לא יישפכו מלמעלה! מנדרינה, עזרי לאנשים להגיע למקום מבטחים!״

״מה איתי?״ שאלה לוסי. ״מה אני יכולה לעשות?״

בריסטל העיפה בה מבט מכאיב. ״כלום,״ היא אמרה. ״את עשית מספיק!״

לוסי צפתה בנעשה בחוסר אונים בעוד שאר חברי מועצת הפיות מילאו אחר ההוראות של בריסטל. קסנתוס התייצב משמאלה של בריסטל והכה במים המתקרבים בפרץ אש, אשר גרם להם להתאדות ולהיעלם. אמרלדה יצרה קיר אזמרגד כדי לחסום את המים מצדה הימני של בריסטל, אבל הגל היה עוצמתי כל כך שהוא מוטט את הקיר, ואמרלדה נאלצה להקים אותו מחדש פעם אחר פעם. שמימית הניעה את ידה במעגל רחב, והמים שנשפכו מעבר למגן של בריסטל יצרו לולאה באוויר ונשפכו בחזרה אל האגם המערבי הגדול. בעוד חבריה חוסמים את המים שלחה מנדרינה את הדבורים שלה אל הקהל הנחרד, והנחיל נשא ילדים וזקנים באוויר, לפני שההמון דרס אותם.

אמנם חברי מועצת הפיות יצרו מחסום מהיר ויעיל, אך לוסי ידעה שחבריה לא יוכלו לבלום את הגל לנצח. היא התעלמה מהוראותיה של בריסטל והגתה תוכנית כדי לעזור להם. לוסי שרקה לאווזים שלה, והלהקה צללה אליה ונשאה אותה מעל הקרקע.

״קחו אותי אל הגבעה שליד האגם!״ היא אמרה. ״ותעשו את זה מהר!״

האווזים נשאו את לוסי אל הגבעה הכי מהר שהצליחו. הם שמטו אותה לצד הגבעה, ולוסי נחתה שוב על אחוריה בקול חבטה — אבל הפעם לא היה לה זמן לנזוף בציפורים. מהגבעה הייתה ללוסי נקודת תצפית מושלמת על חבריה ממועצת הפיות בעודם נלחמים בגל המפלצתי. היא ראתה שחבריה מתעייפים, כי המים דחפו אותם עוד ועוד לעבר העיר.

״אני ממש מקווה שזה יעבוד,״ התפללה לוסי.

היא זימנה את כל הקסם אל גופה וחבטה באדמה באגרוף מהודק. לפתע הופיעו מאות פסנתרים, יש מאין, והידרדרו במורד הגבעה. הם יצרו המולה מוזיקלית אדירה, וכל התושבים המבוהלים קפאו במקומם ובהו בתדהמה במפולת המוזרה. הפסנתרים התרסקו על האדמה ונערמו בין חברי מועצת הפיות לבין הגל העצום. כלי הנגינה הוסיפו ליפול, ועד מהרה התנשאה הערמה מעבר לראשי הפיות. בתוך כמה רגעים נוצר סכר חדש לגמרי, ופורט לונגסוורת ניצלה הודות למחסום של פסנתרים שבורים.

היו אלה חמש הדקות המלחיצות והמבעיתות ביותר בתולדות הממלכה המערבית — אבל גם המחזה המרהיב ביותר שהתושבים ראו בחייהם. הם מחאו כפיים והריעו עד שהיה אפשר לחוש בגלי ההדף גם בממלכות השכנות.

לוסי מיהרה לרדת מהגבעה ולבדוק מה שלום חבריה. הפיות זעמו כל כך עד שלא הצליחו להביט בעיניה.

״וואו, איזה גליץ׳ זה היה,״ אמרה לוסי וצחקקה בעצבנות. ״כולכם בסדר?״

״סיוט מהלך שכמוך!״ צעקה שמימית.

״מה בדיוק עבר לך בראש?״ שאלה מנדרינה.

״יכולת להרוג את כולנו!״ צרחה אמרלדה.

