אמ”ן

פרק 1

התרבות הארגונית של אמ"ן

מבוא

תרבות ארגונית היא שם קוד למכלול האמונות, הערכים, הנורמות והנחות היסוד המעצבים את הזהות המשותפת של חברים בארגון צבאי, את תחושת השייכות שלהם אליו, את היחסים שלהם עם ארגונים אחרים ואת סדרי העדיפויות שלהם. נורמות ארגוניות מעוצבות סביב אירועים מכוננים בעברו של הארגון ומושפעות מאוד מהזדהות עם האבות המייסדים שלו. קיבוע של האמונות, של הערכים ושל הנורמות נעשה באמצעות הטמעה מתמשכת שלהם בחברי הארגון, ולעיתים הם נשארים יציבים יחסית גם כאשר חלים שינויים משמעותיים בסביבה. שינויים באמונות, בערכים ובנורמות יכולים להתרחש באופן איטי עקב שינויים בסביבה החברתית, הטכנולוגית, הגאו־פוליטית; עקב אירועים מכוננים חדשים היוצרים שבר בתרבות הארגונית ומעלים או מורידים מרכיבים בה; ועקב הכוונה מודעת של מנהיגי הארגון לשינוי כזה.1

הבנת התרבות הארגונית היא רקע לקריאת פרקי ההמשך של הספר שבהם יתוארו ויידונו היבטים שונים בתפקוד אמ"ן. בסיום הפרק יוצעו כמה הצעות לשיפור היבטים מסוימים בתרבות הארגונית.

על התרבות הארגונית של אמ"ן אפשר ללמוד ממגוון מחקרים ופרסומים על תחומי עשייה שונים ועל פרשיות היסטוריות, אך מחקר הממוקד בנושא זה לא בוצע עדיין. אל"ם (מיל') איתי שפירא חוקר היבטים שונים בתרבות הבין־ארגונית של המודיעין הישראלי, ואת תמצית הבנותיו הוא ניסח במילים האלה: "העדפה של חדשנות והסתגלות על פני שימור המצב הקיים; חוסר רשמיות על פני פורמליות; פעולה על פני רפלקציה; יוזמה על פני עבודה לפי הפרוטוקול; תוצאה על פני תהליך ופרקטיקה על פני תיאוריה".2 העדפות אלו נכונות, יש בהן היבטים משותפים גם לתרבויות של ארגונים אחרים בצה"ל, ורובן יוצג בפרק זה תוך מיקוד באמ"ן ותוך ניסיון לא רק להסתפק בהגדרתן הכללית, אלא להסביר גם את מקורן ואת ההשלכות החיוביות והשליליות שלהן בראייה להמשך. חשוב לציין כי הזיקה של אנשי אמ"ן לארגונים אחרים בקהילת המודיעין אינה פחותה מהזיקה שלו לתרבות צה"ל. חוקרי אמ"ן משווים את עצמם למקביליהם במוסד ובשב"כ יותר משהם משווים עצמם לקציני מודיעין שדה המשרתים במפקדות אוגדה או פיקוד. בתחומי הטכנולוגיה אנשי אמ"ן משווים עצמם לאלו המועסקים בחברות הטכנולוגיות בתחומים המקבילים בתעשייה.

קיים קושי לתאר את אמ"ן כארגון קוהרנטי (הכוונה אינה להיבט סנכרון הפעילות באמ"ן, אלא להיבט הסוציולוגי) עקב העובדה כי בתוכו קיימים כמה גופים הקרויים בעגה האמ"נית "מערכים" (אף שחלקם אינם עומדים בהגדרת צה"ל למערך), ואופיים שונה אלה מאלה, כגון 8200 החופף חלקית ל"אמ"ן טכנולוגי"; אמ"ן מחקר; מודיעין שדה (מוד"ש) המתמקד בכוחות היבשה; "מ"מ" (מבצעים מיוחדים). לכל אחד יש דיסציפלינות משלו, מורשת משלו וגם היסטוריה של מאבקים פנימיים מול ארגוני משנה אחרים. למעשה לכל מערך יש תרבות ארגונית משלו, ולכן פרק זה יעסוק במרכיבים שהם המכנה המשותף בין המערכים.

בהקשר זה אמ"ן דומה יותר לזרוע היבשה, על חילותיה השונים ועל הפיצול שיש בה בין הזרוע בונת הכוח ובין הפיקודים מפעילי הכוח, מאשר לחיל־האוויר, אשר אף על פי שהוא כולל כמה מערכים שונים, מתפקד כגוף קוהרנטי עם מעט מתחים פנים־ארגוניים. אמ"ן גם "סובל" מ"ריבוי כובעים": קמ"ן מדינתי בתחומים מסוימים, קמ"ן אסטרטגי, אופרטיבי וטקטי. הוא נדרש לספק מודיעין לראש הממשלה ולמ"פ בחי"ר, ועוסק במנעד גדול מאוד של משימות – מצפי התפתחות הגרעין האיראני ועד התראות מפני פעולות בגבול. במובן זה הוא ארגון מודיעין ייחודי בעולם. "בריבוי הכובעים" יש גם יתרון מסוים שיפורט בהמשך. גם עובדה זו אינה מקילה את תיאורו כארגון קוהרנטי, אף שחיל־האוויר, אשר גם לו כובעים רבים, אינו סובל עקב כך מחוסר קוהרנטיות בתפקודו. יש לציין כי שלא כמו גופים אחרים בצה"ל הנסמכים באופן מלא על טכנולוגיה המפותחת בגופי תעשייה חיצוניים, כמו זו הקיימת במטוס ובטנק, אמ"ן מפתח חלק ניכר מהטכנולוגיה שלו בעצמו, בתוך מערכיו (בעיקר בתחום הסייבר), ומצב זה מגביר את אוטונומיות הפעולה שלהם ביחס למטה אמ"ן וגם של אמ"ן ביחס לשאר צה"ל.

הפרק כולל ארבעה חלקים:

א. מאפיינים שהם תשתית לתרבות הארגונית: מבניים, אנושיים ותהליכיים;

ב. מאפייני תפקוד יציבים, לאורך עשרות שנים, המשפיעים על התרבות הארגונית;

ג. מאפייני תפקוד משתנים והשפעתם על התרבות הארגונית;

ד. סיכום והמלצות.

לאמ"ן יש כמה מאפיינים בסיסיים אנושיים וארגוניים המשפיעים על תרבותו הארגונית. בין אלה נמנים המבנה הארגוני הבסיסי שלו, מבוסס דיסציפלינות האיסוף, המחקר, והקמ"ן הצבאי (תיווך המידע והמלצות למפקד הצבאי) ומאפייני כוח האדם שלו והדרך שבה הוא מאתר, ממיין, מכשיר ומשמר כוח אדם זה. נושאים אלו ייסקרו בתחילת הפרק בקצרה כדי לשמש תשתית להמשכו שבו תנותח השפעתם על התרבות הארגונית של אמ"ן. ההיבטים האנושיים־ארגוניים הם אלה:

• דומיננטיות מערכי אמ"ן וחולשת המטה האמ"ני ביחס אליהם (מאז שנות ה־70) – יתואר גם שינוי המתרחש בשנים האחרונות בהקשר הקמת חטיבת ההפעלה והחיבור בין איסוף ומחקר;

• מרכזיות כוח האדם הזוטר עקב איכותו הגבוהה (חיילי חובה, קצונה זוטרה וקבע קצר);

• מומחיות "הקצה" (ממלאי התפקידים בדרגים הנמוכים של הארגון);

• "דמוקרטיה" מחשבתית וחופש הבעת דעה ופלורליזם הממוסד בכמה רמות;

• אחריות מרחיבה תחת אתוס ה"מעריך הלאומי" ו"סוכנות הסייבר הלאומית".

לאמ"ן יש כמה מאפייני תפקוד בסיסיים המשפיעים על התרבות הארגונית שלו, שיש בינם קשרי גומלין, ובין אלו היציבים אציין כמה:

• ההשתנות המתמדת לצורך שמירה על רלוונטיות – אמ"ן מתאפיין ביכולת השתנות ולמידה מהירה הן בהתאם לשינויים במציאות האסטרטגית והן בהתאם להתפתחות טכנולוגיות איסוף ומיצוי מידע. השתנות מתמדת זו, שיש לה היבטים ארגוניים, תהליכיים, טכנולוגיים ובתחומי הכשרת ופיתוח כוח אדם, יוצרת תחושת רלוונטיות גבוהה בארגון ותפיסה עצמית של גוף חדשני, אך יש לה מחירים בתחומי עשייה שונים, כמו זיכרון ארגוני חלש באשר להתארגנותו ולהתנהלותו מול אתגרים בעבר (לגבי האויב יש לאמ"ן זיכרון ארגוני חזק).

• תחושת "חסינות" ארגונית מפני השפעת כישלונות (עקב סיבות שיפורטו מטה, אמ"ן מצליח להדחיק אותם בקלות יחסית) שאינה פוגמת בתחושת המעמד הגבוה של אמ"ן, משפיעה באופן חיובי על המוטיבציה לשרת בו ומאפשרת הכלת כישלונות בתהליכי חדשנות. הדבר נכון בעיקר ל־8200 וחטיבת המחקר, ופחות למערך המ"מ.

• ארגון שרובו הגדול פועל באופן רצוף, ולא בשיאים של מלחמות או מבצעים. אחד ההבדלים בין אמ"ן לשאר הצבא (לדוגמה כוחות היבשה וחיל־האוויר) נעוץ בכך שהוא מצוי בחיכוך מתמיד תוך מבחן מתמיד, והדבר שונה מכוחות האוויר והיבשה שייבחנו באופן מלא (הכוונה להפעלה של כל סדר הכוחות) רק במלחמה, ובחיי היום־יום נבחנים באופן מוגבל בבט"ש או במב"ם. יש לכך השפעה על כמה היבטים תרבותיים: תחושת רלוונטיות מתמדת, צורך בהשתנות עקב למידת האויב הנובעת מחיכוך מתמיד שלו באמצעי האיסוף שלנו, לעיתים עיסוק מופחת במוכנות לחירום בשל תיעדוף של השגרה, והשפעה אפשרית על היעדר תחקור לאחר פעילות, שכן הפעילות אינה מפסיקה.

• שלא כמו התהליך המבצעי העקרוני שבו המטכ"ל מחליט מהי נקודת הייחוס לתוכניות המלחמה (סדר העדיפות למוכנות, סוגי תוכניות נדרשות וכדומה), והפיקודים והזרועות מכינים תוכניות בהתאם, באמ"ן קורה לעיתים משהו שונה. במצבים שבהם מפקדי הצבא אינם מקבלים את הערכת אמ"ן, הוא ממשיך לעבוד על פי סדר עדיפות פנימי המונע מתחושה שהוא יודע יותר טוב מה קורה.

• ארגון המצוי על הגבול בין צה"ל (כצבא ה"פלטפורמות" – מטוסים, טנקים וכדומה) ובין החברה והטכנולוגיה העולמית. למצב זה יש השפעות על תפיסת החדשנות בארגון, על מודלי העסקה של כוח אדם, על המיתוג של גופים באמ"ן כסוג של גופי חדשנות ועוד.

• תחרות על מידע ועל ידע המתפתח בתוך אמ"ן – בין גופי האיסוף השונים ובין חטיבת המחקר למחלקות המודיעין הפיקודיות (שהן "שלוחת אמ"ן" בפיקודים), למד"ן (להק המודיעין בחיל־האוויר), מד"ן (מספן המודיעין בחיל־הים) וגוף המודיעין של חטיבת ההגנה בסייבר באגף התקשוב. תחרות זו נובעת מכך שגופי מודיעין (באופן אוניברסלי, לא רק בישראל) נמדדים ביכולת הבאת מידע איכותי או ידע ותובנות חדשות למקבלי ההחלטות, ויוקרתם תלויה בכך.

שלושה נושאים הנמצאים בתהליך השתנות בעשרים השנים האחרונות הם:

• המעבר של אמ"ן מאגף מטה מקצועי (בעיקרו) המוכוון הספקת מידע להכנות למלחמה והתרעה, לגוף טכנולוגי־מבצעי אופרטיבי (הקרוי לעיתים "אופרטור") הפעיל והמשפיע בין המלחמות ותוך כדי מלחמה;

• השתנות כוח האדם בתחום האיסוף ממיקוד בדוברי שפה למיקוד באנשי טכנולוגיה העוסקים בסייבר ומדע המידע;

• שינוי גישה בנושא תמיכת המודיעין הישירה בדרג הטקטי של כוחות היבשה.

יש לציין כי טראומת הפתעת מלחמת יום הכיפורים, שביטויה היה החשש לטעות שוב, היא חוויה מכוננת שהכווינה את עשיית אמ"ן במגוון תחומים לאורך עשרות שנים. שלמה גזית תיאר בספרו כי היעד הראשון שהגדיר לעצמו כראש אמ"ן מייד אחרי המלחמה היה: "מניעת הפתעה חדשה",3 ומגוון השינויים שעשה בתחומי הפלורליזם (יפורט בהמשך) ותהליכי הדיון הסדורים נועדו לסייע במניעת הישנות כזו. נוסף על פלורליזם, טוען תא"ל (מיל') איתי ברון כי החשש מכישלון הביא גם להשקעה גדולה בהשגת "ידיעות זהב" שייתנו התרעה ישירה, ללא צורך בהערכה שכשלה במלחמה, ולאימוץ "גישה אלרמיסטית" ולפיה עדיף לצמצם פעולות ישראליות המגדילות את אי־הוודאות בחיזוי תגובת האויב.4 אף שהשפעות טראומת המלחמה והחשש לטעות שוב בנושא התרעה מפני פרוץ מלחמה דעכו לנוכח השתנות האיומים על ישראל, בעיקר מאז ירידת האיום של מלחמה עם סוריה (ראו בהמשך), הרי שעקב הדומיננטיות שלו באמ"ן ובצה"ל, שמתקשה להיפרד ממנו, המושג "התרעה" "נמתח" מהגדרתו המקורית של התרעה מפני מלחמה כמעט לכל תחום עיסוק של אמ"ן עד כדי אובדן משמעות מעשית.5 עדיין החשש מ"אי־התרעה", מכל סוג שהוא, הוא מרכיב דומיננטי בתרבות של אמ"ן.

בשנים האחרונות חלה ירידה בגבולות ובחסמים ההיסטוריים בין מערכי האיסוף והמחקר, בין גופי האיסוף השונים, וזרימת החומרים בין הגופים טובה ופתוחה יותר. שינוי זה יתואר בתחילת הפרק, בחלק העוסק בחוזק המערכים ובחולשת מטה אמ"ן. אחרי אלה יופיעו סיכום והמלצות.

יש לציין כי לאמ"ן, כמו לרוב ארגוני המודיעין הצבאי בעולם, יש כמה מאפיינים בסיסיים הקשורים לאופי העבודה המודיעינית, אשר יש להם השפעה על תרבותו. בין אלה אפשר למנות שניים:

א. המידור והחשאיות המשפיעים על זרימת מידע ומעבר אנשים בתוך אמ"ן ומתוך אמ"ן אל הצרכנים.

ב. העובדה כי הוא חלק מ"קהילת מודיעין" שעימה הוא מצוי במערכת יחסים הכוללת שיתוף פעולה מחד, ויריבות (בתחומים מסוימים ובתקופות מסוימות) מאידך. ההיסטוריה הצבאית העולמית והישראלית מלאה בדוגמאות על תחרות בין ארגוני מודיעין על הבכורה בהספקת מידע חשוב למקבלי ההחלטות. יש בכל מדינה "קהילת מודיעין" עם כמה ארגונים שיש ביניהם הפרדה פורמלית, ובפועל חפיפה מסוימת ותחרות. המצב שונה מכוחות אוויר, ים ויבשה, שלהם יש מונופול על התחום. התחרות הזו מתקיימת גם בתוך אמ"ן, בין גופי האיסוף השונים, על השגת מידע ועל תשומת ליבם של הקברניטים. בעשורים האחרונים התחרות הבין־ארגונית נכונה גם למבצעים חשאיים וחסויים שמשפיעים על המציאות, ולא רק לעניין המודיעין.

שני נושאים אלה לא יפורטו כנושאים מובחנים, אך אתייחס אליהם במהלך הפרק.

בהקשר מלחמת "חרבות ברזל" נדרש יהיה לבדוק את מקומו וחשיבותו של מרכיב ההתרעה מפני מלחמה מול חמאס, ביחס להתרעה מפני ארועי פח"ע (מתוך עזה או על ידי חמאס־איו"ש). כאן גם נדרש יהיה לבדוק את חלוקת האחריות בין אמ"ן ושב"כ, שמתאפיין באוריינטציה סיכולית המקשה לעיתים על פיתוח הבנות אופרטיביות־מערכתיות הקשורות למלחמה.

מאפיינים אנושיים, מבניים ותהליכיים יסודיים באמ"ן

המשפיעים על תרבותו הארגונית

האיסוף מול המחקר וההערכה, חוזק המערכים וחולשת מטה אמ"ן

רבות נכתב בשנים האחרונות על אמ"ן כ"קונפדרציה של ארגונים" המורכבת משני גופים גדולים – 8200 ומערך המ"מ שבכל אחד מהם אלפי אנשים, ומכמה גופים קטנים בסדר גודל, כמו 504, 9900 וחטיבת המחקר שבהם מאות אנשים. מודיעין השדה (מוד"ש) כולל מספר גדול של אנשים, אך הם פזורים במפקדות הפיקודים המרחביים ומפקדות יחידות היבשה, ואינם מהווים גוף מובחן. ההבחנה בין הגופים נובעת בעיקר מהשוני בדיסציפלינות האיסוף והפעילות האחרת שלהם, והיא נמשכה זמן רב, אם כי יש בה מגמות שינוי שיתוארו בהמשך. ההבדלה בין הארגונים באה לידי ביטוי גם בהיסטוריוגרפיה של אמ"ן, ותיאור ההתפתחות מופיע תמיד בפיצול לפי מערכים ותחומים.6 המשך הפסקה מציג היבטים שונים של העניין, שיש ביניהם קשרי גומלין ולעיתים חפיפה מסוימת.

התפתחות דומיננטיות המחקר והמתחים בינו ובין האיסוף לפני עליית הסייבר

לפי גיל אייל, ראשית ההפרדה בין האיסוף (על כלל סוגיו והיבטיו) ובין המחקר בצה"ל נעוצה בהפרדה בין ה"ערביסטים" אנשי השטח של שירות הידיעות של ההגנה, הש"י, שאספו מידע מתוך שיחות עם אנשי הכפרים והערים ושהתמחו ב"מודיעין ביטחוני", ובין המורים והסטודנטים למזרחנות מן האוניברסיטה העברית שמחקריהם התבססו על הגישה הפילולוגית שהדגישה ניתוח טקסטים מהעיתונות הערבית ושהתמחו ב"מודיעין פוליטי". הראשונים ראו באחרונים כאלה "שלא הבינו ערבית מדוברת ומעולם לא עבדו עם ערבים", והאחרונים ראו בראשונים "אנשי השדה מגדלי השפמים".7 יש לציין כי ההפרדה בין האיסוף ובין המחקר בתקופה המדוברת הייתה תופעה אוניברסלית, ולא ייחודית לישראל.

אייל טען כי התבססות מעמד מחלקת המחקר של אמ"ן בשנות ה־50 וה־60 לא נבעה מדיוק חיזוייה, אלא היא התרחשה למרות הטעויות שלה ובזכות יעילות גופי האיסוף: "עוצמתה ויוקרתה של מחלקת המחקר נבעו מן הבריתות שכרתו קציניה ושהציבו אותה בנקודת מעבר מחייבת ברשת המומחיות המודיעינית [...] החלוקה המנהלית בין איסוף ומחקר הציבה את המחלקה בקודקודה של פירמידת אמ"ן" והבטיחה כי המידע זרם אליה מכל יחידות וסוגי האיסוף. היא קיבלה מידע גם מהמוסד, מהשב"כ וממחלקת המחקר של משרד החוץ, ולא חויבה להעביר להם מידע. היא קיבלה עדיפות בנגישות אל מקבלי ההחלטות, ודוחות אמ"ן קיבלו את המעמד של "הערכת המצב הלאומית". היא ניכסה לעצמה את הסמכות להגדיר ציון ידיעות חיוניות (צי"ח) בעבור גופי מודיעין אחרים והפכה אותם למעין שוליות לחיפוש מידע בעבורה.8 אייל כתב כי מרכיב מרכזי בעליית מעמד מחלקת המחקר היה העובדה שבכיריה9 היו בעלי עבר פיקודי ואג"מי עשיר, חלקם ראשי לשכות לשעבר של מפקדי צה"ל, והדבר סייע להם להתקרב לצמרת המבצעית בצה"ל ולפלג הביטחוניסטי במפא"י. הערכות אמ"ן, שלעיתים הודלפו לכלי התקשורת, לא היו רק תחזיות, אלה הן הפכו גם לכלי מדיניות שנועד להשפיע על התנהגות האויב. אנשי מחלקת המחקר היו אפוא בשנות ה־50 וה־60 בראש "פירמידת המעמדות באמ"ן" (ראו פירוט עניין זה בהמשך).

ביטוי למתח שהתפתח לאורך השנים בין המחקר לאיסוף הוא המאבק הסמוי בין גישת הישענות המפקד על הערכה ושיפוט של מומחי המודיעין ובין הגישה שלפיה המפקד צריך להסתמך על ידיעות – חומרי גלם מודיעיניים. על פי הגישה השנייה המצב המיטבי הוא השגת "ידיעת זהב" שתחסוך את הצורך בשיפוט ובפרשנות. המתח הזה בא לידי ביטוי, לדוגמה, בכך שמחד רח"ט מחקר הוא עדיין הסמכות היחידה להערכה בצה"ל, ומאידך פותחו מגוון מנגנונים "עוקפי הערכה", כמו עוזרי המודיעין למפקדים (אם כי אלו אנשי אמ"ן, לרוב מתחום המחקר) שנועדו לסייע להם לקרוא ידיעות גולמיות, וכמו הלוחמה מבוססת-מועשרת מודיעין המזרימה ידיעות ישירות למפקדים, וכן מבצעים מיוחדים שנועדו להשיג לצורכי מבצעים מידע ספציפי שיחסוך מחקר. הדיון הארוך על אי־הפעלת האמצעים המיוחדים במלחמת יום הכיפורים מייצג את המתח הזה, שכן מחד הפעלתם הייתה אמורה לספק "ידיעות זהב"10 באשר לפתיחת מלחמה ביוזמה מצרית, ואלה אמורות היו לחסוך שיפוט והערכה, אך מאידך ערב המלחמה כבר היו "ידיעות זהב" מתחום היומינט (אשרף מרואן) והסיגינט (ידיעת "יחמור"),11 ולא ברור אם עוד אחת הייתה מצליחה להשפיע על שינוי התפיסה.12 את המתח הסמוי בין האיסוף למחקר הביע היטב עמוס גלבוע במילים האלה:13

"ידיעת זהב" היא "בונוס", אולי סוג של מותרות במודיעין. לא צריך לצפות ולהמתין לה, לא צריך לבטוח שהיא בוא תבוא בסוף. אסור לחנך עליה. העושה כך – יפסיק לחשוב. החשיבה, היצירתיות, הסבלנות, העקשנות, העבודה הקשה של צירוף פירור ידיעה לפירור אחר – אלו הן אבני הפינה בנתיב המחקרי־איסופי. הן אלו שיצרו את ההזדמנויות להופעת "ידיעות זהב" או להפיכת ידיעות "רגילות" ל"ידיעות זהב".

נראה כי במילים אלו הוא ניסה להכפיף את "ידיעות הזהב", אשר במקרים מסוימים פותרות דילמות מבצעיות קשות באופן ישיר, לתהליך המחקרי ולמבצעיו. שלמה גזית הביע את הסתייגותו מהבאת ידיעות גולמיות למקבלי ההחלטות:14

כל ידיעה "פיקנטית" כזו, משהתקבלה על שולחנם, מתחרה בתודעתם בחומר המודיעין המחקרי שמגיע ללשכותיהם, חומר מעובד, יבש ומנוסח בזהירות המקובלת על אנשי המחקר. איש הצמרת הקורא – זו מול זו – את הידיעה המקורית והפיקנטית מול המסמך המחקרי המעובד – נותן בהכרח עדיפות לפיקנטי. זה מצב מסוכן.

כפי שאציג בהמשך, בהכללה, הפנים־המודרניות של המתח ההיסטורי בין המחקר לאיסוף הן המתח בין הגישה ההומניסטית־היסטורית, ולפיה צריך הבנת עומק של ייחודיות האויב כדי לפעול נגדו באופן מוצלח, ובין גישה גנרית מבוססת מודלים וביג דאטה הגורסת שאיכות יכולה להיות מופקת גם מכמות.15 עליית האיסוף בסייבר משנה את יחסי האיסוף-מחקר, ותיאור של שינוי זה יפורט בפרק 9.

המתח בין מטה אמ"ן למערכים, ומתחים בין המערכים עצמם

יש לציין כי חולשת המטה, כפי שתוארה בעשורים האחרונים, לא החלה כך. בשנות ה־60 מחלקת האיסוף הייתה גוף דומיננטי באמ"ן, והכוונת האיסוף על סוגיו השונים בוצעה על ידה. השינוי החל להתרחש אחרי מלחמת ששת הימים, כאשר יחידה 848 הלכה והתרחבה כל העת בהיקף עיסוקיה, תוך שהוקם מוצב ההאזנה המרכזי המשוכלל בסיני ("בבל"), והורחב תחום העיסוק האלינטי עקב הצורך לעקוב אחרי פריסת מערך טילי הקרקע־אוויר (הטק"א) המצרי ומעקב אחרי המעורבות הרוסית במצרים (ובכלל זה הקמת יחידת "מסרגה") ועוד. תוך כדי הרחבה זו החלה היחידה לרכוש אמצעים ישירות מארצות הברית ולעסוק בפרויקטי בינוי מבצעי והקימה לעצמה גופים שיעסקו בכך, ושליטת מחלקת האיסוף ומחלקת הארגון בה הלכו והצטמצמו.16

"היפרדות" 8200 משאר גופי אמ"ן קרתה תחת פיקודו של אל"ם, ובהמשך תא"ל, יואל בן פורת, לאחר ש"ידיעת זהב" שהשיגה היחידה יום לפני פרוץ המלחמה (ידיעת "יחמור"), לא הועברה בזמן על ידי אנשי מחלקת המחקר לראש אמ"ן, וזה מסיבותיו לא העבירה לרמטכ"ל ולדרג המדיני. מייד לאחר מכן איבד בן פורת את אמונו בשניהם – מחלקת המחקר וראש אמ"ן. כפי שכתב בספרו "נעילה": "סמכתי על המעריכים באמ"ן. לא על כולם, אבל חשבתי, שניתן לסמוך על שלישיית ההנהגה שם [...] בדיעבד, התברר, שטעיתי לאורך כל הדרך. לא היה מקום לסמוך על אנשי המחקר".17 הוא פקפק ביכולת של קציני המחקר לבצע הערכה לגבי כוונות הנהגת האויבים, וחשב שמי שיוכל לעשות זאת באופן מיטבי הם המנהיגים הישראלים. לכן הוא טען, צריך להשקיע באיסוף. עוד ועוד איסוף של מידע יותר אינטימי ויותר איכותי, שיועבר ישירות למקבלי ההחלטות, יאפשר להם להבין בצורה טובה יותר את הסביבה ואת שיקוליהם של מקבלי ההחלטות היריבים. מסקנתו של בן פורת הייתה של־8200, מספרה החדש של היחידה, נדרשת אוטונומיה בתחום ההתרעה, ובין היתר הוא גם שינה את שמה באופן בלתי פורמלי ל"יחידת ההתרעה-האיסוף המרכזית". בספרו הוא כתב: "גודל האחריות והמשימה ההתרעתית המוטלת עלינו מצדיק להכפיפנו לנשיא המדינה, או לפחות לראש הממשלה, כנהוג בארה"ב".18 האוטונומיה של 8200, תחת תפיסת האחריות הלאומית להתרעה, המשיכה עשרות שנים קדימה, הגם שאיום מתקפת הפתע דעך לאורך השנים. כך מעיד מסמך שמסכם פ"ע בין ראש אמ"ן למפקד 8200 ביוני 1992, ושבו מנחה הראשון את השני: "לעדכן את ראש אמ"ן בצי"חים המיוחדים המועברים לטיפול היחידה ישירות (לא דרך מח' איסוף/מ"מ)", וכי: "מפקד 8200 יוודא הפצת החומר הרלוונטי לצי"חים לידיעת ר. אמ"ן (בהתאם לצורך)".19

עצמאות 8200 לפני מלחמת לבנון השנייה הייתה רבה. דוח צוות תחקיר על תפקוד אמ"ן במלחמת לבנון השנייה, בראשות אלוף (מיל') יעקב עמידרור קבע כך:20

במצב הקיים, לפיו עדיפות הצי"ח בנושא האיראני, הפלסטיני, חיזבאללה וההתרעה למלחמה מול סוריה היא כמעט זהה, לא נותר ליחידה 8200 אלא לממש את יעדה המרכזי בלבד התרעה (למלחמה, לפיגועים וכו') ולתעדף את כל שאר הנושאים בעדיפות נמוכה יותר. התוצאה בהתאם, והיא הורגשה במלחמה. [ההדגשה במקור]

מדרגה נוספת בעליית מרכזיות 8200 קשורה להדגש שנתן צה"ל מאמצע שנות ה־2000 לנושא המודיעין למטרות על חשבון המודיעין האסטרטגי (ראו פירוט מטה). ההדגש החדש הזה הביא לשינויים ניכרים ביחידה 8200 שהתבטאו בהעתקת המיקוד מתוכן לצורכי התרעה אסטרטגית וברמות אחרות לתוכן הקשור ליצירת בנקי מטרות. חטיבת המחקר התארגנה ביעילות כדי לתת מענה לצורך זה באמצאות צמ"אות (צוות מחקר [מודיעין, מטרות] אופרטיבי), תאי תקיפה וכדומה. אך השינוי הזה ערער בתהליך מתמשך את הבסיס המחקרי שלה.

