
פולחן השחר – יחס הזוהר לעבודה זרה
יהודה ליבס
₪ 46.00
תקציר
בספר הזוהר מסופר על שני חכמים, ר’ יוסי ור’ חייא, שתוך כדי התבוננות בשחר העולה אל שמי המזרח נזכרים בבני הקדם, עובדי האלילים הסוגדים לכוכב השחר, ‘אלהי המרגלית המאירה’, ונעזרים בקרניו למציאת זהב ואבנים יקרות. שיחת החכמים מגלה יחס אמביוולנטי אל אותו פולחן, שעם היותו עבודה זרה, מקור אמיתי יש לו, קדום וקדוש. סיפור זה משמש נקודת מוצא לספר שלפנינו, שבעשרים פרקיו נפרשת יריעה רחבה, המאירה דיאלקטיקה עמוקה ומעניינת המאפיינת את הספרות הזוהרית, שאינה מכירה באמת שאיננה חלק מתורת ישראל, אך בתוך מסגרתה של הדת המונותאיסטית מוצאת מקום ראוי לשלל יסודות תרבותיים מרחבי העולם הנודע. הספר מתאר בפרטוּת את יסודות פולחן השחר בדתות אחרות שאפשר שהיו לנגד עיני הזוהר, ומראה איך נקלטו ושולבו בקבלת הזוהר, ואף מכיל פרק מבוא נרחב על מעמדם של מאורות השמיים בדת ישראל.
יהודה ליבס, איש ירושלים, הוא פרופסור אמריטוס בקתדרה לקבלה על שם גרשם שלום באוניברסיטה העברית. מספריו: פרקים במילון ספר הזוהר (1976); חטאו של אלישע, ארבעה שנכנסו לפרדס וטבעה של המיסטיקה התלמודית (1990); סוד האמונה השבתאית (תשנ”ה); תורת היצירה של ספר יצירה (2000); עלילות אלהים (2008); מנמוסיני: תרגומי שירה עתיקה (2011).
ספרות מקור, ספרי עיון, ספרים חדשים, ספרים לקינדל Kindle
מספר עמודים: 271
יצא לאור ב: 2025
הוצאה לאור: כרמל
ספרות מקור, ספרי עיון, ספרים חדשים, ספרים לקינדל Kindle
מספר עמודים: 271
יצא לאור ב: 2025
הוצאה לאור: כרמל
פרק ראשון
הנושא ‘זוהר ועבודה זרה’ היה עד היום נחלתם של אויבי הזוהר והקבלה, חניכי תנועת ההשכלה, שביקשו להוכיח שהקבלה עצמה אינה אלא עבודה זרה. עמדה זו נפרשה למשל בספרו של שלמה רובין, יסוד מסתרי העכו״ם וסוד חכמת הקבלה,1 ובספר מלחמות השם של מקבילו התימני הרב יחיא קאפח.2 דרכיהם אינן דרכי. אני לא באתי ללמד את הזוהר הלכות עבודת זרה ומהי דת ישראל, אלא ללמוד זאת ממנו, בהיות ספר הזוהר בעיני אחת מתעודות היסוד של היהדות.
