קוראים לי ז’אנט

פרק שני: רקע היסטורי

האירועים שהובילו למלחמת מאה השנים

אשר חצה ויליאם הכובש את תעלת לה מאנש בשנת 1066 הוא לא תיאר לעצמו אילו השלכות יהיו למעשיו, וגם לא את האירועים שיטלטלו את צרפת כ-300 שנה מאוחר יותר – מלחמת מאה השנים.

אחרי מות אביו במסע לירושלים ירש ויליאם את השלטון על דוכסות נורמנדי בהיותו בן שבע בלבד ונאלץ להוכיח שוב ושוב את סמכותו וחזקתו על אדמותיו. למרות היותה כפופה למלך צרפת, נהנתה הדוכסות מעצמאות יתרה שהוויקינגים הרוויחו כאשר קיבלו לידיהם את החזקה על אדמות נורמנדי בתמורה לנאמנותם למלך צרפת.

בימי שלטונו ניהל ויליאם את הדוכסות ביד חזקה והידק את קשריו עם מוסדות הכנסיה בבניית מנזרים רבים ברחבי נחלותיו. במות אחיין סבו, אדוארד המאמין שהיה מלך אנגליה, טען ויליאם שכתר אנגליה הובטח לו על ידי קרוב משפחתו ועל כן חצה את תעלת לה מאנש עם צבא שלם ונלחם נגד הרולד גודווינסון, אציל אנגלי וגיסו של המלך המנוח שתפס את השלטון באנגליה. ויליאם הצליח לגבור על צבאו של הרולד והוכתר למלך אנגליה. הייתה זו הפעם הראשונה שדוכס נורמנדי, הכפוף למלך צרפת, הופך בו זמנית למלך של מדינה שכנה – אנגליה. מאותו זמן השתנו יחסי הכוחות בין שתי הממלכות, ודוכסי נורמנדי וצאצאיהם איימו בכוחם על ממלכת צרפת.

אם לא די בכך, באמצע המאה ה-12 גם שטחי דוכסות אקיטאניה שבדרום-מערב צרפת עברו לידי הכתר האנגלי כאשר אלאונור, דוכסית אקיטאניה, מתגרשת ממלך צרפת לואי השביעי בשל קרבת דם ומתחתנת כמה חודשים מאוחר יותר עם הנרי מבית פלנטאג'נה הצעיר ממנה באחת-עשרה שנה, שיוכתר ב-1154 כהנרי השני מלך אנגליה. מאותו רגע, כשהיא עשירה בשטחי אקיטאניה ואנז'ו, ממלכת אנגליה גדולה וחזקה יותר מממלכת צרפת של אותם ימים.

מלחמת מאה השנים, המתחילה במאה ה-14, היא אפוא תוצאה של שנים של תביעות מלכי אנגליה על שטחים בתוך צרפת כתוצר של קשרי דם ונישואין שבמהלכם שטחים עברו מידי צרפת לאנגליה ובכך סיכנו את סמכות המלכים הצרפתים.

צרפת 1392, בעיצומה של מלחמת מאה השנים

בערב חמים של אוגוסט 1392, לאחר יום רגוע במיוחד בארמון סן פול2 בפריס, הוזעקה המלכה איזבו דה באווייר (Isabeau de Bavière) לחדר המלך.

מלך צרפת, שארל השישי (Charles VI), שיצא מספר ימים קודם לכן לפעולת נקם נגד דוכסות ברטאן, הוחזר בבהילות לארמון לאחר תקרית מדאיגה. למרות חום גבוה שהחליש אותו משעות הבוקר, רכב שארל בראש צבא גדול והתכונן להתקפה כנגד מתנגדיו התומכים באנגלים. בצהרי היום, בשיא החום של חודש אוגוסט, הגיע לקצה היער ומולו התפרש עמק רחב ידיים, ירוק מיבולים וחשוף לשמש הקופחת. המלך היסס. האם להיכנס לשטח חשוף שעלול להיות מלכודת ושאין בו מקומות מסתור במקרה של התקפת אויב?

הוא הרים את ידו הימנית לאות עצירת כל תנועה מצד חייליו והיטה אוזן. השקט הפסטורלי עטף את האזור ורק ציוץ ציפורים בצמרות העצים הפר את שלוות המקום. הייתה זו שעת צהריים והאיכרים בוודאי ישבו על כר דשא עבה ונמנמו מעט לאחר העבודה המפרכת שנדרשה מהם. האות ניתן והמלך, רכוב על סוס בראש חייליו, התחיל להתקדם בזהירות.

