אהבה בכותרות

"זה נכון?"

"ודאי שזה לא נכון." קרלוס סגארה הזעיף פנים לעיתון שבידו וקילל. הוא הביט באביו וראה את הבעת האכזבה על פניו של רודריגו. דיוס, הוא נתן לאביו הרבה סיבות להתאכזב ממנו לאורך השנים, הודה לעצמו קרלוס בצער. אבל זה היה משהו אחר, והוא היה חף מהטענה שהוגשה נגדו.

"אין לי ילד אהבה סודי," הוא אמר בקול. "הסיפור בצהובונים הוא המצאה מוחלטת."

נשימתו של רודריגו חרחרה בחזהו. במזל, הוא שרד אירוע מוחי לפני שנה, והתקף של דלקת ריאות החזיר אותו לבית החולים בחודש האחרון. "אם כך, אתה לא מכיר את האישה הזו, בטסי מילר, לכאורה האימא של בנך?"

בטנו של קרלוס התכווצה, כשזיכרונות שהוא היה אמור לשכוח אחרי כל הזמן הזה עלו בראשו. עיניים חומות מנוקדות בכתמים זעירים ושיער בגוון בין קרמל לדבש זהוב, שצנח בתלתלי משי סביב פנים יפות וסמוקות מתשוקה.

הוא זכר את הרכות הלחה על שפתיה של בטסי ואת אנקות העונג הצרודות שלה, כשהתעלס איתה. היא בחנה את השליטה העצמית שלו במשך שבועות, ובאותו לילה לפני שנתיים – בלילה אחרי שהגשים את חלומו לזכות בתואר בתחרות ליחידים באליפות העולם הבינלאומית הבריטית לטניס – השליטה שלו התנפצה להפליא.

"הכרתי אותה, לזמן קצר, בלונדון," הוא אמר בקול נוקשה. "אבל אני לא האב של הילד שלה."

רודריגו בחן אותו בתשומת לב. "אתה בטוח במאת האחוזים?"

"סי." קרלוס הביט בתצלום של בטסי, בעמוד הראשון של העיתון. אף שהיא לבשה מעיל גשם חסר צורה ושערה הוסתר מתחת לכובע צמר לא מחמיא, הוא חש בפרץ של חום בדמו. עוצמת התגובה שלו הייתה מביכה. מעולם לא היה לו קיבעון על אף אישה, מעולם לא. ולא היה לו עכשיו על סוכנת בית אנגלייה ותמימה, הבטיח לעצמו.

"הסיכוי שהילד שלי שואף לאפס," התעקש. בתצלום, נראתה בטסי מחזיקה ילד, דומה בגילו לאחיין של קרלוס. תווי פניו של הפעוט הוסתרו על ידי כובע המעיל שלו.

לו הייתה בטסי נכנסת להיריון ממנו, למה היא הייתה מחכה עד עכשיו כדי לפרסם את זה? הרהר קרלוס. למה היא לא הייתה מספרת לו על כך קודם? אין ספק שהסבר סביר יותר היה שהיא שיקרה לעיתונות וקיבלה תשלום על הסיפור שלה.

קרלוס נזכר שעזב את הבית שבו שהה בדרום-מערב לונדון מבלי לראות את בטסי שוב, אחרי שבילו יחד את הלילה. אבל הוא לא הצליח לשכוח אותה, וכמה שבועות אחרי שחזר לספרד, הוא שלח לה צמיד מתנה, כמו גם את מספר הטלפון שלו והציע שתתקשר אליו אם תרצה לפגוש אותו שוב. היא לא הגיבה והוא לא ניסה ליצור איתה קשר שוב. קרלוס לא רדף אחרי נשים, ובדרך כלל הוא לא היה צריך. אבל אם בטסי הרתה לו, הוא היה מצפה ממנה ליצור איתו קשר, לפחות כדי לבקש תמיכה כלכלית לילד.

"זו רק דרך נוספת להתרברב ולספר על הכיבושים שלך, מה שצהובונים אוהבים להדפיס," הוא אמר לאביו, כשהשליך את העיתון על המיטה. "יש נשים ששוכבות במכוון עם דמות מוכרת ואז מוכרות את הסיפור לעיתונות."

