תיכון ברנסון 1: סודות

הכול היה מושלם עד שהוא הגיע.

וכשראתה אותו, קפאה על מקומה.

היא מיהרה להיעלם מאחורי גבם של שני תלמידים אחרים שעשו את דרכם לפניה. אסור שהוא יראה אותי, חשבה. זה הדבר האחרון שאני צריכה. מה הוא עושה פה בכלל? כבר שנים לא ראיתי אותו, שנים טובות ורגועות. אני לא צריכה אותו נוכח שוב בחיי, מכל האנשים שבעולם...

מכל האנשים שבעולם דווקא הוא!

היא היתה כה שקועה בהסתתרות עד שלא הבחינה בחני, החברה הכי טובה שלה, שעמדה מרחוק והביטה בה בתימהון. "אבישג?" מילמלה.

זה לא היה מחזה רגיל לראות את אבישג, הנערה הכי מקובלת בשכבה, בעלת הביטחון העצמי, הולכת שפופה מאחורי שני תלמידים במסדרון ההומה. חני גירדה בראשה, מתלבטת אם לגשת אליה. ממי היא מסתתרת? למה שבכלל תסתתר ממישהו? "אבישג!" קראה, הפעם בקול, והתקרבה אליה.

אבישג קפצה ממקומה בבהלה ושְׂערה הפזור ניתר על כתפיה. "ששש," נזפה בה.

"מה ששש?" התרגזה חני.

במקום לענות, משכה אותה אבישג בידה.

חני לא התווכחה, אבל מיהרה להסתובב כדי לראות מפני מי חברתה מסתתרת. אך ככל שסרקה בעיניה את המסדרון ההומה תלמידים, לא מצאה שום דבר חריג.

אבישג משכה אותה לתוך אחת הכיתות.

"נו?" הסתקרנה חני.

אבישג הצמידה את אצבעה לשפתיה וסימנה בראשה לעבר המסדרון. כמה מילדי הכיתה שאליה נכנסו הביטו בהן בסקרנות.

"ממי אנחנו מתחבאות?" שאלה חני.

אבישג הציצה החוצה בזהירות, לוודא שהוא כבר חלף על פניהן עם שאר התלמידים. רק אחרי שראתה את גבו מתרחק, הסתובבה אל חני. "את לא תאמיני את מי ראיתי עכשיו," אמרה לבסוף.

חני הסתקרנה אף יותר. "את מי?"

אבישג נשמה עמוק. "ליאב," גילתה.

היא חיכתה שחני תקפוץ ממקומה כנשוכת נחש, אך לאכזבתה חני לא הראתה אף שמץ של סימן שהיא זוכרת במי מדובר. במקום זה שאלה, "שהוא?..."

אבישג נאנחה. "ליאב! ליאב שלומוביץ!" קראה בטון של נזיפה. "את באמת לא זוכרת? אני כמעט בטוחה שסיפרתי לך עליו."

חני הנידה ראשה לשלילה. "לא, לא סיפרת. מה... היה ביניכם משהו?"

אבישג חבטה לעצמה על המצח בייאוש, אך לא ענתה.

חני חיכתה לתשובה, ומשזו לא הגיעה, החליטה לבדוק בעצמה ויצאה מפתח הכיתה, למורת־רוחה של אבישג, שניסתה לעצור בעדה לפני שתחשוף את שתיהן.

"הֵי," מילמלה חני לעצמה וחיוך התפשט על פניה כשראתה את ליאב. "מי זה החמוד הזה?" היא החלה לצעוד בעקבותיו.

אבל אבישג תפסה בידה ומשכה אותה חזרה לכיתה. "זה הוא!" קראה.

"מי? את מתכוונת לתלמיד החדש?"

צמרמורת אחזה באבישג. יכול להיות שזה המצב? שליאב מתחיל ללמוד פה? גם הוא עבר מאשדוד?

ליבה הלם בחוזקה. אני לא מאמינה שזה קורה לי, חשבה. זיכרונות מיָמים עברו צפו ועלו במוחה. החיוך הלגלגני שלו, האצבע המושטת לעברה...

זה הילד שכמעט הרס את חייה.

***

בהמשך המסדרון, בדיוק באותו רגע, חייך ליאב לעצמו בסיפוק. המשחק מתחיל, חשב והביט בעליצות בחבריו החדשים.