כמה דקות אחרי שהחל את הרכיבה בשטח הפתוח, חש המלך מצוקה בחזה ונתקף יצר בלתי נשלט לתקוף ולהרוג. לתדהמת הנוכחים הוא הסתובב לעבר החיילים שהלכו אחריו והחל להכות בהם בחרבו השלופה והבוהקת בקרני השמש החזקות.

אימה ובהלה התפשטו בקרב החיילים, והם החלו לברוח לכל עבר. אחוז שיגיון פנה המלך לעבר מי שעמד לצידו והחל לרדוף אחר אחיו, בשרו ודמו, הדוכס לואי מאורליאן (Louis, Duc d'Orléans), שהגיע להילחם לצידו. לואי המבוהל מהאירוע, שלא ציפה להתקפה, הצליח לברוח ממכות החרב של אחיו המלך. כעבור כמה רגעי אנדרלמוסיה התעשתו המפקדים והצליחו לנטרל את המלך. הם הפילו אותו מהסוס, תפסו את נשקו והשכיבו אותו על הדשא. בשלב זה, כל החיילים המעיזים להתקרב ראו כי המלך שוכב ללא ניע, אדיש לחלוטין, בוהה בשמיים, אינו מגיב לסביבה ואף אינו מזהה את אחיו שרכן מעליו. אחרי רגעי התאוששות, כשהם ערים לחומרת האירוע, לואי והמפקדים בצבאו של שארל החליטו להחזיר את המלך לארמונו בפריס.

"המלך השתגע..." התלחששו בפרוזדור הארמון. "המלך השתגע..." המלכה איזבו לא משה ממיטתו של בעלה, ומהרגע שהובילו את המלך חזרה לארמון, חשה המלכה את עיני אנשי החצר על המלך המרותק למיטתו. היא שמעה את המלמולים מעבר לדלת חדרו, וחשש התחיל לכרסם בליבה. היא הייתה מודאגת לגבי המשך שלטונו של בעלה המלך. הרי כבר שנים רבות שיש מתחים, לעיתים קרבות קשים, בין מלכי צרפת לבין הטוענים לכתר בצד האנגלי. בעת האחרונה דוכסויות רבות השפעה, כמו דוכסות בורגונדי, חברו לצד האנגלי ואיימו להפיל את הממלכה הצרפתית לטובת האויבים – הכתר האנגלי.

מהרגע שבו נכנסה למועצת המלך ביחד עם לואי, אחיו של המלך, למדה איזבו על התככים והמזימות בחצר המלך. בעלה התמודד עם מלחמה שהחלה הרבה לפני זמנו. כבר 55 שנה, משנת 1337, שמלך אנגליה טוען לכתר הצרפתי.

הכול החל כאשר המלך פיליפ לה בל נתן הוראה לתפוס ולהרוג את חיילי מסדר הטמפלרים שחזרו לא מזמן מירושלים עם צבא וממון רב. רצה הגורל ואחרון המנהיגים הדתיים של הטמפלרים שעלו על המוקד, ז'אק דה מולאי (Jacques de Molay), הפתיע את המלך וכאשר עלה על המוקד הצהיר שהמלך מקולל וימות ללא יורשים! ואכן, המלך שארל הרביעי (בנו של פיליפ לה בל, Philippe le Bel), עלה לשלטון אחרי ששני אחיו עלו על כס המלכות לפניו ומתו ללא יורשים בנים.

