שלך לנצח

פרק 1

האנטר

אני מרגיש שהקירות בשדה התעופה סוגרים עלינו כשלנון ואני נכנסים. למרות שאנחנו נוסעים ליוטה רק לכמה ימים, יש לנו מספיק מטען גם כדי לשלוח לבטן המטוס וגם כדי לשאת איתנו למטוס. עדרים של אנשים מצטופפים סביבנו והתור לדלפק השירות ארוך כמו הגיהינום, אבל זה אופייני ליום ראשון שלפני החג. לכן היינו צריכים לצאת מייד אחרי שג'נה הופיעה באופן לא צפוי על סף דלתנו. הופתעתי ממש כמו לנון לראות אותה.

אחרי שג'נה הכריזה על ההיריון שלה, שהיה ברור ברגע שראיתי את הבטן שלה, היא ציפתה שאפול על ברכיי, מתרגש ושמח, אבל סירבתי לתת לה את תשומת הלב שהיא רצתה ממני כבר מההתחלה.

אחרי שג'נה הלכה, לנון נאטמה כל כך חזק עד שלא יכולתי להגיע אליה. בעיקרון אמרתי לה לפני רגע שאנחנו משפחה, שאהיה שם בשבילה ובשביל התינוק ולא משנה מה יקרה ואז הדבר הדפוק הזה קרה. אתמול בלילה, לישון עם לנון במיטה שלה היה בשבילי הכול והרגיש כל כך נכון. למרות שאני שונא את הנסיבות שהובילו אותנו אל הנקודה הזאת, אני שמח שאני זוכה להיות הגבר ששומר עליה ומגן עליה.

לא היה לנו זמן לדבר על זה, למרות שרציתי לשפוך את כל האמת שלי ולהסביר איך אני יודע שהתינוק של ג'נה הוא לא שלי. זו לא שיחה שקל לקיים ולכן אני לא יכול פשוט לפלוט החוצה הכול ולצפות שהדברים יחזרו להיות כפי שהיו. המחשבה מזכירה לי את ברנדון ואת חוסר הביטחון שאבא שלי החדיר בי. מעולם לא הרגשתי שאני מספיק טוב בשבילו, וללא ספק ידעתי שאני לא מספיק טוב בשביל אישה כמו לנון. הוא יכול היה לתת לה את כל מה שהיא צריכה, לתת לה משפחה, ועכשיו הוא אפילו לא כאן כדי להיות חלק מזה. הלוואי שהייתי יכול לתת לה את המשפחה שהיא משתוקקת לה אבל אני לא יכול לתת משפחה לאף אחת, אפילו אם הייתי רוצה.

בנסיעה לשדה התעופה התשובות של לנון היו קצרות, כך שהבנתי את הרמז והפסקתי לדבר. אחרי הפעם הראשונה שג'נה ואני שכבנו, ידעתי שעדיף שלא אמשיך להיפגש איתה וזה חזר אליי כמו בומרנג.

טיפש, טיפש, טיפש.

אחרי שאנחנו עוברים את הבדיקה הביטחונית אנחנו הולכים אל שער העלייה למטוס.

לנון עוצרת להפסקת שירותים זריזה וכשהיא חוזרת אני נושף.

״אנחנו נדבר על זה?״ אני שואל. השתיקה שלה אוכלת אותי חי.

כשלנון מעיפה מבט לעברי עיניה הכחולות צורבות ישר דרכי. ״נדבר על מה?״

אנחנו עומדים באמצע שדה התעופה ואנשים חולפים על פנינו. ״על ג'נה. על מה שקרה בדירה. ברור שאת נסערת.״ להט חולף בגופי כשהיא חושקת שיניים. אני יכול כמעט לראות את הגלגלים מסתובבים בראשה כשהיא מנסה לחשוב מה לומר. היא שקופה, ואני רואה כל סנטימטר ממנה ושומע את המילים שהיא מסרבת לומר. יש בי חלק שרוצה למשוך אותה אל זרועותיי ולהגיד לה שזה לא מה שהיא חושבת אבל זה לא הזמן ולא המקום.