בשנים האחרונות 8200 היא זרוע הסייבר ההתקפית של צה"ל הלכה למעשה. במובן הזה למפקד 8200 יש עצמאות ניכרת, אם כי כיוון שמרכיב ההגנה נמצא באגף התקשוב, אין לו אחריות על ממד לחימה שלם, כמו למפקד חיל־האוויר. עדיין מצב זה יכול לגרום לכך שהוא יקבל באופן אוטונומי החלטות פנימיות הנכונות בעיניו כמומחה מקצועי ובעל אחריות לאומית, אל מול דעת מטה אמ"ן ואף ראש אמ"ן.

יש הבדל חשוב בין ההבחנה הקיימת בין ארגונים שונים בתוך אמ"ן לזו הקיימת בתוך ארגונים אחרים בצה"ל בין מערכי משנה שלהם. ביבשה מדובר בעיקר בחי"ר, בשריון, בתותחנים ובהנדסה. בחיל־האוויר מדובר בהבחנה בין מערך מטוסי הקרב, הכטמ"מים, המסוקים וההגנ"א באוויר. בעוד שבשני האחרונים, למרות דיסציפלינות שונות, בשדה הקרב חייבת להיות היכרות משותפת ושפה משותפת, שכן כולם אמורים לפעול במשולב בזמן אמת, באמ"ן לאורך רוב ההיסטוריה שלו העניין היה שונה. עיקר הפעילות האיסופית והמחקרית התקיים בשגרה לאור הרעיון המארגן של "מעגל המודיעין" – איסוף, עיבוד והפצה – ולא בזמן אמת בשדה הקרב. לכן לא היה צורך בתיאום הדוק בין מערכי האיסוף, והוא התבצע בשלב הבא – העיבוד. הבדלי דיסציפלינות הנשענים על סוגי נגישות שונים למושא האיסוף והמחקר (האזנה, פענוח תצ"א, יומינט), הביאו לאורך השנים להעמקת ההבדלים בין מערכי אמ"ן, לרבות פיתוח מערכות מחשוב שונות, שפות פנימיות שונות ואתוסים ארגוניים שונים. למרות השינויים המשמעותיים בקשרי האיסוף-מחקר בשני העשורים האחרונים, ההיסטוריה הנפרדת של מערכי האיסוף נמצאת תמיד ברקע.

עוד הבדל בין אמ"ן לגופים אחרים בצה"ל הוא המידור הפנימי הנובע לעיתים מענייני ביטחון מידע, ולעיתים מסיבות של "שמירת קלפים" עקב תחרות בין מערכים. זהו מצב שכמעט אינו קיים בין מערכי משנה באוויר או ביבשה. לאורך השנים אפשר לראות תחרות בין המערכים על השגת מידע, ובשנים האחרונות, כאשר הידע משותף בכל המערכת, האמירה המודיעינית - מי הגוף שיביא אותה למקבלי ההחלטות - מקבלת משמעות. תחרות על אנשים ותקציבים קיימת כל העת. רינת משה כתבה כי להבדלים בין המערכים, שהם מאפיין תרבותי עמוק של אמ"ן, יש יסודות שהגיונם הוא: "עצמאות הפעולה המודיעינית [...] המהווה את התשתית המבנית והתרבותית המקודשת של המודיעין".21

ניסיונות ראשי אמ"ן ליצור "שלם אמ"ני" נתקלו לאורך השנים בהתנגדויות פנימיות שקשה היה להתמודד עימן, בעיקר עקב העובדה ש־8200, הארגון הגדול ביותר באמ"ן, הפך ליותר ויותר עצמאי. דודי סימן־טוב ניתח את דיוני "הוועדה לבדיקת מגעים מחקר-איסוף" (1964) שבהם חלק מקציני מחלקת המחקר (בניגוד לעמדת הרמ"ח) ביקשו ל"שבור מחיצות" בין גורמי המחקר לסוכנויות האיסוף, מפקד יחידת ההאזנה 515 הציג מיעוט מפגשים וטען כי נדרש לשמר את ההפרדה בין המחקר לאיסוף, וגורמי האיסוף בזרועות האוויר והים ביקשו לשלב נציגים ביחידת האזנה (בא לידי ביטוי במנגנון הנח"א – נציג חיל־האוויר ביחידת האזנה).22 דני אשר כתב כי הרעיון לרכז את כל גופי הפיתוח בחמ"ן ביחידה הטכנולוגית, אחרי מלחמת ששת הימים, בוטל, ויחידה 848 שעברה התרחבות גדולה עקב הקמת מתקני האזנה שנתנו מענה להתרחקות הגבולות ממרכז המדינה, הרחיבה במקביל את המענה הטכנולוגי לצרכיה, בעצמה.23

יש לציין כי עניין ניהול אמ"ן, עקב התרחבותו, העסיק מאוד את הנהלת הארגון, ובשנים 1975-1971 הוצגו כ־14 הצעות שונות למבנה אמ"ן. הן ניסו לפתור את הבעיות האלה: עומס היתר על ראש אמ"ן, בעיות שליטה בחלק מיחידות אמ"ן (בעיקר 8200), בעיה בזיקות של אמ"ן מול גופי צה"ל אחרים, מו"פ מפוצל. המענה שהתקבל אחרי מלחמת יום הכיפורים היה הקמת מטה קמנ"ר והפרדה בין אמ"ן לחמ"ן, ומחלקת איסוף עברה תחת קמנ"ר כקצין חיל ראשי ליחידות חמ"ן24 ויצאה מכפיפות ישירה לראש אמ"ן.

ב־1978 יצא ענף המ"מ באיסוף מאחריות מחלקת האיסוף והפך למחלקת מ"מ עצמאית תחת ראש אמ"ן, והגדרת התפקיד של מחלקת איסוף הפכה למחלקה מתאמת ולא פיקוד על יחידות איסוף. בשנת 2000 בוצע ניסיון לשנות את שמה למחלקת הכוונה ואג"ם.25 לאורך השנים, יכולתה להכווין את מערכי האיסוף הלכה ונעשתה מוגבלת יותר. דוח מבקר מערכת הביטחון על יחידה 8200 אחרי מלחמת לבנון השנייה ציין כך:26 "באמ"ן אין מנגנון המסדר, בוחן, מתעדף ומבקר את משימות ותפוקות יחידה 8200 ומתרגם אותן לתוכניות, ע"פ סדרי עדיפויות אופרטיביות. בפועל, משימה חשובה זו, האמורה להתבצע על ידי מחלקת איסוף באמ"ן, מתקיימת באופן חלקי בלבד". זו דוגמה אחת לכך שחמ"ן בראשות קמנ"ר, כביטוי לגוף ההכוונה והאינטגרציה של אמ"ן, הלך ואיבד לאורך השנים יכולת השפעה בתחום של תורת אמ"ן אינטגרטיבית, פיתוח אמל"ח וכדומה.

סימן־טוב כתב כי הטלת הספק של אנשי 8200 באנשי המחקר, שתוארה קודם לכן בהקשר הנהגת חטיבת המחקר, התבססה גם על ספקות באשר ליכולת איש המחקר, שלא תמיד דיבר ערבית, לפרש את המידע שהועבר אליו, ביחס ליכולת אנשי 8200 בעלי ההבנה הטובה בערבית (בן פורת טען שהם לא הבינו גם את הטכנולוגיה שסיפקה את ההצצה המודיעינית כגורם נוסף לכישלון). גישה זו והכינוי שנתן בן פורת למרכז ההפקה (7143) ב־8200 – "המרכז לאיסוף מודיעין והתרעה" – יצרו סוג של תחרות בתחום המחקר בין 8200 לחטיבת המחקר.

בשנים 2005-2003, תחת תהליך ארגוני שכונה באמ"ן "הרעיון המכונן", בוצע ניסיון לעבוד בשיטה של הובלת מערכות בראייה אינטגרטיבית תחת ראשי זירות בחטיבת המחקר, אך הוא לא צלח27 והיה מוגבל ביכולתו להשפיע על גובה ה"חומות" בין המערכים ועל התחרות ביניהם. ניסיון לחזק את ההכוונה המרכזית וליצור "אג"ם" שיכווין ושיתכלל את כלל מערכי אמ"ן בהיבט הפעלת הכוח, בוצע אחרי מלחמת לבנון השנייה בדמות חטיבת ההפעלה שהוקמה במקום מחלקת איסוף הוותיקה שנסגרה. לפי ראש אמ"ן הגיונות פעולתה היו: תמיכה מודיעינית בהפעלה המבצעית של צה"ל – העברת מודיעין טוב יותר למטכ"ל, לפיקודים, לזרועות ולדרג השדה; שיפור הפעולה האינטגרטיבית של יחידות אמ"ן ושילובן במשימות מודיעיניות מבצעיות; שיפור מוכנות אמ"ן למלחמה ושיפור התפקוד במלחמה ובלחימה; מיצוי הפוטנציאל בפעולה בתווך הקיברנטי (סייבר) – מודיעינית ואופרטיבית; שיפור תהליך ייצור המטרות והממשק עם הגורם המבצעי.28

הגם שהעניין לא הודגש בתחילת הדרך עקב חזרת צה"ל מרעיונות של חשיבה מערכתית שהתפתחו לפני המלחמה, החטיבה נבנתה כך שראשי זירות יוכלו לתכנן ולהפעיל "משימות" (בפועל מערכות, מילה שהייתה אסורה בשימוש בצה"ל באותה עת), מול אויבים שונים ובהקשרים שונים תוך עבודה של צוותי מודיעין משימתיים ורב־מערכיים. חטיבת ההפעלה חיזקה את המרכז באמ"ן גם בהיבט הניהולי־מבצעי וגם בהיבט הובלת פיתוח ומימוש רעיונות מערכתיים, אך היא לא הייתה הגורם היחיד שתרם לכך. התחרות המחקרית בין 8200 לחטיבת המחקר החלה לדעוך, לדברי סימן־טוב, עם כניסת 8200 לתחום הסייבר בתחילת העשור הראשון של המאה ה־21, ודעכה עוד יותר כאשר 8200 הגדירה עצמה כיחידת סייבר והתמקדה באתגרים האופייניים לתחום זה, כמו מיצוי מידע, ונדרשה לשם כך הכוונה טובה יותר של חטיבת המחקר.29 כמה מהמעירים לפרק זה חולקים על דברי סימן־טוב וטוענים כי 8200 עדיין מנסה לפתח גם הבנות מודיעיניות המתחרות באלו של חטיבת המחקר. גם אם מידת התחרות על הידע ירדה, התחרות על משאבים נשארה וכך גם על הוכחת יכולת השתנות ורלוונטיות. אך עדיין אין משמעות הדבר כי ירדו החסמים בין המערכים.

ב־2013 החל ניסיון של מעבר אמ"ן מבתי תוכנה מערכיים לעבודה בין־ארגונית בשכבות תחת השם "אופק רשתי". לפי רעיון זה כל בית תוכנה, עדיין תחת פיקוד של מערך, יפתח שכבה טכנולוגית בעבור כלל יחידות אמ"ן: תשתיות, מידע ואפליקציות. מי שהיה אמור להכווין ולפקח על שינוי זה היה גוף אינטגרציה CTO (מנהל טכנולוגיה ראשי) אמ"ני. במסגרת השינוי בוטלו גבולות טכנולוגיים, מקצועיים וארגוניים. עם הבעיות שהיו בניסיון זה נמנתה "בעיות אמון בין מערכים שנדרשו להסתמך על פיתוח המתבצע ביחידות אחרות".30 במאמר אחר באותו עניין נכתב כי גוף האינטגרציה, שהפך בהמשך למחלקת מרו"ם (מערכות מידע, רשתיות ואמל"ח), הצליח במשימתו חלקית, וכי תחקיר שהתבצע בעניין כשנה וחצי לאחר התנעת התהליך "הוביל למסקנה אחת: באמ"ן מתקיים מבנה ארגוני מעכב שאינו מאפשר לארגון למצות את המידע מכלל המערכים [...] הבנה זו הובילה להחלטה להוביל לשינוי ארגוני רחב היקף באמ"ן" שנקרא "אמ"ן בצבעים". בתוכנית הוכפפו בתי התוכנה מקצועית למחלקת מרו"ם, וניתנו להם שמות קוד חדשים של צבעים – כחול, ירוק וסגול,31 בין היתר כדי להדגיש את האוריינטציה הכלל־אמ"נית. בסוף שנת 2020 כתב ראש אמ"ן אלוף תמיר הימן כי מוקם מפעל מידע וידע דיגיטלי אחד באמ"ן: "הקמנו מרכז שתכליתו ניהול שרתי המידע, ומרכז נוסף שתכליתו יישום אפליקטיבי מבוסס על יכולות בינה מלאכותית (AI) לניתוח ולעיבוד מהיר של נתונים".32 השינוי המדובר החל בסוף שנת 2020. יש לציין כי המרכזים החדשים הוקמו בתוך 8200 שממשיך להיות גוף הדיגיטציה המרכזי באמ"ן.

קמנ"ר בשנים 2020-2018 תא"ל יובל שמעוני סיפק שני הסברים למתחים המובנים בין מטה אמ"ן ובין המערכים: קצב ההשתנות – מהיר במערכים המשתנים מול האויב ואיטי במטה אמ"ן המבצע תהליכים ארוכים, תלויי משאבים ותלויים חלקם בגופים אחרים, כמו חיל־האוויר, זרוע היבשה, אגף התקשוב ואג"ת; רצון של המערכים באוטונומיה בתחום מו"פ ורכש, בין היתר עקב ההסבר הראשון, המקשה על מטה אמ"ן לשלוט בהם וליצור ארכיטקטורה אמ"נית ורגולציה בתחומים נדרשים.33

רעיון ה"מודיעין הרב־תחומי" שמתפתח באמ"ן מאז 2018-­2019, מנסה לשבור את המודל הטורי הוותיק של איסוף-הערכה ולפתור את המתחים בין ה"מושכים הארגוניים" –

המקצוע (ההתמחות), היריב והפעולה-המפקד34 – בצורת עבודה של "ליבות": "ליבה אדומה" שבה הדומיננטיות היא איסוף אך הוא מוכוון בתהליך הכוונה ומשוב מחקרי והערכתי צמוד; "ליבה כחולה" שבה העניין "הראשון והחשוב שבהם הוא תפיסת האחריות המשימתית על ה'שלם המודיעיני' ומכך בניית תוכנית המחקר הכוללת את גורמי המחקר בשתי הליבות וניהול שגרות העבודה הנדרשות כדי לקיים 'שלם מחקרי' זה".35 במהלך שנת 2020, במסגרת תוכנית "היסוד החמישי", הוקם בסיס רב־אמ"ן בדרום – בסיס רב־תחומי מוכוון גזרה מבצעית המאגד מרכיבים מכל מערכי המודיעין. זהו חידוש ביחס להפרדה שהייתה קיימת עד עכשיו בין בסיסים השייכים למערכים השונים.36 למרות ההשתנות בתחום זה היועצות הארגוניות באמ"ן פסה־יוסף ושפירא כתבו בשנת 2017 (לפני השינוי של 2020) כך:37

נוכח השתנות הסביבה האסטרטגית, אופי האתגרים המודיעיניים והסביבה הטכנולוגית, העמיק אמ"ן בעשור וחצי האחרונים את עיסוקו במנעד רחב של תפקידים. בין היתר, הדגיש והרחיב לוחמה מוכוונת מודיעין (לוחמ"מ), סייבר, אופרציה חשאית ומערכה בין מלחמות (מב"ם). הרחבה זו הגבירה אף יותר את השונות הפנימית בתוכו וייצרה וקטורים מתחרים ופיצולים פנימיים. מציאות פנימית מורכבת זו משפיעה על תפקודו ועל התנהלותו של אמ"ן, ומעלה שוב ושוב ולאורך זמן שאלות לגבי היכולת לייצר אינטגרציה ולהתנהל באופן אחיד וריכוזי.

קמנ"ר שמעוני כתב ב־2018 כי עקב הפיצול הארגוני ולמרות מאמצים שנעשו: "היעדרה של רשת אחת ומפעל מודיעיני אחוד והיעדר הסטנדרטיזציה של המידע ושל הידע באמ"ן [...] משבשים את היכולת לבצע קפיצת מדרגה משמעותית ולממש הלכה למעשה את הפוטנציאל הגלום בתחום זה".38 ושני אלופי המשנה באמ"ן שכתבו בשנת 2020 על השינוי שמנסה לחולל גישת ה"מודיעין הרב־תחומי", ציינו את הקושי:39 "במשך דורות עיצב אמ"ן את עצמו כאוסף של מערכים שגם אם ידעו לקיים ביניהם שותפויות שהשיגו הישגים יוצאים מן הכלל, התנגדו לכל תנועה של הגדלת הזהות הכלל־אמ"נית על פני הזהות המערכית".

בהקשר המערכים יש לציין כי באמ"ן קיימים "מעמדות" בלתי פורמליים, בדומה לאלו הקיימים בחיל־האוויר בין טייסי הקרב, המסוקים, אנשי הנ"מ (בעבר) וכעת ההגנה האווירית, ומיקום הארגונים השונים במדרג מעמדות זה באמ"ן השתנה לאורך השנים. אנשי המחקר מכונים "הטבחים – אנשי המחקר וההערכה – לוקחים את שהביאו להם אנשי האיסוף, חלק מהדברים הם זורקים, משום שלדעתם אין בהם ערך, ואת השאר הם מערבבים באופן היאה למקצוע, עד שלא ניכר מקור המזון הגולמי" (לפי רח"ט מחקר בשנים 1992-1996 יעקב עמידרור, אף על פי שהוא אינו מזלזל באנשי האיסוף).40 מעמד אנשי המחקר, שהיו עד שנות ה־80 ואולי עד שנות ה־2000 בראש המדרג, ירד בשני העשורים האחרונים אל מתחת למעמד אנשי 8200, בעיקר אנשי הסייבר, ואולי גם מתחת לזה של אנשי מערך המ"מ. ביטויים לכך הם העדפה של המועמדים לקצונה באמ"ן להשתייך לתוכניות הכשרה טכנולוגיות על פני תוכניות הכשרה מחקריות (ראו מטה).

שינוי אחר הוא ירידה חדה במעמד אנשי יחידת היומינט 504 מגורם איסוף מרכזי בשנות ה־70-50 לתחתית סולם המעמדות. ירידה זו קרתה גם עקב עליית האיסוף האלקטרוני והדיגיטלי על חשבון המקור האנושי, וגם עקב עליית מעמדם של השב"כ בתחומי הביטחון בשטחי איו"ש ואזח"ע ושל המוסד בעניינים הקשורים אליו כגורמי איסוף עם מרכיב יומינטי חשוב. עליית חשיבות הסייבר מחייבת את אמ"ן ליצור עבור אלו שהיא רוצה להשאיר בארגון תמריצים ייחודיים, כדי לשמר אנשים אלו מול הפיתוי בחברות אזרחיות, והדבר יוצר תהליך משוב חיובי שמעלה את מעמד השירות ב־8200 עוד יותר. נוסף על כך, האפשרות של מעבר מהיר בין 8200 לחברות אזרחיות מעלה גם הוא את מעמדה (ביחס למעבר של חוקר מחטיבת המחקר או איש יומינט לעולם האזרחי). ב־2019 נפתחה במסגרת קורס הקצינים באמ"ן מגמה (צוות) של קציני סייבר;41 קורס זה הוא חליף בה"ד 1, בדומה לקורסי הטיס והחובלים שבהם מוכשרת העילית של זרועות אלה. צוות זה שונה משאר קצונת אמ"ן המוכשרת בבה"ד 1, דבר שייחד עוד יותר את מעמד קציני הסייבר. נשות מערך מדעי ההתנהגות של אמ"ן כתבו בשנת 2021 כי אפשר לזהות באמ"ן "קַסְטוֹת", וכי המדרג שלהן מלמעלה למטה הוא: אוכלוסיית הסייבר, אוכלוסיית הטכנולוגים, תפקידים מודיעיניים וטכנו־מודיעיניים, תפקידי מטה, ו"תפקידי הלחימה נמצאים ב'ספרה' משלהם ופחות נחווים בתוך היום־יום האמ"ני".42 ההעדפה הנגלית לטיפוח אנשים בתחום הסייבר, בלי טיפוח דומה של אנשים צעירים מתחום המחקר, עלולה להביא את אמ"ן בעוד שנים מספר לירידה באיכות האנשים המאיישים תפקידי ראשי ענפים וראשי זירות בחטיבת המחקר, ולכך עלולה להיות לכך משמעות כבדה.

המעבריות בין המערכים באמ"ן השתנתה לאורך השנים, ובשנים האחרונות היא באה לידי ביטוי בעיקר במעבר של אנשי 8200 לחטיבת המחקר וגם להפך, בעיקר בדרגי הסא"ל והאל"ם. חטיבת ההפעלה הפכה למסלול קידום לקציני 8200 והמ"מ. תופעה נוספת שיש לה ניצנים במציאות המתהווה, היא מעבריות של קצינים זוטרים בדרגות סגן-רס"ן מחטיבת המחקר וממחלקות המחקר בזרועות ל־8200. תוכנית "חבצלות", שבה הקצינים עוברים הכשרה רחבה "רב־מערכית" תוך חשיפה והתנסות בכמה מערכי איסוף ובמחקר, מקילה מעבר בין מערכים מדרג הרס"ן. יש לציין כי בתוך מערך המחקר־מודיעין השדה ישנה מעבריות רבה בין תפקידי מוד"ש – קמ"ני אוגדה ופיקודים – ובין תפקידי רע"ן וראש זירה בחטיבת המחקר. עוד ראויה לציון העובדה כי השילוביות הבין מערכית חשובה, אך יש לה גבולות הנובעים מהצורך בהתמחות בתחומים שונים. לא רצוי לקדש אותה, שכן היא בנויה על יסודות מקצועיים איתנים בדרגי הקצה, ואם אלו ייפגעו, השילוביות לא תהיה אפקטיבית.

היבט אחר של חלוקה פנימית באמ"ן הוא בין גופי האיסוף במטכ"ל וחטיבת המחקר למחלקות המודיעין הפיקודיות, ללמד"ן ולמד"ן. בעבר יחידות האיסוף היו המסננת המרכזית למידע שעבר למחקר בחטיבת המחקר ובגופי המודיעין הפיקודיים והזרועיים. בשנות ה־90 החלה התפתחות של יכולות האיסוף הטקטיות במודיעין באוגדות המרחביות –איו"ש, עזה ואוגדה 91 – וכך נוצרו ערוצי איסוף חדשים ושילוב בין מידע המיוצר בגזרה ובין מידע המגיע מגופי אמ"ן. זהו היבט נוסף של הפיצול באמ"ן, והוא יידון בפרק נפרד.

לסיכום ביניים בנושא זה נאמר שלמרות ניסיונות שינוי מתמשכים של ראשי אמ"ן (וראו תהליכים נוספים, כמו "גשרי ברכה" תחת ראש אמ"ן הרצי הלוי, ו"היסוד החמישי" תחת ראש אמ"ן תמיר הימן), ה"סילואים" (ערוצי התמחות במערכים) באמ"ן הם היבט ארגוני קבוע בראייה היסטורית, והניסיונות לשלב טוב יותר ביניהם דומים באופן עקרוני לניסיונות לשלב את החי"ר, השריון והתותחנים בלחימה משולבת, כאשר לכל חיל תרבות ארגונית משלו (ואולי לניסיון לשלב אוויר ויבשה, עם תרבויות ארגוניות שונות מאוד). השפעת מצב יסוד זה על התרבות הארגונית רבה ויש לה כמה היבטים:

• היבטים של ניסיון ל"אוטרקיות" בתוך המערך, במרכיבי כוח אדם, תקשורת וטכנולוגיה;

• תחרות בין מערכית על הבאת המודיעין (ולעיתים בין חטיבת המחקר לגופי מודיעין פיקודיים וזרועיים) ומאבק בין מערכים על משאבים, בעיקר כוח אדם (ראו מטה);

• הזדהות הפרט עם המערך (בעיקר ב־8200) ופחות עם אמ"ן כגוף;

• "מעמדות" מבוססי מערכים;

• פרדוקס של חדשנות טכנולוגית ותהליכית מול שמרנות ארגונית שנועדה לשמר מוקדי כוח מסורתיים.

את השפעת המגמות הפועלות לחיזוק השילוב (כמו המודיעין הרב־תחומי, המב"ם כפעולה כלל אמ"נית, "מפעל המטרות" והלוחמ"מ) על התרבות הארגונית של אמ"ן עדיין קשה לשפוט, שכן זו התחלה של שינוי משמעותי בתרבות הארגונית.

מרכזיות כוח האדם הזוטר (חיילי חובה, קצונה זוטרה וקבע קצר) באמ"ן

"אמצעי הלחימה" העיקרי של אמ"ן הוא אנשים – חיילים סדירים ומשרתי קבע קצר בתחומי האיסוף והמחקר לסוגיו – ובמידה רבה הם המקבילה למרכזיות פלטפורמות הלחימה – המטוס, הספינה והטנק – בכוחות האוויר, הים והיבשה. עקב כך אמ"ן פעל לאורך השנים מול המטכ"ל כדי לקבל נגישות לכוח אדם איכותי, ומול מערכת החינוך והאוניברסיטאות כדי להכשיר כוח אדם זה. דיוני בניין הכוח באמ"ן, הגם שיש בהם היבטים של משאבים כספיים, מתמקדים בחלוקת כוח אדם (כמותית ואיכותית) בין הארגונים המרכיבים את אמ"ן. לצורך המחשת מרכזיות נושא כוח האדם הזוטר באמ"ן אציג בקצרה את מה שנעשה משנות ה־50 ועד שנות ה־70, ואחר כך אציג את הנעשה בשנים האחרונות.

