Sandal_Hazchuchit_Getbooks-4
פֶּרֶק 1
כְּלֵי הַמִּטְבָּח
בַּחוּץ, בַּשֶּׁלֶג הַיּוֹרֵד, קָרָא הַתַּרְנְגוֹל: "קוּקוּרִיקוּ!"
וּבַמִּטְבָּח, בְּמִטָּתָהּ הַצָּרָה, מָשְׁכָה אֵלָה אֶת שְׂמִיכָתָהּ הַדַּקָּה מֵעַל לְאָזְנֶיהָ וְנִסְּתָה בְּכָל כּוֹחָהּ שֶׁלֹּא לִשְׁמֹעַ אֶת קְרִיאָתוֹ. לֹא רַק דַּקָּה הָיְתָה הַשְּׂמִיכָה, אֶלָּא גַּם קְצָרָה, וְכַאֲשֶׁר כִּסְּתָה בָּהּ אֶת רֹאשָׁהּ, נִשְׁאֲרוּ רַגְלֶיהָ חֲשׂוּפוֹת. הָיוּ אֵלֶּה הָרַגְלַיִם הַיָּפוֹת בְּיוֹתֵר וְהַקְּטַנּוֹת בְּיוֹתֵר שֶׁאֵי פַּעַם הָיוּ לְנַעֲרָה בַּת שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה. אֲבָל כָּעֵת הֵן הָיוּ כְּחֻלּוֹת מִקֹּר.
הַמִּטְבָּח הָיָה גָּדוֹל וְאַפְלוּלִי. בְּקִירוֹת הָאֶבֶן שֶׁלּוֹ הוּא דָּמָה יוֹתֵר לְמַרְתֵּף מֵאֲשֶׁר לְמִטְבָּח מְחֻמָּם שֶׁנָּעִים לִשְׁהוֹת בּוֹ. הָיוּ לוֹ חַלּוֹנוֹת מְסֹרָגִים, תְּרִיסֵי עֵץ כְּבֵדִים וְדֶלֶת עִם בְּרִיחֵי בַּרְזֶל הַנִּפְתַּחַת אֶל הַדֶּרֶךְ הָרָאשִׁית. מִשְּׂמֹאל הוֹבִילָה הַדֶּרֶךְ לָעִיר הַגְּדוֹלָה, מִיָּמִין הוֹבִילָה לְאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ. מֵעֵבֶר לַדֶּרֶךְ הִשְׂתָּרֵעַ יַעַר, שֶׁהָיָה יָרוֹק בַּקַיִץ, צָהוֹב בַּסְּתָו וְלָבָן בַּחֹרֶף.
"קוּקוּרִיקוּ!" קָרָא שׁוּב הַתַּרְנְגוֹל בַּשֶּׁלֶג.
"תַּרְנְגוֹל זָקֵן וְטִפֵּשׁ," מִלְמְלָה לְעַצְמָהּ אֵלָה בְּמִטָּתָהּ, אִם נִתָּן הָיָה בִּכְלָל לִקְרוֹא מִטָּה לַדָּבָר הַזֶּה שֶׁעָלָיו יָשְׁנָה. פַּעַם, מִזְּמַן, הָיְתָה רְגִילָה לִישׁוֹן בְּחֶדֶר אַחֵר, יְפֵהפֶה, בַּקּוֹמָה הָעֶלְיוֹנָה.
אֵלָה טָמְנָה אֶת רֹאשָׁהּ בַּכָּרִית וְנִזְכְּרָה בְּאוֹתָם יָמִים רְחוֹקִים, כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לָהּ מִטָּה מְצֻפָּה זָהָב, שְׂמִיכוֹת רַכּוֹת וְצִפַּת מֶשִׁי כְּחַלְחַלָּה שֶׁאִמָּא שֶׁלָּהּ נָהֲגָה לְקַפֵּל אֶת קְצוֹתֶיהָ מִתַּחַת לְרַגְלֶיהָ כְּשֶׁבָּאָה לָתֵת לָהּ נְשִׁיקַת לַיְלָה טוֹב. הִיא נִזְכְּרָה בְּנֶשֶׁף נָעִים לְהַפְלִיא, מָלֵא צְחוֹק וְרִקּוּדִים, שֶׁבּוֹ שִׂחֲקוּ הַיְּלָדִים בְּמַחֲבוֹאִים, הִתְרוֹצְצוּ הָלוֹךְ וָשׁוֹב וְקָרְאוּ "הֵיכָן אַתְּ?". שִׂמְלַת הַנֶּשֶׁף שֶׁלָּבְשָׁה אָז הָיְתָה בְּכָל צִבְעֵי הַקֶּשֶׁת.
