אהבה קנויה

אנג'י בלסינג לא הרגישה מבורכת במיוחד באותו בוקר יום ראשון קיצי ונאה. למעשה, השמש המזהירה עשתה לה כאב ראש. ואולי יחסיה עם פול הם שעשו לה את כאב הראש דווקא.

היא ישבה לה במרצדס קופה שלו, מוסעת לדירה שחלקה עם חברתה הטובה ביותר ושותפתה לעסקים, פרנסין מורגן – בחירה שלה, מפני שהיא לא רצתה לצאת עם פול למרוץ יאכטות – ובמקום לחשוב עד כמה שפר עליה מזלה שהיא נושא אהבתו של אחד הרווקים המבוקשים ביותר בסידני, הרי שהיא חשבה על התנ"ך החדש של פרנסין: שוק הנישואים אחרי שלושים – מציאת הבעל המתאים לך.

במהלך שלוש השנים האחרונות היא היתה בת זוגו של פול אוברטון.

בלי הצעת נישואים.

החלק הבעייתי בעיקר היה שאם היה יורד ברגע זה על ברכיו ומציע לה נישואים, אנג'י לא היתה בטוחה שהיתה עונה בחיוב.

"אל תשכחי שיש לנו ארוחת ערב של גיוס תרומות ביום שישי בערב," זרק לעברה בזמן שנכנס לרחוב שלה בקרימורן, שכונה שהיתה בדרכו למועדון היאכטות המלכותי בחוף הצפוני.

עוד פוליטיקה, חשבה אנג'י. בדיוק כמו המסיבה אמש. הכל אצל פול קשור לפוליטיקה, ליצירת קשרים בעלי השפעה, בניית רשת רצינית שתתמוך בבוא היום בשאיפה שלו להיבחר לפרלמנט. הקריירה הנוכחית שלו כעורך-דין לא היתה קשורה כלל לאהבת החוק. היא נועדה להציג ברבים את כישוריו הרטוריים, צעד לקראת מה שבאמת רצה.

"אנג'י...?" הוא שלח לעברה מבט קדורני, קצר רוח כלפי השתיקה שלה.

"כן, פול. זה מסומן בלוח שלי," אמרה בצייתנות, שונאת את האופן בו היתה לא יותר מקישוט על זרועו באירועים מהסוג הזה. "ויש לנו בלט ביום רביעי בערב," הזכירה לו, חשה הקלה על שיש לפחות משהו שהיא שמחה לעשות.

"אני חושב שלא אוכל להגיע. התיק שעליו אני עובד השבוע זקוק להמון הכנה. משפט גדול, כמו שאת יודעת, והתקשורת תכסה אותו."

אנג'י חרקה שיניים. בלט היה הדבר שלה. אבל, כמובן, זה לא חשוב כמו הקריירה שלו. הוא היה יכול להתכונן למשפט היום, במקום לצאת למרוץ היאכטות, למרות שכמובן שלא יעלה על דעתו של פול לוותר על אחד התענוגות שלו.

"קחי אתך את פרנסין," הציע במאור פנים.

"בטח!" סיננה. אין טעם להתווכח. בזבוז זמן.

הוא עצר את המרצדס ליד בניין הדירות שלה, בלי לכבות את המנוע, דבר שפירושו שהוא לא מתכוון לצאת ולפתוח את הדלת בפניה. אנג'י תהתה אם הרומנטיקה עזבה את מערכת היחסים שלהם אחרי שלוש שנים. האם הוא לוקח אותה כמובן מאליו?

פול זרח לעברה בחיוך זועף. "אני מקווה שהבחילה תעבור לך בקרוב."

התירוץ שלה לבלות את היום בלעדיו.

היא חייכה אליו. "גם אני."

הוא לא ינשק לה. לא יוכל להרשות לעצמו להידבק בחיידק כלשהו כשהמשפט בפתח.

"את באמת נראית קצת ורודה," הטעים באהדה. "אנג'י, תשמרי על עצמך."

הוא לא ישמור עליה, חשבה.

"אני אתקשר אלייך במשך השבוע," הוסיף.

בטח, לבדוק אם אני בסדר לקראת יום שישי בערב כשתזדקק לי שוב.

"בסדר," אמרה וניסתה להתעלות מעל המחשבות הקטנוניות שלה.

פול היה הגבר הנאה ביותר שפגשה מעודה: גבוה, רחב כתפיים, מרשים בשניה, שיער גלי כהה משוך לאחור, ממה שתמיד נראה לה כמצח אצילי, עיניים כהות כובשות שעצרו נשימה בתבונה שקרנה מהן, פנים גבריים חזקים שהשלימו את מבנה הגוף המאוד גברי. הוא בא ממשפחה עשירה, היה עשיר בעצמו והיא יכלה לחלוק אתו עתיד מזהיר אם רק היה מציע אפשרות כזו.

