תרומת הגורן ב’

בודאי הנכם מתפלאים על עיכוב מכתבי זה וחוות דעתי בענין השחיטה הנהוגה בשטוקהולם לאחר הימום הבהמות ע"י חשמל. סיבת העיכוב היא בזאת שנוכחתי לראות שגדולי ישראל מהדור שלפני השואה כבר דנו ארוכות וקצרות בבעיה זו, ודעת רובם ככולם להחמיר למעשה. ואם כי הדבר תלוי בסוג ההימום ובחוזקו, הרי הם נתנו את דעתם גם על כך, כפי שהובאו דבריהם בספר "שרידי אש" להרב הגאון ר' יחיאל יעקב ויינברג זצ"ל חלק א, שהקדיש את החלק הראשון של ספרו לבעיה זו, שם לקט ואסף שיטות רבות בנושא זה ופנה לגדולי הדור שיחוו דעתם בנידון. והמחמירים הם לא רק הרוב מבין גדולי ישראל, כי אם גם בעלי הסמכות הגדולים ביותר בהלכה.

עד כמה שנרצה להתחשב במצב ובבירורים, אין אנו רשאים לסטות מפסקי ההלכה או מחוות דעתם של גאוני ישראל, נוחי נפש, שמפיהם אנו חיים ומימיהם אנו שותים. בפרט כשהדבר נוגע לאחד מעיקרי היסוד של התורה והיהדות, כמו צורת השחיטה שכולה מבוססת על הלכות למשה מסיני וכדתני רבי (יומא עה, ב): "'וזבחת... כאשר צויתיך' (דברים יב, כא) - מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה" וכו', וכן כמו ששנה תנא דבי רבי ישמעאל (חולין מב, א): "'בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל' (ויקרא א, מז) - אלו שמונה עשרה טרפות שנאמרו למשה מסיני". גם בבית המקדש, שם היו נוהגים בתחילה להפיל את הבהמות ע"י הימום במכה על הראש, בטלו את זאת מחשש טריפות, כפי ששנינו במשנה סוטה (מז, א) על יוחנן כהן גדול: "אף הוא בטל את המעוררין ואת הנוקפין". ופרשו שם בברייתא בגמרא (מח, א): "במתניתא תנא שהיו חובטין אותו במקלות כדרך שעושין אותו לפני עבודת כוכבים. אמר להם עד מתי אתם מאכילין נבילות למזבח". ולמסקנה שם החשש הוא מפני טריפות "שמא ניקב קרום של מוח, עמד והתקין להם טבעות בקרקע". וכעין זה מפורש בירושלמי סוטה (פ"ט הלי"א): "את הנוקפין - אותן שהיו מכין על גבי העגל בין קרניו, אמר להן יוחנן כהן גדול עד מתי אתם מאכילין את המזבח נבילות" וכו'. ואם כי ברור שיש לחלק בין הימום ע"י הכאות על הראש לבין הימום חשמלי, כבר הועלו ע"י הגאונים החששות החמורים המתעוררים עקב הימום חשמלי, כגון החשש של "אין כמוה חיה", "מסוכנת", "ריסוק אברים", "נפולה" וכיוצ"ב.

אין ברצוני לכן לעורר מחדש את כל הספיקות שהתעוררו בשחיטה ע"י הימום, אשר רובן מתבררות בספר הנ"ל. ואם כי חלק מהחששות אינם קיימים בצורת ההימום הנהוגה כעת בשטוקהולם, כפי שנוכחתי בעצמי לראות בהיותי בשטוקהולם, במיוחד לאור הבדיקות שערכתי וראיתי ששלוש-ארבע דקות לאחר ההימום, קמה הבהמה מעצמה על רגליה ועלתה בכבש מבית השחיטה לדיר, וכאילו לא קרה איתה דבר. על אף עובדה חשובה זאת שבעינינו ראינו, אין אנו יכולים להתעלם מן העובדה שבבדיקת המוח של הבהמה הראשונה שנשחטה לאחר ההימום, ראינו בעליל שטפי דם גדולים וחזקים במוח עצמו, אשר גם לפי דעתו של הוטרינר המומחה של בית המטבחיים המרכזי בשטוקהולם, איתו שוחחתי קצרות וארוכות, קיים חשש סביר ששטפי דם אלה הם תוצאה של ההימום עצמו, או של הנפילה הפתאומית של הבהמה לאחר ההימום.

