איפה הכובע שלי?

התחתנתי איתָּך בשביל השמחה

קומדיה בשלוש מערכות

[יולי 1965]

 

הדמויות:

פְּיֶטרוֹ

ג'וּלְיָאנָה, אשתו של פייטרו

ויטוֹריה, משרתת

אמא של פייטרו

גִ'ינֶסְטְרָה, אחותו של פייטרו

מערכה ראשונה

פייטרו הכובע שלי, איפה הכובע שלי?

ג'וליאנה יש לך כובע?

פייטרו היה לי. עכשיו אני כבר לא מוצא אותו.

ג'וליאנה אני לא זוכרת את הכובע הזה.

פייטרו אולי אני לא יכול להזכיר לך אותו. לא חבשתי אותו הרבה זמן. אנחנו מכירים רק חודש.

ג'וליאנה אל תדבר ככה, "אנחנו מכירים רק חודש", כאילו אני לא אשתך.

פייטרו את אשתי שבוע אחד. בשבוע הזה, ובכל החודש שעבר, לא חבשתי אף־פעם את הכובע. אני חובש אותו רק כשיורד גשם חזק, או כשאני הולך ללוויה. היום יורד גשם, ואני צריך ללכת ללוויה. זה כובע חום, רך. כובע טוב.

ג'וליאנה אולי הוא בבית של אמא שלך.

פייטרו אולי. לא ראית במקרה, בין כל הדברים שלי, כובע?

ג'וליאנה לא. אבל שמתי את כל הדברים שלך בנפטלין. יכול להיות שגם את הכובע הזה. אתה הולך ללוויה? מי מת?

פייטרו מת מישהו. כמה ימים ויטוריה איתנו?

ג'וליאנה מיום רביעי. שלושה ימים.

פייטרו ואת מיד אמרת לה לשים את בגדי החורף שלנו בנפטלין?

ג'וליאנה את שלך. לי בגדי חורף אין. יש לי חצאית, סוודר ומעיל־גשם.

פייטרו שמת בנפטלין את כל בגדי החורף שלי? מיד?

ג'וליאנה מיד.

פייטרו גאוני. מבריק. אבל עכשיו צריך לדוג משם את הכובע שלי. אני צריך ללכת ללוויה הזאת. עם אמא שלי.

ג'וליאנה תגיד לי מי מת.

פייטרו מת אחד שקוראים לו לַמְבֶּרטוֹ גֶ'נוֹבָה. הוא היה חבר של ההורים שלי. הוא מת שלשום, פקקת בעורק הכלילי, פתאום, בחדר־האמבטיה, בזמן שהתגלח.

ג'וליאנה לַמבֶּרטוֹ גֶ'נוֹבָה? הכרתי אותו. הכרתי אותו טוב מאוד. הוא מת?

פייטרו כן.

ג'וליאנה בחדר־האמבטיה! למברטו ג'נובה! אני הכרתי אותו, אני אומרת לך! הכרתי אותו טוב מאוד! פעם הוא אפילו הלווה לי כסף.

פייטרו בלתי־אפשרי. הוא היה קמצן גדול.

ג'וליאנה אבל לי הוא הלווה כסף. הוא היה מאוד מאוהב בי.

פייטרו ויטוריה! תראי אם את מצליחה למצוא כובע! כובע חום, רך, כולו פרוותי! הגברת אומרת שאולי שמת אותו בנפטלין.

ויטוריה [נכנסת.] אז הוא בטח יהיה בארון של ארבע העונות.

פייטרו מה זה ארון של ארבע העונות?

ג'וליאנה הארון במסדרון. יש לו ארבעה תאים. ויטוריה אומרת שככה קוראים לארון כזה.

ויטוריה אבל צריך סולם. אני צריכה ללכת להביא אותו מהמרתף. הם למעלה, בגדי החורף, ועל הכיסא אני לא מגיעה אליהם.

פייטרו איך יכול להיות קשה כל־כך לקבל בחזרה את הכובע שלך?

[ויטוריה יוצאת.]

ג'וליאנה אתה יודע מתי ראיתי אותו בפעם האחרונה?

פייטרו אבל אולי לא ראית אותו אף־פעם!

ג'וליאנה לא דיברתי על הכובע. דיברתי על למברטו ג'נובה. אתה יודע מתי ראיתי אותו, את למברטו ג'נובה, בפעם האחרונה?

פייטרו מתי?

ג'וליאנה כמה ימים לפני שפגשתי אותך. זה היה בינואר. יצאתי להסתובב בגשם, והיה לי חשק אדיר למות. הלכתי על גשר והתכוונתי לזרוק את עצמי לנהר, וחשבתי להשאיר את מעיל־הגשם על המעקה של הגשר, עם מכתב בכיס של המעיל לחברה שלי אֶלֶנה, כי ככה ייתנו לה את המעיל. בעצם זה מעיל יפה, והיה לי חבל שהוא יֵלך לאיבוד.

ויטוריה [חוזרת]. הנה הכובע שלך, אדון. [יוצאת.]

פייטרו לעזאזל, כמה הוא מסריח מנפטלין. [חובש אותו.]

ג'וליאנה ואז אני רואה אותו, את למברטו ג'נובה, מגיע על הגשר, קטן־קטן, עם הלחיים השמנמנות שלו, עם החיוך שלו...

פייטרו לא. הלַמברטו ג'נובה שלך הוא לא זה שאני הכרתי.

ג'וליאנה למה, זה שאתה הכרת לא היה קטן, עם זוג לחיים שמנמנות?

פייטרו לא.

ג'וליאנה אבל שלי דווקא היה קטן, עם שיער לבן לגמרי, וזוג לחיים שמנמנות. אז אתה יודע, אמרתי לך, באותו בוקר, ברגע שראיתי אותו, חשבתי: "לעזאזל, אני חייבת לו כסף", וחשבתי, "נקווה שהוא יזמין אותי לארוחת־צהריים", ואחר־כך חשבתי עוד, "בינתיים אני לא אתאבד". למעשה הוא לקח אותי לארוחת־צהריים. אתה יודע איפה?

פייטרו איפה?

ג'וליאנה במסעדת גְרוֹטֶה דֶל פִּיצ'וֹנֶה. ובזמן שאכלנו חשבתי, "האיש הזה כאן מאוד מאוהב בי, ואולי אני בכלל אתחתן אתו, וככה הוא ישלם את כל החובות שלי, ואני אהיה רגועה, יהיה לי חם עם הזקֵן הקטן הזה, ההוגן, הטוב, הרגוע, הוא יהיה כמו אבא בשבילי". ככה חשבתי.

פייטרו ללמברטו ג'נובה שלי היו אשה וילדים.

ג'וליאנה גם לשלי היו אשה וילדים. אבל אולי הוא היה מוכן להתגרש.

פייטרו אין באיטליה גירושים.

ג'וליאנה הוא היה יכול לנסוע לחוץ־לארץ. הוא היה מאוד מאוהב בי. הוא אמר שאף־פעם לא הרגיש משיכה חזקה כזאת לאשה.

פייטרו ואחר־כך?

ג'וליאנה אחר־כך, מה?

פייטרו אחר־כך, אחרי גְרוֹטֶה דֶל פִּיצ'וֹנֶה?

ג'וליאנה אחר־כך שום דבר. אחר־כך הוא לקח אותי הביתה במכונית שלו. אמרתי לו שיעזור לי למצוא עבודה, ואז הוא אמר לי שיכיר לי חברה שלו, מרקיזה שיש לה בית־אופנה גדול, אולי היא מחפשת מוכרת.

פייטרו למברטו ג'נובה שלי היה רופא. לא היתה לו חבֵרה בעלת בית־אופנה, בהחלט לא, הוא היה עסוק מאוד ולא היה לו זמן לבזבז על בחורות. הוא היה אדם רציני מאוד, איש מקצוע מוערך מאוד, הוא היה חבר של ההורים שלי, בקיצור, הוא לא היה מי שאת מדברת עליו. עכשיו אני חייב ללכת, כי אמא שלי מחכה לי. אנחנו חייבים ללכת ללוויה הזאת.

ג'וליאנה איזו שמחה, ללכת ללוויה עם אמא שלך.

פייטרו למה את מדברת תמיד על אמא שלי בטון לעגני?

ג'וליאנה לא, רק אמרתי איזו שמחה ללכת ללוויה בחברת אשה משמחת כמו אמא שלך.

פייטרו את יכולה, בבקשה, לעזוב את אמא שלי בשקט?

ג'וליאנה אתה לא רוצה לדעת אם הלכתי אחר־כך לאותה חברה של למברטו ג'נובה שלי בעניין העבודה הזאת?

פייטרו ספרי לי, אבל תזדרזי, כי אני מאחר.

ג'וליאנה לא הלכתי, כי אחר־כך פגשתי אותך. אבל אתה מבין שכשפגשתי אותך הייתי מוכנה להתחתן עם כל אחד. גם עם למברטו ג'נובה עם הלחיים השמנמנות הנפוחות־נפוחות שלו ועם עיני הינשוף שלו. עם כל אחד. הייתי מוכנה לכל דבר.

פייטרו סיפרת לי.

ג'וליאנה לכל דבר. רציתי לצאת מהמצב ההוא. על החיים ועל המוות.

פייטרו הבנתי.

ג'וליאנה ככה התחתנתי אתך. גם בשביל הכסף. הבנת?

פייטרו כן.

ג'וליאנה ואתה התחתנת אתי גם מתוך רחמים. נכון שהתחתנת אתי גם מתוך רחמים?

פייטרו נכון. [יוצא.]

ג'וליאנה [צועקת אחריו.] לכן הנישואים שלנו הם דבר לא יציב!

ויטוריה [נכנסת.] מה להכין לצהריים?

ג'וליאנה חצילים בפרמזן.

ויטוריה גם היום?

ג'וליאנה כן. גם היום. למה?

ויטוריה אני פה כבר שלושה ימים, וכל יום הכנו חצילים בפרמזן. את לא קמה, גברת?

ג'וליאנה בינתיים לא.

ויטוריה האדון העורך־דין יחזור מאוחר?

ג'וליאנה לא יודעת. הוא הלך ללוויה.

ויטוריה מישהו מת?

ג'וליאנה מת מישהו שקוראים לו למברטו ג'נובה. גם אני הכרתי אותו, אבל אולי למי שאני הכרתי לא קראו למברטו, אולי קראו לו אָדַלבֶּרטוֹ, אני לא זוכרת טוב... אין לי זיכרון לשמות. לך יש זיכרון טוב?

ויטוריה לי כן. יש לי זיכרון מדהים. כשהלכתי לבית־ספר למדתי הכל מיד, את הנהרות, את ערי הבירה, את המלחמות, הכל הכל. המורה אמרה: נשמע את ויטוריה, היא יודעת טוב כל־כך את השמות של ערי הבירה. הייתי שמחה להמשיך ללמוד. אבל הפסקתי בסוף כיתה דל"ת, אחר־כך הייתי חייבת ללכת לעבוד בשדות. היינו תשעה אחים.

ג'וליאנה אני דווקא לא אהבתי אף־פעם ללמוד, ואמא שלי רצתה שאהיה מורה, אבל אני רציתי להיות שחקנית או רקדנית. לכן ברחתי מהבית בגיל שבע־עשרה.

ויטוריה ברחת? ולא חזרת יותר אף־פעם?

ג'וליאנה אני חוזרת לפעמים, אבל לעתים רחוקות. אני לא מסתדרת עם אמא שלי. ברגע שאנחנו יחד, אנחנו מתחילות מיד לריב. אכזבתי אותה, כי לא נעשיתי לא מורה, לא שחקנית, לא רקדנית.

ויטוריה אבל עכשיו, כשאת נשואה, אמא שלך תהיה מרוצה?

ג'וליאנה כתבתי לה שאני מתחתנת. היא ענתה לי להיזהר כי מסתובבים הרבה נוכלים. אמא שלי פֶּסימיסטית גדולה.

ויטוריה אבל לא נסעת להכיר לה את העורך־דין?

ג'וליאנה עוד לא. שלחתי לה כסף. אבל את יודעת, אני מאוד מפחדת שאמא שלי לא תשתמש בו, בכסף ששלחתי לה. אני מפחדת שהיא תקנה בו איגרות־חוב נושאות־ריבית. בשבילי. ליום שיהיה לי צורך. תמיד היה לה טירוף לשים את הכסף על איגרות־חוב, ברגע שהצליחה לחסוך משהו.

ויטוריה באמת מסתובבים המון נוכלים, אמא שלך צודקת. אני הייתי מאורסת שלוש פעמים, ובכל השלוש זה נגמר רע, כי הם לא היו אנשים הגונים, ואמא שלי לא היתה מרוצה כל־כך. אני ידעתי להקשיב לאמא שלי. אני מוכנה ללכת באש ובמים בשביל אמא שלי.

ג'וליאנה איפה הבית שלך?

ויטוריה הבית שלי בפָרָה סַבִּינָה. יום אחד אני אקח אותך לשם אתי. את אוהבת חזירים? השנה היה לנו חזיר כל־כך יפה שכולם קינאו בנו. אבל עכשיו תני לי ללכת לעבוד. את מחזיקה אותי פה בדיבורים, ואחר־כך אני אפגר בעבודה.

ג'וליאנה את לא יכולה להישאר לדבר עוד קצת? הבית כבר נקי כל־כך, ניקית אותו אתמול. את יודעת, אף־פעם לא היתה לי עוזרת. את הראשונה שלי. אני מוצאת שנוח מאוד שיש עוזרת בבית.

ויטוריה גילית את אמריקה!

ג'וליאנה ממש נוחות מדהימה.

ויטוריה לא היתה לכם עוזרת בבית של אמא שלך?

ג'וליאנה אפילו לא בחלומות.

ויטוריה אני חוץ־מזה גם טובה בכל העבודות. אני לא יודעת איך אני מצליחה לעשות הכל טוב כל־כך. בבתים שהייתי, תמיד התגעגעו אלי אחרי שעזבתי.

ג'וליאנה אמא שלי גרה בצפון, במחוז רומניה, בכפר שנקרא פְּיֶבֶה דִי מוֹנטֶסֶקוֹ. אני נולדתי שם. בבית קטנטן, חשוך, לח, ואמא שלי מילאה את כולו ברהיטים, עד שלא יכלו לזוז בפנים. אמא שלי ואני ישנו במיטה ענקית, תחת שמיכה צהובה. אמא שלי תופרת מכנסיים.

ויטוריה מכנסיים? אמא שלך?

ג'וליאנה כן.

ויטוריה אז את כמעט כמוני! גם את נולדת ענייה!

ג'וליאנה רק שלנו לא היה חזיר. לא היו לנו אפילו תרנגולת או ארנב. לא היה לנו שום כלום. היינו עניות נורא, וכל כמה זמן אמא שלי חצתה את הכפר והלכה לבקש קצת כסף מאבא שלי, שהיתה לו מכולת. אבא שלי חי עם אשה אחרת, והיו לו עם האשה הזאת המון ילדים. ככה שגם לו לא היה הרבה כסף. הם היו רבים, הוא ואמא שלי, במכולת, וכל הילדים של אבא שלי היו נבהלים, והאשה האחרת, רזה, כמו מוט, עם ערמה מדובללת של שיער שחור מקורזל, היתה מתחילה גם היא לצעוק נגד אמא שלי, ומנופפת בזרועות הארוכות־ארוכות שלה... אמא שלי הסתלקה משם וכולה זועמת, קטנה־קטנה, עקומה, עם המטרייה מתחת לבית־השחי, ועם תיק מלא בקפה ובסוכר, כי פסטה וסוכר וקפה אבא שלי נתן לה, אבל היא רצתה גם קצת כסף. היא חזרה הביתה, עדיין מלאה זעם, אדומה, והתחילה להסתובב במרץ בבית, קטנה־קטנה, בחלוק יפני שאבא שלי נתן לה במתנה כשהם עוד היו יחד... היא בישלה דייסות של סובין בחלב, כי אבא שלי נתן לה תמיד הרבה סובין, וחוץ מזה כל־מיני בישולים, כל־מיני לפתנים משזיפים ותפוחים, ואת כל השאריות של הדברים שהיא בישלה היא שמה בהמון סירים וספלים על אדן החלון. היתה לה תמיד על אדן החלון שורה של סירים. וחוץ מזה היה לה גם שיגעון לעיתונים ישנים, היא שמרה את כל העיתונים, היתה לה ערמה מתחת למיטה, מתחת לשולחנות, והיא אהבה לגזור דפים מסוימים או תמונות ולהדביק אותם על הקירות. מעל למיטה היו כל גזרי העיתונים עם תמונות של פְּיֶרִינוֹ גַמבָּה, ילד הפלא ההוא שניצח על תזמורת. אני ברחתי בגיל שבע־עשרה. אבא שלי נתן לי כסף.

ויטוריה ואז?

ג'וליאנה אז ברחתי, והגעתי לרומא, לחברה שלי אֶלֶנָה, שהיתה מוכרת בחנות למכשירי־כתיבה. ברחתי כי רציתי להפוך להיות שחקנית, או אפילו רקדנית. וגם כי כבר לא רציתי לראות יותר את כל הסירים האלה וכל העיתונים האלה. ואמא שלי, כשראתה שברחתי, רצה לאבא שלי להגיד לו שהוא צריך לרדוף אחרי. ואבא שלי אמר לה שהוא אפילו לא חולם לעשות את זה, ואולי יהיה לי מזל, אולי באמת אהפוך להיות שחקנית מפורסמת, ואתמוך בכולם, בו, באמא שלי, באשה האחרת שיש לו ובילדים שלהם. ואמא שלי חזרה הביתה, ובטח התנחמה במחשבה שאולי אהפוך להיות כמו פיירינו גַמבָּה, או כמו גְרֶטָה גַרבּוֹ.

