רגשות רציונליים

פרק 1

על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על "רציונליות"?

קודם כול, הגדרות.

למילה "רציונליות" יש שני שימושים כמעט בכל שפה מדוברת. השימוש הראשון מתייחס לטענות או להסברים. אנו מתייחסים אל טענה מסוימת כאל טענה רציונלית אם היא מבוססת על היגיון פנימי ועל הנחות מציאותיות. השימוש הרווח השני במילה לקוח מתחום קבלת ההחלטות, וכאן הבעיה מורכבת הרבה יותר. חוקרים בכלכלה ובפילוסופיה מתחבטים בשאלה כיצד להגדיר רציונליות ועד היום לא הגיעו להסכמה על הגדרה אחת טובה וממצה. כמעט כל ההגדרות המוצעות הן או מחמירות מדי (כך שאם מקבלים אותן קשה לחשוב על החלטות שעומדות בהצלחה במבחנן) או מרחיבות מדי (כך שאם מאמצים אותן אפשר להגדיר כמעט כל החלטה כהחלטה רציונלית).

נמחיש את הבעיה באמצעות שתי הגדרות רווחות ולבסוף נציע הגדרה שלישית, שאולי תהיה פשרה נאותה בין שתי ההגדרות הבעייתיות. הגדרה 1: פעולה של פרט היא פעולה רציונלית אם במסגרת ידיעותיו של הפרט לא קיימת פעולה אחרת אשר תעניק לו תמורה חומרית גבוהה יותר. על פניו, זו הגדרה "נדיבה". ראשית חשוב לשים לב שהרציונליות של פעולה מסוימת היא יחסית לידע הסובייקטיבי של הפרט. אם רכשת מניה של חברה מסוימת ביום א' והיא נפלה בכ־50 אחוז ביום ב' לאחר שפורסם בכל העיתונים שמנכ"ל החברה נעצר באשמת מרמה, עדיין ייתכן שנהגת באופן רציונלי על פי הגדרה זו. החלטתך זו היא רציונלית אם לא היית מודע לפרסומים אלו, או אם היית מודע, אך בכל זאת האמנת שהמניה תמשיך לעלות. מרגע שהאמנת שהמניה תמשיך לעלות, קניית המניה בנקודת זמן זו היא פעולה רציונלית.

באותו אופן, גם אם רכשת שטיח בבזאר טורקי במחיר הגבוה ב־30 אחוז מהמחיר שניתן היה להשיג, וגם אם ידעת זאת, עדיין ייתכן שנקטת פעולה רציונלית אם סברת שכישורי המיקוח שלך חלשים ביותר והם יסכנו את הקנייה כולה.

אבל בפועל ההגדרה הזו מחמירה מאוד מכיוון שהיא מוגבלת אך ורק לתמורה החומרית שתקבל עם ביצוע הפעולה. על פי הגדרה זו בלתי רציונלי, למשל, להימנע מקניית מניה של חברת מלבורו היום, כשאתה מאמין שהיא תעלה בשיעור גבוה מחר, רק בשל העובדה שהעישון מזיק לבריאות. אף שהפעולה (או אי הפעולה) שתוארה לעיל היא סבירה ומעוררת הערצה, אין היא רציונלית במובן של הגדרה 1, משום שקיימת פעולה אחרת (שאתם מודעים לה) שתגדיל את התשלום החומרי שתקבלו. ההגדרה הזו אינה מותירה כל מקום לשיקול ערכי. אם ההיצמדות לתשלום החומרי בהגדרת מושג הרציונליות נראית מגבילה מדי, הרי שהגדרה 2 כוללנית יותר ומאפשרת להימנע מקניית מניית מלבורו ועדיין להימצא במסגרת הגדרת ההחלטות הרציונליות. הגדרה 2: פעולה של פרט היא פעולה רציונלית אם במסגרת ידיעותיו של הפרט לא קיימת פעולה אחרת אשר תעניק לו רמת תועלת (או רמת רווחה) גבוהה יותר. כאן כבר נאמדת ההחלטה שלא על סמך התשלום החומרי דווקא אלא ברמת ה"רווחה" או "התועלת", שני מושגים עמומים בפני עצמם, שמאפשרים למושג הרציונליות להתייחס גם לתמורות שאינן חומריות אלא נפשיות. על פי הגדרה 2 אי קניית מניית מלבורו היא פעולה רציונלית, היות שייתכן שבשל נקיפות המצפון שילוו תמיכה בחברת טבק המעודדת עישון תאבד רווחתו של המחליט גם אם מחיר המניה יעלה. במקרה זה מצבו הכללי יהיה טוב יותר אם לא יקנה את המניה.