ספראי ובראלי כתבו כי בשנים שלאחר הקמת המדינה תלונות ראש אמ"ן חיים הרצוג מעידות על פערים בהיקף כוח האדם ובאיכותו.43 השורשים של התבססות אמ"ן על כוח אדם איכותי החלו באמצע שנות ה־50, עם התבררות הפוטנציאל של האיסוף הסיגינטי (מודיעין אותות, לרוב קשר) על מרכיביו השונים, בעיקר בתחום ההתרעה מפני מלחמה, שהייתה ליבת עיסוקו של אמ"ן. המשמעות הייתה איתור והכשרת כוח אדם חובה בתחומי ההאזנה והתרגום. ב־1952 הגה סגן ראש אמ"ן יהושפט הרכבי את רעיון "האולפן בערבית", שמטרתו הייתה להכשיר קציני מחקר לידיעת ערבית ברמה של יכולת קריאת ידיעות מקור. במחזור השני למדו גם חיילי חובה מיחידת האזנה 515 (בהמשך ישתנה שמה ל־848 ו־8200) במסגרת קורס קדם צבאי לאלחוטנים ומפענחים שנמשך שלושה חודשים. אחרי מלחמת סיני (1956) נפתח קורס קדם־צבאי (קד"צ) לצורכי יחידה 515 בחיפה, בתל אביב, בירושלים ובבאר שבע. לקורסים נבחרו מסיימי שבע שנות לימוד ומעלה, ולצד לימודי מורס וערבית, למדו גם לימודים כלליים, לעיתים בהיקף של בגרות חלקית.44

בסוף שנות ה־50 הוחלט ביחידה 515 על פיתוח יכולות טכנולוגיות, ובכלל זה הוחלט לרכוש מחשב עצמאי ככלי עזר לפענוח צפנים, לפתח מערכות לקליטת שידורי תג"ם (תדר גבוה מאוד – תחום התדרים המשמש בעיקר את התקשורת הצבאית בשדה הקרב), ולשפר את כושר קליטת השידורים בקרבת הגבולות.45 בתזכיר שהכין שאול אביגור בינואר 1957 בנושא קהילת המודיעין בישראל, הוא הצביע על האפשרויות האדירות הגלומות באיסוף הסיגינטי. לדבריו, במישור זה עשוי "המוח היהודי" לגלות את יכולתו וחריפותו. בהמלצותיו לפיתוח מנגנון ההאזנה הוא הצביע גם על הצורך להשתמש באנשים ובאמצעים מתחומי המתמטיקה, הבלשנות והאלקטרוניקה. במסגרת ההמלצות לרכישת "מכשירי עזר" המליץ אביגור על שימוש ב"מוח האלקטרוני" (מחשב) במכון ויצמן ועל הצורך ברכישת מוח אלקטרוני מיוחד ומותאם לצרכים הספציפיים של יחידת ההאזנה.46

פרשת "רותם" בפברואר 1960 שבה נכנסה לסיני דיוויזיית שריון מצרית בלי שאמ"ן זיהה זאת, חשפה פערי איסוף משמעותיים באמ"ן והביאה להכרה במחסור במפענחי תצ"א באמ"ן ובפיקודים.47 כניסת המחשוב לאמ"ן, בתחילה על בסיס שירותי מחשב במכון ויצמן, אחר כך במחשב הצבאי הראשון שהוצב ביחידה חדשה בצה"ל "מרכז מחשב ורישום ממוכן" (ממר"ם) ובהמשך כמחשב ייעודי באמ"ן,48 הצריכה כוח אדם איכותי מסוג חדש. מאמץ נרחב הוקדש בענף לגיוסם של אנשי מקצוע מתחום הנדסת האלקטרוניקה. המאמץ כוון לעבר בוגרי הטכניון, לסטודנטים במכון ויצמן, ללשכת האקדמאים ואפילו לנספח צה"ל בארצות הברית.49 ב־1963 הוקם ביחידה 515 ענף הדרכה, ותפקידו היה לפתח כל העת "דור עתיד" של אלחוטנים, מפענחים, מתרגמים וקציני בינה רשתית (קב"רים).50 הענף עסק בין היתר בטיפוח הסגל של קציני האלקטרוניקה בכלל המערכים בשל הצורך לחדש ולהתאים את היכולות המודיעיניות העתידיות המתקדמות. הנימוק המרכזי בצורך בלימוד לתארים גבוהים היה כדי שאפשר יהיה לפתח ולפתוח מקורות חדשים תוך ניצול ההתקדמות וההתפתחות של העולם הטכנולוגי: "כדי לנצל את ההתקדמות בעולם ולפתח אמצעים הדרושים".51 בשנות ה־60 הראשונות "ארב" חיל המודיעין, על שתי יחידותיו האלקטרוניות 515 ו־432 (היחידה הטכנולוגית, שעסקה בעיקר בתמיכה בתחום האלקטרוניקה לצורכי סוכני יומינט ומבצעים מיוחדים), לבוגרים החדשים של הפקולטה לחשמל ואלקטרוניקה בטכניון בחיפה והציע להם הצעות מפתות כדי שישתבצו במערך הפיתוח.52

כניסת ראש אמ"ן אהרון יריב לתפקידו בראשית 1964 האיצה את העיסוק באיתור כוח אדם איכותי ובהכשרתו. אמ"ן מינה קצין מטה שעסק בעידוד לימוד ערבית באמצעות משרד החינוך, בבתי הספר היסודיים והתיכון. כאשר החלה לפעול בראשית שנות ה־60 עתודה אקדמית, תמך חיל המודיעין בהפניית סטודנטים רבים ללימודי מזרחנות וערבית. בשנת 1966 נעשה ניסיון להקים קד"צ לאלחוטני מודיעין במסגרת פנימייה במחנה "מרכוס" בחיפה, אך הניסיון כשל.53 שבירת הצפנים זכתה לשדרוג, כאשר בשנת 1967 ולאחר שנים של שימוש במחשבי ממר"ם נרכש בעבור אמ"ן מחשב איי־בי־אם חדיש, אשר דרש כוח אדם מתאים להפעלתו. המגעים עם מוסדות המחקר בארץ נמשכו כל העת. מכון 3 של רפא"ל סייע ליחידות 432 ו־515. הטכניון יועד בעיני אמ"ן בעיקר לספק מהנדסי אלקטרוניקה ששולבו במערכי החיל. לראשונה נוצר מגע גם עם בית ספר מקס פיין כדי שיכשיר טכנאי אלקטרוניקה שישולבו באמ"ן.54

אחרי מלחמת ששת הימים המשיכה יחידה 848 (שמה החדש של יחידת ההאזנה) בפעולות להרחבת כוח האדם הסדיר המתאים להאזנה ותרגום בדרכים האלה: תגבור תלמידי י"א בכפר הנוער אלוני יצחק במורס ובערבית, קורס דו־שנתי במסגרת פנימיית "אונים" בכפר סבא, המשך הקמת מעבדה לשונית, המשך הסברה להרחבת לימודי ערבית בתיכונים, וצעדים לקליטת רוב בוגרי מגמת מזרחנות ולומדי ערבית מבין בוגרי התיכון.55

אחרי מלחמת יום הכיפורים נעשה מאמץ להשלים את היקפי כוח האדם האיכותי שנדרש לאמ"ן, בייחוד יודעי ערבית ומחוננים במתמטיקה. שלמה גזית, ראש אמ"ן אחרי המלחמה, כתב כי לצורך כיסוי הפער בתחום דוברי הערבית הוא פתח את חיל המודיעין לחיילים דרוזים, פתח קד"צ לחיילים, בעיקר לחיילות, שלמדו ערבית בתיכון, אך נדרשו לשיפור השפה לפני שירותם הצבאי, והקצה מדי שנה 30 חיילות שלמדו ערבית בבית הספר לצורכי הכשרה כמורות לערבית כדי לחזק את לימודי השפה בבתי ספר תיכון.56 ביחידת ההאזנה, ששמה שונה שוב מ־848 ל־8200, מערך איתור ייחודי של היחידה הביא אליה את המוכשרים שבין המתגייסים, ואלה הופנו לנושאי הטכנולוגיה, הבינה הרשתית, האלחוט ופענוח הצפנים.57 גזית כתב כי אחד הביטויים להבנה של צה"ל בצורך באנשים איכותיים באמ"ן "היה האישור שניתן לחיל המודיעין לסקור את מערך תלמידי כיתות י"ב שבמדינה, למיין ולבחור מספר מוגבל של מועמדים לחיל. בכך ניתנה לנו קדימות לפני 'הטובים לטיס' או אף לסיירת מטכ"ל".58

גמישות בדרכי העסקה של כוח אדם איכותי התפתחה באמ"ן כמענה לפערי כוח אדם סדיר עיתיים בתחומים מסוימים. לדוגמה, אחרי מלחמת יום הכיפורים, עקב בעיות שהיו עם אזרחים ביחידה הטכנולוגית, הוספו תקנים של אזרחים עובדי צה"ל בתפקידי מפתח לשירות קבע.59 בסוף שנות ה־70 הומרו תקני חובה בתחומי ערבית וטכנאי אלקטרוניקה לתקני שירות מילואים פעיל (שמ"פ) ולתקני שירות קבע קצר.60 כוח האדם האיכותי שהקצה צה"ל לאמ"ן, הוגדר לאורך שנים במה שנקרא "סל ההתרעה", ואף על פי שנושא ההתרעה הקלסי ירד בחשיבותו, מסגרת זו של הקצאת כוח אדם היא נקודת ייחוס גם כיום.

ובקפיצה לשנות ה־90 ועד ימינו, אמ"ן משקיע מאמץ ניכר במיון קפדני, בהשמה מדויקת ובטיפוח כוח האדם הסדיר שברשותו באמצעות מנגנוני מיון והכשרה משוכללים. תוכנית "שחקים", שהוקמה בשנות ה־90, היא תוכנית מרכזית לאיתור ומיון כוח אדם איכותי.61 לפי אתר צה"ל, בשנת 2021 היו בתוכנית שישה תתי־מסלולים,62 ו"בוגרי מסלולים אלו, משתלבים בכלל תחומי העשייה המודיעינית – בהפקה, עיבוד ומחקר של מידע מודיעיני בתפקידים הדורשים יכולות עיבוד וניתוח מידע מעמיק וקריטי בחשיבותו בשילוב אתגרים מודיעיניים, אינטלקטואליים וטכנולוגיים". כל מסלולי "שחקים" מחייבים חתימה לתקופת שירות קבע של בין חצי שנה לשנה וחצי בהתאם למסלול. אפשרויות הפיתוח כוללות כמה מסלולים: קצונה, הדרכה, מפקד צוות מקצועי, אחראי משמרת, והתמקדות בנושא מודיעיני מסוים לעומק כפרויקט.

תוכנית "חבצלות" שהחלה ב־2004 כתוכנית העילית של אמ"ן, התקיימה באוניברסיטת חיפה, וראשוני בוגריה החלו לשרת באמ"ן ב־2008.63 בשנים האחרונות יש בה 50 חניכים כל שנה הלומדים באוניברסיטה העברית בירושלים לימודים לתואר ראשון דו־חוגי הכולל את החוג לאסלאם ומזרח תיכון, וחוג נוסף לפי בחירת החניך מתוך האפשרויות: פילוסופיה, כלכלה, מתמטיקה ומדעי המחשב (האחרון כמקצוע הדומיננטי). בהמשך עוברים החניכים קורס קצינים, והתוכנית מחייבת חתימה לשירות קבע של שש שנים.64

נושא הסייבר מעסיק את אמ"ן רבות בשנים האחרונות, כפי שמעיד קיומו של "תחום פיתוח כוח אדם סייבר" בראשות סא"ל באמ"ן (להרחבה בנושא הקשרי כוח אדם והסייבר ראו פרק 9). לפי דברי ראש התחום בשנת 2012, אמ"ן מחפש את המועמדים המתאימים בשיטות שגרתיות – תלמידי מגמות מחשבים מצטיינים בתיכון ובעלי נתונים גבוהים מלשכת הגיוס מאותרים על ידי אנשי הסייבר באמ"ן, ובשיטות בלתי שגרתיות – בתחרויות תכנות ובפורומים אינטרנטיים. מתוך 6,000 מועמדים מתקבלים רק כמה עשרות.65

מסלול גאמ"א–סייבר, שהחל באמצע העשור הראשון של המאה ה־21, הוא מסלול קדם צבאי הכולל מספר תתי־מסלולים שבוגריהם עוסקים בעיצוב ופיתוח מערכות מודיעין, פיתוח אמצעי הדרכה ותפקידים בתחומי המתמטיקה והמדעים המדויקים. כלל התפקידים מחייבים חתימה לשירות קבע של שלוש שנים.66

מרכיב אחר של פיתוח כוח אדם נעשה תחת המרכז לחינוך סייבר, זרוע של קרן רש"י, ומשרד הביטחון שותף מרכזי במיון. אמ"ן, שכוח האדם מיועד להגיע לשורותיו, מאפיין את תוכני הלימודים, עורך בקרה על התוצאות ומסייע בתהליך. משנת 2010 פועלת תוכנית "מגשימים" לבני נוער מהפריפריה המשלבים לימודי סייבר בכיתות י'-י"ב. לפי מפקדת בית הספר לסייבר באמ"ן, בוגרי התוכנית הם כשליש מהחניכים. ב־2017 נפתחו שתי תוכניות נוספות לבנות כדי להגדיל את אחוז התלמידות בלימודי הטכנולוגיה. קיימת תוכנית "ממריאות" ו"ממריאות – מסלול לדתיות".67

"ארזים" הוא מסלול עתודה יוקרתי ומצומצם בתחומי המחקר המתמטי־טכנולוגי, ובמסגרתו לומדים לתואר ראשון דו־חוגי במתמטיקה ומדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב במשך שנתיים. בוגרי "ארזים" עוסקים במחקר טכנולוגי, בפתרון בעיות מתמטיות בעלות מורכבות גבוהה ואפילו במחקר אקדמי. הלימודים מתקיימים במסגרת עתודה, ובסיומה מתגייסים החניכים ועוברים קורס קצינים ומסיימים בדרגת סגן. לאחר סיום התוכנית מגיעים בוגריה לקורס צבאי בתחומי המחקר והסייבר. הכשרה זו נמשכת בין שלושה לחמישה חודשים – תלוי בתפקיד. משך השירות במסגרת התוכנית מורכב משירות חובה מלא באורך של שנתיים ושמונה חודשים ושירות קבע של שלוש שנים כנדרש מכל עתודאי בצה"ל.68

תוכנית "תלפיות" היא אומנם תוכנית צה"לית ולא ייעודית לאמ"ן, אולם אמ"ן מקבל חלק משמעותי מבוגריה, ועם השנים הם היוו גורם מפתח בהתפתחות תהליכים המתוארים כאן – בפרט בעולמות הסייבר וה־Data Science.

קמנ"ר שמעוני כתב ב־2018 כי בראייה לעתיד אתגר מרכזי של אמ"ן יהיה הכשרת מדעני מידע (Data Scientists) שיכתבו את ליבת למידת המכונה; מהנדסי מידע (Data Engineers) שיבנו את "חדר המכונות" שבו יסודרו ויאורגנו נתוני העתק שמגיעים מכלל המקורות, וחוקרי נתוני העתק (Data Analysts) שיאיישו צוותי עבודה זירתיים ונושאיים ויפתחו שאלות מודיעיניות באמצעות שימוש מתקדם במידע הרב: "בהקשר זה נדרש לפתח כ"א ביג-דאטה ברמה הלאומית – כפי שנעשה בעשור האחרון בתחום הסייבר".69

כמו בעבר, גם כיום אמ"ן נותן מענה לפערי כוח אדם סדיר במגוון מסלולי העסקה שהוא מפתח עם אכ"א, ובהם העסקת סטודנטים, אזרחים עובדי צה"ל ומנגנוני קבע שונים, וכן מסלולי "טאלנטים".70 מסלולים כאלה, אשר מוסדו בשנים האחרונות, חיוניים מחד כדי לשמר בתוך אמ"ן "טאלנטים" עם כישורים ייחודיים שאין להם תחליף, ובאותה עת הם תורמים להחרפת תהליכי התפתחות של מעמדות בתוך אמ"ן.71

יש לציין כי שימור כוח האדם בתחום הסייבר דומה לשימור כוח אדם בחברות סטארט־אפ ומתמקד בהחתמת חיילי החובה או הקצינים שסיימו את מחויבותם לקבע קצר (עד גיל 30 או במנגנון אחר, כפי שפורט). המיקוד אינו בפיתוח כוח אדם ארוך טווח כפי שנעשה ביבשה (בראיית פיתוח מג"ד ומח"ט), והוא מתחשב בצורכי הניידות התעסוקתית המאפיינת את עולם ההיי־טק. המחשבה היא כי ראשי ענפים בדרגת סא"ל, ובהמשך ראשי מחלקות בדרגת אל"ם, יתפתחו באופן טבעי מתוך מאגר המצוינות שהחל דרכו עם הגיוס ל־8200, ולא נדרש להשקיע בכך מאמץ מיוחד.

חשיבות שירות הקבע באמ"ן מומחשת היטב בדוח מבקר המדינה משנת 2020 שעסק במעבר אמ"ן לנגב, ובו נכתב כך:

ההיבט הצבאי: יש חשיבות לשמר את התפוקות האיכותיות שמספקים אמ"ן ואגף התקשוב גם לאחר העברתם לנגב. על אף שחידוש התשתיות והמערכות הטכנולוגיות יכול להניב שיפור באפקטיביות המבצעית של אמ"ן ושל אגף התקשוב, הדבר יקרה רק אם תישמר איכות כוח האדם המשרת ביחידות אלה. לכן, יש חשיבות אסטרטגית שאנשי הקבע האיכותיים המשרתים ביחידות אלה יישארו בשירות קבע [...] יודגש כי שימור כוח אדם איכותי באמ"ן ובאגף התקשוב הוא מרכיב מהותי בהשגת האפקטיביות המבצעית של צה"ל. מכאן שאם הסוגיה לא תוכרע, קיים סיכון לפגיעה ביכולתו המבצעית של צה"ל.72

יש לציין כי בכל שיטות האיתור ובכלל התחומים אמ"ן מתמקד בכישורים הקוגניטיביים של המועמד לשירות צבאי, וההיבט הפיקודי הוא משני.

הדוגמאות שהובאו כוללות שלושה מרכיבים עקביים בהתייחסות אמ"ן לנושא כוח האדם הזוטר: חשיבותו הרבה בעיני מפקדי אמ"ן; מנגנוני כוח אדם ייעודיים לאיתור, מיון והכשרת כוח אדם איכותי; ומנגנוני שימור כוח האדם. השניים האחרונים משתנים בהתאם לתקופה ועקבו לאורך השנים אחרי צורכי אמ"ן, החל ב"ערביסטים", דרך אנשי האזנה, פענוח ומומחי אלקטרוניקה, ועד ל"ילדי הסייבר" של ימינו. למרכזיות נושא כוח האדם הסדיר באמ"ן יש השפעות על התרבות הארגונית שלו בהיבטים אלה, שיפורטו בהמשך:

• גאוות יחידה ותחושת שייכות של המשרתים ליחידת עילית, הבוחרת את המשרתים בה;

• יכולת דרישה של בכירי אמ"ן מחיילי החובה לביקורתיות מבוססת מומחיות;

• יכולת דרישה של בכירי אמ"ן מקצונה זוטרה לחדשנות ויצירתיות בתחומי טכנולוגיה ומתודולוגיה (לדוגמה, ראו נאום ראש אמ"ן אלוף תמיר הימן בסיום קורס קציני מודיעין בשנת 2021);73

• סגנון פיקודי בכל הארגון, שאינו מבוסס הייררכיה הנדרשת לצורכי תיאום "מבצעי" ושונה מסגנון הפיקוד בחיילות קרביים.

מומחיות "הקצה", עצמאות האוסף והחוקר ואופי הפיקוד באמ"ן

להיבט זה של ה"תשתית" האנושית והארגונית של אמ"ן יש קשר הדוק לנושא מרכזיות כוח האדם שתוארה מעלה. המחקר המודיעיני מתאפיין בריבוי תחומי משנה: החל בזירות שונות, המשך בכך שבכל זירה ישנן התמחויות ברמות שונות (לדוגמה, מדינית, צבאית, בט"ש), וכלה בכך שגם בתוך הרמות האלו קיימות התמחויות בתחומים שונים. לדוגמה, ברמה המדינית – מודיעין על המשטר, הכלכלה, החברה; ברמה הצבאית – מערכים ויחידות. כמו המחקר, גם גורמי האיסוף מתמחים בתחומי משנה ומפתחים ידע ייחודי, דוגמת מחקר רשתות חברתיות שונות או רשתות מחשבים המוגנות בתוכנות הגנה שונות. דוגמה מהתחום הטכנולוגי הביא ראש ענף לשעבר בגוף מודיעין השטח של אמ"ן, שתיאר את קשייו כאשר ניסה לחבר לגוף אחד כמה צוותי מו"פ שכל אחד מהם עסק בטכנולוגיה מסוימת, וניסה עד אז למצוא שימוש מבצעי לאותה טכנולוגיה (תהליך מכוון טכנולוגיה). לטענתו: "'קיבוץ התרבויות' לתרבות ענפית אחת מוכוונת משימה לאור ייעוד וחזון ברורים ומוסכמים על כלל אנשי הענף" ארך כשלוש שנים.74

דוגמה אחרת מחטיבת המחקר למערכת מבוססת מומחיות הדרגים הזוטרים תיאר ראש זירה שניסה לשנות את סדרי העדיפויות המחקריים של חוקרי הזירה שלו ונתקל בהתנגדותם על רקע הטענה מבוססת המומחיות (וגם סדרי העדיפויות, כפי שהיא נראית בעיניהם) כי הנושא החדש שאותו ביקש לתעדף, טקטי מדי, וכי המומחיות לנושא אינה בזירה אלא במודיעין הפיקוד המרחבי.75 מהיבט הרכב כוח האדם באמ"ן, ה"מסה הקריטית" היא בדרגי הסג"ם־סרן עד גיל 27-26. שכבת גיל זו גדולה יותר באמ"ן מאשר בגופים אחרים בצבא; האנשים בה הם המומחים בתחומם; הם מתקדמים בגילים צעירים ביחס לשאר צה"ל; ויש תחלופת כוח אדם גבוהה, שכן היכולת שלהם למצוא תעסוקה מחוץ לצה"ל גבוהה, דבר שמקל על הארגון לשחרר אותם לפני הכניסה לקבע מובהק. כל אלה מביאים לכך כי אמ"ן מבוסס על כוח אדם צעיר, דינמי ודעתן, וכדי לפקד עליו נדרש סגנון פיקוד ייחודי יחסית לגופים אחרים בצה"ל שיפורט מטה. בפיתוח כוח האדם מתקיים מתח משמעותי בין שני סוגי ידע שאמ"ן צריך. בעוד שאיש הסייבר יגיע לשיאו בשנות ה־20 לחייו, ולכן אין לאמ"ן בעיה עם תחלופה גבוהה בתחום זה, הרי שבתחום המחקר האסטרטגי החוקר יגיע לשיאו בגיל 50-40. השאלה היא כיצד אפשר במסלולי הכשרה קצרים לנתב אנשים לתוך מסלולי התפתחות מקצועית ארוכים.

אם כן, באמ"ן ברוב תחומי העיסוק למומחיות הקצה של איש הסייבר או המחקר, לרוב חייל בחובה, יש חשיבות גדולה מאוד בארגון. עקב המומחיות הנרכשת ברמת הסמל או הקצין הזוטר והקשב של בכירים אליהם הם מפתחים מגיל צעיר מאוד, ביחס לממלאי תפקידים זוטרים במקומות אחרים בצה"ל, הבנה מערכתית, ראייה רב־תחומית וגם חושים של פוליטיקה ארגונית. נוסף על כך, שלא כמו מה שקורה ביחידות הלוחמות ביבשה ובאוויר הבנויות על הייררכיה קשוחה, שנועדה מחד לשמש "שלד" להישען עליו במצבי קיצון שבהם ייתכן כי חלק משרשרת הפיקוד תיפגע, ומאידך אי־ציות לפקודות בשדה הקרב יכול להביא לתוצאות הרות אסון עקב היעדר תיאום, בחלק מגופי אמ"ן (ראו פירוט מטה), אשר גם בהם קיימת למסתכל מבחוץ הייררכיה ברורה (מחלקה, ענף, מדור), יש לשלד הארגוני חשיבות פחותה, וחופש הפעולה של הכפופים רחב מאוד. בעוד שביבשה מקובלת האמירה "חופש הדעה ומשמעת הביצוע", הרי שבאמ"ן, בהקבלה, נעדר מרכיב הביצוע בעל המאפיינים של שדה הקרב, ומצב זה מאפשר לארגון להיות פתוח יותר לחשיבה ביקורתית. יש לציין כי גם בעניין זה ישנם הבדלים בין המערכים. בעוד שב־8200 הדרג הדומיננטי בעשייה הוא הקצין בדרגי הביניים (סרן-רס"ן), ומעליו יש כמה דרגי ניהול המחליטים על סדרי עדיפויות בתחומים שונים, והם אינם בהכרח מומחים לתוכן, בחטיבת המחקר הניהול רופף יותר, והדרגים הבכירים (סא"ל-אל"ם) הם המשמעותיים ביותר בהיבט התוכן – נדרש מהם להיות המומחים המחקריים לתחום שעליו הם אחראים. ליתרונות של חופש הפעולה הזה יכולים להיות גם חסרונות, אם הגוף האוסף מחליט על דעת עצמו לפעול באופן שאינו נותן מענה מיטבי לצי"ח של הגוף החוקר.

"עצמאות האוסף" נובעת מהייחודיות של כל נתיב נגישות – אם הפעלת סוכן אנושי מסוים או חדירה בסייבר למחשב או טלפון מסוים. חשוב לציין כי נתיב כזה לא ניתן לקביעה מראש, והוא נוצר פעמים רבות מתוך חיכוך עם המציאות, ולכן קשה עוד יותר להכוונה מראש. באנלוגיה מסוימת למחקר אקדמי – כל תשובה לעניין מסוים מובילה לשאלה חדשה ולצורך בדרך חדשה כדי לתת לה מענה. עקב כך המומחיות מצויה ב"קצה", והדרגים שמעליו יכולים לתת לו הכוונה כללית וסומכים עליו שהוא ימצא את הדרך הטובה ביותר לעשות זאת. למעשה עקב המומחיות הייחודית של האדם הזוטר בקצה, קשה מאוד לעשות עליו בקרה מקצועית. בשל קצב ההשתנות הגבוה ביחס לקצב שבו מעדכנים פקודות ארגון בצה"ל, במקרים רבים הקשר בין הגדרת התפקיד של הקצונה הזוטרה ובין העיסוק בפועל רופף ביותר, והתפקוד מוגדר באמצעות העשייה הקונקרטית. איכות כוח האדם הגבוהה באמ"ן יוצרת מצב שבו השיטה לפתור בעיות היא בעיקרה מלמטה למעלה.

בנושא זה חלק ממה שהוצג הוא חלק מהתרבות הארגונית עצמה, אך יש לו גם השפעה נוספת על דפוס הפיקוד באמ"ן. עקב כל מה שתואר, סגנון הפיקוד באמ"ן הוא מבוזר יחסית והייררכי פחות מאשר בשאר גופי צה"ל. השילוב של אופי כוח האדם, ייחודיות נתיבי האיסוף והפלורליזם המובנה שיפורט מטה, יצרו מצב שבו נהוג כי הדרג הגבוה לא נותן פקודות מדויקות לדרג שמתחתיו, אלא הוא עוסק בהכוונה ובתיאום ומאפשר לו מרחב גדול של למידה מחיכוך ותיקון. נוסף על כך, באופן רגיל לדרג הממונה קשה מאוד לבקר את הכפוף בקרה מקצועית. מצב זה שונה מפיקוד ביחידות היבשה, האוויר והים שבהן המפקד כבר עשה את אותה משימה בדיוק, ומומחיותו כוללת את אלה של הכפופים לו. המחשה להבדל בין סוגי הפיקוד סיפק יואל בן פורת בתיאורו את התנהלות רמ"ח איסוף אלי זעירא, כאשר זה נכנס לתפקידו ב־1965 אחרי תפקיד מח"ט הצנחנים ותפקיד רמ"ח מבצעים. זעירא, לפי בן פורת, ניסה להתמודד עם המומחיות של קצינים זוטרים ממנו בצורה כוחנית תוך ניסיון לערער את ביטחונם בידע שלהם. בן פורת, כרס"ן, תיאר שיחה בינו ובין זעירא בעניין:76

[זעירא] פתח בנאום תוכחה, "אני אלמד אותך עבודת מטה, ואלמד אותך מנהיגות".

[בן פורת] "אתה לא תלמד אותי שום דבר, כי אין לך מה ללמד אותי. מודיעין זה המקצוע שלי מזה 16 שנה. [...] זרקתי את מפתחות הרכב על שולחנו של רמ"ח איסוף ואמרתי, "איני רוצה לשרת תחת פיקודך".

[זעירא] התרכך והתחיל לספר את בעיותיו. "אני בא מיחידות השדה בצה"ל. אצלכם כולם מומחים, אזי החלטתי להיות המומחה למומחים".

[בן פורת] "לא בשיטות האלה".

בהקשר זה, ייתכן כי ההסבר לעובדה שלרוב ממונים לתפקיד ראשי אמ"ן מפקדי שדה ולא קציני מודיעין, למרות הקושי ללמוד את הארגון עם תרבותו הייחודית, הוא משולש: מדובר בארגון גדול המצריך כישורי ניהול שקשה לרכוש בתוך אמ"ן; ראש אמ"ן נדרש לקשר בין אמ"ן ובין שאר גופי צה"ל; תפקיד ראש אמ"ן מהווה הכנה חשובה לתפקיד הרמטכ"ל. מנגנוני הפיצוי להיעדר ההיכרות הם רח"ט מחקר דומיננטי והנחה, מוצדקת, שהארגון יתפקד היטב גם אם המפקד הבכיר לא יבין בדיוק כיצד זה קורה.

מגמה נוספת באתגרי הפיקוד באמ"ן נובעת מהפיכתו ההדרגתית של אמ"ן ליותר דיגיטלי וטכנולוגי. בשנים הקרובות יעלה מספר הקצינים עם כישורים בתחומים אלו, ושאין להם בהכרח גם כישורים בתחומים של יכולת הנעת אנשים וניהול. עלול להיווצר מצב שבו פחות קצינים ירצו להיות מפקדים הנדרשים לעסוק כחלק בלתי נפרד מתפקידם גם בתחומים פחות "נחשבים", כמו לוגיסטיקה וטיפול בכוח אדם. מגמה כזו יכולה להקשות לאייש מפקדי מדורים, ענפים ומחלקות. לאמ"ן יש מענה מסורתי לבעיית הפיקוד, והוא שילוב קצינים ממערך המ"מ בתפקידי פיקוד בכלל אמ"ן. מדובר במפקדי סיירת מטכ"ל או קצינים שהתפתחו במערך המ"מ, ושהופכים בהמשך לראשי אמ"ן (אהוד ברק, משה יעלון, הרצי הלוי), לראשי חטיבת ההפעלה (ניצן אלון, הרצי הלוי, ליאור כרמלי), מפקדי 8200 (נדב צפריר, אסף כוחן), מפקדי מערך המ"מ (שלמה תירוש, שחר ארגמן, ליאור כרמלי, גיא שפרן) וראשי היחידה הטכנולוגית של אמ"ן (שחר ארגמן, אבנר פז צוק) ועוד. הבעיה – מדובר בתפקידי אל"ם ומעלה, והפער המתפתח מתחיל ברמת הרס"ן-סא"ל.

"דמוקרטיה" מחשבתית וחופש הבעת דעה ופלורליזם ארגוני ממוסד בתוך אמ"ן

"מומחיות הקצה" והאיכות הגבוהה של כוח האדם שתוארו מעלה תומכים בהיבט תרבותי ארוך שנים באמ"ן, והוא הדרישה להבעת דעה מבוססת מומחיות על ידי חיילים וקצינים זוטרים. ראש מחלקת מחקר (חטיבת המחקר של ימינו) באמצע שנות ה־60 שלמה גזית כתב בזיכרונותיו:77 "על אף ההיררכיה הצבאית הברורה, מצאתי במחלקה מסורת נפלאה של דמוקרטיה חשיבתית מוחלטת. כאשר דובר בהצגת הערכה, בידע, ובחופש הבעת דעה, לא היה הבדל בין הרמ"ח לבין אחרון הטוראים או האזרחים שנכחו והשתתפו בדיון". כעשור אחר כך, כראש אמ"ן אחרי מלחמת יום הכיפורים, יזם גזית איגרת אישית ממנו לכלל קציני החיל, ובה הוא עודד אותם לחשיבה עצמית והדגיש:78

כי אם יש להם דעה או הערכה חריגה, בעלת משמעות אסטרטגית, זכותם ואף חובתם להעביר דעה זו למעלה. אם יחסמו או יבלמו בהעברת הערכתם – זכותם להעביר הערכה זו במישרין אליי, תוך דילוג על כל דרגי הביניים. כתבתי באיגרת כי אני ערב אישית לכך שלא יאונה לפונה אליי כל רע.

