קו לבן

בְּחֶבְרַת תַּלְמִידָה

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁהַדְּרָכִים צוֹעֲדוֹת

מַהֵר מִיַּלְדֵֵי בֵּית־הַסֵּפֶר

רְתוּמִים לְיַלְקוּטֵי הַגַּב

מַחֲלִיקִים בָּאֵד הַדָּבִיק

בּוֹ הַסְּתָו קְצַר־נְשִׁימָה

מֵעוֹלָם לֹא רַכָּה לִנְתִינַיִךְ

הַאוֹתָךְ רָאִיתִי מְחַיֶּכֶת

בִּתִּי בִּתִּי אֲנִי רוֹעֵד

כְּלוּם לֹא הָיָה בָּךְ אִי־אֵמוּן

בְּאוֹתוֹ נַוָּד נָכְרִי

כְּשֶׁהֵסִיר כּוֹבָעוֹ מֵרֹאשׁוֹ

וְשָׁאַל אוֹתָךְ לְדַרְכּוֹ

לֹא נִרְאֵית מֻפְתַּעַת כְּלָל

נִגַּשְׁתֶּם זֶה לָזֶה

כְּמוֹ פָּרָג וְדָגָן

בִּתִּי בִּתִּי אֲנִי רוֹעֵד

אֶת הַפֶּרַח אֲשֶׁר בֵּין שִׁנָּיו

יִתָּכֵן שֶׁיִּשְׁמֹט וְיַפִּיל

אִם יֵאוֹת לוֹמַר אֶת שְׁמוֹ

לְהָשִׁיב שְׂרִיד־סְפִינָה לְגַלֶּיהָ

וְאָז הוֹדָאָה מְקֻלֶּלֶת

שֶׁתִּרְדֹּף אֶת שְׁנָתֵךְ

בֵּין פִּרְחֵי רֹתֶם־דָּמָהּ

בִּתִּי בִּתִּי אֲנִי רוֹעֵד

כְּשֶׁצָּעִיר זֶה הִתְרַחֵק

הָעֶרֶב צָר עַל פָּנַיִִךְ

כְּשֶׁצָּעִיר זֶה הִתְרַחֵק

גַּב שָׁפוּף רֹאשׁ מֻרְכָּן יָדַיִם רֵיקוֹת

בְּצֵל הָעֲרָבוֹת הֶחְמִיר מַרְאֵךְ

לֹא הָיִית כָּךְ מֵעוֹלָם

הֲיָשִׁיב לָךְ אֶת יָפְיֵךְ

בִּתִּי בִּתִּי אֲנִי רוֹעֵד

הַפֶּרַח שֶׁאָחַז בְּפִיו

הֲיָדַעְתָּ מַה הוּא הִסְתִּיר

אָבִי, רַע צָרוּף מֻקָּף זְבוּבִים

צִעַפְתִּיו בְּחֶמְלָתִי

אַךְ עֵינָיו קִיְּמוּ אֶת הַהַבְטָחָה

שֶׁהִבְטַחְתִּי לְעַצְמִי

אֲנִי מְטֹרֶפֶת אֲנִי חֲדָשָׁה

אַתָּה הוּא אָבִי שֶׁמִּשְׁתַּנֶּה.