ויטוריה ואת בינתיים?

ג'וליאנה אני בינתיים הייתי כאן, ובתקופה הראשונה הרגשתי מאושרת כי לא הייתי יותר בפְּיֶבֶה דִי מוֹנטֶסֶקוֹ, אלא הייתי ברומא, בחדר שהיה לאלנה בקַמְפּוֹ דֵי פְיוֹרִי. לא ידעתי מה לעשות כדי להפוך לשחקנית, אבל חשבתי שמספיק שאלך ברחוב, כי מישהו יעצור אותי ויגיד: את בדיוק מה שאני מחפש לסרט שלי! אז בהתחלה לא עשיתי כלום, הסתובבתי ברחובות וחיכיתי, וגמרתי את הכסף שאבא שלי נתן לי. אחר־כך התחלתי גם אני לעבוד בחנות למכשירי־הכתיבה. ואז יום אחד הפכתי בקבוק דיו גדול על שמלה של לקוחה. לא עשיתי את זה בכוונה, הוא היה כבד מאוד והחליק לי מהיד. איך שבעלת החנות התרגזה! היא פיטרה אותי מיד.

ויטוריה אלא מה!

ג'וליאנה זאת לא היתה אשמתי, עמדתי על סולם נמוך והגברת היתה ממש לידו, הבקבוק לא היה סגור טוב, וכל הדיו נשפך על השמלה של הגברת. ניסינו לנקות את הכתמים בעזרת חלב, אבל זה לא עזר. כמה שהיא התרגזה, הגברת הזאת, וכמה כולם התרגזו! הם פיטרו אותי. נשארתי קצת בלי עבודה, ואחר־כך לקח אותי מישהו שהיתה לו חנות תקליטים, אחד שקראו לו פָּאוֹלוּצ'וֹ. הוא היה מאוד מאוהב בי.

ויטוריה ואת?

ג'וליאנה אני לא. בחנות התקליטים יצא לי להכיר מישהו. מישהו שבא תמיד להאזין לתקליטים. היה לו שפם שחור, ארוך, פנים חיוורות, עם עיניים שחורות עצובות־עצובות. הוא אף־פעם לא צחק.

ויטוריה אף־פעם?

ג'וליאנה אף־פעם. היה לו סוודר גדול שחור, עם זמש בשוליים, גם הוא שחור. סוודר יפהפה. אני חושבת שקודם־כל התאהבתי בסוודר הזה.

ויטוריה ואחר־כך?

ג'וליאנה אחר־כך התאהבתי גם בו. קראו לו מָנוֹלוֹ. ואלנה אמרה לי: לא, לא, אל תתאהבי בטיפוס הזה! הוא לא מוצא חן בעיני! כל־כך שחור, כל־כך שחור, נראה כמו האביר השחור! ואני אמרתי: ומי זה האביר השחור? והיא אמרה: לא יודעת.

ויטוריה ואז?

ג'וליאנה אז המנולו הזה ישב תמיד בְּכורסה, בחנות התקליטים, האזין למוזיקה ועישן מקטרת, והעיניים השחורות שלו שוטטו סביב, עצובות כל־כך, עצובות כל־כך. ואחר־כך הוא לקח אותי פעם אחת לבית שלו. היתה לו דירה בוִיָה ג'וּליה. הוא גר לבד, עם חתול.

ויטוריה שחור?

ג'וליאנה לבן. חתול לבן, שמן כמו כבשה, עם זנב שאף־פעם לא נגמר. בכלל לא עשינו אהבה באותה פעם. הוא הכין לי תה. ואחר־כך נשאר שם עם החתול על הידיים, ליטף אותו, והסתכל בי עם הפנים האלה שלו הכל־כך עצובות... ואני ישבתי על השטיח, ואהבתי אותו, ונמסתי מדכדוך. הוא אמר לי שהוא לא מסוגל לאהוב יותר. כי הוא חושב תמיד על אשתו שעזבה אותו. לאשתו קראו טוֹפַּצְיָה.

ויטוריה ולמה היא עזבה אותו?

ג'וליאנה כי היא היתה אשה חסרת־מנוחה, מתוסבכת, ונמאס לה מהר מגברים, וברגע שהיה לה אחד, מיד רצתה אחר. ככה הוא אמר לי. והוא אמר לי שמדי פעם הטוֹפַּצְיָה הזאת היתה צצה בחזרה אצלו בבית, עייפה, תשושה, מיואשת, היתה מטגנת לעצמה כמה ביצים, עושה אמבטיה, ושוב נעלמת. היא ברחה במכונית. היא היתה משוגעת על מכוניות. כל הזמן החליפה מכוניות. היא טסה במכונית כמו משוגעת, והוא תמיד פחד שהיא עלולה להרוג את עצמה.

ויטוריה איזה אנשים מוזרים!

ג'וליאנה הוא דווקא לא היה יכול לסבול מכוניות. הוא היה עשיר, עשיר מאוד, כי להורים שלו היו אדמות. אבל הוא לא אהב כסף, הוא אהב לחיות כמו עני בדירה הקטנה הזאת, ששמר בה על הסדר והניקיון בעצמו. הוא כתב. הוא היה סופר. פִּרסם שני רומאנים וספר שירה. ספר השירה נקרא 'הסלמנדרה חסרת־התועלת'. רומאן אחד שלו נקרא 'אביב עם מַלָח'. והשני נקרא: 'קח אותי מכאן ישו'.

ויטוריה קח אותי מכאן ישו?

ג'וליאנה ניסיתי לקרוא אותם. אבל לא הבנתי מלה. נתתי אותם גם לאלנה, וגם היא לא הבינה כלום. והיא אמרה לי כל הזמן: לא, לא, האיש הזה לא מוצא חן בעיני! לאלנה יש אף ארוך־ארוך וגדול, וכשמשהו לא נראה לה, האף הזה נעשה עוד יותר גדול ויותר ארוך, והוא מתקמט כולו. כשהוא מתקמט הוא לא נעשה קצר יותר, הוא נעשה עוד יותר גדול ויותר ארוך, עניין מוזר. היא אמרה: לא, לא, הוא לא מוצא חן בעיני! הוא לא מוצא חן בעיני האיש הזה! הוא אפילו לא עושה אהבה, אולי הוא לא יכול, אולי הוא לא גבר! הכנסת את עצמך לדייסה מגעילה! קח אותי מכאן ישו!

ויטוריה ואת?

ג'וליאנה מפני שבהתחלה באמת אפילו לא עשינו אהבה. המשכנו ככה קצת. אני באתי לבקר אותו בערבים, ישבתי שם על השטיח, הוא ליטף את החתול, האזין לתקליטים, שתה תה. ואמר שהוא כל־כך עצוב שהוא לא מסוגל לאהוב אותי. ואני הרגשתי שהדכדוך גומר אותי.

ויטוריה ואחר־כך?

ג'וליאנה אחר־כך הוא אמר לי לבוא לגור אצלו. ואלנה היתה מיואשת. ואני אפילו לא חלמתי שאוכל להגיד לו לא. ככה הלכתי לגור אתו, ואז, סוף־כל־סוף, עשינו אהבה. ובבוקר הוא אמר לי לא לקום, שאין טעם לקום, וככה הפסקתי ללכת לחנות, ואיבדתי את העבודה.

ויטוריה ואז הוא כבר אמר שהוא אוהב אותך?

ג'וליאנה לא. הוא כל הזמן אמר שהוא לא אוהב אותי. הוא דיבר אתי כל הזמן על אשתו טוֹפַּצְיָה. כמה היא חכמה, כמה היא יפה, וכמה יש לה סגנון. לי, לעומת זאת, לא היה שום סגנון. ואני הרגשתי אומללה. אף־פעם בחיים שלי לא הייתי אומללה, זאת היתה הפעם הראשונה. כשהייתי עם אמא שלי, בפְּיֶבֶה דִי מוֹנטֶסֶקוֹ, לא הייתי אומללה. נמאס לי, אבל לא הייתי אומללה. ועכשיו דווקא הייתי אומללה מאוד. ואיבדתי את כל החברים שלי, כמעט אף־פעם לא פגשתי את אלנה, וכשפגשתי אותה היא לא התייחסה אלי יפה, היא אמרה לי שהרסתי לעצמי את החיים, ופאולוצ'ו, זה מחנות התקליטים, גם אותו לא פגשתי יותר. נשארתי כל היום במיטה, או ישבתי על השטיח, ליטפתי את החתול, וחשבתי... למדתי לחשוב. נעשיתי אדם אחר.

ויטוריה ובינתיים הוא?

ג'וליאנה הוא ישב בינתיים מול מכונת־הכתיבה, ותיקתק בכל פעם מלה אחת. אחר־כך הוא שם תקליט. איזה מוזיקה עצובה, עצובה. בצהריים הלכנו לפעמים למסעדה הקטנה למטה, ולפעמים הוא בישל. בניקיון הבית הוא טיפל. בניקיון של הבית הוא הצטיין כמו אשה.

ויטוריה הוא גם גיהץ?

ג'וליאנה גיהץ, תפר כפתורים, הכל הכל. הוא גר לבד, הוא למד. לפעמים חשבתי: "מי יודע אם הוא יתחתן אתי?" אבל זאת היתה מחשבה מעורפלת, מבולבלת, לא העזתי לדבר על זה, גירשתי אותה מיד, בלעתי אותה, כמו שבולעים ביס גנוב. כדי להתחתן אתי הוא היה צריך להתגרש. בחוץ־לארץ.

ויטוריה וילדים, מטוֹפַּצְיָה, לא היו לו?

ג'וליאנה לא. אבל תארי לעצמך שהייתי שואלת אותו אם הוא יתחתן אתי. אפילו לא היה מה לדבר על כך. הוא לא אהב אותי, אמרתי לך. הוא חשב שאין לי סגנון. ואני, מהצער שאין לי סגנון, נמסתי, נאכלתי כמו נר, נעשיתי מכוערת, רזה, חיוורת. וחלמתי כל הזמן על עטלפים ונחשים. ושאלתי אותו בבוקר: למה אני חולמת כל הזמן על עטלפים ונחשים?

ויטוריה והוא?

ג'וליאנה הוא כלום. הוא משך בכתפיים. לא היה לו אכפת ממני. שום דבר שאמרתי לא נראה לו. הוא חשב תמיד שאני מדברת דברים בנאליים.

ויטוריה אבל למה נשארת אתו אם הוא התייחס אלייך ככה?

ג'וליאנה כי לא יכולתי להתנתק ממנו. לא יכולתי לזוז. הייתי מכושפת. וחוץ מזה, הוא לא התייחס אלי רע, לפעמים היה טוב אלי, היתה רק האדישות שלו, האדישות... גרתי אתו יותר משלושה חודשים, ואז שמתי לב שאני מצפה לתינוק.

ויטוריה אוי! ואז?

ג'וליאנה אמרתי לו, והוא אמר שאני טועה, שזה בלתי־אפשרי. הוא אמר את זה משוכנע כל־כך, שגם אני התחלתי לחשוב שזה בלתי־אפשרי ואני טועה. ובוקר אחד התעוררתי והוא לא היה יותר. חיפשתי אותו בכל מקום והוא לא היה. ומצאתי מכתב על השולחן במטבח. הוא אמר שהוא נסע לאיזה זמן להורים שלו. הוא לא השאיר כתובת. הוא אמר שלא אחכה לו, כי הוא לא יודע מתי יחזור. אבל הוא אמר שאני יכולה להישאר קצת בדירה, אם אני רוצה, אבל רק עד ספטמבר, כי אחר־כך הוא נתן אותה בשכירות־משנֶה לאיזה אמריקנים. אני לא ידעתי כלום על האמריקנים האלו. הוא לא דיבר אתי עליהם אף־פעם.

ויטוריה ואת? מה את עשית אז?

ג'וליאנה הוא השאיר לי קצת כסף במגירה במזנון. בקושי משהו. שלושים־אלף לירות.

ויטוריה מעט.

ג'וליאנה כן. פרצתי בבכי, אני לא יודעת כמה בכיתי, בכיתי יומיים או שלושה, בלי לאכול ובלי לישון. מדי פעם הלכתי לחדר־האמבטיה ושטפתי את הפנים במים קרים. אחר־כך חזרתי למיטה, ושוב התחלתי לבכות. עכשיו כבר הייתי בטוחה שיש לי תינוק, כי בכל פעם שהדלקתי סיגריה חטפתי בחילה! לא היה לי אף־אחד שאוכל לבכות אתו, נאלצתי לבכות לבד. אלנה היתה בחופשה, כי היה קיץ, היה סוף יולי. ניסיתי לטלפן לפאולוצ'ו, ההוא מהתקליטים, והוא לא ענה. לא היה לי אף־אחד פרט לחתול. מנולו לא לקח אותו אתו. ככה העברתי את השעות בליטוף הזנב של החתול, אני בכיתי, והוא יילל... הוא היה חתול מלא רגש. נראה שהוא רוצה לנחם אותי ביילול שלו.

ויטוריה ואז?

ג'וליאנה ואז כלום, יום יפה אחד הפסקתי לבכות ויצאתי לקנות קצת אוכל, לחתול ולי. עברו עוד כמה ימים והלכתי הרבה, הסתובבתי ברחובות בשמש, כי קיוויתי שאם אלך ואתעייף, התינוק יתפוגג. אבל הימים עברו והתינוק נשאר. ויום אחר חזרתי עם סל מלא אפרסקים, כי לא התחשק לי לאכול שום דבר אחר, רק אפרסקים. וראיתי, בחצר, בחורה שוטפת מכונית בספוג. המכונית היתה מטונפת מאוד, וגם הבחורה היתה מטונפת במכנסיים הקצרים הלבנים, המטונפים לגמרי, והחולצת־טריקו המיוזעת. והבחורה הביטה בי, ואני הבטתי בה, וכלום, עליתי הביתה, ואחרי קצת שמעתי את המפתח מסתובב, וראיתי מולי את הבחורה המטונפת. שאלתי אותה: סליחה, מי את? והבחורה אמרה: אדון מָנוֹלוֹ פְּיֶרפֶדֶריצ'י לא נמצא? ואני עניתי: לא, למה? ומי את? והבחורה אמרה: אני אשתו. ואני אמרתי: טוֹפַּצְיָה! והתאבנתי מרוב הלם.

ויטוריה זאת היתה טוֹפַּצְיָה!

ג'וליאנה כן. אילו ידעת כמה חשבתי על הטוֹפַּצְיָה הזאת, כמה ניסיתי לדמיין אותה! והנה היא כזאת! בחורה מטונפת, עם רגליים שמנות, עיניים כחולות, שיער בלונדיני מפוזר על העורף, טריקו פסים מיוזעת. היא אמרה לי: יפריע לך אם אעשה אמבטיה?

ויטוריה ואז?

ג'וליאנה אז אמרתי לה: את לא רוצה גם כמה ביצים מטוגנות? והיא פרצה בצחוק ואמרה: למה לא? אבל קודם אעשה אמבטיה. והיא עשתה אמבטיה, ואחר־כך יצאה בחלוק־הרחצה של מנולו, והתיישבה על השטיח בסלון, קרוב אלי. ואז סיפרתי לה הכל. למישהי אחרת, לאותה טוֹפַּצְיָה שדמיינתי, שהיתה יפה, לעגנית, מתנשאת, לא הייתי מספרת כלום. אבל לזאת שכאן, לבחורה הגדולה הזאת, התחשק לי לספר הכל, כמו שאני מספרת עכשיו לך. ואמרתי לה: אבל למה זרקת אותו? והיא אמרה: אני זרקתי אותו? אין מצב שאני זרקתי אותו! הוא מי שזרק אותי. הבנת? ככה היא דיברה. לא היה לה שום סגנון.

ויטוריה לא היה לה סגנון?

ג'וליאנה בכלל לא. והיא אמרה לי: הוא זרק אותי קצת אחרי שהתחתנו. אמר שהוא לא יכול לאהוב אותי. בהתחלה הייתי מיואשת, אבל אחר־כך תפסתי את עצמי בידיים ומצאתי עבודה. אני צלמת. אני מסתובבת במכונית ומצלמת לשבועון. לפעמים אני מגיעה לכאן. אני נחה קצת, עושה אמבטיה, אם הוא כאן אנחנו מפטפטים, כי נשארנו חברים ואני לא נוטרת לו. הוא גבר שלא מסתדר כל־כך טוב עם נשים. ככה היא אמרה, ואני הרגשתי הקלה, הרגשתי משוחררת, קלילה, כי בכל אותם חודשים גדלה בתוכי מועקה איומה, חשבתי שהוא לא אוהב אותי כי אני טיפשה, בנאלית, ווּלגרית, ומפני שאין לי סגנון. אמרתי את זה לטוֹפַּצְיָה, והיא פרצה בצחוק ואמרה לי: גם לך הוא אמר שאין לך סגנון? לי הוא אמר את זה תמיד. כמה צחקתי אז! כמה צחקנו שתינו!

ויטוריה ואחר־כך?

ג'וליאנה אחר־כך הכנו ביצים מטוגנות, אכלנו את כל האפרסקים והלכנו לישון. ולפני שנרדמה אמרה לי טוֹפַּצְיָה: מחר נחשוב מה את יכולה לעשות עם התינוק. אם את רוצה לשמור אותו, אני אעזור לך לגדל אותו, כי לי יש רחם אחורי ואני לא יכולה להביא ילדים. ואני כשנרדמתי חשבתי: "כן, כן, אני אשמור את התינוק הזה: אני אעבוד! טוֹפַּצְיָה תעזור לי למצוא עבודה! גם אני אהיה צלמת!" אבל בבוקר, כשהתעוררתי, פרצתי בבכי ואמרתי: לא, טוֹפַּצְיָה, לא! אני לא מרגישה שאני יכולה ללדת את התינוק הזה! אין לי בית, אין לי עבודה, אין לי כסף, אין לי כלום! והיא אמרה: טוב. ולקחה אותי לרופא הונגרי, חבר שלה, והוא עשה לי הפלה.

