בין אהבה לאכזבה

קְטַנָּה שֶׁלִּי, תָּמִיד אֹהַב אוֹתָךְ.

גַּם אִם מֶרְחַקִּים בֵּינֵינוּ יַפְרִידוּ

וַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים רַע עָלֵינוּ יַגִּידוּ.

אֲנִי אוֹהֵב אֶת הָאָדָם שֶׁאַתְּ

לַמְרוֹת שֶׁבֵּין שְׁנֵינוּ אֵין כְּלוּם כִּמְעַט.

אָצִיף אוֹתָךְ בְּאַהֲבָה אֵין-סוֹפִית

גַּם אִם לֹא אֶהְיֶה מָה שֶׁתָּמִיד רָצִית,

אֲנִי לֹא נוֹפֵל לְמִשְׂחֲקֵי יְלָדִים,

רַק רוֹאֶה לְלִבֵּךְ עָמֹק בִּפְנִים.

אִכְפַּת לִי כִּי אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁפְּלַסְטֵרִים מִתְחַלְּפִים,

אַךְ אֲנִי לָךְ הַתְּרוּפָה, זֶה כָּתוּב בַּכּוֹכָבִים,

אֵלֶּה שֶׁנָּצְצוּ מֵעֵינַיִךְ

בְּכָל פַּעַם שֶׁלָּגַמְתִּי מִשְּׂפָתַיִךְ.

וְלַמְרוֹת שֶׁעָבַרְנוּ הַרְבֵּה

וּכְלוּם לֹא הִסְתַּדֵּר כְּמוֹ שֶׁאֲנִי רוֹצֶה,

תָּבִינִי שֶׁדָּבָר לֹא יִקַּח לָךְ אֶת הַפִּנָּה אֶצְלִי בַּלֵּב,

זֹאת שֶׁנָּגַעַתְּ בָּהּ פַּעַם עָמֹק עַד כְּאֵב.

אַף פַּעַם לֹא אֶשְׁכַּח אֵיךְ לִמַּדְתְּ אוֹתִי לֶאֱהֹב,

לִשְׁבֹּר אֶת הַחוֹמוֹת וּלְהִשָּׁאֵר קָרוֹב.