בְּשָׁכְבָהּ בַּמִּטָּה שְׁקוּעָה בְּמַחְשָׁבוֹת, אִמְּצָה אֵלָה בְּיָדָהּ אֶת הָאוֹצָר הָאֶחָד וְהַיָּחִיד שֶׁנִּשְׁאַר לָהּ מֵאוֹתָם יָמִים מְאֻשָּׁרִים. הָיְתָה זוֹ תְּמוּנָה קְטַנָּה שֶׁל אִמָּהּ הַצְּעִירָה וְהַיָּפָה, בְּשֵׂעָר בָּהִיר, עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת חַיְכָנִיּוֹת וּפָנִים וְרַדְרַדּוֹת וַעֲדִינוֹת. אֵלָה שָׁמְרָה אֶת הַתְּמוּנָה מִתַּחַת לַכַּר, הֵיכָן שֶׁאִישׁ לֹא יוּכַל לִמְצוֹא אוֹתָהּ. מַחְשְׁבוֹתֶיהָ נָדְדוּ לְאוֹתָם יָמִים שֶׁבָּהֶם מֵתָה אִמָּהּ וְאָבִיהָ לָקַח לְעַצְמוֹ אִשָּׁה אַחֶרֶת, שֶׁלָּהּ שְׁתֵּי בָּנוֹת מִשֶּׁלָּהּ. שְׁלוֹשׁ הַ"גְּבָרוֹת" הָאֵלֶּה, הָאֵם וּשְׁתֵּי בְּנוֹתֶיהָ, הִשְׁתַּכְּנוּ לָהֶן בַּחֲדָרִים הַגְּדוֹלִים בַּקּוֹמָה הָעֶלְיוֹנָה, וְאִלּוּ אֶת אֵלָה שָׁלְחוּ לָגוּר בַּמַּרְתֵּף.
"לָךְ עוֹד יֵשׁ מַזָּל!" אָמְרָה לָהּ אִמָּהּ הַחוֹרֶגֶת. "לֹא לְכָל נַעֲרָה מִתְבַּגֶּרֶת יֵשׁ חֶדֶר מִשֶּׁלָּהּ."
וְאָמְנָם, הָיוּ שָׁם כִּסֵּא מִתְנַדְנֵד וְחוֹרֵק וּמִטָּה מִתְקַפֶּלֶת הַתְּלוּיָה עַל הַקִּיר שֶׁצָּרִיךְ לִפְתּוֹחַ אוֹתָהּ לְשֵׁנָה. בְּעֶזְרַת תְּרִיס שֶׁיּוֹרֵד מִלְּמַעְלָה נִתָּן הָיָה לְהַסְתִּיר אֶת הַמִּטָּה מִבַּחוּץ. לִפְעָמִים, כְּשֶׁתָּקַף אֶת הָאֵם הַחוֹרֶגֶת אֶחָד מִמַּצְּבֵי הָרוּחַ הָרָעִים שֶׁלָּהּ, הִיא הָיְתָה מוֹרִידָה אֶת הַתְּרִיס בְּחָזְקָה וְנוֹעֶלֶת אוֹתוֹ בְּמַנְעוּל בַּרְזֶל, אַף עַל פִּי שֶׁאֵלָה שָׁכְבָה בַּמִּטָּה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. אֵלָה הָיְתָה נֶאֱלֶצֶת אָז לְהִשָּׁאֵר בְּמִטָּתָהּ בַּחֹשֶךְ, עַד אֲשֶׁר מַצַּב רוּחָהּ שֶׁל הָאֵם יִשְׁתַּפֵּר וְהִיא תִּפְתַּח אֶת הַתְּרִיס וּתְשַׁחְרֵר אוֹתָהּ.
