ארו שאה ושיר המוות

שֵדָה חדשה... מי זאת?

לארו שאה היה ברק ענק, והיא רצתה מאוד להשתמש בו.

אלא שאילו הייתה משתמשת בו, היא הייתה עלולה למשוך את תשומת ליבם של המוני הזומבים שפשטו על בזאר הלילה.

"זאת השבת הגרועה ביותר אי־פעם," נאנחה מיני וחיבקה את הנשק השמימי שלה כאילו היה דובי קטן.

אב־הנשמה של ארו – אל הרעם – העניק לה ברק בשם וַג'רָה, ואילו אב־הנשמה של מיני – אל המוות – העניק לה מקל דַנדָה מכושף בשם דידי.

שתיהן התחבאו מתחת לשולחן ליד דוכן ה"פרוזן יוגורט וחלומות קפואים", הציצו מבין הרווחים שבעץ וראו כיצד תושבי עולם האלים נמלטים וצורחים, מפילים שקיות סופר, או – כפי שעשה רַקְשָה אחד בעל ראש של שור – מטיחים שקית מלאת עגבניות בראש של זומבי.

מעליהן הכריזה הודעה בקולי קולות:

"שימו לב, שימו לב, שדים לא רצויים התגלו במתחם, הקהל מתבקש להתפנות מבזאר הלילה. שימו לב, שימו לב..."

ארו שנאה לשבת בלי לזוז, אבל הן לא באו לשם כדי להילחם, אלא כדי לגלות... מפני שבמקום כלשהו בבזאר הלילה הסתובב הגנב שגרם לכל הבהלה בעולם השדים, ושחרר כפי הנראה את כל הזומבים האלה.

לרוע המזל, הגנב הזה, או ליתר דיוק, הגנבת הזו, הייתה האחות־פַּנדַוַוה החדשה שלה.

וזה אומר, שבדיוק כמו ארו ומיני, היא הייתה גלגול של אחד מחמשת האחים האלוהיים למחצה מהמיתולוגיה ההינדית. לפני כמה שעות הן ראו אותה מחזיקה בחץ וקשת ענקיים בדיוק כשבּוּ, היונה ממין זכר שהיה המדריך שלהן, אמר: זאת אחותכן.

"ארו!" לחשה מיני.

"ששש! שלא ימצא אותנו זומבי..."

"אני חושבת... אני חושבת שאחד מהם כבר מצא אותנו..." אמרה מיני.

ארו הסתובבה והספיקה לראות שתי ידיים חיוורות הופכות את השולחן שמתחתיו התחבאו. אור שמש בהיר וקרני ירח האירו עליהן מהשמיים החצויים שהיו תלויים מעליהן – חצי יום וחצי לילה בו זמנית. ארו מצמצה אל מול האור הפתאומי. היא לא הצליחה לראות את הזומבי היטב אפילו כשקרע מהמקום את אחת מרגלי השולחן (הדוכן נבח עליו, "איך אתה מעז!"), הניף את הרגל ואיים עליהן בעזרתה.

ארו הייתה אמורה כנראה לפחד, אבל היה לה נשק אימתני והיא ידעה איך להשתמש בו.

היא הטילה את וג'רה כאילו היה כידון. הברק העיף את רגל העץ מידו של הזומבי שקיפל את ידו בכאב. דוכן היוגורט כולו התמוטט עליו.

"רוצי!" אמרה מיני.

וג'רה חזר אל ידה של ארו, והיא התחילה לרוץ.

בזאר הלילה היה שרוי בכאוס מוחלט. חזיתות של חנויות התמוטטו, ומרבית בעלי החנויות ברחו, אבל התצוגות המשיכו להילחם. דוכן פרחים מכושף הפך את ענפי הדלעת שלו לשורה של פנסי דלעת מתפוצצים, ומחלקת כלי המטבח גייסה צבא של כפות עץ כדי שירביצו בראש לקבוצה של זומבים. כשחלק מהפולשים הפכו קערה של חרוזי זכוכית והתחילו להחליק עליהם, פתח יַקשָה בעל חנות בצרחות רמות: "אתם עוד תשלמו על זה! בלי שום הנחות סוף שבוע!"

"הזומבי הזה רודף אחרינו!" צעקה מיני לארו.

