בחזרה לעצמי

כשהחיים שלי התהפכו ונראה היה שהכול סביבי מתפורר, לא הייתה לי ברירה אלא להביט עמוק פנימה. בתוך התהום שהמשבר פער בתוכי, גיליתי את מהות הכאב – לא כמשהו שבא להרוס אותי, אלא כקריאה לשינוי, הזדמנות לבנות את עצמי מחדש.

שנים רבות חייתי בתוך מאבק מתמשך לשרוד ולגדל ארבעה ילדים לבד. נלחמתי להשיג את חירותי כשאני מתנהלת מול נרקיסיסט עקשן שלא רצה לשחרר אותי, אחז בי ...כמו פתח את מלתעות פיו ונשך אותי נשיכה של רוטוויילר אכזרי שמסרב לשחרר. עברתי מסע שחרור מול שטן בדמות מלאך, ידעתי עליות וירידות, ומאבק יום־יומי עם המאניה דפרסיה שאחזה בי. וכמו לוליין על חבל דק, ניסיתי לשמור על איזון.

בחורף היה קשה לי במיוחד. ימים שלמים עברו עליי במיטה, ומסך כבד של עצב וסגירות עצמית כיסה את כולי. כל תנועה דרשה מאמץ שלא היה בכוחי לעשות. ובקיץ, כמו במופע של אש, הייתי נשרפת בתוך אנרגייה מתפרצת, שואפת לרוץ מהר יותר, גבוה יותר, להרגיש הכול בצורה חזקה יותר, עד שקשה היה להרגיע את הסערה הפנימית. אבל בתוך כל הכאוס הזה הייתה גם נקודת אור שהתחילה לזרוח לאט לאט, אור שנבע מתוכי.

התחלתי להבין שאם לא אעשה שינוי, המשבר הזה ימשיך לשלוט בי. הבנתי שזו האחריות שלי להחליט איך לחיות את חיי. הצעד הראשון היה לקחת שליטה, לא לתת למחלה לנהל אותי אלא ללמוד לנהל אותה. החלטתי להתחיל לעשות משהו עבור עצמי – קטן ככל שיהיה. שיעורי פילאטיס, בריכה, ים, כל אלו הפכו עבורי לחוטים שמושכים אותי החוצה מהחשֵכה. כל פעם שהצלחתי להרים את עצמי, הרגשתי את עצמי מתחזקת, לאט ובבטחה.

ואז התחיל המסע האמיתי – מסע של צמיחה מתוך אהבה עצמית. למדתי להקשיב לעצמי, לדעת מה טוב לי, מה ממלא אותי באנרגייה חיובית ומה מרוקן אותי. הבנתי שאין ייאוש בעולם, ואין מצב שדברים יישארו כפי שהם לנצח. העולם משתנה כל הזמן, וגם אני חלק מהשינוי הזה. התחלתי לשנות את התזונה שלי, והצלחתי להשיל מעליי את המשקל העודף, לא רק הפיזי אלא גם הנפשי. כל קילוגרם שהורדתי היה כמו סלע שירד מכתפיי, וכשהגוף התחיל להשתנות, גם הנפש הלכה בעקבותיו.

בכל יום שעבר הרגשתי שאני לאט לאט בונה את עצמי מחדש, מחזקת את היסודות שלי. התחלתי לראות את עצמי בצורה אחרת, לא דרך העיניים המבקרות של אחרים, אלא דרך עיניי שלי – במבט מלא בחמלה, באהבה ובקבלה. השינויים החיצוניים, כמו שינוי צבע השיער והבגדים החדשים, היו השתקפות של השינוי הפנימי. התחלתי להרגיש שאני פורחת, שהחיים מסביבי זורמים בקלות, ושהכול קורה כפי שצריך לקרות.

היום אני רואה את הדרך שעשיתי כמתנה – וכל מה שעברתי היה חלק בלתי נפרד מהמסע שלי. הסבל והכאב היו מורים שדרכם למדתי לצמוח, לצאת מאזור הנוחות ולגלות את העוצמה הפנימית שלי. וכיום אני כאן כדי לחלוק את המסע הזה עם אחרים, להראות להם שאפשר לצאת מכל משבר, כאשר נקודת המוצא היא אהבה עצמית, בשילוב עם אמונה וביצוע פעולות קטנות ומשמעותיות.

בכל פעם שאני שמה לנגד עיניי את החזון שלי, אני רואה את עצמי עומדת על במה גדולה מול קהל רחב, מאירה אותם באור הפנימי שלי, ואני יודעת שאני בדרך הנכונה. כל שינוי קטן הוא משמעותי, והסיפור שלי יכול להיות אור לדרך של אחרים. אני כאן כדי להעניק, לשתף ולהעביר את המסר: לעולם אל תתייאשו. יש בנו את הכוח לשנות, ואהבה עצמית היא המפתח לכל שינוי.