הגדרה 2 היא אכן כוללנית יותר מהגדרה 1, והיא מאפשרת גם לפעולות אלטרואיסטיות שונות להיחשב לרציונליות, היות שייתכן שנזכה לפיצוי על האובדן החומרי הכרוך בהן בתחושה מנטלית של סיפוק ורוממות רוח גדולים בהרבה. הבעיה היא שהגדרה זו כוללנית יתר על המידה. למעשה מהבחינה הפורמלית יכולה כל פעולה להיחשב לפעולה רציונלית על פי הגדרה 2, וזאת בשל הסובייקטיביות של המושג "תמורה מנטלית". באופן פרדוקסלי, גם התאבדות יכולה להיחשב לפעולה רציונלית אם התמורה המנטלית מחיים אומללים היא שלילית ולכן נמוכה מהתמורה המנטלית של חוסר חיים. אם אנו מבקשים להימנע מתוצאות אבסורדיות כאלה, ראוי לשקול הגדרה שלישית, כוללנית פחות מהגדרה 2, שאקרא לה "ההגדרה האבולוציונית". הגדרה 3: פעולה של פרט היא פעולה רציונלית אם במסגרת התנאים שבהם התקבלה לא קיימת פעולה אחרת המעניקה לפרט יתרון אבולוציוני גבוה יותר.

על פי הגדרה 3 לא די לבחון את מושג הרציונליות על פי המצב המנטלי בלבד של מקבל ההחלטה, אבל גם לא על פי התמורה החומרית בלבד. הפעולה הרציונלית חייבת לתת תמורה קונקרטית לפרט (גם אם לא ישירה) במובן של הגדלת יכולת הישרדותו האבולוציונית. פעולה של נתינה לזולת, למשל, עשויה להיחשב פעולה רציונלית על פי הגדרה 3 אך לא מאותו טעם שהיא נחשבת פעולה רציונלית על פי הגדרה 2. על פי הגדרה 2 היא רציונלית בשל תחושת הסיפוק שהיא מקנה לפרט (התמורה המנטלית). על פי הגדרה 3 היא רציונלית משום שהיא טומנת בחובה יתרון אבולוציוני. בסביבה שבה מתקיימת הדדיות, פרט המסייע לאחר גם יקבל סיוע מהאחר, ואילו פרט אנוכי יודר מחברתו ויכולת ההישרדות שלו תקטן.

ההגדרה האבולוציונית היא אמנם תלוית סביבה, אך במקרים רבים היא מקנה תובנות טובות ומדויקות יותר להתנהגות האנושית מהגדרה 2. שימו לב שהדוגמה המטרידה שלפיה גם פעולת ההתאבדות יכולה להיחשב פעולה רציונלית תחת הגדרה 2 אינה תקפה תחת הגדרה 3. התאבדות אינה יכולה להיחשב פעולה רציונלית תחת ההגדרה האבולוציונית, משום שפעולת ההתאבדות או החלטת ההתאבדות אינה מעניקה כל יתרון אבולוציוני.

בניגוד למושג הרציונליות, למושג הרגשות לא נציע הגדרה, מהסיבה הפשוטה שבין עשרות ההגדרות שראיתי במהלך עיסוקי בנושא לא מצאתי אפילו הגדרה מספקת אחת. רבות מההגדרות משתמשות במונח "תופעה פסיכולוגית" אך שימוש זה יוצר בהכרח הגדרה מעגלית, שהרי אין דרך להגדיר את תחום הפסיכולוגיה ללא שימוש במונח רגשות.

הקושי בהגדרת מושג הרגשות אינו מפתיע. נסו לתאר לעצמכם שאתם מתבקשים להסביר לחייזר את ההבדל בין כאב חד באצבע הזרת של רגל שמאל לבין צער עמוק המשתלט עלינו לאחר מותו של אדם קרוב. או את ההבדל בין התחושה הנעימה של שוקולד בלגי הנמס בפינו לבין אהבה כובשת לבן הזוג שלנו. אנו נוכל לציין הבדלים במונחים של משך התגובה והמקום בגוף שבו היא נותנת את אותותיה. נוירו־ביולוגים יוכלו גם לתאר הבדלים במונחים של מיקום הגירוי החשמלי במוח. אבל הבדלים אלה גם קיימים בין סוגים שונים של רגשות ובין סוגים שונים של תחושות גופניות שונות.