ארו הציצה מעבר לכתפה, ואכן, אותו הזומבי שעט בעקבותיהן, בעודו דוחף הצידה עגלות סופר פראיות שנסעו במהירות אנה ואנה ברחבי בזאר הלילה.

"למה כל הזומבים הולכים כמו שיכורים?" שאלה ארו. "זאת כאילו, תכונה זומבית כללית?"

היא השליכה את וג'רה כמו רשת וחשבה שזה יעצור אותו, אבל הרשת החשמלית החליקה מהזומבי, והוא דרך עליה. ארו קימטה את מצחה. אולי תוך כדי ריצה הזריקה שלה לא הייתה מדויקת כל כך... אבל עד היום וג'רה אף פעם לא נכשל בתור רשת. וג'רה קפץ בחזרה אליה והפך את עצמו לצמיד סביב ידה.

מיני עצרה בפתאומיות בכניסה למחלקת הפיצות הקפואות והקסמים. עדר של עגלות־סופר, צמודות זו לזו מרוב פחד, חסם את דרכן.

"הנה היא!" אמרה מיני.

בקצה השורה הבחינה ארו בנערת הפנדווה האחרת. הגנבת. היא הפכה את עצמה לזאב כחול, החזיקה בפיה את הקשת הגדולה והחץ והמשיכה לרוץ.

"היי! תעצרי!" צעקה מיני.

הן לא יכלו לרדוף אחריה. לפניהן היו המון עגלות סופר שנסעו במהירות הלוך ושוב כמו להקה של חתולים זועמים, ומאחוריהן הזומבי הלך והתקרב.

"את יכולה להפוך אותנו לבלתי נראות?" שאלה ארו. "אולי נוכל להתחמק ממנו בלי שירגיש?"

יצירת מגן של אי־נראות היה אחד הכוחות שמיני למדה באימוני הפנדווה, אלא שהיא עדיין לא הייתה מספיק טובה בזה. מיני הניפה את מקל הדנדה שלה בתנועת קשת ויצרה מסביבן שדה־כוח – שהבהב וכבה מייד.

מעבר לעגלות הסופר, הפנדווה הגנבת הצליחה לחמוק לפני שארו הספיקה לנסות ללכוד אותה.

נהמה עמוקה עלתה מאחוריהן. ארו הסתובבה לאט, ותוך כדי כך הפכה שוב את וג'רה לברק. זו הייתה הפעם הראשונה שבה יכלה לראות את הזומבי היטב. הוא היה גבוה ולבש מעיל לבן שנשאר פתוח מעל חזה חשוף. צלקת בהירה ומוזרה התנוססה ממש מעל ליבו. היא לא נראתה כמו פצע אלא יותר כמו מרכז של רשת עכביש שהתפשטה על פני עורו כמו כפור. ואז היא שמה לב לדבר עוד יותר מוזר. כפתורי המעיל היו סיכות מאמייל בצורת שיניים. כמה מילים היו רקומות ליד דש הבגד השמאלי:

דוקטור ארנסט וורן, רופא שיניים

לפתוח פה גדול!

"הזומבי הוא רופא שיניים?" שאלה ארו.

"דודה שלי היא רופאת שיניים," אמרה מיני. "היא אמרה שזאת עבודה שוחקת."

"הגיוני."

נדמה היה שהזומבי נעלב עמוקות, שכן הוא שחרר זעקה מעומק גרונו ואז הסתער עליהן.

שבועות של אימונים נכנסו מייד לפעולה. תוך שבריר שנייה נעמדו שתי הנערות גב אל גב כשכלי הנשק שלהן בידיהן. הזומבי שאג והניף את ידיו. מיני חבטה עם דידי בעקביו והפילה אותו. ארו סובבה את וג'רה בידה עד שהפך לחבל. היא השליכה אותו על הזומבי וקשרה את ידיו ורגליו.

מיני חייכה אל ארו חיוך רחב, אלא שהחיוך נעלם כעבור שנייה.

"אל תדאגי," אמרה ארו. "שתיים נגד אחד עבד יופי!"

"ומה עם שתיים נגד עשרים?"