המחקר שלפנינו יוקדש למאמר זוהר אחד, המתאר אחד מפולחנות עבודה זרה, הוא פולחן השחר, אך להבנתו ניזקק למקבילות זוהריות רבות, ומכל אלה למדים אנו משהו על יחסו של הזוהר לעבודה זרה: מסתבר שיש יסוד עובדתי מסוים לטענותיהם של המשכילים דלעיל. גם הזוהר עצמו מוצא בפולחנות עבודה זרה יסודות אמיתיים, שהם חלק מעבודת האל לפי השקפתו שלו, והגיעו לעובדיהם בקבלה אמיתית בירושה ממלאכי שמים,3 מאדם הראשון,4 מחנוך5 או מאברהם אבינו.6
יתר על כן, אף האלילים, אלהי הגויים, ממקום קדוש נאצלו, ועל כך יעיד אפילו שם הגנאי ‘אלהים אחרים’, המכיל את היסוד ‘אלהים’, מכיוון שנאצל מאלהים של מעלה, היא ספירת גבורה הנכללת בעולם הייחוד הקבלי. בניגוד ליהו״ה, שם העצם המיוחד לעבודת ישראל בלבד, ‘אלהים’ הוא שם משתתף, כך בזוהר7 כמו בתורת הרמב״ם,8 ונכללים בו גם שרי האומות ואף דתותיהם ואליליהם, שהרי גם אם ‘אלהים אחרים’, מכל מקום אלהים הם.9 ואפילו שמות עבודה זרה כגון ‘אשרה’ מוצאים בזוהר את מקורם האלהי.10 הזוהר מכיל אפוא מעין נוסח מוקדם של הרעיון הנפוץ במחשבת הרנסנס בדבר קיומה של philosophia perennis, כלומר חוכמה מתמדת, משותפת לכול, שחלקים ממנה מתגלים גם בדתות אליליות.11
אמת, מאז הספרות המקראית מוצאים אנו בדת ישראל, במקביל לרעיון שאלהי העמים אינם אלא שקר שאין לו יסוד במציאות או עץ ואבן דומם, גם מקורות המניחים גם מקום דתי לאלהי העמים, בהיותם כוכבים חיים, צבא השמים, שהאל חלק אותם לחלקו של כל עם,12 או שרי אומות, בני האל.13 רעיון זה הִכה שורשים גם בקבלה, כגון בדברי ר’ יוסף גיקטיליה, שזיהה שרים אלה עם כינויי הספירות ולבושיהם, שצורך בהם לעולם בשעה שאינם חורגים ממחיצתם,14 וכך מצינו גם בזוהר.15 אך דומה שהזוהר עוד הרחיק לכת בכיוון זה, בעיונו בפולחנות ספציפיים של עבודה זרה, ובמוצאו להם מקום נכבד במיתוס היהודי ובעולם האלהות, וזאת בלא לגרוע מן ההבדל בינם לבין דת האמת, היא דת ישראל, ובלי לטשטש את מעמדם כעבודה זרה.
מהו הדבר שהופך פולחנות אלה לעבודה זרה, ובמה בדיוק נבדלים הם בעיני הזוהר מעבודת ה’, זו שאלה לא קלה. הלברטל ומרגלית הציעו בספרם החשוב 16Idolatry שלל הגדרות לעבודה זרה, אך אף אחת מהן אינה קולעת לרוחו של הזוהר, שלא נידון בספר זה. עבודה זרה בזוהר אינה נובעת מקנאת האל,17 ולא מטעות אנוש.18 שורש הרע גם אינו בעצם היסוד המיתי הכרוך בפולחנות אלה,19 כי המיתוס נוכח בזוהר ובקבלה גם בעבודת האל.20 הזוהר, שאינו מרבה בהפשטות, אף אינו מגדיר באופן מושגי מהי הבעיה, או הרעה הכרוכה בעבודה זרה, אך מכלל דבריו אפשר להסיק, ששורש המרי הוא בכך שעובדי עבודה זרה ממירים את המערכת האלהית כולה בחלק אחד שלה, וכן במטרה ארצית ונמוכה של עבודה זו (במאמר פולחן השחר, הקטע המשמש כנקודת מוצא למחקרנו, מטרת הפולחן היא מציאת זהב ומרגליות21). לעתים שני אלה מצטרפים יחד לתמונת שימוש בכוחות נמוכים המשתלשלים ממערכת האלהות למטרות שליליות, ובמלים אחרות: מעשי כשפים. ואכן לעתים מזהה הזוהר כישוף, מאגיה בלעז, עם עבודה זרה.22 ועם כל זאת נראה שבעיני הזוהר עיקר הפסול בעבודה זרה הוא עצם זרותה, כלומר שאינה עבודת ישראל, ומקורה אינו בתורה.23
