תוכנית גמילה ממסכים לילדים ולמתבגרים

הטלפונים החכמים חדרו לחיינו והשתרשו עמוק בעצם קיומנו. אין בכך רע בהכרח, ואינני מתכוון בשום אופן להיות כאן שיפוטי. אני אחד ממיליוני האוסטרלים שמודה בכך שאני לוקח את הטלפון הנייד גם לשירותים. הרי אינכם מתכוונים לומר לי שאתם עדיין קוראים בשירותים, נכון?

הטלפונים החכמים העשירו את חיינו בדרכים רבות, ואינני טוען שצריך להשמיד אותם, מסקנה אולי הגיונית, שחלקכם יגיע אליה לאחר קריאת ספר שמציע להתנתק מהאינטרנט.

לאחרונה, הייתה סערה תקשורתית בעקבות ההצעה לאסור בחוק את הכנסת הטלפונים החכמים לבתי הספר. זהו דיון חשוב בקהילה הבין־לאומית. לפני כמה שנים, ראיתי בבתי ספר מתבגרים רבים שהייתה להם גישה חופשית לטלפונים חכמים. זה היה בערך באותו זמן שבו הורים רבים דרשו מבתי הספר להכניס מחשבים ועזרים טכנולוגיים מודרניים נוספים. הדברים נעשו בפזיזות, מבלי לחשוב על החסרונות.

מספר מדענים אמריקניים מצאו שיעור גבוה של תסמיני מחלות נפש כמו דיכאון אצל מתבגרים בין השנים 2010 ו־2015. עורכי המחקר דיווחו שמתבגרים שהשתמשו הרבה ברשתות החברתיות, הראו שיעורים גבוהים יותר של בעיות נפשיות ממה שהראו המתבגרים שבילו זמן רב יותר בפעילויות חברתיות אמיתיות.

אסכולה אחת גורסת שיש מתאם בין בעיות נפשיות אצל מתבגרים לבין שימוש בטלפונים חכמים, שהפכו לנפוצים במיוחד משנת 2010 ואילך.

אני, באופן אישי, חושב שיש בכך היגיון.

אני טוען שעלינו להיות מודעים ליחסינו עם הטלפונים החכמים, וחשוב יותר, להיות מודעים להשפעות השליליות שיש לטלפונים הללו על ילדינו ועל המתבגרים שלנו.

ככל שיהיה קל יותר למתבגרים שלכם להתחבר באמצעות הטלפון החכם לרשתות החברתיות ולשירותי המסרונים, כך יפחת הזמן שאותו יקדישו לעולם האמיתי.