לֹא רַק הָרַגְלַיִם הֲכִי יָפוֹת וַהֲכִי קְטַנּוֹת וְהַפָּנִים הֲכִי מַקְסִימוֹת בְּכָל הַמַּמְלָכָה הָיוּ לְאֵלָה. הָיָה לָהּ גַּם הָאֹפִי הֲכִי מָתוֹק וּמַסְבִּיר פָּנִים. הִיא הִשְׁתַּדְּלָה לְקַבֵּל כָּל דָּבָר בְּרוּחַ טוֹבָה, וְרַק כַּאֲשֶׁר לֹא יָכְלָה לִסְבּוֹל יוֹתֵר, הָיוּ הַדְּמָעוֹת זוֹלְגוֹת מֵעֵינֶיהָ. הִיא הִשְׁתַּדְּלָה לְהַסְתִּיר אוֹתָן, לְהִתְגַּבֵּר וּלְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה.
"קוּקוּרִיקוּ!" קָרָא הַתַּרְנְגוֹל בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית.
"קָדִימָה!" אָמְרָה אֵלָה לְעַצְמָהּ וְהִתְיַשְּׁבָה בַּמִּטָּה. "זְמַן לָקוּם, אֲנִי יוֹדַעַת! הַדְלִיקִי אֶת הָאֵשׁ, הַרְתִּיחִי אֶת הַמַּיִם, גִּרְפִי אֶת הָאֵפֶר, עִרְכִי אֶת הַשֻּׁלְחָן, אֱפִי אֶת הָעוּגָה, שַׁפְשְׁפִי אֶת הַמַּדְרֵגוֹת, הַאֲכִילִי אֶת הַתַּרְנְגוֹלוֹת, וּבִמְיֻחָד אֶת הַתַּרְנְגוֹל הַזָּקֵן הַטִּפֵּשׁ - שֶׁזּוֹלֵל כָּל מָה שֶׁיֵּש. - תּוֹפֵחַ וְצוֹרֵחַ! אֲנִי יוֹדַעַת!"
"קוּקוּרִיקוּ!" קָרָא הַתַּרְנְגוֹל.
"קוּקוּרִיקוּ!" חִקְּתָה אוֹתוֹ אֵלָה. "כָּל אֶחָד נוֹתֵן לִי פֹּה פְּקֻדּוֹת, אֲבָל אַתָּה לֹא!" הִיא נִשְׁכְּבָה בַּחֲזָרָה בְּמִטָּתָהּ וְאָטְמָה בְּיָדֶיהָ אֶת שְׁתֵּי אָזְנֶיהָ. הַתַּרְנְגוֹל כְּאִלּוּ נִכְנַע וְהִשְׁתַּתֵּק.
בְּרֶגַע זֶה הִתְחִילוּ הַדְּבָרִים לְהִשְׁתַּבֵּשׁ. הָאוֹרְלוֹגִין הַנִּצָּב בַּפִּנָּה הִתְחִיל לְתַקְתֵּק בְּקוֹל מְשֻׁנֶּה, כְּאוֹמֵר:
גַּם אֲנִי קְצָת קוּקוּרִיקוּ
הַטִּיק־טַק שֶׁלִּי עַתִּיק הוּא
אַךְ עוֹלֶה עָלָיו פִּי אֶלֶף
תַּרְנְגוֹל שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ!
אֵלָה לֹא יָכְלָה לַעֲצוֹר אֶת הַתִּקְתּוּק הַמְּעַצְבֵּן. כְּשֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה שֶׁבַע, צִלְצֵל הָאוֹרְלוֹגִין:
טְרְרְרְ... טְרְרְרְ...
זְמַן לְהִתְעוֹרֵר
רַק עַצְלָן יָשֵׁן עֲדַיִן,
נָא לָקוּם - אַחַת וּשְׁתַּיִם!
הִיא שָׁבָה וְהִתְיַשְּׁבָה עַל הַמִּטָּה. "בְּסֵדֶר, סַבָּא, אֲנִי יוֹדַעַת. אַתָּה אֵינְךָ מַרְפֶּה לְעוֹלָם."
"אֲנִי לֹא מַרְפֶּה, אֲנִי לֹא מַרְפֶּה." תִּקְתֵּק הָאוֹרְלוֹגִין.
"אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאֲנִי הַשִּׁפְחָה שֶׁלְּךָ? זֶה מָה שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב?" רָטְנָה אֵלָה.
