ארץ הפקר

הגשם שלחש בצמרות העצים משעות הבוקר המוקדמות חדל סוף סוף, רגעים לפני שיוֹסֶפין בּרוּבֶּרג יצאה מרכבה מחוץ למגדל המים באָלווָה. היא נשאה את עיניה אל שמי נובמבר ולמבנה בגובה שלושים ושלושה מטרים, שהתנשא בצורת גליל מעל צמרות העצים. פס מלוכלך לאורך החזית היה יכול לגרום לך לחשוב בטעות שמכל המים דולף, אבל מי הגשם מהגג הם שצבעו את הבטון בצבע כהה.

הגיעו תלונות על איכות המים, לא עניין יוצא דופן כשלעצמו. בכל שבוע היו מי שהעירו על צבע המים או על ריח חזק מדי של כלור, לעיתים גם על ריח וטעם מעופשים. לרוב נמצא לכל אלה הסבר פשוט. למשל, שהלקוח נעדר זמן ממושך מהבית לרגל נסיעה וגר רחוק מנקודת החיבור הקרובה למערכת המים. אז היה צורך להזרים את המים זמן רב עד שהם הצטללו. אבל בזמן האחרון ההערות התרבו, מה ששכנע את הבוס שלה במפעל טיהור המים לשלוח אותה, ליתר ביטחון, לבדיקה במקום.

יוספין בּרוּבֶּרג פתחה את דלת הצריף הקטן, הצבוע אדום כהה, הצמוד לתחתית המגדל הגבוה. במחסן היו וֶנטילים למים יוצאים ונכנסים, משאבה למינון כמויות הכלור וחביות של כלור מרוכז, שהיה צריך לדלל לפני שמוסיפים אותו למכל המשאבה. יוספין הניחה מידיה את תרמיל הגב השחור שאותו לא טרחה לתלות על גבה בקטע הקצר מהמכונית, והוציאה משם את מה שהיה נחוץ לה. מחשב, כוס פלסטיק וכמה בקבוקים לדגימות המים.

היא פתחה את המחשב, מילאה את הכוס במים מהמאגר והרימה אותה אל האור שבקע מנורת החרסינה שעל הקיר, ולבסוף הריחה וטעמה. זה אומנם לא היה חלק מהנהלים, אבל היא סברה שמדובר באינדיקטור פשוט ויעיל לוודא אם משהו אינו כשורה. עד כה הכול נראה תקין. גם הערכים שקיבלה מהמחשב לא העידו על משהו אחר.

לאחר מכן היא בדקה היטב את הזרימה ואת עודפי הכלור. שום ממצא חריג. היא הזרימה עוד מים ומילאה את שני הבקבוקים הסטריליים המיועדים לבדיקה, ותחבה אותם לתוך תרמיל הגב שלה ביחד עם המחשב.

יוספין כיבתה את האור בצריף המשאבות וּוידאה שהדלת ננעלה. היא הביטה אל ראש המגדל. עוד מעט יגיע הזמן להעמיד על הגג את עץ האשוח, מנהג שהם משתעשעים בו מאז שהיא עובדת שם. עץ חג־מולד קטן מקושט בשרשרת נורות. הקישוט נראה נחמד מהכביש.

האם כדאי שתעלה למעלה? זה לא היה נהוג, אבל אם היא כבר הגיעה לבדיקה מיוחדת, אולי עדיף שתסמן וי על כל האפשרויות. היא השאירה את תרמיל הגב ברכב ופתחה במפתח את דלת חדר המדרגות. אין טעם לסחוב את המחשב ואת דגימות המים במדרגות הלולייניות בגובה של למעלה משלושים מטרים.

היא הדליקה את האור ונתנה לדלת להיטרק מאחוריה. צעדיה הרעידו והשמיעו חריקות על מדרגות האלומיניום כשהיא עלתה בצעד נמרץ. היא לא האמינה שמשהו אינו כשורה. במשך חמש שנות עבודתה ברשות המקומית, התברר פעם אחת בלבד שהיה בסיס חמור כלשהו לתלונה מצד לקוח. באותה פעם הם מצאו מסיבה כלשהי משקעים גבוהים של ברזל, כשלעצמו לא מצב מסוכן, אבל הדבר יצר טעם של דם במים.