ויטוריה ואחר־כך?

ג'וליאנה אחר־כך הייתי כמה ימים במיטה, וטוֹפַּצְיָה טיפלה בי. וכשהרגשתי טוב, הסתובבתי איתה בעיר, וחיכיתי במכונית, כשהיא היתה בפגישות העבודה שלה. היא היתה פעילה מאוד, טוֹפַּצְיָה, עשתה המון דברים, בזמנה הפנוי לקחה שיעורי רוסית, סולפג', חתירה, אני לא יכולה לספר לך כמה דברים היא עשתה. היא גם הלכה לשחות בבריכה. אני, כשהלכתי לבריכה, נכנסתי למים רק עד למותניים, כי אני לא יודעת לשחות, ואני מפחדת. אחר־כך חיכיתי בשמש, על כיסא־נוח. כמה נהניתי איתה! היא מילאה אותי שמחה! אף־פעם לא היתה לי חברה, חוץ מאלנה. ברגעים שהייתי לבדי, על כיסא־נוח בבריכה, בזמן שטוֹפַּצְיָה שחתה, חשבתי משהו, ובינתיים אמרתי לעצמי: "את הדבר הזה שעכשיו חשבתי אני צריכה לזכור, כי עוד מעט תבוא טוֹפַּצְיָה ואני אספר לה". והנה היא מגיעה, טוֹפַּצְיָה, בשיער הספוג מים שלה, כי היא שחתה תמיד בלי כובע, ובביקיני הכחול הדהוי שלה ועם הרגליים השמנות שלה. פרט לרגליים היה לה גוף יפה. אבל לא היה לה שום סגנון.

ויטוריה אבל מה זאת־אומרת שאין לך סגנון?

ג'וליאנה זאת־אומרת שאין לך סגנון. כשאת לוקחת הכל בקלות, כשמה שבא בא. בקיצור, אני וטוֹפַּצְיָה הסתדרנו טוב, ונהניתי איתה כמו שלא נהניתי עם אף־אחד אחר. הכל נראה לי קל איתה. היא לא עשתה עניין משום דבר. היא היתה אחת שידעה לא לעשות עניין. אלא שאחר־כך חזרה אלנה, סיפרתי לה הכל, והיא פרצה בבכי. אלנה לא יודעת לא לעשות עניין. היא בכתה הרבה, אלנה, היא אחת שבוכה, ויש לה אף ארוך־ארוך, שכשהיא בוכה הוא מתארך עוד יותר, וכולו נהיה כתמים ורטיבות, וכל הבכי הזה עלה לי על העצבים. היא אמרה: ידעתי, ידעתי! ידעתי שככה זה ייגמר. ואיך תסתדרי עם ילד? עניתי לה: אבל הפלתי אותו! והיא אמרה: כן, הפלת אותו, בסדר, אבל מה תעשי בפעם הבאה שזה יקרה לך? מה תעשי? קח אותי מכאן ישו! ואני, עם אלנה, לא נהניתי. אמרתי לה את זה. אמרתי לה: אני כבר לא נהנית איתך! אני נהנית רק עם טוֹפַּצְיָה! והיא קינאה מאוד בטוֹפַּצְיָה. ואמרה: נעשית רעה! גם נעשית רעה! אחר־כך טוֹפַּצְיָה עזבה. היתה צריכה לנסוע לאמריקה, בשביל השבועון שלה. ככה חזרתי לבית של אלנה. רציתי לקחת אתי את החתול של מנולו, אבל אלנה לא רצתה אותו, כי אמרה שהיא לא רוצה שום דבר של מנולו בבית שלה, אפילו לא חתול, לכן נתתי אותו לשוערת. ואחר־כך התחילה תקופה איומה, כי טוֹפַּצְיָה כבר לא היתה, ולא היתה לי עבודה, ואלנה עם האף הארוך שלה בכתה עלי, ואמרה לי שאולי אעשה טוב אם אחזור לפְּיֶבֶה דִי מוֹנטֶסֶקוֹ, אחרת אידרדר לעוד בלגן מכוער עם איזה טיפוס מושחת, ואני הסתובבתי ברחובות וחיכיתי שיקרה לי משהו. טוֹפַּצְיָה השאירה לי קצת כסף, וגם מכתב לחבר שלה בעל חנות עתיקות, אבל הוא לא לקח אותי לחנות שלו, כי כבר היתה לו מוכרת, וגם לפאולוצ'ו מחנות התקליטים כבר היתה מישהי אחרת. ובינתיים אני לאט־לאט הפסקתי להיות מאוהבת במנולו, אבל להפסיק להיות מאוהבת זה נורא, כל הגברים נראים לך טיפשים, את לא יודעת איפה תקועים אלו שאפשר לאהוב. ואז יום אחד פגשתי חבר של טוֹפַּצְיָה, צלם, והוא לקח אותי למסיבה. המסיבה היתה בבית בוִיָה מַרגוּטָה, בית מלא מדרגות וסולמות־מדרגות, ועם תקרות משופעות. היו שם המון אנשים, כולם ישבו על הסולמות האלה, אכלו נקניקיות בעדשים, שתו יין אדום ורקדו. אני הייתי קצת אבודה, כי פרט לאותו צלם לא הכרתי אף־אחד. אבל אחרי ששתיתי קצת יין כבר לא הרגשתי אבודה, ונעשיתי שמחה ועליזה. ושם, באותה מסיבה, פגשתי את פייטרו. הוא ישב על המדרגה התחתונה ופיטפט עם בחורה במכנסיים כתומים, שאחר־כך נודע לי שהיא בת־דודה שלו. ובסוף הייתי שיכורה לגמרי, לא מצאתי כבר את הצלם, ורקדתי לבד עם הנעליים ביד. והסתובב לי הראש, ונפלתי ממש ליד המכנסיים הכתומים האלו. ואמרתי: תזכרי שעם מכנסיים לא נועלים עקבים גבוהים! וצריך לזכור שלארגן לעצמך מכנסיים בצבע הזה זה רעיון מזעזע! אין לך שום סגנון! וזאת שם צחקה, צחקה... אני התעלפתי.

ויטוריה התעלפת?

ג'וליאנה לא התעלפתי, טוב, לא הבנתי כלום, זה היה היין. ומצאתי את עצמי על מיטה, בחדר של בעלי־הבית, צייר נחמד מאוד ואשתו. ופייטרו החזיק לי את הראש, ונתן לי לשתות קפה. שאלתי מיד אם הקאתי. היה מצער אותי להקיא מול האנשים הכל־כך אדיבים האלה. הם אמרו לי שלא. הבחורה במכנסיים הכתומים עשתה עלי רוח עם עיתון. ואחר־כך פייטרו לקח אותי הביתה. כבר לא הייתי בכלל שיכורה, הייתי קצת מושפלת, ועצובה. הוא עלה יחד אתי.

ויטוריה עלה אל אלנה?

ג'וליאנה כן, אבל אלנה לא היתה שם באותם ימים, כי היתה אצל קרובה שלה, שעברה ניתוח בבטן. פייטרו נשאר שם. סיפרתי לו הכל. אחר־כך בבוקר הוא הלך לעשות אמבטיה בבית אצל אמא שלו, כי אצלנו היה הדוד מקולקל. ואני חשבתי: "הוא לא יחזור יותר". אבל אחרי כמה שעות הוא חזר, עם שקית מהסופרמרקט, מלאה אוכל. וגרנו יחד עשרה ימים, עד שאלנה חזרה. ובאותם עשרה ימים שאלתי אותו כל פעם: אתה חושב שיש לי סגנון? והוא אמר: לא. גם הוא חשב שאין לי סגנון. אבל אתו לא היה אכפת לי. אמרתי לו כל מה שעלה לי בראש. אף־פעם לא שתקתי. והוא אמר כל פעם: אבל את אף־פעם לא שותקת לרגע. את מנפחת לי את הראש!

ויטוריה בטוח שאת יכולה לנפח ראשים.

ג'וליאנה ואחר־כך, כשאלנה עמדה לחזור, אמרתי לו: חבל, עכשיו לא תוכל להישאר כאן יותר, אלנה המשעממת הזאת חוזרת, וחוץ מזה, הבית שלה. והוא אמר: כן. חבל. ואני אמרתי לו: תתחתן אתי. כי אם אתה לא תתחתן אתי, מי יתחתן אתי?

ויטוריה והוא, מה הוא אמר?

ג'וליאנה הוא אמר: נכון. והתחתן אתי.

ויטוריה אפשר להגיד שהיה לגברת מזל מטורף! אחרי שעברת כל־כך הרבה, היה לך ממש מזל מדהים!

ג'וליאנה אני עוד לא יודעת אם זה היה מזל.

ויטוריה זה לא היה מזל? להתחתן עם עורך־דין יפה, צעיר, עם הרבה כסף, את, הענייה? את, שלא ידעת איך להמשיך הלאה?

ג'וליאנה כן, לא ידעתי. היו לי חובות מעל לראש. לא היתה לי עבודה. וחוץ מזה גם לא היה לי יותר מדי חשק לעבוד. אמרתי לו, לפייטרו: כן. אני אתחתן אתך, אבל אני מפחדת שאני לא אוהבת אותך! אתך זה לא כמו עם מנולו! עם מנולו הייתי כמו מכושפת! והוא אמר: לא נורא. וכשאלנה חזרה הביתה אמרתי לה: את יודעת, מצאתי מישהו שיתחתן אתי. והיא: מישהו שיתחתן איתך? אוי, מתחילים עכשיו מחדש עוד בלגן, אוי, רחמנות עלי! קח אותי מכאן ישו! היא לא רצתה להאמין שיש מישהו שיתחתן אתי. וכשפייטרו הגיע, היא תקעה בו את העיניים הקטנות שלה, את האף שלה, כאילו היא רוצה לדקור אותו. ואחר־כך אמרה: נו, מי־יודע, אולי הזה דווקא לא קח אותי מכאן ישו. הזה נראה בן־אדם הגון! ואני אמרתי: אבל אני לא מרגישה מכושפת! והיא אמרה: לכי לעזאזל!

ויטוריה גם היא צדקה.

ג'וליאנה יכול להיות.

ויטוריה אלוהים, כמה מאוחר, אני מוכרחה להתחיל לבשל. עוד מעט יחזור העורך־דין וארוחת־הצהריים עוד לא מוכנה.

ג'וליאנה אני אגיד לו שזאת אשמתי, שאני גרמתי לך לפטפט קצת.

ויטוריה את גרמת לי לפטפט? אני אפילו לא פתחתי את הפה! את דיברת כל הזמן. כמה את מדברת! את תמיד מדברת ככה?

ג'וליאנה תמיד.

ויטוריה אבל כשאת מדברת ככה, את לא נעשית צמאה?

ג'וליאנה כן. תביאי לי כוס חלב.

ויטוריה עכשיו את רוצה חלב? עכשיו צהריים!

ג'וליאנה אני אוהבת מאוד חלב.

[ויטוריה חוזרת עם כוס חלב. אחר־כך יוצאת. נכנס פייטרו.]

פייטרו [אוסף משהו מהרצפה.] מה זה? הפיג'מה שלי? למה ויטוריה עוד לא סידרה את החדר?

ג'וליאנה איך היא יכלה לסדר את החדר, אתה לא רואה שאני עוד במיטה?

פייטרו ואת לא חושבת שאת צריכה לקום?

ג'וליאנה פיטפטתי קצת עם ויטוריה. סיפרתי לה על החיים שלי. היא נשארה להקשיב, לא החסירה אפילו הברה. אתה, לעומת זאת, כשאני מדברת, לא מקשיב לי. הבוקר יצאת בזמן שדיברתי. אפילו שאמרתי משהו חשוב.

פייטרו אה, באמת? מה אמרת לי?

ג'וליאנה אמרתי לך שאני לא רואה, בין שנינו, סיבה רצינית לחיות יחד.

פייטרו אמרת לי את זה?

ג'וליאנה כן.

פייטרו אין לנו שום סיבה רצינית לחיות יחד? ככה את חושבת?

ג'וליאנה ככה אני חושבת. לדעתי אתה אדם קל־דעת מאוד. בכך שהתחתנת אתי הוכחת קלות־דעת עצומה.

פייטרו אני בכלל לא קל־דעת. אני אדם שיודע תמיד מה שהוא עושה.

ג'וליאנה יש לך דעה מצוינת על עצמך!

פייטרו אולי.

ג'וליאנה אני לעומת זאת אף־פעם לא יודעת מה אני עושה. אני עושה טעויות חמורות אחת אחרי השנייה. וחוץ מזה, איך אתה יכול להגיד שאתה יודע תמיד מה שאתה עושה? עד עכשיו לא עשית כלום. שום דבר חשוב, זאת־אומרת. להתחתן אתי היה הדבר החשוב הראשון בחיים שלך.

פייטרו לפני שפגשתי אותך הייתי על סף חתונה לפחות שמונה־עשרה פעמים. אבל תמיד נסוגתי. כי גיליתי בנשים האלו משהו שגרם לי צמרמורת. גיליתי, בעומק הנפש שלהן, עוקץ. הן היו צרעות. כשמצאתי אותך, וראיתי שאת לא צרעה, התחתנתי איתך.

ג'וליאנה בצורה שאתה אומר שאני לא צרעה יש משהו שפוגע בי. אתה רוצה לומר שאני חיית מחמד ביתית, לא מזיקה, מנומסת? פרפר?

פייטרו אמרתי שאת לא צרעה. לא אמרתי שאת פרפר. את תמיד מוכנה לעשות מעצמך משהו חינני.

ג'וליאנה אני לא חושבת שפרפרים חינניים. אני חושבת שהם נתעבים. אני כמעט מעדיפה צרעות. פוגע בי שאתה חושב שאין לי עוקץ. זה נכון, אבל זה פוגע בי.

פייטרו פוגעת בך האמת? האמת לא אמורה אף־פעם לפגוע. אם את נעלבת מהאמת, זה אומר שעוד לא התבגרת. זה אומר שעוד לא למדת לקבל את עצמך. אבל עכשיו אני מציע לך לקום, להתרחץ ולבוא לאכול. המרק כבר אמור להיות מוכן עכשיו.

ג'וליאנה אין מרק. ואני לא יודעת אם אתרחץ. כשאני מדוכדכת אין לי חשק להתרחץ. הפלת עלי דכדוך.

פייטרו הפלתי עלייך דכדוך? אני?

ג'וליאנה חזרת כל־כך נפוח מהלוויה הזאת.

פייטרו אני לא נפוח.

ג'וליאנה אתה נפוח, בטוח בעצמך, מלא בוז ובלתי־נסבל. לפי איך שאתה מדבר עלי אפשר לחשוב שאתה מכיר אותי כמו את כף היד שלך.

פייטרו אני באמת מכיר אותך כמו את כף היד שלי.

ג'וליאנה עוד לא עבר חודש מאז שנפגשנו, ואתה מכיר אותי כמו את כף היד שלך? אבל אם אנחנו אפילו לא מכירים טוב, למה התחתנו! רק את זה אנחנו עושים, רק שואלים את עצמנו למה, מהבוקר עד הערב!

פייטרו את. אני לא. אני לא שואל את עצמי כלום. את אדם עם ראש מבולבל. אני לא. אני רואה צלול. אני רואה צלול ורחוק.

ג'וליאנה תראה איזה דעה מצוינת יש לך על עצמך! ביטחון מדהים! "אני רואה צלול ורחוק!" אני אומרת לך שאנחנו בערפל! אנחנו בערפל מעל לראש! אנחנו לא רואים עשרה סנטימטרים מהאף שלנו!

פייטרו למלא לך את האמבטיה?

ג'וליאנה אֶה?

פייטרו למלא לך את האמבטיה? אם תעשי אמבטיה אולי יתנקה לך הראש. טוב להתרחץ. לסלק רעלים. לנקות את הראש.

ג'וליאנה אתה לא חולה ניקיון? תגיד לי מיד, כי אני שונאת חולי ניקיון.

פייטרו בטח. אני חולה ניקיון. לא ידעת?

ג'וליאנה אני לא חושבת שאתרחץ. אני יותר מדי מדוכדכת. אני מפחדת שאתה יותר מדי בלתי־נסבל! בדיוק הטיפוס שאני שונאת! [הולכת לחדר־האמבטיה. שומעים את המים זורמים לאמבטיה. חוזרת.] אני חושבת שהנישואים הם מוסד מהגיהינום! צריך לחיות יחד תמיד, כל החיים! אבל למה התחתנתי אתך? מה עשיתי? איפה היה הראש שלי כשתפסתי אותך?

פייטרו החלטת לעשות אמבטיה?

ג'וליאנה לא אמרת שאני צריכה לעשות אמבטיה?

פייטרו זאת לא היתה פקודה. זאת היתה עצה.

ג'וליאנה יפה מאוד. עוד חסר לי שתיתן לי פקודות!

פייטרו אז את חושבת שאני בלתי־נסבל?

ג'וליאנה כן. אני חוששת שכן. אתה כל־כך רגוע, כל־כך שלֵו, כל־כך נפוח! "אני מכיר אותך כמו את כף היד שלי!" - "אני רואה צלול ורחוק!" ואם אתה לא מכיר אותי בכלל? ואם עשית טעות חמורה? ואם בוקר בהיר אחד תגלה שאני מלאה בארס מוחבא? אז? מה תעשה אז?

פייטרו אני אזרוק אותך. זה הגיוני.