אכן ‘זר’ בזוהר הוא הרע, ‘סטרא אחרא’,24 הצד האחר המנוגד לקדושה. ועם זאת גם הזרות, ואף היחס כלפי סטרא אחרא בספר הזוהר, אינם עניין חד וחלק. הזוהר איננו ספר של תיאולוגיה או של ‘משנה’ אלא של מיתוס וארוס, ויצירתיותו המיתית מאפשרת גמישות וגוני גוונים בכל תחומי המחשבה,25 ועניין הזרות בכללם. דוגמה לכך, הקרובה לענייננו, הוא יחס הזוהר אל הגֵר.26 מאחר שהגר מקורו באומות העולם, ובהתאם לכך מהות נפשו ומקורה אינם בתחום הקדושה, הוא לעולם לא יוכל להשתוות למעמד ישראל, אלא יהיה תמיד רק ‘תחת כנפי השכינה’, תחתיה בלבד ולא יותר.27 ועם זאת, הזוהר מפתח מיתוס מסובך שמראה ש’נפש הגר’ הכרחית היא לתפקודה של נפשו הקדושה של הצדיק מישראל, ובעצם היא אף חלק ממנו.28
דוגמה נוספת לבחינת החיוב שבזרות תימצא ב’אש זרה’ שהקריבו שני בני אהרן, נדב ואביהוא, ובעטיה נתחייבו מיתה.29 כבר בכתבי פילון האלכסנדרוני, בתקופת הבית השני, מתפרשת זרותה של אותה אש באופן חיובי, כזרות כלפי הבריאה ולא כלפי האל, שאצלו היא דווקא בת בית,30 וכעין זה אפשר אולי למצוא גם בזוהר.31
להבנת יחסו של הזוהר אל הזר מוצא אני תועלת רבה בהבחנותיו של זלי גורביץ’ בין גבול עבה לגבול דק, כפי שפותחו במאמרו ‘על הגבול – חסימות, מעברים טיולים’.32 הגבול העבה הוא כחומה בצורה המפרידה באופן מוחלט בין השייך לעצמי ובין הזר, אך הגבול הדק עובר גם בתוך העצמי, ובבחינה מסוימת מכיל בעצמי גם את הזר. גבול דק זה, שהגדרה מדויקת שלו תסתור את מהותו, הולם לדעתי יותר את עולמו של הזוהר.
עם זאת, אין לראות בזוהר ספר סובלני. הוא אמנם ספר הארוס, אך אהבתו כרוכה תמיד בקנאה.33 הוא מכיר היטב את הרע, ויודע להלוך עמו,34 אך הרע בעיניו עדיין רע הוא. לדעת הזוהר אף על הצדיק להתנסות בניסיון סקסואלי, שלכישלון בו יש גם טעם של עבודה זרה, אך צדיק אמיתי גם לכאן נכנס בשלום ויוצא בשלום.35
אין לכנות את הזוהר בכינוי ‘פלורליסטי’. אין הוא מקבל את הזר וזרותו כשהם לעצמם, אלא רק בהכללתם בתוך עולמו שלו. הזוהר מוכן ומזומן ללמוד מחוכמת האומות ומדתותיהם, אבל כל ערכם נובע בעיניו מהיותם ניצוצות מאור התורה, שנפלו ממדרגתם ונפוצו בעולם. בעיסוק בניצוצות אלה ולימודם כרוכה סכנה של עבודה זרה, ולהמון העם אין אף צורך בכך, שכן התורה כוללת את כולם. רק חכמי הזוהר, מפרשי רזי התורה, יכולים להפיק טובה מלימוד כזה,36 ובראש וראשונה גיבור הזוהר, ר’ שמעון בר יוחאי.
רשב״י עוסק ברע ומפיק ממנו טוב. ובכך דומה הוא למלך שלמה,37 החכם מכל אדם, שלצורך חוכמתו למד כראוי גם את חוכמת הכישוף מן המלאכים שנפלו38 או מבני הפילגשים אשר לאברהם,39 ואף את אלף נשיו נשא למטרה זו.40 אך מעלת הזוהר גבוהה יותר, הוא רואה בעצמו את היורש השלם של ספר אדם הראשון41 ושל ספר חנוך,42 ולכן חוכמתם כלולה בתוכו, או, ליתר דיוק, בתורת ישראל שעומקיה מתגלים בו. הדעה החוזרת ונשמעת בזמננו, כאילו הזוהר הוא אחת התופעות של חוכמה מיסטית כללית, המתבטאת בדתות שונות ובמיוחד בדתות המזרח,43 רחוקה היא אפוא מתודעת הזוהר עצמו.
