אי הזכוכית

הם נפגשו על הגבעה הנישאה, גבוה מעל העולם, מתחת לרקיע בוהק באור מסנוור של כוכבים ושל ירח לבן וממתין. יחד הביטו האלות הלאה מהמבצר שזהר על גבעה נאה משלו, לעבר הים שנצץ כזכוכית האפלה.

"שני כוכבים נמצאו ושמורים בבטחה." לונה הרימה את פניה לשמיים בשמחה, בתודה. "הגורלות שנבחרו היטב עם השישה. לבבות המגינים חזקים וישרים."

"המבחן שלהם טרם הסתיים," הזכירה לה סלין. "ומול מה שהם עתידים עדיין להתייצב, יידרש מהם יותר מלב ישר."

"הם יילחמו. האם לא הוכיחו את עצמם כלוחמים, אחותי?" שאלה אריאנרוד בתקיפות. "הם נטלו סיכונים. הם נפצעו ודיממו."

"והם יסתכנו גם בהמשך. אני רואה קרבות ממשמשים ובאים, דם שיישפך. נרזה ושליחי הרוע שהיא יצרה חומדים לא רק את הכוכבים, לא רק את דמם של המגינים. הם חותרים להשמדה."

"זה תמיד היה ככה," מלמלה לונה. "ליבה תמיד שאף לזה."

"הם החלישו אותה." אריאנרוד הניחה יד על ניצב חרבה המשובץ אבנים טובות. "אבל לא הצליחו להרוס אותה. בלי האדם שהיא הפכה ליצור אחר, הם היו משמידים אותה."

"גם אנחנו חשבנו כך, לא?" הזכירה סלין לאחיותיה, "בלילה שבו המלכה קמה לתחייה, בלילה שיצרנו את הכוכבים."

סלין מתחה את זרועותיה, ורחוק למטה, בקצה הים הגדול, הבליחו תמונות של מה שאירע.

"לילה של שמחה," המשיכה, "של תקווה ושל חגיגה. ושלושתנו יצרנו שלושה כוכבים. הראשון חושל באש למען החוכמה."

"השני נוזלי כמו מים, למען החמלה," הוסיפה לונה.

"השלישי קר כקרח," השלימה אריאנרוד, "למען החוסן."

"הכוחות שלנו והתקוות שלנו, כשי למלכה החדשה שלנו. שי שנרזה חומדת."

בחוף, בוהקות בלובן מתחת לירח לבן, עמדו שלוש האלות מול זו החשוכה. כשהן שלחו את כוכביהן להתעופף אל הירח, נרזה הצליפה בברקים שחורים כדי לפגוע בהם, לקלל אותם.

"וכך אנחנו קיללנו אותה," המשיכה סלין, "השלכנו אותה לבור, אבל לא הצלחנו לחסל אותה. החובה הזאת, המלחמה הזאת, לא נועדה לנו."

"אנחנו הגנו על הכוכבים," הזכירה לה לונה. "הם היו עלולים ליפול כשנרזה קיללה אותם, אבל אנחנו הגנו עליהם. כשהם נפלו, הם נפלו בחשאי ונשארו מוסתרים."

"עד אשר אלה שמוצאם מאיתנו התלכדו יחד, חברו זה לזה במסע למצוא אותם, לגונן עליהם." כעת ידה של אריאנרוד התהדקה על ניצב חרבה. "להילחם, כל אחד ואחת וכולם יחד, כנגד האופל. להסתכן במטרה להציל את העולמות."

"זמנם הגיע," הסכימה סלין. "הם שלפו את כוכב האש מהסלע שלו, אספו את כוכב המים מהים. אבל המבחנים הסופיים של המסע עדיין מחכים להם. כמו גם נרזה וצבא הכופרים הטמאים שלה."

"יהיו אשר יהיו הכוחות שלהם, יהיו אשר יהיו הכישורים שלהם, השישה יתייצבו מול אלה." לונה הידקה יד לליבה. "ואנחנו נוכל רק להתבונן בכך."

"זה הגורל שלהם," אמרה סלין, "ובגורלם מתקיים הגורל של כל העולמות."

"זמנם הגיע." אריאנרוד הושיטה את ידיה ואחזה בידי אחיותיה. "וייתכן שאיתו, אם הם יהיו חזקים ונבונים, אם ליבם יישאר ישר וכן, יגיע גם זמננו."

"הירח יתמלא, ויישמעו יללות הזאבה." סלין הניפה את ידה אל פס האור של כוכב השביט שהקשית בשמיים. "וכך הם יעופו."

"ואומץ יעוף איתם," אמרה אריאנרוד.

"ושם!" הצביעה לונה אל הים הרחב האפל, למקום שאור זרח בו, אחר בער ולבסוף התפוגג. "שם הם בטוחים."

"לעת עתה." בהינף יד שילחה סלין את התמונות הרוטטות שבחוף. "כעת מתחיל העתיד."