הָאוֹרְלוֹגִין לֹא עָנָה. אֵלָה הוֹשִׁיטָה רֶגֶל אַחַת יְחֵפָה לָרִצְפָּה, שֶׁהָיְתָה קָרָה כְּקֶרַח, אַךְ מָשְׁכָה אוֹתָהּ בִּמְהִירוּת בַּחֲזָרָה. "בְּרְרְרְרְ! יִשְׁמֹר אֱלֹהִים, הַבֹּקֶר הָרִצְפָּה קָרָה בִּמְיֻחָד!"
וּכְאִלּוּ לֹא דַּי בְּכָךְ, הֵחֵל הַבֶּרֶז הַתָּלוּי מֵעַל לַכִּיּוֹר הַמְּלֻכְלָךְ לְטַפְטֵף:
טִיף טַף
טִיף טַף
בְּאֵין מַגֶּבֶת, אֵין מַטְלִית,
הָרִצְפָּה הָפְכָה שְׁלוּלִית.
וְאֵלָה, שֶׁבְּאוֹתוֹ רֶגַע הַמַּצָּב נִרְאָה לָהּ מְעַצְבֵּן בִּמְיֻחָד, נָזְפָה בּוֹ:
"טַפְטְפָן בִּלְתִּי נִסְבָּל
מִי אַתָּה וּמָה בִּכְלָל?"
וְהַבֶּרֶז הֵשִׁיב:
"אֲנִי הוּא מִיהוּ,
בֶּרֶז טַפְטְפִיהוּ.
לֹא סָגַרְתְּ אוֹתִי מֵאֶמֶשׁ
אָז טִפְטַפְתִּי חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ..."
וְאֵלָה נֶאֶנְחָה וְעָנְתָה:
"אוֹי חֲבָל, חֲבָל, חֲבָל
מִי הִמְצִיא אוֹתְךָ בִּכְלָל?"
הַבֶּרֶז הִתְעַלֵּם מִדְּבָרֶיהָ. אֵלָה הִנִּיחָה אֶת שְׁתֵּי רַגְלֶיהָ עַל הָרִצְפָּה וְנֶעֶמְדָה. הִיא רָכְסָה בִּזְרִיזוּת אֶת חֲצָאִיתָהּ. "הַלְוַאי שֶׁהָיוּ לִי נַעֲלַיִם רְאוּיוֹת," חָשְׁבָה בְּלִבָּהּ. אֲבָל אֲפִלּוּ זוּג גַּרְבַּיִם לֹא הָיָה לָהּ כְּדֵי לְחַמֵּם בּוֹ אֶת רַגְלֶיהָ הַקְּטַנּוֹת וְהַקְּפוּאוֹת, שֶׁאוֹתָן תָּחֲבָה בְּלֵית בְּרֵרָה לְתוֹךְ זוּג סַנְדָּלִים מְרֻפָּט. הִיא שִׁלְשְׁלָה אֶת רֹאשָׁהּ דֶּרֶךְ פֶּתַח חֻלְצַת הַכֻּתְנָה הַיְּחִידָה שֶׁהָיְתָה לָהּ וּבָזֹאת סִיְּמָה לְהִתְלַבֵּשׁ. כַּאֲשֶׁר הֶחְלִיקָה אֶת שְׂעָרָהּ בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ, פָּתַח הַמַּטְאֲטֵא שֶׁעָמַד בַּפִּנָּה בְּרִקּוּד:
"רְאוּ אוֹתִי, בְּרִישׁ וּבְרָשׁ
שְׂעָרוֹת לִי זֵר מִקַּשׁ
מְנַקֶּה אָבָק חִישׁ חָשׁ
בְּרִישׁ בְּרָשׁ, בְּרִישׁ בְּרָשׁ."
"עֲשֵׂה לִי טוֹבָה, הֵרָגַע," לֹא הִתְאַפְּקָה אֵלָה. הַמַּטְאֲטֵא מַמָּשׁ עִצְבֵּן אוֹתָהּ בְּאוֹתוֹ רֶגַע.
"לֹא נִקִּית אֶת הָרִצְפָּה אֶתְמוֹל." הֵטִיחַ בָּהּ בַּחֲזָרָה.
"אֲנִי יוֹדַעַת. אֲנִי שׂוֹנֵאת לְנַקּוֹת אֶת הָרִצְפָּה."
