ביחד

מצוות עונה וקדושת האינטימיות

חיי האישות הם נושא משמעותי וחשוב בעולם היהדות, ואנו שומעים מתוך קולות ההלכה את מרכזיותו של הנושא, ואת הדרך לחיות אותו בשלמות.

קיום חיי האישות ביהדות הנו “מצווה“ ממש, כך שהיצר הבסיסי באדם מתברר כדבר חיובי, כדבר נעלה ונשגב ביותר. מצווה זו הנקראת “מצוות עונה“ מחייבת אותנו להגיע לחיבור אינטימי עם בן/בת זוגנו מתוך מחויבות מצד אחד ומתוך רצון והשתוקקות מצד שני.

מול חיי האישות הנעשים בקדושה ובטהרה, עומדת תרבות שנותנת דרור ליצר, שאינה עוסקת במחויבות, שאין לה גדרי צניעות.

מול עולם מתירני כזה אנו פועלים בשתי דרכים:

הדרך הראשונה היא דרך של ‘סור מרע’ – עלינו לשמור, למשל, על גבולות ברורים במקומות העבודה: קשר ענייני ביחסי העבודה בין גברים לנשים, שמירת העיניים, שימוש באינטרנט מוגן ונאמנות לכללי ההלכה של צניעות ודיני ייחוד.

הדרך השנייה היא דרך של ‘עשה טוב’ – תפקידנו כבני זוג ליצור בחכמה את המקום שלנו. מול העולם המתירני נציב לעצמנו בחוכמה פנימית מקום של עונג וקדושה.

אנחנו בוחרים בקדושה – המיניות שלנו איננה מציאות שהלבבות שלנו “גסים“ בה – אלא היא דבר מיוחד, קדוש, נשגב וייחודי לנו כבני זוג.

מצוות עונה – אז והיום

“ועונתה לא יגרע“ – חז“ל יוצאים מנקודת מוצא שהאישה זקוקה ומשתוקקת לקשר האינטימי, לכן מצווה זו באה להגדיר לבעל את חובותיו כלפי אשתו, ובעקבות דברי חז“ל ההלכה מגדירה מקרים יוצאי דופן שבהם הוא אינו חייב בקיום היחסים בתדירות יומית (כאשר הוא נמצא מחוץ לעיר, עובד עבודה פיזית קשה וכו’). כיום המצב שונה בתכלית מהמציאות שהייתה קיימת בימי חז“ל.

הסיבות לכך רבות ושונות: גיל הנישואין התאחר ממה שהיה בעבר, כך שבימינו עוברות שנים (לעתים – שנים רבות) מרגע הבשלות המינית ועד לחתונה. עובדה זו גורמת לעתים ליחס מורכב ופחות ‘זורם’ כלפי המיניות. היום יש לאישה עיסוקים ותחומי עניין רבים, שמשאירים לחשק הטבעי רק מקום קטן במהלך היום, אם בכלל. נוסיף על כך שישנן לעתים חוויות מהעבר שמעיבות על התמימות ועל הטוהר, וגם הן עלולות לפגוע בחשק הטבעי.

דווקא הנישואין בגיל הצעיר מביאים אִתם תמימות, חברות קרובה בין בני הזוג, פחות חספוס. בנישואין בגיל צעיר קיימות אצל שני בני הזוג פחות חוויות מהעבר, ויש אופטימיות ואמונה. כמו כן, במקרים רבים (בעיקר בציבור החרדי והחרדי-לאומי) נישואין אלו התהוו בשותפות מלאה של ההורים. שותפות זו נותנת ביטחון ומוצקוּת לקשר. “הוא האדם הנכון בשבילי כי הוריי בחרו בו והכירו לי אותו – ובוודאי שהם רוצים בטובתי“.

עומס החיים של העידן המודרני, תורם גם הוא לשינוי ההיסטורי ביחסה של האישה לקשר האינטימי. האישה מנותקת מהגוף שלה, היא לא מספיק מכירה, מרגישה ומחוברת לאיבריה הנשיים2.האישה קורסת תחת מעמסת מטלות החיים השונות, יוצאת מהבית וחוזרת, ואת הצלילים של גופה היא איננה שומעת. נוסף על כך, בימי חז“ל הייתה האישה מסולקת דמים, זאת אומרת שלא קיבלה את דם הווסת, במשך חלק ניכר משנות חייה. היא נחשבה כיולדת למשך שנתיים לאחר הלידה והניקה שנתיים-שלוש כל אחד מילדיה וכן תוחלת החיים הייתה קצרה יותר באופן משמעותי. כך שבימי חז“ל לא היו לנשים תקופות ארוכות של מחזורי וסת. ואילו בימינו האישה מקבלת וסת ראשונה בגיל 12 בממוצע, ומסיימת את מחזורי הווסת בגיל 50 בערך. לעתים בזמן הארוך שבו המחזור הנשי פעיל יש בעיות וסיבוכים של דימומים, מה שיוצר תקופות מרחק בין האיש לאשתו, שלא היו קיימות בעבר.

2. 2 ולכן גם אי אפשר היום בדרך כלל להתייחס באופן משמעותי לעניין של ההרגשה בראיית הדם לגבי קביעת זמן תחילת הווסת ולגבי עניינים אחרים.

כאמור, יש לזכור שכל סגנון החיים בימי חז“ל היה שונה. האישה במשך רוב שעות היום עסקה בענייני הבית, וציפתה לבואו של האיש, שהיה מגיע מהעיר או מהשדה לפנות ערב. חושך היה יורד בשעות מוקדמות של הלילה, וחשמל לא היה, כך שהאיש אולי למד קצת לאור הנר, אך אחר כך הלך לישון עם אשתו עד סמוך להנץ החמה. וכך ערב אחר ערב.