בסופו של דבר היא מדברת. ״אני לא נסערת. אין לי שום זכות להיות, האנטר. אתה בחור פנוי. אני פשוט בהלם זה הכול. אתה כל הזמן אומר שתהיה שם בשבילי, אבל אני מרגישה כאילו המצב הדפוק שלי ימנע ממך לחיות את החיים שלך ולהיות שם בשביל התינוק שלך. כששמעתי את החדשות זאת הייתה קריאת השכמה בשבילי.״ לנון מושכת בכתפיה. ״אני צריכה להתרגל לכך שדברים משתנים באופן דרסטי כשנהיה לי נוח מדי.״ העצב בקולה לא נעלם מאוזניי. הם חיו את ה'באושר ובעושר' שלהם והוא נגזל ממנה בבת אחת. אני בולע בקושי את רוקי, דוחף למטה את המחשבות ומצטער שהמצב הוא לא שונה.

אני מפנה את גופי לעברה, לוקח את ידה בידי ומניח אותה על חזי. אני בטוח שהיא יכולה להרגיש איך ליבי הולם במהירות. ״תאמיני לי כשאני אומר לך שהתינוק הזה לא שלי, לנון. הוא לא.״

״זה לא משנה אם כן. אתה לא שלי האנטר, ואני לא שלך, אז אתה לא צריך לדאוג לי.״ המילים שלה מפלחות את ליבי כמו חנית. אילו היא רק הייתה יודעת כמה הייתי רוצה שזו תהיה המציאות שלי היא לא הייתה אומרת את זה. אבל זה גורם לי לפקפק בהכול. האם היא רוצה שאהיה שלה? כל מה שהיא צריכה לעשות הוא להגיד.

אני שלך, ואת אפילו לא מבינה את זה, אני רוצה לומר אבל אני שומר את המילים לעצמי.

כשהשיחה ללא ספק נגמרה אני מסרב להמשיך ללחוץ בעניין. לנון מספיק לחוצה והדבר האחרון שהיא צריכה הוא עוד דרמה, אז אני משחרר. כשאנחנו ממשיכים לכיוון שער העלייה למטוס, גוררים את מזוודות היד שלנו אני נעצר כשאני רואה חנות תכשיטים. לנון מבחינה שעצרתי ומסתובבת להביט בי.

״שכחנו משהו,״ אני אומר לה, וליבי הולם כשההכרה מכה בי.

״מה? זה חשוב? זה משהו שאנחנו יכולים לקנות ביוטה?״ היא שואלת, נבוכה מהתגובה שלי.

אני מסמן בראשי לעבר חנות התכשיטים שמולנו. ״טבעות נישואים.״

הלסת שלה נשמטת. ״שיט. חשבתי על הכול חוץ מזה.״ לנון מנידה בראשה ונושמת עמוק. ״טוב, אני מאשימה את טפשת ההיריון. מה התירוץ שלך, בעלולי?״

אני מחייך אליה חיוך קטן וצוחק מהשינוי בטון קולה.

אני מושך בכתפיי ואומר, ״אני מניח שאנחנו שוב יוצאים לקניות.״

״אתה חושב שיש להם זרקונים? אני לא צריכה שום דבר מפואר, רק משהו ייצוגי.״

״הממ. לא בטוח. בואי נלך להעיף מבט כי אנחנו לא יכולים להופיע בלי טבעות אם אנחנו רוצים שזה יצליח.״

לנון מהנהנת והולכת אחריי לתוך חנות עם מבחר נאה של תכשיטים - טבעות, עגילים, צמידים ושרשרות. אני מביט סביב החלל המרווח, ובהתחשב בכך שהחנות בתוך נמל תעופה, אני יודע שאין לנו הרבה זמן לפני שמתחילה העלייה למטוס אז אני סורק במהירות את תיבות התצוגה. היהלומים מנצנצים מול האור ואני שומע במקרה את לנון שואלת היכן נמצאות הטבעות שבהנחה. כשאחת ממוכרות התכשיטים מוליכה אותה לעבר תיבה קטנה בפינה, אני קולט את הטבעת שמיועדת ללנון. מוכרת נוספת באה כדי לעזור לי, מוציאה אותה ומאפשרת לי לבחון אותה. חולפות כמה דקות לפני שלנון מבחינה ומתקרבת אליי.

״זה יותר מדי, האנטר,״ היא אומרת לי בשקט. אני בוחן את פניה ומניד בראשי כשהמוכרת מושיטה לי את הטבעת הנוספת שהיא חלק מהסט. פיה של לנון מגיע ממש אל הרצפה כשאני מושיט לה את הטבעות בחיוך.