הַמַּטְאֲטֵא לֹא עָנָה, וּכְאִלּוּ לֹא דַּי בְּכָךְ, הַמַּגְרֵפוֹת, שֶׁתַּפְקִידָן הָיָה לְגָרֵף אֶת הַפֶּחָם לְתוֹךְ הָאָח, הִתְחִילוּ לִדְפּוֹק עָלָיו. אֵלָה, שֶׁהֵבִינָה מִיָּד אֶת הַסִּבָּה לְהִתְנַהֲגוּתָן, קָרְאָה:
"מַגְרֵפוֹת וְיָעֶה, לֹא יָפֶה וְלֹא נָאֶה!
מִיָּד אַדְלִיק אֶת הָאֵשׁ–
שְׁבוּ בְּשֶׁקֶט, אֲבַקֵּשׁ!"
עוֹד לֹא סִיְּמָה אֶת דְּבָרֶיהָ, וְכִסֵּא הַנַּדְנֵדָה הִתְחִיל לְטַלְטֵל אֶת עַצְמוֹ, לַחְרוֹק וְלִשְׁרוֹק.
"הַפְסֵק," סִנְּנָה אֵלָה לְעֶבְרוֹ, "אֲנִי מִיָּד מְשַׁמֶּנֶת אוֹתְךָ."
בְּבַת אַחַת הִתְחִילוּ כָּל הַכֵּלִים שֶׁבַּמִּטְבָּח לִצְרוֹחַ:
"הַבְעִירִי אוֹתִי!
שַׁמְּנִי אוֹתִי!
גִּרְפִי אוֹתִי!
בַּשְּׁלִי אוֹתִי!
שִׁטְפִי אוֹתִי!
תַּקְּנִי אוֹתִי!
נַקִּי אוֹתִי!
אֱפִי אוֹתִי!"
"הַפְסִיקוּ!" קָרְאָה אֵלָה וְרָקְעָה בְּרַגְלָהּ, "הַפְסִיקוּ מִיָּד!"
כְּהֶרֶף עַיִן הִשְׁתַּתְּקוּ הַחֲרִיקוֹת וְהַטְּרוּנְיוֹת וְהַטִּפְטוּף וְהַקִּשְׁקוּשׁ. מְבֹהֶלֶת מֵהַשֶּׁקֶט הַפִּתְאוֹמִי שֶׁהִשְׂתָּרֵר בַּמִּטְבָּח, הִבִּיטָה אֵלָה סְבִיבָהּ.
"מֵעוֹלָם לֹא פָּגַשְׁתִּי חֲפָצִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם!" הִצְהִירָה. שׁוּם קוֹל לֹא עָנָה לָהּ. "אוֹי וַאֲבוֹי," נֶאֶנְחָה. "עַכְשָׁיו הֵם כּוֹעֲסִים, אוֹי וַאֲבוֹי!" הִיא נִגְּשָׁה לַכִּיּוֹר, מְלֵאַת יֵאוּשׁ לְמַרְאֵה הַכֵּלִים הַמְּלֻכְלָכִים שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בּוֹ מִלֵּיל אֶמֶשׁ. "רְאוּ מָה מְחַכֶּה לִי כָּאן!" נִסְּתָה לְרַכֵּךְ אֶת לִבָּם שֶׁל הַחֲפָצִים. אַחֲרֵי הַכֹּל, הֵם הָיוּ הַחֲבֵרִים הֲכִי טוֹבִים שֶׁלָּהּ. מִלְּבַד אָבִיהָ, כַּמּוּבָן. אֲבָל אַבָּא נֶאֱלַץ לִנְסוֹעַ מֵהַבַּיִת לְרֶגֶל עֲסָקָיו לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, וְהִיא הָיְתָה נִשְׁאֶרֶת בִּלְעָדָיו שָׁבוּעוֹת וָחֳדָשִׁים רַבִּים. כַּאֲשֶׁר הָיָה חוֹזֵר, גַּם אָז לֹא בִּלָּה אִתָּהּ הַרְבֵּה, בִּגְלַל אִמָּהּ הַחוֹרֶגֶת קְשַׁת הַמֶּזֶג וְאַחְיוֹתֶיהָ הַשְּׁתַלְּטָנִיּוֹת.
אֵלָה שָׁלְפָה מִתּוֹךְ הַכִּיּוֹר סֵפֶל מְלֻכְלָךְ וְשָׁאֲלָה אוֹתוֹ בְּתוֹכֵחָה: "סֵפֶל, סֵפֶל, אֵיךְ הָיִיתָ אַתָּה מַרְגִּישׁ אִם הָיִיתָ צָרִיךְ לִרְחוֹץ אוֹתִי?" הַסֵּפֶל לֹא עָנָה.