ג'וליאנה הגיוני! [הולכת לחדר־האמבטיה וחוזרת.] קדחת הגיוני. אתה התחתנת אתי עכשיו, ואתה תישאר אתי, תישאר אתי כמו שאני! אפילו שאני אחרת לגמרי ממה שחשבת, אתה חייב בכל־זאת להישאר אתי, כל החיים! לא אמרתי לך שהנישואים הם מוסד שטני?

פייטרו זהירות. את דורכת על הפיג'מה שלי.

ג'וליאנה אני דורכת עליה כי אני רוצה לדרוך עליה! כי אני לא יכולה לסבול אותך!

ויטוריה [נכנסת.] את עוד לא לבושה? שמתי את המרק על השולחן!

ג'וליאנה את המרק? לא אמרנו שלא נכין מרק?

ויטוריה הכנתי קצת מרק חם. הכנתי אותו בשבילי, כי היה לי קר, וכשקר לי אני אוהבת קצת מרק. וכיוון שכבר הכנתי, הכנתי גם בשבילכם. אבל עכשיו, אם לא תאכלו אותו, הוא יתקרר. לי לא אכפת, כי כבר אכלתי שתי קערות מלאות, אני מסודרת.

פייטרו בואי לאכול. אמבטיה תעשי אחר־כך.

ג'וליאנה הנה, אם אני אעשה אמבטיה אחרי האוכל אני אמות. אתה רוצה אותי מתה? [הולכת לחדר־האמבטיה.]

מערכה שנייה

פייטרו הזמנתי את אמא שלי ואת אחותי לארוחת־צהריים מחר.

ג'וליאנה אבל אמא שלך לא אמרה שכף רגלה אף־פעם לא תדרוך בבית הזה?

פייטרו אמרה. אבל אני שכנעתי אותה לבוא, מחר, לצהריים. אחרי הלוויה של לַמבֶּרטוֹ גֶ'נוֹבָה הסעתי אותה הביתה ושכנעתי אותה. היא היתה מוכנה להשתכנע.

ג'וליאנה אתה מרוצה?

פייטרו אני מרוצה, כי נמאס לי להיות במלחמה עם אמא שלי. אני מעדיף להיות בשלום, אם דבר כזה אפשרי.

ג'וליאנה אתה ילד טוב של אמא?

פייטרו אני לא ילד טוב של אמא. ומצד שני אנחנו לא נלך בינתיים לבית של אמא שלי, כי דודה פִיליפָּה שם, והיא זועמת עלי. דודה פִיליפָּה קתולית אדוקה. היא עוד יותר אדוקה מאמא שלי. היא רצתה שתהיה לי חתונה קתולית, ושיבואו המון קרדינלים. אלא שאמרו לה שאני מתחתן עם בחורה שהכרתי במסיבה, ושבאותה מסיבה היא רקדה, השתכרה, עם הסנדלים ביד ועם כל השיער על העיניים. הבת־דודה שלי סיפרה לה. ודודה פִיליפָּה כמעט חטפה שבץ.

ג'וליאנה הבת־דודה שלך? זאת במכנסיים הכתומים?

פייטרו כן.

ג'וליאנה לדעתי יש לך קצת יותר מדי קרובי־משפחה.

פייטרו לכן דודה פִיליפָּה לא רצתה אפילו להביט בתמונה שלך. אמא שלי כן, לרגע, הביטה בה.

ג'וליאנה איזה תמונה? זאת עם מעיל־הגשם?

פייטרו כן.

ג'וליאנה זו לא תמונה יפה. אני נראית כאילו יצאתי מהכלא. ומה אמא שלך אמרה על התמונה שלי?

פייטרו כלום. היא נאנחה. אמרה שאת חיננית.

ג'וליאנה באנחה?

פייטרו באנחה.

ג'וליאנה רק חיננית?

פייטרו למה, מה את חושבת שאת? יפהפייה? מסחררת?

ג'וליאנה כן. מסחררת.

פייטרו אבל אני לא מרגיש את עצמי מסוחרר.

ג'וליאנה אתה לא מרגיש את עצמך מסוחרר?

פייטרו לא.

ג'וליאנה אבל סִחררתי אותך!

פייטרו אמא שלי לא תמצא חן בעינייך. ואת לא תמצאי חן בעיניה. שום דבר לא ימצא חן בעיניה בבית הזה. היא תפסול את הכל. אפילו ויטוריה לא תמצא חן בעיניה.

ג'וליאנה למה אפילו ויטוריה לא תמצא חן בעיניה?

פייטרו העוזרת שלה היא טיפוס אחר. נשים זקנות, שותקות, נאמנות, בנעלי־בית, ועם פְּלַטפוס.

ג'וליאנה פְּלַטפוס יש גם לוויטוריה.

פייטרו אני אומר לך, שום דבר לא ימצא חן בעיניה בבית הזה. שום דבר.

ג'וליאנה אם ככה, אם אני לא אמצא חן בעיניה, והיא לא תמצא חן בעיני, ואם שום דבר בבית הזה לא ימצא חן בעיניה, למה אתה מביא אותה הנה?

פייטרו כי היא אמא שלי.

ג'וליאנה סיבה טובה. ואני בכלל לא מביאה לך הנה את אמא שלי. אתה יודע איך היא אמא שלי? אמא שלי שומרת את כל העיתונים הישנים, יש לה מאות קילו מהם מתחת למיטה ומתחת לארונות. וחוץ מזה היא מבשלת כל־מיני מרקים, כל־מיני מרקחות של שזיפים ותפוחים מבושלים, וכל־מיני סירים שהיא שמה על אדן החלון. ובערב היא נסגרת במטבח, נועלת את הדלת במפתח, אתה יודע, כל ערב, ונשארת שם עד שתיים לפנות־בוקר, נעולה, ולא יודעים מה היא עושה, אם היא מבשלת עוד מרק, אם היא שוטפת רגליים, אף־אחד לא יודע. אף־אחד אף־פעם לא ידע. ואם מישהו מתקרב לדלת לומר לה ללכת לישון, היא משתוללת, צועקת, צורחת ולא פותחת. הבנת?

פייטרו כן. בסדר. אני יודע. זאת אמא שלך. אבל אמא שלי לא כזאת. אמא שלי אשה יחסית נורמלית.

ג'וליאנה למה, אתה רוצה לומר שאמא שלי אשה לא נורמלית? אתה רוצה לומר שהיא משוגעת?

פייטרו לא יודע, אף־פעם לא פגשתי אותה. לפי איך שאת מתארת אותה, נראה לי שהיא צריכה להיות קצת משוגעת.

ג'וליאנה ונראה לך יפה שעוד לא פגשת את אמא שלי?

פייטרו את רוצה שניסע לבקר את אמא שלך? בואי ניסע אליה. כרגע אני קצת עסוק. אבל מיד כשאתפנה קצת ניסע לבקר את אמא שלך, בהנחה שהיא לא תזוז משם לשום מקום, כמו שאמרת לי.

ג'וליאנה לבקר את אמא שלי? לראות את הסירים ואת העיתונים?

פייטרו כן. למה לא?

ג'וליאנה אמא שלי בכלל לא משוגעת, היא אשה ענייה. היא רק עלובה ענייה.

פייטרו הנה. בדיוק. וגם אמא שלי, את תראי, היא אשה זקנה ענייה, וגם היא עלובה.

ג'וליאנה מה קרה לה לאמא שלך?

פייטרו אמא שלי, המסכנה, היתה בצעירותה יפה, אלגנטית, וסבלה מאוד כשהתחילה להזדקן. היא נתקפה מין חולשת עצבים. אחר־כך, בזמן המלחמה, בהפצצות, התמוטט לה הבית, אחר־כך היא הפסידה קצת כסף, לא הרבה, אבל היא נבהלה והיא מאמינה שהיא ענייה. ובהרבה בקרים, כשהיא מתעוררת, היא בוכה, מיואשת, כי היא מפחדת להיות ענייה. ואז אחותי צריכה לבוא לנחם אותה. וחוץ מזה, אבא שלי מת לפני כמה שנים, והיא סבלה מזה מאוד. ואחותי עוד לא נשואה, גם זה מייאש אותה. ועכשיו אני התחתנתי איתך, זאת־אומרת עם בחורה שהיא לא יודעת עליה כלום, אבל היא מדמיינת אותה כמו איזו פנתרה.

ג'וליאנה כל אלה לא אומללויות אמיתיות. היא הזדקנה כמו שכולם מזדקנים. אבא שלך מת כשכבר היה זקן. זאת לא אומללות אמיתית, אם חושבים על החיים האומללים שהיו לאמא שלי.

פייטרו אלה לא אומללויות אמיתיות, אבל היא סובלת מהן כאילו הן אמיתיות. וחוץ מזה, אנחנו בכלל לא מנסים לקבוע עכשיו אמא של מי מאיתנו יותר אומללה.

ג'וליאנה אמא שלך חושבת שהתחתנתי אתך בשביל הכסף?

פייטרו היא חושבת שהתחתנת אתי בשביל הכסף. היא חושבת שאת מין פנתרה. היא חושבת שהיו לך המון מאהבים. היא חושבת הכל, ובבוקר היא מתעוררת, ובוכה. לכן אמרתי לה לבוא הנה לצהריים, ככה לפחות תפגוש אותך פנים אל פנים, ולא תמצאי חן בעיניה, אבל היא תפחד מאדם, במקום לפחד מצל.

ג'וליאנה חבל.

פייטרו מה חבל?

ג'וליאנה חבל שלא היו לי כל המאהבים האלה, שאמא שלך חושבת שהיו.

פייטרו עוד יש לך זמן.

ג'וליאנה יש לי זמן? אני יכולה שיהיו לי קצת מאהבים, אפילו שאני אשתך?

פייטרו אפילו לא בחלום, כל עוד את אשתי. אבל אפשר תמיד להתגרש.

ג'וליאנה אין גירושים באיטליה.

פייטרו בחוץ־לארץ.

ג'וליאנה אָה, כן, בחוץ־לארץ. [שתיקה.] רק התחתנת אתי ואתה כבר חושב על גירושים?

פייטרו אני לא חושב על גירושים. אמרתי בשביל לומר. למקרה שיתחשק לך עוד לקחת קצת מאהבים.

ג'וליאנה חלק מהדברים שאמא שלך חושבת נכונים. נכון שהתחתנתי אתך בשביל הכסף. גם בשביל הכסף. הייתי מוכנה לכל. אתה יודע?

פייטרו את רוצה לומר שלא היית מתחתנת אתי אילו הייתי עני?

ג'וליאנה לא יודעת! תבין שאני לא יודעת! אני עוד לא מבינה! לא היה לי זמן להבין! למה התחתנו בכזה חיפזון? מה היה החיפזון?

פייטרו את אמרת לי: תתחתן אתי, אני מתחננת! כי אם אתה לא תתחתן אתי, מי יתחתן אתי? אחרת בסוף אני אזרוק את עצמי מהחלון. לא זה מה שאמרת?

ג'וליאנה כן, ככה אמרתי. אבל זה היה אופן דיבור. לא היה בכלל שום צורך להתחתן אתי בחיפזון כזה. אפילו לא הייתי בהיריון. בטח אמא שלך חשבה שהתחתנת אתי כי אני בהיריון. הסברת לאמא שלך שאני לא בהיריון?

פייטרו כן.

ג'וליאנה מה היה החיפזון? התחתנו כאילו הבית נשרף. למה? לא היה עדיף לשקול קצת?

פייטרו אני שקלתי. אולי זה נמשך לא יותר משבריר שנייה. אבל אף־אחד לא אמר ששקילה צריכה לקחת מאה שנה. להבזק של שקילה צלולה מספיקה חצי שנייה.

ג'וליאנה לא, שקילה של שנייה היא לא שקילה. שקילה אמיתית, צודקת, מועילה, היא משהו שאדם סוחב בתוכו חודשים ושנים.

פייטרו היו לך הרבה שקילות כאלה?

ג'וליאנה לי? אף־פעם. אפילו לא אחת. אני לא מסוגלת לשקול. אבל אני חושבת שהיה הגיוני לשקול לפני שעושים משהו, לפני שעושים כל דבר. ואנחנו לעומת זאת בכלל לא שקלנו, והתחתנו כמו זוג טיפשים, אני גם בשביל הכסף, ואתה גם כי ריחמת עלי. ולכן הנישואים שלנו רקובים, רקובים מהשורשים! אולי עשינו טעות מפחידה! אולי יחד נהיה אומללים ומיואשים, עוד יותר ממה שחושבת אמא שלך!

פייטרו ייתכן.

ג'וליאנה ואז? מה נעשה אז?

פייטרו נתגרש.

ג'וליאנה בחוץ־לארץ?

פייטרו בחוץ־לארץ.

ג'וליאנה לפחות טוב שיש לך קצת כסף, ככה לפחות נוכל לנסוע להתגרש בחוץ־לארץ!

פייטרו לפחות טוב.

ג'וליאנה אז מה אני צריכה להכין לארוחת־הצהריים עם אמא שלך?

פייטרו לא יודע. מרק צח. עוף מבושל. יש לאמא שלי קיבה רגישה. יש לה אולקוס.

ג'וליאנה מרק צח טוב לאולקוס? היא זקנה מאוד, אמא שלך?

פייטרו היא זקנה, כן.

ג'וליאנה פחות או יותר בת כמה היא?

פייטרו לא יודעים. אף־אחד לא יודע. היא זייפה את תאריך הלידה בדרכון. היא מחקה אותו במסיר־דיו וכתבה חדש. היא כנראה חתכה לעצמה עשר שנים.

ג'וליאנה ומי אמר לך את זה?

פייטרו אחותי אמרה לי.

ג'וליאנה אחותך ראתה אותה מוחקת בַּמסיר־דיו?

פייטרו לא. דודה פִיליפָּה אמרה לה.

ג'וליאנה דודה פִיליפָּה הזאת רכלנית רצינית. אתם לא יכולים לבעוט אותה מכל המדרגות?

פייטרו לא, כי היא משותקת, היא מסתובבת בכיסא־גלגלים.

ג'וליאנה אולי גם אני אמחק לעצמי את תאריך הלידה במסיר־דיו בדרכון כשאהיה זקנה. אבל אין לי דרכון, אף־פעם לא היה לי, יש לי רק תעודת־זהות מהדואר. אני אצטרך להוציא דרכון, אחרת איך אוכל לנסוע לחוץ־לארץ כשנרצה להתגרש?

פייטרו נכון.

ג'וליאנה אולי יהיה מספיק שרק אתה תיסע לחוץ־לארץ ביום שנרצה להתגרש. אבל דרכון יועיל לי בכל אופן, כי אני אסע הרבה כשאהיה גרושה. עם טוֹפַּצְיָה. אתה תשלם לי מזונות?

פייטרו בוודאי.

ג'וליאנה תודה. אני אסע עם טוֹפַּצְיָה, נראה המון מקומות, ונערוך תחקירים ונצלם תמונות. ניסע למדבר, ונצלם אריות וטיגריסים, בשביל השבועון של טוֹפַּצְיָה, הם משלמים טוב. אולי אני ארוויח כל־כך הרבה שאוותר על המזונות. לא יהיה לי צורך בהם.

פייטרו תודה.

ג'וליאנה על לא דבר. זה יהיה נהדר.

פייטרו נהדר.

ג'וליאנה ואתה? מה אתה תעשה? תחזור לגור עם אמא שלך, עם אחותך, ועם דודה פִיליפָּה?

פייטרו אולי.

ג'וליאנה אני לעומת זאת אסע עם טוֹפַּצְיָה. אתה יודע, הרבה פעמים שאלתי את עצמי מה טוֹפַּצְיָה היתה חושבת עליך. אבל אני לא חושבת שהיית מוצא חן בעיניה. היא היתה אומרת שאין לך סגנון. היא היתה אומרת שהצוואר שלך עבה מדי, האף גדול מדי, האוזניים ארוכות מדי. טוֹפַּצְיָה קשה מאוד.

פייטרו אבל היא התחתנה עם האידיוט ההוא.

ג'וליאנה מנולו? למה אתה קורא לו "האידיוט ההוא"? למה אתה חייב לירוק על כל דבר בחיים שלי? אתה לא מכיר אותו, את מנולו! אף־פעם לא פגשת אותו!

פייטרו קראתי את הספרים שלו.

ג'וליאנה קראת את 'קח אותי מכאן ישו'?

פייטרו כן. וקראתי גם את 'אביב עם מַלָח'. ואפילו את 'הסלמנדרה חסרת־התועלת'.

ג'וליאנה לא! את 'אביב עם מלח' לא קראת! אפילו לא הפרדת את הדפים!

פייטרו את לא הפרדת את הדפים.

ג'וליאנה הפרדתי את הדפים הראשונים. את ההמשך לא, כי לא הבנתי. לא הבנתי כי אני טיפשה, לא כי הוא היה טיפש. אבל בטוח שהסלמנדרות הן בעלי־חיים חסרי־תועלת. לְמה הן טובות? כמעט אין יותר חסרות־תועלת מהן.

פייטרו אין ספק.

ג'וליאנה מה הן? אלה לא החיות שנכנסות לאש בלי להישרף? לְמה מועיל להידחף לאש?

פייטרו אני דווקא חושב שהמנולו שלך היה טיפש, אידיוט אמיתי, ופחדן. הוא לא ברח כשגילה שאת מחכה לילד?

ג'וליאנה כן. אבל זאת לא היתה פחדנות. זה היה משהו אחר. היה לו פחד מהחיים.

פייטרו לַפַּחַד מהחיים קוראים פחדנות. כשאתה מכניס מישהי לצרות ומתחמק ממנה קוראים לזה פחדנות.