״אבל היא נועדה לך. את אוהבת חיתוך נסיכה, נכון?״ אני קורץ לה, ואז מייד רוצה לבעוט לעצמי בתחת על פליטת הפה שלי.

לנון מכווצת את גבותיה ומטה את ראשה לעברי. הדם אוזל מפניי, אבל איכשהו אני שומר על קור רוח.

״איך ידעת?״ היא שואלת בחיוך סקרני.

אין מצב שאומר לה את האמת. אני חושב על הטבעת שתקועה בשידת הלילה שלי, שהיא לא יודעת שהיא שלה. זו שאני מוכרח לשמור עליה בסוד. זה רשמי - אני אידיוט מטומטם.

אני מושך בכתפיי במהירות ומחזיר את מבטי אל היהלום המנצנץ. ״ניחוש מוצלח, אני מניח. כל הבחורות אוהבות חיתוך נסיכה, לא?״ אני ממהר לגחך לעברה, מנסה לכסות על הטעות הטיפשית שלי.

המוכרת שמאחורי הדלפק פולטת צחוק מזויף, כי אני בטוח שהיא רוצה לבצע את המכירה. ״אתה כל כך צודק,״ היא אומרת. ״זה סט מקסים. שני קראט בסך הכול.״

לנון מעיפה מבט לעברה ואז בחזרה אליי. ״זה יותר מדי, האנטר. אני לא יכולה לבקש ממך לעשות את זה. זה יקר מדי.״

אני מחייך. ״אם אני רוצה להרשים את החותנים שלי אני צריך לקנות לך את הטבעת שמגיע לך שתהיה לך. וגם, את לא מבקשת ממני, אני מתעקש.״

היא מנידה בראשה בעקשנות ואני מבין את התנגדותה בהתחשב בכך שאנחנו מעמידים פנים, אבל אני יכול להרשות את זה לעצמי. אני חוסך מאז שקיבלתי את ההמחאה האמיתית הראשונה שלי, ואם להיות ישר עם עצמי, אני רוצה לשמח אותה גם אם זה רק באופן זמני.

אני אוחז בכף ידה השמאלית של לנון ומחליק את הסט על אצבעה. הוא מתאים כאילו נועד לה, והנשימה שלה נעתקת כשהיא משפילה את מבטה לעבר כף ידה. כשעיניה פוגשות לבסוף את עיניי אני רואה את האש שמאחוריהן, כאילו המחשבות שלה משתוללות.

המוכרת קוטעת את הרגע, קורנת מציפייה. ״אז זאת האחת?״

לנון מחזירה את מבטה אל היהלומים הנוצצים תחת האורות. ״אתה בטוח, האנטר?״ היא מסובבת את הטבעת סביב אצבעה בעזרת ידה השנייה וזה מרגיש נכון, אז אני לא מהסס.

״אף פעם לא הייתי יותר בטוח במשהו, לנון. זה צריך להיעשות. אני רוצה שההורים שלך יידעו שאני מסוגל לדאוג לך,״ אני אומר לה בביטחון למרות שאין שום העמדת פנים במילותיי.

המוכרת מובילה אותנו בשמחה אל הקופה אחרי שהיא מסירה את הטבעות מלנון כדי לנקות אותן. לנון מושיטה את ידה ואוחזת בזרועי.

״גם אתה צריך טבעת,״ היא מזכירה לי.

אחרי שהיא מודדת במהירות את אצבעי, המוכרת מציגה בפניי כמה אפשרויות ולנון בוחרת טבעת מזהב לבן. כשיש לנו את מה שאנחנו צריכים וכמה אלפי דולרים פחות, אני רואה הערכה על פניה של לנון. אחרי שאני משלם אנחנו עונדים את הטבעות על אצבעותינו ויוצאים מהחנות.