"טוֹב, לֹא רוֹצִים לִהְיוֹת חֲבֵרִים שֶׁלִּי? לֹא צָרִיךְ! אַחֲרֵי הַכֹּל," נִחֲמָה אֶת עַצְמָהּ, "נוֹתְרָה לִי עוֹד הַחֲתוּלָה שֶׁאִתָּהּ אֲנִי יְכוֹלָה לְדַבֵּר. וְאֵיזֶה מַזָּל! נִשְׁאַר קְצָת חָלָב מֵאֶתְמוֹל בַּקּוּמְקוּם." הִיא לָקְחָה אֶת הֶחָלָב אֶל טַבִּיתָה הַחֲתוּלָה שֶׁרָבְצָה לְיַד הָאָח, מְכֻרְבֶּלֶת בְּצִפִּיָּה לַחֲתַלְתּוּלִים הַקְּטַנִּים שֶׁעוֹד מְעַט יִוָלְדוּ.
"טַבִּי, טַבִּי, אַתְּ רוֹצָה קְצָת חָלָב לַאֲרוּחַת בֹּקֶר?" אֵלָה הִתְכּוֹפְפָה אֶל הַחֲתוּלָה, שֶׁהֵרִימָה אֶת אַפָּהּ מִקְּצֵה זְנָבָהּ וְהִשְׁמִיעָה גִּרְגּוּר קְצַרְצַר. "מָה קָרָה? הַגּוּרִים שֶׁלָּךְ מְמָאֲנִים לְהִוָלֵד?" הִיא מָזְגָה אֶת הֶחָלָב לִקְעָרָה וְקֵרְבָה אוֹתָהּ בִּזְהִירוּת לְסַנְטֵרָהּ שֶׁל הַחֲתוּלָה. "אַל תִּדְאֲגִי, טַבִּי, הֵם יִוָלְדוּ בְּקָרוֹב. וְעַכְשָׁיו, אֶגַּשׁ לִרְחוֹץ אֶת הַכֵּלִים!"
הִיא הִשְׁאִירָה אֶת טַבִּי לְלַקְלֵק אֶת אֲרוּחַת הַבֹּקֶר שֶׁלָּהּ וְחָזְרָה לַכִּיּוֹר. "לֹא אוּכַל לִרְחוֹץ אֶת הַכֵּלִים לִפְנֵי שֶׁהַקּוּמְקוּם יִרְתַּח." הִיא שָׁבָה לָאָח. "הַקּוּמְקוּם לֹא יוּכַל לִרְתּוֹחַ בְּטֶרֶם אַדְלִיק אֶת הָאָח." הִיא יָרְדָה עַל בִּרְכֶּיהָ. "אֵשׁ, אֵשׁ, הַאִם גַּם אַתְּ תִּכְעֲסִי עָלַי הַבֹּקֶר? פֶּחָם, פֶּחָם, הַאִם שׁוּב תִּהְיֶה בְּךָ פְּסֹלֶת? וְרַק שֶׁבּוּלֵי הָעֵץ לֹא יִהְיוּ מְלֵאֵי טַחַב." כַּאֲשֶׁר גָּרְפָה אֶת הָאֵפֶר, הִכְנִיסָה אֶת הַפֶּחָם וְהִנִּיחָה אֶת הָעֵצִים עַל אַבְנֵי הָאָח, הִמְשִׁיכָה אֵלָה לְבַקֵּשׁ בְּלִבָּהּ אֶת הַדְּבָרִים אֲלֵיהֶם הִשְׁתּוֹקְקָה זֶה זְמַן רַב.