ג'וליאנה אבל אני אוסרת עליך לירוק ככה על הדברים שלי! [שתיקה.] אז בשביל אמא שלך עוף מבושל?

פייטרו עוף מבושל.

ג'וליאנה ויטוריה! לכל הרוחות, היא לא עונה, היא בטח מפטפטת מהחלון עם הבחורה מהקומה למעלה.

פייטרו מה את רוצה להגיד לה?

ג'וליאנה שאמא שלך באה מחר לארוחת־צהריים.

פייטרו ואחותי.

ג'וליאנה ואחותך. איך האחות הזאת שלך?

פייטרו אחותי היא אווזה מוחלטת.

ג'וליאנה אני אמצא חן בעיניה?

פייטרו את תמצאי חן בעיניה מאוד.

ג'וליאנה כי היא אווזה? אתה חושב שאני אחת שמוצאת חן בעיני אווזות?

פייטרו לא כי היא אווזה. כי היא תמיד מרוצה מהכל. יש לה טמפרמנט אופטימיסטי.

ג'וליאנה ואמא שלך לעומת זאת פֶּסימיסטית. היא כזאת שרואה צרות בכל מקום. עושה דרמה. גם החברה שלי אלנה כזאת, וגם אמא שלי. גם אמא שלי פסימיסטית גדולה. אני לעומת זאת מסתדרת טוב עם אופטימיסטים, עם מי שלא עושים עניין גדול משום דבר. היה לי טוב עם טוֹפַּצְיָה, כי היא לא עשתה עניינים מכלום.

פייטרו ואתי את מסתדרת?

ג'וליאנה אתך?

פייטרו כן.

ג'וליאנה אני עוד לא יודעת. עוד לא הבנתי כמו שצריך איך אתה.

פייטרו אני לעומת זאת הבנתי אותך מיד, ברגע שראיתי אותך.

ג'וליאנה מיד? ברגע שראית אותי? במסיבה ההיא, על הסולם־מדרגות?

פייטרו לא ממש מיד כשראיתי אותך נכנסת. קצת אחר־כך.

ג'וליאנה אולי כשרקדתי, שיכורה, בלי נעליים? אז הבנת שאני אחת שתסתדר איתה מצוין?

פייטרו כן.

ג'וליאנה איזה יופי.

פייטרו רוצה לדעת משהו?

ג'וליאנה מה?

פייטרו אף־פעם לא עוררת בי שום רחמים. אף־פעם לא. אפילו לא לרגע.

ג'וליאנה לא?

פייטרו לא.

ג'וליאנה אבל איך? באותו לילה, כשבכיתי, כשסיפרתי לך, לא ריחמת עלי?

פייטרו לא.

ג'וליאנה אבל איך? הייתי לבד, בלי כסף, בלי עבודה, היו לי חובות מעל לראש, גם עשיתי הפלה, הייתי נטושה, ולא עוררתי בך רחמים?

פייטרו לא.

ג'וליאנה אז אין לך לב!

פייטרו אל תהיי טיפשה. היית לבד, נכון, בלי כסף, בלי עבודה, והיית מיואשת, אבל בי לא עוררת רחמים. אני אף־פעם לא הרגשתי, כשהבטתי בך, שום רחמים. תמיד הרגשתי, כשהבטתי בך, שמחה גדולה. ולא התחתנתי איתך כי עוררת בי רחמים. וחוץ מזה, אם אתה צריך להתחתן עם כל הנשים שמעוררות בך רחמים, אתה בצרות. אתה צריך להקים הרמון.

ג'וליאנה כן. זה נכון. ולמה התחתנת אתי, אם לא התחתנת אתי מתוך רחמים?

פייטרו התחתנתי איתך בשביל השמחה. את לא יודעת שהתחתנתי איתך בשביל השמחה? נוּ, כן, את יודעת את זה טוב מאוד.

ג'וליאנה אז התחתנת אתי כי אתה מתבדר אתי, ההיפך מאמא שלך, מאחותך, מדודה פִיליפָּה, שאיתן אתה משתעמם?

פייטרו הן משעממות אותי עד מוות.

ג'וליאנה בזה אני מאמינה, פייטרו המסכן!

פייטרו עכשיו את היא זאת שמרחמת עלי?

ג'וליאנה אבל היית חייב להיות איתן כל הזמן? לא הסתובבת, לא נסעת, לא היו לך בחורות?

פייטרו בטח. נסעתי, הסתובבתי, היו לי בחורות.

ג'וליאנה בחורות משעממות?

פייטרו בחורות.

ג'וליאנה ואני, למה אני התחתנתי אתך?

פייטרו בשביל הכסף.

ג'וליאנה גם בשביל הכסף.

פייטרו אני חושב שאנשים מתחתנים תמיד מתוך סיבה אחת ויחידה. לגם אין שום ערך אמיתי. יש רק סיבה אחת, דומיננטית, והיא החשובה.

ג'וליאנה אז אני עוד לא הבנתי טוב את הסיבה הזאת, מהצד שלי.

פייטרו לא אמרת לי: תתחתן אתי, כי אחרת מי יתחתן אתי?

ג'וליאנה כן, נו, ואם ככה?

פייטרו ואם ככה, לא זאת היתה הסיבה? רצית שיהיה לך בעל? מה שלא יהיה? מי שלא יהיה?

ג'וליאנה מי שלא יהיה. כן.

ויטוריה [נכנסת.] קראת לי?

ג'וליאנה לא עכשיו. קודם. קודם קראתי לך הרבה פעמים. איפה היית?

ויטוריה דיברתי מלה או שתיים עם הבחורה בקומה מעל.

ג'וליאנה את פטפטנית גדולה. את לא נהיית צמאה כשאת מדברת הרבה?

ויטוריה אני אף־פעם לא נהיית צמאה. אני לא שותה אף־פעם. אני לא מזיעה, לכן אני לא שותה. אפילו בקיץ.

ג'וליאנה את לא מזיעה?

ויטוריה אני לא מזיעה אף־פעם. כשאני בבית ועובדת בשדות, עודרת, בשמש של יולי, כולם מזיעים, ואני לא מזיעה. אין לי אפילו טיפת זיעה על העור.

ג'וליאנה מוזר.

פייטרו מאוד מוזר.

ג'וליאנה אולי את סלמנדרה. סלמנדרה חסרת־תועלת.

ויטוריה מה אני?

ג'וליאנה רציתי לומר לך שמחר יבואו לצהריים אמא שלו ואחותו. תכיני עוף מבושל.

ויטוריה ולמה צריך להגיד לי היום? תגידי לי מחר.

ג'וליאנה כי את אומרת שעופות את הולכת תמיד לקנות בפְּיאצה בולוניה, ליד המספרה שלך, לכן אני אומרת לך עכשיו, כי כשתלכי היום למספרה תקני אותו.

ויטוריה קשה מאוד למצוא היום עופות־משק. העופות שמוכרים הם לא עופות־משק. פיטמו אותם מתחת למנורה. אם רוצים ממש עוף־משק, אני יכולה לקפוץ לבית שלי, בפָרָה סַבִּינָה. אחזור מחר בבוקר.

פייטרו לא. אנחנו לא מחפשים סיבוכים. העוף מפְּיאצה בולוניה יהיה בסדר. תערכי מחר את השולחן יפה, עם המפה.

ויטוריה עם המפה? לא עם פְּלֵיסְמֶטים?

פייטרו לא. אמא שלי לא סובלת פְּלֵיסְמֶטים.

ויטוריה מפה יש לנו, אבל אין לנו מגן־שולחן לשים מתחת.

פייטרו היום בפְּיאצה בולוניה תקני גם מגן־שולחן.

ג'וליאנה אתה בטח לא תרצה שאמא שלך תדחף את האף מתחת למפה לראות אם יש שם מגן־שולחן.

פייטרו את לא מכירה את אמא שלי. אמא שלי, רק מנגיעה, מבינה אם יש מתחת למפה מגן־שולחן.

ויטוריה אני כבר יוצאת, כדי להספיק הכל. הולכת.

פייטרו יכול להיות נכון שהיא לא מזיעה אף־פעם?

ג'וליאנה לא יודעת. לי נראה שהיא מזיעה כמו סוס.

פייטרו היא נראית בחורה טובה. קיבלת עליה המלצות לפני ששכרת אותה?

ג'וליאנה כן. טלפנתי לגברת גָ'קֶטָה.

פייטרו ומיהי גברת גָ'קֶטָה הזאת?

ג'וליאנה היא הגברת גָ'קֶטָה. זאת שאצלה היא היתה קודם. היא שרה לה, לגברת גָ'קֶטָה, שירי הלל מהבוקר עד הערב. היא היתה אלופה בבית, הגברת גָ'קֶטָה. שטפה, גיהצה, בישלה, עשתה הכל. ולה, לוויטוריה, לא נתנה אפילו להרטיב את הידיים. אני לא מבינה למה היא החזיקה עוזרת.

פייטרו את בטוחה שהיא קיימת, גברת גָ'קֶטָה הזאת?

ג'וליאנה אם לא אז מי ענתה לי לטלפון!

פייטרו לא מקבלים המלצות בטלפון. הולכים למקום.

ג'וליאנה רצית שאלך לבית של גברת ג'קטה?

פייטרו כן.

ג'וליאנה איזה קרצייה אתה! איזה, איזה קרצייה! שום דבר לא טוב לך! גברת ג'קטה לא טובה לך! הפְּלֵיסמֶטים לא טובים לך! העופות לא עופות־משק!

פייטרו ויטוריה היתה מי שאמרה שכבר לא מוכרים עופות־משק! לי לא מזיזים עופות־משק!

ג'וליאנה על מה נוכל לדבר מחר עם אמא שלך? אחרי שנדבר קצת על ויטוריה, ועל עופות־משק, על מה יישאר לנו לדבר?

פייטרו אָה, אני באמת לא יודע!

ג'וליאנה אנחנו יכולים לדבר על למברטו ג'נובה?

פייטרו איזה, שלך או שלי?

ג'וליאנה קצת על האחד וקצת על השני, לא? [שתיקה.] אולי נביא גם את אלנה?

פייטרו איזה? את אלנה שלך או את אלנה שלי?

ג'וליאנה למה, מי זאת אלנה שלך? יש לנו גם אלנה לכל אחד?

פייטרו הבת־דודה שלי אלנה, או החברה שלך אלנה?

ג'וליאנה הבת־דודה שלך אלנה? זאת עם המכנסיים הכתומים? אוי לא, אני לא יכולה לסבול אותה. לא, דיברתי על החברה שלי אלנה.

פייטרו המוֹכרת מהחנות למכשירי־כתיבה?

ג'וליאנה כן. למה, מה רע להיות מוכרת בחנות למכשירי־כתיבה?

פייטרו לא אמרתי שיש משהו רע. אמרתי מוכרת בחנות למכשירי־כתיבה כדי להבהיר למי אני מתכוון.

ג'וליאנה אז אם היית רוצה להתכוון לאמא שלי, היית אומר "תופרת המכנסיים" כי זאת העבודה שלה? אמרת לאמא שלך את זה שאמא שלי תופרת מכנסיים?

פייטרו נדמה לי שאמרתי לה שהיא חייטת.

ג'וליאנה ולמה? מכובד יותר להיות חייטת מאשר תופרת מכנסיים? לא מכובד לעשות מכנסיים? אתה יודע שאתה מלא דעות־קדומות חברתיות?

פייטרו אפילו לא בחלומות. לעשות מכנסיים ולהיות חייטת זה לא אותו דבר?

ג'וליאנה בדיוק. זה לא אותו דבר?

פייטרו בדיוק.

ג'וליאנה אתה רוצה שאני אגיד לך משהו?

פייטרו מה?

ג'וליאנה אתה זוכר את בקבוק הדיו ששפכתי על לקוחה כשהייתי בחנות מכשירי־הכתיבה?

פייטרו נו?

ג'וליאנה אתה יודע מי היתה אותה לקוחה?

פייטרו מי היא היתה?

ג'וליאנה אני חוששת שזו היתה אמא שלך.

פייטרו אמא שלי?

ג'וליאנה כן.

פייטרו את שפכת בקבוק דיו על הראש של אמא שלי?

ג'וליאנה לא על הראש. על השמלה. על כל השמלה. לא עשיתי את זה בכלל בכוונה.

פייטרו אבל מי אמר שזאת היתה בדיוק אמא שלי?

ג'וליאנה אני חוששת שכן. זאת היתה אמא שלך. זיהיתי אותה לפי התצלום שיש לך על שולחן־הכתיבה שלך. הפנים של הלקוחה הזאת נשארו חרותים אצלי כי אחר־כך פיטרו אותי. היה לי טוב בחנות למכשירי־כתיבה. לא היה שם הרבה עבודה. פיטרו אותי בגלל אמא שלך. אבל גם כי הגעתי תמיד באיחור.

פייטרו יש לאמא שלי זיכרון טוב לפרצופים. אם זאת היתה היא, היא תזהה אותך מיד.

ג'וליאנה אז אני אביא מחר את אלנה שלי לארוחת־הצהריים? ככה גם היא תראה שזאת בדיוק אמא שלך, ההיא עם בקבוק הדיו.

פייטרו לא, אין צורך להביא את אלנה שלך. אמא שלי לא תסתדר עם אלנה שלך.

ג'וליאנה אז עם מי היא תסתדר החזירה הזאת שהיא אמא שלך?

פייטרו אני מבקש ממך לא להעליב את אמא שלי, עוד לפני שהיא באה! קודם את שופכת עליה בקבוק דיו ואחר־כך גם מעליבה אותה?

ג'וליאנה אתה בכלל לא היית מוצא חן בעיני אמא שלי. כמעט אף־אחד לא מוצא חן בעיניה. היא פסימיסטית גדולה, אמא שלי. וחשדנית גדולה. היא היתה יושבת לה שם בפינה, ליד החלון, ומשגיחה על הסירים שלה. מבוהלת, חשדנית, מרירה, בחלוק היפני שלה, עם השיער אסוף בגוּלגוּל ותפוס בגומי שחור על הראש, ועם הידיים הרועדות, מסתכלת סביב בעיניים של ארנבת שציידים רצים אחריה... לא. עדיף שלא ניסע אליה.

פייטרו אז לא ניסע. צוחק.

ג'וליאנה למה אתה צוחק? זה לא שאתה צוחק על אמא שלי?

פייטרו לא. חשבתי על זה ששפכת את הדיו על גברת שאולי היא אמא שלי, ובא לי לצחוק.

ג'וליאנה אבל למה אנחנו מדברים כל־כך הרבה על אימהות? כבר שעה שאנחנו כאן ומדברים רק על אימהות. הן כל־כך חשובות, האימהות?

פייטרו הן מספיק חשובות.

ג'וליאנה אם אני מצחיקה אותך, זאת־אומרת שאתה לא מרגיש מכושף. זאת־אומרת שגם אתה, אתי, לא מרגיש את עצמך מכושף. כמו שגם אני לא מרגישה אתך. כשאהבתי את מנולו, לא צחקתי, לא צחקתי אף־פעם. לא צחקתי, לא דיברתי, אפילו לא נשמתי. הייתי קפואה כמו פסל. הייתי מסונוורת. מכושפת. אתה יודע לְמה אני מתכוונת?

פייטרו כן.

ג'וליאנה לָמָה, גם אתה היית מכושף לפעמים?

פייטרו לפעמים. וזה לא מצא חן בעיני. לא הייתי מתחתן בשום אופן עם אשה שמכשפת אותי. אני רוצה לחיות עם אשה שמשמחת אותי.

ג'וליאנה מה כל־כך שמח אצלי בעיניך?

פייטרו אני צריך לצאת. איפה הכובע שלי?

ג'וליאנה יש לך עוד לוויה?

פייטרו לא. יורד גשם. מבול. כשיורד גשם אני חובש את הכובע.

ג'וליאנה אוי, אלוהים, כשוויטוריה תצא עכשיו מהמספרה יירטב לה הסלסול! היא תחזור כועסת.

מערכה שלישית

ג'וליאנה פייטרו!

פייטרו אני כאן.

ג'וליאנה ויטוריה לא חזרה!

פייטרו מה זאת־אומרת לא חזרה?

ג'וליאנה לא חזרה, מאתמול. היא לא חזרה אחרי המספרה. אתה יצאת לארוחת־ערב, אני שתיתי כוס חלב והלכתי לישון. הבוקר, אחרי שיצאת, צילצלתי בפעמון והיא לא ענתה. קמתי, חיפשתי אותה בכל הבית והיא לא כאן.

פייטרו אנחנו צריכים לטלפן למשטרה?

ג'וליאנה לא. השוערת אמרה שהיא בטח הלכה שוב לגברת ג'קטה. היא אהבה כל־כך להיות אצל גברת ג'קטה. לא היה לה כמעט מה לעשות. גם כאן היא אהבה להיות, אבל חשבה שיש לה יותר מדי עבודה.

פייטרו איזה עבודה יש כאן? אנחנו רק שני אנשים, והבית קטן.

ג'וליאנה כן. אבל אתה מחליף חולצה פעמיים ביום. ויטוריה לא אוהבת לגהץ. אצל גברת ג'קטה לא היו חולצות של גבר. גברת ג'קטה אלמנה.

פייטרו אני מצטער.

ג'וליאנה אתה מצטער שהיא אלמנה?

פייטרו אני מצטער על ויטוריה. אנחנו צריכים לחפש עוזרת אחרת. תטלפני לסוכנות.

ג'וליאנה אמרת שאי־אפשר לסמוך על סוכנויות!

פייטרו מה הצלחת לבשל? עוד מעט יגיעו אחותי ואמא שלי.

ג'וליאנה יש לי בבית סְפֶּצָטִינוֹ מאתמול. אני אחמם אותו.