התחום המרכזי שנושא חופש הדעה והחשיבה הביקורתית בא לידי ביטוי בו, הוא המחקרי, אך יש לו ביטויים גם בתחומי עשייה אחרים. זכות הבעת הדעה קיבלה ביחידה 8200 את שם הקוד "חובת ההתרעה האישית", ולפיה אנשי 8200 זכאים וחייבים להתריע מול ראשות אמ"ן או מעבר לכך. דודי סימן־טוב מפרש זאת כאישור לאנשי 8200 להתעלם מהניתוח של אנשי המחקר (ראו גם סוגיית התחרות בין גופי אמ"ן).79 עמוס הראל כתב בשנת 2003 כי "חובת ההתרעה האישית" ב־8200 שרירה וקיימת.80 פסה־יוסף ושפירא כתבו כי: 81

כארגון המאמין במומחיות, גישה זו אינה שמורה רק לעשייה המודיעינית, והיא קיימת במידה רבה גם באזורים הטכנולוגיים באמ"ן. גם באזורים אלו ישנה השפעה רבה לדעתו של יחיד הנתפס כמומחה בתחומו המקצועי, גם אם הוא בדרגה זוטרה. קיומה של גישה המאפשרת הבעת "דעה אישית" משקף אף הוא ערכים אלו. זהו למעשה מסמך היכול להיכתב על ידי כל משרת, והמבטא את דעתו האישית ללא מחויבות לדעת הארגון, ויכול להישלח לקברניטי המדינה והצבא על מנת להציף חוסר הסכמה או זווית ראייה פחות מקובלת. גם אם בפועל, נראה כי השימוש במנגנון זה אינו רב, עצם קיומו משקף אתוס ארגוני המשפיע על ההוויה האמ"נית.

בה בעת, אמ"ן הוא ארגון שהתוצר שלו הוא הערכה שמרכיב הדעה האישית בה גדול. מכיוון שזהו התוצר המופץ כלפי חוץ בכתב, או כהערכה בעל פה בדיונים, הוא נדרש להיות קוהרנטי. לאורך ההיסטוריה של אמ"ן אפשר לראות תקופות שבהן דעות הסותרות את ההערכה השלטת נחסמו בדרך לקביעת "עמדת אמ"ן". מקרה מוכר הוא נזיפת עוזר ראש אמ"ן להערכה תא"ל אריה שלו בקמ"ן פצ"ן סא"ל חגי מן ב־1 באוקטובר 1973 עקב "הפאניקה שאתה זורע בפיקוד" שהייתה בניגוד להערכת אמ"ן. הפצת נייר עמדה רשמי של "דעה אחרת" אינה מאושרת בקלות, ואין עידוד מפורש להביע עמדה שאינה בקונצנזוס,82 שכן בעיני בכירי אמ"ן הוא יכול להתפרש בעיני המפקדים בצה"ל כעמדת אמ"ן נוספת, דבר שעלול לגרום להם לפקפק בביסוס החלטותיהם על הערכות אמ"ן.

מכיוון שהתוצר המרכזי של אמ"ן הוא הערכה מבוססת דעה, אמ"ן הוא ארגון הנתון לסכנה קבועה של הטיה לדעתם של בעלי תפקידים דומיננטיים המבטלים את דעתם של אחרים בדיונים פנימיים בתוך הארגון או אל מול מקבלי ההחלטות. הדוגמאות המוכרות ביותר הן רע"ן מצרים סא"ל יונה בנדמן וראש אמ"ן אלוף אלי זעירא ערב מלחמת יום הכיפורים.83 דוגמה אחרת היא ראש זירת סוריה הדומיננטי באמצע שנות ה־90 אל"ם נועם ששכנע גורמים שונים באמ"ן, למרות ספקות פנימיות בתוך מחלקתו ובחטיבת המחקר, כי המידע שהביא סוכן המוסד יהודה גיל על הכנות סוריה למלחמה אמין.84

לסיכום עניין זה, פתיחות קיימת כנראה בעיקר בתחום המחקר, ויש הטוענים שמדובר בתודעה כוזבת של פתיחות. כך או כך, היא חלק מהאתוס של הארגון.

אחרי מלחמת יום הכיפורים עלה לדיון נושא הפלורליזם הבין־ארגוני והוצע לחזק את תפקודי המחקר האסטרטגי במוסד ובמשרד החוץ. על כך נכתב הרבה, וכאן אתייחס רק לעניין הפלורליזם הממוסד בתוך אמ"ן. שני היבטים שלו תיאר שלמה גזית, ראש אמ"ן לאחר מלחמת יום הכיפורים. את הראשון הוא כינה "ילדי קופנהאגן" – שילוב חוקרי חוץ ממכון שילוח באוניברסיטת תל אביב –שלדברי גזית: "הוסיפו לדיונים שלנו ממד של עומק, של בשלות ושל שיקול דעת ואחריות אקדמיים, והם עשו זאת מבלי שראו או ידעו על קיומם של מקור או דיווח מודיעיני מסווג בנושאי הדיונים".85 המנגנון השני היה הקמת מחלקת הבקרה בשנת 1974. ייעודה המרכזי אז היה מניעת טעות חוזרת של אי־התרעה בזמן. מעמדו של גוף זה עבר תהפוכות לאורך השנים בהקשר בכירות העומד בראשו (סא"ל-אל"ם-סא"ל-אל"ם-אזרח עובד צה"ל) ובהקשר החשיבה על כפיפותו (לראש אמ"ן או לרח"ט מחקר). אך בשורה התחתונה, גוף זה מתפקד כבר יותר מ־45 שנים כ"איפכא מסתברא" מוסדי, המנסה גם לזהות "נקודות" עיוורון של המחקר.86 יש לציין כי עקב מאפייני התרבות הביקורתית הקיימת בחטיבת המחקר ממילא, והעובדה כי הדיון הפרשני הוא חלק מרכזי מהעבודה היום־יומית, לא בטוח שתרומת מחלקת הבקרה בהבאת זוויות מבט אחרות על החומר המודיעיני משמעותית. גם אם היא עדיין משמעותית, רצוי לחשוב על סוג בקרה נוספת שתתמקד בדרך שבה אמ"ן מתעדף את משימותיו, בדרך שבה הוא ממשיג את האיומים לצה"ל ולדרג המדיני, ובדרך שבה הוא משפיע על תהליכי חשיבה בצה"ל.

מרכיב מוסדי שני של פלורליזם הוא המנגנון של מחלקות מודיעין פיקודיות בראשות אל"ם וגופי המודיעין הזרועיים בראשות תא"ל (אחרי מלחמת יום הכיפורים) ומולם מחלקות זירתיות בחטיבת המחקר באמ"ן. אלוף גזית ראה בחיזוק המחלקות הפיקודיות "התרומה החשובה ביותר לפלורליזם".87 מצב זה, שיש בו חפיפה חלקית מובנית, חיוני ליצירת דיון פרשני דו־צדדי לפחות (שכן ישנם עוד בעלי דעה) על סוגיות מודיעיניות זירתיות. הוא ינותח בפרק 6.

בהקשר מלחמת "חרבות ברזל" נדרש יהיה לחקור אם היה פלורליזם מחקרי בתוך צה"ל ומה היו ביטוייו.

אתוס "המעריך הלאומי" ו־8200 כ"סוכנות הסייבר הלאומית"

והאחריות המרחיבה הנגזרת מכך

חשיבותו של אמ"ן כגוף לאומי ניכרת בדבריהם של קברניטי המדינה, מפקדי הצבא ובכירי אמ"ן לאורך שנים, ומעט מאמירות אלה מפורט לאורך הפרק. לאמ"ן כארגון הייתה חשיבות מכרעת במסגרת תפיסת הביטחון ומבנה הצבא שהתבססו על החזקת צבא סדיר קטן וחיל־אוויר חזק ומערך מודיעין גדול יחסית, שייתן התרעה מספקת כדי לגייס את עיקר כוחו של צבא היבשה – המילואים. לאורך השנים ירדה מרכזיות ההתרעה מפני מלחמה, וראשי ממשלה בעלי רקע צבאי, כמו יצחק רבין בהסכם אוסלו,88 אהוד ברק ביציאה מלבנון, 89או בעלי ניסיון וּותק ארוך, כמו בנימין נתניהו במערכות בעזה, נשענו פחות על הערכות אמ"ן בקבלת ההחלטות שלהם. בה בעת, עליית מרכזיות הפח"ע הפלסטיני העלתה את מעמד השב"כ בעיני הדרג המדיני, ועליית העיסוק בהתגרענות איראן (ובכלל זה חיזוק המחקר האסטרטגי והאופרטיבי) העלתה את מעמד המוסד כגוף מודיעין רלוונטי, ולא רק לעניינים נקודתיים. חשוב לציין כי הערכת חטיבת המחקר כגוף המחקר הגדול ביותר בישראל, וכמי שאינה מחויבת לעמדת ראש אמ"ן, זוכה, בעיניים אמ"ניות, אך לא בהכרח בעיני המוסד והשב"כ, לבכורה כתשתית מודיעינית במערכת הביטחון ובעיני מקבלי ההחלטות. אי־התלות הזו בעמדת ראש אמ"ן שונה מהמצב במוסד ובשב"כ שבהם לרוב הערכת המודיעין מחויבת לעמדת ראש הגוף.90

התפיסה של אמ"ן כ"מעריך לאומי" עדיין קיימת בתוך הארגון גם אם כסוג של אמונה, ולתפיסת הערך העצמי נוספו מרכיבים הנובעים מהיכולות שאמ"ן פיתח בתחומים אחרים, כמו מודיעין לתקיפת מטרות או פעולות בסייבר, המתחזקות באופן שוטף את התפיסה של המשרתים באמ"ן אותו כגוף בעל חשיבות מרכזית להגנת המפעל הציוני. תחושת האחריות הגבוהה באה לידי ביטוי במגוון היבטים: החל ברמת חיילי החובה, אשר מערכת ההכשרה באמ"ן מטמיעה אצלם את "חובת ההתרעה האישית", ועד לראש הפירמידה בתחום ההערכה –מימוש חובה זו על ידי רח"טי מחקר. לפי שמואל אבן ודודי סימן־טוב: "באמ"ן, ראש חטיבת המחקר רשאי להפיץ לראש הממשלה הערכות מודיעין בכתב ללא תלות בראש אמ"ן, וזה נוהג להביע דעתו בנפרד, ללא תלות ברמטכ"ל".91 שני מקרים להמחשה, מתוך רבים, הם מכתבי רח"ט מחקר יוסי בידץ לדרג המדיני במהלך מלחמת לבנון השנייה,92 והבעת התנגדותו של רח"ט מחקר דרור שלום בישיבות הדרג המדיני לפעולה נגד מנהרות חיזבאללה בסוף 2018, כנגד המלצת ראש אמ"ן והרמטכ"ל לפעול בעיתוי זה.93 ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק אמר ב־2012 כך: "יש הערכת אמ"ן שהיא נחשבת ונשמעת מאוד, יש לפעמים עמדת ראש אמ"ן שהיא איננה תואמת אפילו את עמדת אמ"ן, אבל היות והיא מנומקת בעומק ובהיגיון היא נשמעת ונשקלת גם היא".94 עם זאת, ראוי לציין שבפועל כמעט כל דיון אצל קברניט או פורום בכיר במדינה, ובפרט קבינט וראש הממשלה, מתחיל בסקירה של רח"ט מחקר, גם בנושאים כמו גרעין איראן ופח"ע פלסטיני. אתוס "המעריך הלאומי", אם הוא בעל תוכן ממשי כיום או מורשת העבר, עדיין משפיע על התנהלות אמ"ן.

כאמור, יחידה 8200 ראתה עצמה מאמצע שנות ה־70 כסוכנות האזנה והתרעה לאומית, גם אם העניין לא הוגדר כך רשמית. לתפיסה עצמית זו תרמו ככל הנראה גם קשרי העבודה עם ה־NSA האמריקאי שהוא ארגון לאומי. בהמשך הפכה 8200 למותג לאומי, והתפתח סוג של זהות בינה ובין ישראל כ"אומת הסטארט־אפ", החדשנות והחלוציות. מצב זה תורם גם הוא לתפיסת אחריות מרחיבה, אשר באה לידי ביטוי בפעולתה כ"קבלן לאומי" בבניית תשתיות הדיגיטל של משרד הבריאות בשלבים הראשונים של מגפת הקורונה.95 אתוס 8200 כ"סוכנות סייבר לאומית" מצוי בשיאו.96 גם לסיירת מטכ"ל יש מאפיינים כאלו של אחריות מרחיבה. לדוגמה, פעילותה בהקשר המנהרות ערב מערכת "צוק איתן" (2014), ואחר כך בהקשר המנהרות בגבול הצפון במבצע "מגן צפוני" (2014).

מאפייני תפקוד ותפיסות עצמיות באמ"ן שהם יציבים לאורך שנים

השתנות מתמדת – אמ"ן כגוף המשתנה במהירות כדי להישאר רלוונטי,

חדשן בהיבט הטכנולוגי, אינו מתחקר את עצמו וחסר מודעות היסטורית לעצמו

ביחס לשאר גופי צה"ל, אמ"ן הוא הגוף הזריז ביותר להשתנות ולהתאים את עצמו. הסיבה המרכזית היא היותו הגוף האמון על זיהוי שינויים אצל האויבים, והוא נמצא בתחרות למידה מולם. סיבה נוספת ומרכזית היא כי הוא ארגון צבאי מבוסס מידע (איסופו, עיבודו, הפצתו) ונטול (יחסית) עול של אמצעי לחימה כבדים המאפיינים את הארגונים התעשייתיים של האוויר, היבשה והים. עוד סיבה ליכולת ההשתנות המהירה נובעת מהיעדר הצורך להיצמד למבנים ארגוניים קשיחים, כמו גדוד וטייסת, כפי שקורה ביבשה ובאוויר. גם באמ"ן יש את ה"זירה", אך זו מקבלת התאמות בקלות גדולה יחסית לגופים שצוינו. סיבה נוספת היא קצב השתנות טכנולוגיות וירטואליות וטכנולוגיות המידע. אין כמעט טכנולוגיה פיזיקלית שמשתנה בעשורים האחרונים בקצב הזה. לכן גם כמעט כל בניין הכוח הוא קצר מועד, בוודאי בהשוואה לזמן שנדרש לבנות מטוס חדש ואחר כך להקים טייסת חדשה. הגמישות הארגונית הגדולה ביותר מתבצעת ב"אמ"ן הטכנולוגי" שבו מוקמים ומפורקים צוותים, מדורים וענפים בקצב גבוה בהתאם להשתנות המהירה הגלובלית בתחום זה. מכיוון שעיקר עבודתו נעשית בבסיסים במרכז הארץ ובקרבה פיזית לחברות טכנולוגיה, הוא גם בעל יכולת הפעלת כוח אדם והעסקתו במגוון דרכי העסקה הגדול מזה הקיים בגופים אחרים. בגופי המחקר ההשתנות באה לידי ביטוי בארגון מחדש של החוקרים בזירות המרחביות, לפי מרכזיות עולה או פוחתת של איומים.

דוגמאות לדפוסי השתנות באמ"ן החוזרים על עצמם:

• ארגון מחדש של חטיבת המחקר (בהקשרי זירות) ושל 8200 (בכמה הקשרים – זירתיים וטכנולוגיים) כך שיתאימו לאופי האתגרים העולים. השינויים בשנים האחרונות ב־8200 הם בקצב גבוה במיוחד ביחס לאמ"ן ולכלל צה"ל.

• זיהוי מוקדם של פוטנציאל טכנולוגי והתארגנות למיצויו – התחום האלקטרוני בראשית שנות ה־60; סייבר בעשור הראשון של המאה ה־21; טכנולוגיות מדעי המידע (מחשוב ענני על כוח העיבוד והאגירה שלו שמאפשר לטפל בכמויות העתק של המידע בצורה מתקדמת) בסוף העשור השני ותחילת העשור השלישי של המאה ה־21.

• פיתוח של עולם מושגים חדש אל מול האתגר המתהווה – מסיווגי התרעה שונים בשנות ה־0597 ועד הגדרת האויבים חיזבאללה וחמאס (מארגוני גרילה לארגוני טרור סמי־מדינתי ולצבאות טרור), כולל רעיונות כמו המערכה בין מלחמות (מב"ם), ומונחים טקטיים כמו "שמורת טבע" ועוד.

• אימוץ או פיתוח שיטות איסוף והתארגנויות לצרכים מבצעיים – צוותים משולבים מגופי משנה באמ"ן; חיבורים בין־ארגוניים; כלי הערכה לבעיות שונות.

• הסטת משאבי איסוף מתחום אחד לתחום אחר שחשיבותו עולה – הקלים ביותר להסטה –אמצעים מוטסים – לוויינים, טיסות צילום, סיגינט.

יש היבטים נוספים שבהם אמ"ן משתנה במהירות יחסית מהסיבות שפורטו מעלה, כמו מערכות מחשב לעיבוד מידע ולהפצתו, יישומונים להנגשת מידע לכוחות, פיתוח תפקידנים בתחומים חדשים ועוד. לייחוד הזה, כגוף מבוסס מידע, טכנולוגיה "רכה" ואנשים ביחס לשאר גופי צה"ל מבוססי הפלטפורמות, יש השפעות ניכרות על התרבות הארגונית של אמ"ן, חלקן חיוביות וחלקן שליליות. יש לציין כי בה בעת ישנם תחומים המשתנים באופן איטי, בעיקר מתודולוגיות מחקריות.98

ההשפעה הראשונה היא תחושה של רלוונטיות גבוהה לצורכי הביטחון, היוצרת תחושת נחיצות רבה וסיפוק מיידי (יחסית) בעשייה, וגאוות יחידה. אנשי אמ"ן תופסים עצמם, בצדק, הן כ"צופים לפני המחנה" ובעיקר כפועלים באופן רצוף להגנת המדינה במב"ם ובסייבר.

ההשפעה השנייה היא תפיסת הארגון את עצמו כגוף חדשנות המודד את עצמו ביכולת ההשתנות של גופיו. פרס ראש אמ"ן לחשיבה יוצרת על שם עוזי יאירי, שנוסד בשנת 1975 על ידי ראש אמ"ן שלמה גזית,99 ממחיש את חשיבות העניין בעיני הארגון. אפשר לראות גם את העלייה ההדרגתית במספר הזכיות של גופי אמ"ן (וגופי מודיעין אחרים) בפרס ביטחון ישראל מתוך כלל הזכיות, שהוא אמת מידה לחדשנות של גופי טכנולוגיה ביטחוניים.100 ב־2017 נכתב כי "ראשי אמ"ן האחרונים השקיעו רבות בתהליכים אסטרטגיים במטרה למצוא מענה ארגוני הולם למציאות המורכבת, מתוך הבנה שההשתנות, הגמישות וההתחדשות, חייבות להפוך לטבע שני בארגון חפץ חיים".101

נראה כי היבט מוכר של ארגוני סטארט־אפ – מנטליות של התאוששות מתמדת מכישלונות –קיים גם באמ"ן, למרות ההבדל הגדול בין משמעות הכישלון בחברה מסחרית ובין משמעות הכישלון בארגון צבאי. למרכיב החדשנות בתרבות הארגונית יש גם פוטנציאל ליצירת בעיות בצה"ל רבתי, מבוסס הפלטפורמות. לעיתים מתפתחת "תחרות" (גלויה או סמויה) בין ממלאי תפקידים באמ"ן על פיתוח מושגים חדשים לתיאור האויב. באופן עקרוני תיאור מדויק של תופעה חדשה אצל האויב הוא דבר נכון, אלא שיש מרחק רב בין המשגתו במסמך ובין הטמעתו בתורת לחימה, בתפיסות ובתוכניות מבצעיות. האחריות של קציני מודיעין היא רק לשלב ההמשגה, אך נראה כי לעיתים הם שוכחים כי ההטמעה של מושג אחד בכוחות היבשה, המורכבים מ־70% מילואים, יכולה לארוך שנה-שנתיים. באותה מידה קצב פיתוח היישומונים שאמ"ן מפתח בעבור כוחות היבשה, הוא גבוה מאוד ביחס לקצב קליטתם. במבצע "שומר החומות" במאי 2021 הורדו "קרוב ל־150 גרסאות תוכנה לאפליקציות מפעל המידע והידע האמ"ני. הורדת הגרסאות בוצעה על ידי צוותי הפיתוח שנתקלו בצרכים ובפערים של האופרטורים השונים והזדרזו לתת להם מענה, בתוך כדי הלחימה".102 אמ"ן כחדשן עלול ליצור מצב שבו בצה"ל רבתי (בעיקר ביבשה) נוצר מגדל בבל מושגי ותהליכי, ועליו להיות מודע לכך. קל יותר לאמ"ן להטמיע שינוי טכנולוגי או תהליכים בחיל־האוויר הריכוזי יחסית ליבשה, וזה כנראה אחד הגורמים להירתעות ארוכת שנים, בעיקר של 8200 (עד לעת האחרונה), ממתן סיוע ישיר לכוחות היבשה (בדומה להירתעות חיל־האוויר מכך).

ההשפעה השלישית נוצרה עקב קצב השינויים בסביבה הגאו־פוליטית, האופרטיבית והטקטית, הצורך והיכולת להשתנות במהירות והדומיננטיות של הטכנולוגיה בעשייה המודיעינית, המשתנה גם היא במהירות יחסית. נראה כי קציני מודיעין מהתחומים הטכנולוגיים והמבצעיים, במידה מסוימת כמו קציני אוויר, הם מוטֵי עתיד בתפיסתם, ולכן הם מסתכלים על העבר כמורשת אך לא כמקור ללמידה, שכן אין בכך טעם אם הכול משתנה כל העת. זו הסיבה כנראה שבאמ"ן, האחראי על חקר האויב, הידע שחשוב לשומרו הוא ידע על האחר, ואין לו גוף מחקר היסטורי העוסק בשימור הידע הארגוני של אמ"ן עצמו, ובמחקר המבוסס על ידע זה. המרכז לחקר המודיעין – המל"ן שפעל בשנים 2012-2003 – פרסם כמה מחקרים היסטוריים ועשה שימוש בהיסטוריה ארגונית כחלק מהתהליכים שבוצעו ומההכשרות שביצע, אך הוא לא היה גוף מחקר היסטורי.103 אורי בר יוסף כתב כי לאמ"ן היה רצף כישלונות הערכה לפני מלחמת יום הכיפורים, בערב מלחמת ששת הימים ובכמה אירועים במהלך מלחמת ההתשה, אך הם לא תוחקרו. אחרי מלחמת ששת הימים משום שהמלחמה שינתה משמעותית את מפת האיומים, ואמ"ן נאלץ להתארגן בהתאם, ולגבי ההמשך כתב בר יוסף: "ככל הידוע לא הוחל באמ"ן תהליך לימוד מסודר של הפקת לקחים מכישלונות ומהצלחות. התוצאה – חלק מהכשלים שנתגלו בעבר חזרו ונשנו גם בתהליכי ההערכה לקראת מלחמת יום הכיפורים".104 בהקשרי פרשת "עסק הביש" ומלחמת יום הכיפורים ייתכן כי הסיבה הייתה רצון למנוע זעזוע בארגון, כפי שעשה מפקד חיל־האוויר בני פלד אחרי מלחמת יום הכיפורים.105 אך קיימים עוד כישלונות שלא נלמדו לעומק, ושלא הייתה מעורבת בהם סכנה של זעזוע ארגוני. מהמחקר שבוצע לצורך כתיבת הספר עולה תמונה, שלפחות מאז תחילת האלף השלישי אמ"ן מתחקר את עצמו ומפיק לקחים מערכתיים, אך לאחר זמן לא רב קיום התחקירים "נשכח".

לפי רמ"ח הבקרה שמואל אבן בסוף שנות ה־90: "אמ"ן כמכלול, אינו מרבה לעסוק בהפקת לקחים מערכתיים, ובתיעוד והטמעה של לקחים ושיטות עבודה, שהופקו בו ומחוצה לו. במקרים לא מעטים, אמ"ן מתגלח שוב ושוב על זקנו, ובמקום לעסוק בשיפור הקיים עוסקים לא מעטים באמ"ן בהמצאת ה'גלגל' כל פעם מחדש". אבן פירט תחומים שונים שבהם אין שימור ידע החיוני להשתפרות, וסיים בהסברים משלו לתופעה זו, ובהם העובדה שלמידה ארגונית אינה מוגדרת כחלק מתפקידם של ממלאי תפקידים, והמידור הפנימי בין מערכי אמ"ן.106 אפשר להוסיף לכך הסבר נוסף והוא שאמ"ן עבר שינוי מהותי שהחל באמצע העשור הראשון של המאה ה־21 עקב כניסתו לעולם הדיגיטלי – בתחומי האיסוף, העיבוד, הנגשת המידע והפעולה האקטיבית בממד המידע. השתנות זו חיזקה את החשיבה מוטית העתיד של המשרתים בו. יש לציין כי אותה התפתחות מספקת פוטנציאל חדש לשימור ידע וניהולו, אך אלו לא בוצעו, כנראה עקב התרבות הארגונית שצוינה מעלה (חריג הוא מערך המ"מ המשמר ידע על פעולות בעבר ועושה שימוש בו לתכנון מבצעים). הסבר אפשרי נוסף הוא כי אמ"ן "נלחם בשגרה" באופן יום־יומי, וקשה לו לעצור לצורך התבוננות עצמית מעמיקה. יש לציין כי אמ"ן לא לבדו בגישה הא־היסטורית, ושותף לו במידה רבה חיל־האוויר שיש לו ענף תיעוד שאינו מפרסם מחקרים היסטוריים. המצב דומה לפי מיטב הבנתי גם בגופים העמיתים –המוסד והשב"כ, שבהם קיימים גופי שימור ידע-מורשת, אך גם הם אינם מפרסמים מחקרים. ישנה גם סיבה פשוטה של פרגמטיות בארגון במשאבי חסר ובתנועה מתמדת, מצב שמייצר מציאות שבה לגוף שאינו מספק ערך ברור (מבצעי, מודיעיני או טכנולוגי) אין זכות קיום לאורך זמן.

ההשפעה הרביעית היא מיקוד התחרות הבין־אישית בין קציני אמ"ן ביצירת חידושים. בספרי על "מפקדות היבשה" טענתי כי אחד המאפיינים של התנהלות מפקדי היבשה בעשורים האחרונים היא "פעלתנות יתר" בתחום של שינויים. זו נובעת משילוב של הקניית מעמד יתר להשפעת המפקד על היחידה שעליה הוא מפקד, יחד עם היעדר ערוץ הצטיינות בפעולות קרביות. שני אלה דוחפים מפקדים לנסות ולהצטיין בהובלת שינויים ארגוניים ביחידותיהם.107 ייתכן כי מפקדים בדרגי אל"ם-תא"ל באמ"ן מושפעים גם הם ממגמות כאלה, וסביבתם המעודדת חדשנות מאפשרת להם "תירוץ" להתעלם מהמורשת הארגונית ומתהליכי עבודת מטה סדורים. יש לשים לב שבזרועות האחרות קצב ההתחמשות בפלטפורמה חדשה או עדכון של פלטפורמה קיימת ארוך מקדנציה של ראש זרוע, חטיבה או מחלקת מטה, ולכן בכל תהליך אסטרטגי התוצאה תהיה לרוב שינוי בתוכנית רב־שנתית (תר"ש). ביבשה, עקב מה שתואר מעלה, חדשנות יתר מובילה לעיתים למצב שבו החלטות מפקדי עבר מבוטלות לפני שהן הושלמו, לטובת החלטות חדשות, דבר שמביא לרצף תכנונים ללא יישום. בחילות האוויר והים המטה חזק, ויש מסלול התפתחות שמבטיח שהמפקד הוא מישהו שהיה לפני כן רמ"ט – כך שהוא מחויב בעצמו לתר"ש ההתחמשות בפלטפורמה. באמ"ן המצב שונה, ועקב סוג הטכנולוגיה שתואר מעלה יש תאימות בין קדנציה של 4-3 שנים של מפקדי המערכים ובין משך הפיתוח הנדרש לפרויקטים חדשים (הכוונה בעיקר ליישומי ניתוח מידע). מה גם שבאמ"ן הטכנולוגיה מפותחת בתוכה, "בתוך הבית", ולא נדרש תהליך התקשרות ארוך ומורכב מול תעשיות ביטחוניות. מצב זה מאפשר למפקד מערך באמ"ן להרגיש על קרקע יציבה כאשר הוא מציע פרויקט חדש.

בעיה עקרונית עם יכולת השינוי המהירה היא שהיא חושפת את אמ"ן להטיית הזמינות (Availability heuristic). זו אחת מהטיות החשיבה האנושיות, ועל פיה תפיסתנו מוטה באמצעות זמינות מידע ולא דווקא באמצעות שכיחותו או חשיבותו. מחקרים בשנים האחרונות טוענים כי אפשר להחיל הטיות אלה גם על ארגונים.108 ארגון שהתרבות שלו כוללת חיפוש מתמיד אחרי "הדבר הבא" יכול להתמקד בבעיה אחת שנראית בטווח הזמן המיידי אקוטית, ולהחמיץ עקב כך השתנות מהותית יותר בתחום אחר. למשל, כך לא זיהה אמ"ן את חיזבאללה כאויב מהותי מהסוג שמולו צה"ל עלול להידרש לנהל מלחמה כוללת בשנים שלפני מלחמת לבנון השנייה,109 ובתחילת העשור השני של המאה ה־20 מיקד אמ"ן את תשומת ליבו בארגוני ג'יהאד עולמי, בייחוד בדאעש. היו שטענו שזו שגיאה שכן האיום המשמעותי יותר הוא התחזקות חיזבאללה והציר השיעי,110 אם כי אפשר להבין את האינטרס הישראלי במיקוד בבעיה זו מתוך ראייה שישראל תשמש נכס לארצות הברית שהתמקדה אז במלחמה בדאעש.