אמנם בבדיקות של המוח בבהמות אחרות שנשחטו לאחר ההימום, לא ראינו שטפי דם כעין אלו שראינו בבהמה הראשונה, כי אם נקודות דם קטנות. ונקודות כאלו ממש ומצב כללי כזה של המוח, מצאתי גם במוחות שבדקתי בבהמות האחרות שנשחטו בשחיטה רגילה ללא הימום, כפי שנוכחתי לראות בבדיקות שערכתי בארץ במספר בהמות. כך שהאדמומית במוח ובעורקיו בשחיטה רגילה, ללא הימום, אינה פחותה מזו שבשחיטה ע"י הימום אשר מצאתי בבהמות האחרות בשטוקהולם, פרט לבהמה הראשונה כנ"ל.

וכן מעידות חוות הדעת של הפרופסורים הוטרינרים משבדיה, שערכו את הבדיקות לפי דרישת קהילתכם בשנת 1952, אשר דעתם בכתב הועברה אלי על ידכם ואני חזרתי על אותן הבדיקות בבית המטבחיים בשטוקהולם. אבל אין אנו יכולים להתעלם מן המוח הראשון שמצאנו בו שטפי דם חזקים, דבר שלא נמצא כלל בבהמות הנשחטות באופן רגיל, כך שיש תמיד לחשוש לפגיעה ישירה במוח ע"י הימום, כפי שהוכיחה הבדיקה של הבהמה הראשונה אצלכם. ואין איפוא ראיה מבהמה אחת לשניה, כי אין מדמין בטרפות ואין אומרים זו דומה לזו. ואם כי אצל רוב הבהמות המוח לא נפגע ע"י הימום, כפי שנוכחנו לראות בבדיקות, אין אנו יכולים להתעלם מן המיעוט השכיח כנראה, הנגרם כתוצאה מן ההימום או מן הנפילה הפתאומית, כפי שחיווה את דעתו הוטרינר שלכם. ובמיעוט השכיח חששו חז"ל וקבעו שלא ללכת אחרי הרוב, כמוש"כ התוס' ביבמות (לו, ב ד"ה "הא"): "ואר"י דחיישינן למיעוט מצוי כזה, כמו במים שאין להם סוף דאשתו אסורה וגוסס שאין מעידים עליו להשיא אשתו, אע"ג דשמא התם משום ערוה החמירו, מכל מקום כיון דמיעוט של נפלים מצוי מחמירים ביה, ומחמירים נמי שלא לאכול בהמה תוך ח' ימים", עכ"ל.

יתכן כי גם במקרה הראשון של הבהמה הראשונה אשר בה מצאנו שטפי דם במוח, אלולא כל החששות האחרים הנובעים מן ההימום, לא היינו אוסרים את הבהמה אם השחיטה היתה רגילה ללא הימום, מאחר ולא מצאנו שום ריעותא בקרום המוח עצמו, לא בתחתון ולא בעליון. אדרבא, בדקנו וראינו שהקרומים היו שלמים והרי לפי ההלכה הפסוקה בשו"ע יו"ד (סי' לא ס"ב) גם המוח שנרקב מעט ממנו ונתמעך והקרום קיים, כשרה הבהמה. אלא שכבר כתבו הפוסקים שיש להחמיר אם נתמסמס משהו מן המוח בסמוך לקרום, ואין אנו בקיאים להבחין בין מיעוך למסמוס. ובשטפי דם כאלו שמצאנו בבהמה הראשונה, קיים חשש של מסמוס המוח ליד הקרום.

נוסף על כך, ע"י שטפי הדם קיים חשש לשינוי מראה של המוח. ואם כי הפוסקים מתירים בשינוי מראה של המוח בלי רכוך, כשהשינוי מראה אינו בקרום עצמו, ויש אפילו המתירים כשהשינוי מראה הוא בקרום, בנידון דידן, מאחר וזה בא עקב ההימום, יתכן שזה גרוע מאשר מיעוך או שינוי מראה רגיל.

