בהקיץ

מה שקורה ברגע זה, זו הפנטזיה שלי. שאישה שכותבת ספר, או עושה מחקר, תשאל אותי על המיניות שלי. ליתר דיוק, על הרגלי האוננות שלי.

אני חושבת שזו לא פנטזיה מינית לצורכי גירוי, אלא פנטזיה על קבלה, שמישהי תאשר לי שאיך שאני מאוננת זה בסדר. גם אם אני לא דוחפת אצבעות, גם אם אני לא יודעת כלום על ויברטורים, גם אם בכלל מלחיץ אותי להחדיר משהו פנימה, גם אם אני לא מבינה איך נשים מאוננות על הגב, ואיך הן מגיעות עם האצבעות לכוס מעבר להר הבטן החוצץ בינן לבינו, גם אם אני בכלל שונאת שהכל פתוח ורטוב מדי, גם אם אני קוראת סיפורים מסמרי שיער על העונג האולטימטיבי של נשים והסֵטִיסְפָיֶיר שלהן (ויברטור עוצמתי המתבסס על גירוי באמצעות גלי יניקה).

גם אם... כל זה – שמישהי תגיד לי שזה בסדר. לשכב על הבטן. להיות עם תחתונים. להתחכך במזרן. בדיוק כפי שעשיתי בשלושים השנים האחרונות.

ואולי בכלל שתהיה לי מורה, חונכת. מישהי לדבר איתה על מין, למרות שהכל כאילו ידוע וברור. אני אישה ממשפחה של נשים, אז אני פשוט... יודעת? כאילו עצם העובדה שאנחנו נשים ואחיות ודודות גורמת לאיזה ידע כמוס לפעפע בלי שצריך לדבר עליו. עד שאת מבינה שגם אין ידע וגם את לא מסוגלת לדבר. אף אחת לא פתחה את פיה. את אמורה פשוט לדעת.

כאילו אם ראית תחבושת הגיינית בפח השירותים, סכין גילוח על שפת האמבטיה, שעווה מתחממת על הכיריים, כבר הוכנסת בסוד הידע הנשי. ראית התפתלויות מכאבי בטן, מכנסיים מוכתמים בדם, נערות עצבניות ורגוזות. אחר כך היו נערים בבית. אולי היית עדה לנשיקות נעורים ראשוניות. פעם אחת אפילו שמעת מעבר לקיר אנחות, של סקס אמיתי! וזהו, זה הידע שקיבלת, ומכאן – תסתדרי.

כנערה, הפחד שלי מחדירה היה עצום. זה נראה כל כך כואב ולוחץ. הניסיונות הראשונים היו כואבים מאוד ונזנחו מייד. התענגנו בדרכים אחרות וכל הזמן הרגשתי אשמה על זה ש"לא שכבנו". במבט לאחור אני מבינה כמה התנסויות היו לנו יחד, כמה סוגי מגע גילינו, כמה המשוואה שחדירה שווה לסקס היא שקרית.

ובגלל הפחד הזה, שלא הצלחתי להתגבר עליו לבד, הייתה לי פנטזיה על שתי חברות שמלוות אותי. כמו בציור רנסנסי של אישה ובנות הלוויה שלה, עירומן מוסתר אך מעט בבדים מתנפנפים. דמיינתי שאני שוכבת על גבי, חברה אחת מכל צד, והן מלטפות אותי ומרגיעות, וכמו מגישות אותי לבן זוגי.

ובדרכים שונות הפנטזיה הזו נשארה לי עד היום. שיתבוננו בי בזמן מעשה האהבה. נשים וגברים, שותפים לשמחתי, נהנים מהעונג שלי, מתפעלים מהיופי של המגע בין הגופים. היא הוגשמה כמה פעמים. במועדון עדין ונעים, התבוננות מצועפת במגע האיטי. ובמסיבה גסה ורועשת, התבוננות ברברית ותובענית. ובאינטימיות של שני זוגות, במבט שבין מובך למאושר.

ואולי הכל מסתכם בזה – אני אוהבת נשים לצידי. חיוך שמתרחב ועיניים שנוצצות. והנה, אני לא לבד יותר.