צה"ל באותה עת לא הזניח את ההכנות המודיעיניות למלחמה מול חיזבאללה, אך הוא לא התמקד בכניסת האיראנים לסוריה. החלטה מודעת של אמ"ן כי הוא אינו אחראי לנושא, הביאה אותו לאי־זיהוי השתנות דרמטית במקרה של פרוץ האינתיפאדה הראשונה בסוף 1987 ולקושי להתאים את עצמו אחרי שהאתגר זוהה. במקרה זה נראה שדומיננטיות ההתרעה מפני מלחמה הקשתה על אמ"ן לשנות את המיקוד. העיסוק בזירה הפלסטינית הוא דוגמה ארוכת שנים להיבט ההופכי של זמינות, כאשר אמ"ן, כמו שאר המטכ"ל, רואה את האתגר הפלסטיני ככזה המצוי באחריותם של פקמ"ז ושב"כ ונזעק לעסוק בנושא כאשר ישנה הסלמה המצריכה את מעורבות המטכ"ל. "הטלטלה האזורית" בארצות ערב בתחילת העשור השני של המאה ה־20 הביאה מייד את אמ"ן לפתח את איסוף המידע מתוך רשתות חברתיות, אך המחקר בתחום זה דעך במהירות כאשר העניין של צה"ל בנושא ירד. לתרבות של "אג'יליות" (יכולת הסתגלות מהירה למצב חדש) המאפיינת את אמ"ן יש יתרונות רבים, אולם היא טומנת בחובה גם סיכון של תזזיתיות, איבוד ידע שנרכש בעמל רב ואחזורו במאמץ ניכר, כאשר מתברר כי הוא נדרש שוב. סיבה נוספת לאיבוד ידע קשור למה שנכתב קודם על מרכזיות הדרגים הזוטרים באמ"ן. בסוף שנות ה־80 כתב אל"ם יוסי בן ארי, קמ"ן פיקוד הדרום, על הקושי לחקור נושאים שנראים לחוקרים לא רלוונטיים, או לא חשובים מספיק:111

[...], ועצם העיסוק בזירת השלום גורמים לגירוי ולרמת עניין מבצעי מודיעיני פחותים בהשוואה לעיסוק מקביל בזירות עימות. כמי שלא המשכורת הצבאית מחזיקה אותם בשירות קבע, משרמת העניין נפגעת פוגע הדבר באופן משמעותי גם ברמת המוטיבציה של הקצינים להישאר בשרות קבע ובכך נסגר בעצם מעגל חוסר האפשרות להתרומם משמעותית ביכולת העיסוק בנושא המצרי-ירדני, סעודי והפח"ע (קל וחומר בעידן האינתיפאדה), מבלי שכמובן מישהו הפקיע מידינו את נטל מנדט האחריות באותם תחומים.

בהקשר מלחמת "חרבות ברזל" רצוי יהיה לבדוק אם תחושת ביטחון שנבעה מבניית הקיר התת־קרקעי נגד מנהרות, יחד עם תפיסה לגבי כוונותיו העקרוניות של חמאס ומידת "מורתעותו" בתקופה שלפני המלחמה, לא יצרו במקומות מסוימים במערכת המודיעין ירידה של העניין בזירה זו, אל מול תחומים שנראו דחופים יותר כמו הגרעין האיראני והזירה הצפונית.

"פרדוקס חסינות אמ"ן" (או "אמ"ן כאתרוג") והשפעתו על התרבות הארגונית

רבות נכתב על אמ"ן כ"מעריך לאומי", על מרכזיותו בתפיסת הביטחון הלאומי ועל המשאבים הגדולים שהמדינה הייתה מוכנה להשקיע בו עקב כך. ציטוט קצר מראשית הדרך מדברי הרמטכ"ל השני יגאל ידין ממחיש את התפיסה הממשיכה בפועל עד היום:112

למען לא תבוא עלינו המלחמה בפתע פתאום חייבים אנו להחזיק, בלי כל פרופורציה, חיל מודיעין רציני, מבוסס על שיטות מדעיות יקרות ממדרגה ראשונה ובעלי מקצוע ממדרגה ראשונה. למעלה משלושה וחצי אחוז של הצבא צריך לעסוק בעניין המודיעין בלבד – פרופורציה כזו לא קיימת בשום צבא בעולם.

אטען כי גישה עקרונית שיש לה המשכיות ארוכת שנים, שעל פיה נדרשת השקעה גדולה במודיעין עקב תחושת תלות גדולה בו, יצרה ברבות השנים תופעה אשר אפשר לכנותה "פרדוקס מעמד אמ"ן". בעוד שהמודיעין הצבאי נכשל פעמים רבות, החל בהערכתו השגויה כי צבאות ערב לא יפלשו לישראל אחרי עזיבת הבריטים ועד ימינו אנו, ובעוד שלאורך ההיסטוריה הודחו מתפקידם חמישה ראשי אמ"ן עקב כשלים מסוגים שונים,113 מעמד אמ"ן כגוף לאומי נותר איתן. יש לציין כי ההערכה היא רק מרכיב אחד מעשייה אמ"נית רחבה שמטבע הדברים כוללת כישלונות במגוון תחומים, אך אלו בתחום ההערכה הם המוכרים יותר לציבור. בסיכום מאמרם על ראשית אמ"ן טענו ספראי ובראלי:114

אמ"ן מתנהל לפי הגיון מוסדי ולא רק לפי הגיון רציונלי, וכי היוקרה וההישרדות הארגונית אינן נגזרות תמיד במישרין מהצלחות ארגוניות ואפקטיביות מודיעינית. הלגיטימציה, היוקרה והמשאבים נגזרים פעמים רבות מהשקפות עולם, מייחוסים ומציפיות בלתי ממומשות. ואכן, במקרים רבים ניתן למצוא חוסר התאמה בין הצלחותיו של המודיעין ובין יוקרתו ומשאביו.

אלי זעירא כתב בהתייחס לאמ"ן שלפני מלחמת יום הכיפורים: "בעיני הקברניטים אמ"ן היה כמו אתרוג. ואני שואל, למה עשיתם מאמ"ן אתרוג, הרי הוא לא אתרוג".115

דוגמה לחוסר התאמה מסוים אפשר לראות בתחילת שנות ה־2000, כאשר מרכזיות ההתרעה מפני מלחמה, הנושא המרכזי שעליו התבססה עשיית אמ"ן, ירדה, ולמרות חששם של ראשי אמ"ן מקיצוץ התקציב, הוא לא קרה. לפי עדות עקיפה של קמנ"ר משה שחורי, הסיבה הייתה "הרעיון המכונן" (ראו פרק 8) ונדרשו משאבים למימושו.116 סיבה אפשרית אחרת היא הצעת מענה איסוף חדש לאתגרי הלחימה בפלסטינים באיו"ש.117 בשנת 2017 נטען כי מציאות הקיצוצים אינה פוסחת על אמ"ן, "ששנים רבות נחשב ל'שמורת טבע מוגנת' ונחשד בעודף שומנים והדוניזם",118 אם כי בתקופה שמאז מלחמת לבנון השנייה, למרות קיצוצים ניכרים בתחום לוחמת היבשה ומעט בחיל־האוויר, אמ"ן גדל והתפתח. במקרה זה נראה שיש לכך שני הסברים. הראשון, אמ"ן נכנס לעולם הסייבר והדיגיטל שחשיבותם עלתה, ומצליח להראות תוצרים, גם אם הם בעלי אופי טקטי של מודיעין למטרות ולא הערכה אסטרטגית. השני הוא שמודיעין איכותי נתפס כפיצוי מסוים להיקף כוחות שקטן לאורך השנים.

גם אם אמ"ן משכיל כל העת להתחדש ולהציג מצוינות בחיי היום־יום, לטענתי יש מרכיב נוסף. מרכזיות אמ"ן לא נובעת רק מהתחדשות ארגונית אל מול אתגרי התקופה והצלחות במגוון נושאים, אף שלאלו יש חשיבות רבה, אלא יש גם גורם חיצוני ומשמעותי. הגורם הזה הוא הצורך של קברניטים, המייצגים גם את הציבור הישראלי במציאות החיים המורכבת במדינת ישראל, להישען פסיכולוגית על "שמורת טבע מוגנת" של מצוינות שלעיתים מיוחסים לה ממדים מיתיים או "ניסיים". יש לכך דמיון מסוים להישענות על חיל־האוויר כ"זרוע אסטרטגית". אציע כי התאוריה של הפסיכולוג הארגוני מיכה פופר, שעל פיה את הבנת תופעת המנהיגות יש למקד בהתנהגות המונהגים ולא המנהיג, רלוונטית מאוד לענייננו.119

פופר טען כי הכמיהה ל"דמות גדולה" מושרשת בנו, ויש לה שורשים אבולוציוניים.120 הצעתי היא שאמ"ן כגוף, כמו המוסד וחיל־האוויר, נכללים תחת כותרת "המנהיג" יודע הכול, ומשמשים סוג של "מגן" בלתי נראה סביב האזרח החי בישראל הקטנה והמוקפת אויבים. בפיתוח האמונה הזו מסייעים המונופול של אמ"ן על תחומי המידע שבאחריותו, חשאיותו כארגון מודיעין וחשאיות ועדת המשנה לענייני מודיעין, והעובדה שכשליו, שנחקרו במגוון ועדות חקירה חסויות, אינם חשופים לעיני הציבור הרחב, ולציבור אין כלים להעריך את תפקוד אמ"ן. במילים אחרות, אמ"ן חשוף לביקורת ציבורית הרבה פחות מגופים אחרים בצה"ל. הקברניטים (שפעמים רבות נוח להם להסתיר את כשלי אמ"ן כי הם נוגעים גם אליהם) והציבור (עם המידע המוגבל שבידיו) מוכנים לספוג את כשלי אמ"ן מהסיבה הזו. גם חוסר הסובלנות של הדרג המדיני ושל החברה הישראלית לנפגעים בשני הצדדים משפיע מאוד על מרכזיות אמ"ן. מידת הדיוק והכירורגיות המצופות בפעולות צה"ל דורשות מאמ"ן מאמצים כבירים. הדרג המדיני יודע כי מזעור השגיאות בפעולות בכל הממדים תלוי בעיקר בעבודת אמ"ן, ונוצרה תלות באמ"ן שמחד הדרג המדיני לא שש תמיד להודות בה, ומאידך היא מצמצמת את רצונו להאשים את אמ"ן אם זה נכשל. הדרג המדיני פיתח תלות דומה במוסד ובשב"כ שגם הם נהנים מ"חסינות", אלא אם כן מדובר בפרשייה שלא ניתן להסתיר מעין הציבור.

למעט כשל מלחמת יום הכיפורים שהכתים את שמו הטוב של אמ"ן בציבור הישראלי, פרשות נוספות, כמו המלצת ועדת כהן להדיח את ראש אמ"ן יהושע שגיא אחרי אירועי סברה ושתילה ב־1982,121 הדוח הביקורתי שפורסם ב־2004 על אי־חיזוי התפתחות מלחמת המפרץ ב־2003 ואי־זיהוי תוכנית הגרעין הלובית,122 הדוח הביקורתי על תפקוד אמ"ן בהקשר המנהרות בעזה לפני מערכת "צוק איתן"123 ועוד, לא פגעו בשמו הטוב של הארגון. לטענתי הדבר נובע מכך ששמירת שמו הטוב של אמ"ן הוא צורך פסיכולוגי עמוק של הציבור הישראלי, וההדחקה הציבורית של הכשלים נתמכת בעובדה שלא ניתן לדון דיון רציני במודיעין בלי לחשוף את המודיעין. במילים אחרות: אין לאף אחד אינטרס לקיים דיון כזה – לא לאמ"ן, לא לציבור ולא לדרג המדיני.

ספראי ובראלי טענו: "הספרות המודרנית מגדירה את איש המודיעין האידאלי כדמות על אנושית כמעט, בעלת תכונות כגון: יושרה, סקרנות אינטלקט [...] כתבות עם פרצופים מוסתרים ושימוש בראשי תיבות במקום בשם המלא, מסייעים ל'מיתיזציה' של איש המודיעין הישראלי". בשנים האחרונות נראה כי אמ"ן עוסק בצורה גלויה וברורה גם ביחסי ציבור. הוא מפרסם הרבה מאוד כתבות, חושפניות כביכול, על עצמו, שמיועדות ליצור אמון בקרב הציבור הרחב, לקדם את הארגון אל מול שאר זרועות צה"ל ומול גופי קהילת המודיעין וגם מול המתגייסים. העובדה כי לאורך שנים כשלי אמ"ן בתחומי ההערכה חסויים ברובם הגדול מעיני הציבור עקב סיווגם הגבוה (ראו הפרקים העוסקים באמ"ן בדוח אגרנט, הגרסה המסווגת של דוח וינוגרד, שהיא ביקורתית בהקשר אמ"ן הרבה יותר מן הגרסה הגלויה) מסייעת להתפתחות פרדוקס זה.

הסבר נוסף לתחושת "חסינות" הארגון מפני משברים הנובעים מכישלונות קשור כנראה לעובדה שאמ"ן פעיל באופן רצוף, ולא רק ב"שיאים", כמו כוחות היבשה והאוויר במבצעים (ראו מטה הרחבה). הפעילות הרצופה כוללת הצלחות וכישלונות המאזנים אלה את אלה והמביאים לכך שכישלון נתפס כחלק לגיטימי מהעשייה, ולא מקבל ממדים של משבר, כפי שקורה לאחר מבצעים רחבי היקף ונדירים של כוחות היבשה או חיל־האוויר. כפי שכתב איש אמ"ן עמוס גלבוע, הביוגרף של ראש אמ"ן אהרון יריב, יריב מתעצבן על דיווח של תקלת ביטחון מידע בתעלת סואץ, ומייד נכנסת ידיעה על הנעת כוחות מסוריה לירדן, "המיוחד במודיעין הוא המידע הרב־גוני היוצר כל הזמן הזדמנויות חדשות כמו כשלים חדשים".124

רח"ט מחקר לשעבר תא"ל איתי ברון הציע שורשים אחרים לתחושת החסינות. הראשון מבוסס לטענתו על תפיסת אנשי אמ"ן את עצמם כמומחים שאינם יכולים לטעות.125 ביטוי מוקדם לכך אפשר למצוא בדבריו של ראש אמ"ן יהושפט הרכבי על מה שהוא כינה ה"מודיעין ההומני", העילי: "במודיעין הזה, המודיעין ההומני, הרי שאנחנו מתעלים מראיית אדם אנושי רגיל ומראיית היריב בצלמו, אלא חודרים מחשבותיו ורואים אותו כמו שהוא".126 יומרת המומחה להיות מסוגל לעשות "שיקוף רנטגן" ליריב כרוכה לפי ברון בתפיסה שמומחים לא טועים. מכאן שגיאות הערכה אינן מיוחסות למומחה החסין מטעויות, אלא לשני סוגי טעויות אחרות: הראשונה היא מתחום האיסוף – לא היה מידע, הידיעה לא דווחה וכדומה; השנייה – "האויב נכשל" ופעל באופן שנוגד את האינטרסים שלו (לדעת המומחה). דוגמה לסוג הכשל השני הציגו החוקרים מילשטיין וצימט בהקשר מבצע "שומר החומות" במאי 2021, כאשר הם טענו שהניתוח של אמ"ן את סינוואר כאדם בלתי צפוי אינו נובע מהפרעות נפשיות שיוחסו לו (דבר שמסביר את טעות הערכת המומחים ביחס לפעולותיו במבצע), אלא נובע מאי־ההבנה של המומחים את מהות אישיותו המשיחית.127

שורש נוסף לתחושת החסינות הוא הקושי האובייקטיבי לתחקר כישלונות בהערכה מודיעינית. שלא כמו תחקירים ביבשה, באוויר ובים שבהם בוצעו פעולות פיזיות ששימשו בסיס לתחקיר, במקרה של אמ"ן במקרים רבים המציאות האמיתית אינה ידועה – המעריך אינו יודע מייד בסיום מתן ההערכה אם היה קיים מידע נוסף שאותו לא הביא בחשבון במסגרת הערכתו, או "האם יכולנו לדעת יותר מוקדם". עקב כך באמ"ן יש מעט תחקירים בנושאי הערכה המבוצעים לאחר מסירתה. לעיתים מידע על המציאות בעת ההערכה מתברר לאחר שנים רבות, ורק אז אפשר לתחקר את האירוע. סדרת המחקרים של תא"ל (מיל') עמוס גלבוע "עיונים מתודולוגיים" היא כזו למרות האופי הנרטיבי-סיפורי של המחקרים והמרכיב הביקורתי המצומצם בהם,128 ויש בה חשיבות רבה ללמידה, אם כי הנטייה לעשות זאת נמוכה עקב מה שתואר מעלה – התחושה שלעבר יש ערך מוגבל לצורכי ההווה. יש לציין כי בתחום פיתוח יכולת איסוף אפשר לתחקר כשלים בתהליכי פיתוח, והקושי הגדול הוא בבחינת המחיר של הכישלון בתחום אחד אל מול השקעה חלופית בפיתוח יכולת איסופית אחרת.

ראש אמ"ן בשנים 2021-2018 תמיר הימן הציע סיבות אחרות לפרדוקס. הסיבה הראשונה –כישלון המודיעין הוא תמיד כישלון גם של המפקד או של הקברניט, דבר שמאפשר לאמ"ן "לחלוק" בו; הסיבה השנייה – הכשל נתפס כמי ששורשיו נעוצים בהחלטה של קברניט לגבי הקצאת משאבים גם כאשר אמ"ן התריע שנדרשת הקצאת משאבים גדולה יותר; הסיבה השלישית – לאחר כישלון הערכתי כמעט תמיד אפשר למצוא בניירות אמ"ן שמישהו כתב על כך והתריע על כך.129 דוגמה להסבר האחרון היא טענתו של ראש אמ"ן בשנים 2005-2001 (עד ינואר 2006) אלוף אהרן זאבי-פרקש כי בדצמבר 2005 נתן התרעה אסטרטגית לקראת הסלמה בצפון, וזאת התממשה ביולי 2006 והתפתחה לכדי מלחמת לבנון השנייה. קריאת המסמך שבו ראש אמ"ן הפיץ את תובנותיו לראש הממשלה ולשר הביטחון ב־18 בדצמבר 2005 (את תוכנו המלא הוא פרסם בספרו "ואיך נדע?"130) מראה כי מוצגות בו תשע מגמות חיוביות, שבעה סיכונים ואיומים. השישי עסק בסכנת ההסלמה בלבנון (שעליה לכאורה נתן התרעה אסטרטגית). מהטקסט נעדר המושג "התרעה אסטרטגית". בסעיף ההשלכות לצה"ל מופיעים עשרה סעיפים. המסמך מסתיים במשפט הזה: "בתהליכים העמוקים המתרחשים לנגד עינינו, יש איומים וסיכונים, סיכויים והזדמנויות. עשייה הרואה את התהליכים שתוארו לעיל יכולה להחליש את האיומים והסיכונים, להגדיל את הסיכויים ולנצל מיטבית את ההזדמנויות לטובתה של מדינת ישראל".131 זו דוגמה מצוינת למסמכים שמאפשרים לאחר מעשה לנקות את אמ"ן מכישלון הערכתי. נראה כי לפחות חלק מההסברים שצוינו מעלה יהיו רלוונטיים גם לדיון בעניין כישלון ההתרעה לפני פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", שכן חלק מהמערכים באמ"ן היו אחראים להבנת תוכניות המלחמה של חמאס, כוונותיו האסטרטגיות ומתן התרעה קונקרטית, וחלק אינם עוסקים כלל בזירה הזו. כאן גם תהיה חשובה חלוקת האחריות בין אמ"ן לשב"כ.

ההשפעה של מה שתואר עד עתה על התרבות הארגונית היא שהמשרתים באמ"ן מרגישים כי הם משרתים בארגון מצליח, שכישלונותיו הם מקומיים וזמניים. תחושה כזו, יחד עם העובדה שאמ"ן פעיל כל העת, מאפשרת לרוב התאוששות מהירה לאחר כישלונות והמשך עשייה, ומצמצמת את האפשרות לשקיעה בחשיבה על הכישלון. המעמד (פרסטיז'ה) הגבוה של הארגון שנשאר יציב לאורך שנים, ושאינו מושפע כמעט מהצלחותיו או מכישלונותיו (שכאמור, ממעטים לתחקרם באופן פתוח), הוא מרכיב חשוב במוטיבציה גבוהה ויציבה לשירות בארגון.

עד כה עסקתי בכשלי הערכה. אמ"ן חווה לאורך השנים גם כישלונות מסוג אחר – בתחומי הנגישות למקורות מידע (דוגמאות עקרוניות להמחשה – נפילת סוכן מרכזי או רשת סוכנים; מעבר האויב לסוג תקשורת שאין לאמ"ן נגישות האזנה אליו; איבוד אחיזה במחשבים כאשר תוכנות הגנת מידע חדשות חוסמות מסלול נגישות קיים). דוגמאות שפורסמו הן הפעלת האמצעים המיוחדים במלחמת יום הכיפורים ואירוע חאן יונס בנובמבר 2018. גם במקרה זה הפרדוקס נתמך בעובדה שהציבור יודע מעט ואין לו כלים לשפוט את מה שאירע, כמו במקרים של החיסיון ארוך השנים על כישלון של פרויקט טכנולוגי עתיר ממון לאיסוף בסיני אחרי הסכם השלום עם מצרים, והיכרות שטחית של הציבור עם משבר בתחום היומינט מאמצע העשור הנוכחי. כישלונות כאלה משפיעים על מערך מסוים, ולרוב הם חסויים לא רק מפני הציבור, אלא גם ממודרים בתוך אמ"ן, ולכן לטענתי הם אינם פוגעים בתחושת החסינות הכוללת של הארגון.

החשש הנמוך יחסית של גופים טכנולוגיים באמ"ן, למעט אלה העוסקים בטכנולוגיה הכרוכה במבצעים חשאיים, ביחס לגופים טכנולוגיים אחרים בצה"ל, להתנסות בטכנולוגיות חדשות, ובכלל זה להיכשל בהתנסויות אלה, נובע כנראה בעיקר מתפיסתם את עצמם כגופי חדשנות, מהעובדה כי המציאות הטכנולוגית משתנה כל העת וכשלים הם חלק מובנה מהשתנות זו, אך אולי גם מתחושת החסינות הכוללת המתוארת כאן. מכיוון שאמ"ן פועל באופן רצוף (ראו הרחבה מטה), הם גם יזכו לבחון את הטכנולוגיה הזו מהר מאוד במציאות בניגוד לטכנולוגיות בתחומים אחרים שייבחנו לרוב רק במלחמה. זה מייצר אצל גופי הטכנולוגיה חוסן מנטלי אל מול כישלון, וכן את היכולת לבחון את הטכנולוגיה בחיכוך תוך כמה חזרות (איטרציות) – ומתוך כך ללמוד ולהשביח אותן.

אמ"ן "ללא הפסקה" – ארגון הנלחם בשגרה ופועל באופן רצוף

ולא רק ב"שיאים" של מלחמות ומבצעים

שלא כמו כוחות היבשה, האוויר והים, אשר מופעלים בצורה רחבה ובאים לכדי מבחן רק במלחמות ובמבצעים רחבי היקף, אמ"ן פועל במלוא יכולתו והיקפו גם בשגרה. למעשה באמ"ן השגרה היא המלחמה. גם בזרועות ישנה פעילות שוטפת ולעיתים תובענית בבט"ש ובמב"ם, אולם במלחמה היקף הכוחות, תהליכי הפיקוד והשליטה, הדרישות ממפקדים ועוד מגוון היבטים, שונים לחלוטין, והם תרחיש הייחוס של הכנות כוחות אלה. באמ"ן העניין כמעט הפוך, וגופים רבים נמצאים ב"לחימה" יום־יומית על נגישות איסופית, שהיא הבסיס לשאר התפוקות של אמ"ן, וגופי המחקר נמצאים בתהליך רצוף של עדכון הערכותיהם. יש לכך שלוש סיבות מרכזיות: הסיבה הראשונה היא מרכזיות ההתרעה – משנות ה־50 ולאורך יותר מחצי מאה נוצר מצב שבו התוצר המרכזי של אמ"ן בשגרה היה לתת התרעה, שנועדה לתת לחיל־האוויר ולכוחות היבשה הסדירים אפשרות להתמודד היטב מול מתקפת פתע, וכדי לגייס את מערך המילואים הגדול מוקדם ככל האפשר ולהעביר את המלחמה לשטח האויב. הסיבה השנייה – אמ"ן מכין את התשתית המודיעינית למלחמה של כוחות היבשה והאוויר בימות שלום (בנקי מטרות, ניתוח שטח לתמרון, מפות וכדומה). הסיבה השלישית – בשני העשורים האחרונים אמ"ן פעיל אופרטיבית בשגרה (ובכלל זה במב"ם) הן בהיבט האיסוף והמחקר אל מול פיגועים והן בהיבט האקטיבי בתחומי המבצעים המיוחדים, הסייבר, הלוחמה התודעתית וכדומה. כפי שיתואר מטה, בתחומים שונים יעד הפעילות הוסט מהתרעה למלחמה, לתמיכת פעולות במב"ם, כמו בתחומי המבצעים המיוחדים והסיגינט. מכיוון שאמ"ן פועל ללא הפסקה, התחקיר לאחר ביצוע – כאשר הכוח חזר מהפעולה המהווה חלק יסודי בתרבות הלמידה בזרועות אחרות בצה"ל – כמעט לא קיים באמ"ן (חריג הוא מערך המ"מ) שבו הפעילות לא עוצרת.

לפעולה הרצופה יש כמה השפעות על התרבות הארגונית, לרבות תחושות נחיצות ורלוונטיות גבוהות ורצופות המשפיעות הן על המוטיבציה להתגייס לארגון והן על המוטיבציה הגבוהה לשרת בו עקב תחושות משמעות ומימוש עצמי גבוהות; הימצאות במבחן מתמיד, בעיקר בהקשרי רלוונטיות אמצעי איסוף ומקורות ובחינתם מול אתגרי המציאות; חיכוך ביכולות טכנולוגיות מתפתחות הדורשות השתנות מתמדת כדנ"א ארגוני שהוצג מעלה, מכיל כישלונות ה"מתמצעים" עם הצלחות, ולכן משפיעים באופן פחות דרמטי על הארגון מכישלונות באירועים גדולים ונדירים; קיבוע מצומצם יחסית לעבר (כמו זה שקיים בהקשר אירועים מכוננים ביבשה, באוויר ובים); וקשב גבוה מאוד מצד הרמטכ"ל והדרג המדיני. בה בעת משפיעה העשייה הרצופה לשלילה על היכולת להתעמק במידע המודיעיני, על היעדר תחקירים, דוחפת לחוסר במודעות היסטורית הנובעת מראיית העבר רלוונטי במידה מועטה, ויש בה פוטנציאל של ממש לזניחת ההכנות למלחמה שהיא בבחינת העדפת הדחוף על החשוב.

סדר עדיפות פנימי מול סדר העדיפות המטכ"לי

הערכות אמ"ן אמורות להיות בבסיס קבלת ההחלטות של צה"ל בתחום התכנון המבצעי והפעלת הכוח, ובמידה מסוימת גם בתחום בניין הכוח. מה קורה אם המטכ"ל לא מקבל את עמדת אמ"ן? נראה כי עקב תפיסתו את עצמו (בצדק) כמומחה, אמ"ן פועל לעיתים במקרים כאלה לפי סדר עדיפות פנימי השונה מזה של המטכ"ל או מקבל החלטות השונות מהנחיות המטכ"ל, עקב שיקולים מקצועיים שהוא חושב שאינם נהירים למקבל ההחלטות שפקד עליו. דוגמה אחת היא ההחלטה של ראש אמ"ן אלי זעירא שלא להפעיל את ה"אמצעים המיוחדים" לפני מלחמת יום הכיפורים, אף על פי שלפי כל אמת מידה הם היו צריכים להיות מופעלים, עקב הבנתו שהסבירות למלחמה נמוכה, ואף שהמטכ"ל הגביר כוננות למלחמה. על אמ"ן לפני מלחמת לבנון השנייה נכתב בדוח וינוגרד:132

חיזבאללה כיעד מודיעיני ניצב פורמאלית לאורך השנים – וביתר שאת מאז 2005-2004 – במרכז תשומת הלב והצי"ח (ציון ידיעות חיוניות), בצד יעדים מודיעיניים נוספים. עם זאת, כאשר באה תפיסה נכונה זו לידי מבחן ויישום, פעמים רבות לא עמדו בהם הלכה למעשה. התוצאה הייתה שתמונת המצב האיסופית העדכנית על חיזבאללה הוצגה כחסרה. גם כאשר ההערכה באמ"ן הייתה שסיכויי ההתלקחות גוברים, לא חל שינוי מהותי במאמץ האיסופי או בתוצאותיו.

נראה כי לפני מלחמת לבנון השנייה תהליכי בניין הכוח באמ"ן לגבי חזית לבנון לא עמדו בראש סדר העדיפות אף על פי שפורמלית היא הייתה במרכז הצי"ח. במקרה זה עורבו גם שיקולים של משאבים מוגבלים ביחס לכלל הצרכים, אך לפי דוח וינוגרד נראה שסדר העדיפות שהוצג כלפי חוץ היה שונה מסדר העדיפות הפנימי. תופעה זו קורה גם בתוך אמ"ן בין 8200 למטה אמ"ן. בדוח מבקר מערכת הביטחון על יחידה 8200 מהחודשים פברואר-מרץ 2007, כמה חודשים לאחר מלחמת לבנון השנייה, נכתב: 133

ביחידה 8200 אין מנגנון לקביעת סדרי עדיפויות והמשמעויות הנגזרות מכך לצי"חים השונים [...] חלק מדרישות המודיעין של הצרכנים מגיעות ישירות לבסיסי יחידה 8200, מבלי שעברו תהליך של מיון ובקרה. שיטה זו יוצרת מתח עם צי"חים אחרים, חשובים לא פחות, המאלץ את הבסיס המדובר לקבוע סדר עדיפות לטיפול בצי"חים השונים. כתוצאה מכך מתבצעת הסטת משאבים מקומית מצי"ח אחד למשנהו, מבלי שמפקדים ברמות בכירות יותר, הרואים את התמונה הכוללת של הצרכים, מאשרים זאת.