עולמו של הזוהר רחב הוא אמנם וגמיש, וכולל בחיבורו גוונים רבים ומחברם יחד, כאומרו ‘כל גוונין [...] חיבורא חדא אתחברן באותו זוהר’,44 ועם זאת מסתייג אני מלכנותו ‘רב־גוני’, כי תואר זה אינו עושה צדק עם דרך חיבורם יחד של כל הגוונים, שרק הוא נותן לזוהר את אופיו המיוחד, כשלם הנעלה על סכום חלקיו. במקום רב־גוני מציע אני אפוא את הכינוי ססגוני, כי ‘ססגונא’ הוא לפי התלמוד מי ‘ששש בגוונין הרבה’.45
פתיחותו של הזוהר אל עניינה הכללי של עבודה זרה מיתרגמת גם לעניין רב שיש לו בפרטיה. הזוהר מפגין ידע רב בדתות אחרות, ואף פתוח להשפעות מצדן, ובכך דווקא מחדד הוא ומעמיק את זהותו היהודית המובהקת.46 מפתיחות זו אפשר לגזור גם היתר הלכתי להתעמק בפרטי פולחנות נוכריים, וגם חובה לחוקרים לעסוק במלאכה זו ולחשוף את מקורות הזוהר שבדתות האחרות, ואכן לכך יוקדש חלק גדול מן הדפים הבאים. מחקר כזה, אם ייעשה בקפדנות פילולוגית ובפרישת יריעה רחבה, יוכל גם להפריך קביעות קודמות שבסיסן אידיאולוגי, כגון הטענה בדבר השפעה מכרעת של האסלאם על ספר הזוהר.47
1. וויען תרמ״ח. הספר יצא גם בנוסח גרמני: Salomon Rubin, Heidenthum und Kabbala, Wien 1893.
2. ירושלים תרצ״א.
3. ראה להלן, פרקים ו, ח.
4. ראה להלן, פרק ז.
5. ראה להלן, פרקים ח, ט.
6. ראה להלן, פרק י.
7. ראה גם זוהר ח״א, ב ע״א.
8. מורה נבוכים, ח״א פרק ב, בתרגום אבן תיבון: ‘כי כבר ידע כל עברי, כי שם ״אלהים״ משתתף לאלוה ולמלאכים ולשופטים מנהיגי המדינות’. ‘שם משתתף’ במקור הערבי הוא ‘אסם משתרך’.
9. זוהר ח״ב, צו ע״ב (סבא דמשפטים).
10. ראה להלן, פרק ב ליד הערה 4.
11. על מושג זה ותולדותיו עיין בפירוט: Hanegraaff, ערך Tradition, עמ’ 1125-1135.
12. ראה דב’ ד 19.
13. דב’ לב 8. במקום ‘בני ישראל’ שבנוסח המסורה, מתרגם השבעים ‘בני אל’.
14. פיתוח מפורט ומופלא של רעיון זה ראה יוסף גיקטיליה, שערי אורה, שער ה.
15. ראה להלן, פרק יב ליד הערה 32.
16. Halbertal Margalit.
17. ראה במאמרי ‘אהבת האל וקנאתו’, דימוי 7 (חורף תשנ״ד), עמ’ 30-36.
18. על כך אצל הרמב״ם, ראה להלן, פרק י הערה 4.
19. יש שמייחסים בחינת עבודה זרה אף לעצם מציאותו של מיתוס, כך Halbertal Margalit בראש הפרק החמישי. אמנם בהמשך מסייגים הם קביעה כללית זו, וראה בהערה הבאה.
20. הסתייגות ממציאות מיתוס אמיתי בקבלה ראה Halbertal Margalit, עמ’ 96-97. לדעתי ההפוכה ראה ליבס, עלילות אלהים, ובמיוחד בשני המאמרים הראשונים שבספר זה, הנקראים ‘יהדות ומיתוס’ ו’De Natura Dei – על המיתוס היהודי וגלגולו’.
21. ראה להלן, פרק ג ליד הערה 43.
22. ראה להלן, בפרק יט, ששם יובאו תיאורי עשיית עגל הזהב בידי מכשפים כמעשה כשפים. הכישוף בזוהר גם הוא כעין היפוכה של הדת, וגם הוא מצטיין בדבקות הנפש אל כוחות על־טבעיים, אך זו דבקות במטרות שליליות אל כוחות נמוכים ורעים. וראה כהן־אלורו. את דעתי בשאלת מקומה של המאגיה בקבלה הבהרתי במאמרי ‘מאגיה וקבלה’, במבוא לשלום, שדים, עמ’ 3-7.
23. ראה להלן, פרק י אחרי הערה 26.
24. ראה למשל זוהר ח״ב, צה ע״ב (סבא דמשפטים).
25. על עניין זה ראה ליבס, זוהר וארוס. במאמר זה חלקתי על קונצפט ‘משנת הזוהר’, וביקשתי להמירו במושגים ‘זוהר’ ו’ארוס’.
26. ראה Jochanan Wijnhoven, ‘The Zohar and the Proselyte’, Michael Fishbane and Paul Flohr (eds), Texts and Responses, Brill, Leiden 1975, pp. 120-140.
27. ראה למשל זוהר ח״א, יג ע״א.
