אגדת משיח

הגאולה בשער פרק 1 מאגדה למציאות לא מעלמא הדין היא ההיסטוריה המשפחתית של עמיחי בן דוד. בעיני תומכיו ומאמיניו אין זו היסטוריה מהעולם הזה. היא נתפסת כלא הגיונית לילד שגדל תחת תפיסת עולמו של אביו אבשלום בן דוד והפך לאגדה. בשנת 1987 היה אביו מראשוני יוזמי המגעים בין ממשלת הליכוד לאש"פ, מגעים שלימים הבשילו והפכו למתווה אוסלו. אביו היה האדם השלישי בישראל שנכנס לכלא בגין עבירה על חוק איסור המפגשים עם ארגוני טרור, והיה גאה בכך. בקרב מתנגדיו מהמחנה הלאומי, נראו כוונותיו הטובות כתאוות שררה, רדיפת הבלים וזוטות, אבל אבשלום לא מצא בנפשו אלא לפעול למען קידום השלום הישראלי־פלסטיני בכל דרך, ואם שאלו אותו בעניין היה אומר "יפה שעה אחת קודם". את תוצאות טבילת האש המרה הזו, את תוצאות הניסיון לעשות שלום בין עמים שאינם יכולים או מוכנים לכך בשלב זה של ההיסטוריה, אנו רואים היום בבתי הקברות ובבתי החולים. כשאביו של עמיחי האמין בכל ליבו שהוא עושה למען מטרה נעלה, הביטו מתנגדיו בו, בחבריו ובמנהיגיהם, בתדהמה; הרי איך זה ייתכן שאנשים מתונים, הגיוניים, שחייהם מאוזנים בשום שכל, לא מבינים שהשלום שלהם עתיד להמיט אסון על ראש כולנו? חשבו. והמציאות לא איחרה לטפוח על פניהם ברעם מחריש אוזניים. כמות הפצועים וההרוגים האמירה בשל פעולות הטרור הערביות ופעולותיה של ישראל נגד הטרור הערבי. כך, מאמצי השלום קרסו ורבים מבעלי הכוונות הטובות נותרו במבוכתם. "לאליטות אוסלו ולתומכי המדינה הפלסטינית לא משנה שהמזרח התיכון החדש התגלה כחזון בלהות", הצהיר עמיחי בן דוד מעל גלי האתר תוך שהוא ממשש בהיסח הדעת את תמונת אביו הקטנה שבארנקו. "הם לא הכירו בעובדות ולא הצליחו להבין שליבם שגה, מוחם טעה ופעולותיהם היו הרסניות. הם התעקשו להתעלם מהמציאות האיומה שטפחה על פניהם מדי יום". תיקון עוול היסטורי זה, שהיה לאבשלום בן דוד חלק משמעותי ביצירתו, למרות שפעל בתום לב בטרם התרסק החזון האוטופי על סלעי המציאות, הפך למשימתו של בנו. "אני חש חובה לתקן את אשר אבי עיוות בחייו הפוליטיים", אמר לכל מי שהקשיב. *** קו פרשת המים בחיי כל אגדה מתחיל בפרט שלא יַכִּירֶנּוּ מְקוֹמוֹ, שאינו מן העניין. כזה הוא סיפורו של עמיחי, שקבל עם ועולם הצליח לגרום לכך שאת השם "מדינת ישראל", בכל שפה, הוגים בהערכה ובפליאה. עוצמתה של ישראל הרקיעה שחקים בשעה שתבוסה מוחלטת נרשמה לאתוס "המדינה הפלסטינית". במחנהו של בן דוד ידעו היטב שמעולם לא הייתה מדינה כזו והעם הפלסטיני אינו אלא מקבץ אנשים בני העם הערבי, שרובם מהגרי עבודה שהתקבצו בארץ ישראל ששיוועה לידיים עובדות עם העליות הראשונות של היהודים ושלטון המנדט הבריטי ומיעוטם פלחים יהודים שחיו בארץ ואונסו לאסלאם במהלך השנים. "אבל האסון אינו על אחריותך והייסורים לא רובצים על מצפונך", העיר לו פעם מראיין כשהבחין בעצב שירד על פניו של עמיחי, בשעה שדיבר על האסון שאביו היה שותף לו בניסיון תמים להשכין שלום. "האסון אומנם אינו על אחריותי, אבל הייסורים בהחלט מנת חלקי". ברבות השנים צמח בן דוד להיות מנהיג גדול, בעל דעות מוצקות ורעיונות מרחיקי לכת, ששם לעצמו למטרה להביא את מדינת ישראל למקום הראוי לה במשפחת העמים. הצלחתו נרשמה במגוון תחומים. בתחילה נדמה היה כאילו אין כל קשר ביניהם; שינוי מהותי במערכת המשפטית, חקיקת חוקה, הקמת משטר נשיאותי, היחסים החדשים בין הרשויות, הקמת המודל של דמוקרטיית הזכויות והחובות, הנחת התשתית ליצירתה של אומת ישראל המכילה את כל נאמניה, הקמת צר"ל (צבא רובוטיקה לישראל), המהפכה שהצליח להביא לכלכלה המוניטארית, הקמת בית התפילה לכל העמים בהר הבית – כל אלה ועוד הפכו את עמיחי בן דוד לאגדה, ואת המדינה הקטנה תחת הנהגתו למעצמה. מדינת ישראל הפכה לבטוחה בגבולותיה, מוגנת מפני אויביה וכרתה הסכמי שלום עם ידידיה ועם כל מי שהשכיל להבין בעוד מועד את יכולותיה. אך שאלה אחת נותרה פתוחה ומסקרנת – איך נעשו הדברים? מהן הנסיבות שבזכותן פרח? איך הצליח להביס את הקיבעון הפוליטי ששרר עשרות שנים לפניו? זהו אינו רק סיפורו של בן דוד, אלא סיפור של מדינה שגברה על מכשלותיה, פילסה את דרכה בגאון ומתווה מודלים של פעולה בכל תחום אפשרי. האם מדובר רק בשילוב נחישות, אידאולוגיה ומנהיגות? הייתכן שזהו סיפורו של מנהיג לאומי שתרם יותר מכל מנהיג אחר לעיצוב דמותה של מדינת ישראל כפי שהיא מוכרת לנו במחצית השנייה של המאה ה־21? האם באמת הפך בן דוד למנהיג הגדול ביותר שקם לעם ישראל מאז ימי התנ"ך, או שמא אין זו אלא אגדה?