״ולמחוק עיר שלמה!״ קרא קסנתוס.

לוסי משכה בכתפיה בתמימות. ״היי, לפחות השארתי זכר לסכר.״ היא צחקה. ״קלטתם את זה, אנשים? קלטתם?״

בריסטל פלטה אנחה ארוכה ומיוסרת כדי להבהיר כמה היא כועסת. לוסי הייתה רגילה להרתיח את האחרים, אבל היא לא זכרה מתי בפעם האחרונה אכזבה את בריסטל. היא השפילה את ראשה בבושה והשאירה את ידיה בכיסים עד סוף הביקור שלהם.

״נדבר על זה מאוחר יותר,״ אמרה בריסטל לפיות. ״כרגע עלינו להתנצל על התנהגותה של לוסי ולהסתלק לפני שנאבד את אמונו של המין האנושי לנצח!״

חברי מועצת הפיות עקבו אחרי בריסטל בחזרה אל הבמה, אבל במהרה הבינו שאין כל צורך בהתנצלות. התושבים היו נרעשים מכל הקסם שהוצג לפניהם ולא הפסיקו להריע לרגע. המלך וורוורת חזר אל הבמה ולחץ את ידי הפיות בהתרגשות — גם הוא היה מוקסם מאירועי היום.

בעוד השבחים האינסופיים מסיחים את דעת הפיות, חוברו ארבעה גלגלים ושישה סוסים אל הבמה. הבמה התחילה פתאום לנוע קדימה, ועברה ברחובות פורט לונגסוורת כמו כרכרה עצומה.

״מה קורה?״ שאל קסנתוס.

״הגיע הזמן לתהלוכה, כמובן,״ אמר המלך וורוורת.

״לא אמרת שום דבר על תהלוכה!״ התלוננה אמרלדה.

״באמת?״ היתמם המלך וורוורת. ״המסורת כאן בממלכה המערבית היא להוציא את אורחי הכבוד שלנו לתהלוכה ברחבי עיר הבירה.״

אמרלדה רטנה ונראתה זועמת. ״טוב, זהו זה!״ היא קראה. ״לא אמרנו כלום על הקהל הלא־צפוי, הסכמנו לקבל את הפרס שלך, אבל אין סיכוי שנסכים לשטות הזאת —״

״אמ, פשוט תני לבן אדם לקיים את התהלוכה,״ אמרה מנדרינה. ״הרווחנו את זה ביושר.״

״זה המעט שאנחנו יכולים לעשות אחרי שלוסי כמעט הרסה את העיר,״ אמרה שמימית.

אמרלדה לא אהבה את הרעיון, אבל החברות שלה צדקו — היו להם מספיק עימותים ליום אחד. היא הביטה במלך וורוורת בכעס ונופפה מול פניו באצבע מאיימת.

״תצפה לקבל מחר מכתב מהמשרד שלי,״ היא אמרה לו. ״ואני צריכה להזהיר אותך, הוא יהיה כתוב בשפה קשה.״

התהלוכה עברה בכל רחוב בפורט לונגסוורת, ואף שהאירוע כולו ארך הרבה יותר מכפי שציפו, בסופו של דבר חברי מועצת הפיות נהנו מאוד. התושבים יצאו מגדרם מרוב התרגשות, ועליזותם הייתה מידבקת. הפיות חייכו, צחקו ומדי פעם הסמיקו לנוכח גילויי החיבה שספגו.

״אני אוהב אותך, סנדקית הפיות!״

״אני רוצה להיות כמוך כשאהיה גדולה!״

״את נראית מדהים היום, סנדקית הפיות!״

״את הגיבורה שלי!״

״בואי נתחתן, סנדקית הפיות!״

בריסטל חייכה ונופפה בידה כמו כל האחרים, אבל בתוך תוכה לא חשה עליזה כמותם. למען האמת, הקִרבה הרבה אל התושבים עוררה בבריסטל אי־נוחות גדולה עוד יותר. היא ציפתה נואשות שהתהלוכה תסתיים כך שתוכל להתרחק מכל הפרצופים המחייכים, אבל היא עדיין לא הצליחה להסביר מדוע.