"שיהיה לך יום נחמד," אמרה במאולץ ואז פתחה את הדלת ויצאה מתוך המכונית.

היא התבוננה בו כאשר עזב – גבר נהדר במכונית נהדרת – ותהתה ברצינות אם פול רואה בה אשה נהדרת. היא ודאי הקרינה את הדימוי הנכון: גבוהה, שיער בלונדי ארוך, רזה מספיק כדי ללבוש כל בגד בצורה יפה, למרות שגזרתה היתה מלאה מכדי שתוכל להיחשב בעלת גזרה של דוגמנית, עור טוב שאינו זקוק למייקאפ לכיסוי פגמים, פנים בעלי מבנה עצמות מרשים שתמיד מצטלם טוב למרות שהיא לא חשבה עצמה ליפהפיה. עיניה היו הנכס המצודד ביותר שלה, ודאי בגלל שהיו בצבע ירוק בלתי רגיל.

כאשר מדובר בהתארגנות לקראת הופעה בציבור, היא היתה טובה, לאחר שלמדה שהאמנות הזו היא נכס בסוג העסק שלה. אנשים שמגייסים עזרה בתשלום של חברה לעיצוב פנים בוטחים יותר באשת מקצוע מטופחת שלבושה בתואם צבעים נאה. אין ספק שהיא נשאה את התדמית שפול אהב, אבל האם באמת יש בה את התוכן המתאים בשבילו כדי להיחשב ראויה לנישואים?

האם די בהיותה אשת קריירה מצליחה?

אין ברקע שלה משפחה עשירה. אין קשרים פוליטיים. ההורים שלה היו אמנים שמחו נגד מדיניות הממשלה, מאושרים בכך שבתם קיבלה החלטות בכוחות עצמה, אבל בעצם נטו לכיוון חברה אלטרנטיבית. הם לא היו האנשים המתאימים לשמש חותניו של פול, למרות שאנג'י ידעה שהוריה לא היו מנסים להיכנס לאור הזרקורים שלו.

מלבד זאת, הם חיו רחוק מאוד, בביירון-ביי. הם מעולם לא היו גורם במערכת היחסים שלה עם פול, לא כפי שהיו הוריו, שלכאורה, קיבלו אותה. אבל האם היא מתאימה להיות בת זוג לחיים? חשוב יותר, האם היא רוצה להיות בת זוגו לחיים של פול?

פעם זו היתה מחשבה מסחררת.

היום אנג'י לא היתה כל-כך בטוחה.

למעשה, היא התחילה להרגיש שאולי בזבזה שלוש שנים על חלום ורדרד שהחל לקמול בשוליים. היא עשתה את דרכה אל הבניין, תוהה אם פרנסין מצאה אמש את הגבר המתאים שלה בארוחת ערב לשישה – קבוצה של פנויים בני שלושים ומשהו שרצו לפגוש בני זוג, שהיתה דרכה החדשה של חברתה למציאת בעל.

היא מצאה את פרנסין יושבת על המרפסת הצופה אל המפרץ, עיתוני יום ראשון פזורים על השולחן לפניה, ספל של קפה בידה, וקדרות של כשלון מפריכה כל עניין בבוקר נאה זה או במשהו אחר. שערה הכהה המתולתל היה סבוך. כתמי מסקרה מהערב הקודם העניקו לעיניה מראה חבול. כתפיים שחוחות הוסיפו למראה הדחיה.

"שוב לא הצלחת?" שאלה אנג'י באהדה, יוצאת אל המרפסת.

"יותר מדי רציניים. לא היו ניצוצות," היתה התשובה חסרת החיים.

גברים בני שלושים-ומשהו היו ודאי נואשים להרשים בדיוק כפרנסין, חשבה אנג'י. "אולי הם יהיו רגועים יותר בפגישה שניה."

"משע...ממים." פרנסין גלגלה עיניים לעברה. "והם היו מתנפלים עלי בשניה אם הייתי נותנת להם הזדמנות שניה. כולם מתים לשחק קצת."

"טוב, נראית לוהטת אמש בשמלה האדומה."

עוצרת נשימה, חשבה אנג'י, הבד נצמד אל גופה המחוטב של פרנסין, והמחשוף הפרובוקטיבי עשה צדק עם חזיית הפוש-אפ החדשה שקנתה. גזרתה היתה זעירה אבל אין ספק שהיתה נשית מאוד. פנים יפים. שיער נהדר. פרנסין היתה פצצה כאשר החליטה להיות מושכת בצורה אגרסיבית.

"אני רוצה להדליק אש אצל הבחור הנכון כאשר אפגוש אותו," הסבירה. "זה מה שכתוב בספר. להתבלט מעל ההמון. להיות חיובית וזכורה לטובה. תמיד תיראי במיטבך."