"אם לא היה לך מוניטין של פלייבוי, אולי האישה הזו לא הייתה בוחרת בך."

מורת הרוח בקולו של רודריגו הרגיזה את קרלוס. הוא חשב על האגף הנוסף שבנה בביתו בטולדו, כדי לספק לאביו מגורים פרטיים. קרלוס שילם על מנת שרודריגו יקבל טיפול רפואי מסביב לשעון מצוות של אחיות, במקום לעבור לבית אבות. הוא קיווה שבכך שיציע לאביו מקום בביתו, הם יוכלו לשקם את מערכת היחסים שלהם, שהייתה קרובה פעם. הוא לא ציפה לסליחה. איך יכול היה, כשלעולם לא יסלח לעצמו על החלק שהיה לו במותה של אימו? אבל הוא הרגיש את ההתרככות ביחסו של רודריגו כלפיו, בחודשים האחרונים. קרלוס קיווה להתפייסות ביניהם, אבל הסיפור בעיתון היה מרשיע, וחוסר האמונה של אביו בו היה כמו סכין בבטן.

הוא קם מהכיסא ליד מיטת אביו וצעד בחוסר מנוחה סביב חדר בית החולים. "מה אתה מתכוון לעשות?" שאל רודריגו.

"המטוס שלי ממתין לקחת אותי לאנגליה, מיד כשאצא מכאן." זה היה צירוף מקרים מוחלט, שקרלוס תכנן נסיעת עסקים לבריטניה. למרבה האירוניה, הוא שקל לחדש את הקשר עם בטסי, ונימק לעצמו שאם יהיה להם רומן, המשיכה שלו אליה תדעך, ללא ספק. עכשיו, היה נחוש למצוא אותה, והעדיפות הראשונה שלו הייתה לפנות למרפאת די-אן-איי, כדי לקבוע בדיקת אבהות.

הוא רצה תשובות, וכשתהיה לו הוכחה שבטסי מילר שקרנית, הוא יגרום לה להתחרט על כך שעשתה ממנו צחוק, נשבע קרלוס בחמת זעם שקטה.

הנהר עלה על גדותיו במהלך הלילה. חודש יוני היה חודש לח ורטוב יחסית לעונה, וגשמים של חודש שלם ירדו בתוך עשרים-וארבע שעות והפכו את הנחל היפה שעבר דרך כפר פראדלינגטון בדורסט, לנהר משתולל.

בטסי ערמה שקי חול סביב דלת הכניסה של הקוטג', אבל הבוקר גילתה שרצפות החדרים בקומה התחתונה היו שקועות מתחת לסנטימטרים של מים חומים מטונפים – אף שלמרבה המזל, המטבח בחלק האחורי של הבית נבנה במפלס גבוה מעט יותר ונותר יבש. המים התנקזו בהדרגה, אך הם הותירו אחריהם שכבה עבה של אדמת סחף שחורה ומסריחה.

סבסטיאן עמד מאחורי השער שבטסי העמידה, בפתח שבין המטבח לסלון. הוא היה כמעט בן חמישה-עשר חודשים וחמוד כל כך. עיני הענבר שלו, ממש כמו עיניו של אביו. אבל בטסי סירבה לחשוב על קרלוס. "אני חוששת שתצטרך להישאר שם, עד שאני אנקה את הבלגן הזה," אמרה לבנה הקטן ורכנה לנשק את תלתליו החומים הכהים.

בטסי שכרה את הקוטג' ולא היה לה מושג לאן יוכלו היא וסבסטיאן ללכת, בזמן שהנזק יתוקן. הכפר היה בכוננות גבוהה מחשש שהנהר יעלה על גדותיו במשך כמה ימים, וצוותי חדשות נהרו לפראדלינגטון כדי לדווח על המצב. כשגררה את השטיח הלח החוצה וזרקה אותו בגינה הקדמית, ראתה את השכנה שלה מדברת עם גבר שאוחז מיקרופון.

בטסי חזרה פנימה וסגרה את הדלת, נזכרת בעיתונאי אחר שניגש אליה לפני כמה ימים, כשדחפה את סבסטיאן בעגלה שלו. פתאום, נזכרה היכן ראתה את העיתונאי הזה קודם.

