פוסק הדור

"אֲנִי רוֹצֶה לִלְמֹד בַּ'חֶדֶר', לֹא בָּאוֹפֶּרָה!"

הַמַּעֲשֶׂה הַבָּא אֵרַע כַּאֲשֶׁר הָיָה מָרָן יֶלֶד קָטָן, כְּבֶן שֶׁבַע בְּסַךְ הַכֹּל. בְּאוֹתָם יָמִים, נָהוּג הָיָה לְלַמֵּד גַּם בְּתַלְמוּדֵי הַתּוֹרָה 'מַחֲזִיקֵי הַדָּת' שֶׁבְּוִינָה, לִמּוּדִים כְּלָלִיִּים, כְּדֻגְמַת לִמּוּדֵי סְפּוֹרְט, הִתְעַמְּלוּת וּמוּסִיקָה.

הַמּוֹרֶה לְמוּסִיקָה, שֶׁלִּמֵּד אֶת בְּנֵי כִתָּתוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הַלֵּוִי הַקָּטָן, לֹא הָיָה יְהוּדִי. מְנַהֲלֵי הַתַּלְמוּד תּוֹרָה שָׂכְרוּ אוֹתוֹ, עַל מְנָת לְלַמֵּד אֶת הַיְלָדִים הַקְּטַנִּים נְגִינָה וּמוּסִיקָה.

כְּיֶתֶר בְּנֵי הַכִּתָּה, אָחַז גַּם שְׁמוּאֵל הַקָּטָן בִּכְלִי נְגִינָה, וּבִצַּע בִּתְשׂוּמֶת לֵב אֶת הוֹרָאוֹתָיו שֶׁל הַמּוֹרָה. יֶלֶד מֻכְשָׁר הָיָה, וּתְפִיסָתוֹ וַהֲבָנָתוֹ לֹא נֶעֶלְמוּ מֵעֵינֵי הַמּוֹרֶה.

הַמּוֹרֶה הִבְחִין בְּדָבָר נוֹסָף. קוֹלוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הַקָּטָן נָעַם לְאָזְנָיו בִּמְיֻחָד...

כַּעֲבוֹר תְּקוּפָה מְסֻיֶּמֶת נִפְגַּשׁ הַמּוֹרֶה עִם אִמּוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד וְאָמַר לָהּ: "דְּעִי לָךְ! לַבֵּן שֶׁלָּךְ יֵשׁ קוֹל מְיֻחָד, קוֹל שֶׁל זַמַּר אוֹפֶּרָה! אִם יִפְנֶה לְכִוּוּן שֶׁל נְגִינָה, הוּא עָתִיד לְהִתְקַבֵּל בָּאוֹפֶּרָה שֶׁל וִינָה, וּמִשָּׁם הוּא עָתִיד לְהִתְפַּרְסֵם כְּזַמַּר אוֹפֶּרָה מְעֻלֶּה, בַּעַל קוֹל אַדִּיר!"

אִמּוֹ שֶׁל מָרָן שָׁמְעָה אֶת הַדְּבָרִים וְנִרְעֲדָה. לְהִתְקַבֵּל בָּאוֹפֶּרָה הַמַּלְכוּתִית שֶׁל וִינָה?! הָאוֹפֶּרָה שֶׁל וִינָה נֶחְשְׁבָה בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה לְסֵמֶל הַתַּרְבּוּת הָאוֹסְטְרִית, וְהַהַצָּעָה לֹא הָיְתָה דָּבָר שֶׁל מָה בְּכָךְ.

הָיְתָה זוֹ מִלְחָמָה פְּנִימִית לֹא פְּשׁוּטָה, מִצַּד אֶחָד בִּקְּשׁוּ הַהוֹרִים לִרְאוֹת אֶת יַלְדָּם גָּדֵל בַּתּוֹרָה, וּמִצַּד שֵׁנִי, עָמְדָה הַהַצָּעָה הַמְכֻבֶּדֶת עַל הַפֶּרֶק.

וְאָז, כַּאֲשֶׁר עָמְדָה אִמּוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל לִקְבֹּעַ פְּגִישָׁה עִם הַנְהָלַת הָאוֹפֶּרָה, לִשְׁמֹעַ מַה בְּפִיהֶם, הִגִּיעָה הַהִתְנַגְּדוּת מִמָּקוֹר בִּלְתִּי צָפוּי. הָיָה זֶה שְׁמוּאֵל הַקָּטָן עַצְמוֹ, שֶׁסֵּרַב בְּכָל תֹּקֶף לָלֶכֶת אֶל הָאוֹפֶּרָה. "אֲנִי רוֹצֶה לִלְמֹד גְּמָרָא, רַשִּׁ"י וְ'תוֹסְפוֹת'! רִיטְבָ"א וְרַשְׁבָּ"א! אֲנִי רוֹצֶה לִלְמֹד בַּ'חֶדֶר', לֹא בָּאוֹפֶּרָה..."

בְּאוֹתָם יָמִים הִגִּיעַ לָגוּר בְּוִינָה הָאַדְמוֹ"ר רַבִּי אַבְרָהָם יַעֲקֹב מִסַּדִּיגוּרָה. הוֹרָיו שֶׁל שְׁמוּאֵל הֶחְלִיטוּ לָלֶכֶת וּלְהִוָּעֵץ בּוֹ, כְּדָת מַה לַּעֲשׂוֹת. הֵם נָטְלוּ עִמָּהֶם אֶת שְׁמוּאֵל בֶּן הַשֶּׁבַע, וְעָלוּ אֶל מְעוֹנוֹ שֶׁל הָאַדְמוֹ"ר.

הֶאֱזִין הָאַדְמוֹ"ר לְדִבְרֵיהֶם, שָׁמַע אֶת הִתְנַגְּדוּתוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הַקָּטָן, וְאָמַר בְּקוֹלוֹ הַחַם: "דְּעוּ לָכֶם, כִּי אִם תִּתְגַּבְּרוּ עַל הַפִּתּוּי וְלֹא תִּשְׁלְחוּ אֶת הַיֶּלֶד לִלְמֹד מוּסִיקָה, אֲנִי מְבָרֵךְ אֶתְכֶם, שֶׁהַיֶּלֶד, שְׁמוּאֵל הַלֵּוִי, יִצְמַח וְיִהְיֶה לְגָדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל..."

כַּיָּדוּעַ לַכֹּל, בִּרְכַּת הָאַדְמוֹ"ר הִתְקַיְּמָה בִּמְלוֹאָהּ...