לאחר מותו המוקדם של שארל הרביעי, גם הוא ללא יורשים בנים, נשאר הכתר הצרפתי ללא יורשים זכרים ישירים, ונדרשה הכרעה לגבי היורש החוקי שיעלה על כס המלוכה. בנות המלך יכלו לטעון לכתר עבור בניהן, ובהם בנה של איזבל (אדוארד השלישי), בתו של המלך פיליפ לה בל – היחידה ששרדה את הקללה. היא נאלצה להתחתן מטעמים פוליטיים עם מלך אנגליה, אדוארד השני, ומנישואין אלו נולד בנם המשותף, שיכול היה לטעון לכתר הצרפתי והאנגלי מעצם היותו צאצא ישיר של שתי השושלות. לעובדה זו נוספה האחיזה של האנגלים בשטחה של אקיטאניה, כאשר באמצע המאה ה-12, הדוכסית אלאונור (Aliénor d'Aquitaine), התחתנה עם מלך אנגליה הנרי השני (אחרי שהתגרשה ממלך צרפת דאז, לואי השביעי. אכן הייתה גם יפה וגם חכמה!) והשאירה את נחלותיה בירושה ליורשיה האנגלים. המצב הפך לאבסורדי וקשה מנשוא עבור מלכי אנגליה לדורותיהם, שעקב השליטה על אדמות רבות על קו החוף האטלנטי בתוך ממלכת צרפת ראו עצמם מורדים לדרגת וסאלים (כפופים) למלך צרפת בנחלותיהם בשטח צרפת. הם לא רצו לקבל את מלך צרפת כשליט עליון וגם לא להישבע לו אמונים, כמו כל דוכס אחר. הם היו מלכים באנגליה בדיוק כפי שמלכי צרפת מלכו בצרפת. קשרי נישואין והילדים המשותפים שנולדו לשתי השושלות רק סיבכו את העניין. עתה היו יורשים צרפתים לכתר אנגליה, אך בעיקר היו יורשים אנגלים זכרים לכתר צרפת.

במלחמת הירושה אחרי מותו של שארל הרביעי החליטו מכובדי החצר כי כדי לנטרל את תביעתו של מלך אנגליה, אדוארד השני, לכתר צרפת עבור בנו יש צורך למנוע את ירושת הממלכה דרך בנות המלך. על כן נבחר בן דודו של מלך המת, פיליפ דה ולואה (Valois), כממשיך השושלת. הוא היה לא אחר מאשר אב סבו של שארל השישי.

מובן שהחלטה זו לא עברה בשקט בצד האנגלי אשר פזל לכתר הצרפתי, והוא שלח כוחות להילחם בחייליו של המלך באקיטאניה שבדרום ובפלנדריה שבצפון. גם בצרפת עצמה לא כולם קיבלו בעין יפה את מינויו של פיליפ דה ולואה למלך וקמו לו מתנגדים גם מבית.

במציאות מורכבת שכזו, רק טבעי שחוסר יכולתו למלוך של שארל השישי היווה הזדמנות למתנגדי המלך לטעון להחלפת השלטון. את כל זאת ידעה המלכה. היא הייתה מודעת לסכנות וחששה מהעתיד לבוא.

עבור שארל השישי, האירוע שתקף אותו באוגוסט 1392 היה רק תחילתה של מסכת התקפי שיגעון. בשיא טירופו לא זכר שארל כי הוא מלך, לא זיהה את ילדיו וגם לא את אשתו איזבו. הוא התכרבל בפינת חדר או לעיתים הסתובב כשהוא מיילל כמו זאב. ברור היה למלכה כי במצב שנוצר, נדרש להסתיר את חולשתו מאנשי החצר ומאויביו המושבעים, ועל כן דודו, דוכס דה בורגונדי, פיליפ לה הרדי (Duc de Bourgogne, Philippe Le Hardi), נחלץ לעזרתה ולקח על עצמו לנהל את הממלכה בתקופה מתוחה זו, "עד שהמלך ישוב לדעתו הצלולה".

כאשר שהו בפריס התגוררה משפחת המלוכה דרך קבע בארמון סן פול שנבנה על ידי אביו של המלך הנוכחי ובו הוא עצמו נולד. לכן כאשר חלה המלך במחלת הנפש שמנעה ממנו לשלוט בממלכה, היה זה רק טבעי שימשיכו לשכון בארמון הפריסאי. אך כשמחלתו של המלך הלכה והחמירה לאורך השנים, שלטונו של דוכס בורגונדי הלך והתעצם. עם הזמן ראתה המלכה איזבו איך הדוכס מבורגונדי משתלט על ענייני הממלכה ומנסה לנטרל את יועצי המלך.

איזבו, שהייתה בעלת אופי חזק וצמאה לשלטון, לא הייתה מוכנה להישאר מחוץ לחוג בעלי ההשפעה, ולשם כך יזמה פגישה עם אחיו של בעלה המלך, לואי הדוכס מאורליאן, ושלחה לו הזמנה פרטית עם שליח אישי מטעמה.

