0
0 הצבעות
0

אושוויץ סיפור אהבה

דורון בראונשטיין

 35.00

תקציר

ג’קי: אז… זה סיפור אהבה של אושוויץ?
הרמן: (מגחך, מרים את ידו אל-על, כמחווה על שלט חוצות ענקי, ואומר בדרמטיות) “אושוויץ, סיפור אהבה”. אני ממש יכול לראות בדמיוני המופרע את השלט הזה בברודוויי, שם של איזו הצגה. (מצחקק צחקוק מריר משהו) אתה חושב שמישהו יקנה כרטיסים לראות הצגה עלינו?
ג’קי: אבל איך הצלחתם? זאת אומרת, שמעתי על השואה ועל אושוויץ – קצת, ועדיין – זה נשמע בלתי אפשרי. הרי הייתם מוקפים בגרמנים. ואם היו תופסים אתכם… אני לא רוצה לדמיין מה היו עושים לכם…
הרמן: אושוויץ היה כמו… עולם בתוך עולם. אי אפשר להסביר את זה למי שלא היה שם בעצמו, למי שלא חווה את הדברים על בשרו. אתה מבין, כל מה שאני אספר לך על המקום הזה לא יצליח לחדור אליך באמת, כי זה בלתי אפשרי. זה היה המקום הנורא ביותר בעולם. ממש ככה. אתה מבין שאנשים הגיעו לשם מכל רחבי אירופה בקרונות שנועדו לבעלי חיים ומיד נשלחו לתאי גזים ושם הם הורעלו בגז שנקרא ציקלון בי ואז הם נזרקו אל תוך מישרפות שקראו להם קרמטוריומים והפכו לאבק ויצאו בארובות המפויחות, כאבק שחור, לאוויר של פולין? זה הרי בלתי נתפש, נכון?
ג’קי: בלתי נתפש…
הרמן: אבל אתה מבין, היו גם נסים שקרו. לא כל הזמן, כמובן, אבל בהחלט מעת לעת. ארווין ישן איתי על אותו דרגש, עם עוד בן אדם. זה היה דרגש עץ – חשוף לגמרי, ללא שמיכה או כרית, ללא כלום – שהיה בנוי למעשה משלוש קומות: בכל קומה דרגש, ועל כל דרגש ישנו שלושה – שהתחלפו כל הזמן, כי הם נרצחו, ואז הגיעו אחרים במקומם.
היינו עושים אהבה שם בזמן שכולם ישנו. היום כשאני חושב על זה, אז זה באמת היה טירוף לכל דבר. משהו שלא יעלה על הדעת. אבל לפרדי היו קשרים במחנה. אפילו קשר מסוים – והבנה – עם יוזף מנגלה, שהיה השטן של אושוויץ, הרופא שקבע מיד עם הגעת היהודים מי מהם יישלח לתאי הגזים ויומת ומי יישאר לעבוד בעבודת פרך.
פרדי היה אחראי על מחנה הילדים. הוא היה ספורטאי, איש חינוך. מנגלה היה מגיע לצריף הילדים שפרדי ניהל, ילדים היו מתיישבים על הברכיים שלו וקוראים לו “דוד מנגלה”…
בסוף מנגלה שלח את כל הילדים האלה שקראו לו “דוד” לתאי הגזים, ודאג שירצחו את פרדי. מנגלה… איזה שטן מזוויע הוא היה…
ג’קי: ואתה… שרדת את זה?
הרמן: אני על כדורים פסיכיאטריים, יקירי. אני בטיפול פסיכולוגי אחת לשבוע עם איזה פסיכולוג מתרומם בשם מייקל. גם יהודי, אגב. בקיצור: אני שורד בקושי. בכל יום אתה יכול לקבל הודעה מארווין שחתכתי לעצמי את הגרון.
ג’קי: אל תגיד את זה.
הרמן: לא להגיד את האמת? לא להכין אותך מראש לגרוע מכל?
ג’קי: לא. אני לא רוצה לדעת. מספיק עברתי בחיים שלי. אני לא אוכל לאבד גם אותך.
הרמן: אני יכול רק לתאר לעצמי… בכל זאת, אתה הרי מאלבמה…
ג’קי: נכון… מאיפה שסחרו בעבדים, מאיפה שרצחו את אבות אבותיי רק בגלל צבע העור שלהם – ושלי. אם רק היית יודע מה אני עברתי בחיים שלי…
הרמן: אתה רק בן 17. כל החיים לפניך.
ג’קי: (כמו לעצמו) אם רק היית יודע…

קוראים כותבים

אין עדיין חוות דעת.