אמנם התהלוכה לא הייתה צפויה, אך היא הייתה אבן דרך משמעותית ביותר עבור הפיות. תשואות ההמון היו הוכחה לכך שמועצת הפיות שינתה את העולם — קהילת הקסם הייתה אהודה ומוגנת סוף־סוף! בריסטל הייתה אמורה לחוש תחושת ניצחון אדירה, אך מסיבה כלשהי, לבה לא אפשר לה.

כי כל זה לא אמיתי...

הקול שהגיע משום מקום הבהיל את בריסטל. היא הביטה סביב הבימה הנעה אבל לא זיהתה מאין הגיע הקול.

עמוק בפנים את יודעת שזה לא יימשך...

זו הייתה לחישה רפה, אבל היא נשמעה בבירור על אף ההמולה שמסביב. לא משנה לאן בריסטל פנתה או היכן עמדה, זה נשמע כאילו דיברו ישירות אל שתי אוזניה בו־זמנית. ומי שזה לא היה, הוא נשמע מוכר מאוד.

האהבה שלהם...

ההתרגשות שלהם...

השמחה שלהם...

הכול זמני.

בריסטל הפסיקה לנסות לאתר את בעל הקול והתמקדה בדברים שנאמרו. האם האהבה של המין האנושי באמת הפכפכה כל כך? האנשים שינו את דעתם על הקסם מהר כל כך, האם ייתכן שישנו אותה שוב? או גרוע יותר, האם זה בלתי נמנע?

האנשים שמריעים עכשיו לתהלוכה שלכם היו מריעים באותה התלהבות מול הוצאתכם להורג...

מעניין כמה פיות הוליכו באותם רחובות לפני ששרפו אותן על המוקד...

מעניין כמה מהן הטביעו באגם שכרגע הצלת את העיר מפניו.

הקול עורר בבריסטל תחושת סכנה. עכשיו כשהביטה בקהל, היא החלה לראות את התושבים באור שונה. היה משהו זדוני בחיוכים שלהם, ומשהו פרימיטיבי בתשואותיהם הבלתי פוסקות. היא כבר לא הרגישה כמו דמות נערצת — היא הייתה נתח בשר שתלוי מול טורפים. אבל זו לא הייתה תגלית חדשה. זו הייתה הסיבה לחוסר הנוחות שבריסטל חשה מאז הגיעה, היא פשוט לא הצליחה להסביר אותה עד עכשיו.

אולי המין האנושי שכח את הזוועות שהתרחשו לאורך ההיסטוריה, אבל בריסטל לעולם לא תשכח מה הם עשו למכשפות ולפיות כמוה בעבר. והיא גם לעולם לא תסלח.

אולי היום הם מריעים לך...

אבל בסופו של דבר הם יתעייפו מלהריע...

המין האנושי ישנא אותך ואת חברייך, בדיוק כמו בעבר.

פתאום בריסטל קלטה למה הקול נשמע מוכר כל כך. הוא לא הגיע ממישהו שעמד בקרבתה, הוא בקע מתוך ראשה. היא לא שמעה קולות — אלה היו המחשבות שלה עצמה.

ההיסטוריה תמיד חוזרת...

המטוטלת תמיד מתנדנדת...

תמיד...

יהיה חכם מצדך להתכונן.

המחשבות הקודרות נעלמו כאילו מישהו לחץ על מתג, אבל בריסטל לא ידעה איפה המתג נמצא או איזה כוח לחץ עליו. התחושה הייתה שונה מכל תחושה שהייתה לה אי־פעם. רעיונות מוזרים או רגשות מטרידים לא היו זרים לה, אבל התחושה הזו הייתה משונה כל כך ולא הייתה לה כל שליטה עליה.

למחשבות האלה היה כוח משלהן.