אינדיפופ נונסטופ

כמו מטוטלת רבת־כנף, נעים שיריו של אלפרד כהן בין כאן לבין אז. השירים הללו, שיש בהם הומור מרהיב, רצף של דימויים מפתיעים ומצבי נפש טריוויאליים לצד קיצוניים; הכתוב בשפה צלולה ומדויקת ובכנות של ממש אודות חולשות הגוף, המקום, הזוגיות והאני – השירים הללו נעים ללא הרף בפער בין הזמנים. המשורר רוצה לתפוס את העבר אך שומט את ההווה, מנסה לאחוז את ההווה אך שוכח את העבר, וכש”לפעמים ריק ולפעמים מלא” אולי באמת עדיף “לא להגיע”.