אימון באמונה

על ההבדל בין שמיים וארץ ומדוע ניגודים יוצרים עולם שלם

פרשת "בראשית" נפתחת בתיאור של בריאת העולם. תהליך הבריאה נפתח במשפט המפורסם: "בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ..." (בראשית א', א'-ב').

העולם בראשיתו היה שרוי בתוהו ובוהו, וכשא-להים מחליט לעשות בו סדר, הוא יוצר קודם כול הפרדות. בתחילה בין השמיים ובין הארץ, בהמשך "וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ..." (שם, ד'), ואחר כך "וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ, וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ..." (שם, ז'), וכן "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל, בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה..." (שם, י"ד).

שיאו של מעשה הבריאה מגיע כאשר נברא האדם, ואנו רואים לראשונה את ההבדל וההפרדה בין זכר לנקבה: "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם..." (שם, כ"ז).

בתיאור הבריאה הנוסף, המופיע בתחילת פרק ב', מופיע הפסוק הבא: "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, בְּהִבָּרְאָם: בְּיוֹם, עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים--אֶרֶץ וְשָׁמָיִם..." על פסוק זה מספר לנו המדרש: "משל למלך שהיו לו כוסות ריקים. אמר המלך, אם אני נותן לתוכן חמין הם מתבקעין, צונן הם מקריסין. ומה עשה המלך? ערב חמין בצונן ונתן בהם ועמדו. כך אמר הקדוש ברוך הוא: אם בורא אני את העולם במידת הרחמים, הוי חטייה סגיאין (יחטאו הרבה), במידת הדין, היאך (כיצד) העולם יכול לעמוד?! אלא, הרי אני בורא אותו במידת הדין ובמידת הרחמים, והלוואי יעמוד..." (מדרש בראשית רבה, יב).

המדרש מסביר מדוע התורה קוראת לקב"ה בשני שמות - גם ה' וגם א-להים. שני השמות הם שתי מידות של הקב"ה - מידת הרחמים ומידת הדין.

הקב"ה ברא את העולם בשתי המידות יחד, כי אילו היה משתמש רק במידה אחת, העולם לא היה יכול לעמוד.

כפי שעולה מהפרשה, העולם נברא על ידי הפרדות ויצירת ניגודים. כאשר הקב"ה רוצה לעשות סדר, הוא מבצע הפרדות בין קצוות מנוגדים, אבל מותיר את שניהם כי העולם לא יכול להתקיים בלי שני החלקים. העולם אינו שלם בלי כל חלקיו. השמיים והארץ הם למעשה שני ניגודים שיוצרים עולם שלם.

בעולם שלם צריך שיהיו הפרדות בין ניגודים, אך הוא לא יכול להתקיים בלעדי שניהם. לכל דבר בעולם יש את המקום ואת הזמן שלו, אחרת העולם יהיה שרוי בתוהו ובוהו.

האומנות הנעלה והמאפשרת ביותר היא אומנות ה"גם וגם". עולם שלם הוא זה המשלב בין השמיים והדברים הנעלים ובין הארץ והדברים היותר חומריים. רק יחד אנחנו יוצרים את השלם.

בחג הסוכות לקחנו בידיים את "ארבעת המינים" המסמלים את כל חלקי העם, ישבנו בסוכה והזמנו אורחים. המצווה העיקרית בחג הסוכות היא מצוות השמחה, וזו מתקיימת רק כאשר אנחנו מצרפים יחד אנשים שונים.

לכולם יש מקום, והקצוות יכולים להתקיים רק כאשר לכל קצה יש קצה מנוגד ולכל דעה יש דעה הפוכה. רק עולם שמכיל את הקצוות ויודע להתמודד עם הניגודים הוא עולם שלם. כמו ששרים שלמה ארצי וישי ריבו: "והאמת - שאין אמת אחת או שתיים..." כל אחד יכול להאמין באמת שלו ולדבוק בה, אבל עלינו להבין ולקבל שיכולה להיות דעה אחרת, וגם היא גם לגיטימית.

במערכות היחסים שלי, רק כאשר הבנתי באמת שיכולה להיות דעה אחרת שהיא שונה משלי והיא לגיטימית בדיוק כמו הדעה שלי, הצלחתי להגיע להקשבה אמיתית והייתי מסוגל לנהל שיחה ממקום אמפתי ומכיל. יכולתי לעמוד על דעתי ובו-בזמן להיות מסוגל להקשיב לדעה אחרת.