נראה שגם במקרה של המודיעין על המנהרות ההתקפיות לפני מערכת "צוק איתן" ב־2014 נוצר פער בסדרי העדיפויות,134 אם כי פער זה הובן בדיעבד, שכן לא באמ"ן ולא בפיקוד הדרום ראו טרם המערכה במנהרות ההתקפיות איום מערכתי או אסטרטגי (ראו פרק 6).

כל המקרים שתוארו הם דוגמאות שתוצאותיהן היו שליליות והן נחשפו לציבור, אולם יש גם מקרים רבים הפוכים שבהם המיקוד של אמ"ן בתחומים מסוימים, שלא היו בסדר העדיפות המטכ"לי, הביא להשגת מידע ששימש לפעולות חשובות. נראה שדפוס זה נובע מתחושת המומחיות שצוינה מעלה, יחד עם תחושת אחריות מרחיבה של אמ"ן כ"מעריך לאומי", ונוספת לכך העובדה שאמ"ן מרגיש שקשה לו לשתף גורמים בלתי מומחים בדילמות האיסוף שלו (כמו שלחיל־האוויר קשה לשתף בדילמות של מבצעים אוויריים). שלושת אלו דוחפים אותו למיקוד בתחומים הנראים בעיניו כחשובים ביותר, ולעיתים על חשבון נושאים המוצהרים כחשובים. ייתכן כי אמ"ן מנסה במקרים מסוימים לפטור את הרמטכ"ל מקבלת החלטות קשה בתחום סדר העדיפות האיסופי בכך שהוא פועל לפי מיטב הבנתו.

ארגון "גבולי" בין צה"ל ובין החברה הישראלית והטכנולוגיה העולמית

כאמור מעלה, אמ"ן אינו ארגון צבאי קלסי מבוסס פלטפורמות, יחידות לוחמות ותורת לחימה מבוססת ניסיון מלחמות, למעט תחום מודיעין השדה שהוא חלק מלוחמת היבשה, ואשר בו שני המרכיבים האחרונים משמעותיים. למעשה למרכיבים גדולים באמ"ן אין הזדהות עם המקצוע הצבאי במובנו הקלסי. יש בו כמובן מאפייני הייררכיה, נהלים וטוטליות המאפיינים את שאר צה"ל, אך היבט מרכזי המציב אותו באזור הגבול בין צה"ל ובין העולם הטכנולוגי הגלובלי הוא "אמצעי הלחימה" שלו בתחומי האיסוף, המחקר וההפצה שהם בעשורים האחרונים במקרים רבים תוכנות מחשב, תוכנות רוגלה ואלגוריתמים של עיבוד וחיפוש מידע אזרחיים שעברו התאמה לצרכיו. בה בעת אויבי ישראל עושים שימוש בטכנולוגיה אזרחית הזמינה להם, ולכן היא במוקד העניין של אמ"ן. כפי שכתבו זהרון ושפירא: "ההקשר המבצעי בו מתבצעת משימתו של אמ"ן מחייבת חיכוך מתמיד עם המרחב האזרחי".135 לעניין הזה יש היסטוריה ארוכה – החל בקשרי אמ"ן ומכון ויצמן בשנות ה־50 בתחום יישומי המחשב הראשון בישראל, ועד לקשרי אמ"ן עם חברות סייבר כיום.

נוסף על כך – חוקרי אמ"ן באים במגע שוטף עם מומחים אזרחיים לענייני מושאי המחקר המודיעיני וניזונים מהתקשורת לצורכי עבודתם. גם העובדה כי הכשרת ממלאי תפקידים רבים באמ"ן היא במקצועות מחשב וסייבר או בתחומי מזרחנות ומדע המדינה, שהם מקצועות שאינם צבאיים באופיים (בהשוואה ללוחם חי"ר או טייס), ועבודתם מבוצעת ברובה במחנות עורפיים המצויים באזור תל אביב ובקרבת מרכזים עירוניים אחרים, שמה את הארגון במרחב הגבול בין פעולה צבאית קלסית ובין פעילות אזרחית. אפשר לומר בהכללה כי אמ"ן הוא ארגון מוכוון ידע ומתבסס טכנולוגיה שיש בו איים של צבא, כמו מחלקות המודיעין במפקדות היבשה, אבל זה אינו ליבו של הארגון. לעובדות אלו יש השפעות על כמה תחומים, ושניים מרכזיים הם ניהול כוח האדם בשירות חובה המגויס לאמ"ן והנכונות לאמץ פתרונות אזרחיים לצרכיו.

זהרון ושפירא כתבו כי לאור האמור בהקשרי כוח אדם וחדשנות, מושפעת התרבות הארגונית של אמ"ן ממגמות בחברה בכלל ומחברות טכנולוגיה בפרט באופן משמעותי. אמ"ן, כמו גופים אחרים בצה"ל, ושלא כמו ארגוני מודיעין אחרים בעולם, נשען על כוח אדם חובה איכותי מאוד שהוא ממיין בתהליכים קפדניים טרם הגיוס לצה"ל. שלא כמו היבשה הממוקדת בקצונה בדרגי הביניים כמקור עוצמה מרכזי – מפקדי יחידות בדרגי מ"פ-מח"ט –וחיל־האוויר הממוקד בהכשרת טייסים ארוכה, אמ"ן ממוקד במיצוי כוח אדם איכותי בשירות חובה. יכולתו להתחדש ולהגיב במהירות תלויה באופן ניכר ביצירתיות של החיילים והחיילות בשירות חובה וביכולת להשאיר את הטובים בהם בשירות הארגון גם אחרי שירות החובה. העובדה הזו מביאה אותו למאמצים ניכרים להבנת יכולת המועמדים לגיוס חובה, דרך חשיבתם וצורכיהם, יותר מגופים אחרים בצה"ל,136 ובהמשך הוא נדרש ליצור תנאי העסקה ותנאי עבודה המתחרים באלו של "קבוצת השווים" בחברות ההיי־טק כדי לשמר אצלו כוח אדם בשירות קבע. אמ"ן הוא גם ארגון שטוח מאוד ביחס לארגונים עם מבנה הייררכי, כמו ביבשה ובאוויר, ודומה לחברות היי־טק שעימן הוא מתחרה על כוח אדם לאחר השחרור משירות החובה. מסלול ההעסקה הרגיל בצה"ל נקבע לפי הדרגה – נגד או קצין, ולפי סוג השירות – קבע ראשוני או קבע מובהק. אך אמ"ן פיתח בשנים האחרונות מנגנוני העסקה השונים משמעותית מאלו הרגילים בשאר צה"ל כדי לשמר את כוח האדם שבו הוא מעוניין, דבר שהגביר את היותו "ארגון גבול" בין צה"ל ובין תעשיית ההיי־טק הישראלית. אמ"ן אימץ לעצמו בעשורים האחרונים דימוי עצמי וחיצוני של ארגון מו"פ וחדשנות, וזהרון ושפירא הציעו כי לנוכח צורכי כוח האדם שצוינו מעלה, המו"פ והחדשנות צריכים להיות גם בתחומי ניהול כוח האדם.137

תחרות על מידע

התחרות על המידע התקיימה לאורך שנים בין גופי האיסוף בתוך אמ"ן, ובין אמ"ן למחלקות המודיעין הפיקודיות, למד"ן ומד"ן. האמירה "מידע הוא כוח" נכונה שבעתיים באמ"ן מכמה סיבות. הראשונה – זו התפוקה המרכזית של הארגון, וכל גוף איסוף או הערכה רוצה להצטיין בכך שהוא יהיה זה שיביא את המידע החשוב, החדש והרלוונטי למקבלי ההחלטות. בתחילת הפרק צוינו הדרכים שבהן "השתלט" המחקר על האיסוף כדי להשיג דומיננטיות מול מקבלי ההחלטות, וכיצד לאחר מלחמת יום הכיפורים החלה 8200 לדרוש עצמאות בתחום זה. לתחרות על הבאת המידע הערכי יש משמעות למעמדו העקרוני של הארגון בתוך המערכת האמ"נית, למעמדו של העומד בראשו ולמשאבים שיוקצו לארגון אם הוא מוכיח אפקטיביות. מכיוון שלעיתים המומחה בתחומים מסוימים אינו אמ"ן אלא, לדוגמה, למד"ן בעניינים הקשורים למודיעין אווירי, מד"ן בענייני מודיעין ים ומחלקות המודיעין הפיקודיות בעניינים ספציפיים הקשורים לגזרתן, הרי שלעיתים לגופים אלה יש ידע רב, פרטני ומשמעותי יותר מאשר לחטיבת המחקר, שהיא הגוף הפורמלי האמור להציג את המידע לרמטכ"ל ולדרג המדיני. היו מקרים שבהם גופים שונים שמרו מידע לעצמם, ולא שיתפו אותו באופן מלא עם עמיתיהם, כדי להיות אלו שיציגו אותו למקבלי ההחלטות.

נושאים הנמצאים בתהליך השתנות

הרחבת עיסוקי אמ"ן

אמ"ן בבסיסו היה אגף מטה מקצועי מוכוון מודיעין להכנות למלחמה ולהתרעה, אך במהלך השנים התרחב עיסוקו, ולאמ"ן יש כיום אופי של זרוע-גוף טכנולוגי-מבצעי-אופרטיבי הפעיל בין המלחמות ובמהלכן. אמ"ן ראה את ייעודו המרכזי כמספק התרעה מפני מלחמה והתרעה בהקשרי שינויים אסטרטגיים, בתחום זה הוא התמקד לאורך עשורים, ובו הוא גם נכווה קשות. התרעה נתפסה כמענה למתח שבין הצורך לפתח את החברה והמשק, וכנגזרת מכך גודלו המוגבל של הצבא הסדיר, ובין הסיכון שבפלישה ערבית. עד שנות ה־90 התרעה מפני מלחמה הייתה מרכיב מרכזי במנגנון הישראלי שהתבסס על חיל־האוויר חזק וזמין, כוח סדיר קטן כמענה ראשוני וכוח מילואים גדול, שנדרשת התראה כדי לגייסו בזמן. טראומת פרשת רותם ב־1960 וטראומת מלחמת יום הכיפורים ב־1973 המשיכו לשכון בראשיהם של אנשי אמ"ן עד דעיכת איום מתקפת הפתע הקונוונציונלית לאחר הסכמי השלום ועם התפרקות ברית המועצות.

בה בעת ראה אמ"ן עצמו כאחראי למידע טכני לצורכי בניין כוח ביבשה (בים ובאוויר העניין נתון בידי הזרועות) ולמידע טקטי ומערכתי לצורכי תכנון מלחמה. בעבר היה מדובר בעיקר במודיעין על תשתיות ביצורים ומכשולים בסיני וברמת הגולן לצורך תמרון יבשתי, ובשני העשורים האחרונים בעיקר מודיעין על תשתיות אויב נייחות ואמל"ח המוסתר בהן לצורכי תקיפה אווירית. יש לציין כי במקביל אמ"ן עסק במודיעין טקטי לצורכי הלחימה בטרור הפלסטיני ולצורכי הפעילות נגד חיזבאללה בלבנון, אך פעולות אלו לא הגדירו אותו כארגון. עם השתכללות אמצעי האיסוף וערוצי הנגישות, לאמ"ן קל יחסית להכין מידע כזה טרם מלחמה, אך הוא התקשה תמיד לאסוף מידע ולעבדו תוך כדי מלחמה בשל מגוון סיבות, שחלקן מטריד תמיד, כמו ירידת נגישות טבעית הנובעת מכך שהאויב עובר ממצב שגרה למצב מלחמה. לדוגמה, מעבר ממפות שגרה מוכרות למפות חירום, מעבר מתדרי בט"ש לתדרי חירום, והיום ירידת בכירי חמאס מפני השטח לתת־הקרקע תוך צמצום תעבורת תקשורת. כמה מהסיבות, כמו האתגר של העברת מידע רב בזמן אמת, נפתרו לכאורה בשנים האחרונות בעקבות התפתחות יכולת העברת מידע דיגיטלי ברשת. בתחקיר תפקוד אמ"ן לפני מלחמת לבנון השנייה ב־2006 ובמהלכה, שביצע צוות בראשות אלוף (מיל') יעקב עמידרור, נכתב: "חיל המודיעין אינו חושב במונחים של מלחמה כוללת, אינו ערוך למלחמה כוללת ולא נבנה לקראתה".138 אם כן, אמ"ן התפתח כארגון של "הכינותי מראש", ואם נתן התרעה בזמן וסיפק מידע לצורכי תכנון מבצעי, ראה בכך הצלחה (ראו להלן תרשים 1 – החלק השמאלי). היכולת להכין מראש נגזרה במידה רבה מאופי האויב. מזווית המבט של לוחמת היבשה, לחימה באויב הנלחם מתוך תשתיות קבועות, כמו יעדים מבוצרים ותעלות נ"ט, אפשרה להכין לכוחות הלוחמים את רוב המידע שהם נדרשו לו. בלחימה באויב המסתיר את אמצעי הלחימה שלו בבתים ומפעיל חוליות גרילה הנעות בשטח בנוי, קשה יותר לבצע הכנה מראש. לנוכח האמור נראה כי יכולת אמ"ן להכין מידע מראש ירדה עם דעיכת האיום של צבאות סדורים. הצורה החדשה של "הכינותי מראש" היא של בנקי מטרות של תשתיות האויב, הרלוונטית בעיקר לתקיפה באש מנגד, והרלוונטיות שלה יורדת ככל שהלחימה מתפתחת.

יש לציין כי האיזונים בין המרכיבים השונים בהקשר מלחמה השתנו בהתאם לנסיבות. לטענת הרשקוביץ וסימן־טוב, התפיסה העקרונית לפני מלחמת סיני נתנה עדיפות ל"התרעה אסטרטגית" על פני שינויים בסביבה הגאופוליטית המעידים על כוונות מלחמה, וברגע שזו תתממש, מתן עדיפות ל"התרעה אופרטיבית" – תפיסות, יכולות המלחמה והיערכות האויב המאפשרות לו לממש מלחמה מוצלחת בעיניו. בפועל, מרגע ההחלטה על ההתרעה האסטרטגית עקב מימוש עסקת הנשק הצ'כית (שאמ"ן הופתע ממנה) וההחלטה לקדם רעיון של מתקפה מקדימה לא עסק אמ"ן ב"התרעה אופרטיבית", אלא הוא התמקד בהכנת המודיעין הצבאי להשתלבות במלחמה. בעשור האחרון, לדוגמה, נראה כי אף על פי שקיימת חשיבות להתרעה אסטרטגית מול כוונות חיזבאללה לפתוח במלחמה, ניתן הדגש רב להכנת "בנק מטרות" גדול למקרה של מלחמה כזו.

תרשים 1: תפקודי אמ"ן בהקשר מלחמה

בהקשרים שאינם מלחמה חלה התפתחות רבה. ניצנים של חשיבה אחרת על השפעה באמצעות לוחמה חשאית בימות שלום אפשר לראות בשנות ה־50 סביב תפיסת ה"מודיעין המבצעי", בלשונו של הרכבי,139 והקמת יחידה מבצעית 131 שביצעה את פעולות החבלה במצרים ("עסק הביש").140 העניין נתפס אז כשולי ודעך. שני דפוסי פעולה שהתפתחו בעשור הראשון של המאה ה־21 היו מבצעי התודעה בזירה הפלסטינית והקמת הארגון שנועד לבצעם – המרכז למבצעי תודעה (מל"ת141) – ומבצעי הסיכול הממוקד שבהם חוברו בזמן אמת אמצעי איסוף לאמצעי תקיפה אוויריים. שני דפוסים אלה שימשו מדרגה חשובה לפני מלחמת לבנון השנייה, אשר אחריה הוקמה באמ"ן חטיבה מטה מבצעי – חטיבת ההפעלה. ביטוי רשמי לאמ"ן כ"אופרטור" – מפקדה מבצעית – בא בהגדרת אמ"ן כזרוע ומפקדה ראשית, ולא רק כאגף, בשנת 2008. רעיון "המערכה החשאית והחסויה"142 פותח באמ"ן לפני מלחמת לבנון השנייה, והפך לתפיסת פעולה בדרג המטכ"ל על ידי מפקד פצ"ן גדי איזנקוט וראש אמ"ץ יעקב אייש – מי שפיתחו את רעיון המערכה בין המלחמות (מב"ם) בהקשרים שונים. בתר"ש 2011 נכנס לראשונה פרק שעסק בלוחמה חסויה. אמ"ן אימץ את דפוס הפעולה החדש בשתי ידיים בתחילת העשור השני של המאה ה־21, דבר שנתן דחיפה משמעותית לתפקוד אמ"ן כגוף מבצעי וכזרוע, ולא רק כאגף מטה המספק מודיעין לגופי צה"ל (ולדרג המדיני). סימן־טוב ושטרנברג כתבו כי רעיון המב"ם פותח באמ"ן ואפשר לזהות בו שלוש תקופות: מ־2013 – התהוות המערכה מול העברת אמל"ח אסטרטגי אל חיזבאללה; מ־2015 – המב"ם כמוקד עשייה וכלי לנכסיות (בהקשרי דאעש, מול ארצות הברית); מ־2017 – המערכה נגד ההתבססות האיראנית. על השפעת המב"ם על תהליכי העבודה באמ"ן הם כתבו:143

בתוך אמ"ן, חל שינוי עמוק בתהליכי העבודה בשגרה לנוכח הצורך בתגובה מהירה; עוצבו ונוצרו הערכות מצב שוטפות, פורומים ייעודיים, שולחנות וצמ"מים מודיעיניים. קצב העשייה התקצר, והחשיבה, התכנון, ההפללה וניתוח דרכי הפעולה של האויב נעשו יעילים יותר. באמ"ן השתנה מאזן הכוחות הפנימי בין הגופים השונים, כאשר חטיבת ההפעלה הפכה בפועל את המב"ם למוקד עיסוקה, ועשתה זאת הן כגוף מטה מבצעי האחראי על כלל אמ"ן והן כגוף פוקד על יחידות, שהגדילו משמעותית את נפח הפעילות שלהן; חטיבת המחקר נדרשה לרכז מאמץ במודיעין מבצעי או בקמ"נות המודיעינית ולהציב את המב"ם במוקד עשייתה, גם על חשבון נושאים בעלי חשיבות רבה לא פחות, בדגש על המודיעין האסטרטגי־מדיני; השינוי ניכר גם בגופי האיסוף. לדוגמא ב־8200 הוקמו קב"ריות ייעודיות, צוותים חוצי מערכים בעבור המערכות השונות, עובו השותפויות (עם גורמי מחקר ומבצעים) אורגנו תחומי עשייה וכלים חדשים ונבנתה מוכנות לאירועים חריגים ומתפרצים.

אמ"ן הוא שחקן מרכזי במב"ם יחד עם חיל־האוויר וחיל־הים.

תרשים 2: משימות אמ"ן בשגרה (ובכלל זה במב"ם)

עליית מגוון המשימות של אמ"ן יוצרת עומס מתגבר על ראשי הארגון ועל הארגון כולו, ויש לה השפעה על הקשב הארגוני של בכירי אמ"ן לתחומים השונים (עם הטיה מובנת לדחוף ולמיידי); על הארגון והתהליכים באמ"ן – חטיבת ההפעלה כדוגמה למענה ניהולי לעליית המרכיבים האופרטיביים ורה־ארגון מתמיד של חטיבת המחקר – עם עליות וירידות פתאומיות במרכזיות של תחומים שונים, לעיתים עקב תוצאה של שינוי במדיניות של שחקן אזורי ולעיתים עקב אירוע מבצעי יחיד הכורך חשיפת שיטות או מקורות. השינויים בתוך המגוון המדובר מחייבים מערכת ניטור משוכללת שתצביע על ירידת רלוונטיות או עלייתה מוקדם ככל האפשר כדי לסייע בהתארגנות המחודשת אל מול ההרכב החדש של מגוון המשימות.

טענה זאת מתבססת על דוגמאות אחדות הממחישות אותה: בשנות ה־60 המאוחרות תכולת העיסוק של אמ"ן התרחבה מאוד ממיקוד בהכנות למלחמה ובהתרעה גם להיבטים האלה: התרעות לפני פעולות מצריות בהתשה; איסוף אלינט על מערכות טק"א רוסיות חדשות; איסוף על הרוסים במצרים (יחידת "מסרגה" ב־848); מודיעין למבצעים מיוחדים ולהפצצות אסטרטגיות במצרים ועוד.144 בשנות ה־90 נוסף תחום המודיעין למשא ומתן מול הפלסטינים, ובתחילת שנות ה־2000 נוסף העיסוק בגרעין האיראני. מתחילת העשור השני של המאה ה־21 התרחב העיסוק גם לאיסוף מודיעין למב"ם.

יש לציין כי ככל שאמ"ן הופך ל"אופרטור", המתח הקיים בין תפקודו ב"כובע" אגף המודיעין שנדרש לספק מודיעין לגופי צה"ל אחרים, ובין תפקודו ב"כובע" של מפקדה המפעילה כוח הולך וגדל. לכל ארגון יש נטייה לתת ראשית מענה מיטבי לצרכיו, לפני שהוא נותן מענה לצורכי גופים אחרים. דוגמה מוכרת היא התמקדות חיל־האוויר בהשגת עליונות אווירית לפני שהוא מתחיל לתקוף מטרות, אם כאלה שהנחה עליהן המטכ"ל ואם כחלק מהשתתפות בלוחמת היבשה. במקרה של אמ"ן אפשר לשער שככל שהוא מבצע יותר פעולות בעצמו, המתח בין איסוף ומחקר לצורכי פעולתו כגוף ביצוע ובין צורכי שאר צה"ל הולך וגדל, וכתוצאה מכך המענה לשאר צה"ל נפגע. אפשר כמובן לטעון כי כל פעולה באמ"ן, כמו כל פעולה אווירית, היא פעולה לצורכי כלל צה"ל, אך עדיין קיים צורך בתיעדוף, ואם הוא נעשה על ידי אמ"ן ולא על ידי המטכ"ל, ישנה סבירות שהוא יוטה לסדרי העדיפויות של אמ"ן. סוגיה קשורה היא כיצד אמ"ן יכול לתת הערכה אובייקטיבית למערכה שהוא מוביל.

בחזרה להקשר המלחמה, נשאר עדיין מרכיב של עיסוק בהתרעה, אך לא בהקשר של מתקפת פתע אלא בהקשר של הסלמה שעלולה להביא למלחמה. לדוגמה, רעיון "כיבוש הגליל" שהציג נסראללה בשנת 2015. על בנקי מטרות מוכנים לקראת מלחמה כבר נכתב הרבה על ידי אנשי חיל־האוויר. בסיכום אישור תוכניות עבודה של אמ"ן לשנת 2006 על ידי הרמטכ"ל דני חלוץ נכתב כך:145

הרמטכ"ל הצביע על הצורך לשנות את האיזון הפנימי בחלוקת המשאבים באמ"ן – אלו המופנים להערכה ומודיעין לקברניטים, ואלו המופנים למודיעין למטרות. קיים פער רחב בין יכולות האש של צה"ל ליכולת ייצור והבשלת מטרות. זהו יעד מרכזי לעשייה במהלך שנת העבודה 2006.

ראש אמ"ן אלוף עמוס ידלין כתב ב־2008 כי רלוונטיות אמ"ן משמעה "מטרות, מטרות, מטרות" – "בנק מטרות מדויקות ומוכנות מראש, יכולת ייצור מטרות בזמן אמת [...]".146 אמירה זו היא ביטוי למהפכה שעבר אמ"ן מאגף מטה המספק מודיעין למקבל ההחלטות הצבאי – שמפעיל את הכוח על סמך שיקוליו, כולל המידע המודיעיני – לגוף המספק מודיעין ישירות לכוח התוקף, בעיקר האווירי. תחושת הרלוונטיות נוצרה עקב "קיצור הדרך" בין האיסוף לתקיפה. השינוי הזה היה אחד הגורמים לעליית מעמד יחידה 8200 כספקית מודיעין למטרות ולירידת מעמד חטיבת המחקר בהקשר של הערכת מודיעין לצורכי קבלת החלטות. בפורום מטכ"ל במאי 2007 שעסק בנושא רה־ארגון אמ"ן, הדגיש הרמטכ"ל אשכנזי:147

האחריות על המודיעין הינה מעבר להתרעה והיא כוללת גם את המוכנות למצבי החירום והמלחמה. הרמטכ"ל ציין כי העובדה, שאמ"ן אינו משולב בתהליך אישורי התוכניות האופרטיביות, מעידה על כך שהוא [...] אגף המודיעין במטכ"ל צריך לממש את אחריותו על המודיעין כפי שעושה זאת קמ"ן בפיקוד ובאוגדה או בזרוע האוויר והים.

ההכוונה העקרונית לשילוב אמ"ן בתהליכים המבצעיים ברורה.

הרצון לספק לחיל־האוויר מטרות בזמן אמת והתפתחות הלוחמה המבוססת-מועשרת מודיעין – לוחמ"מ (החלה ב־2013) – שמשמעה הנגשת מידע אמ"ני למפקדי הכוחות בשטח, עד רמת הפלוגה, באמצעות מערכת צי"ד,148 מבטאת השתנות הדרגתית של אמ"ן מגוף "התרעתי" ו"הכינותי מראש" לגוף שרואה את עצמו גם "אחראי עד הקצה" תוך כדי לחימה (ראו החלק הימני של תרשים 1). הלוחמ"מ השפיע בתוך אמ"ן על מגוון היבטים, ובהם החיבור של אמ"ן לשפה הצבאית (לדוגמה, ההבדל והקשר בין איתור מודיעיני למטרה), חיזק יכולת עיבוד בזמן אמת, והנגשת מידע למשתמש במפקדה היבשתית שחייבה את אמ"ן לחבר את מערכות השו"ב ביבשה למאגרי המידע שלו.

סממן נוסף לשינוי הוא החלפה הדרגתית של המושג המכונן "התרעה" לפני מלחמה כחלק משלושת "רגלי" הביטחון הלאומי (יחד עם הרתעה והכרעה) במושג "התרעה ומודיעין",149 ובהמשך במושג "עליונות מודיעינית" אופרטיבית המכוון לפעילות לפני מלחמה ובמהלכה.150 יש לציין כי לאורך השנים המושג "התרעה" עבר "מתיחה" גם להתרעה מפני פעילות טרור נקודתית – הרחבה שעיקרה את משמעותו הראשונית כתנאי קיומי כמעט להישרדות המדינה. רח"ט מחקר בשנים 2020-2016 דרור שלום טען כי המושג התרעה שבו הוא עשה שימוש כרח"ט מחקר, היה בהקשר מגמות המאתגרות את האסטרטגיה הקיימת – מגמה שאם לא יינתן לה מענה, תביא לתוצאות שליליות. זו משמעות אחרת מהמובן המקורי של התרעה מפני מתקפת פתע.151 השתנות זו השפיעה על תרבות אמ"ן בכמה היבטים. ראשית, בתקופות מסוימות עלה מעמדם של הגופים האופרטיביים במהותם – 8200, חטיבת ההפעלה, (בתקופה מסוימת המ"מ) – ביחס למעמד חטיבת המחקר שעיסוקה אינטלקטואלי ופרשני, אם כי כפי שציינתי, גם היא עוברת הטיה לעשייה אופרטיבית. מה גם שתפקיד אמ"ן כ"מעריך לאומי" הלך ונשחק לאורך העשורים האחרונים עקב כמה מגמות אשר קשה לתת להן משקלים מובהקים, ובהן: א. התרחבות קשת הסוגיות שבהן עוסק הקברניט תחת הכותרת ביטחון לאומי – כלכלה, טכנולוגיה, קשרי חוץ ועוד; ב. קדנציה ארוכה יחסית של ראש הממשלה הוותיק והמנוסה נתניהו; ג. התחזקות קשרים אישיים בין ראש הממשלה ובין ראש המוסד (בעיקר תקופת דגן-שרון, נתניהו-יוסי כהן) וראשי מל"ל (בן שבת ויוסי כהן שהיו דומיננטיים בניהול קשרי החוץ עם מדינות האזור); ד. התהוות והשתנות שאפיינו את ה"טלטלה האזורית",152 אתגרו את המתודולוגיה של המחקר וגרמו לתחושה אצל מקבלי ההחלטות ש"זה לא הזמן" לקבל החלטות לגבי רמת הגולן, הבעיה הפלסטינית ועוד, עד שהמצב לא יתייצב; ה. מודל הקבע וההצערה של המודיעין שהביאו לאובדן של זיכרון ארגוני. יש בכך סיכון מסוים המתבטא בכך שתיפגע יכולת ההסתכלות הרחבה של אמ"ן לטובת ראייה אופרטיבית ממוקדת.

