בטווח הסכנה

אינך יודע, אבל כבר החל בשעות הבוקר המוקדמות, היום שבו הכרתי אותך הסתמן כיום הגרוע ביותר בחיי.

זה התחיל עם השעון המעורר שהחליט לשבות דווקא באותו יום, המשיך בקפה של הבוקר שנשפך על חולצתי והכתים אותה רגע לפני שיצאתי מהבית ולקינוח הרכב נתקע על הכביש המהיר בדרכי לעבודה, ואם זה לא מספיק, גשם החל לרדת. ללא ספק, היום הזה עמד להיות מוכתר כיום הגרוע ביותר בהיסטוריה של כל הזמנים והוא בהחלט היה כזה, עד הרגע שבו ראיתי אותך.

היית קשוח וחסר סבלנות כלפיי באותו היום, אבל על אף הכול ונגד כל הסיכויים, מצאתי את עצמי נמשכת אליך.

אני זוכרת שכשנכנסתי למוסך, היית קבור עמוק בקרביים של מכונית ומעליך התנשא מכסה המנוע הפתוח. ישבנך המוצק ניצב מול פניי, וזה היה חתיכת ישבן מעוצב ששריריו איתנים.

חייכתי לעצמי והמשכתי לסקור את גופך.

זוג כפפות היו תחובות בכיסך האחורי. נראית כל כך סקסי בתנוחה הזאת. בהיתי בך דקה שלמה. כשהבנתי מה אני עושה הסמקתי והבטתי לצדדים לראות שאף אחד לא עד למציצנות שלי. כחכחתי בגרוני כדי ללכוד את תשומת לבך.

"מיד אתפנה," ענית לאחר כמה שניות. קולך היה עמוק וכבר באותו רגע הסתקרנתי לראות את פניך. התעלמתי מהפועלים האחרים שעבדו במקום. הם לא עניינו אותי כמוך.

"סליחה," התעקשתי, מאבדת את הסבלנות כשראיתי שאתה מתעכב, "אבל אני ממש ממהרת."

"אז אני צריך לעזוב הכול כדי לעזור לך?" הזדקפת, סגרת את מכסה המנוע בחבטה שהקפיצה אותי מתוך חלומותיי בהקיץ, לדום מתוח, מצפה לרגע שבו אראה את זיו פניך. הסתובבת אליי. ברגע שראיתי את פניך התייבש לי הפה ולבי הלם בחוזקה. היית גבוה משחשבתי, גופך גדול ומוצק. כדי להביט לתוך עיניך הירוקות נאלצתי להרים את ראשי, והן הפנטו אותי ברגע שלכדו את מבטי. הסטת בתנועה אגבית קצוות משערך שגלשו אל עיניך, אצבעותיך סותרות אותו בצורה שובבית ומושכת.

"במה אוכל לעזור לך, גברת?" שאלת, ולראשונה בחיי אולי, המילים נעתקו מפי. ניגבת את ידיך בסמרטוט שהיה מונח לידך והמתנת שאדבר. מצמצתי כדי להתנער מהמצב ההיפנוטי שנכנסתי אליו עקב צבען הבלתי רגיל של עיניך.

"הרכב שלי התקלקל ואני חייבת להגיע לעבודה."

הנחת את הסמרטוט על המכונית והתחלת ללכת אל המשרד הפינתי בלי לתת בי עוד מבט נוסף.

"תשאירי את מפתחות המכונית ופרטייך אצל הפקידה. היא תדאג לעדכן אותך כשהרכב יהיה מוכן ואף תזמין לך מונית," אמרת, מתרחק ממני, גבך מופה אליי. "אני מניח שתקבלי ממנה עדכון בשעות הצהריים לגבי הטיפול במכונית."

"אבל רגע..."

רדפתי אחריך לתוך המשרד. התחלת להכין לעצמך קפה. הפקידה מאחורי הדלפק חייכה אליי.

"אתה בכלל לא יודע באיזו תקלה מדובר. אולי אפשר לתקן אותה מיד?" התעקשתי.

"גברת..." התחלת להגיד, הרגשתי את דמי בוער בעורקיי. הכעיס אותי לשמוע אותך קורא לי 'גברת'. אני רק בת עשרים ושמונה ו'גברת' הוא כינוי לאישה מבוגרת הרבה יותר ממני.

"שמי תמרה!" קטעתי אותך ברוגז.

