רעבות

פתח דבר

אני מדמיינת אותך שוכבת על הספה. על השולחן לידך מונחת כוס קפה ובטח גם איזה נשנוש. ואולי את בכלל ברכבת בדרך חזרה מהעבודה, או במיטה לפני השינה, או שמא יומך עמוס וילדים סובבים אותך, או אַת אותם, ללא הרף, ואת גונבת לך כמה רגעים של שקט עם הספר... בשירותים. כך או כך, אילו יכולתי לדעת שאת פותחת עכשיו את הספר הזה, אילו יכולתי להשתיל איזה צ'יפ קטנטן בכריכה שישלח לי מסרון ברגע שבו הספר נפתח לראשונה – הייתי מתרגשת! הספר הזה נכתב בשבילך. הוא נכתב בתקווה גדולה שיצליח לגעת בך. אני מקווה שהוא יזיז לך משהו בבטן. שהוא ייגע לך בבטן הרכה. כן, אותה בטן שאנחנו מרבות כל כך לשנוא. ההיא שאנחנו מתייחסות אליה כאילו עדיף שלא הייתה קיימת. ההיא שנדמה לנו שהדבר הכי חשוב בעולם הוא שתהיה שטוחה וחטובה. כאילו שם נמצא המפתח שלנו אל האושר. אני מקווה שהספר הזה יגרום לך להתחבר אל המהות שלך דרך חיבור אחר אל הבטן. ולא, בבקשה אל תיבהלי ותסגרי את הספר, אל תדאגי, הספר לא יפציר בך "לאהוב את השומן שלך", אבל הוא כן ינסה להזכיר לך שהבטן שלך היא הרבה יותר מהשומן העוטף אותה. הוא כן ינסה לפקוח את עינייך למחירים הנפשיים שאת משלמת במלחמה המתמדת במשקל.

את מבטיחה לעצמך בבוקר שהיום תהיי "טובה", ואולי את פותחת את יומך בטקס העלייה על מכשיר השקילה בחדר השינה, שנדמה שאת מחוברת אליו בעבותות חזקים יותר מאשר אל הגוף שלך, אך משום מה, דבר אינו גורם לירידה הנכספת במשקל, והאושר שאת מייחלת לו מתרחק ממך. שוב ושוב את מגלה שכוח הפיתוי של השוקולד, העוגייה או שארית השניצל של הילדים, חזק יותר מכל הבטחה. מגלה שההבטחה של השוקולד לעשות לך טוב, לנחם, לפצות אותך על היום הקשה שהיה לך ולקחת ממך ולו להרף עין את מה שמציק לך בפנים, מכאיב או מתסכל, חזקה יותר מההבטחה שהבטחת לעצמך בבוקר.

אני יודעת. כי הרבה יותר מדי ימים ובמשך שנים רבות חוויתי את התסכול, את הבושה, את חוסר האונים; את הפער בין כל החלקים האחרים של חיי, המוצלחים והטובים, לבין העניין "הקטן" והעקשן – חוסר היכולת לשלוט באכילה שלי, ששילמתי עליו מחיר כבד של חיים בגוף שעורר בי גועל ובושה, שגרם לי להתכווץ מבפנים בניסיון עקר להחביא את עצמי ואת הבטן המשתפלת, שהשתלט על התפיסה העצמית שלי והשאיר מעט מדי מקום לכל החלקים האחרים.

אני כותבת לך היום לאחר תהליך ארוך שהוביל אותי למקום חדש. אני יכולה להיכנס לבית קפה ולשבת על אספרסו או תה עם נענע מול הוויטרינה של העוגות והמאפים, כולל מאפה הקינמון שהיה אהוב עליי ושעוד ידובר בו רבות, ולהרגיש כאילו הוויטרינה לא קיימת. המשקל תחוב מתחת לשידה ויוצא ממקום מחבואו לעתים נדירות ביותר. אני מסוגלת, להפתעתי הרבה, להישטף פתאום באמצע היום בגל של אהבה עצומה, הערכה והתפעלות כלפי הגוף שלי, אף שהוא עדיין נושא משקל עודף והוא רחוק מלהיות אידיאלי. היום האכילה שלי מכוונת להזין את גופי, מתוך קשב לרעב ולשובע וכדי לספק לי אנרגיה לחיים המלאים והאקטיביים שאני מבקשת לחיות מדי יום ביומו.