לואי, שעקב מקרוב אחרי מצבו של אחיו ואחרי מצבה הפוליטי של הממלכה בשנים האחרונות מאז נטרולו של אחיו, אישר את הפגישה שנקבעה ליום המחרת. לכבוד הפגישה היעודה לבשה איזבו שמלת משי נוצצת, קישטה את צווארה במחרוזת פנינים עדינה ונתנה הוראה לבת לווייתה לאפר את פניה באבקה לבנה למרוח צבע אדום בוהק על מרכז שפתיה. בעודה ממתינה לאורח מילאו מחשבות את ראשה והיא חשה את החשש המתגבר בחזה. איך תעמוד בפני אחיו של בעלה ותבקש ממנו עזרה? הייתכן כי ידחה אותה או גרוע מכול, ייתן הוראה לעצור אותה על חתירה תחת סמכותו של עוצר הממלכה? איך תוכל לשכנע אותו לעשות איתה יד אחת, מבלי להסתכן?

בעודה ממתינה בעצבנות הולכת וגוברת עם כל דקה שעוברת, שמעה צעדים טופפים מתקרבים. נקישות קלות נשמעו על דלתה והדוכס לואי הוכנס לחדרה על ידי בת הלוויה הנאמנה – ז'אנט, אשתו של מפקד משמר המלך. לואי נכנס לחדרה של המלכה, העיף מבט לצדדים וראה חדר גדול ממדים שעל קירותיו תלויים שטיחים שתפקידם למנוע את חדירת הלחות והקור. החדר היה חמים ומעוצב בפשטות. במרכזו נמצאת מיטתה של המלכה ועליה כיסוי צמר עדין בצבעי אדום ארגמן. כורסה בצבע זהה עמדה בפינת החדר, ליד החלון המשקיף אל הגן המטופח. לואי סרק את החלל וגילה שתי דלתות נוספות נראות לעין. ז'אנט הציגה אותו בפני המלכה ונעלמה מאחורי הדלת השמאלית מבין השתיים.

לואי עצר את נשימתו. המלכה עמדה ליד האח ונעצה בו עיניים חודרות. היא הייתה לבושה בשמלה בצבע זהב המורמת מעט בשני צדדיה ומגלה חצאית תחתונה בצבע לבן בוהק וחושפני. דוגמה של פרחים בגוונים זהובים כהים יותר מקשטת את הבד הכבד על קפליו הרבים ופרווה לבנה מעטרת את החלק העליון. כתפיה החושניות מבצבצות משרוולי השמלה וצווארה מעוטר בפנינים יקרות ערך. איזבו, שהגיעה מבוואריה לחצר המלך כילדה, למדה מהר מאוד שעליה להתלבש לפי צו האופנה הפריסאית, וזה כמה שנים היא אפילו מכתיבה את קו האופנה החדש. הנשים כבר לא לובשות שמלות עם צווארון גבוה ושרוולים ארוכים, אלא את הגזרה החדשה והמהפכנית שכולם מדברים עליה, מחשוף עמוק שלא משאיר הרבה מקום לדמיון ושרוולים שהתרחבו והתקצרו. לואי לא יכול היה להתעלם ומבטו נח על המחשוף הנדיב, המגלה עור לבן וחזה שופע עצור במחוך שרק מחכה לשחרור. הוא היה מהופנט מהמראה הנועז של המלכה.

איזבו, המודעת לאפקט שיצרה, בירכה אותו בחן במבטא גרמני קל. היא למדה צרפתית כאשר התחתנה עם שארל, שלטה בלטינית בקריאה ובדיבור ולכן השפה התנגנה בפיה במבטא אקזוטי שרק הוסיף לקסמיה. לואי כרע ברך בפניה ונשק לידה העדינה. איזבו חייכה בתוכה כאשר הבינה שהדוכס לא נשאר אדיש לקסמיה. היא הובילה אותו לדלת צדדית והם נכנסו לסלון הקטן ואינטימי הצמוד לחדרה, רחוק מעין כול.

"מצבו של המלך מחמיר ואני דואגת לעתידה של הממלכה", פתחה את דבריה. "המלך אינו כשיר לשלוט בממלכה ואני מאמינה שדודך פיליפ, הדוכס מבורגונדי, זומם לתפוס את מקומו", המשיכה כדי להבהיר את מטרת השיחה.

לואי הקשיב ללא אומר. הוא התפלא מפנייתה הישירה ומהנושא הרציני שהמלכה מעלה בפניו. הוא רק הנהן בראשו לאות הסכמה – הוא היה מודע למצב החמור וידע שיש לנקוט מהלך שיכשיל את תוכניותיו של דודו.