לפני שנתיים, הוא הגיע לבית דודתה בדרום-מערב לונדון כדי לראיין את קרלוס סגארה, שזכה באותה שנה בתחרות ליחידים באליפות העולם הבינלאומית הבריטית לטניס. בטסי עבדה שם כסוכנת הבית וקרלוס שכר את הבית למספר שבועות במהלך הטורניר, כשדודה אליס נסעה לחו"ל.

אחרי שבילתה את הלילה עם קרלוס, התעוררה בטסי מאוחר למחרת בבוקר, וכשמצאה את עצמה לבד במיטתו, הלכה לחפש אותו. כאב לה במקומות שמעולם לא כאבו לה לפני כן, ומגעו האינטימי של קרלוס הותיר את חותמו וגרם לה להשתוקק להתעלס איתו שוב.

זיכרונות מהלילה ההוא עלו מיד במוחה. איזו טיפשה נאיבית הייתה, היא חשבה במרירות, כשדחפה את המגב על הרצפה ואספה את המים הבוציים אל הדלי.

היא גדלה בצל נישואיהם הרעילים של הוריה וגירושיהם הקשים גרמו לה להיות סקפטית לכל רעיון האהבה. היא יצאה לכמה דייטים עם בחורים שפגשה באוניברסיטה, אך מעולם לא היה לה קשר רומנטי רציני משום שפחדה להוריד את הגנותיה ולהסתכן בפגיעה. ובכל זאת, עמוק בפנים, קיוותה לפגוש את הנסיך שלה – והוא הגיע בדמותו של כוכב טניס גבוה, כהה וחתיך נורא. בפעם היחידה בחייה, הורידה בטסי את הגנותיה, עם קרלוס, והאמינה שיש ביניהם קשר מיוחד. אבל האמת הייתה שהיא הייתה רק עוד אחת בשרשרת נשים. היא שמעה אותו אומר לעיתונאי שהגיע לבית כדי לראיין אותו על ההצלחה שלו, שהיא 'רומן חולף'.

בטסי הסירה את כפפות הגומי מידיה והרגישה גל של ייאוש, כשהביטה סביב הקוטג'. היו לה מספיק דאגות על הראש, בלי התחושה מבשרת הרעות שאחזה בה מאז זיהתה את אותו עיתונאי בכפר. היא הייתה בטוחה שהוא זכר אותה מלפני שנתיים והסקרנות שלו לגבי סבסטיאן הטרידה אותה.

נקישה על הדלת גרמה לה לקפוץ. זה בטח מישהו משירותי החירום, שהגיע לבדוק את התושבים שנפגעו מהשיטפונות, אמרה לעצמה. היא הסתכלה לעבר המטבח וראתה את סבסטיאן יושב על משטח הפעילות שלו. נקישה חזקה נוספת נשמעה והיא צעדה לעבר דלת הכניסה. מבעד לשמשות הזכוכית הקפואה, הצליחה להבחין בדמות גבוהה, ובאופן מוזר, ליבה החל להלום.

"היי..." קולה של בטסי נמוג כשהיא פתחה את הדלת – ובהתה בקרלוס.

הלם הקפיא את דמה. לא ייתכן שזה הוא. הוא לא ידע היכן היא גרה ואין שום סיבה שהוא יחפש אותה. אין שום סיבה שהוא יהיה מעוניין, בכל מקרה. היא שכחה כמה מהמם הוא. לא שהצליחה לשכוח אותו. אבל פנים אל פנים, קרלוס סגארה היה חתיך הורס פי אלף יותר מהגבר שרדף את חלומותיה באופן קבוע.

עיניה סקרו את תווי פניו הקשים, את יופיו הגברי. את עצמות הלחיים החדות מעל למישורי פניו החלולים, את הלסת המרובעת שמכוסה בזיפים כהים, ואת הפה שידעה שהוא יכול להיות חושני או אכזרי, אבל עכשיו נמשך להבעה עגומה, שגרמה לליבה של בטסי לשקוע.

