אריזונה ונג’נס 6: דומיניק

1

דומיניק

יש אנשים שחושבים שהם מכירים אותי. הם רואים גבר שמפזר בנדיבות כסף ותשומת לב וזה גורם להם לחשוב שהם יכולים לתת לי פקודות. הם טועים.

כשהשעון המעורר שלי מצלצל בשמונה, אני כבר ער לחלוטין. כיוון שעכשיו שבת, הרשיתי לעצמי את המותרות של לישון מעבר לשעת ההשכמה הקבועה שלי, שש בבוקר. אני נותן לצפצוף להישמע למשך כמה רגעים וגורם לאישה שלידי לזוז לפני שאני מכבה אותו לחלוטין. אני מסתובב על הצד ומביט בה.

אישה אופיינית לדרום קליפורניה עם שיער זהוב וגוף ביקיני משגע. היא מתמתחת, פוקחת את עיניה בעפעוף — עיניים כחולות מהממות — ומחייכת. הקול שלה צרוד מרוב שינה. "אני חושבת שכדאי שנצא לבראנץ' ואז אולי ניסע לאורך החוף."

היא לא מכירה אותי בכלל.

אני מוציא לה מהראש את המחשבה שאנחנו עומדים לבלות את היום יחד וקם מהמזרן. אני לוקח את החלוק שלי ממרגלות המיטה, לובש אותו ושולח אליה מבט אוהד. "לצערי אני צריך לעבוד היום."

"אבל שבת." היא משרבבת את שפתיה ונמתחת בנינוחות כך שהסדין גולש אל מותניה. אני לא מרשה לעיניי לנדוד אל שדיה.

אני קושר את חגורת החלוק סביב המותניים שלי. "אצלי זה יום עבודה."

"אני בטוחה שאצליח לחשוב על דרכים שיבטיחו שזה ישתלם לך." היא עוברת לתנוחה סקסית. אני מודה שזה מעט מפתה.

אבל כשדפיקה נשמעת בדלת החדר שלי, אני מייד מתרכז שוב. "תיכנסי, גברת אוסבורן."

הדלת נפתחת והעוזרת האישית שלי נכנסת עם האייפד בידה והעט הדיגיטלי מוכן ומזומן לרשום הערות. האישה במיטה מייד מושכת את השמיכה על שדיה בהבעה המומה.

גברת לינדה אוסבורן בת חמישים ושבע והיא העוזרת האישית שלי כבר תשע שנים. היא מתלבשת כל יום באותה צורה — אף על פי שאני מתעקש כל הזמן שאין קוד לבוש — בחליפת מכנסיים שחורה עם חולצת צווארון לבנה מתחת ונעלי עקב צנועות בגובה חמישה סנטימטרים. שערה הבלונדיני־אפור מתוח בקשר הדוק על עורפה. היא תמיד מרכיבה זוג משקפי קרן על קצה אפה שמחוברים סביב צווארה בשרשרת מתכת סתמית מצופה בחרוזים.

"הנהג יגיע לקחת אותך לאולפני ערוץ הספורט בעוד חצי שעה," היא מוסרת ומקריאה ממסך האייפד שלה. "אחרי שזה יסתיים, אתה תחזור לכאן לריאיון שלך ולצילומים למגזין רולינג סטון. המטוס שלך ממתין, מוכן להטיס אותך לפיניקס אחר כך."

אני מהנהן אליה בקצרה. "תודה. תוכלי לשלוח מישהו שיאסוף את הניקוי היבש שלי?"

"כבר טופל."

גברת אוסבורן מצביעה בידה אל האישה במיטה שלי. "בואי איתי, יקירתי."

הבלונדינית מסתובבת אליי והגבות שלה מתרוממות. היא נראית מעט נעלבת.

"גברת אוסבורן היא העוזרת האישית שלי," אני אומר בחיוך. "היא תוודא שתגיעי הביתה בשלום."

"אבל חשבתי —"

אני מניד בראשי, מצמיד ברך למזרן ורוכן כדי ליטול את ידה. "אתמול בלילה היה נהדר, אבל אני בנסיעות בשבועות הבאים. אולי נוכל להיפגש כשאחזור ביוני."

"יוני? אבל עכשיו אפריל," היא מייללת ואני משתדל שלא להעוות את פניי כשאני שומע את נימת קולה.

"ומתחילים משחקי הפלייאוף," אני צוחק. אחרי שאני מרפה מידה, אני קם מהמיטה.

"פלייאוף?"

אני מעביר את המבט אל גברת אוסבורן ורואה אותה מגלגלת עיניים. אני נושך את פנים הלחי ומשתדל לא לצחוק.

הבלונדינית מתיישבת וממשיכה לאחוז בשמיכה. "אבל חשבתי שהקבוצה שלך הפסידה בפלייאוף."