אנחת רווחה נפלטה מפיה של המלכה כאשר הבינה כי יש לה שותף. "עלינו להיכנס יחד למועצת המלך ובצוותא נוכל להתנגד למהלכיו של פיליפ", לחשה.

לואי הרהר לרגע. הוא הבין את דחיפות העניין ונטה לשיתוף פעולה עם המלכה כדי להציל את הממלכה מידיו של דודו. הוא הביט במלכה, ולמרות חומרת המצב זיק של תשוקה ניצת בו. הקרבה אל המלכה יכולה להיות עניין נעים מאוד; היא אישה נבונה בעלת קימורים נאים, מלאה במקומות הנכונים וחושנית עד מאוד. היא אמנם כבר לא נערה, אך לובן פניה ושערה השחור מקנים לה מראה מלאכי, המסתיר את יכולתה למשוך בחוטים ולהשפיע על הסובבים אותה. בהחלט שילוב קטלני של עדינות וערמומיות, העלול לשבש את דעתו של כל גבר!

לואי מצידו היה גבר נאה ומטופח, מחוזר על ידי נשות החצר, שאת רובן הכניס למיטתו ללילה או שניים. הוא היה גבוה, שערו חום בהיר שבהק בשמש כאילו חוטי זהב שזורים בו ועיניו הירוקות תרו ללא הרף אחר שמלותיהן המתעופפות של גבירות צעירות. להוסיף על קסמיו האישיים, הוא היה גנדרן מן השורה הראשונה ודאג ללבוש את הבגדים היקרים ביותר, שנתפרו אצל טובי חייטי החצר מהבדים האיכותיים ביותר שהובאו ממחוזות רחוקים. בצל אחיו הבכור שנבחר להיות מלך, הוא נהנה מכל יתרונות החצר וניצל כל רגע לשיפור מעמדו וסיפוק יצריו. מלבד רעייתו הקטנה והנאמנה אשר הגיעה ממילנו, שאותה נשא ברוב הוד והדר, הוא השתעשע לעיתים תכופות עם רוזנות, דוכסיות, בנות לוויה ואף משרתות מפתות במיוחד.

השיחה עם איזבו התנהלה בנעימים והשניים כרתו ברית להצלת הממלכה. מאותו יום החלו המלכה ולואי במעורבות אקטיבית בניהול הממלכה. במהלכים מתוחכמים הם הצליחו לדחוק את דוכס בורגונדי לפינה ואף לנטרל אותו בדיונים של מועצת הממלכה. כך קרה שבמהלך החודשים הארוכים של ניהול משותף ומזימות כנגד דוכס בורגונדי, איזבו המלכה הבוגרת ולואי, אחיו הצעיר של המלך, בילו שעות רבות זו בחברת זה והתקרבו עד מאוד.

במהלכים משותפים הם הצליחו לסכל כמה מתוכניותיו של דוכס בורגונדי והקשו עליו לקבל לידיו שליטה בלעדית על הנעשה בממלכה. במהלך אותו זמן סבלה המלכה מניכורו של המלך השקוע במחלת נפש והרגישה בודדה. כל אותם ימים התנהלה השגרה בחצר המלוכה כמקודם: אנשי החצר התייצבו בארמון כהרגלם, והיא דאגה לשעשע אותם בטיולים בגנים, במשחקים באולמות האירוח ובערבי ריקודים ומוסיקה, אך למרות העמדת הפנים קיננה בליבה הכמיהה לחיבוק מאיש אוהב. ובעלה? הוא שקע יותר ויותר בהתקפי השיגעון והתנכר לה יותר מתמיד.

היא זכרה את החתונה שלהם, שאורגנה מטעמים פוליטיים בין הוריה דוכסי בוואריה לבין משפחת המלוכה הצרפתית מבית ולואה, בהיותה רק בת ארבע-עשרה והוא בן שש-עשרה בלבד. אף שהוצעו לו כמה נסיכות צרפתיות ממשפחות אצולה מקורבות לשלטון, שארל בחר בה מבין האחרות והתאהב בה במקום. היא לא הייתה יפהפייה, אך כבר כשהתבונן בתמונתה הרגיש שארל צורך עז לאמץ אותה אל חיקו ולבלות איתה את חייו. בליל הכלולות הוא לא התאכזב מבחירתו – היא ידעה לספק את יצריו, להפתיעו ביצירתיות רבה במשחקי אהבה נועזים וכמיהתו אליה רק הלכה וגברה ככל שעברו הימים. מרוב אהבה למלכתו החדשה, רכש שארל עבורה מתנות יקרות ערך, מתכשיטים, בגדים מפוארים, מערכות אוכל יוקרתיות וכרכרה מפוארת עם הסוסים היפים בממלכה ועד ביריות מעוטרות בראשי התיבות של שמותיהם.