המראה המהמם של קרלוס והתהילה שלו ככוכב ספורט אגדי, שלא לדבר על המוניטין שלו כפלייבוי, גרמו לכך שהוא הופיע לעיתים קרובות בירחוני סלבריטאים. בטסי שנאה את עצמה, בכל פעם שנכנעה לסקרנות שלה וקנתה ירחון שעליו התנוססה התמונה של קרלוס, שכונה 'הגבר הסקסי ביותר בספרד', על השער. אבל היא נמשכה אליו באופן בלתי נשלט, ברגע שראתה אותו לפני שנתיים, ועכשיו נבהלה כשגילתה שההשפעה שלו עליה לא פחתה.

היא הרגישה רטט בירכתי בטנה, כשמבטה ננעל בעיני הענבר שלו, שבהקו מתחת לריסים עבים וכהים.

אבל לא היו אלה רק עיניו שגרמו לה לחשוב על חתול בר. היא דמיינה את הגוף הצר והשרירי, המושחז לשלמות גופנית, שהפך אותו לספורטאי מעולה. במעגל הטניס, הוא זכה לכינוי 'היגואר' בגלל מהירותו על המגרש וכיוון שהיה בלתי צפוי. אף פעם, אי אפשר לדעת על מה יגואר חושב, וכך היה גם עם קרלוס סגארה.

בטסי בלעה בחוזקה וסרקה בעיניה את החליפה האפורה והאלגנטית של קרלוס. כמה סנטימטרים ממכנסיו היו לחים ונעלי העור החומות שלו היו מכוסות בבוץ. "היית צריך לנעול מגפיים." היא נשכה את שפתה, כשהבינה שזו דרך מוזרה לקבל את פניו אחרי שנתיים. "למה אתה כאן?"

גבותיו הכהות זינקו למעלה. "רק עכשיו הגעתי לאנגליה ולא הייתי מודע לשיטפונות, שפגעו בחלק זה של המדינה."

המבטא המודגש שלו שלח צמרמורת בעורה של בטסי. היא הרגישה את הדופק פועם בבסיס גרונה והרימה את ידה להסתיר את התגובה המסגירה של גופה אליו.

מבטו הקשה של קרלוס בחן את חולצת הטריקו הגדולה ואת מכנסי המיזע הדהויים שלה. היא לבשה בגדים ישנים, כי ידעה שהיא צפויה להתלכלך במבצע הניקיון. הוא הציץ במגפיה המלוכלכים בבוץ ופיו השתטח לקו ישר. בטסי התנגדה לפיתוי להסיר את הצעיף שקשרה על שערה. היא נראתה נורא, אבל לא היה אכפת לה מה קרלוס חשב עליה, הבטיחה לעצמה.

"השיטפונות היו סיפור גדול בתקשורת. אני מופתעת שלא קראת על כך." היא הביטה בעיתון שנשא מתחת לזרועו. "אם היית קורא, אולי היית מצליח להציל את החליפה שלך."

"לעזאזל עם החליפה שלי." נימת קולו של קרלוס הייתה חריפה. "את מנסה להיות מצחיקה?"

היא מצמצה. "מה זאת אומרת?"

הוא דחף את העיתון לידה ונכנס אל הקוטג', מבלי לחכות שתזמין אותו להיכנס.

"דיוס..." הוא מלמל כשהציץ לסלון. באמצע הספה בצבע שמנת היה כתם חום וריח לא נעים התפשט בחדר. "אני מנחש שיהיה יקר לתקן את נזקי השיטפון האלה. זאת הסיבה שעשית את זה?" דרש.

"מה עשיתי? אני לא מבינה." בטסי נרתעה מהברק הקטלני בעיניו של קרלוס. היה ברור שהוא כועס. שוב חשה תחושה מבשרת רעות.

היא הביטה בעמוד הראשון של העיתון. זה היה אחד הצהובונים המחרידים ביותר וליבה הוטח על צלעותיה, כשהכותרת זינקה לעיניה.

בנו הסודי של כוכב הטניס סגארה!

הייתה שם תמונה של בטסי, עומדת מול הקוטג' כשהיא מחזיקה את סבסטיאן בזרועותיה. התמונה הייתה מטושטשת למדי, ובנה לבש חליפת גשם כשהכובע מורם על ראשו, כך שפניו היו מוסתרים ברובם.

מיד חשבה על העיתונאי שנשא שקי חול במעלה שביל הגינה ועזר לה לערום אותם על הדלת.

