בין אפס לאחת

נמרוד כתב: "באתי לבקר אצלך, אבל התא היה ריק". הלב שלי האיץ את פעימותיו. השבתי לו בכעס מוסווה: "גם לאנשים האפורים שבתאים האפורים מתחת לניאונים המרצדים מגיע ללכת הביתה מדי פעם".לא חיכיתי זמן רב, ותגובתו הגיעה: "אכן. מתחשק לך לעשות משהו יותר מאוחר בערב?" שכחתי לגמרי שכעסתי עליו, הגוף שלי קיפץ מרוב שמחה, אך השבתי בלי לחשוב יותר מדי: "מתחשק". שיערתי שפגישה עם נמרוד לא יכולה להיות קונבנציונלית, מה הוא יכול להציע לי? "אני אבוא לאסוף אותך בשעה שמונה", הוא כתב. אני לא זוכרת את הדרך חזרה הביתה, איכשהו הגעתי לדירה הקטנה שלי, ורק כשפתחתי את הדלת פסק הריחוף. נכנסתי למקלחת, והזכרתי לעצמי שעליי להיות זהירה יותר עם כל ההתרגשות הזאת. נמרוד לא ראהבי יותר מחברה, ואחרי ההערות הבונות של יותם בארוחות הבוקר, היה לי ברור שהנתונים הגופניים שלי לא עונים על חלומו של כל גבר. יכול להיות שנמרוד רצה בדיוק את מה שיותם רצה – להיות חבר טוב. אבל בניגוד ליותם, נמרוד הצליח להוציא אותי משיווי שקלי באופן שיטתי. חרף הדיון המעמיק שניהלתי עם עצמי במקלחת, החלטתי לתת למחשבות שלי דרור ולא לחרב את הערב בטרם התחיל. לבשתי מכנסיים שחורים צמודים וגופייה שחורה משיפון, שחשפה טפח או יותר נכון גילתה טפחיים, אולי כדי לשדר לנמרוד שיש לי נתונים מספקים. בשעה שמונה בדיוק דפק נמרוד על דלת דירתי. אהבתי את המחווה האצילית שלו, שהוא לא שלח לי הודעה אלא ממש הגיע לדירה וליווה אותי לרכב. הוא היה לבוש בחולצת טי ובמכנסי ג'ינס, ולרגליו נעלי התעמלות. השיער שלו היה עדיין רטוב ונדף ממנו ריח של סבון. נראה שהוא עבר בבית לחמש דקות, להתקלח, והגיע. "שלום לך", אמר כשפתחתי את הדלת. הוא הביט בעיניי וחייך לעצמו. "מה?" שאלתי במבוכה, כאילו לא היה לי מושג מה עבר בראשו. היה לי ברור כי נמרוד הבין שהשתדלתי להיות ההפך הגמור ממדריכת הצופים שפגש ביום שבת. "כלום, את נראית נהדר", הוא חייך. "אתה בעצמך", השבתי בחיוך ונעלתי את הדלת מאחוריי. נמרוד נסע לכיוון הים. ירדנו אל הטיילת של חיפה, לבית קפה־פאב, ושקענו לתוך כיסאות ים על החול, זה לצד זה. עששית שהונחה על כל שולחן פיזרה אור נעים, שפגע בשמשייה האדומה שליד השולחן ויצר תחושה של פאב דרום אמריקאי טיפוסי. ברקע התנגנה מנגינה קובנית רכה, אווירה מסחררת. איך הוא בוחר את המקומות הלא קונבנציונליים האלה, שגורמים לי לתחושות ששכחתי שאפשר לחוש? "היום זה יום של בירות", אמר נמרוד וניפץ באחת את האווירה הרומנטית.