ארו הביטה אל המקום שאליו הסתכלה מיני. רטט של פחד חלף בליבה כשראתה עשרים זומבים יוצאים מבין הריסות החנויות. לכולם הייתה אותה הבעה קפואה, והם לבשו חולצות קרועות שגילו את אותם פצעים דמויי־כפור ממש מעל ליבם. שנייה לאחר מכן השתחרר מהחבל הזומבי מהפרוזן־יגורט, ווג'רה טס בחזרה אל ידה של ארו. מיני יצרה לצידה שדה כוח נוסף, אבל גם הוא הבהב וכבה מייד.

"הנשקים שלנו לא עובדים..." אמרה מיני.

ארו לא רצתה להודות בזה, אבל מיני צדקה. זה היה אמור להיות בלתי אפשרי. כלי נשק שמימיים מנצחים בדרך כלל כל דבר, חוץ מ... ובכן, כלי נשק שמימיים אחרים.

בדיוק אז חלף צל על פניהן. שתי הנערות הביטו למעלה וראו את בּוּ יורד אליהן. בין טפריו הוא החזיק בקבוקון קטן ואפור.

"אלה הפנדווה שלי!" הוא צרח על הזומבים.

הוא נחת לרגליהן וניפץ את הבקבוקון על הקרקע. תמרות עשן עלו וערפלו את שדה הראייה של הזומבים. בּוּ נפנף בכנפיו במהירות, הסתובב אליהן ואמר: "אין לנו זמן לבזבז, בנות. לכו בעקבות אחותכן!"

גם כן אחות, חשבה ארו. הפנדווה האחרת, מי שלא הייתה, היא שהכניסה אותן לתוך הבלגן הזה.

"אבל מה איתך?" שאלה מיני בדאגה.

"אני יוֺן שמסוגל להיות מזיק אמיתי," בּוּ ניפח את חזהו בגאווה. "אל תדאגו לי. פשוט תמצאו אותה!"

ארו ומיני הסתובבו אל עבר עדר העגלות הזועמות. העגלה הקרובה אליהן חרקה שיני מתכת והתרוממה על גלגליה האחוריים.

ארו הניפה את וג'רה החבל מעל לראשה ולכדה את העגלה בהטלת לָסוֹ. העגלה קיפצה בחמת זעם, אבל חבל־הברק תפס אותה היטב. ארו טיפסה אל העגלה ומשכה את מיני אחריה.

"אִייי־הָא!" קראה ארו והשתמשה בווג'רה כמושכות.

העגלה נשפה והתרוממה לאחור, הסתערה דרך שאר העדר, ואז המשיכה להתקדם לאורך מחלקת האוכל הקפוא. מיני רכנה מחוץ לעגלה והפילה מאות קופסאות על הרצפה כדי לבלום את הזומבים הרודפים אחריהן.

"אני אשלם על זה מדמי הכיס שלי במשך שנים!" היא ייללה.

ארו משכה במושכות לצד ימין והובילה את העגלה לעבר המקום האחרון שבו ראו את הפנדווה. בקצה המעבר הוליך שביל לא סלול אל עבר האצטדיון. ארו ידעה שכמה תלמידים מתאמנים שם, אפילו שהיא ומיני מעולם לא פגשו את התלמידים האחרים שבזכות מוצאם המשפחתי יכלו להתאמן בעולם האלים. ארו אהבה לחשוב שהיא ומיני הופרדו מהם מפני שבתור פנדווה הן היו זכאיות לאימונים מיוחדים. אבל מיני חשדה שהסיבה האמיתית הייתה ששתיהן היו בכיתת מתחילים...

ברגע שהגיעו אל האצטדיון הבחינה ארו בשתי נערות הנאבקות על האחיזה בחץ וקשת מוזהבים. אחת מהן הייתה אחות־הפנדווה שראו לפני כן – בעלת היכולת לשנות צורה. היה לה עור בצבע ערמון ושיער חום עם פסים זהובים. היא הייתה גבוהה להפליא, ואפילו שידיה היו ארוכות, הן לא היו רזות כמו של ארו, אלא שריריות וחסונות ומכוסות בצמידי מתכת.

והנערה האחרת? ארו חשה כאילו שכל האוויר התרוקן מגופה בבת אחת.

"איך זה יכול להיות?" לחשה מיני.

מפני שהנערה שהפנדווה נאבקה בה הייתה...

ארו.