למעשה ייתכן כי אמ"ן כארגון כבר "ברח" (או יזם "בריחה") מקשיי ההערכה האסטרטגית לאזור הנוחות הטכנו־מבצעי של בניית "בנקי המטרות" והפעולות בסייבר. אל"ם מיכאל מילשטיין טען כי אמ"ן מאבד את הידע התשתיתי של היכרות עומק עם אויביו, המבוססת על ידיעת השפה, ההיסטוריה והתרבות, וכי בלי אלה הוא לא יכול להגיע לתובנות עומק עליהם. נגישות גבוהה בשיטות חדשות ועיבוד מידע מתקדם מבוסס מחשוב מתקדם לא יוכלו ליצור ולהחליף הבנות עומק של חוקרים בעלי רקע לשוני־היסטורי־תרבותי רחב.153 נראה כי הקמת "מכון גזית" בשנת 2021 היא ניסיון לתת לפער זה מענה בצורה של החזקת מומחים.154 המכון מתמקד בפיתוח מתודולוגיות מתקדמות שיוכלו ליצור מודלים ותחזיות בתחומים שחטיבת המחקר עוסקת בהם: "הערך המוסף של פעולת המכון הוא ניתוח בעיות מורכבות באמצעות כלים כמותיים, תוך יכולת לייצר ניתוחי רוחב ומגמות. העיסוק של המכון מתנהל במנעד רחב, מסוגיות טקטיות ועד אסטרטגיות או מה שמכונה "מהגרעין ועד הסכין".155 זהו עוד מנגנון העסקה ייחודי יחסית לאמ"ן המשלים מנגנונים שהוצגו מעלה בהקשר כוח האדם הזוטר.

תא"ל (מיל') אריאל קארו, לשעבר קמנ"ר וקמ"ן פיקוד המרכז, טען כי כבר בראשית שנות ה־2000 וביתר שאת מ־2010 גברה ההתמקדות במודיעין מבצעי בדגש על תחום המטרות. צמצום המשאבים, כמו היחלשות איום הצבאות, הובילו להחלטה מודעת לצמצום העיסוק ב"מודיעין בסיסי" שבא לידי ביטוי בסקירות עומק על האויב, נוסף על צמצום העיסוק במודיעין האסטרטגי. מסמכי ה"סקירה", שלא כמו התרעות או ממודיעין ממוקד לתקיפה או למבצע אחר, התאפיינו בהבנת עומק של הארגון והדוקטרינה של הצבאות היריבים ושימשו בסיס להכנות צה"ל למלחמה בהיבטים של תורת לחימה, הכוונת האימונים והכוונת התכנון המבצעי. כשני עשורים של התמודדות עם ארגוני טרור באיו"ש, אזח"ע ורצועת הביטחון בלבנון הביאו לדעיכת היכולת של אמ"ן ליצור סקירות עומק כאלו, לדוגמה, בתקופה שלפני מלחמת לבנון השנייה (אם כי היו כאלה). התחליף היה מודיעין נקודתי למבצעים. בשנים האחרונות תחת ההגדרה של "צבאות טרור", המחקר הדוקטרינרי חוזר גם הוא לקדמת הבמה.156

הפעילות השוטפת במב"ם, הנותנת סיפוקים מיידיים לגוף שבעבר נבחן בהתרעה לאירועי מלחמה ובמודיעין לתכנון מלחמה, טומנת בחובה סיכון לצה"ל, גם בשאר תחומי העשייה, בשל העדפה לעשייה בהווה והצטיינות בה על חשבון הכנות למלחמה עתידית, שאולי לא תתקיים. עדות לכך היא אמירת אל"ם ש', ראש הזירה הצפונית בחטיבת ההפעלה באפריל 2022: "בלי המב"ם היינו עוד גוף מטה חלבי שבונה עצמו למלחמה. היום אנחנו מציירים מטרות, אבל לא כדי לשמור אותן בצד ליום קרב".157 בעבר כתבתי: "המב"ם הוא הבט"ש של המטכ"ל", וכי הגופים המרכזיים בו – אמ"ן וחיל־האוויר – סובלים מהטיית קשב ניכרת למב"ם, שאת מחירה צה"ל עלול לשלם במלחמה.158

ביסודה התרבות הארגונית של אמ"ן, כמו זו של חיל־האוויר (בוודאי בעשור האחרון), אינה "אוהבת" היערכות למלחמה עתידית, אלא היא מעדיפה עשייה בהווה שתוצאותיה ניכרות מייד. בהקשר זה מלחמת לבנון השנייה ב־2006 הייתה צומת ונקודת שינוי דרמטית, ובעקבותיה באו שנים שבהן חזר העיסוק בחירום ובמלחמה, אך ככל שחולפות השנים מעמד ההכנות למלחמה נשחק. במובן זה למב"ם יש השפעה רבה על כך וגם לכמות הגדולה של הצי"חים והמשימות שאמ"ן נדרש לטפל בהן. האיזונים בין התפקודים הללו נדרשים להיבדק בהקשר מלחמת "חרבות ברזל".

המעבר לאיסוף מבוסס סייבר ועיבוד נתוני עתק (Big Data) מבוסס למידת מכונה

הנושא יוצג בפירוט בפרק 9 וכאן אציג מבט־על בהקשר התרבות הארגונית של אמ"ן. שינוי מרכזי שני שהחל בערך בתחילת המאה ה־21, הוא הכניסה של 8200 לתחום הסייבר כמרחב איסוף מודיעיני ומרחב פעולה והשפעה, ובהמשך כניסת כלל אמ"ן לתחום עיבוד של נתוני עתק (Big Data) מבוסס למידת מכונה. יש לציין כי אמ"ן היה מוטרד כבר מראשית דרכו מניהול המידע שאסף – תיוגו, תיארוכו וכדומה – ולכן הוא היה החלוץ בהכנסת מחשוב לצה"ל (וכן עקב הצורך "לשבור" צפנים). אתגר עיבוד כמות גדולה של מידע התעצם מתחילת המאה הנוכחית. שתי המגמות שצוינו אינן רק שלב נוסף בתהליך השתנות הדרגתי של מדיום האיסוף הדומיננטי (בהכללה) מיומינט, לקומינט ואלינט, לויזינט ולסייבר, ובשיפור העקבי בתהליכי עיבוד המידע, ויש לו השפעה עמוקה על מבנה כוח האדם באמ"ן ועל תרבותו הארגונית. בחלקים קודמים הוזכר המיקוד ארוך השנים בהכשרת דוברי ערבית ובמיצוים בכל המערכים, אך דומיננטיות זו עוברת שינוי. כאשר תוכנות לתרגום דיבור לטקסט יאפשרו למכן את תהליך הסינון, עדיין יידרשו אנשי שפה –ערבית, פרסית ועוד – כדי להעלות את רמת הסמך. התפקוד של האדם ישתנה והוא יועצם באמצעות החיבור הדיאלקטי עם המכונה. על תופעה זאת כתב ראש אמ"ן הרצי הלוי: 159"בעתיד, יותר ויותר תפקודים 'פשוטים', תפקודי המהפכה התעשייתית, יבוצעו על ידי מכונות או אלגוריתמים. הדבר יאפשר לנו להפנות את המשאב היקר ביותר שלנו, האדם, לעסוק בבניית המכונה (כתיבת הקוד ושכלול המכונה), ובמשימתו העיקרית של הקמ"ן –שאילת השאלות הנכונות, ומתן פשר לממצאים".160 המשמעות העיקרית היא כי ייווצר מתח גדול יותר מאשר בעבר בין מומחי התרבות והשפה, ההולכים ומתמעטים, ובין אנשי ה־Data ההולכים ומתרבים.

הרתיעה של אמ"ן מסיוע לדרג הטקטי בכוחות היבשה161

ניתוח היסטורי של התפתחות המענה המודיעיני לצורכי לוחמת היבשה, ממלחמת ששת הימים ועד למועד כתיבת הספר, יוצג בפרק 7. כאן הוא ייבחן מזווית המבט של התרבות הארגונית. מטבע המיקוד של אמ"ן בהתרעה וראיית עצמו כמעריך לאומי מיקד אמ"ן את מאמציו לאורך שנים ברמה האסטרטגית והאופרטיבית, והשתתפותו בלוחמת היבשה הייתה באמצעות מערכי מודיעין "השדה", כפי שכונו הפיקודים המרחביים והכוחות הכפופים להם עד שנות ה־70. את סדר העדיפות של אמ"ן הנגלה של אמ"ן אחרי 1967 תיאר עמוס גלבוע כך:162

ב־11 ביולי כינס אהר'לה [ראש אמ"ן אהרון יריב] את הקמ"נים להצגת לקחי המלחמה. טענות נשמעו מכל עבר. הזעקה הגדולה הייתה על חוסר במפות ובעזרים, קשיים בקבלת מידע ובהעברתו. היה ברור לאהר'לה שמודיעין השדה חייב לעבור טלטלה ומחייב השקעת משאבים. השאלה הפשוטה שבה התלבט הייתה: במה להשקיע? בהתרעה או במודיעין השדה? והתשובה הייתה לו ברורה – בהתרעה. אין זה אומר שלא להשקיע במודיעין השדה, אך חייבים להבין את המגבלות.

דוח אגרנט עסק במודיעין השדה, ואחד השינויים החשובים שהתרחשו אחרי מלחמת יום הכיפורים היה חיזוק מחלקות המודיעין הפיקודיות הן בהיבט מודיעין השדה (לכוחות) והן בחיזוק המודיעין לרמה הפיקודית-אופרטיבית, אך אתגר המודיעין לכוחות היבשה נשאר עקב השתנות אופי האויב. בשנות ה־90 נפתרה לכאורה בעיית המודיעין היבשתי באמצעות פיתוח מערכות איסוף מודיעין־תקיפה שהצליחו לזהות רק"ם אויב בתנועה ולהכווין אליו אש. כאשר האויב השתנה והחל לירות רקטות על העורף מתוך שטחים בנויים רוויי אוכלוסייה, השתנה גם המודיעין כדי לתת לכך מענה. אך הוא התפתח מאוד בתחום מודיעין למטרות חיל־האוויר, ופחות מכך בהקשר של מודיעין לפעולה יבשתית.

לרתיעה של אמ"ן מסיוע ישיר לכוחות היבשה יש כמה מאפיינים הדומים לרתיעה של חיל־האוויר לעשות זאת, וכמה מאפיינים השונים מחיל־האוויר. המאפיינים הדומים הם: פחד לשאת באחריות על מידע שעובר כמה ידיים עד הגעתו לידי המפקד בשטח; יחסי עלות-תועלת נמוכים ביחס למודיעין למטרות לצורכי תקיפות אוויר; בעשורים האחרונים – מיקוד בסייבר לא בקשר טקטי; חשש מהסטת קשב ארגוני ממשימות אמ"ן העיקריות כמו התרעה, ולכן דרישה לתוספת תקציב וכוח אדם נוסף לצורך מתן המענה. המאפיינים השונים הם: המידור – החשש לחשוף יכולות, בעיקר בתחום האיכון, לגורמי השטח. יש לציין גם כי יחסי ה"ספק-לקוח" בין כוחות היבשה ובין אמ"ן מורכבים, שכן תחומי העניין של היבשה מפוצלים בין גופים שונים באמ"ן ומודיעין מפקדת הפיקוד. היבשה מתקשה לעיתים לצרוך מודיעין עקב פערים ביכולת להגדיר שאלות, וחיל־האוויר הוא צרכן טוב יותר של מודיעין. בשנת 2001 הוקמה מפקדת קצין מודיעין שדה ראשי (מקמש"ר) בתוך מפקדת זרוע היבשה כדי לשפר את המענה המודיעיני לכוחות היבשה. בפועל מהלך זה ניתק את אמ"ן מכוחות היבשה והמפקדה בוטלה בשנת 2009, ובמקומה הוקמה מפקדת קצין איסוף ראשי שהתמקדה רק באיסוף קרבי.

לוחמה מבוססת מודיעין – לוחמ"מ – היא חריגה מהדפוס ארוך השנים של מתן עדיפות נמוכה באמ"ן לכוחות היבשה, והיא כנראה מענה למה שהתברר במלחמת לבנון השנייה שבה "ארגזי המודיעין" לא הגיעו לכוחות בשטח. בעקבות המלחמה שופרה מאוד הנגשת המידע המודיעיני לכוחות בשטח, אך היא סובלת מכמה חסמים שיש להם דמיון מסוים לאלו המאפיינים את הסיוע האווירי הקרוב לכוחות היבשה – בעיקר הכשרת כוח אדם מיומן במיצוי ועיבוד מידע במפקדות האוגדה, החטיבה והגדוד, בהיקפים גדולים. חסמים נוספים כרוכים במידור בין מערכות אמ"ן לבין מערכות היבשה, אמינות המידע העובר בהן והיקפו. פתרון לעניין מצוי גם במיכון תהליכי עיבוד המידע שפורטו, כך שחסם הכשרת כוח האדם ייפתר חלקית. מלחמת "חרבות ברזל" מהווה מבחן מהותי ראשון ליישום תפיסת הלוחמ"מ ונדרש יהיה לבחון את תרומתה ללחימת כוחות היבשה בשטח המורכב של עזה.

סיכום והמלצות

התיאור והניתוח של התרבות הארגונית באמ"ן הם עניינים מורכבים. מחד יש היבטים משותפים לכלל (או לרובו הגדול) של אמ"ן, כמו מנגנון האיתור והמיון המדגיש את היכולות הקוגניטיביות, מומחיות "הקצה", חופש הבעת הדעה והפלורליזם הארגוני, סגנון פיקוד ייחודי, הלחימה המתבצעת בשגרה והאתוס של "מעריך לאומי וסוכנות איסוף לאומית". מאידך ישנם היבטים ייחודיים של חדשנות טכנולוגית ב"אמ"ן הטכנולוגי", השתנות משמעותית בתחום האיסוף מ"ערביסטים" לאנשי סייבר ומנתחי מידע, והבדל בין האיסוף והמבצעים שתרבותם "תעשייתית וטכנאית" יותר, בעוד שלגופי המחקר יש תרבות "רכה ופרשנית" יותר.

ההיסטוריה של אמ"ן מראה על מתחים במגוון תחומים, אשר ייסקרו וינותחו בהרחבה בפרקים הבאים, אך כמה מהם הוצגו כאן בקצרה, ובראשם המתח בין עצמאות המערכים, אשר לעיתים הגיע לכדי שאיפה לאוטרקיות, ובין הרצון והצורך בהכוונה מרכזית של מטה אמ"ן. מתח שני, שהתחיל כנראה סביב אירוע "רותם", הוא בין משימת ההתרעה ובין הכנות למלחמה. מתח שלישי שניצניו נמצאים בשנות ה־70, עם עליית הפח"ע הפלסטיני ומעורבות הרוסית במלחמת ההתשה, הוא בין ההתרעה וההכנות למלחמה במעגלים השונים ובין צורכי הפעילות השוטפת, אשר לאורך השנים ועד מועד כתיבת ספר זה – ימי המב"ם – מחליף צורות ופנים, אך ביסודו הוא נשאר דומה: לאן להקצות את משאבי האיסוף ואת הקשב המחקרי?163

לתרבות הארגונית באמ"ן יש היבטים מעוררי הערכה במגוון תחומים שבהם היה אמ"ן חלוץ בצה"ל, והוא ממשיך להוביל גם היום, כמו במיצוי ההון האנושי של מדינת ישראל ושימוש בקדמת הטכנולוגיה. הפלורליזם הממוסד (חטיבת המחקר-מודיעין פיקודים-למד"ן ומד"ן ומחלקת הבקרה) שכונן אחרי מלחמת יום הכיפורים, הוא מנגנון חיוני שנדרש לשומרו. ישנן כמה מגמות חשובות שחשוב להתמיד בהן למרות קשיי היישום, כמו הנגשת המודיעין לכוחות היבשה. כאן ארחיב רק בתחומים שראוי לדון בשיפורם או בכאלה שמצריכים עיסוק מתמיד.

אמ"ן ממוקד באויבים וביריבים ומשתנה בהתמדה כדי להישאר רלוונטי מולם בתחומי האיסוף, מתודות המחקר, המבנה הארגוני, הכשרת כוח האדם ועוד. נראה כי השינוי המתמיד יוצר תחושה שלמידה מן העבר – מההצלחות, מהכשלים ומתהליכי השינוי - מיותרת. בחילות אוויר מוכרת התופעה של למידה מצומצמת מהעבר עקב העובדה שבלוחמת אוויר שינויים טכנולוגיים משפיעים דרמטית על אופי הלחימה. באמ"ן, נוסף על השינוי הטכנולוגי גם האויב בהשתנות מתמדת. הכשל טמון בעובדה שאמ"ן הוא ארגון אנושי, ולכן קיימות בו תופעות ארגוניות החוזרות על עצמן, אשר הכרה בהן והיכרות עימן תאפשר לו מודעות עצמית גבוהה יותר ותפקוד טוב יותר בראייה לעתיד. ספר זה ינסה לאפיין כמה תופעות חוזרות כאלה, אך רצוי למנף את גופי המחקר החיצוניים הקיימים במרכז למורשת המודיעין ולפתח בתוך אמ"ן יכולת מחקר היסטורי ביקורתי, שחסרה בו כעת.

ביחס לשאר גופי צה"ל, אמ"ן הוא כנראה הגוף המשתנה במהירות הגדולה ביותר מול אתגרים חדשים. כארגון מבוסס אנשים ומחשבים (כהכללה גסה) הוא עושה זאת באמצעות התארגנות פנימית מהירה והטיית קשב איסופי ומחקרי. דוגמה אחת היא הקמת מדור העוסק ברוסיה בחטיבת המחקר ויחידת "מסרגה" ב־848 כאשר התבררה המעורבות הרוסית במלחמת ההתשה, ויש עוד דוגמאות רבות. הבעיה הנלווית ליכולת השתנות זו היא איבוד ידע בתחומים אחרים, כמו שקרה בשנות ה־90 ועד מלחמת לבנון השנייה בתחום מודיעין השטח שהלך ודעך עם עליית דומיננטיות המודיעין למטרות. לעיתים פיתוח ידע אל מול אתגר חדש הוא עניין מורכב, אם אין אנשים שהתמחו ביריב החדש. ההמלצה היא למזער סיכונים לעתיד באמצעות שימור מוקדי ידע בכמות מינימלית שתוגדר בכל תחום, כולל לתחומים שנראה שהרלוונטיות שלהם דועכת.

ליכולת אמ"ן "להריח" את השינוי ולהתאים את עצמו במהירות לאתגרים חדשים תוך למידה מחיכוך עם המציאות מהר יותר משאר גופי הצבא יש כאמור יתרונות גדולים, אך טמונה בה גם סכנה של הטיית הקשב הארגוני לאזורים שבהם קיימת תחושת סיפוק מיידית והעדפת הדחוף על החשוב. הרצון הטבעי להוכיח למקבלי ההחלטות ואף לציבור רלוונטיות ברמה הלאומית יכול לגרום לזניחת מושאי מחקר צבאיים יותר באופיים, שיש להם חשיבות רבה לגבי מלחמה עתידית, ושמחיריהם נראים רחוקים ועמומים, אך בעתיד יכולים להתברר כהרי אסון. ה"אסון" עלול להתעורר עקב השילוב של חיפוש אחר רלוונטיות עם העצמאות היחסית של מערכי אמ"ן ביחס למטה אמ"ן ושל אמ"ן עצמו ביחס לצה"ל, והסיכונים שצוינו בהקשר זה. נדרשת בקרה מחמירה מצד צמרת אמ"ן על משימות המערכים, ושל צמרת צה"ל על משימות אמ"ן.

הניסיון לחזק את ההכוונה המרכזית באמ"ן חשוב בראייה של חשיבה מערכתית ואינטגרציה פנים־ארגונית, אולם ניסיונות ארוכי שנים "להתיך" ארגונים בעלי מאפיינים שונים, כולל תרבות ומורשת, בצבאות שונים ובצה"ל לא מעידים על הצלחה רבה. המפתח טמון כנראה באיזון עדין, אשר אמ"ן מנסה למוצאו, בין הדיסציפלינות האיסופיות ואלו הפועלות אקטיבית ובין הדיסציפלינה המחקרית. לניסיון למצוא את האיזון המתאים בין עצמאות ובין אינטגרציה אין סוף מוגדר, שכן ההשתנות הטכנולוגית וההשתנות באויב ייאלצו לשנות את האיזון כל העת. מכיוון שכך, ומכיוון שלמערכים יהיה קשה לזהות מלמטה למעלה את מאפייני האינטגרציה הנדרשת כאשר הצרכים ישתנו, רצוי שבמטה אמ"ן יהיה גוף חשיבה מערכתי שינסה לזהות את דעיכת רלוונטיות מנגנון האינטגרציה הקיים ויפתח מבעוד מועד את הגרסה הבאה שלו, וכן יסייע בפיתוח אסטרטגיה אמ"נית ותפיסות בדרג המערכים.

ההטיה המתמשכת של צה"ל למבצעי אש, וכנגזרת מכך של אמ"ן להכנת "בנקי מטרות" ולמודיעין למטרות בכלל, למלחמה עתידית או למב"ם, יוצרת באופן מתמשך ירידה בערכו של המודיעין האסטרטגי, אשר סובל בכל העולם, לרבות בישראל, מקשיים ניכרים. אפשר לומר באופן כללי כי תופעת המלחמה עברה בעיני רבים רדוקציה ממאבק בין רצונות לאומיים לתקיפת מטרות. הגם שאמ"ן פיתח יכולות מרשימות מאוד בתחום תקיפת המטרות, הרי שניסיונו של צה"ל בארבע המערכות בעזה בשנים 2021-2008 מראה כי הבנת עומק של היריב, המבוססת על הכרת תרבותו ושפתו, חשובה כבעבר, ואולי אף יותר מאשר בעבר, מכיוון שמדובר במערכות מוגבלות בעלות אופי שאינן הכרעתי. אמ"ן מכיר בפער והקים לאחרונה את מכון גזית, אך הבעיה רחוקה מלהיפתר, והעניין מצריך מאמץ מתמשך שיימשך עוד שנים קדימה.

מכיוון שתוצר מרכזי של אמ"ן הוא הערכה, הנתונה מטבעה להטיות אנושיות, הרי שאמ"ן נתון באופן תמידי לסכנה של התופעה הפסיכולוגית של "חשיבת יחד" ושל דומיננטיות יתר של אישיות כריזמטית. ראשי אמ"ן, ראשי חטיבת המחקר וראשי זירות במערכים השונים הם הדמויות המרכזיות בעיצוב "עמדת אמ"ן" מול הרמטכ"ל והדרג המדיני. מקרי עבר שבהם בעלי תפקידים כאלה הביאו לשגיאת הערכה או לשגיאה במיקוד האיסוף, אף על פי שבתוך אמ"ן הטילו ספק בעמדתם, הם תמרור אזהרה לדומיננטיות יתר אישית. צמרת אמ"ן וצמרת צה"ל נדרשות לוודא שמתקיימים איזונים ובקרות מחמירים בעניין זה.

בתחום הבקרה, מאז הוקמה מחלקת הבקרה אחרי מלחמת יום הכיפורים עיסוקה מוקד בניסיון לזהות כשלי פרשנות והערכה כדי למנוע שגיאה במתן התרעה אסטרטגית ואחר כך גם בהערכות מסוגים אחרים. יש בכך תרומה, אך ייתכן שהיא מוגבלת, כיוון שכל חטיבת המחקר היא גוף פרשני, והוויכוחים בתוכו על משמעות המידע קיימים ממילא. לעומת זאת, הממשק בין אמ"ן לצרכניו – הדרג המדיני, המטכ"ל, הכוחות הלוחמים –שהוא לעיתים "עקב אכילס" של השפעת אמ"ן על המציאות (דוגמה בולטת היא התקופה שלפני מלחמת לבנון השנייה), אינו נכלל בתחום תהליך הבקרה. רצוי לחשוב על הוספת מאמץ בקרה גם בתחום זה.

סכנת העדפת העצמי (אמ"ן) בסדר העדיפות האיסופי על פני צורכיהם של גופים אחרים בצה"ל, כמו חיל־האוויר והפיקודים המרחביים, גדלה ככל שאמ"ן מתפתח כגוף אופרטיבי עם צורכי איסוף משלו. צמרת אמ"ן חייבת להיות מודעת לכך, ונראה שהמענה לכך הוא שסדר העדיפות האיסופי יהיה בגוף מטכ"לי על־זרועי – חטיבת המבצעים במטכ"ל.

1 Edgar H. Schein, “Organizational Culture״, American Psychologist, February 1990, pp. 109-119.

2 Itai Shapira, Israeli National Intelligence culture and the response to COVID-19, War on the Rocks, 12 November 2020.

3 שלמה גזית, בצמתים מכריעים – מהפלמ"ח עד לראשות אמ"ן, ראשון לציון: הוצאת ידיעות ספרים, 2016, עמ' 213 (להלן: גזית, בצמתים מכריעים).

4 שיחה עם תא"ל (מיל') איתי ברון, מחנה גלילות, 11 באוקטובר 2021.

5 לדוגמה, במסמך אסטרטגיית צה"ל משנת 2015 מופיע כי נדרש "שימור יכולת התרעה מול מדינות, ארגונים צבאיים תת־מדינתיים וארגוני טרור, כולל זיהוי תפניות – בכל הרמות: אסטרטגית, מערכתית וטקטית". לשכת הרמטכ"ל, אסטרטגיית צה"ל, אוגוסט 2015, עמ' 13 (להלן: לשכת הרמטכ"ל, אסטרטגיית צה"ל).

6 ראו סדרת הספרים שכתב דני אשר, מעשה אמ"ן: סיפורו של המודיעין הצבאי בצה"ל, כרך ראשון, כרך שני, כרך שלישי, תל אביב: משרד הביטחון, 2014, 2018, 2022; אפרים לפיד, לוחמי הסתר – המודיעין הישראלי – מבט מבפנים, ראשון לציון: ידיעות ספרים-ספרי חמד, 2017; דודי סימן־טוב ושי הרשקוביץ, אמ"ן יוצא לאור: העשור הראשון לאגף המודיעין בצה"ל, תל אביב: מערכות והמרכז לחקר המודיעין באמ"ן, 2013 (להלן: סימן־טוב והרשקוביץ, אמ"ן יוצא לאור).

7 גיל אייל, הסרת הקסם מן המזרח, תל אביב: מכון ון ליר בירושלים-הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2005, עמ' 57-52.

8 שם, עמ' 154-153.

9 אייל מונה את יהודה בן דוד, מאיר עמית, דוד כרמון, אהרון יריב, שלמה גזית, אלי זעירא ואריה שלו.

10 עמוס גלבוע הגדיר "ידיעת זהב" כך: "ידיעה איכותית, בהקשר מתאים, העונה לצורך קבלת החלטות בנושא מסוים, לאחר שעברה תהליך מודיעיני איסופי ומחקרי שהשביח אותה". ובהמשך הוא מוסיף: "דעתי היא כי 'ידיעת זהב' יכולה להביא תועלת רבה ביותר אם היא בתחום האופרטיבי־סיכולי, ואם היא נופלת על צורך מבצעי מדיני מסוים". עמוס גלבוע, "ידיעות זהב" שלא הוחמצו, המרכז למורשת המודיעין–המכון לחקר מודיעין ומדיניות, 2016, עמ' 34-33 (להלן: גלבוע, "ידיעות זהב" שלא הוחמצו).

11 עמוס גלבוע, ידיעת זהב שהוחמצה, סיפור פרשייה מודיעינית נשכחת, חמישה באוקטובר 1973, המרכז למורשת המודיעין–המכון לחקר מודיעין ומדיניות, מרץ 2012.

12 תודה לתא"ל (מיל') איתי ברון על הצעותיו בעניין זה.

13 גלבוע, "ידיעות זהב" שלא הוחמצו, עמ' 36.

14 גזית, בצמתים מכריעים, עמ' 233.

15 זוהי הכללה, כיוון שבמחקר היו במשך עשורים היבטים כמותיים, כמו מחקר המטרות או המחקר הטקטי. באיסוף היו במשך עשורים גישות יותר "הומניסטיות", בעיקר ביומינט אבל גם באוסינט ואפילו בסיגינט.

16 לתיאור התקופה ראו: עמוס גלבוע, מר מודיעין – אהר'לה, אלוף אהרון יריב, ראש אמ"ן, תל אביב: ידיעות ספרים–ספרי חמד, 2013, שער חמישי ושער שישי, עמ' 606-357 (להלן: גלבוע, מר מודיעין). לדוגמה, תוספת 200 חיילי חובה ועדיפות לגיוס דוברי רוסית ל"מסרגה". שם, עמ' 491.

17 יואל בן פורת, נעילה: סיפור ההפתעה של מלחמת יום הכיפורים, תל אביב, עידנים-ידיעות אחרונות, 1991, עמ' 57 (להלן: בן פורת, נעילה).

18 שם, עמ' 132-130. בספרו כתב כי הציע לראש אמ"ן גזית להקים "מרכז התרעה בין זרועי משולב".

19 לשכת ראש אמ"ן, סיכום פ.ע ראש אמ"ן-מפקד 8200, 25 ביוני 1992.

20 דו"ח צוות התחקור לבחינת מערך המודיעין לפני ובמהלך המלחמה והשפעתו על קבלת ההחלטות. ראש הצוות: אלוף (מיל') יעקב עמידרור, 16 בינואר 2007, עמ' 18 (להלן: דוח עמידרור).

21 רינת משה, "שילוביות – מודל יישומי", בתוך: ענבר שריפט ורינת משה (עורכות), אנתולוגיה של שינוי והמשכיות: אמ"ן בראיית מדעי ההתנהגות, הוצאת אפי מלצר, 2017, עמ' 74-49.

22 דודי סימן־טוב, "הוועדה לבדיקת מגעים מחקר-איסוף בשנות ה־60: פערים ראשונים במערכת המודיעינית הישראלית", מודיעין הלכה ומעשה 1, דצמבר 2016, עמ' 142-138.

23 דני אשר, מעשה אמ"ן: סיפורו של המודיעין הצבאי בצה"ל, כרך ראשון: מהקמתו לפני מלחמת העצמאות ועד ערב מלחמת יום הכיפורים, תל אביב: משרד הביטחון, 2014, עמ' 214 (להלן: אשר, מעשה אמ"ן, כרך ראשון).

