צעיר יותר בשנה הבאה

שלוש השנים שחלפו מאז שהספר "צעיר יותר בשנה הבאה" ראה אור לראשונה היו תענוג גדול להארי ולי. הארי עדיין עובד במשרתו הרגילה, מציל חיים וכל הכרוך בכך, אבל אני זכיתי בעבודה חדשה נפלאה: אני נוסע לאורכה ולרוחבה של הארץ ונהנה מהחיים - על אף גילי המופלג - מדבר עם הקהל, ובאופן כללי מכה בתופי המהפכה בנושא ההזדקנות שאנחנו מדברים עליה. החלק הנחמד ביותר? יצא לי לפגוש קוראים רבים של הספרים שלנו ולשמוע כיצד שינינו את חייהם.

זה מה ששנינו שומעים כל הזמן, למעשה, בין שזה מאשתו של ידיד ותיק בארוחת ערב חגיגית בניו־יורק... או מעורך־דין שמן־לשעבר בהרצאה בטקסס... או מגבר שחזר לכושר ומכריח אותי לעשות איתו סקי באַסְפֵּן כדי שאראה מה עשה עם עצמו. ותמיד באותו נוסח: "אתם שיניתם את חיי... אני כל כך מודה לכם."

הם אוהבים לדבר על זה. שלושה זרים בקולורדו עומדים על כך שאבוא לראות את ידידם בילי, ואשמע כיצד הם "התערבו" במצבו (הכריחו אותו לקרוא את הספר). "תראה אותו עכשיו!" הם אומרים, ובילי מחייך וטופח על כרסו. אופטומטריסט ואשתו מופיעים על מפתן ביתי באספן שבקולורדו ומבקשים שאחתום על הספרים שבידיהם - ולספר את סיפורם. רואה־חשבון מפילדלפיה שהפך מרופס ונרפה לגבר יפה תואר אומר שלחץ־הדם ורמת הכולסטרול שלו ירדו כל כך עד שהרופא שלו הוריד אותו מתרופות... אה, ודרך אגב, הוא הפחית 20% ממשקלו. קשישה יפה מן הדרום אומרת שבעלה הלך לגיהינום וכבר לא ייצא איתה לעשות סקי, אז היא מעלה את הכלב למכונית, נוסעת 1,400 ק"מ למעבר וולף שבקולורדו, וגולשת להנאתה. היא בת 71, והאם אני מוכן לחתום לה על הספר? לחתום עליו? איזו מין שאלה זאת? את צריכה להופיע על העטיפה!

תאמינו לי, אנחנו לא שומעים את הסיפורים האלה מפעם לפעם, אנחנו שומעים אותם כל הזמן. והדיווח נמסר תמיד בהתלהבות, בהפתעה ובהנאה צרופה. אני מת על זה. זה כמו שכלב לברדור מלקק את פרצופך עשרים דקות רצופות מדי כמה ימים. קצת יותר מדי בשביל הארי, נראה לי, אבל מתאים לי בהחלט.

והאנשים האלה אינם סתם קוראים, הם מיסיונרים: "קראתי את הספר בעצמי שש פעמים, וחילקתי עשרים עותקים", "קראתי אותו בלי הפסקה, מהתחלה עד הסוף, פעמיים, וקניתי עותק לאבי ולחָמי", "הכרחתי את בעלי לשבת ולקרוא אותו", "אני המעריץ הגדול ביותר שלכם. חילקתי שלושים עותקים". אבל הוא אינו המעריץ הגדול ביותר שלנו, אלא איש אחד, מהנדס במקצועו, טיפוס שקט, הדהים אותי כשסיפר שחילק 200 עותקים, והקים 'מועדון YNY' ('צעירים בשנה הבאה') עם קבוצת ידידים. מועדוני בריאות מחלקים אלפי עותקים של ספרנו כ... "מתנות בלתי צפויות" לחברים חדשים. נשיא חברת מזון ענקית מכריח את עובדיו הבכירים לקרוא את הספר. אנשים רבים מטיפוס A - רבים מהם מנהלי חברות וארגונים מכל הסוגים - מחלקים אותו לעובדיהם ולעמיתיהם ומדברים עליו כל הזמן.

ממש תנועה המונית קטנה. הכול מפֶּה לאוזן, אבל זה כך כבר כמה חודשים. וזה הולך ומתפשט, הולך ומתרחב. נראה שרבים התחילו לתפוש כי האופן שאנחנו מזדקנים כיום אינו רק מטופש, הוא ממש פשע. אנחנו הורסים את חיינו, הורסים את חיי הקרובים אלינו והאהובים עלינו, והורסים את הכלכלה. עלינו להפסיק לחיות כמו מטומטמים.

אחד הדברים הנחמדים הוא לראות את הבעת פניהם של האנשים שניגשים ומספרים שחייהם השתנו. הם גאים כטווסים מפני שעשו את זה בעצמם, ולעיתים קרובות הם גם קצת מופתעים. מופתעים מפני שזה היה קל ומהיר מכפי שציפו. ומפני שלאורך הדרך הם הפחיתו המון ממשקלם, דבר שלא הבטחנו (אנחנו עדיין לא מבטיחים, אם כי זה בהחלט קורה במקרים רבים). אבל ההנאה האמיתית היא לראות אותם מאושרים כל כך. השורה התחתונה מתמצה בהערה שהופיעה באתר האינטרנט שלנו: "החיים חזרו להיות כיף." ואכן... החיים חוזרים להיות כיף!