אחת העדויות המרשימות ביותר לקשר ההדוק בין רגש לגוף היא הקשר בין מערכת העיכול לבין המוח. רבים מאיתנו מכירים את התופעה שבה דאגה או חרדה מביאה לתחושת קיבה עצבנית ואף לשלשול, ומאידך בעיות עיכול המביאות לחלומות בלהה בלילה. הקיבה היא המקום היחיד בגוף מלבד המוח שבו מתבצעת פעילות ענפה של נוירוטרנסמיטורים ובעיקר סרוטונין (שחוסר איזון בו גורם למגוון בעיות נפשיות ובעיקר לדיכאון). מערכת העיכול עושה שימוש בסרוטונין בעיבוד המזון והעברתו במעי. למעשה מערכת העיכול היא המערכת היחידה בגוף שפועלת באופן אוטונומי ואינה זקוקה לפעילות מוחית. בניסוי מדהים למדי שנעשה על ידי חוקר מוח מאוניברסיטת קולומביה בארצות הברית בשם מייקל גרשון, הופרד קטע מעיים של חזיר מגופה של החיה. מזון שהוכנס בצדו האחד של המעי נע באופן אוטומטי בתוך המעי עד שהגיע לצדו השני. כשהוכנסה כמות קטנה של התרופה האנטי דיכאונית פרוזאק לתוך המעי הוכפלה מהירות התנועה של המזון בתוכו.

למרות הקשר והדמיון המפתיעים בין מערכת העיכול למערכת הרגשית משוררים מקבלים השראה לכתיבת שירים על עצב או אהבה, אבל בדרך כלל לא על מערכת העיכול (בומבה צור ושירו האגדי "אוכל קדימה אוכל" הוא ללא ספק מקרה חריג). הסיבה לכך היא שהחוויה הסובייקטיבית שאנו חווים במצבים רגשיים שונה במהותה מחוויה הקשורה לתחושת גוף טהורה. אך גם במישור החווייתי לא ניתן למצוא קו גבול חד וברור בין רגש לתחושה גופנית שאינה רגש או לתאר את ההבדל באופן מילולי בעל משמעות. זו גם הסיבה שלא ניתן להגדיר את מושג הרגש.

אף כי אין הגדרה ממצה למושג הרגש יש קו מפריד בין התנהגות רגשית לבין התנהגות רציונלית חומרית (כמו זו המתוארת בהגדרה מס' 1). התנהגות המבוססת על רגש היא התנהגות אוטומטית בעיקרה, ואילו התנהגות רציונלית מצריכה תהליך קוגניטיבי ארוך ומסובך יותר, ומן הסתם פעולותיה אטיות יותר. אנו נטען בהמשך ששתי מערכות אלו עובדות בדרך כלל יחד.

יש שני הבדלים משמעותיים נוספים בין רגשות לבין חשיבה קוגניטיבית מחד ותחושה פיזיולוגית שאינה רגש מאידך. אחד מהם הוא העובדה שרגשות נחרתים בזיכרוננו עמוק יותר מאשר השתיים האחרות. פעמים רבות כשאנו מנסים להיזכר בסרט מסוים שצפינו בו, אנו מגלים ששכחנו לגמרי את העלילה ולפעמים אפילו את הנושא שבו עוסק הסרט, אך זכור לנו היטב אם הסרט מצא חן בעינינו, אם הוא שעמם או קומם אותנו. לעתים מזומנות ריח מסוים או טעם מעלים בנו זיכרון ילדות מרוחק ומופשט, שאינו מעוגן בשום זיכרון של אירוע ספציפי. כמו כן אנו ניטיב בהרבה לשלוף מהעבר רגש עלבון או פחד מאשר כאב פיזי, גם אם הכאב הפיזי היה עוצמתי למדי. במקרים רבים הזיכרון של כאב פיזי מתעורר בנו בליווי ובתיווך תגובה רגשית לכאב בדמות חרדה או דיכאון.

ולבסוף, חשיבה קוגניטיבית/אנליטית ניתנת לשליטה כמעט מוחלטת (במובן שאנו יכולים להחליט לעסוק בה או להפסיקה), ותחושות גופניות (כאב לדוגמה), כמעט שאינן נשלטות, ואילו הרגשות נמצאים בין השתיים הללו מבחינת שליטה. אנו יכולים לשלוט על הרגשות שלנו ברמה ובתנאים מסוימים, אך לא באופן מוחלט. כמו כן אנו יכולים ליצור רגשות בסיטואציות וירטואליות לחלוטין או על ידי העלאת זיכרונות מן העבר או באמצעות גירוי וירטואלי חיצוני (צפייה בסרט או במחזה או קריאת ספר). אין זה מקרי שהז'אנרים של סרטים מחולקים לפי קטגוריות של רגשות (מתח, דרמה, קומדיה וכו'). סרטים, יותר משהם מציעים לנו תובנות, הם מציעים לנו רגשות.

בשאלה האם מיידיות פעולתו, עוצמתו וגמישותו של המנגנון הרגשי מאיימות על מערכת קבלות ההחלטות הרציונלית שלנו, כפי שמקובל לחשוב, או שמא משרתות ומשלימות אותה, נעסוק בפרקים הבאים.