24 קצין החיל הראשי אחראי על ארגון היחידות, כולל כוח אדם, תורת הלחימה וההדרכה, לוגיסטיקה, מחקר ופיתוח.

25 המכון לחקר המודיעין, ממחלקת איסוף לחטיבת ההפעלה, מצגת, קורס רמ"דים חטיבת ההפעלה, מאי 2010.

26 משרד הביטחון-מבקר מערכת הביטחון, דוח ביקורת – יחסי הגומלין והמענה המודיעיני של יחידה 8200 למפקדות ויחידות מבצעיות, 6 בספטמבר 2006, עמ' 7-6.

27 דודי סימן־טוב, "מסע בעקבות התפתחות השילוביות באמ"ן", מודיעין הלכה ומעשה 6, דצמבר 2020, עמ' 15-10 (להלן: סימן־טוב, מסע בעקבות התפתחות).

28 ההגיונות מופיעים ב: לשכת ראש אמ"ן, סיכום הצגת חטיבת ההפעלה המבצעית, 27 בדצמבר 2007. החטיבה החלה לפעול במרץ 2008 לפי פק"א זמנית: אג"ת-מחלקת ארגון-ענף מפקדות וזרועות, אמ"ן-פק"א משימה מס' 06/08 – הקמת חטיבת ההפעלה ופירוק מחלקת איסוף, 12 במרץ 2008. תפקידיה מוסדו שנה וחצי אחר כך בפק"א קבועה: אג"ת-מחלקת ארגון-ענף מפקדות וזרועות, אמ"ן-פק"א מס' 07/08 – הקמת חטיבת ההפעלה, 29 בספטמבר 2009 (להלן: אג"ת-מחלקת ארגון-ענף מפקדות וזרועות, הקמת חטיבת ההפעלה).

29 שם.

30 הדס מינקה־ברנד, "'רשתיות – שפרי הופעתך': כשהארגון הצבאי אימץ את הרשת – מה שלמדנו ואיך ממשיכים", בין הקטבים 5, נובמבר 2015, עמ' 26-13 (להלן: מינקה־ברנד, "רשתיות – שפרי הופעתך").

31 הדס מינקה־ברנד, הלה סגל, רות יערית חי, "קישורים", בין הזירות 13, מאי 2015, עמ' 71-60.

32 תמיר הימן, "הקדמת ראש אמ"ן", מודיעין הלכה ומעשה 6, דצמבר 2020, עמ' 5-4 (להלן: הימן, הקדמת ראש אמ"ן).

33 לשכת קמנ"ר, "משאבי שדה" – מצפן לבניין כוח מטה אמ"ן, מאי 2018, עמ' 16-15 (להלן: לשכת קמנ"ר, משאבי שדה).

34 דרור שלום, "תפיסת המודיעין הרב־תחומי – הלכה", מודיעין הלכה ומעשה 6, דצמבר 2020, עמ' 23-16 (להלן: שלום, תפיסת המודיעין הרב־תחומי).

35 אל"ם ב' ואל"ם ג', "מימוש ההשתנות למודיעין ברב־תחומי", מודיעין הלכה ומעשה 6, דצמבר 2020, עמ' 24-1 (להלן: אל"ם ב' ואל"ם ג', מימוש ההשתנות למודיעין).

36 הימן, הקדמת ראש אמ"ן.

37 נעמי פסה יוסף ושרית שפירא, "גשר על פני מים סוערים – המסע של אמ"ן בעולם המורכבוּת", מודיעין הלכה ומעשה 2, אוגוסט 2017, עמ' 26-10 (להלן: פסה יוסף ושפירא, גשר על פני מים סוערים).

38 לשכת קמנ"ר, משאבי שדה, עמ' 10.

39 אל"ם ב' ואל"ם ג', מימוש ההשתנות למודיעין.

40 "מצאתי למועיל להשוות את מערך המודיעין לאולם חתונות: אנשי האיסוף פועלים בחלק המוסתר שלו, מביאים מצרכי מזון מכל מקום ומנסים להגיע אל הספקים הטובים ביותר, כדי לזכות במרכיבים שיאפשרו לטבחים לבשל את האוכל הטוב ביותר. הטבחים – אנשי המחקר וההערכה – לוקחים את שהביאו להם אנשי האיסוף, חלק מהדברים הם זורקים, משום שלדעתם אין בהם ערך, ואת השאר הם מערבבים באופן היאה למקצוע, עד שלא ניכר מקור המזון הגולמי. המטעמים עוברים לידיהם המיומנות של המלצרים, הם קציני המודיעין, הפועלים כלפי האורחים באולם – הצרכנים – ויכולים להגיש לכל אורח, על פי טעמו ורצונו, את המזון שהוכן במטבח". יעקב עמידרור, מודיעין – הלכה למעשה, אוניברסיטה משודרת, 2006, עמ' 16-15.

41 תומי שטוקמן, "כשטכנולוג, חוקר מודיעין ומפתח חומרה נפגשים: הכירו את הדור החדש (והמשודרג) של הקמ"נים", מערכת אתר צה"ל, 10 ביולי 2019.

42 שרית שפירא ובקי זלצר, אמ"ן ממעוף הציפור בראי מד"ה, 2021, עמ' 7.

43 מוטי ספראי ויריב בראלי, "סיפור הבריאה – מודיעין בהתהוות", בתוך: ענבר שריפט ורינת משה (עורכות), אנתולוגיה של שינוי והמשכיות: אמ"ן בראיית מדעי ההתנהגות, הוצאת אפי מלצר, 2017, עמ' 44-21 (להלן: ספראי ובראלי, סיפור הבריאה).

44 אשר, מעשה אמ"ן, כרך ראשון, עמ' 99-98.

45 שם, עמ' 133; יגאל שפי, התרעה במבחן: פרשת "רותם" ותפיסת הביטחון של ישראל 1960-1957, תל אביב: מערכות-משרד הביטחון, 2008, עמ' 79-78 (להלן: שפי, התרעה במבחן).

46 שאול אביגור, תזכיר על שירותי הביון במדינה, 22 בינואר 1957 (להלן: אביגור, תזכיר על שירותי הביון במדינה). http://www.archives.mod.gov.il/pages/Exhibitions/2013/%D7%90%D7%9E%D7%9F/mywebalbum/index.html

47 אשר, מעשה אמ"ן, כרך ראשון, עמ' 140.

48 שם, עמ' 141.

49 דני אשר, תמורות ושינויים באמ"ן – עם קליטת האלקטרוניקה והמחשבים, מחקרי מרכז דדו, אוגוסט 2021 (להלן: אשר, תמורות ושינויים באמ"ן); ראש ענף אלקטרוניקה, גיוס מהנדסים – דו"ח ביניים, 25 בנובמבר 1962.

50 אשר, מעשה אמ"ן, כרך ראשון, עמ' 152.

51 אשר, תמורות ושינויים באמ"ן; אמ"ן-איסוף-ענף אלקטרוניקה, לימודי תואר גבוה של קציני אלקטרוניקה, 10 בפברואר 1967.

52 אשר, תמורות ושינויים באמ"ן; ענף אלקטרוניקה, תכנית עבודה 65-66.

53 אשר, מעשה אמ"ן, כרך ראשון, עמ' 153.

54 אשר, תמורות ושינויים באמ"ן; אמ"ן-איסוף-ענף אלקטרוניקה, דו"ח התקדמות לשנת 65-64, עא/א/6505/177, 10 במאי 1965, בחתימת סא"ל אברהם אילוני.

55 אשר, מעשה אמ"ן, כרך ראשון, עמ' 213.

56 גזית, בצמתים מכריעים, עמ' 308-307.

57 דני אשר, מעשה אמ"ן: סיפורו של המודיעין הצבאי בצה"ל, כרך שני: עידן המלחמות עתירות העוצמה 1985-1973, תל אביב: משרד הביטחון, 2018, עמ' 107-106 (להלן: אשר, מעשה אמ"ן, כרך שני).

58 גזית, בצמתים מכריעים, כותב על "אולפן הגאונים", עמ' 266.

59 אשר, מעשה אמ"ן, כרך שני, עמ' 107.

60 שם, עמ' 163.

61 דני אשר, מעשה אמ"ן: סיפורו של המודיעין הצבאי בצה"ל, כרך שלישי: המודיעין הצבאי במבחן העיתים 2014-1985, תל אביב: משרד הביטחון, 2022, עמ' 69 (להלן: אשר, מעשה אמ"ן, כרך שלישי).

62 אתר צה"ל, מסלול שחקים – מה עושים ואיך מתקבלים? https://www.mitgaisim.idf.il. באתר מפורטים מסלולי משנה: שחקים־אמ"ם (חטיבת המחקר), שחקים־אע"ם, שחקים־אח"ם (8200), שחקים־שוב"ל (החלל והלוויינות), שחקים־מפקד חיל־האוויר, שחקים־ארזים, שחקים־אמנון (סייבר), שחקים־שמ"ם.

63 אשר, מעשה אמ"ן, כרך שלישי, עמ' 129-128.

64 אתר עמותת בוגרי תוכנית חבצלות, https://www.havatzalot.org/.

65 שגיא כהן, "8200: 'לא מחפשים רק חננות עם משקפיים'", Ynet, 23 באוקטובר 2012.

66 אתר צה"ל, מיט"ב: מסלול גאמ"א־סייבר.

67 אמיתי זיו, "בתוכנית הזאת הילדים אוכלים קוד לארוחת בוקר, ולכן הם מבוקשים אחר כך בתעשייה", הארץ, The Marker, 12 במאי 2021.

68 אתר צה"ל, מיט"ב, https://www.mitgaisim.idf.il

69 לשכת קמנ"ר, משאבי שדה, עמ' 29.

70 שרית שפירא, חני סיטון סגל, רוני רובין שריג, "אוכלוסיית ה־Talent באמ"ן – מצוינות בניהול מצוינים", בתוך: ענבר שריפט ורינת משה (עורכות), אנתולוגיה של שינוי והמשכיות: אמ"ן בראיית מדעי ההתנהגות, הוצאת אפי מלצר, 2017, עמ' 178-147.

71 מד"ה-אמ"ן, זרעי קיץ – אבחון אמ"ן, 2018.

72 מבקר המדינה, "תחומי פעילות לאומיים-אסטרטגיים, מעבר יחידות אגף המודיעין ואגף התקשוב לנגב", דו"ח שנתי 71ב, התשפ"א-2021, עמ' 91, 110.

73 "קצינות וקצינים, אתם המוחות הצעירים אשר מניעים את אמ"ן קדימה. הצלחתנו כארגון תלויה בחדשנות ובחשיבה היצירתית – תכונות אופי שאמ"ן מקדש ומטפח. לא נצליח להתארגן אחרת בלי הדחיפה שלכם. לא נצליח לחשוב אחרת בלי הרעיונות שלכם. עליכם לאתגר את עצמכם ואת מפקדכם, על מנת לסייע בתהליך ההשתנות שלנו, ולהגות את הרעיון הטוב הבא". דבר ראש אמ"ן בטקס סיום קורס קמ"נים 183 – יולי 2021, לשכת ראש אגף המודיעין, 3 ביולי 2021.

74 סא"ל (מיל') א"ו, "גוף טקטי טכנולוגי כמחולל שינוי במערך מודיעין השטח", מודיעין הלכה ומעשה 2, אוגוסט 2017, עמ' 41-36.

75 ריאיון עם אל"ם ג', ראש זירת טרור בתקופה המדוברת, מחנה הקריה, 29 בספטמבר 2021 (להלן: ריאיון עם אל"ם ג').

76 בן פורת, נעילה, עמ' 121.

77 גזית, בצמתים מכריעים, עמ' 136.

78 שם, עמ' 239.

79 סימן־טוב, מסע בעקבות התפתחות, עמ' 11.

80 "י', מפקד היחידה הנוכחי, שם על כך דגש מיוחד. באתר, הפתוח לכל אנשי היחידה, הוא מציג את מספרי הטלפון שלו (עבודה, בית וסלולרי) לצד כתובת הדוא"ל, ומפציר בפקודיו לפנות אליו במקרה הצורך: 'אני פוקד עליכם כי בכל מצב שאתם חשים שהרמות מעליכם אינן מבינות את המידע כמוכם, תובא עמדתכם אלי באופן מיידי. אם אני הגורם הבולם, אל תהססו לעקוף אותי ופנו למפקדיי'. באמ"ן מעידים שהחיילים עושים שימוש באפשרות הזו. קיימות שלוש דוגמאות מן החודשים האחרונים שבהן הגיעו השגות של קצינים ביחידה לרמטכ"ל ולראש אמ"ן, במקרה אחד בתוך 3 שעות". עמוס הראל, "ב־8200 משבחים הסרבן על מוסריות אך מבקרים התנהגותו", הארץ, 30 בינואר 2003.

81 פסה יוסף ושפירא, גשר על פני מים סוערים, עמ' 26-10.

82 במסמך בחטיבת המחקר משנת 2006 נכתב כך: "בחטיבה נכתבו מעט מאוד פרסומים של 'דעה אחרת' ו'סוגיה לבחינה' בשנים האחרונות. ראשות החטיבה אינה מעודדת הבעת עמדות שאינן בקונצנזוס [...]. לשכת רח"ט מחקר-רמ"ד מתודולוגיה, חטיבת המחקר – תמונת מצ"ב – הלכי רוח בקרב הרמ"דים, 8 ביוני 2006.

83 אורי בר יוסף, הצופה שנרדם: הפתעת יום הכיפורים ומקורותיה, לוד: זמורה-ביתן, 2001, עמ' 158-153.

84 עמוס גלבוע, "חורף גשום – פרשת התרעה בגזרה הסורית־לבנונית בקיץ 1996 ומשהו על יהודה גיל", עיונים מתודולוגיים, אמ"ן-חטיבת המחקר (2000).

85 גזית, בצמתים מכריעים, עמ' 235.

86 דוד שטרנברג, דוד סימן־טוב ודורון מצא, "פרקליט השטן": מסע בנבכי הבקרה המודיעינית הישראלית, המל"מ – המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין ומערכות, 2023, (להלן: שטרנברג, סימן־טוב ומצא, "פרקליט השטן"); סא"ל ש', רמ"ח בקרה באמ"ן, וסא"ל (מיל') ד"ר ו"י, סגן רמ"ח בקרה לשעבר, "הבקרה המודיעינית – יצירת רלוונטיות בעידן הנוכחי", מודיעין הלכה ומעשה 2, אוגוסט 2017, עמ' 135-127.

87 אריה שלו, כישלון והצלחה בהתרעה: הערכת המודיעין ערב מלחמת יום הכיפורים, תל אביב: מערכות-משרד הביטחון – מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים, 2006, עמ' 265 (להלן: שלו, כישלון והצלחה בהתרעה).

88 שמואל אבן ודודי סימן־טוב, "הערכות המודיעין ברמה הלאומית בישראל", עדכן אסטרטגי 18(1), אפריל 2015, עמ' 84-73 (להלן: אבן וסימן־טוב, הערכות המודיעין ברמה הלאומית).

89 עמוס גלבוע, "דמדומי בוקר" הסיפור האמיתי על יציאת צה"ל מלבנון, מאי 2000, המרכז למורשת המודיעין, 2015, עמ' 61-59.

90 תא"ל (מיל') דרור שלום, רח"ט מחקר בשנים 2020-2016, הערות לטיוטת המחקר, 19 בינואר 2022.

91 אבן וסימן־טוב, הערכות המודיעין ברמה הלאומית.

92 שיחת טלפון עם אלוף (מיל') יוסי בידץ, 22 ביולי 2021.

93 גילי כהן, רועי שרון ומשה שטיינמץ, "קצין בכיר באמ"ן התנגד ליציאה למבצע: 'לא נוצרו כל התנאים'", חדשות כאן, 5 בדצמבר 2018.

94 מערכת Ynet, "ברק: ראש אמ"ן לא מבין במאבקי כוח", Ynet, 6 ביוני 2012.

95 יואב לימור, "מודיעין אזרחי", ישראל היום, 30 באפריל 2020, עודכן ב־12 בספטמבר 2020.

96 אמיתי זיו, "תא"ל י' – מפקד יחידה 8200", הארץ, The Marker, פברואר 2021.

97 שי הרשקוביץ ודודי סימן־טוב, "התרעה מחקרית, התרעת סוכנים והתרעה מכשירית: השתנות תפיסת ההרתעה בשנות החמישים", עיונים בתקומת ישראל, כרך 21, 2011, עמ' 279-258.

98 איתי ברון כתב כי "המתודולוגיה הבסיסית שבה עשו חוקרי המודיעין שימוש עד לאחרונה דומה מאוד לזו ששימשה את המעריכים ב־1973". איתי ברון, המחקר המודיעיני – בירור המציאות בעידן של תמורות ושינויים (מהדורה מעודכנת), המרכז למורשת המודיעין – המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין, ינואר 2021, עמ' 111 (להלן: ברון, המחקר המודיעיני).

99 גזית, בצמתים מכריעים, עמ' 313-312.

100 ערך הוויקיפדיה: פרס ביטחון ישראל.

101 מיכל ליזרוביץ, נעמי פסה יוסף, הדס מינקה־ברנד, "לחשב ארגון מחדש: מבנים ותהליכים – קשת של אפשרויות", בתוך: ענבר שריפט ורינת משה (עורכות), אנתולוגיה של שינוי והמשכיות: אמ"ן בראיית מדעי ההתנהגות, הוצאת אפי מלצר, 2017, עמ' 122-101, הציטוט מעמ' 114.

102 אל"ם י', סגן מפקד 8200 לדיגיטל, "ההשתנות הדיגיטלית במודיעין – פוטנציאל חדש למרחבי שילוביות", מודיעין הלכה ומעשה 7, נובמבר 2021, עמ' 59-49 (להלן: אל"ם י', ההשתנות הדיגיטלית במודיעין).

103 לדוגמה, סימן־טוב והרשקוביץ, אמ"ן יוצא לאור. תיחום השנים 2012-2003 – על פי סא"ל (מיל') דודי סימן־טוב, חוקר במל"ן. יש לציין כי בשנים 2010-2007 פעל ענף מורשת באמ"ן בראשות סא"ל גדעון מיטשניק, אבל הוא לא עסק במחקר.

104 אורי בר־יוסף, "בעת נעילת שער: אמ"ן במלחמת יום הכיפורים", בתוך: עמוס גלבוע ואפרים לפיד (עורכים), מלאכת מחשבת: 60 שנות מודיעין ישראלי – מבט מבפנים, תל אביב: המרכז למורשת המודיעין-ידיעות אחרונות-ספרי חמד, 2008, עמ' 77-70 (להלן: גלבוע ולפיד, מלאכת מחשבת).

105 מאיר פינקל, מפקדת חיל־האוויר – תהליכי בניין הכוח ופיתוח התוכניות להפעלתו, בן שמן: מרכז דדו ומודן, 2022, עמ' 56. הרכבי כתב לידידו איש המודיעין יעקוב חפץ, שהיה ממונה על המנהלה באמ"ן, על השפעת "הפרשה" על אמ"ן כי "בלי ספק שהמשברים שעברו יצרו אוירה של מתיחות שהפריעה מאוד לעבודה התקינה. אי אפשר להתמיד במצב כזה ויש לחזור לעבודת החולין של המודיעין תוך חתירה מתמדת להעלאת המתח והפריון. על כולנו לחדול לדוש בפרשת לבון – בנימין [ג'יבלי] ואני מבין שזו דרישתו ומדיניותו של ב.ג. [בן גוריון] שיש להפסיק את המשך הברורים על הטענות שיש לשני הצדדים". יהושפט הרכבי, עדות אישית: "הפרשה" מנקודת ראותי, תל אביב: רמות-אוניברסיטת תל אביב, 1994, עמ' 64.

106 אמ"ן-מחלקת בקרה, למידה ארגונית באמ"ן, 7 במרץ 1997.

107 מאיר פינקל, מפקדות היבשה – מפקדת זרוע היבשה ומפקדות הפיקודים המרחביים, בן שמן: מרכז דדו ומודן, 2023, עמ' 89-84 (להלן: פינקל, מפקדות היבשה).

108 Dominic D. P. Johnson, Overconfidence and War: The Havoc and Glory of Positive Illusions, Harvard university Press, 2004; Dominic D. P. Johnson, Strategic Instincts: The Adaptive Advantages of Cognitive Biases in International Politics, Princeton University Press, 2020.

109 ראו פרק 4, תת־פרק: אמ"ן כמעריך לאומי.

110 ריאיון עם אלוף יאיר גולן, מפקד פיקוד הצפון בשנים 2014-2011, במסגרת המחקר לספר הרמטכ"ל, תל אביב, 3 ביולי 2017; אטילה שומפלבי, "ידלין: דאעש לא מהווה איום קיומי על ישראל", Ynet, 72 בדצמבר 2015.

111 אל"ם יוסי בן ארי, קמ"ן פיקוד הדרום, "מודיעין בעידן השלום: קשיים מעולם מקצועי אחר" (ללא תאריך).

112 פרוטוקול ישיבת הממשלה, 3 בינואר 1950, עמ' 17, בתוך: ספראי ובראלי, סיפור הבריאה, עמ' 32.

113 איסר בארי (פרשת טובינסקי), בנימין גיבלי ("עסק הביש"), יהושפט הרכבי ("ליל הברווזים"), אלי זעירא (הערכה – הפתעת מלחמת יום הכיפורים), יהושע שגיא (הערכה – פרשת סברה ושתילה). הרמטכ"ל חיים לסקוב רצה להדיח את ראש אמ"ן חיים הרצוג בעקבות פרשת רותם.

114 ספראי ובראלי, סיפור הבריאה, עמ' 43-21.

115 אבירם ברקאי, משק כנפי הטעות, הוצאת המרכז למורשת המודיעין, 2014, עמ' 152.

116 עדות שמיעה של סא"ל (מיל') דודי סימן־טוב.

117 ראו פרק 3.

118 אורלי זהרון ושרית שפירא. "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש – אתגר תפיסת תפקיד המשא"ן בעת הזו בארגון הצבאי – מקרה אמ"ן", בתוך: ענבר שריפט ורינת משה (עורכות), אנתולוגיה של שינוי והמשכיות: אמ"ן בראיית מדעי ההתנהגות, הוצאת אפי מלצר, 2017, עמ' 204-179, ציטוט מעמ' 188 (להלן: זהרון ושפירא, שליחותו של הממונה על משאבי אנוש).

119 מיכה פופר, ההולכים שבי אחריו, תל אביב: רמות-אוניברסיטת תל אביב, 2012.

120 מיכה פופר ועמרי קסטלנובו, "מנהיגות, דוגמה אישית וגבורה מבט אבולוציוני", מערכות 486-485, נובמבר 2019, עמ' 53-48.

121 הוועדה לחקירת האירועים במחנות הפליטים בביירות, התשמ"ג (מוכרת כוועדת כהן).

122 הוועדה לחקירת מערך המודיעין בעקבות המלחמה בעיראק, 2004 (מוכרת כוועדת שטייניץ).

123 מבקר המדינה, דו"ח ביקורת מיוחד: מבצע צוק איתן, פרק ב' – ההתמודדות עם איום המנהרות, פברואר 2017 (להלן: דוח המבקר, איום המנהרות).

124 גלבוע, מר מודיעין, עמ' 436.

125 שיחה עם תא"ל (מיל') איתי ברון, מחנה גלילות, 11 באוקטובר 2021.

126 יהושפט הרכבי, המודיעין כמוסד ממלכתי, תל אביב: מערכות, 2015, עמ' 26-25.

127 מיכאל מילשטיין ורז צימט, "שליט אכזר על ספת טיפולים וירטואלית", Ynet, 51 באוגוסט 2021.

128 בחלקם נעשה שימוש בפרק זה.

129 אלוף תמיר הימן, הערות לטיוטת הפרק.

130 אהרן זאבי-פרקש ודב תמרי, ואיך נדע? מודיעין-מבצעים-מדינאות, תל אביב: ידיעות אחרונות-ספרי חמד, 2011, עמ' 49-46 (להלן: זאבי-פרקש ותמרי, ואיך נדע?).

131 לשכת ראש אגף המודיעין, עיקרי עדכון הערכת המודיעין השנתית ומשמעויותיה, 18 בדצמבר 2005.

132 הוועדה לבדיקת אירועי המערכה בלבנון 2006: ועדת וינוגרד, מלחמת לבנון השנייה, דין וחשבון חלקי, אפריל 2007, עמ' 58 (להלן: ועדת וינוגרד, דין וחשבון חלקי).

133 משרד הביטחון-מבקר מערכת הביטחון, דוח ביקורת – יחסי הגומלין והמענה המודיעיני של יחידה 8200 למפקדות ויחידות מבצעיות, 6 בספטמבר 2007, עמ' 7-6.

134 דוח המבקר, איום המנהרות, עמ' 16-15.

135 זהרון ושפירא, שליחותו של הממונה על משאבי אנוש, עמ' 186.

136 ספראי ובראלי, סיפור הבריאה, עמ' 38-37.

137 זהרון ושפירא, שליחותו של הממונה על משאבי אנוש, עמ' 199-196.

138 דוח עמידרור, עמ' 58.

139 סימן־טוב והרשקוביץ, אמ"ן יוצא לאור, גרסה מסווגת, 2010, עמ' 301-294.

140 סימן־טוב והרשקוביץ, אמ"ן יוצא לאור, עמ' 36-35.

141 סער רווה, "ניצנים" – סיפור הקמת המל"ת, המרכז למורשת המודיעין–המכון לחקר המתודולוגיה של המודיעין, 2019.

142 לשכת הרמטכ"ל, אסטרטגיית צה"ל 2015, עמ' 20.

143 דודי סימן־טוב ודוד שטרנברג, "המב"ם והשתנות 'דרך המלחמה' של צה"ל", בין הקטבים 37, מאי 2022.

144 גלבוע, מר מודיעין, עמ' 373, 384-381, 520-462.

145 לשכת הרמטכ"ל, הצגת תוכניות העבודה של אמ"ן לשנה"ע 2006 לאישור הרמטכ"ל – סיכום הרמטכ"ל, 2 בינואר 2006.

146 עמוס ידלין, "אמ"ן עם הפנים למחר: ניצחון 'התפתחות המודיעין' על 'התפתחות האיומים'", בתוך: גלבוע ולפיד, מלאכת מחשבת, עמ' 19-16.

147 לשכת הרמטכ"ל, פורום מטכ"ל בנושא רה־ארגון אמ"ן – סיכום הרמטכ"ל, 29 במאי 2007 (להלן: לשכת הרמטכ"ל, פורום מטכ"ל בנושא רה־ארגון אמ"ן).

148 עמיר רפפורט, "'לוחמ"מ': מודיעין טקטי עד למפקדים הזוטרים בשטח", Israel Defense, 92 בדצמבר 2013; אביב כוכבי וערן אורטל, "מעשה אמ"ן – שינוי קבוע במציאות משתנה", בין הקטבים 2, יולי 2014, עמ' 57-9 (להלן: כוכבי ואורטל, מעשה אמ"ן).

149 לשכת הרמטכ"ל, אסטרטגיית צה"ל 2015, עמ' 13.

150 אל"ם ד', סא"ל א', רס"ר (מיל') ר', "מבוא ל'עליונות מודיעינית' פוטנציאל ייחודי לתחילת 'מהפכה בענייני מודיעין' במסגרת תר"ש 'תנופה'", בין הקטבים 30-28, אוקטובר 2020, עמ' 195-­210 (להלן: אל"ם ד', סא"ל א', רס"ר [מיל'] ר', מבוא ל"עליונות מודיעינית").

151 תא"ל (מיל') דרור שלום, הערות לטיוטת המחקר בשיחת טלפון, 19 בינואר 2022.

152 ברון, המחקר המודיעיני, עמ' 11-10, 28-26.

153 אל"ם מיכאל מילשטיין, "'לא תשתנה... השתנה, תשתנה': היעלמות הבנות העומק אודות מושאי המחקר מעולמם של גופי המודיעין והשפעת התופעה על יכולותיהם ועל הרלוונטיות שלהם", מודיעין הלכה ומעשה 2, אוגוסט 2017, עמ' 67-59.

154 עמוס הראל, "התקיפה המסתורית באיראן לא תעצור את פרויקט הגרעין, וכנראה גם לא את ההסכם", הארץ, 25 ביוני 2021.

155 דורון פסקין, "גם במדינות שסועות מלחמה ובמשבר עמוק המשטרים לא קורסים. הם למדו לשרוד", כלכליסט, 19 בספטמבר 2021.

156 ריאיון עם תא"ל (מיל') אריאל קארו, תל אביב, 25 בנובמבר 2021.

157 יואב זיתון, "תקיפות עוצמתיות – ולא רק עם פצצות: הצצה נדירה לחטיבת ההפעלה באמ"ן", Ynet, 12 באפריל 2022.

158 מאיר פינקל, "דבר העורך: האם המב"ם הוא הבט"ש של המטכ"ל?", בין הקטבים 23-22, אוקטובר 2019, עמ' 8-5.

159 הרצי הלוי, סא"ל א' וסרן י', "אמ"ן 2048: עליונות מודיעינית בעולם הדיגיטלי", מערכות 477, אפריל 2018, עמ' 31-26 (להלן: הלוי, סא"ל א' וסרן י', אמ"ן 2048).

160 Brigadier General Y.S., The Human-Machine Team: How to Create Synergy Between Human & Artificial Intelligence That Will Revolutionize Our World, eBookPro Publishing, 2021.

161 לפירוט ראו פרק 7 – המודיעין לכוחות היבשה.

162 גלבוע, מר מודיעין, עמ' 341.

163 דוגמה מוקדמת להעתקת המיקוד היא פירוקה של מחלקת תו"ל אויב במחקר (שהוקמה בעקבות דוח ועדת אגרנט) והעברת תקניה לזירת טרור החדשה בשנים 1985-1984.