איזבו נאנחה בהיזכרה בימי האושר. גם היא למדה לאהוב את שארל והם העבירו יחדיו שנים יפות עד לא מזמן. אך עתה, המלך מתנכר לה והיא – עדיין צעירה ומלאת חיים. גופה זעק לאהבה.

לואי, שהיה בראשית שנות העשרים לחייו, היה מלא תשוקה למין הנשי. הוא לא נשאר אדיש ליופייה של איזבו, והיה ער לדכדוך שבו הייתה המלכה שרויה בשבועות האחרונים. כדי להנעים את זמנה של בעלת בריתו ובמטרה לכבוש את ליבה, החל לבלות עמה שעות בדיבורים על עתיד הממלכה, אך גם בטיולים בגני הארמון. הוא קרא לה פואמות על אהבה ותשוקה, ולאט לאט הוזמן יותר ויותר לסעוד איתה ביחידות.

דרך הפוליטיקה ודרך הלב השניים התקרבו. לא רק תוכנית משותפת להכשיל את דוכס בורגונדי העסיקה אותם אלא גם שעות של טירוף חושים כשהם מבלים באגף המלכה. אחיו של המלך והמלכה איזבו נראו מבלים ביחד לעיתים תכופות והתפתחה ביניהם אינטימיות שלא ניתן היה להסתירה מעיני אנשי החצר.

שיכורים מאהבתם החדשה הם נסחפו ברגשות ההדדיים עד כדי כך שהמלכה החלה מתרגשת כמו נערה מתבגרת לפני כל פגישה אינטימית עם לואי ותרה אחר קרבתו עוד ועוד. כמה אושר וכמה אור יכולים להיות באהבה! היא השתוקקה לראותו, לגעת בו ולהתכרבל בזרועותיו. גופה רטט מהתרגשות לפני כל מפגש, והיא הרגישה את זרם התשוקה שוטף בעורקיה וממלא את ראשה במחשבות זימה עליו. כמה טוב להיסחף אחר האהבה, אך כמה ארוכים הם הרגעים שבין נגיעה לנגיעה.

כעבור כמה חודשים של אהבה מטריפה החלה איזבו להרגיש שלואי מתרחק ממנה. הוא כבר לא ביקר אותה באותה תדירות ולא היה נלהב ומלא בתשוקה כמו שרק גבר צעיר יכול להיות. היא התגעגעה לזרועותיו המחבקות ולשפתותיו הרכות. היא שלחה אליו פתקים שהפקידה בידיה של ז'אנט, בת הלוויה הנאמנה, שיצאה בסתר מהארמון והגיעה עד לאחוזתו העירונית של לואי בקרבת מקום. לרוב חזרה ז'אנט עם הבטחות שווא והמלכה המשיכה לחכות, בלי יכולת לחוש את חום גופו של אהובה. במקביל המשיכו השניים להיפגש במפגשים הרשמיים באספות של מועצת המלך, וכיבדו את ההסכם הסודי שנחתם ביניהם לחסום את השפעתו של פיליפ, דוכס בורגונדי.

מספר חורפים עברו ואיזבו לא ידעה את נפשה. היא נשארה לבד בבדידותה, כמהה לגבר שהצית את תשוקותיה. היא התייסרה בידיעה שלואי נראה בחברתן של כמה מנשות החצר. איך יכול היה להחליפה באחרת כה מהר? הלוא היא המלכה. ונוסף על כך, היא מבינה היטב במשחקי האהבה שלמדה בארצה!