"זה לא בדיוק מה שאת עושה הבוקר," הקניטה אנג'י, מנסה לעודד אותה. "מה היה קורה אם הייתי נכנסת עם חבר של פול?"

"אז הייתי דופקת לעצמי את ההזדמנות. אני פשוט בדכאון קל. חוץ מזה, את לא צריכה להיות כאן בכלל. מה קרה למרוץ היאכטות?"

היא משכה בכתפיה. "לא התחשק לי."

"יש כאלה שקל להן," הפטירה פרנסין בקול אפל ואז הטיחה את ידיה על השולחן וקמה על רגליה. "בסדר. אני הולכת להתארגן. הולכת למכון הכושר. להראות את עצמי ברבים. אני עושה את זה." זעף נחרץ נשמע בקולה ונראה על פניה כאשר צעדה לכיוון חדר הרחצה.

"אולי גם את צריכה להירגע קצת." המילים יצאו מפיה של אנג'י לפני שחשבה עליהן.

פרנסין הסתובבה אליה, יורקת אש. "אל תתני לי עצות! לך יש גבר כל-כך הרבה זמן שאת לא יודעת מה אני מרגישה, אנג'י. או איך זה לצאת לפגישות. ואני לא אסתפק בכל אחד!"

"בטח שלא," הסכימה אנג'י במהירות, לא בטוחה אפילו שהסתפקות בפול מהווה אופציה. הביטחון שלה בהתאמה שלו לה התרופף בזמן האחרון.

"כל השנים האלה, בניית העסק שלנו, את בעצמך אמרת שאני אשת שיווק מזהירה כאשר מדובר בחברת העיצוב שלנו," אמרה פרנסין בלהט.

"זה נכון," אישרה אנג'י.

"אפילו הצלחתי להשיג לנו את חוזה פולברייט."

חוזה רציני, שווה המון כסף לחברה.

"אז הייתי צריכה להיות מסוגלת לשווק את עצמי ולהשיג את התוצאה הרצויה לי," אמרה פרנסין בהחלטיות. "פירוש הדבר שאני צריכה למכור לבעל לעתיד שלי את מה שייראה לו מצודד. ותני לי להגיד לך שאני לא אשאיר אפילו אבן אחת על מקומה. אני בת שלושים ואני רוצה בעל וילדים בעתיד שלי."

בהכרזה נחרצת זו, פרנסין נכנסה לחדר הרחצה.

שתיהן היו בנות שלושים, חשבה אנג'י, לוקחת למטבח את הספל הריק של חברתה מתוך כוונה להכין לעצמה קפה טרי. שתיהן בילו את שנות העשרים שלהן בבניית העסק, בעבודה קשה, בהתקדמות בעולם. חוזה פולברייט הוכיח שהגיעו אל הרמה העליונה בתחום שלהן – קבלת העבודה של התאמת צבעים במתחם חדש ומדהים של דירות יוקרה שהוקם בסמוך לקו החוף של הנמל. ההצלחה הזו היתה צריכה להיות מתוקה מאוד. והיתה. אבל הן היו גם נשים, וסדר העדיפויות השתנה בתכלית כאשר השעון הביולוגי שלהן החל לתקתק.

אנג'י אמרה לעצמה שוודאי לא היתה צריכה להרגיש כל-כך לא מרוצה עם פול. אז מה אם ההתרגשות והתשוקה של השנה הראשונה שלהם יחד התפוגגו! זה ודאי קורה בכל מערכת יחסים, מפנה מקום לתחושה נינוחה של יכולת לסמוך זה על זה. זה לא מציאותי לצפות שהכל יהיה מושלם. האם לא השלימה עם העובדה ששמירה על משהו טוב דורשת לא מעט פשרות?

אלא שפול מעולם לא התפשר.

היא לא הבחינה בכך בתחילה. עכשיו ודאי הבחינה בזה יותר מדי. אבל אם היא תיפרד ממנו... היה מפחיד לחשוב על עצמה כפנויה שוב, יוצאת אל סצנת הפנויים והפנויות. ההתמסרות המלאה של פרנסין למשימה שלה היתה קיצונית מדי, ובכל זאת... האם תתחיל להרגיש נואשת באותה מידה, בהתחשב בכך שאין הרבה גברים פנויים מתאימים?

אולי כדאי שתודה לאלוהים על פול במקום להיות ביקורתית כל-כך.

אבל הוא מעולם לא העלה את עניין הנישואים.

שלוש שנים...

האם יציע לה נישואים אי-פעם?

האם היא סתם מישהי נגישה בשבילו, מישהו שיזרוק כאשר יגיע הזמן להתחתן עם מישהי שתתאים לשאיפות שלו?

מכונת הקפה צפצפה והיא מזגה לעצמה משקה ויצאה שוב אל המרפסת, מוחה מלא ספקות.

