אחריה

יצאתי מלשכת מפקד החטיבה והבטתי מסביב על עצי האיקליפטוס היבשים. הם נעו בריקוד של קיץ שעומד להגיע. נשענתי בגבי על קיר מאובק שצבעו התקלף, ועמוק בפנים ידעתי שמהחופשה הזו כבר לא אחזור. ואז גם ראיתי אותה, יותר נכון שמעתי יבבה. מתוך שיח קוצני הציצה כלבת זאב קטנה. היא כבר לא היתה גורה, אבל עדיין לא בוגרת. היא הטתה את ראשה, נעמדה על רגליה הזהירות ונבחה נביחה מבינה כזו. כאילו קראה בשמי.

הרמתי את הגדר שהפרידה בין מחנה בית ליד לשדות החופש של כפר יונה, ובתנועות זהירות הסטתי את הענפים מהשיח הקוצני, נזהר שלא לפגוע ביצור הקטן והשברירי. היא הביטה בי במבט אנושי, מוכר, מבט ששיקף את התהילה העגומה שלי, קצין פצוע שעוזב עכשיו את הצבא. הסתכלתי עליה ובן רגע נמלאתי תחושה של קרבה. "את חוזרת איתי הביתה," לחשתי אל תוך עיניה.

נהג האוטובוס לא התלהב כמוני מכל העניין. במשך כמה רגעים שדמו לנצח ניסה להסביר למה אסור להעלות בעלי חיים לאוטובוס ציבורי, ושאם אחד הנוסעים יתלונן יהיה זה יומו האחרון על הרכב. הוא פתח את דלת האוטובוס בחריקה ארוכה ואמר שהוא לא מתכוון לסכן את מקום העבודה שלו עבור גור חתולים שמצאתי לפני רגע ברחוב.

"זה בכלל לא גור חתולים," הנפתי אותה לעברו, "זו גורה, והיא כלב. וחוץ מזה אם אני לא אקח אותה, אף אחד אחר לא ייקח.״

אבל נהג האוטובוס רק הביט בי במבט מאוס. חולצתו הצמודה ניסתה למנוע מהכרס שמתחת להימלט מכל חריץ אפשרי ותחת זרועותיו בצבצו כתמי זיעה גדולים ועגולים.

כמה דקות אחר כך כבר ישבתי בספסל אחורי של מונית בדרך לדירה ברמת גן. כל כך רציתי להראות את הכלבה לסיוון. היא היתה יפה, נראתה לי קצת גזעית. כל הדרך הביתה היא רעדה והשמיעה נהימות מוזרות. הבטתי לה ישר בעיניים ואמרתי, "תראי מה זה, היום אני מתחיל דרך חדשה, והנה מצאתי אותך. לעולם לא אשכח את היום הזה."

"על הזיכרונות אי־אפשר להזדכות," נעץ בי נהג המונית מבט חודר מבעד למראה בזמן שהצית לעצמו סיגריית טיים. "מדינה שלמה עם פוסט־טראומה, ואף אחד לא שם זין. שולחים אותך לרצוח בשבילם ואז נותנים לך להתמודד עם כל הדם שנשאר לך על הידיים." הוא השעין את ידו מעבר לחלון הרכב ונגע באוויר. "ואחרי זה הם מתפלאים למה יש את כל הבלגן הזה ברחובות. למה לאף אחד כבר אין תקווה," אמר ושחרר יריקה עסיסית מבעד לחלון.

הבטתי בגורה ואמרתי לה בשקט, "את תהיי התקווה שלי, שלי ושל סיוון."

ברקע כיוון הנהג את הרדיו לגלי צה"ל. הוא הגביר את עוצמת הקול, ושלמה ארצי שר על דרכים.