פרשיית בלאקסטון 2: הכל או כלום

עזבתי את אית’ן על יד המעליות כשהוא מתחנן שלא אלך. זה היה הדבר הקשה ביותר שנאלצתי לעשות מזה זמן רב. אבל עזבתי אותו בכל זאת. פתחתי את ליבי בפני אית’ן והוא רמס אותו. שמעתי אותו כשאמר לי שהוא אוהב אותי, ושמעתי אותו כשאמר שהוא בסך הכול מנסה להגן עליי מפני העבר שלי. שמעתי אותו חזק וברור. אבל זה לא שינה את העובדה שהייתי מוכרחה להתרחק ממנו.

אותה מחשבה מבעיתה עלתה והציפה את מוחי שוב ושוב.

אית’ן יודע.

אבל דברים אינם תמיד כפי שהם נראים. אנשים מתרשמים זה מזה לפני שגילו את כל מה שיש לדעת. דעות מתגבשות מתוך רגש, מבלי להתבסס על אירועים ועל עובדות. זה מה שקרה בין אית’ן וביני. גיליתי זאת באיחור כמובן, ועם הזמן, כשיכולתי לתפוס מרחק מההתרחשויות שעיצבו אותי, ראיתי את הדברים באופן שונה במקצת.

עם אית’ן הכול היה מהיר, אינטנסיבי... התלקחות של ממש. מההתחלה הוא אמר לי דברים. הוא אמר לי שהוא רוצה אותי. וכן, הוא אפילו אמר שהוא אוהב אותי. לא הייתה לו שום בעיה לספר לי מה הוא רצה לעשות איתי, או איך הוא הרגיש לגביי. ואני לא מתכוונת רק לסקס. זה היה חלק נכבד מהקשר בינינו, אבל זה לא היה הכול עם אית’ן. הוא יכול לחלוק את רגשותיו בקלות. זוהי דרכו - אך לא בהכרח דרכי-שלי.

לפעמים הרגשתי כאילו אית’ן רוצה לכלות אותי. הוא כבש אותי מהרגע הראשון ובהחלט היה מאהב תובעני, אבל דבר אחד היה בטוח, רציתי בכל מה שהוא אי פעם העניק לי.

גיליתי את העובדה הזו אחרי שעזבתי אותו.

אית’ן העניק לי שקט וביטחון בכל הנוגע למיניות שלי, באופן שמעולם לא חוויתי באמת בחיי הבוגרים, וודאי שלא בשנות נערותי. זה פשוט מי שהוא, ואני חושבת שאני מבינה אותו עכשיו. הוא לא נהג איתי בתובענות ובשתלטנות מפני שרצה לשלוט בי. הוא נהג בי כך מפני שידע שזה מה שאני-עצמי הייתי זקוקה לו. אית’ן ניסה לתת לי את מה שהייתי צריכה כדי שאנחנו נצליח.

כך שלמרות שאותם הימים בלעדיו היו רצופי ייסורים, הבדידות הזאת הייתה הכרחית עבורי. אש תשוקתנו בערה בעוצמה, ושנינו נכווינו מהלהבות שרשפו והשתוללו כל אימת שהיינו יחד. אני יודעת שהיה נחוץ לי זמן להירפא, אבל אמת זו לא הקלה ולו במעט על הפצע המדמם.

פעם אחר פעם חזרתי אל המחשבה הראשונה שעלתה בי לאחר שגיליתי מה עשה.

אית’ן יודע מה קרה לי ועכשיו אין כבר שום אפשרות שהוא יוכל לאהוב אותי אי פעם.