ואילו היום – המציאות השתנתה. האישה שותפה גם היא בפרנסה ועוסקת בענייני החוץ, חלוקת התפקידים היא אחרת. למציאות זו מצטרפת ההשפעה של העולם המערבי – עולם שבו האישה ניצבת מול האיש, ולא לצדו. יש כוחנות, וכחנות, דעתנות, ואילו הקשר המיני ויצירת אינטימיות מבקשים את ההיפך – את הנחת, את הרכות, את הנתינה, את ההתמסרות.

וכך, בימינו נוצר מצב שבו פעמים רבות האישה אינה משדרת צורך אמתי באינטימיות, כאשר הבעל זקוק יותר לקשר הגופני ולידיעה שהדלת פתוחה לכך3 מכיוון שהוא אינו תשוש מעבודות של עמל כפיים כבעבר. כך שהמצב התהפך במאה שמונים מעלות מהמציאות שהייתה קיימת בתקופת חז“ל – הבעל צריך לבקש, לשדל, לרמוז לאשתו שהוא חושק בקשר גופני אִתה.

33 חז"ל מלמדים שעל האישה לדאוג שתהיה תמיד "פת בסלו" של בעלה: שהוא ידע שאשתו הולכת יחד אתו, שהיא מתכווננת להיות אתו ולהגיע אתו לקשר אינטימי בזמן שקבוע ומוסכם ביניהם.

מצוות עונה רלוונטית מתמיד בעבורנו, גם אם המציאות השתנתה. אולי ההקפדה על פרטי המצווה והרצון לקיימה יעזרו לנו לחזור במובן מסוים לטבעיות החיים שהייתה קיימת בעבר.

קיום מצוַות עונה היום – לחזור לטבעיות החיים

את מרגישה שאת אישה טובה: תמיד יש אוכל חם, הילדים מתוקתקים, הבית מסודר, אין ערמות של בלגן ושל כביסות. אבל האם יש לנו בראש גם את המחויבות לנתינה לבן הזוג? ליצירת חיים אינטימיים משמעותיים?

בני זוג רבים מתארגנים ומסתדרים היטב לפני יציאתם החוצה, אך בפנים הבית אינם מקפידים על מראה מטופח, מאורגן ומושקע.

פעמים רבות הדבר הזה מתפספס ולא מונח בראש סדר העדיפויות.

ההלכה מבינה את טבע האדם – ולכן היא מחייבת אותנו שלא להזניח את הנושא אלא להפוך אותו למשמעותי בבניין הבית שלנו. לעתים נבנית מציאות מרחיקה – כל אחד עסוק בעצמו, מתפתח ואפילו יוצא לסדנאות מודעות. והמרחק שנוצר מביא אתו תסכול, מטענים קשים ואמון שנפגע. לעתים רק אחד מבני הזוג מזניח את הנושא, והשני נשאר פגוע וחשוף לעולם המתירני שבחוץ. מצוות עונה באה להדגיש שיצירת העולם האינטימי זו משימה לשניכם. זה שייך לשניכם. וחס וחלילה – אף אחד לא “עושה טובה“ לשני.

זהו ערוץ תקשורת שנותן ביטחון בבית, ברכה בבית, ונותן ביטחון וחוסן לילדים, וגם משליך הלאה על האושר העתידי שלהם, על השלבים שבהם הם יחפשו את בן/בת זוגם, ואף משדרג את המציאות הרוחנית העתידית שלהם.

מצוות עונה מלמדת: הקשר המיני זו דרך להתקרב אחד לשני, לחיות חיים בטוחים וטובים יותר, להעניק. וחס ושלום זה לא עניין של חשבונות, אסור שזה יהיה נושא למיקוח ולא דרך להשיג דברים. זו מתנה שנתן לכם הקב“ה, שרק יחד תוכלו לממשה.

מצוות עונה הופכת את הקשר האינטימי לנוכח בחיים (אם אין לנו מצווה שמחייבת אותנו, יכול להיות שבתקופות עומס מסוימות: מבחנים או עבודה, נמצא את עצמנו נפגשים פעם בחודש ויותר...).

כשמצוות עונה נמצאת בראש סדר העדיפויות אז הבסיס קיים, הקשר קיים. תמיד מחזיקים ידיים. הקשר הוא לא סימן שאלה. הוא נוכח. לא מוותרים עליו. כך גם הוויכוחים יהיו על בסיס אחר, כי אנחנו כבר קרובים, תמיד קרובים. תמיד בסופו של יום הולכים לישון יחד, מפויסים, לא משנה איזה יום עבר עלינו.

הסוד

במציאות של היום, הנושא האינטימי מדובר יותר. יש סדנאות, מודעוּת, הרצאות. וזה טוב: מדברים על זה, מנסים למצוא פתרונות. אבל זה גם מעיד על כך שאנו זקוקים לליווי, לעצה. משהו ביחס הטבעי לנושא השתבש במרוצת הדרך. נסו יחד להחזיר את היחס הטבעי לחיים שלכם.

דבר זה דורש מחויבות, השקעה, הקשבה. זה דורש להסתכל פנימה: חס ושלום לא להיות עסוקים בהשוואות – כי מה שנכון לכם, זה הדבר שהכי מתאים לכם!

החיים האינטימיים זה המקום היחיד שבו לא נהיה מקובעים סביב השגיות או מדדים שונים. זה הדבר היחידי שלא תקבלו עליו משוב מאף אחד, וגם לא שום תעודה. זהו סוד – והסוד הזה שייך רק לכם!

זהו ערוץ תקשורת שנותן ביטחון בבית, ברכה בבית, ונותן ביטחון וחוסן לילדים, וגם משליך הלאה על האושר העתידי שלהם