פייטרו אמא שלי לא יכולה לאכול את זה! אמרתי לך שיש לה אולקוס!

ג'וליאנה סְפֶּצָטינוֹ מבושל עם תפוחי־אדמה לא הולך טוב עם אולקוס?

פייטרו לא. וחוץ מזה לא נשאר הרבה!

ג'וליאנה מה פתאום. זה לפחות קילו בשר. וחוץ מזה, טלפנתי לשוערת וביקשתי ממנה להשאיל לי מגן־שולחן. ויטוריה היתה אמורה לקנות מגן־שולחן בפְּיאצה בולוניה.

פייטרו [מסתכל מתחת למפה.] זה לא מגן־שולחן. זאת שעוונית.

ג'וליאנה כן. השוערת משתמשת בה כדי לכסות את העגלה של התינוק שלה. אבל היא נקייה. ניקיתי אותה בספוג.

פייטרו לראשונה? מה יש לראשונה?

ג'וליאנה לראשונה? אתה מתכוון למנה ראשונה?

פייטרו כן.

ג'וליאנה שום דבר. יש קצת חצילים בפרמזן, שאריות מאתמול.

פייטרו את לא יכולה להגיש לאמא שלי צהריים שכולם שאריות! תכיני אורז בחמאה!

ג'וליאנה להכין אורז בחמאה? בסדר. קמתי מאוחר הבוקר, וחוץ מזה קיוויתי כל הזמן שוויטוריה תחזור. מצער אותי כל־כך שהיא לא תחזור יותר. הסתדרתי איתה טוב. פיטפטתי איתה. סיפרתי לה את כל מה שקרה לי. [יוצאת.]

[פייטרו לבד. מסתכל שוב מתחת למפה. אוסף עיתונים מהשטיח. מתפיח את הכריות. צלצול פעמון. פייטרו הולך לפתוח. נכנסות אמו ואחותו של פייטרו.]

גִ'ינֶסְטְרָה אוי אמא, תראי כמה חמוד כאן! בית יפהפה!

אמא של פייטרו [באנחה.] יותר מדי מדרגות. אני סובלת בלב, ומדרגות מזיקות לי. נאלצתי לעצור שלוש פעמים כדי להחזיר לעצמי את הנשימה. למה שכרת בית בלי מעלית?

פייטרו הבית הזה מצא חן בעינינו. וחוץ מזה מיהרנו. לכן לא יכולנו לשים לב כל־כך לדקויות.

אמא של פייטרו לשים לב לדקויות? לזה אתה קורא דקויות? לבדוק אם יש מעלית בשביל הביקורים של אמא שלך שסובלת בלב?

פייטרו אבל אמרת שאף־פעם לא תבואי לבית שלנו!

אמא של פייטרו ואתה השלמת ככה עם הרעיון שלא אבוא אף־פעם?

ג'ינסטרה את לא סובלת בלב, אמא. הלב שלך הכי בריא שאפשר. עשית אק"ג לפני כמה ימים.

אמא של פייטרו יש הפרעות לב שהאק"ג לא רואה. גם למברטו ג'נובה המסכן עשה אק"ג כמה ימים לפני שהוא מת, ולא ראו כלום. וירג'יניה המסכנה סיפרה לי.

פייטרו למה את קוראת לה וירג'יניה המסכנה? אל תגידי שגם היא מתה.

אמא של פייטרו וירג'יניה המסכנה! היא לא מתה, אבל היא נשארה לבד. וגם במצב כלכלי בכלל לא טוב. ואין לה נחת מהילדים. אחד בפָּרָס. השני מצא לו זנזונת. אבל למרבה המזל הוא לא התחתן איתה.

פייטרו יש פה אי־נוחות קטנה. העוזרת שלנו, ויטוריה, יצאה אתמול למספרה שלה ולא חזרה יותר.

ג'וליאנה [נכנסת.] זה כמעט מוכן. האורז כמעט מבושל.

אמא של פייטרו שלום, סיניורינה.

ג'ינסטרה שלום.

ג'וליאנה שלום.

ג'ינסטרה התפעלנו מהבית היפה שלכם!

אמא של פייטרו אני בטוחה שכבר ראיתי אותך באיזה מקום, סיניורינה. איפה ראיתי אותך?

ג'וליאנה ראית אותי בתמונה.

אמא של פייטרו לא. התמונה הזאת לא דומה לך. וחוץ מזה, את לא פוטוגנית. לא, ראיתי באיזה מקום את הפנים שלך. יש לי זיכרון טוב לפרצופים. אני אף־פעם לא שוכחת פנים. איפה פגשתי אותך?

ג'וליאנה אני יכולה לבקש ממך לא לקרוא לי סיניורינה לאור זה שהתחתנתי עם הבן שלך לפני שבוע?

אמא של פייטרו איך התחתנתם? בעירייה?

ג'וליאנה כן.

אמא של פייטרו אני קתולית אדוקה. מבחינתי יש ערך רק לנישואים בכנסייה. לנישואים אזרחיים אין ערך מבחינתי. בכל מקרה, אקרא לך סיניורה אם את רוצה.

פייטרו לא תרצי לקרוא לה בשם, אמא?

אמא של פייטרו השם שלה ג'וליאנה?

פייטרו ג'וליאנה.

אמא של פייטרו שם יומרני. היה הרבה יותר טוב פשוט ג'וליה. למה בכלל נתנו לך שם יומרני כזה?

ג'וליאנה והבת שלך לא נקראת ג'ינסטרה? ג'ינסטרה הוא לא שם יומרני?

אמא של פייטרו לא. ג'ינסטרה הוא לא שם יומרני. בעלי אהב מאוד את לאופרדי. קראנו לה ג'ינסטרה בגלל לאופרדי. וחוץ מזה, גם מפני שבזמן ההיריון מצאתי את עצמי במקום שהיתה בו פריחה צהובה יפהפייה של ג'ינסטרות. זה היה ברוֹסִינְיָאנוֹ. היינו באותה שנה בחופשה ברוסיניאנו. מאיפה את?

ג'וליאנה אני מפְּיֶבֶה דִי מוֹנטֶסֶקוֹ.

אמא של פייטרו ואיפה הפְּיֶבֶה דִי מוֹנטֶסֶקוֹ הזאת?

ג'וליאנה במחוז רומניה.

אמא של פייטרו אה, ברומניה? גם רוסיניאנו במחוז רומניה. את מכירה את רוסיניאנו?

ג'וליאנה לא.

אמא של פייטרו את לא מכירה את רוסיניאנו? מוזר. לא לקחו אותך לחופשה ברוסיניאנו בתור ילדה? לאן לקחו אותך?

ג'וליאנה לא לקחו אותי לחופשה.

אמא של פייטרו אוי, לא לקחו אותך?

ג'וליאנה לא. היו לאמא שלי דברים אחרים על הראש.

אמא של פייטרו מה היה לה על הראש, לאמא שלך?

ג'וליאנה היה לה שלא היה לה כסף. היא ואבא שלי נפרדו. אבא שלי, כשהייתי קטנה, עזב את הבית.

אמא של פייטרו כן. הבן שלי הזכיר משהו. אמא שלך עברה התנסויות קשות בחיים?

ג'וליאנה כן.

אמא של פייטרו גם אני עברתי התנסויות קשות בחיים. ואין לי נחת מהילדים שלי. איבדתי את בעלי. אחותי פִיליפָּה מרותקת לכיסא־גלגלים. ועכשיו הבן שלי מוסיף לי את הצער הגדול הזה. הוא התחתן בנישואים שלא מקובלים עלי. אין לי שום דבר נגדך, סיניורינה, או סיניורה, או ג'וליאנה, מה שאת רוצה. אבל אני לא חושבת שאת מתאימה לבן שלי, ולא שהבן שלי מתאים לך. את יודעת למה הבן שלי רצה בך? את יודעת למה הוא רצה להתאחד איתך?

ג'וליאנה לא.

אמא של פייטרו כדי לגרום לי צער.

פייטרו האורז כבר בטח התבשל יותר מדי. נשב לשולחן!

[ג'ינסטרה ופייטרו הולכים למטבח להביא את האורז.]

אמא של פייטרו אני אוהבת אורז מבושל טוב־טוב. העוזרת הזאת שלכם, מה שמה?

ג'וליאנה ויטוריה.

אמא של פייטרו היא הלכה למספרה ולא חזרה יותר? ככה הם עושים. היום המשרתים תמיד עושים ככה.

[ג'ינסטרה ופייטרו חוזרים מהמטבח עם האורז.]

ג'ינסטרה אמא, אם היית רואה את המטבח. יש להם מטבח קטן־קטן, כל־כך יפה!

[הם מתיישבים לשולחן.]

אמא של פייטרו אתם צריכים לבדוק שהיא לא לקחה לכם כל־מיני דברים.

ג'וליאנה ויטוריה? אוי, לא. ויטוריה לא נגעה בכלום. היא מאוד ישרה.

אמא של פייטרו כמה היא היתה אצלכם?

פייטרו ארבעה ימים.

אמא של פייטרו ואיך את יכולה לדבר על יושר אחרי ארבעה ימים? [צוחקת.] את תמימה! את מאוד תמימה! החיים ילמדו אותך להיות פחות תמימה. אבל גם את עברת התנסויות קשות בחיים, נכון?

ג'וליאנה קצת.

אמא של פייטרו קיבלתם המלצות, על הוויטוריה הזאת?

פייטרו כן. מגברת ג'קטה.

אמא של פייטרו ג'קטה? אלה של החנות למכשירי חשמל בטריטוֹנֶה?

ג'וליאנה אני לא חושבת שהם אלה. לגברת ג'קטה אין שום מכשירי חשמל בבית. אין לה אפילו מכונת־כביסה. היא כיבסה את כל הסדינים שלה ביד. היא כיבסה אותם בעצמה, הגברת, לא ויטוריה. היא לא נתנה לוויטוריה אף־פעם אפילו להכניס את הידיים למים.

אמא של פייטרו ולמה היא עזבה את גברת ג'קטה?

ג'וליאנה היא עזבה כי היה שם כלב. כלב ענק, מסטיף. ויטוריה לא אהבה את הכלב הזה. לכן היא עזבה.

אמא של פייטרו בגלל הכלב?

ג'וליאנה הוא הגעיל אותה, הכלב הזה. נזל לו כל הזמן ריר. הוא ליכלך בכל מקום.

אמא של פייטרו כלבים, אם מחנכים אותם, לא מלכלכים.

[נכנסת ויטוריה.]

ג'וליאנה אוי, ויטוריה! סוף־כל־סוף חזרת! פחדתי שלא תחזרי יותר!

ויטוריה אתמול בערב, כשיצאתי מהמספרה, ירד גשם נוראי. לא רציתי להרוס לעצמי את הסלסול. אז עליתי לרגע לגברת ג'קטה, שגרה בדיוק על־יד המספרה, לחכות שייפסק הגשם. גברת ג'קטה ביקשה ממני להישאר לישון, כי היתה לבד והיא פחדה. הבעל שלה נסע לרִיאֶטי. ככה נשארתי לישון שם. גברת ג'קטה הכינה אתמול בערב פַּנצָרֶלֶה עם ריקוטה. אני אולי אכלתי קצת יותר מדי, כי היה לי טעים מאוד, ובלילה לא הרגשתי טוב, הקאתי. לכן הבוקר גברת ג'קטה לא נתנה לי לקום. בינתיים חזר הבעל שלה והביא ארבעה עופות, ונתן לי שניים מהם במתנה. אלה עופות־משק. גברת ג'קטה בישלה אותם, אבל היא צלתה אותם, כי הם לא עופות לבישול במים, אלה עופות לצלייה. מזל שעוד לא אכלתם את המנה העיקרית. גברת ג'קטה הביאה אותי במכונית שלה, כדי שאגיע בזמן. [יוצאת.]

פייטרו היא לא היתה אלמנה, גברת ג'קטה?

ג'וליאנה כן. נראה לי שהיא היתה אלמנה.

אמא של פייטרו ואתם לא מפטרים אותה? היא היתה בחוץ כל הלילה ואתם לא מפטרים אותה?

ג'וליאנה לא, אפילו לא עולה בדעתי לפטר אותה. אני כל־כך מרוצה שהיא חזרה!

אמא של פייטרו אתם לא נוזפים בה? לא אומרים לה כלום? היא לא חוזרת הביתה כדי שהסלסול לא יירטב, היא שמה את הסלסול שלה לפני החובות שלה, ואתם לא אומרים לה כלום? באיזה עולם אנחנו חיים?

ג'וליאנה אני לא מעיזה להגיד לה כלום. היא הביאה לי במתנה שני עופות!

אמא של פייטרו הסחיטות הרגילות של המשרתים.

[ויטוריה חוזרת עם העופות הצלויים.]

ויטוריה אלה עופות־משק אמיתיים.

ג'וליאנה לא אמרת שהיא אלמנה, הגברת ג'קטה?

ויטוריה כן, היא אלמנה. זה שנמצא אצלה הוא לא באמת בעלה. הוא אחד שמגיע כל פעם. הוא נשוי. נשוי עם חמישה ילדים. גם הכלב הוא שלו.

פייטרו ולמה היא פחדה להישאר לבד, גברת ג'קטה? לא היה איתה הכלב הענק?

ויטוריה אָה, לא, הבעל לקח את הכלב לריאֶטי. לא הבעל, בקיצור זה שנמצא אצלה.

פייטרו לא יכולת לטלפן, אתמול בערב, שלא תחזרי?

ויטוריה איך הייתי יכולה לטלפן? אין לגברת ג'קטה טלפון.

פייטרו אין לה אפילו טלפון!

ג'וליאנה אין לה טלפון? אבל אני טלפנתי אליה כשביקשתי המלצות!

ויטוריה כן. אבל היא שכחה לשלם את החשבון, ועכשיו ניתקו לה אותו. [יוצאת.]

אמא של פייטרו איזו הידרדרות מוסרית! איזו הידרדרות גם בין האנשים הפשוטים! הבחורה הזאת מדברת כאילו זה שום דבר, אשה שחיה עם בעל של אשה אחרת.

ג'ינסטרה אבל העוף הזה טוב מאוד!

פייטרו עוף־משק אמיתי!

אמא של פייטרו זה לא עוף־משק.

פייטרו לא עוף־משק?

אמא של פייטרו לא. זה עוף טוב, מבושל היטב, אבל לא עוף־משק.

[ויטוריה חוזרת עם הפירות.]

ויטוריה בפעם הבאה שתבואו אני אכין פַּנצָרֶלֶה עם ריקוטה.

אמא של פייטרו יש לי אולקוס. אני לא יכולה לאכול פַּנצָרֶלֶה.

ויטוריה אולקוס? לפני שנתיים אמא שלי עברה ניתוח אולקוס. לפני הניתוח היא היתה בסוף חייה. היא קיבלה כבר את סקרמנט המשיחה האחרונה. הרופא אמר לי: זה אולקוס מנוקב. אי־אפשר להציל אותה. לקחנו אותה לַבית־חולים. היא כבר היתה, אפשר להגיד, מתה. ואז את יודעת מה עשיתי? ביקשתי שייתנו לי להחזיר אותה הביתה, ובבית בישלתי שני קילו עולש. נתתי לה לשתות את המים של העולש. המים המרים שטפו לה את המעיים שלה, וככה היא נרפאה. אחרי חודש היא הרגישה טוב ואכלה הכל. עכשיו היא אוכלת אפילו פלפלים.

אמא של פייטרו אפילו פלפלים?

ויטוריה היא אוכלת הכל. אם רק הייתם רואים כמה אמא שלי חזקה! אם רק הייתם רואים איך היא עובדת בשדה! אני רוצה להביא אותה הנה יום אחד. היא אוהבת לבוא לרומא. היא כל פעם נוסעת לַבֵּית־חולים להגיד שלום לאחיות־הנזירות שטיפלו בה. אם רק הייתם רואים כמה האחיות אוהבות אותה! כולם אוהבים אותה, את אמא שלי. היא קדושה. אני, בשביל אמא שלי, הייתי מוכנה להיכנס לאש. [יוצאת.]

פייטרו ממש סלמנדרה.

ג'וליאנה סלמנדרה חסרת־תועלת.

אמא של פייטרו מה אמרתם? היא אבל לא נראית בחורה רעה, הוויטוריה הזאת שלכם. אולי רק קצת מבולבלת. היום קשה מאוד למצוא בחורה מוצלחת. הן כבר לא רוצות ללכת לעבוד בבתים, הן מעדיפות ללכת למפעלים. ואז, במפעל, הן מוצאות את הקומוניסטים, וככה, כשהן מתעייפות מהעבודה במפעל והולכות לעבוד בבתים, יש להן רעיונות חתרניים והן עושות את העבודה בלי חשק, בבלגן, בגלל הרעיונות האלו. כמה צרות היו לווירג'יניה עם העוזרות בחורף האחרון. היא החליפה שש. עכשיו היא הידרדרה לבחורה בת חמש־עשרה, כי לא הצליחה למצוא אף־אחת אחרת. הן לא רוצות להישאר אצל וירג'יניה. לא יודעת למה.

ג'ינסטרה הן אומרות שהיא נותנת להן מעט אוכל.