העיתונים לא הסיחו את דעתה. אנג'י התרכזה בחוזה פולברייט, מתכננת כיצד להתמודד עם הפגישה המתוכננת עם הוגו פולברייט עצמו, שנועדה להתקיים ביום חמישי הקרוב בבוקר. יזם הנדל"ן המיליארדר יהיה ודאי תובעני והיא תצטרך להרשים אותו בתשובות שלה. לפחות בזה היתה בטוחה.

פרנסין יצאה, מפזזת ונינוחה יותר, במכנסיים קצרים וגופיה חושפת בטן עשויים לייקרה בצבע ליים, מוכנה לצאת למכון הכושר. "החלטתי," הכריזה. "אני מתכוונת להשליך את הרשת שלי במים רחוקים יותר."

"אסטרטגיה חדשה?" שאלה אנג'י.

"שמונה חודשים אני עוקבת אחרי הוראות הספר. סרקתי את התמונה שלי, הגדלתי אותה ואני הולכת להדביק אותה על לוחות מודעות בצומת הומה בעיר. כל מי שמתעניין יוכל ליצור קשר דרך האינטרנט."

פיה של אנג'י נפער. "לוח מודעות!" קראה.

"חשיפה משמעותית," המשיכה פרנסין, לא מתייחסת לתגובה השלילית. "זה בטח יביא המון התעניינות מצד גברים."

"את מתכוונת לפרסם את פנייך ושמך על לוח-מודעות ציבורי?" אנג'י נחרדה. "מה עם כל המסוממים והסוטים ו..."

"אני לא מתכוונת לפרסם את השם האמיתי שלי. זה יהיה יותר טיזר שיהיה צופן דרכו אפשר יהיה להגיע אלי באמצעות צד שלישי ברשת. אני אהיה מוגנת, אנג'י."

"אבל אנשים יזהו את הפנים שלך."

"אז? אני אהיה מפורסמת. זה ודאי רק יועיל לי."

"פרנסין, מה עם האנשים שאתם אנחנו עובדים בעסק? מה הם יחשבו?"

"לא מעניין אותי. עסקים הם עסקים. אנחנו מבצעות את העבודה שהלקוחות מבקשים. לי מותר לצאת לחפש את מה שאני רוצה."

"אבל לוח מודעות... זה כל-כך... ציבורי!"

"את תתביישי בי?" שאלה פרנסין בצורה ישירה.

"לא! לא, כמובן שלא. אני פשוט דואגת לך. עם מה שעלול לקרות בסופו של דבר."

"תני לי לדאוג לזה. אני פשוט מזהירה אותך מראש כדי שלא תיבהלי כאשר לוח-המודעות יופיע. אני הולכת למכון הכושר עכשיו."

הנושא נסגר.

אנג'י לא אהבה את הרעיון הזה. הוא החריד אותה. מנגד, היא לא היתה טיפוס תוקפני, לא כמו פרנסין, שתפקידה היה להביא את הלקוחות כדי שאנג'י תוכל לעבוד אתם. בכל מקרה, שום-דבר שתגיד לא ישנה את דעתה של חברתה, ועדיף לשתוק בנושא רגיש זה של תפיסת הגבר המתאים.

אנג'י קיוותה שפול לא יראה את לוח המודעות.

הוא יבוז לניסיונה הבוטה של חברתה למצוא חתן.

אבל אלה לא החיים שלו והוא אף-פעם לא יצטרך להתמודד עם הבעיות של פרנסין. נשים רבות היו קופצות על ההזדמנות להיות האשה המתאימה של פול אברטון, והוא לא יצטרך לפרסם את עצמו. אנג'י החליטה שהיא תעמוד בנאמנות לצדה של פרנסין, יהיו ההשלכות אשר יהיו.

מקץ שלושה ימים הוכרז הבלתי נמנע. "לוח-המודעות עולה מחר," הודיעה לה פרנסין בזמן שהתיישבו על הכסאות שלהן באולם הבלט. עיניה פיזזו בציפיה נרגשת.

"איפה?" שאלה אנג'י, מנסה בכל מאודה לא לפגוע בשמחתה של חברתה.

"את תראי את השלט בדרך לפגישה של פולברייט מחר."

והיא באמת ראתה אותו למחרת בבוקר.

אין מי שחצה את גשר הנמל של סידני במכונית, אוטובוס, רכבת או ברגל שלא ראה אותו. אנג'י כמעט פגעה במכונית שעמדה לפניה. לא בגלל שנדהמה לראות את פניה של פרנסין בראש חוצות. היא היתה ערוכה לזה.

ההלם – וזה היה לגמרי מטורף – היה שהיא ראתה על שלט החוצות את פניה שלה.

שלה!

ומתחת לתמונה היה הכיתוב – מלאכית מגניבה!