0
0 הצבעות
2

ריקוד הצללים המאושרים וסיפורים אחרים

אליס מונרו

 39.00  27.00

תקציר

“‬שום‭ ‬דבר‭ ‬לא‭ ‬משתנה‭ ‬באמת
בכל‭ ‬הנוגע‭ ‬לאהבה‭.”‬

אליס‭ ‬מונרו

קוראים כותבים (2)

  1. מירית וולך

    ריקוד הצללים המאושרים וסיפורים אחרים

    אני אוהבת מאוד סיפורים קצרים והם מושלמים לפורמט הדיגיטלי.
    אני יודעת שזה ז’אנר לא פופולרי כל כך בעשור האחרון פה בארץ, אבל אהבתי אליו לא השתנתה. קל לקרוא אותם, אפשר להספיק כמעט בכל יום להתקדם בעוד סיפור, וכשהם כתובים טוב – הם פורסים לפנייך עולם ומלואו לא פחות מאשר רומן שלם.
    המינוס העיקרי הוא הצורך לעצור בין סיפור לסיפור, אבל לא פעם המינוס הזה הוא דווקא פלוס – אפשר לקרוא בתקופות מאוד עמוסות, או לקרוא יותר מספר אחד במקביל, בקיצור – ז’אנר שלא ברור לי למה הוא איבד את יוקרתו.
    זהו ספרה הראשון של אליס מונרו, זוכת פרס נובל לספרות ב2013.
    הסיפורים כולם מתרחשים על רקע דומה, עיירות קטנות לפני כמה עשרות שנים, בהרבה מהסיפורים האב הוא צייד, או מגדל שועלי כסף, האם לרוב עקרת בית, והעיירות קטנות עד קטנטנות. יש דמיון רב ברקע של כל הסיפורים כולם, וגם בדמות העיקרית – ילדה או נערה, ברובם. לעיתים היתה לי תחושה שהסיפורים עוסקים באותה דמות שבכל פעם נמצאת בעולם מקביל לקודם, משהו קטן שונה, והכל השתנה משם. אבל תוכנו של כל סיפור הוא שונה, וכל אחד מהם מציד התפכחות שונה מהחיים.
    מונרו טווה את סיפוריה במומחיות רבה, ולא ניכר בכלל שזהו ספר ביכורים, לא לחינם היא מכונה אומנית הסיפור הקצר, בפחות מ10 עמודים היא שואבת את הקורא לעולם שהיא יוצרת, לאווירה הכפרית הנושנה, לחיים שונים כל כך שמרגישים בזמן הקריאה מוכרים כל כך.
    מעבר להנאה שבקריאה שואבת שכזו אהבתי מאוד את הפמיניסטיות החבויה שמציצה לה לעיתים.
    גם כאשר המספר הוא גבר, הדמות העיקרית היא אישה, ובכלל רוב הדמויות הן נשיות, והדמויות הנשיות זוכות לרוב ליותר תשומת לב, לפירוט ובידול, הגברים נדמים לא פעם כמו אב אחד גנרי שנפגש איתנו בכל סיפור בשלב קצת שונה של חייו, וגם בזה יש פמיניזם רב.
    יחד עם זאת אני לא חושבת שהספרות היא נשית, אלו סיפורים שכל אדם בוגר יהנה לקרוא, הם לא עוסקים בתחומים הנחשבים נשיים, אלא בתודעה נשית ובאפשרויות הפתוחות או סגורות בפני נשים (ומדהים כמה הרבה לכאורה אך מעט למעשה השתנה מאז התקופה בה עוסקים הסיפורים).
    ממליצה בחום והולכת בעצמי לחפש ספרים נוספים שלה.

  2. דן

    ריקוד הצללים המאושרים וסיפורים אחרים

    אליס מונרו היא אלופת הסיפורים הקצרים, לפחות סוג אחד שלהם, ואני מאד אוהב את היצירות שלה, ומה שהכי מוצא חן בעיני הוא שהיא החליטה שזה הז’אנר שלה, לא משהו בדרך לרומאן גדול, אלא זה מה שיש, זה מה שהיא רוצה להעביר, וכל הכבוד לה.