0
0 הצבעות
3

קין

ז'וזה סאראמאגו

 35.00  27.00

תקציר

“תולדות האדם הן תולדות אי-ההבנות עם אלוהים, הוא אינו מבין אותנו, ואנחנו איננו מבינים אותו”.

כמעט שני עשורים לאחר “הבשורה על-פי ישו” חוזר סאראמאגו – חתן פרס נובל לספרות וגדול סופרי אירופה במחצית השנייה של המאה העשרים – להקדיש רומן שלם ליריבו הוותיק אלוהים, והפעם זה אלוהים של “הברית הישנה”.

אף שקין ואלוהים “עודם מתווכחים”, כנראה עד עצם היום הזה, “הסיפור נגמר, לא יהיה עוד מה לספר”. בשבע המלים הללו סיים סאראמאגו את הרומאן האחרון שלו, וכעבור חודשים לא רבים, ביוני 2010, נפטר. “קין” שלו, סאטירה חריפה ומשעשעת על ידו של אלוהים בעולם, מיטיב להשתחל דרך הסדקים והסתירות של הסיפור התנ”כי כדי לשוב ולהוכיח שאלוהים אינו יכול לשאת מראה של אדם מאושר.

אלוהים, השותף-לדבר-עבֵרה של קין ברצח הבל, העניק לו, מתוך הכרה באשמתו-שלו, הגנת נצח על חייו, אך הפך אותו לנע-ונד בארץ, לגיבור הפיקרסקי הראשון. אולם קין של סאראמאגו לא רק נסחף ממקום למקום, ומסביבה חברתית אחת לאחרת, בקצב עלילה רב תהפוכות, אלא הוא גם פיקָרו הנודד בזמן וחוֹוה הרבה סוגי הווה. פריווילגיה זו, אולי עונש, אינה מעלל של כוחו של אלוהים, אלא מפעלו של “כוח אחר שיש ביקום” – מן הסתם כוחו של סופר כמו סאראמאגו, היוצא בספר זה לקרב הגדול הסופי של חייו, שבו דומה שהוא הופך לכפילו של קין.

קין יהיה נוכח בעקידת יצחק, במהפכת סדום ועמורה, במדבר עם משה, ביריחו כעוזר לווטרינר חמורים בצבא יהושע; הוא יהיה פועל אצל איוב, נוסע בתיבת נח וכו’. תחבולתו העיקרית של הרומאן היא היצמדותו בעמודים רבים לפרפראזה מדויקת של הטקסט התנ”כי, משפט אחר משפט, והטקסט הזה זוכה במפתיע להזרה והופך לקומדיה ארסית.

אבל סאראמאגו הסונֵט מפַנה שוב ושוב את מקומו בספר לסאראמאגו המסתכל, בעל הדמיון והכושר התיאורי המדהימים, הכותב סצנות בכישרון ובהומור נדירים. כגון הסצנה של הילד הרך קין המביט בצמיחתו של שתיל; או דמותו של החמור – דמות מרכזית – שצריך לדעת לפרש את תנועות אוזניו שהן מעין איתות טלגרף בדגלים שהטבע חנן אותו בהם.

ייקח לקין זמן להבין למה הוא חי. מצופה פאסיבי במאורעות היסטוריים הוא יהפוך לאיש חופשי, בטוח בעצמו, המתייצב נגד אלוהים כשווה מול שווה ומסכל את הפרויקט הגדול שלו.

קוראים כותבים (3)

  1. דן

    קין

    קראתי בספקנות מסויימת, בהמשכים, כמה עמודיפ פה וכמה שם, ספר לא פשוט, לא כל כך סיפורי, אבל בהחלט מכיל משפטים חכמים ורעיונות ששווים הרהור.

  2. גדעון

    קין

    זה אחד מהספרים בסגנון הכתיבה המתפתלת, המתעסקת בנקודות קטנטנות שאיש לא חשב עליהן לפני כן, שאפשר להתפעל ממנה אבל היא גם מעייפת. לקרוא במנות קטנות ולהתפעל ולהמשיך לנוח

  3. שי (בעלים מאומתים)

    קין

    זה הספר היחיד שקראתי בינתיים של הסופר הדגול. אנח מנחש ומקווה שלא עליו קיבל פרס נובל, אלא כתב אותו בתןר שלד לספר שהתכוון פעם לכתןב, אבל הסניליות מנעה בעדו. זה תרגיל קלוש בכתיבה. נון, יש פרןבןקציות סנסציוניות אבל הן לא מצליחות כל כך טוב. קין שוכב עם זאת ועם ההיא (והסופר מנסה להבחא תאורים עסיסיים אבל יש לו מה ללמוד מסופרי הספרים הזולים של פאטריק קים שקראתי בנעורי. קין גם אומר שאלוהים רע כי מה עם הילדים הקטנים שמתו בסדום. הוא פשוט אומר את זה, לא שיש סצינה ספרותית שובה (או שווה), רק מין דיאלקטיקה של ילד בתיכון. עלילה ממש אין, למרות שהסופר מנסה ליצור אחת בכוח על ידי שקיןמצץ פתאום בכל מיני מאורעות בתנך ורואה, ובכן, הוא רואהמאת מה שכבר קראנו בתנך.

    אוולי בעצם זה מעודד, אם סופר כזה יכול לקבל פרסמנובל, אולי אני עדיין יכול לשחק בNBA לתמרות שאני מטר שבעים גובה ובכושר רע.