איזבו התעשתה עד מהרה והחליטה לחזור ולפקוד את חדר המיטות של בעלה. כבר זמן רב שלא תיקשר עם איש, אך בת הלוויה שהצמידה לו סיפרה לה כי בזמן האחרון יש לו רגעי שפיות ואפילו פרצי תשוקה. ברמז של שביעות רצון הבהירה הנערה לאיזבו כי המלך שלח ידו תחת חצאיתה והיא נעתרה לחיזוריו. איזבו קיבלה את המידע ברגשות מעורבים וקנאה. היה לה חשוב להוכיח כי היא המלכה, הן של הממלכה והן של חדר המיטות! בעלה בוודאי לא שכח את לילות התשוקה שבילו יחד בתחילת הנישואין...

איזבו הכינה היטב את ביקורה. היא לבשה את השמלה האדומה האהובה על המלך, ומתחתיה ביריות שקיבלה ממנו במתנה. היא קישטה את מחשופה במחרוזת אבני חן שהעניק לה אחרי ליל אהבה סוער במיטתה וחשפה את כתפיה העגולות.

לשמחתה, כמה ימים קודם לכן, הרוזנת דה ברסי המבקרת אותה בקביעות סיפרה לה בסוד כי הצליחה להשיג מידי משרתת, שביקרה אצל מרפאה בשוק, כמה גבעולים של תבלין הצתרה (המוכר גם בשם זעתר), הידוע בשל תכונותיו מעוררות החשק אצל הגבר, שבגללן אסרה הכנסייה את השימוש בו.

איזבו ביקשה מיד לקבל ממנה כמות זעירה של הצמח המעורר פלאים ברגעים אינטימיים ומשאיר טעם של עוד. הרוזנת אכן הגיעה ביום למחרת עם מבט של שותפה לפשע, החליקה את ידה למחשוף שמלתה ושלפה ממנו שקיק בד קטן ותמים למראה. איזבו מיהרה לקחת לידה את החבילה הזעירה ופתחה את השקיק. לעיניה התגלו עלים דקים וקצרים וריח חריף התפשט בחדר. היא מיהרה להודות לחברתה וביקשה מז'אנט, בת הלוויה הנאמנה, לרדת למטבח הגדול ולהכין את המרקחת לשם משיחתה על גופה.

בזהירות רבה לקחה ז'אנט לידיה את האוצר האסור ונעלמה דרך הדלת הצדדית, המובילה במעבר סודי לקומה התחתונה של הארמון. כאן, במטבח המלכותי, עמלו טבחים ומשרתים על הכנת מיטב הארוחות עבור מלכם וחצרו. בכל יום הוזמנו עשרות אורחים רמי מעלה להשתתף בסעודת המלך, והמלאכה הרבה העסיקה את צוות המטבח ברוב שעות היום, מבוקר עד ערב.

ז'אנט התקרבה למטבח ושמעה את רעש הסירים ואת קולותיהם הרמים של עובדי המטבח. בכניסתה לאולם הריחה את ריח הדם מהבשר הטרי המונח על השולחן הארוך במרכז החדר.

בחילה אחזה בגרונה, אך היא התאוששה מיד ותרה במבטה אחר אנייס. היא הכירה את המשרתת הצעירה שתפקידה היה לחתוך את הירקות השונים לבישולים המלכותיים. ז'אנט ראתה אותה בפינת המטבח, התקרבה אליה ולחשה משפטים קצרים על אוזנה. הנערה הרימה מיד את ראשה ובמבט מפוחד ניגשה לפינה חשוכה, לקחה את המכתש והעלי העשויים אבן גרניט והצמידה אותם לחיקה. בחזרתה לז'אנט, היא הושיטה את ידה בהיסוס רב לעבר שקיק הבד שז'אנט שלפה משרוולה.

אנייס חבה לז'אנט את מקום עבודתה בארמון המלכותי, ובלעדיה קרוב לוודאי שגורלה היה למות מרעב ברחובות פריס. אך הנערה, שפקדה את הכנסייה בקביעות, גם שמעה על האיסור להחזיק בצמח שקיבל את השם "צמח השטן". תכונותיו של הצמח כמעורר דחפים מיניים היו ידועות לכול, כמו גם לאנשי הכמורה שאסרו לגדל אותו בין הצמחים בגינות הקלויסטרים (מנזרים) ואסרו על המסחר בו בין חומות העיר, פן יתהוללו תושבי העיר בלילות הארוכים. הכנסייה השתדלה מאוד לאסור על מעשים מיניים למען הנאה, שנחשבו לפסולים וטמאים, כאלו המביאים אבדון על המין האנושי. לכן גם בפתח הכנסייה לא השאירו התבליטים מקום לדמיון ותיארו במפורש את גורלו של החוטא בתאוות בשרים: כניסה מיוסרת ביותר לגיהינום שבו יצורים מזעזעים מטילים אימה על הנידונים להיכנס בשעריו. במקרה זה, אנייס ידעה שאין ביכולתה לסרב לז'אנט שהצילה אותה מחיי רחוב עלובים ובלית ברירה צייתה לבקשתה.