היא הגיעה עד למשטח הגבוה ביותר בין התקרה למכל עצמו. חדר עגול, בעל קירות בטון קרים, בקוטר של מעט מעל עשרה מטרים. להוציא ארון מתכת ירוק ושולחן קטן ורעוע, המתחם הגדול היה ריק, כשבצידו מדרגות יצוקות בבטון היורדות אל דלת שהובילה למכל. יוספין ירדה במדרגות, כף ידה על מעקה הברזל השחור.

היא הדליקה את התאורה מעל המכל והציצה מבעד לחלון אל פני המים החלקים כמו ראי. ככלל, הם נכנסו למכל רק כשהמגדל היה סגור לעבודות ניקיון. באופן טבעי, המגע עם העולם החיצון היה צריך להיות מצומצם ככל האפשר. יוספין גם לא התכוונה להיכנס הפעם, רק להציץ מבעד לחלון הפיקוח, אבל נמלכה בדעתה. עדיף כבר לעשות את העבודה ביסודיות.

היא אספה בגומייה את תלתליה השחורים ואז חיפשה את המפתח. היא פתחה, נעצרה בדלת, נעלה את מגיני הנעליים והמשיכה אל הרציף הצר שהסתיים במעקה בכיוון המכל. צעדיה הדהדו בין הבטון למים, כל רשרוש של שקיות הניילון הכחולות עלה והתעצם מתחת לגג. הרעש מצא חן בעיניה, נעים ומעט מבעית בעת ובעונה אחת.

המים היו קרובים. גובהם הגיע כמעט לקו המקסימום. מצב נורמלי בעונה זו של השנה. רק בקיץ, עם כל האורחים, הנופשים1 והאנשים שמשקים את הגינות, הרמה לרוב יורדת.

היא הדליקה את הזרקורים החזקים בתקרה והביטה אל מעמקי המאגר. פני המים היו חלקים כמו שכבת זכוכית, אבל ההשתקפויות של האורות הקשו עליה לראות. יוספין ירדה לישיבה שפופה ותחבה את ראשה אל מעבר למעקה. עשרים ושישה מטרים הפרידו בינה לבין הקרקעית וקירות המכל היו כהים, אבל המים היו צלולים כבדולח.

האם משהו שוכב שם למטה? יוספין רכנה עוד בכיוון המים עד שקצה אפה כמעט נגע בהם. גם זו דרך להכניס את האף לעניינים לא לך. אבל זאת העבודה שלה. היא לא מתערבת במשהו שלא קשור אליה.

אכן יש שם משהו, לא?

היא הסתחררה לשנייה, משכה בבעתה את ראשה לאחור ונחבטה במוט הברזל של המעקה.

"שיט!" קיללה בקול רם והשתופפה מפאת הכאב.

היא הצמידה את היד לאחורי ראשה ועצמה עיניים. אלוהים, היא הייתה יכולה ליפול פנימה.

הכאב העז שכך אט אט. היא פקחה את עיניה ושוב הביטה בכיוון פני המים. משהו היה מונח בקרקעית המאגר, בכך לא היה לה ספק. איך הגיע לשם? זה אמור להיות בלתי אפשרי. בעלי הגישה היחידים למגדל המים הם עובדי הרשות המקומית. המגדל אומנם לא היה מוגן באזעקה, אבל אם מישהו נכנס ללא מפתח, הם היו אמורים להבחין בכך.

היא קמה באיטיות ושפשפה את אחורי ראשה. מה יכול להיות מונח שם בקרקעית? היא קמה והביאה את משקפת המים המאוחסנת בארון הפח בקומה מעל. אחר כך שוב הוציאה בזהירות את ראשה מבעד למעקה והניחה על פני המים את המשקפת שבצורת משפך.

יוספין לא הייתה צריכה להעיף יותר ממבט חטוף בעד המשקפת כדי לראות מה שוכב שם למטה, עשרים ושישה מטרים מתחתיה. אדם היה שכוב על קרקעית המאגר. אדם בעל פנים חיוורות ונפוחות.

1. האי הגדול גוֹטלָנד שבים הבלטי, אשר בו מתרחשת עלילת הספר, הוא יעד נופש פופולרי בחודשי הקיץ, שבמהלכם רבים שוכרים בו בתי קיץ. [כל הערות השוליים הן של המתרגמת].