היא מדברת על הקבוצה שלי באן־בי־איי, הלוס אנג'לס קווייקס. הם הפסידו בסיבוב הראשון בשבוע שעבר וזו הייתה אכזבה אדירה. אבל יש לי כוכב שהוא דיווה וצריך להוריד אותו מהאולימפוס נוסף לבעיית אימון שדורשת פתרון. אני מקווה שהעונה הבאה תהיה מוצלחת יותר.

למען האמת, הדחקתי את הקווייקס ממחשבותיי כדי להתמקד אך ורק בקבוצת ההוקי המקצוענית שלי, אריזונה ונג'נס. זו קבוצה שקניתי בשנה שעברה והם במאבק על האליפות. הצלחה כזאת לקבוצה חדשה היא הישג כמעט חסר תקדים והם שיחת עולם הספורט בימים אלה. זו הסיבה שיש לי ריאיון באולפני ערוץ הספורט הבוקר.

במהלך השבועות הבאים, אני סומך על הקבוצה שלי שתגיע עד לגמר.

יידרשו ארבעה סבבים.

הם יצטרכו להיאבק בשני סבבים בתוך הבית שלהם מול קבוצות עילית, סבב אחרון ואז גמר הגביע. כל סבב הוא המיטב מתוך שבעה משחקים. כרגע, בזכות שיא הניצחונות שלנו, יהיה לנו יתרון במגרש הביתי. פירוש הדבר ששני המשחקים הראשונים מתוך שבעה ישוחקו בפיניקס והמשחק הבא יתקיים בזירה של הקבוצה היריבה. שלושת המשחקים האחרונים יתנהלו לסירוגין.

הסבב הראשון שלנו הוא מול סיאטל סטורם ומדובר ביריבה מרשימה שיש לה את הטירון הכי לוהט בקו הראשון ושומר רשת ותיק ומנוסה.

אבל אני מרגיש שהניצחון בהישג ידי. עמוק בלב, אני בטוח שאנחנו עומדים להצליח במשימה.

גברת אוסבורן מתחילה לאסוף את בגדיה של האישה ובכך מאותתת לה שעליה להזדרז. גברת אוסבורן שלי היא אוצר, והעובדת הנאמנה והמוערכת ביותר שיש לי. זו לא הפעם הראשונה שהיא נאלצת להיפטר עבורי מבת זוג ללילה כדי שאוכל לעמוד במשימות היום ולכן אין לה תחליף.

אני מטה את ראשי אל הבלונדינית במיטה שלי שנראית מבולבלת מאוד. "תודה רבה על ערב נפלא, תמרה."

בהתחשב בעובדה שנפנפתי אותה בפתאומיות כזאת, היא נראית כמעט מופתעת מכך שאני זוכר איך קוראים לה.

אבל מובן שאני זוכר.

כשאישה נמצאת איתי כל תשומת ליבי מוקדשת לה. אני מקשיב היטב וזוכר כל פרט שהיא מוסרת לי.

האם אזכור אותה בשבוע הבא?

נראה שלא.

בלי להביט לאחור אני פוסע בסוויטה שלי ונכנס לחדר האמבטיה. מחשבותיי ממוקדות כעת באישה אחרת.

את השם שלה לא שכחתי, וגם לא אף פרט לגביה.

וילו מונהאן היא אישה בלתי נשכחת לחלוטין.

היא למעשה אחותו של אחד הכוכבים שמשחק בוונג'נס — דקס מונהאן. נפגשנו כמה פעמים וכשאני אומר "נפגשנו" אני מתכוון למפגש אחד מרקיע שחקים בין שני אנשים עם כימיה נפיצה במיוחד. אבל למרבה הצער, היא מתסכלת במידה מרגיזה כי היא לא מוכנה לשים עליי קצוץ.

היא הפכה למעין אתגר, אבל אני מתכוון לצלוח אותו.

תוך רבע שעה, אני מצליח להתקלח, להתגלח וללבוש חליפה תפורה לפי מידה עם עניבה ירוקה־כחולה שמייצגת את צבעי אריזונה ונג'נס.

כשאני מגיע למטבח, גברת אוסבורן ממתינה עם הקפה שלי ופרצוף נוזף. "החברה שלך הייתה ממורמרת למדי. אולי יהיה קל יותר אם תיקח אותן לבתי מלון. ככה, תוכל לצאת בלי עימות."

אני לוקח את כוס הקפה המהביל מגברת אוסבורן ושולח אליה חיוך מקסים. "אבל אני אוהב את הבית שלי. אני אוהב את המיטה שלי. וחוץ מזה, יש לי אותך."