אמא של פייטרו כן. זה נכון, וירג'יניה אף־פעם לא החזיקה יותר מדי מאוכל, גם לא לגבי עצמה. לא אכפת לה ממנו, לא חשוב לה, היא אומרת שאוכל הוא זריקת כסף. ואילו העוזרות רוצות לאכול. וככה, כשמת למברטו המסכן, היא מצאה את עצמה לבד, וירג'יניה, לבד בבית עם ילדה בת חמש־עשרה. ובכל־זאת היא לא התייאשה. היא אמיצה. למברטו המסכן התחיל להרגיש רע בחדר־האמבטיה, בזמן שהתגלח. בפיג'מה, עם מברשת הגילוח ביד, הוא התמוטט. היא לקחה אותו על הידיים למיטה. הוא נפח את נשמתו. וירג'יניה המסכנה מוצאת את עצמה עכשיו במצב כלכלי לא טוב. אולי היא תיאלץ למכור את הבית שלה. היא אומרת שהיא רוצה להתחיל לעבוד. לתת שיעורי נגינה בצ'לו. היא צ'לנית מוכשרת, וירג'יניה. יש לה נגיעה נהדרת. היא אשה אמיצה, אשה למופת.

פייטרו חבל שהיא טיפוס בלתי־נסבל.

אמא של פייטרו למה? אתם תמיד חייבים לדבר רעות על כולם. וירג'יניה אמיצה ואשה למופת. אני מבקרת אותה כל יום, אני קרובה אליה מאוד, כי היא לבד. אין לה יותר מדי נחת מהילדים. לא. היא מבלה את הערבים לבד, עם העוזרת הקטנה הזאת, היא התחילה ללמד אותה לרקום. אבל עכשיו גם זאת אומרת שהיא רוצה לעזוב. היא מפחדת. היא מפחדת לעבור במסדרון בערב, בחשכה. כי היה מת בבית.

פייטרו אולי היא פשוט מצאה מקום אחר שבו היא מקווה לאכול יותר.

אמא של פייטרו כן. ייתכן. גם זה ייתכן. וירג'יניה חוסכת יותר מדי על אוכל. למברטו המסכן, לפעמים הוא התלונן בפני. הוא התלונן על הבישולים בבית שלו. אתם יודעים מה וירג'יניה קונה אצל הקצב? ריאות. דבר שבדרך־כלל נותנים לחתולים. היא משחימה אותן במחבת, לאט־לאט, עם רוזמרין ומרווה. היא אומרת שזה טוב.

ג'וליאנה אבל אם וירג'יניה אכלה ריאות כשהיתה עשירה, מה היא אוכלת עכשיו, אחרי שנעשתה ענייה?

אמא של פייטרו אָה, אני לא יודעת. באמת שאני לא יודעת. היא כבר רזה מאוד, וירג'יניה המסכנה. היא עור ועצמות.

פייטרו היא האשה הכי מכוערת שאני מכיר.

אמא של פייטרו אתה טועה. וירג'יניה לא מכוערת. יש לה שיער יפהפה. וחוץ מזה, יש לה שיק מרשים. היא מתלבשת טוב. יש לה הרבה סגנון.

ג'וליאנה יש לה הרבה סגנון?

אמא של פייטרו המון. יש לווירג'יניה המון סגנון.

ג'וליאנה אבל היא מבזבזת כסף על בגדים?

אמא של פייטרו אפילו לא לירה. היא עושה הכל בעצמה. היא סורגת שמלות יפהפיות. היא עושה שמלות, תיקים... אפילו מעילים.

ג'וליאנה היא סורגת גם מעילים? במסרגות?

אמא של פייטרו היא סורגת כל דבר. היא עשתה אחד לג'ינסטרה. נכון, ג'ינסטרה? לא, וירג'יניה באמת חרוצה מאוד.

ג'ינסטרה אבל המעיל שהיא עשתה לי נהיה ארוך־ארוך בפעם הראשונה שכיבסתי אותו, עם שרוולים ארוכים־ארוכים... נאלצתי לתת אותו במתנה.

אמא של פייטרו ברור, כי כיבסת אותו בבית. אמרתי לך למסור אותו לניקוי יבש. אם תרצי, ג'וליאנה ילדה שלי, אני אגיד לווירג'יניה לעשות גם בשבילך מעיל קטן. או אולי ז'קט סרוג, אם את מעדיפה. הסריגה היא הסחת־דעת אמיתית בשביל וירג'יניה.

ג'וליאנה אני חושבת שעכשיו יש לווירג'יניה דברים אחרים על הראש חוץ מלהכין לי מעיל!

אמא של פייטרו לא. היא תעשה את זה בהנאה גדולה. היא תראה בזה גם קצת גמול לי. כי עזרתי לה הרבה בימים העצובים כל־כך האלה. שלחתי אליה את הגנן שלי לכמה עבודות. הייתי תמיד קרובה אליה מאוד. לא, סריגה היא הסחת־דעת מבחינתה. היא לבד, בבית הריק הזה, החצי חשוך. אני לא יודעת למה היא מחזיקה תמיד את התריסים חצי סגורים. אני אלך לבקר אותה גם היום, כשאצא מכאן. למברטו ג'נובה היה חבר יקר מאוד של המשפחה שלנו. הוא מת ככה במפתיע, מפקקת בעורק הכלילי! אלוהים רצה להוסיף לי גם את הצער הגדול הזה. אני עוד נסערת כולי מהצער שגרם לי הבן שלי, שהתחתן ככה במפתיע, בחיפזון, אפילו בלי להסביר לי עם מי הוא מתחתן! ולא בכנסייה. בעירייה. אני יודעת, הוא אתאיסט, בסדר, אבל זאת בכלל לא סיבה לא להתחתן בכנסייה! כולם מתחתנים בכנסייה, גם האתאיסטים. ואז למברטו המסכן בא לבקר אותי, כמה ערבים לפני שמת. הוא מצא אותי עם דמעות, והוא ניחם אותי. הוא אמר לי: את ציפית לנחת מהילדים? לא. היתה לך טעות. הילדים לא מביאים שום נחת. אחר־כך הוא אמר לי: תישארי קרובה מאוד לווירג'יניה כשאני כבר לא אהיה יותר. רואים שהיתה לו הרגשה מוקדמת. וחוץ מזה, בתור רופא, אולי ידע שהוא חולה. אמרתי לו: למברטו יקירי, עם הלב שלי במצב כזה, וכל הצרות, אני אלך הרבה לפניך. ואז התחלנו להתווכח על חיי העולם הבא. הוא לא היה אדם מאמין. למרבה הצער, הוא לא היה מאמין. הוא היה מָטֶריָאליסט, אולי הלימודים שלו הביאו אותו למָטֶריָאליזם. וכשהוא הלך הוא עוד אמר לי: תשמרי על הלב שלך. זה לב מותש, שסבל. לא צריך לדאוג בגלל הילדים. הילדים הולכים לדרכם. אני אמרתי לו: למברטו שלי, אבל להתחתן בצורה כל־כך לא הגיונית, כל־כך עלובה! הבן הזכר היחיד! והוא הלך, הניד בראשו. גם לו אף־פעם לא היתה נחת מהילדים. לא שאני רוצה לפגוע בך, סיניורינה, כי אין לי שום דבר נגדך. את צריכה להבין, אני אם, יום אחד גם את תהיי אמא. אימהות דואגות. תחשבי שלא קיבלתי אפילו הסברים ברורים מי את. אמרו לי שנפגשתם במסיבה של ציירים. אחת מאותן מסיבות של ציירים. ושבאותה מסיבה את לא הרגשת כל־כך טוב, נכון?

ג'וליאנה שתיתי יותר מדי.

אמא של פייטרו יין? ליקרים?

ג'וליאנה יין אדום.

אמא של פייטרו כנראה זה היה יין גרוע. הוא לא היה אמיתי. כשהיין אמיתי, לא מרגישים רע. אנשים עושים היום מסיבות עם יין גרוע. הם עושים את זה בכוונה, כדי שבחורות שלא רגילות לשתות ירגישו רע, והגברים ינצלו אותן. בפעם הבאה שתלכי למסיבה אל תשתי. תשתי רק מים. את מכירה טוב את הציירים האלה?

ג'וליאנה לא. לא הכרתי אף־אחד. הגעתי לשם במקרה, עם צלם, חבר של החברה שלי טוֹפַּצְיָה.

אמא של פייטרו אתה הכרת אותם טוב, פייטרו?

פייטרו לא הכרתי אותם בכלל. גם אני הגעתי לשם במקרה.

אמא של פייטרו גם אתה שתית?

פייטרו אני שתיתי קצת.

אמא של פייטרו למה אתה שותה בבתים שאתה לא מכיר? מי זאת החברה שלָך טוֹפַּצְיָה? זה שם מאוד־מאוד יומרני.

ג'וליאנה היא חברה קרובה שלי, טוֹפַּצְיָה, החברה הכי קרובה שלי. לחברה השנייה שלי קוראים אלנה, היא טובה מאוד, אבל לא טוב לי איתה כמו עם טוֹפַּצְיָה. היא יותר מדי פסימיסטית. רואה צרות בכל מקום. אני עם פסימיסטים לא מצליחה להישאר. קל מאוד להשפיע עלי. גם אני מיד נדבקת בפסימיזם.

אמא של פייטרו והבן שלי? הוא נראה לך אולי אופטימיסט, הבן שלי?

ג'וליאנה הוא לא נראה לי כל־כך פסימיסט. אחרת לא הייתי מתחתנת אתו.

אמא של פייטרו את חושבת שהוא אופטימיסט? את טועה. הוא רק שטחי. גם הבת שלי ג'ינסטרה קצת שטחית. בגלל השטחיות שלהם גרמו לי הילדים שלי צרות ודאגות. למה לא שקלת לפני שהתחתנת, ילדה שלי? למה כזאת קלות־דעת, את, שעברת התנסויות קשות בחיים? את לא אשה מאמינה, נכון, סיניורינה?

ג'וליאנה תלוי ביום. זה משתנה מיום ליום.

אמא של פייטרו איזה מלים איומות נפל בגורלי לשמוע. אבל תיארתי לעצמי. את לא מאמינה. אילו היית מאמינה, היית מבקשת השראה מאלוהים, ואלוהים היה מרחיק אותך מהבן שלי. הוא היה מפנה אותך לגבר שמתאים לך יותר. ובכל־זאת, ככל שאני מביטה בך יותר, נדמה לי יותר שכבר ראיתי אותך. איפה יכולתי לראות אותך? איפה?

ג'וליאנה אולי באיזו חנות...

אמא של פייטרו חנות של מה? החבֵרות האלה שאת מדברת עליהן, איזה מין אנשים הן? הפטריציה הזאת, או איך אמרת שקוראים לה?

ג'וליאנה לא פטריציה. טוֹפַּצְיָה.

ג'ינסטרה זאת לא טוֹפַּצְיָה וַלְצִ'יפְּרִייָאנה?

אמא של פייטרו מי, וַלְצִ'יפְּרִייָאנה? אה, הוַלְצִ'יפְּרִייָאנה הצעירה, נכון, קוראים לה טוֹפַּצְיָה! זאת שהסתבכה בנישואים איומים? עם אותו פְּיֶרפֶדֶרִיצִ'י? סופר?

פייטרו קח אותי מכאן ישו!

אמא של פייטרו כן. הוא כתב רומאן ששמו 'הצילו את ישו' או משהו דומה. אבל הוא לא מדבר בכלל על ישו. הם בוחרים את הכותרות האלו כדי ללכלך את שמו של ישו. זה ספר שאי־אפשר להבין, אבל הוא מלא מלים מלוכלכות. אני אפילו לא הפרדתי את הדפים עד הסוף. פְּיֶרפֶדֶרִיצִ'י הזה היה יפה מאוד. בעיקר היה לו הרבה סגנון. והיא, וַלְצִ'יפְּרִייָאנה הצעירה, לא מכוערת, אבל אין לה סגנון.

ג'וליאנה את חושבת שאין לה סגנון?

אמא של פייטרו אפילו לא טיפה. אז אותו פְּיֶרפֶדֶרִיצִ'י התחתן עם וַלְצִ'יפְּרִייָאנה ועזב אותה מיד, שבועיים אחרי החתונה. הוא חולה, נוירוטי. ככה אמר גם למברטו המסכן, שטיפל בו. נדמה לי שהוא גם אכל את הכסף. וגם את הבחורה הזאת הוא הוריד מהמסלול. היא כבר לא רוצה להישאר עם ההורים שלה. היא נוסעת. מסתובבת עם המון גברים. נראה שהיא לא יכולה ללדת ילדים כי יש לה רחם אחורי. היא חברה שלך?

ג'וליאנה כן.

אמא של פייטרו אה, הנה איפה שראיתי אותך! ראיתי אותך אוכלת גלידה בקפה אָרַנְיוֹ עם וַלְצִ'יפְּרִייָאנה. עם הטוֹפַּצְיָה הזאת. לוַלְצִ'יפְּרִייָאנה היו מכנסיים לבנים מלוכלכים לגמרי, לא מהוגנים, מטפחת על הצוואר, והיא נראתה כמו בחור מהרחוב. את לבשת שמלה צהובה מבד מגבת. לא עשיתן רושם טוב, ילדה שלי, אני חייבת לומר לך. לא את ולא היא. השמלה הזאת מבד מגבת עוד אצלך?

ג'וליאנה כן.

אמא של פייטרו אל תלבשי אותה יותר. תני אותה במתנה לוויטוריה. זאת שמלה שלא הולמת אותך. צהוב לא עושה לך טוב. ועוד מבד מגבת! מתעטפים במגבת בים, לא בעיר. היא תבוא לבקר אותך כאן, החברה שלך טוֹפַּצְיָה? כשהיא תבוא, תודיעי לי. כי אז, באותו יום, אני לא אבוא. אני מעדיפה לא לפגוש אותה. היא לא נחמדה בעיני. אתמול, בלוויה של למברטו ג'נובה, היתה צֶ'צ'יליה וַלְצִ'יפְּרִייָאנה, האמא. הרוסה. ממש גרוטאה.

פייטרו למה?

אמא של פייטרו אתה שואל אותי למה? מהדאגה לבת שלה. וגם מהצער על מותו של למברטו. הם היו חברים טובים. הוא היה הרופא שלה. היא עברה פסיכואנליזה.

ג'וליאנה למברטו ג'נובה היה רופא פסיכואנליטיקאי?

אמא של פייטרו כן.

ג'וליאנה היתה לו קליניקה בסביבות צ'ירקוֹנוָלַצְיוֹנֶה קְלוֹדיה?

אמא של פייטרו לא יודעת. היו לו שתיים־שלוש קליניקות. אני אף־פעם לא הלכתי לקליניקה. הוא לא עשה לי אף־פעם פסיכואנליזה, לא היה לי צורך. לי יש אמונה.

ג'וליאנה אני הכרתי את הלמברטו ג'נובה הזה. הכרתי אותו טוב מאוד. הייתי בפסיכואנליזה אצלו.

פייטרו עברת פסיכואנליזה? את זה לא ידעתי. עוד לא סיפרת לי.

אמא של פייטרו התחתנת איתה, בלי לדעת אפילו שהיא עברה פסיכואנליזה? ודווקא אצל למברטו המסכן שלנו?

ג'וליאנה פעמיים. הלכתי רק פעמיים. לא טוֹפַּצְיָה הביאה אותי אליו, הביא אותי הרופא ההונגרי ההוא שטוֹפַּצְיָה הכירה, כשהיא היתה כבר באמריקה. הוא הביא אותי כי אמר שיש לי תסביך נחיתות חמור. אני מזדהה עם הצל שלי.

אמא של פייטרו ומה אמר לך למברטו לעשות?

ג'וליאנה כלום. הוא בהחלט לא אמר לי כלום. כשהגעתי הוא אמר לי לשכב על ספה, והייתי צריכה לדבר. הוא ישב בכורסה ליד שולחן־הכתיבה והפנה אלי את הגב. אני דיברתי... אני אוהבת לדבר, אני אוהבת מאוד לספר על העניינים שלי. אבל זה עלה שמונת־אלפים לירות לפגישה. ואז, בפעם השנייה, אמרתי לו: איך אפשר לשלם שמונת־אלפים לירות לפגישה רק כדי לדבר? לדבר אל מישהו שמפנה אלי את הגב? יש לי חובות מעל לראש, אין לי עבודה, אין לי בית, אין לי כלום, ואני באה הנה ומבזבזת שמונת־אלפים לירות לפגישה?

ג'ינסטרה הוא דרש ממך שמונת־אלפים לירות לפגישה? ואחר־כך אשתו נותנת לו לאכול ריאות?

ג'וליאנה אני לא נתתי לו את הכסף הזה. להיפך, ביקשתי ממנו שילווה לי קצת כסף. אבל הוא אמר לי לא. הוא אמר שהוא אף־פעם לא מלווה כסף למטופלים, כי זה דבר שמנוגד לטיפול. תירוץ נחמד, אמרתי לו. הוא צחק, שיעשעתי אותו מאוד. באותם רגעים שבהם פנה אלי, כשהפסיק לעשות פסיכואנליזה, הוא צחק אתי. אבל אחרי הפגישה השנייה לא הלכתי יותר. זה עלה יותר מדי. אם זה היה בחינם הייתי הולכת לעתים קרובות, כי אהבתי את זה, לנוח ולדבר בשכיבה על הספה, לספר לגב העגול, הכפוף, לעורף הזה שכולו תלתלים אפורים.

אמא של פייטרו תלתלים?

פייטרו זה לא היה למברטו ג'נובה. למברטו ג'נובה היה רזה, גבוה, זקוף, עם ראש קירח לגמרי.

אמא של פייטרו היה לו ראש חשוף, חלק, קירח, אגס מושלם. לא נשארה לו שערה על הראש. הוא איבד את כולן.

פייטרו את לא זוכרת את השם? את השם שהיה כתוב על הדלת? בטח היה לרופא שלך שם.

ג'וליאנה היה לו שם שאני לא זוכרת. אין לי זיכרון לשמות.

ג'ינסטרה ועכשיו את הפסקת להזדהות עם הצל שלך?

אמא של פייטרו את כבר מדברת אליה בגוף שני, ג'ינסטרה? כל־כך מהר?

ג'ינסטרה היא לא אשתו של אחי?