בבית הוריה שבאחד הרחובות הצפופים ומזוהמים של פריס שמעה אנייס על הנשים המציעות תרופות שונות ומשונות למיחושים וצרות, אך תמיד הוזהרה שלא לגשת לכוכים של המכשפות היכולות להביא לאובדנו של אדם מן היישוב בעזרת שיקוי או משחה.

בכסות העלטה שאפפה את המטבח כתשה אנייס את הצמח עד לקבלת עיסה אחידה וערבבה אותה לתוך חמאה טרייה כדי ליצור את משחת האהבה. בעת שכתשה את הצמח בפינת החדר הרגישה אשמה נוראה בליבה והחלה לשאת תפילה לגאולת נשמתה. כל אותו זמן עמדה ז'אנט לצידה ומנעה מהמשרתים האחרים לראות את הנערה במלאכתה.

ריח עדין ומסחרר נדף מהמרקחת. בסיום המלאכה לקחה ז'אנט כלי קטן, העבירה אליו את המשחה, שצבעה היה ירוק חיוור, ונעלמה חזרה במבוכי הארמון.

המלכה החלה במריחת המשחה על עורה העדין. הריח הנעים של הצמח עורר את חושיה והיא החלה לחוש כמיהה עזה לבעלה. בוערת מתשוקה מיהרה איזבו ללבוש את השמלה האדומה שנתן לה במתנה שנה קודם לכן וביקשה מז'אנט לסדר את תסרוקתה.

בהתרגשות רבה צעדה המלכה במסדרונות הארמון והרגישה את קרירות הבוקר החודרת מבעד לאבנים המסותתות. בצעדים חרישים וללא ליווי התקדמה לעבר אגף המגורים של בעלה וביקשה מהשומרים שיכריזו על בואה.

איזבו עמדה בפני דלת חדרו וחיכתה בפעימות לב מואצות ולחיים סמוקות. המלך שארל קם הבוקר לצד בת הלוויה שלו ומזגו נוח. כאשר דפק השומר על דלתו, הוא סידר את בגדיו והעיף מבט מבעד לחלון. שמש חיוורת האירה מבין העננים הלבנים וצבעה את הגן באור זהוב. הוא הרגיש נהדר. השומר הוזמן להיכנס פנימה ובישר על בואה של המלכה איזבו. מלכתו, אהובתו באה אליו! חשב בהתרגשות רבה. עוד אות שהיום הזה בוודאי יהיה מוצלח.

בסימן חרישי רמז לבת הלוויה לעזוב את החדר בדלת הסתרים, ולאחר מבט חטוף מסביב הורה להכניס את המלכה.

כאשר נפתחה הדלת בפניה נכנסה איזבו פנימה וסרקה את החדר. ריח ורדים ריחף באוויר וסדיני המיטה סיפרו על הוללות הלילה. מבטה פגש במבטו של שארל ובחיוך מרומז קדה קידה קלה. המלך חש אליה בחיוך, נשק לידה וקירב את גופה אליו כמו בשנות נישואיהם הראשונות. הוא ידע שהיא שולטת במדיניות הממלכה ביד רמה, אך באותו הרגע נוכחותה לצידו הציפה זיכרונות מתוקים של חיי זוגיות מאושרים. הוא לא רצה לשמוע על ענייני הממלכה או דברי סרק אחרים. הוא רצה את קרבתה המלטפת.

רטט עבר באיבריה והמלכה הרגישה את תשוקתו של המלך אליה מתגברת ומזדקפת לעברה. השיקוי שרקחה אנייס בחשכת המטבח החל את פעולתו. כשתי יונים הם טעמו מטעמה המתוק של האהבה. שפתיהם נפגשו ללא מילים, ידיהם השתלבו וגופותיהם הפכו לאחד.

2 הארמון היה מקום מושבם של מלכי צרפת בחצי השני של המאה ה-14 ונהרס על ידי המלך פרנסואה הראשון בתחילת המאה ה-16.