"הַלְוַאי שֶׁהַצַּלָּחוֹת לֹא תִּהְיֶינָה שֻׁמָּנִיּוֹת מֵהָאֹכֶל... הַלְוַאי שֶׁהַכֵּלִים יְקַרְצְפוּ אֶת עַצְמָם כְּשֶׁאֲנִי לֹא רוֹאָה... הַלְוַאי שֶׁתַּפּוּחֵי הָאֲדָמָה יְקַלְּפוּ אֶת עַצְמָם כְּשֶׁאֲסוֹבֵב אֶת הַגַּב... הַלְוַאי שֶׁהַפַּעֲמוֹנִים יַפְסִיקוּ לְצַלְצֵל וּלְצַלְצֵל... הַלְוַאי שֶׁשַּׂקֵּי הַפֶּחָם יִסְחֲבוּ אֶת עַצְמָם מֵהַמַּחְסָן לַמִּטְבָּח... הַלְוַאי שֶׁלֹּא יִהְיֶה צֹרֶךְ לַעֲרוֹךְ אֶת הַשֻּׁלְחָן, וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה צֹרֶךְ לְגַהֵץ אֶת הַמַּפּוֹת, וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה צֹרֶךְ לְהַבְרִיק אֶת הַכַּפּוֹת וְהַמַּזְלְגוֹת, וְשֶׁהָאֲנָשִׁים יֹאכְלוּ מֵהַצַּלָּחוֹת בַּיָּדַיִם... הַלְוַאי שֶׁיִּהְיֶה לִי זְמַן לְבַלּוֹת וְהַלְוַאי שֶׁיִּהְיֶה לִי עִם מִי לְבַלּוֹת... הַלְוַאי וְהַלְוַאי וְהַלְוַאי..."
הָיְתָה רַק מִשְׁאָלָה אַחַת, מִשְׁאָלָה אַחֲרוֹנָה, שֶׁאַף פַּעַם לֹא נֶאֶמְרָה. אֵלָה לֹא יָדְעָה מַהִי. הִיא רַק יָדְעָה שֶׁזּוֹהִי מִשְׁאָלָה לְמַשֶּׁהוּ נָעִים בִּמְיֻחָד, שֶׁיִּקְרֶה אַחֲרֵי שֶׁתְּסַיֵּם אֶת הָעֲבוֹדָה, וַאֲפִלּוּ אַחֲרֵי שֶׁתִּגְמֹר לְבַלּוֹת, אִם יִהְיֶה לָהּ בִּכְלָל זְמַן לְבַלּוֹת.
"הַלְוַאי..."
הָאֵשׁ נָשְׁפָה בְּפָנֶיהָ עָשָׁן סָמִיךְ. הִיא תָּלְתָה אֶת הַקּוּמְקוּם הַכָּבֵד עַל הַוָו, הִתְיַשְּׁבָה עַל עֲקֵבֶיהָ וְשִׁפְשְׁפָה אֶת עֵינֶיהָ שֶׁצָּרְבוּ מֵהֶעָשָׁן. הִיא בִּקְּשָׁה מִשְׁאָלָה... אֵיזוֹ מִשְׁאָלָה הָיְתָה זוֹ?
מִבַּחוּץ נִשְׁמְעוּ צִלְצוּלִים שֶׁל רִתְמָה וְקוֹל שַׁעֲטוֹת סוּס עַל הַדֶּרֶךְ הַמֻּשְׁלֶגֶת.
הדר –
סנדל הזכוכית
גרסה יפיפיה לאגדת סינדרלה. כל ספר של אלינור פרז’ן מומלץ, אבל זה יוצר יריעה מקסימה של דמויות, העלילה לא ממש שונה אבל היא פיתחה את הפרטים, ונתנה זמן במה לדמויות משניות-הכרוז מצחיק, והליצן מיוחד, והמברך על היין פשוט מדהים. אפילו הפיה הטובה זוכה לעשות עוד קסם או שניים.
מומלץ בחום, אבל כדאי לזכור שזה ספר באורך מלא, לא סיפור קצר, ולהיות סבלנים. זה משתלם עם הספר הזה.
לימור –
סנדל הזכוכת
אני קוראת לזה הגרסה המודרנית יותר לסיפור סינדרלה, באורך מלא, עם איזכורים ובמה לדמויות משנה . נהנתי וממליצה.
איילת –
סנדל הזכוכית
תרגום חדש לספר הקלאסיקה סינדרלה.הפעם בסדרת הספרים שתורגמו ע”י סופרים ישראליים. סדרה נפלאה עם מיטב הקלסיקה.על סינדרלה אין מה לספר. התרגום החדש נחוץ כנראה מאד לקוראים הצעירים.
מומלץ!
Nehama –
סנדל הזכוכית
סינדרלה לקוראים הצעירים, מאין גרסה מודרנית לסיפור הקלאסי.
קריאה כייפית יחד עם ילד או ילדה הנאה מובטחת