קליפקס – הבשורה

אני תוהה, אמר לעצמו יוחאי קליפקס בוקר אחד, אם יש מכאוב שלא כאבתי עד כה בחיי.

לא הייתה זו חריגה ממנהגו להשקיף על חייו באדישות מהולה בחרטה, אולם באותו בוקר חש כאילו הגיע לשיא של קבלה והשלמה, ומכאן ואילך לא יכול שלא לחול שינוי. וכדי ליתן תוקף לתחושה זו החליט כי מיד לאחר שיאכל את ארוחת הבוקר שלה ערג — ביצה קשה משלשום ועליה שאריות פיסת הרינג כבוש ובצל ירוק — יתכבד ויעשה כפיפות בטן.

מפה לשם רד הערב — והתוכנית נדחתה למחר.

חיי, אמר לעצמו יוחאי קליפקס תוך שליטף את בטנו והביט בחוסר ריכוז בחידון טריוויה טלוויזיוני, דוחה עוד ועוד בעצלות מנומנמת את לכתו לישון, חיי הנם מסכת לא־נגמרת של תוכניות בלתי ממומשות.

ואולם, ובניגוד לעבר, העתיד שנפרס לפניו כפי שנמדד ממטחווי זמן מההתרחשויות, הביא עמו, ברצונו או שלא בשליטתו, שינוי שהתברר כעוצמתי עד כדי כך, שניתן לומר שחייו של קליפקס נחלקים לשני חלקים: עד אותו מועד ומאותו מועד, ואילולא אותו שינוי, בין אם תרומתו לו הייתה מודעת ובין אם לא, הרי מן הסתם לא היה שמו של יוחאי קליפקס ידוע ושגור על שפתי כולם, כפי שהוא כיום — וכפי שוודאי ייזכר בקרב הדורות הבאים.