28. ראה זוהר, ח״ב, צט ע״א (סבא דמשפטים). וראה ישראלי, עמ’ 137-138.
29. וי’ י 1; במ’ ג 4; כו 61.
30. פילון, על החלומות (De Somniis), ספר שני, פסקה 67. וביוונית: h# gene/sewv me/n e0stin a0llotri/a, qeou~ de\ oi0kei/a. המלה שתורגמה כאן ‘הבריאה’ היא במקורה גנסיס, כשמו היווני של ספר בראשית (ספר יצירה). על הזרות בין גנסיס לבין אלהות אצל פילון ראה במאמרי ‘מעשה מרכבה ומעשה בראשית כתורת סוד אצל פילון האלכסנדרוני’, קבלה 19 (תשס״ט), עמ’ 332-335. משמעותה הראשונה של המלה גנסיס היא הולדה, ואפשר שרמז כאן פילון גם לעובדה (המפורשת בבמ’ ג 4), שבני אהרן לא הולידו בנים, ואולי שותף הוא למדרשים ולזוהר המוצאים את חטא בני אהרן ברווקותם. ראה על כך ליבס, פרקים במילון, ערך ‘פלג גופא’, עמ’ 267-268.
31. זוהר ח״ג נו ע״ב ‘דתניא: באתר חד כתיב ‘בהקריבם אש זרה’ [במ’ ג 4; כו 61], ובאתר חד כתיב ‘בקרבתם לפני ה’ [וי’ טז 1], והאי והאי הוה’. קשה להכריע בדבר, אם במלים ‘האי והאי הוה’ מבקש הזוהר לקרב את הקרבת האש הזרה לקרבה אל ה’, או לציין שבמעשי בני אהרן היו מצויים שני הצדדים המנוגדים, ואז ‘אש זרה’ קשורה לסטרא אחרא, כפי שאנו מוצאים במקומות אחדים (כגון זוהר ח״א, עג ע״ב). במקומות אחרים דומה שב’אש זרה’ הכוונה לייחוד השכינה עצמה, בעִתות בלתי־ראויות (ראה זוהר ח״א, קטז ע״א).
32. גורביץ’, עמ’ 184-223.
33. על הקנאה כיסוד הכרחי לאהבה לפי הזוהר, ראה ליבס, סוד האמונה, עמ’ 323 הערה 171.
34. ראה להלן, פרק ד, הערה 33 ולידה.
35. בניגוד לאדם ונח שלא עמדו בניסיון כזה, אברהם ויעקב נכנסו בשלום ויצאו בשלום. ראה זוהר ח״א, עג; קמח-קמט; ח״ב, רמה ע״א. וראה ליבס, זוהר וארוס, עמ’ 99-103. על תפיסה דומה אצל ר’ משה די ליאון ור’ מנחם רקנאטי, ראה אידל, רקנאטי, עמ’ 161-164.
36. ראה זוהר ח״א, ק ע״א. על מאמר זוהרי זה ומשמעותו לעניינו נעמוד באריכות להלן בפרק י.
37. ראה להלן פרק ו, הערה 68 ולידה.
38. ראה להלן, פרק ו.
39. ראה להלן, פרק י, הערה 35.
40. בזוהר לא מצאתי זאת בפירוש, אך כוונת שלמה בנשיו, וכישלונה, מתוארת בפירוט אצל ר’ משה די ליאון, ‘סוד בשר בחלב’, בספרו הנפש החכמה, בזילאה שס״ח (דפוס־צילום ירושלים תשכ״ט), גיליון יג דף ד. וראה אידל, רקנאטי, עמ’ 161.
41. ראה להלן פרק ז. גם שלמה למד מספר אדם הראשון, ראה להלן פרק ז ליד הערה 58.
42. ראה להלן פרק ח.
43. על דעה זו, שהיוותה נר לרגלם של רבים ממתרגמי הזוהר לשפות אירופה, ראה הוס, עמ’ 57-64.
44. זוהר ח״א, קמז ע״ב. וראה על כך ליבס, זוהר וארוס, עמ’ 85, ליד הערה 114.
45. בבלי, שבת כח ע״א. ‘ססגונא’ הוא תרגום אונקלוס של שם החיה ‘תחש’ שבתורה.
46. ראה דוגמאות במאמרי ‘השפעות נוצריות על ספר הזוהר’, מחקרי ירושלים במחשבת ישראל ב (תשמ״ג), עמ’ 43-74.
47. ראה להלן, פרק כ.
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.