רק לאחר שמינון האכילה הרגשית פחת באופן ניכר, הבנתי כמה חיים היא גזלה ממני. רק אז, מחוץ לביצה הטובענית של המלכוד, מחוץ למרוץ העכברים הנצחי בין המשקל למקרר, הבנתי את מלוא המחירים הנפשיים של החיים בתוכו. הבנתי עד כמה הֵמיתה האכילה הרגשית את כוח החיים שלי. עד כמה היא סתמה לא רק את עורקיי, אלא גם את הנפש, את התשוקה שלי, את המיניות. אחרי שהאנרגיה שבוזבזה על החלום המתמיד להוריד במשקל השתחררה, והסתימה שהיא יצרה בנפש נפתחה, התפנה מקום לחלומות אחרים.

אינסוף מילים כבר נכתבו על המלכוד שהייתי נתונה בו, אך אני חלמתי להשמיע את הקול שלי. לספר את הסיפור האישי שלי, ובד בבד להבין לעומק ולתת קול לסיפור שמשותף לנשים רבות כל כך: אלו המצויות במלכוד ואלו שהצליחו להיחלץ ממנו.

כשהחלום הפציר בי לממש אותו, התחלתי לחרוש את הארץ לאורכה ולרוחבה ולהיפגש פנים אל פנים עם נשים אמיצות, שהסכימו לשתף אותי בסיפור מאבקן במשקל העודף וביחסיהן עם אוכל. כעשרים וחמש נשים סיפרו לי על ילדותן, על עבודתן, שיתפו אותי בחוויות המיניות שלהן, בהוֹרוּת ובנישואים שלהן, וגם באופן שבו האוכל וההשמנה משפיעים על כל אלה. הסיפורים שלהן שזורים בספר הזה. סיפורים אלו חיזקו את מה שכבר ידעתי וחוויתי בעצמי: עד כמה חשובה מערכת היחסים עם הגוף שלנו, ואילו מחירים נפשיים כבדים אנו משלמות בהתפלשותנו באובססיית הרזון ובהתמכרות לאוכל. הפרטים הביוגרפיים של הנשים שראיינתי שונו כדי להסתיר את זהותן, אולם הציטוטים עצמם מדויקים.

אם גם את נמצאת בתוך הלופּ הזה, אני מקווה שעם הקריאה בספר יקרו לך כמה דברים: שתרגישי פחות לבד. שתרגישי פחות בושה. שתביני שזו לא אשמתך. שתביני שמדובר בבעיה חברתית ותרבותית רחבה, ושאת לא פגומה או חלשה. ולצד זאת, אני מקווה שהספר יצית בך ניצוץ של הבנה שככה את לא מוכנה להמשיך. שהחיים יקרים מכדי שתעבירי אותם במסלול חסר מוצא בין שקילוֹת, אנחה מול המראה, אחיזת השומן בבטן ורצון לקרוע אותו מעלייך, פנייה למקרר בחיפוש עקר אחר הקלה, וחוזר חלילה.

הלוואי שתביני שאפשר אחרת. שהספר ידליק בך ניצוץ חזק מספיק כדי להקים אותך מהספה ולשלוח אותך למצוא את הדרך הנכונה לך, שהוא יגרום לך להעז לצאת למסע של התבוננות ושינוי פנימי, מסע של חיפוש אחר מה שבאמת ממלא אותך. בירור אחר מה שמחיֶה ומה שממית. מה חשוב לך ויקר ללבך ומה מסיט אותך וגונב את אושרך. אני מקווה שתצאי למסע חיפוש אחר הקול האותנטי שלך ואחר הדרכים לבטא אותו. מסע של יציאה מהמלכוד אל החופש.

מרגע שבו חוויתי שאפשר אחרת, כואב לי לחשוב עלייך ועל כל מיליוני הנשים שמדי יום ביומו משלמות מס בלתי אפשרי לאלוהי המשקל והדיאטה. אני חולמת שנשים יסרבו לשלם את המחירים הללו ויחדלו להתייסר במאבק שתמיד יותיר אותן רעבות. רָעָב לדבר־מה שאוֹכל לעולם לא יוכל לספק: חיבור עמוק ואוהב עם עצמן, עם יקיריהן, ועם החיים.