במקרה שרואים שטפי דם חזקים במוח לאחר השחיטה ע"י הימום, יש להניח שההימום הפסיק את כושר תפעולו החיוני של המוח ואז הבהמה נדונה "כאין כמוה חיה" (חולין מב, א), ודינה כדין ריסוק אברים שהוא מי"ח הטרפות שנאסרו למשה מסיני. וגם כאן, עם מציאת הריעותא של שטפי הדם במוח, יש לחשוש להפסקת כושר התפעול של המוח ע"י ההימום ואז זה גרוע ממסמוס של המוח, כי ע"י פעולת ההימום, המוח הפסיד את כל תפעולו וכאילו אינו קיים. אבל ברור שזהו רק חשש למיעוט מבין הבהמות, כפי שראינו שברובם הגדול המוח נשאר תקין. והראיה שהוּכחה בזה היא שלאחר שלוש דקות מן ההימום קמה הבהמה על רגליה מעצמה והלכה באופן נורמלי בהחלט.

איני כותב את כל זה בכדי לחוות את דעתי בענין חמור זה, מאחר שגאוני ישראל כבר חיוו את דעתם לאסור ההימום מכל מיני בחינות וחששות המתעוררים בנושא זה. אבל מאז שנים הנכם נאחזים בהיתר שקיבלתם מפי הרב הראשי לירושלים הגרצ"פ פרנק זצ"ל, ואתם נוהגים על פיו להלכה ולמעשה. אמנם עד כמה שידוע לי, לא ראה הגרצ"פ פרנק זצ"ל את פעולת ההימום בעיניו ואת התוצאות שלה, ודן לפי חוות הדעת בכתב של הרופאים שהומצאה לו, ואין משיבין את הארי לאחר מיתה. אבל אני איני כדאי ויכול להצטרף להיתר של הגרצ"פ פרנק זצ"ל בנושא חמור זה, וכל הסמך שלכם הוא אך ורק על ההוראה של הגאון הנ"ל בלבד. ולא באתי במכתבי זה ובכל הבדיקות שערכתי אצלכם בהיותי בפעם השניה בשטוקהולם אלא כדי להפחית את המכשול עד כמה שאפשר, בזה שתשתמשו בהיתר הנ"ל בצורה כזו שיהיו עד כמה שאפשר פחות חששות לאסור. כי כפי שאתם נוהגים כיום, ברור לי שגם הגרצ"פ פרנק זצ"ל לא היה מסכים להתיר את השחיטה הזאת.

לכן אני מייעץ, באופן כללי, להתחיל בהסברה לשם השגת רשיון לשחיטה ללא הימום, אלא ע"י ארגז ברזל מתהפך, כפי שנהוג באנגליה ובארצות אחרות. אני סבור כי ע"י מאמץ הסברתי עליון והפעלת ההשפעה מכל מיני צדדים, תוכלו להשיג את הרשיון הדרוש לשחיטה עבורכם, הקטנה בהיקפה יחסית בשבדיה, כדברי חז"ל (שבת קל, א) שכל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליה בשעת גזירת המלכות, עדיין היא מוחזקת בידם.

אולם אדהכי והכי כשאתם משתמשים עדיין בהיתר של הרב הראשי לירושלים הגרצ"פ פרנק זצ"ל, עליכם להקפיד על שני דברים:

א. למנוע את נפילת הבהמה הפתאומית על הרצפה הקשה בעת ההימום, כפי שנוכחתי לראות בעצמי שנפילה מעין זו מעוררת את השאלה של "נפולה", שהיא גם כן מי"ח הטרפות שנאסרו למשה מסיני. ואם כי הנפילה היא לא מגובה של י' טפחים, הרי כל כהאי גוונא כשהבהמה נופלת באופן פתאומי כל כך ע"י ההימום, דינה כאילו הפילוה אחרים שלא מדעתה, או כאילו הפילוה בבת אחת ש"אפילו בפחות מעשרה טפחים חוששין לה" כמבואר בשו"ע יו"ד (סי' נח ס"א). ואין כל הבדל בין הפילוה ע"י הימום חשמלי או הפילוה ע"י דחיפה ביד, ואין לנו ראיה גדולה מזו שהרופא הוטרינרי הודה, שיתכן מאוד ששטפי הדם שנראו במוח באו כתוצאה מן הנפילה הפתאומית.