"ובכן, גברת תמרה," אמרת בחוסר סבלנות, עומד מולי עם כוס הקפה ביד, "ברגע שאחד הפועלים יתפנה, הוא יבדוק את המכונית שלך וכמו שכבר אמרתי, הפקידה תהיה אתך בקשר."

עמידתך שידרה גבריות עוצמתית, ממגנטת, מאופקת ושלווה. אף על פי שהכעסת אותי, כשנעצת בי מבט ירוק עז, הרגשתי את לבי הולם חזק, זה היה מבט שגזל כל טיפת אוויר מריאותיי. הייתי חייבת לאחוז בדלפק הקבלה כדי לשלוט בחולשה שפשטה בגופי. קיללתי את עצמי בלבי על כך שהרגשתי חלשה במחיצתך. הסתכלת לתוך עיניי והסמקתי. זה היה רגע מביך מאוד. מעולם לא פגשתי בגבר שנמשכתי אליו בצורה חייתית ממש. כל מה שיכולתי לחשוב עליו באותו רגע היה לקרוע את האוברול שהיה מונח על גופך בצורה מושלמת ולהרגיש אותך נע בתוכי וגורם לגופי לרעוד עד שאגיע לשיא. במקום זה, גמעתי לתוכי את מראן של שפתיך המשורטטות לשלמות שעטפו את שולי כוס הקפה. לא עצרתי שם. עיניי שוטטו אל כתפיך הרחבות. היטיתי את ראשי לאחור כדי להטיב ולראות את פניך המחוספסות והגבריות שמוסגרו על ידי שערך השחור. שידרת סקס במידה פראית. אף על פי שהיה זה עוד יום חורפי קר, גלי חום של מודעות הציפו את גופי הצנום.

"את בסדר?" קולך היה מהוקצע וחלקלק. הצרידות שבו גרמה לי כאבים מוזרים בתחתית הבטן. "שולה, תגישי בבקשה לגברת תמרה כוס מים." לא הסרת ממני את עיניך. נראה שהבחנת בהשפעה שהייתה לך עליי.

"אני בסדר," אמרתי בביטחון שלא הרגשתי. הפקידה הגישה לי כוס מים אך לא לגמתי ממנה. משכת עבורי כיסא מהשולחן של שולה והצבת אותו לפניי.

"שבי! " הורית לי בקול תקיף.

"אמרתי שאני בסדר."

הסטתי ממך את מבטי כי הרגשתי שאני מסמיקה. הכעיס אותי שהייתי נבוכה בזמן שאתה שמרת על איפוק. "אז איך אתה מקדם את עניין הטיפול ברכב שלי?" הייתי חייבת להתמקד לפני שאגרום לעצמי מבוכה נוספת.

"אני רואה שאת עקשנית." פניך עטו הבעה רצינית ונראה היה שהרגזתי אותך. "טוב, בואי נראה מה קרה למכונית שלך."

סיפרתי לך בקצרה איך מנוע המכונית כבה באמצע הנסיעה ונאלצתי לקרוא לגרר. הרמת את מכסה המנוע, בחנת אותו במשך כמה שניות ואז נגעת במשהו. ביקשת ממני להניע את המכונית. אני לא יודעת מה בדיוק עשית אבל היא שאגה מיד ברגע שסובבתי את הסוויץ'. באותה שנייה התאכזבתי מאוד. לא ציפיתי שתצליח לסדר את התקלה בכמה דקות, אך יותר מכך - קיוויתי שלא תצליח. קיוויתי שתהיה לי סיבה לחזור לביקור נוסף במוסך שלך, לבושה בחצאית קצרצרה.

"זהו. המכונית שלך בסדר גמור," אמרת לי בקשיחות, "את יכולה לנסוע לעבודה שלך, גברת תמרה."

מעולם לא ייחלתי שהזמן יעצור מלכת כמו באותו הרגע. לקחת את הסמרטוט וניגבת את ידיך באותה צורה סקסית שהבחנתי בה קודם לכן, שולח צמרמורות לכל קצוות גופי. נמשכתי אליך כמו דבורה הנמשכת לצוף. זה היה הרגע שבו ידעתי שאני רוצה אותך. מעולם לפני כן לא התחלתי עם גבר. תמיד הייתי בצד המחוזר, אבל הפעם הייתי חייבת לעשות את הצעד. ידעתי שזה עכשיו או לעולם לא.