"לא אכפת לך שאני אצלם, נכון?" שאל. "אני מכין כתבה על השיטפונות לעיתון מקומי והעורך אוהב לכלול תמונות שמייצגות את האלמנט האנושי של הסיפור."

בטסי הרגישה שהיא לא יכולה לסרב לו, אחרי שעזר לה. העיתונאי שאל אז, כדרך אגב, מה גילו של סבסטיאן והעיר על עורו הכהה. אבל היא בטוחה שהיא לא אמרה שום דבר, שהוביל אותו לנחש שקרלוס סגארה הוא אביו של בנה.

"אני לא יודעת איך הסיפור הזה הגיע לעיתונים," היא אמרה בקול רועד. "מעולם לא אמרתי לאף אחד, שסבסטיאן שלך."

קרלוס נחר בבוז. "ודאי שאת יודעת. כמה כסף קיבלת עבור הזבל הזה, שמאשים אותי בנטישת הילד שלי?"

"אני לא – " היא השתתקה, כשקרלוס חתך את ידו באוויר בחוסר סבלנות.

"אתמול בלילה, קיבלתי מידע שהסיפור שיש לי ילד סודי עומד להתפרסם בצהובונים הבריטיים. איחרתי את המועד לבקש צו מניעה משפטי, כדי למנוע את פרסום הסיפור," הוא אמר בתמציתיות. "המודיע שלי אמר שה'סקופ' נחשף על ידי עיתונאי מנוול בשם טום וויין, שמאמין שיש לו חשבון לסגור איתי, מאחר שהוא מאשים אותי שפוטר מעבודתו ככתב ספורט. הוא כתב המון שקרים על הסיבות שלי לפרוש מטניס תחרותי והתלוננתי בפני העיתון שהוא עבד בו."

"אני לא יודעת מה שמו של העיתונאי," הפטירה בטסי. "הוא הסתובב בכפר לפני כמה ימים ואמר לי שהוא עובד בעיתון מקומי. הוא נראה מוכר וזכרתי שראיתי אותו פעם, בבית דודתי בלונדון."

לסתו של קרלוס התקשחה. "את מצפה שאאמין לך?" שאל בציניות. "ברור שאת וויין תכננתם את הסיפור הזה, שיש לי ילד סודי. אני מניח שהוא הבטיח לך שהצהובונים ישלמו לך הון, אם תגידי שאני האב של התינוק שלך? אבל זה לא יצליח לך. אני רוצה בדיקת אבהות. וכשתהיה לי הוכחה שהילד אינו שלי, אני אתבע אותך על הוצאת דיבה."

לעיתים קרובות, ניסתה בטסי לדמיין את תגובתו של קרלוס אם תספר לו על בנו. סבסטיאן גדל מהר וכבר פיתח אישיות משל עצמו. העציב אותה, שאביו לעולם לא יכיר אותו. המצפון שלה הציק לה. אולי הייתה צריכה לתת לקרלוס את ההזדמנות להחליט אם הוא רוצה להיות מעורב בחיי סבסטיאן. אבל רק לאחרונה, הוא התראיין לטלוויזיה והצהיר שאין לו שום רצון להתמסד ולהקים משפחה. בטסי ראתה בזה הוכחה שהוא לא יתעניין בבנו. ומלבד זאת, לא הייתה לה שום דרך ליצור קשר עם קרלוס, אחרי שחזר לספרד.

היא הניחה שהיא יכלה לנסות ליצור איתו קשר דרך חברת הניהול שלו, אבל היא לא עשתה זאת מכיוון שהחשש העמוק ביותר שלה היה שקרלוס עשוי להחליט שהוא אכן רוצה את סבסטיאן וינסה לקחת ממנה את הילד. בטסי ידעה איך זה להיות במרכז מאבק על משמורת. הוריה נלחמו עליה, והיא הרגישה קרועה בין שניהם. היא הייתה נחושה לחסוך מסבסטיאן סבל דומה.

עכשיו, חשה הקלה על תגובתו של קרלוס, שאישרה את מה שניחשה: אבהות לא קסמה לו כלל. אבל ההאשמה שלו, שהיא מכרה את הסיפור שלה לעיתונים, עוררה בה זעם.