״האנטר...״ קולה רך. ״מה תעשה עם הטבעות האלה אחרי שהכול ייגמר? אני מרגישה כל כך אשמה עכשיו.״

״אנחנו נצטרך אותן למשך תקופה, לנון. ואחרי שהכול ייגמר אמכור אותן באינטרנט או משהו. אנשים קונים תכשיטים יד שנייה כל הזמן,״ אני מסביר. כשאנחנו מגיעים אל שער העלייה למטוס ומוצאים מקום לשבת, אני כורך את זרועי סביב כתפיה ומושך אותה קרוב אליי בתקווה להרגיע אותה. ״אני לא מודאג מהמחיר שלהן אז גם את לא צריכה להיות מודאגת. נחצה את הגשר הזה כשנגיע אליו, בסדר?״

היא נרגעת קצת ומחייכת. ״בסדר. אני פשוט עצבנית לגבי העניין הזה ומתוחה עד הקצה. אני אהיה יותר בסדר כשנחזור הביתה למצב הרגיל.״

אנחנו יושבים בשתיקה במשך זמן מה, צופים באנשים שחולפים על פנינו. בסופו של דבר לנון מוציאה את הטלפון שלה ושולחת לאחיות שלה תמונה של הטבעות. אני יכול רק לדמיין לעצמי מה הן אומרות כרגע בהתחשב בכך שאני כל כך שקוף עבורן. הן העירו יותר מדי הערות מהצד בחודש האחרון, כך שברור שהן רואות בדיוק מה מתרחש אצלי. שיט, קרוב לוודאי שהן יראו את התמונה גם למייסון ולליאם. כל כך הלך עליי.

כשהיא צוחקת ושולחת הודעות, אני הולך לאיבוד בתוך ראשי, חושב על ברנדון. לא אני זה שאמור לנסוע ליוטה עם לנון. אני חושב על כך שהוא אמר שהוא מתכוון להציע לה נישואים בקיץ. ישבנו ליד השולחן במטבח ואכלנו ארוחת בוקר ואני זוכר כמה נרגש ומתוח הוא היה לגבי העניין. נראה שזה היה רק אתמול, כשהקנאה השתלטה עליי, ואני מתחרט על שהרגשתי ככה, במיוחד עכשיו. תחושת אשמה מכרסמת בי כשאני מביט אל ים האנשים הזרים הממתינים לעלות על המטוסים שלהם.

לנון מבחינה בכך שאני מתכנס בתוך עצמי. ״אתה בסדר?״

אני מהנהן ומשקר. ״אני בסדר.״

היא לא שואלת אותי על מה אני חושב והמתח המביך בינינו חוזר. אני בטוח שהיא מניחה שאני חושב על ג'נה והתינוק.

קול של בחור נשמע באינטרקום, מודיע לנו שבעוד עשר דקות תחל העלייה למטוס. לנון ואני קמים כדי לעמוד בתור, וכשאני מביט מעבר לכתפה אני רואה לרגע את אחת ההודעות של סופי לגבי ג'נה - על כך שאני עומד להפוך לאבא. לנון פולטת נשיפה ומכניסה את הטלפון שלה לתיק כשאנחנו פוסעים לאורך גשר הנוסעים המוביל אל המטוס.

אחרי שאני מכניס את מזוודות הטרולי לתוך תא האחסון העליון אנחנו מתיישבים ומחכים שכולם יעלו למטוס. השתיקה המכבידה חוזרת והיא שוב אובדת בתוך מחשבותיה. כשהמטוס ממריא, לנון מעיפה מבט אל היהלומים הנוצצים ואני מסתכל לכיוונה.

״אני יודע שכל העניין עם ג'נה יושב לך בראש, אבל אני לא רוצה שתדאגי מזה. זה לא משנה שום דבר, במיוחד את מה שאמרתי לפני שהיא הופיעה.״ אני מנמיך את קולי ומתקרב אליה כך שאני למעשה לוחש לה באוזן. ״התינוק לא שלי. את זה אני יכול להבטיח לך.״

עיניה פוגשות בעיניי והפיות שלנו כל כך קרובים, לעזאזל. קרובים מדי. ״איך אתה יכול להיות בטוח כל כך? אפילו אם עטפת אותו בעטיפה כפולה והיא נטלה גלולות עדיין יכול להיות היריון.״ היא מסמנת בסנטרה לעבר בטנה התפוחה, כאילו כדי לרמוז שגם היא וברנדון נזהרו.

אני בולע חזק את רוקי, צובט את עורפי. ״אני פשוט יודע. אני בטוח במאת האחוזים, בסדר? בבקשה... פשוט תאמיני לי.״

לנון נושמת עמוק. אני זקוק לאמון שלה יותר מאי פעם כרגע.

״אוקיי,״ היא אומרת לי בהנהון לחוץ. ״אני מאמינה לך.״