גברת אוסבורן מגחכת כשאני ניגש לשולחן האוכל ומשקיף על נוף האוקיינוס השקט. למה שארצה להיות בכל מקום אחר?

אני מתיישב כשגברת אוסבורן מרימה את כוס הקפה שלה מהדלפק ומצטרפת אליי. "טוב שאתה משלם לי סכומים מופרכים."

"בהחלט," אני ממלמל וגולל בכותרות החדשות בטלפון שלי.

"אני צריכה לעבור איתך על עוד כמה דברים לפני שתצא," היא מעדכנת ושוב קוראת מתוך האייפד שלה. "אני מזכירה לך את התרומה השנתית לבית מילר. כמה תרצה לתרום השנה?"

"חמישה מיליון," אני משיב בלי להניד עפעף. אני מהרהר בדבר ולוגם מהקפה שלי. "ובואי נוסיף כמה מלגות חדשות השנה. עוד מיליון אמור להספיק."

"הבנתי," היא עונה כשהיא כותבת כמה הערות לעצמה בעט הדיגיטלי.

"גם וידאתי שהרהיטים בבית החדש שלך בפיניקס הגיעו. תרצה שארשה לעצמי לערוך לך קניות של מצרכים הכרחיים היום?"

"זה יהיה נהדר. תודה."

זו אולי רכישה מופרזת, אבל הרגשתי שבית בפיניקס יהיה השקעה מוצלחת. אני אשהה בו תקופות ארוכות במהלך חודשי הפלייאוף. חוץ מזה אני תולה תקוות גדולות בקבוצה הזאת לשנים הבאות. נכון, זאת אולי הגזמה לזרוק שמונה־עשר מיליון על אחוזה בשטח של קילומטר רבוע כשמדובר בבית שאני מתכנן לשהות בו כנראה שלושה חודשים בשנה, אבל אני שווה מיליארדים. מבחינתי זו טיפה בים.

פעמון הדלת מצלצל וגברת אוסבורן מזנקת מכיסאה. "זה ודאי הנהג שלך."

כשהיא ניגשת לפתוח את הדלת, אני לוגם בנחת מהקפה שלי. הם תמיד מגיעים מעט מוקדם ולכן יש לי זמן לסיים אותו. אבל אם הם היו מגיעים בדיוק בזמן, הייתי מכריח את עצמי לצאת. אני אף פעם לא מאחר לפגישות, עניין שאני מייחס לו חשיבות רבה בתור איש עסקים.

אני פותח את ההודעות בטלפון שלי וגולל אל ההודעה האחרונה ששלחתי לווילו. שלחתי אותה לפני שלושה ימים והיא עדיין לא הגיבה.

אבל היא אף פעם לא מגיבה — אלא אם היא כותבת לי שאפסיק להציק לה.

זה מרגיז כל כך. לעיתים קרובות מעקצץ לי ביד הצורך להחטיף לה בישבן.

"משחק הקשה להשגה" שלה לא מונע ממני לכתוב לה הודעה נוספת. אני טס לפיניקס היום. ארוחת ערב?

אני לא מסביר איך אני יודע שהיא חזרה מעבודתה בקוסובו. היא צלמת עיתונות וגרה בבית של אחיה בפיניקס. ביקשתי טובות מהשחקנים שלי בוונג'נס כדי שימסרו לי את המידע. הפרט המסוים הזה הגיע ישירות מבישופ סקוט, קפטן הקבוצה. אני חושב שהטובה הקטנה הזאת הייתה תודה מאוחרת על כך שהשאלתי לו את המטוס הפרטי שלי כדי שירדוף אחרי ארוסתו אל הצד השני של ארצות הברית בשנה שעברה.

כן, מועיל שחלק משחקני הוונג'נס עוזרים לי בעניינה של וילו. אלוהים יודע שאחיה דקס לא יביא לי שום תועלת. אם חשבתי שווילו מעצבנת בגלל סירובה לדבר איתי, אחיה גרוע פי עשרה בסלידתו מהעניין שאני מגלה באחותו.

אבל האמת שהוא לא מדאיג אותי. אף על פי שהבהיר לי שוב ושוב שהוא רוצה שאניח לאחותו לנפשה, האמת היא שאני הבוס שלו ומותר לי לעשות מה שאני רוצה.

אבל אני נשבע שאני לא מבין למה וילו לא מוכנה להיפגש איתי שוב. הפעמיים שבהן היינו יחד היו עוצמתיות — לא רק מבחינתי, אלא גם מבחינתה.

כמו שאמרתי, היא בלתי נשכחת ואני מתכוון לכבוש אותה שוב. היא לא תעמוד בפני ההתמדה והעקשנות שלי בדרך להשיג את רצוני ולכן אני מקווה שהיא מוכנה לכך שאמשיך במרדף עד שאזכה בפרס הגדול.