צלול אפלולי צלול

מַרְאֶה מִן הַהֲרִיסוֹת

(13.3.1941)

 

פַּעַם חַשְׁתְּ: עִירֵךְ שָׁקְעָה

לְתוֹךְ יַם הַנֶּצַח.

צֵל הַמִּבְצָר בְּמַיִם שְׁחוֹרִים כְּקֶבֶר

הִשְׁתַּקֵּף כַּאֲשֶׁר הֵחֵלָּה מְנוּסָתֵךְ.

לַשָּׁוְא חִפַּשְׂתְּ בַּנָּמֵל הַשּׁוֹמֵם

נְקֻדַּת אֲחִיזָה בַּשָּׁמַיִם.

קְצֵה הַיָּם הִתְאַדְוָה בְּאֹדֶם הַדָּם,

רוּחַ הַמִּזְרָח יִלְּלָה מֵעַל לַיְשִׁימוֹן.

פִּיחַ הַחֻרְבָּן הִתְפַּשֵּׁט כְּבָר

בְּנַפְשֵׁךְ, הִגִּיעַ עַד לְתוֹךְ תּוֹכֵךְ.

 

כָּל שֶׁהָיָה לָךְ מֵת אָז.

בַּחֲלוֹמֵךְ שָׁמַעְתְּ אַחַר כָּךְ תְּכוּפוֹת

דִּנְדּוּנֵי דְּבֵקוּת מִמִּגְדַּל פַּעֲמוֹנִים מֻכָּר.

הָיָה זֶה צִלְצוּל מְנוּחַת הַמֵּתִים –

לֹא צִלְצוּל שֶׁל שַׁלְוָה לְנַפְשֵׁךְ.

 

בִּשְׁנָתֵךְ אַתְּ גַּם תְּכוּפוֹת פּוֹסַעַת

אֶל הֶחָצֵר שֶׁל יַלְדוּתֵךְ

דֶּרֶךְ סִמְטָאוֹת וּמֵעַל תְּלוּלִיּוֹת.

בְּחֶשְׁכַת הֶחָצֵר שֶׁלִּפְנֵי בֵּיתֵךְ,

עַל הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁהַשַּׁלְהֶבֶת לִקְּקָה,

הָאֵבֶל יוֹשֵׁב וְרִיק בְּמַבָּטוֹ.

הוּא אוֹחֵז בְּיָדֵךְ, מוֹבִיל אוֹתָךְ,

חֲבֵרְתּוֹ, אֶל הַהֲרִיסוֹת, וּמַבִּיט

אֶל מֵאֲחוֹרֵי הָעִתִּים: "מִן הַחֶרֶב

הִתְחִילוּ שׁוּב פַּעַם וְעוֹד אֶלֶף."

 

לְכָל מָקוֹם מְלַוֶּה אוֹתָךְ הָאֵבֶל,

מִבַּעַד לַחֲצֵרוֹת, מֵעַל לַחֲפִירִים,

עַל מִשְׁטְחֵי טְחָב וָאֶבֶן, אֵפֶר וְעָפָר.

 

אַתְּ רוֹאָה אֵיךְ חוֹלְפוֹת דַּרְכֵּךְ

לְאִטָּן מְאוֹת שָׁנִים שְׁחוּחוֹת.

דּוֹר חָדָשׁ וּמִצְחוֹ מוּאָר

מֵגִיחַ מִתּוֹךְ אַפְלוּלִית הַשַּׁחַר.

 

אַתְּ חָשָׁה: מַה שֶּׁיָּד בַּת מְאוֹת שָׁנִים

הֵקִימָה אֵי־אָז כְּנֶגֶד הַלַּיְלָה,

לֹא תּוּכַל לְהַכְרִית חֶרֶב הַשִּׂנְאָה.

 

עַתָּה אַתְּ מְשַׁעֶרֶת שֶׁעִירֵךְ

עוֹד תָּקוּם מִלֵּיל הַחֻרְבָּן.

צֵל הַמִּגְדָּל כְּבָר מִצְטַיֵּר בַּמָּרוֹם.

בְּדִמְדּוּמֵי הַבֹּקֶר שָׁט לוֹ קְצֵה הַיָּם,

רוּחַ הַמִּזְרָח שׁוֹכֶכֶת מֵעַל לַיְשִׁימוֹן.

דִּנְדּוּנֵי קְדֻשָּׁה מִמִּגְדַּל פַּעֲמוֹן מְפִיחִים

בְּרוּחֵךְ אֵי־מִשָּׁם אֱמוּנָה וְרֹגַע.