לרגע, חשבה להכחיש שסבסטיאן הוא בנו של קרלוס. ואז אולי הוא ילך ויעזוב אותה בשקט. אבל אם יממש את האיום שלו ויתבע אותה על הוצאת דיבה, האמת בהכרח תצא לאור.

היא הרימה את סנטרה ופגשה בהתרסה במבטו הכועס של קרלוס. "בדיקת אבהות תוכיח שאני דוברת אמת. סבסטיאן הוא הבן שלך."

קרלוס היה המום מתגובתה הנחרצת של בטסי, אך הזכיר לעצמו שהיא מוכרחה לדבוק בטענתה, שהוא האב של הילד שלה. היא חייבת להבין שהיא לא תצליח בהאשמת השווא הזו.

"בילינו יחד לילה אחד והשתמשתי באמצעי מניעה, בשתי הפעמים שעשינו סקס," הוא אמר בקצרה. "למעשה, זה יהיה נס, אם נכנסת להיריון ממני."

היא הנהנה. "אני לא יודעת איך זה קרה, אבל אני מסכימה שהבן שלנו הוא באמת נס." היא חצתה את החדר, למקום שבו עמד השער, והושיטה את זרועותיה אל בנה. "נכון, חמוד? אתה הנס הקטן של אימא."

קרלוס התקשח, כשהביט בילד הקטן מדדה אל השער ומרים את זרועותיו אל בטסי. היא הרימה אותו ואיזנה אותו על מותניה.

"זה סבסטיאן."

הגאווה הרבה בקולה והמבט האוהב בעיניה כשחייכה אל התינוק, עוררו דבר מה בחזהו של קרלוס. לפני זמן רב, חייכה אליו אימו באותה גאווה אוהבת.

הוא הדף את הזיכרון כשהביט בילד הקטן, שהיו לו עיני ענבר גדולות ותלתלים כהים, והיה דומה להחריד לאחיינו של קרלוס. בנה של אחותו, מיגל, היה בן שנתיים, והוא הניח שהילד של בטסי היה צעיר ממנו בכמה חודשים – ופירושו של דבר שהיא נכנסה להיריון לפני כשנתיים.

"הוא שלך," אמרה בטסי בשקט. "הוא כמעט בן חמישה-עשר חודשים. הוא נולד בשבעה-עשר באפריל, בדיוק תשעה חודשים אחרי ששכבנו. לפני שתציע, שאולי שכבתי עם גבר אחר בערך באותו זמן – לא עשיתי את זה. הייתי בתולה ולא הייתי עם אף אחד, אחריך."

זה בלתי אפשרי, הבטיח קרלוס לעצמו.

הוא היה מודע לכך שליבו פועם בחוזקה, כאילו שיחק משחק טניס בן חמש מערכות. העובדה שהילד הזה דומה לאחיין שלו לא הוכיחה דבר. סבסטיאן יכול היה לרשת את עיניו החומות מאימו.

אבל כשבטסי ניגשה אליו כשהיא נושאת את בנה, גילה קרלוס שעיניו של הילד בצבע ענבר, בדיוק כמו שלו.

משהו דומה לבהלה אחז בו. לא ייתכן שהוא אב לילד. הוא בילה את חייו הבוגרים בהימנעות מכל אחריות.

עלו בראשו זיכרונות מלפני שנתיים. הוא היה בשיא הקריירה שלו. הוא ניצח במעגל הטניס הבינלאומי, יותר מכל שחקן אחר. אבל גביע הזהב המיוחל מטורניר לונדון, נמנע ממנו. זה היה הניצחון היחיד שרצה יותר מכול והשאיפה הגדולה שלו הייתה לזכות בטורניר, לזכרה של אימו.

הוא שכר בית בלונדון, קרוב למועדון הטניס, והתאמן שם שבועיים לפני תחילת הטורניר. אבל הנחישות שלו להימנע מהסחות דעת ולהתמקד במשחק נסדקה, אחרי שברונטית צעירה ומושכת קיבלה את פניו.

"אני סוכנת הבית, בטסי מילר," הציגה את עצמה בחיוך ביישני. "אל תדאג," מיהרה להבטיח לו, כשהוא הזעיף את פניו. "אני מבטיחה שלא תרגיש בנוכחותי בבית."