אמא של פייטרו אבל אלה היו רק נישואים אזרחיים. וחוץ מזה, אנחנו בקושי מכירות אותה! כל מה שהבן שלי ידע להגיד לי היה רק שהתחתן עם אשה שעברה התנסויות קשות בחיים.

ג'וליאנה לא, לא הפסקתי להזהות עם הצל שלי. אולי לא אפסיק אף־פעם.

אמא של פייטרו אז את חייבת ללמברטו המסכן שישה־עשר אלף לירות? אני אתן אותן לווירג'יניה. אני אתן לה מיד. אני אלך אליה עכשיו.

פייטרו אבל היא לא הלכה ללמברטו ג'נובה! היא הלכה למישהו אחר! לזה עם התלתלים!

אמא של פייטרו זה נכון. איזה תסבוכת! לא דיברתְּ הרבה היום, ובכל־זאת בילבלת את המחשבות שלי.

ג'וליאנה כולם אומרים את זה. כולם אומרים שכשאני מדברת, אני מבלבלת להם את המחשבות. גם ויטוריה אומרת את זה תמיד.

אמא של פייטרו תמיד! אבל היא כאן רק ארבעה ימים, ויטוריה!

ג'וליאנה וגם פייטרו אומר את זה.

אמא של פייטרו אוי, פייטרו, הבלבול הוא גן־העדן שלו. הוא אוהב בלבול, תמיד אהב אותו, מאז שהיה נער. הוא אוהב בלבול ואי־סדר. לחשוב שבעלי המסכן אהב כל־כך סדר! הוא היה כל־כך קפדן, מדויק, ודייקן! בזמנים, בלבוש, בכל! אתמול, בלוויה של למברטו המסכן, התביישתי. פייטרו חבש על הראש כובע נורא. כובע שנראה כאילו הוציאו אותו משקית אשפה. את צריכה לגרום לו לזרוק את הכובע הזה. הוא היה שם, עם הכובע הנורא משוּך אל העיניים, ועם צעיף נורא סביב הצוואר. הוא נראה כמו גנב.

פייטרו אני לא חולם אפילו לזרוק אותו. זה כובע מעולה.

אמא של פייטרו את יודעת למה הוא חובש את הכובע הזה?

ג'וליאנה למה?

אמא של פייטרו כדי להשפיל אותי.

ג'ינסטרה זה בכלל לא כובע מכוער. זה כובע של ג'נטלמן כפרי.

אמא של פייטרו את, ג'ינסטרה, תמיד אופטימיסטית. ואת אומרת שאת אוהבת אופטימיסטים, תראי את הבת שלי, היא אופטימיסטית אמיתית. לא אופטימיסטית, לא, היא סתגלנית. סתגלנית מתוך שטחיות. היא לא מחפשת שלמות. הילדים שלי לא מחפשים שלמות. אני, לעומת זאת, שואפת לשלמות. או שלמות, או כלום. תני לי את המידות שלך. תגידי לוויטוריה להביא סנטימטר. אני הולכת עכשיו לווירג'יניה, עם המידות. ככה היא תתחיל מיד את המעיל.

ג'וליאנה לא רק שאני חייבת את הכסף הזה לווירג'יניה המסכנה, שישה־עשר אלף לירות, אבל גם להכריח אותה להכין לי מעיל שלם?

אמא של פייטרו איזה כסף? לא אמרנו שהלכת לרופא אחר?

ג'וליאנה אה, בסדר. נכון.

פייטרו ויטוריה! את הסנטימטר!

ויטוריה [נכנסת.] קראתם לי?

פייטרו את הסנטימטר.

ויטוריה אין לנו סנטימטר. גם אתמול חיפשתי אחד, כדי לקחת מידות של השולחן כשהייתי צריכה לקנות מגן־שולחן. אין.

אמא של פייטרו אין לכם אפילו סנטימטר בבית?

ויטוריה לא. אנחנו עדיין קצת בחוסר. לא יכולתי לקנות אתמול מגן־שולחן. נכון, אני צריכה לפנות את השולחן ולהחזיר את השעוונית לשוערת. היא ביקשה אותה ממני.

אמא של פייטרו ניקח את המידות בפעם אחרת. בינתיים אני אקנה את הצמר. אני לא רוצה שיהיו לה הוצאות, לווירג'יניה המסכנה. המצב הכלכלי שלה ממש לא טוב. היא צריכה למכור את הבית שלה. איזו מכה! בית יפהפה על גבעת אָבֶנטינו. היא גרה שם יותר משלושים שנה. לפי העין, למעיל בשבילך צריכים לפחות שלושה קילו צמר.

ג'ינסטרה שלושה קילו צמר, אמא? את משוגעת. צריכים בקושי שניים־וחצי קילו.

אמא של פייטרו יש גם שרוולים. את תמיד אופטימיסטית. צריכים לפחות שלושה קילו, אני אומרת לך. באיזה צבע את רוצה את המעיל?

ג'וליאנה אולי תכלת?

אמא של פייטרו תכלת? אבל איזה גוון של תכלת? תכלת של תינוקות? אני חוששת שהוא לא מתאים לצבע העור שלך. עדיף ירוק־ים, או אפילו ירוק־זית. קדימה, ג'ינסטרה. נלך לבית הצמר.

פייטרו שאני אקח אתכן במכונית?

אמא של פייטרו אין צורך. אני כבר מתביישת להיכנס למכונית הזאת שלך. היא כולה דפיקות, כולה מלאה בוץ. זה לא מכובד. [חובשת את הכובע מול המראה.]

פייטרו איזה כובע מהודר!

ג'ינסטרה ברגע שאמא שמעה שאתה מתחתן, היא מיד רצה לקנות לעצמה את הכובע הזה.

אמא של פייטרו כן. כי חשבתי שתתחתן בכנסייה. בכלל לא העליתי בדעתי שתעשה את הדבר באופן כזה, בחיפזון, כדי להשפיל אותי עוד יותר. בחיפזון, בהיחבא, כמו גנבים.

פייטרו למה, גנבים לא מתחתנים בכנסייה?

אמא של פייטרו כמו גנבים. עשיתם את זה כמו גנבים. כדי לצער אותי. כדי להיראות נועזים, בשביל הבלגן. אהבה של בלגן. אהבת יוצא־הדופן. נלך, ג'ינסטרה. אם יחשיך לא נראה את הצבעים של הצמר.

ג'ינסטרה להתראות. תודה.

פייטרו להתראות.

ג'וליאנה להתראות.

אמא של פייטרו להתראות.

אמא של פייטרו וג'ינסטרה יוצאות. ג'וליאנה ופייטרו לבדם.

ג'וליאנה אני ממש פוחדת שלא אוכל להתחמק מהמעיל של וירג'יניה המסכנה.

פייטרו גם אני פוחד.

ג'וליאנה האמא הזאת שלך קצת אפופה. לא אמרת לי שהיא קצת אפופה. אם היא לא היתה אפופה, היה בכלל בלתי־אפשרי לסבול אותה.

פייטרו כן. אם היא לא היתה אפופה, זה היה מתיש.

ג'וליאנה מזל שהיא דווקא אפופה. לא תיארת לי אותה בכלל נכון. אני, את אמא שלי, אני בטוחה שתיארתי לך נכון. בדיוק כפי שהיא.

פייטרו ניסע לבקר גם את אמא שלך. האימהות חשובות.

ג'וליאנה אתה בכלל לא יודע כל־כך לתאר אנשים. אולי אתה טמבל. לפעמים יש לי ספק אם לא התחתנתי עם טמבל.

פייטרו אבל היית מוכנה להתחתן עם כל אחד, לא?

ג'וליאנה כל אחד, אבל לא טמבל.

פייטרו למה לא סיפרת לי אף־פעם שעברת פסיכואנליזה?

ג'וליאנה אף־פעם עוד לא סיפרתי לך? מי יודע כמה דברים עוד לא סיפרתי לך. לא היה זמן. בסופו של דבר אנחנו בקושי מכירים אחד את השני. התחתנו בחיפזון כזה! כמו גנבים.

נכנסת ויטוריה.

ויטוריה מה להכין לארוחה הערב?

ג'וליאנה חצילים בפרמזן.

פייטרו שוב? אוי לא, מספיק עם החצילים בפרמזן. נמצא משהו אחר.

ג'וליאנה אתה מעדיף קצת ריאות?

ויטוריה אני יכולה להכין אומלט ירקות עם בצל.

פייטרו רעיון טוב.

ויטוריה החזרתי את השעוונית לשוערת. אבל את מגן־השולחן הזה צריך לקנות, אם אמא שלך תבוא שוב. כי השוערת משתמשת בשעוונית.

ג'וליאנה היה מגן־שולחן בבית של גברת ג'קטה?

ויטוריה לא, כי היא אכלה תמיד במטבח. בלי מפה, על שולחן המטבח. על השיש.

ג'וליאנה על השיש? לא היתה לה אפילו פורמייקה במטבח, לגברת ג'קטה? היא מאוד לא־מודרנית.

ויטוריה זה לא כל־כך כי היא לא־מודרנית. זה כי היא קצת בקשיים. אם היא תזכה במשפט נגד הקרובים של בעלה המסכן, היא תשפץ את כל הבית.

ג'וליאנה אבל יש לה מכונית? היא לא הביאה אותך הנה במכונית?

ויטוריה היא לא שלה. היא של החֶברה. גברת ג'קטה עובדת בשביל חברה שסוחרת בסבון. על המכונית יש רמקול, ומאחוריו יש תקליט שמדבר ועושה פרסומת לסבון. אני מתביישת קצת כשאני נמצאת במכונית הזאת, שנוסעת ברחוב וצועקת על סבונים. גברת ג'קטה אומרת שבהתחלה גם היא התביישה, אבל עכשיו כבר לא. היא התרגלה. יום אחד היא תבוא הנה, גברת ג'קטה, עם כל הסבונים. אם תרצו לקנות כמה סבונים, היא תעשה לכם הנחה יפה. אתם צריכים משהו?

פייטרו לא, תודה. יש לנו סבונים.

ויטוריה לא, התכוונתי עכשיו, אתם צריכים משהו? אני עולה קצת לבחורה בקומה מעל ללוות ממנה בצלים. אין לנו אפילו בצל אחד בבית.

ג'וליאנה בסדר.

ויטוריה יוצאת.

פייטרו היא נחמדה הוויטוריה הזאת.

ג'וליאנה מאוד.

פייטרו סיפרת לה את כל העניינים שלך? גם על הפסיכואנליזה סיפרת לה?

ג'וליאנה לא, את זה אולי עוד לא סיפרתי לה. אבל כמה אמא שלך שונה משלי! יש לנו אימהות שונות מאוד. האימהות שונות כל־כך, והכל שונה כל־כך, אנחנו נוכל לחיות יחד?

פייטרו לא יודע. נחיה ונראה.

ג'וליאנה אמא שלך בכלל לא חושבת שהתחתנתי אתך בשביל הכסף. היא לא חושבת כלום, אמא שלך. היא יותר מדי אפופה בשביל לחשוב.

פייטרו נכון.

ג'וליאנה אם היא היתה חושבת היא היתה בלתי־נסבלת. היא היתה חושבת דברים בלתי־נסבלים. אבל היא לא חושבת כלום, היא רק רודפת אחרי דברים שטותיים. בעומק אפילו לא אכפת לה יותר מדי לדעת מאיפה צנחתי.

פייטרו כן. ככה זה.

ג'וליאנה אבל למה האימהות חשובות כל־כך? זאת תגלית של הפסיכואנליזה, או הן חשובות? לפי הפסיכואנליזה הן הדבר הכי חשוב מהכל?

פייטרו כן. לפי הפסיכואנליזה צריך לחפש את המקורות של ההתנהגות שלנו ביחסים שלנו עם האם.

ג'וליאנה כמה מוזר. האימהות האלה, שיושבות שפופות בקצה חיינו, בשורשים של חיינו, בחשכה, חשובות כל־כך, קובעות לגבינו כל־כך! אתה יכול לשכוח את זה במהלך החיים, או לצפצף על זה, או אפילו להאמין שאתה מצפצף, אבל אתה אף־פעם לא מצפצץ לגמרי. האמא הזאת שלך כל־כך אפופה, והיא בכל־זאת עוד קובעת! היא לא נראית כמו מי שיכולה לקבוע משהו, אבל היא קבעה מי אתה, קבעה בשבילך!

פייטרו היא קבעה אותי.

ג'וליאנה זאת בכלל לא זאת של בקבוק הדיו. ההיא היתה מישהי אחרת. לפחות לא שפכתי את הדיו על אמא שלך. זה היה יכול להביא לנו מזל רע. לאור העובדה שאמא כל־כך חשובה.

פייטרו שפיכת דיו לא מביאה מזל רע. לשפוך מלח ביום שישי מביא מזל רע.

ג'וליאנה לא רק ביום שישי. תמיד.

פייטרו רק ביום שישי.

ג'וליאנה ויטוריה אומרת שתמיד.

פייטרו וירג'יניה המסכנה תרגיש עוד מעט שנשפכים עליה שלושה קילו צמר, יחד עם משימה לעשות מעיל בצבע ירוק־ים.

ג'וליאנה לא ירוק־ים, ירוק־זית.

פייטרו וירג'יניה המסכנה!

ג'וליאנה איך אנחנו מקשקשים כל הזמן בלי לחשוב! אנחנו כל הזמן פוסחים על שתי הסעיפים.

פייטרו לא על שתי הסעיפים. על שני הענפים.

ג'וליאנה על שני הענפים. אנחנו אף־פעם לא עושים דיון מסודר. בסופו של דבר אנחנו בקושי מכירים! אנחנו צריכים לנסות להבין טוב מי אנחנו. אחרת איזה מין נישואים אלה? התחתנו בחיפזון כזה! מה היה החיפזון?

פייטרו אָה, לא נתחיל עכשיו מחדש את הדיון על הנישואים שלנו! אנחנו נשואים וזהו.

ג'וליאנה שום זהו. אל תהיה כזה שטחי. אני - למה התחתנתי אתך? ומה אם התחתנתי אתך בשביל הכסף?

פייטרו לא חשוב.

ג'וליאנה שום לא חשוב. זה יהיה דבר נורא.

פייטרו איפה הכובע שלי?

ג'וליאנה יש לך לוויה?

פייטרו לא. ולא יורד גשם. אבל אני רוצה את הכובע שלי. אני צריך לצאת ואני רוצה את הכובע. החלטתי להסתובב תמיד בכובע.

ג'וליאנה אולי בגלל שאמא שלך אמרה שהיא לא יכולה לסבול את הכובע הזה?

פייטרו אולי.

ג'וליאנה אתה רואה כמה האימהות חשובות? אתה רואה כמה הן קובעות?

פייטרו ואם כך? הכובע?

ג'וליאנה אני חוששת שוויטוריה שמה אותו שוב בנפטלין.

פייטרו לעזאזל! טירוף הנפטלין הזה! תגידי לה להוציא אותו!

ג'וליאנה ויטוריה עוד אמורה להיות אצל הבחורה מהקומה מעל. כשהיא עולה לשם היא לא חוזרת אף־פעם למטה. נוכל לאכול את האומלט בלי בצלים.

פייטרו בסדר. אצא בלי כובע.

ג'וליאנה לאן אתה הולך?

פייטרו ללקוח. באזור טְרִיוֹנְפָלֶה.

ג'וליאנה באזור טְרִיוֹנְפָלֶה? אולי הוא לא היה בצ'ירקוֹנוָלַצְיוֹנֶה קְלוֹדיה הרופא הפסיכיאטר שלי. אולי הוא היה בטְרִיוֹנְפָלֶה.

פייטרו צ'או. אני אחזור עוד מעט.

ג'וליאנה צ'או. בצלים מזיקים לאולקוס?

פייטרו מאוד. אבל לך אין אולקוס. לאמא שלי יש.

ג'וליאנה יש לה באמת?

פייטרו אי־אפשר לדעת. ככה היא אומרת. אף־פעם אי־אפשר לדעת אם זה נכון. למברטו ג'נובה אמר שלא, אמר שהיא בריאה כמו שור, שאין לה כלום. אי־אפשר לדעת.

ג'וליאנה כמה הן מסתוריות, האימהות!

פייטרו הכי מסתוריות!

ג'וליאנה וכל־כך חשובות!

פייטרו כן. כל־כך חשובות!

ג'וליאנה אבל בשלב מסוים יש גם הצדקה לשלוח אותן קצת לעזאזל, לא? אפשר עוד לאהוב אותן, אבל לשלוח אותן קצת לעזאזל. לא נכון?

פייטרו בטח. ואמא שלך, במה היא חולה?

ג'וליאנה אוי, גם לאמא שלי יש מחלות מכל הסוגים. ראומטיזם, כאבי בטן, הכבד, כיס המרה שאין לי מושג לְמה הוא טוב... יש לה הכל. כמה שהן גם מציקות, האימהות!

פייטרו מציקות נורא.

ג'וליאנה אתה יודע מה אני חושבת?

פייטרו מה?

ג'וליאנה אני חושבת שאולי אף־פעם לא באמת הכרתי את למברטו ג'נובה הזה.

 

יולי 1965

[1] ספרים נמכרו באותן שנים באיטליה, כמו בצרפת, "בתוליים", מבלי שדפיהם הופרדו. הקוראים היו מפרידים את הדפים בסכין מיוחדת. [חזרה] [2] נזיד של בשר המבושל בבִעבוע ביין, עגבניות, שום, זיתים, בצל ועשבי תבלון. [חזרה] [3] "לה ג'ינסטרה" (אחירותם החורש, שיח פרחוני בעל פרחים צהובים) היא פואמה ידועה של ג'אקומו לאופרדי. [חזרה]