כן מוכח לאסור נפילה של הבהמה מדברי הר"ח בסוף מס' סוכה (נו, ב), שפירש את האמור במס' סוטה הנ"ל ואת דברי המשנה בסוף סוכה שלכן תקנו טבעות לשחיטה לכל משמר בבית המקדש: "ופירושו שקושרין חבל ברגלי השור ומכניסין החבל ההוא בטבעת ומושכין החבל מעט מעט, ומפילין השור בניחותא, דחיישינן לריסוק אברים", עכ"ל. והוא הדין בנידון דידן, כאשר נופלת באופן פתאומי ע"י ההימום, קיים חשש לריסוק אברים לכל הדעות.

כדי למנוע חשש חמור זה מכם, צריך לנקוט כמה פעולות:

א. לקשור את הבהמה בחבלים לתקרה או לקיר שלא תיפול בבת אחת בזמן ההימום, ואחרי כן להתיר לאט לאט. ואם זה בלתי אפשרי אזי יש לשים מזרן רך של צמר גפן או גומי מתחת לבהמה, כדי שבנופלה לא יתעורר החשש של "נפולה" וריסוק אברים.

אמנם יש ספק בפוסקים אם הבהמה שנפלה על גבי דבר רך, אם זה מועיל להסיר ממנה דין נפולה. כי כל המנויים בגמרא שאם נפלה עליהם אין עליה דין נפולה, כגון: כיתנא דדייק ונפיץ וכן חול הדק, או תיבנא דלא עביד בזגא, וכן על גבי קטניות, כל זה אמור רק בעוף, כפי שכתבו המפרשים בחולין (נא, ב; נב, א) וכן נראה מהרמב"ם בהלכות שחיטה (פ"ט הי"ד). אבל ביחס לבהמות כבר חקר בשו"ת כתב סופר (סימן ל) אם יש עליה דין נפולה והניח בצ"ע. אבל בדעת תורה (ס"ק ה) מסיק שם להיתר. וכן הובא בשמם בדרכי תשובה (סימן נח). ולכן, בשעת הדחק ולא בנפילה מגובה י' טפחים, אפשר לסמוך על דעת המתירים גם בבהמה שנפלה על דבר רך. אולם בשום פנים אין להקל בזה בלי קשירה ובלי להניח דברים רכים מתחת לבהמה.

ב. נוסף על תקלה חמורה זו, כדאי מאוד להקפיד ולבדוק את המוח של כל בהמה שנשחטה ע"י הימום. והיה אם ימצאו שטף דם חזק ובלתי רגיל במוח, אין להתיר את הבהמה הזו.

אמנם יודע אנכי את הקושי שתנאי זה מעורר, קרי, לבדוק את המוח של כל בהמה שנשחטה לאחר הימום חשמלי, אבל בהתחשב עם מה שמצאנו בזמן הבדיקה הראשונה ועם דעת כל האוסרים, יש לפחות להקפיד על שני תנאים אלו בצורת ההימום הנהוגה אצלכם לפני השחיטה, ואז הנכם רשאים לסמוך על ההיתר של הגרצ"פ פרנק זצ"ל.

וברצוני להדגיש שגם על ידי מילוי תנאים אלה כדי למנוע חשש "נפולה" ומסמוס המוח, אינני שותף לעצם ההיתר של שחיטה לאחר הימום. הן משום שאין לנו אפשרות להתיר את זאת מבחינת ההלכה עצמה, והן משום שעלינו לציית לגדולי ישראל וגאוניו שרי התורה ועמודי ההוראה, הלא המה הגבורים אנשי השם זצ"ל: הגאון הרב דב בער כהנא שפירא מקובנא והגאון ר' יוסף רוזין מרוגטשוב, וכן הגאון ר' חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ"ל, שכתבו במפורש לאסור ללא כל פשרות ותנאים. וכן שאר גאוני ישראל אסרו את ההימום בכל צורה שהיא. אלא שאתם, שקיבלתם למעשה את ההיתר מפיו של הגרצ"פ פרנק זצ"ל ונוהגים על פיו, עליכם לפחות למלא אחרי התנאים דלעיל בכדי למנוע תקלה גדולה וחמורה יותר.

אלה הדברים אשר העליתי במצודתי בנושא חמור זה, ואם כי מבין אנכי את הקשיים בפניהם אתם עומדים, אין להתייאש מסכויי ההצלחה, אם תפעלו במסירות נפש למען העברת הגזירה הרעה הזו מקהל ישראל. וה' יהיה אתכם ויסייע בידי העושים והמעשים לבל יכשלו במאכלות אסורות, והבא ליטהר מסייעין אותו.