עורה היה בצבע קרם בהיר והסומק הוורוד שהתפשט על לחייה משך את תשומת ליבו. הרושם הראשוני שלו, שהיא אך ורק מושכת, היה רחוק מאוד מהאמת, הבין. סוכנת הבית הייתה יפה, בפניה הרעננות, וסקסית בעיניו.

היא הייתה קטנה וגזרתה הייתה צרה ולא כחושה כפי שהיה אופנתי. עיניו נמשכו אל תפיחת שדיה, לפני שהוא הוריד את מבטו אל שקע מותניה הצרים ולירכיה המלאות.

כשהחזיר את עיניו אל פניה, הסומק על פניה העמיק והוא זיהה מודעות בהבעתה. זה קרה לו כל כך הרבה פעמים, שהוא לא הופתע אף פעם. לעיתים רחוקות, סקרנה אותו אישה. אבל משהו בבטסי עורר את הליבידו השחוק שלו.

"אל תהיי בטוחה יותר מדי," הוא מלמל. "אי אפשר שלא להבחין בך, בטסי מילר."

דיוס! קרלוס כפה על המחשבות שלו לחזור להווה, לקוטג' שניזוק מהשיטפונות. האישה שעמדה מולו נראתה כמו דמות מרומן דיקנסי, בבגדיה הישנים והמטונפים ושערה שמוסתר מתחת לצעיף. אך אף שבטסי לא התאפרה וחסרה את הזוהר ואת התחכום של המאהבות הרבות שלו בעבר, יופייה הטבעי והחושניות המולדת שלה, הדליקו אש בתוכו.

לתדהמתו, הוא הרגיש שגופו התעורר לחיים. למה היא? תהה בזעם. הוא עבר תקופה חלשה אחרי שזכה באליפות והליבידו שלו צנח לתהום. למעשה, הוא לא שכב עם אף אישה אחרת, מאז בטסי.

ההבנה המזעזעת לא הועילה לכעס שחש.

"מעולם לא הייתה לי בעיה עם קונדום, בעבר," אמר בקול חמור. "ואם אכן זה קרה, למה לא סיפרת לי, כשגילית שאת בהיריון?"

"נודע לי רק כמה שבועות אחרי שחזרת לספרד." היא נשכה את שפתיה. "ראיתי אותך מתראיין בטלוויזיה, זמן קצר לאחר שהודעת על פרישתך מטניס תחרותי. לפני זה, היו שמועות בתקשורת שאתה מתכנן להינשא לחברה שלך, הדוגמנית לורנה לופז, ולהקים איתה משפחה."

קרלוס נחר בבוז. "היה לי רומן קצר עם לורנה, אבל הוא נגמר לפני שנסעתי לאנגליה להתכונן לאליפות. הבהרתי שאין שום סיכוי שאינשא לה אי פעם, אבל היא לא הסכימה להשלים עם זה ואמרה לעיתונות שאנחנו מאורסים."

בטסי הנהנה. "אמרת למראיין שאתה 'זאב בודד' ושאתה לא מתכוון להתחתן או להביא ילדים לעולם. הבנתי אז, שלא תרצה את התינוק שלך."

זה לא יכול להיות נכון.

קרלוס העביר את ידו בשערו. כשראה את כותרת העיתון ההיא, הוא היה בטוח שהטענה שיש לו ילד סודי אינה נכונה. עכשיו, לא ידע מה לחשוב. בטסי שקרנית טובה מאוד, או שהיא אומרת את האמת והילד שהתפתל בזרועותיה היה בשר מבשרו.

"חמוד, אני לא יכולה להוריד אותך על הרצפה המלוכלכת הזו," מלמלה בטסי וניסתה להרגיע את הילד הקטן, שהחל לקטר.

אומנם סבסטיאן היה רק בן חמישה-עשר חודשים, אבל הוא כבר הראה סימנים לכך שהוא עקשן. האם ירש את התכונה הזו ממנו? תהה קרלוס.

"דאגתי שנערוך בדיקת אבהות," הוא אמר בפתאומיות. "רופא ממתין במלון קרוב לכאן, כדי לקחת את הדגימות הדרושות, ומרפאת די-אן-איי הבטיחה תוצאות תוך עשרים-וארבע שעות."