והנה החלק השני של עבודתי החדשה הנפלאה: אני לא רק אומר לאנשים שזאת הדרך היחידה לחיות - אני מראה להם, ומשמש דוגמה בעצמי: אני גולש באתרי הסקי התלולים והעמוקים. אני יוצא למסלול הרי הרוקי ברכיבה על אופניים - שישה ימים על הרכסים עם ידידים ותיקים. אני חותר במירוצי סירות למבוגרים. אני יוצא לטיולים בהרים. אני שומר על קשר. אני זז! ובאופן כללי, אני עוסק במשימה הנעימה של להישאר מבחינה תפקודית אותו אדם שהייתי בגיל 50. הלוואי שהייתי ילד טוב יותר בגיל 50, אבל הי! זה מספיק טוב. תן לזה סיכוי -

זה ישנה את חייך.

יותר מחמישה מיליון מאמרים התפרסמו בכתבי–עת ביו־רפואיים מאז ש"צעיר יותר בשנה הבאה" ראה אור לראשונה, כך שהיית מצפה שיהיה צורך לעדכן את המדע מאחורי הספר. אבל זה פשוט לא כך. נכון, לא צריך לשתות כל כך הרבה מים כפי שהמלצנו, אבל שום דבר אחר לא השתנה (זה לא צריך להפתיע, היות שהספר עוסק בהתנהלות נכונה עם הביולוגיה שמפעילה את גופנו כבר מיליוני שנים). במקרה שלי, המדע היה נכון לפני שלוש שנים, והוא נכון כעת - והמסר של "צעיר יותר בשנה הבאה" מתגלה כחשוב עוד יותר מכפי שהבנו אז. מחקרים מתחילים רק עכשיו לבחון את תפקידה של הפעילות הגופנית בטיפול במחלות. אנשים במצב מתקדם של נפחת (אמפיזמה) ומחלת לב משתפרים מאוד הודות לפעילות גופנית. אנשים שמחלימים מסרטן חיים טוב הרבה יותר עם פעילות גופנית. אנשים הסובלים מדיכאון מרגישים הרבה יותר טוב עם פעילות גופנית.

זאת ועוד, המדע מאחורי הביולוגיה הרגשית, שהיה חדש יחסית כשהספר ראה אור לראשונה, רק נעשה משכנע יותר. אנחנו רק מתחילים לגרד את פני השטח בכל הנוגע לדרכים שבהן רגשות משנים את הכימיה של גופנו, אפילו בתוך התאים, אבל אנחנו יודעים שפעילות גופנית משנה את התאים לכל אורך הגוף ברמה הגנטית. ולא רק הפעילות הגופנית עושה זאת, גם פעילות רגשית עושה אותו דבר. מתברר שהביטוי היומיומי של דנ"א במסלולים קריטיים מווּסָת בחלקו על ידי כימיה רגשית. סמנים כימיים חדשים של גדילה ודעיכה שמגיבים לרגש, לחיבור בין־אישי ולמערכות חברתיות מתגלים כיום, והתוצאות חוזרות שוב ושוב לכללים המפורטים בספר: התייחס, התחבר והתחייב.

כפי שאמרתי, אין זה מפתיע שכללי הטבע בכל הקשור לגוף האנושי לא השתנו בשלוש השנים האחרונות. והם לא עומדים להשתנות גם בשלושה מיליארד השנים הבאות. כך שאתה יכול להתמקם בנינוחות עם "צעיר יותר בשנה הבאה", בידיעה שהוא מכיל מידע ממשי ששווה לקרוא בכל שנה מחדש. סמן בו קטעים נבחרים, קפל פינות עמודים, רשום הערות בשוליים - ספר זה הוא ידיד נאמן לדרך שלפניך.

תרומתנו, כך נראה לנו, היא לעשות את הדרך הזאת טובה לאין שיעור כל עוד אתה פוסע בה. אמריקאים הגיעו לתוחלת חיים כה מפליאה, עד שהבעיה האמיתית היא לשפר את איכות החיים ולא להגדיל את הכמות. זאת פשוט עובדה שהאמריקאי הממוצע שמגיע לגיל 50 או 60 בבריאות סבירה עשוי בהחלט לחיות אל תוך שנות השמונים לחייו. ולפי התקדמות הדברים הנוכחית, אם אתה בקטגוריה הזאת, עליך לתכנן כך שתוכל לחיות טוב גם בשנות התשעים לחייך. זאת דרך חדשה ומופלאה להסתכל על הדברים! מכל הבחינות, אחד הסיכונים הגדולים של תקופתנו הוא לחיות הרחק מעבר לזמן שאנחנו יכולים לחיות היטב.

זכור תמיד שלביולוגיה של "צעיר יותר בשנה הבאה" אין מגבלות גיל. כל דבר נעשה איטי וקשה יותר עם הגיל, אך הגיל לבדו לעולם אינו עושה את החיים רעים. יש לי כמה מטופלים בשנות התשעים לחייהם, שעברו לאחרונה ניתוח לב פתוח, וכולם מתפקדים יפה. כולם היו כשירים ופעילים קודם לכן, וכולם נשארו כך אחרי הניתוח. זה אינו צירוף מקרים.

בקצה הצעיר של הסקאלה אנחנו מתחילים להזדקן בסוף שנות העשרים לחיינו, כך שמגיל שלושים - איכות חייך תלויה בך. היא יכולה וצריכה להיות נהדרת אם אתה מחליט לא לוותר אלא לקחת את העניינים לידיים. "צעיר יותר בשנה הבאה" הוא מפת הדרכים לנטילת חייך בידיך.