"נראה שיש לך ידי זהב אם הצלחת לסדר במהירות תקלה שקרוב לוודאי הייתה מעכבת אותי בצורה משמעותית הרבה יותר אם הייתי לוקחת את המכונית למוסך אחר." פלרטטתי אתך בלי בושה, "אז כמו שאתה כבר יודע, שמי הוא תמרה. ואתה?" הושטתי את ידי ללחיצה.

"הידיים שלי מטונפות," אמרת בקול קשוח, "לא כדאי לך ללחוץ את ידי, את תתלכלכי."

נחנקתי. זו הייתה הפעם הראשונה שקבלתי דחייה מגבר. הפעם הראשונה שגבר הביך אותי. פניי הסמיקו אך האגו שלי התעורר מיד.

"או. קיי," עניתי בסרקסטיות, מחליפה את החיוך בהבעה רצינית, "מכיוון שאתה לא מתכוון לומר לי את שמך, לפחות תאמר לי כמה מגיע לך. בכל זאת עבדת במשך דקות ארוכות."

"גשי לשולה הפקידה והיא תתחשבן אתך."

עיניך הבזיקו כקרן אור בלילה חשוך והיה שם משהו באותו מבט, משהו שהיה רך בהרבה מהחזות הקשוחה שכל כך ניסית להסתתר מאחוריה. שוב הרגשתי את אותו רעד. גירוי פתאומי הופיע בין ירכיי. שוב מצאתי את עצמי כועסת על שאני מאפשרת לך להשפיע עליי בצורה שכזאת.

"תודה רבה."

התחלתי ללכת לכיוון המשרד.

"גברת תמרה..."

הסתובבתי מופתעת כששמעתי אותך קורא לי.

"יריב," אמרת, "שמי יריב."

חייכתי אליך.

"נעים מאוד להכיר אותך, יריב."

הסתכלתי לתוך עיניך היפות. שלא כמוני, נותרת בארשת פנים רצינית לכן החלטתי לשמור על מעט מכבודי העצמי, הסתובבתי והלכתי למשרד. הנייד שלי צלצל. התקשרו מהמשרד לבדוק למה אני מתעכבת. הסברתי לשני, הבוסית שלי, שרכבי נתקע ואני במוסך אבל שהכול טופל ואגיע לעבודה בהקדם. לאחר שניתקתי נכנסתי למשרדה של שולה.

"היי שולה. כמה אני צריכה לשלם?"

"הבעלים אמר שאת לא צריכה."

"אבל יריב הרגע אמר לי ש..." ואז הבנתי שאתה הוא הבעלים. שולה חייכה אלי בסיפוק. העצמאות הגלומה בלהיות בעליו של מוסך הוסיפה להילת המשיכה שהייתה סביבך וגרמה לי לרצות אותך יותר. הודיתי לשולה ויצאתי לחפש אותך במוסך אך אתה כבר נעלמת.

כל השבוע לא הפסקתי לחשוב עליך ועל כך שממש רציתי לצאת אתך, להכיר אותך לעומק בכל המובנים.

"הוא כזה הורס," סיפרתי לחברתי סיגל, לאחר ששטחתי בפניה את תלאותיי עם המכונית ואיך נפגשנו.

"אולי אם תחבלי במכונית תהיה לך סיבה לחזור למוסך," היא צחקקה.

"ממש מצחיק, חבל שסיפרתי לך."

"אני רצינית. למה לא?"

"גם אם באמת הייתי רוצה לחבל במכונית, לא הייתי יודעת אפילו מאיפה להתחיל."

"תנתקי משהו."

"ממש. אני עוד עלולה לגרום למכונית שלי נזק בלתי הפיך."

"מעולה!" היא שוב צחקה, "זו סיבה נוספת להזדקק לשירותיו של יריב."

"את מתכוונת לעזור לי או לצחוק עליי?!"

"מצטערת. אני פשוט לא רגילה לשמוע אותך מדברת ככה על גבר."

"ידעתי שהייתי צריכה לחפש אותו כשיצאתי מהמוסך ולא לוותר. הוא רמז לי משהו בכך שלא גבה ממני תשלום. כמה טיפשה," נזפתי בעצמי.

"נכון," סיגל הוסיפה על הביקורת העצמית שלי, "זה הכי רמז! את באמת טיפשה, למה לא עשית את זה?"

"כי אני טיפשה!" עניתי לה בכעס.