"מה אתה מתכוון לעשות, אם התשובה תהיה חיובית?" שאלה בטסי. "אם אתה מתכוון להתייחס לסבסטיאן רק כאחריות, או גרוע מזה, כאי נוחות, עדיף שלא תעשה את הבדיקה. אתה יכול ללכת עכשיו ולשכוח ממנו."

"האם חוסר הרצון שלך נובע מהעובדה שאת יודעת שהבדיקה תוכיח שאת משקרת?" לסתו התהדקה. "את טענת בציבור שאני האב של הילד שלך ואני נחוש לנקות את שמי."

כתמי זעם התלקחו על לחייה. "אני נשבעת, שלא היה לי שום קשר לסיפור בצהובונים."

"זה לא יכול היה לקרות בזמן גרוע יותר." קרלוס לא הצליח להסתיר את תסכולו. "הערב יש מסיבה בלונדון, להשקת הסניף בבריטניה של חברת ניהול הספורט שלי. חברת ולוז מייצגת כמה מהשמות הגדולים ביותר בעולם הספורט. אבל עכשיו, היושרה שלי מוטלת בספק. אני רוצה את האמת, ובדיקת אבהות היא הדרך היחידה שבה אוכל להיות בטוח שאשיג אותה."

"בסדר." עיניה של בטסי לא עזבו את עיניו. "אני בהחלט בעד האמת. אבל איך נוכל לצאת, כשהכפר מוצף? אני מופתעת שבכלל הצלחת להגיע לכאן."

"הגעתי לפראדלינגטון במסוק וחציתי שדה ברגל, כשהכביש הראשי היה חסום." קרלוס צעד לעבר דלת הכניסה ועיוות את פניו, כשנעלי העור האיטלקיות שלו שקעו בשכבת הבוץ שעל הרצפה. "בואי נלך."

"ברור שאתה לא יודע שום דבר על ילדים קטנים, אם אתה חושב שאני יכולה סתם כך לצאת מהבית."

קולה הלגלגני של בטסי עצר אותו.

"אני צריכה לארוז תיק לסבסטיאן ולהכין בקבוק פורמולה בשבילו."

הפעוט הפסיק להתפתל בזרועותיה ובהה בקרלוס. הוא היה ילד יפהפה. קרלוס שוב היה המום מהדמיון העז של סבסטיאן לאחיינו.

הוא צעד חזרה אל בטסי, מרגיש דחף שהוא לא היה יכול להסביר כשבחן את לחייו התפוחות של בנה ואת רעמת תלתליו הכהים. "אני אחזיק אותו בזמן שתארגני את מה שאת צריכה," אמר.

היא היססה. "אולי הוא לא ירצה להיות עליך. הוא נזהר מזרים."

קרלוס הושיט את ידיו ולקח ממנה את הילד הקטן, שכן הסכים לבוא אליו. היה לו קצת ניסיון, לאחר שאחותו כפתה עליו להחזיק את האחיין שלו, מאז מיגל היה תינוק קטן.

הדמיון הרב בין שני הילדים יכול להיות צירוף מקרים, הוא הבטיח לעצמו. הוא לא התכוון לקפוץ למסקנות לפני בדיקת הדי-אן-איי. למרות זאת, הרגיש תחושה חזקה של זיהוי, כשמבטו ננעל על עיני הענבר של סבסטיאן.

בטסי שאלה מה הוא מתכוון לעשות, אם תהיה לו הוכחה שהוא האב של התינוק שלה. עד שנכנס לקוטג', לא ראה זאת כאפשרות אמיתית. אבל היא נשמעה כל כך בטוחה, שהוא נאלץ להשלים עם כך שזו האמת. ואם זה היה... אם סבסטיאן היה שלו... קשת של רגשות סותרים עלתה בקרלוס, אבל החזקה והלא צפויה ביותר, הייתה הצורך לגונן. מאז היה נער, הוא לא זכה לתמיכה אותה רצה נואשות מאביו, ואף הטיל ספק בכך שרודריגו אהב אותו בכלל. אם סבסטיאן שלו, הוא יכיר בבנו ויאהב אותו ללא תנאי.