בין רקיע לארץ

“מה הן התמונות האלה?” שאלה אותי סומה, אשתו של קולונל תאודי סאלם המצרי, חברי לספסל הלימודים בקורס המטה של ה־RAF. “הפלת מטוסי אויב,” הסברתי.
“מאיזו מלחמה?” המשיכה ושאלה. “מלחמת 1973,” השבתי. “של איזו מדינה המטוסים שאתה מפיל?” המשיכה. “הם מצריים,” אמרתי, חש באגלי זיעה קרה גולשים מאחורי אוזניי. “ומאיזה תאריך?” לא ויתרה. “24 באוקטובר.” אגלי הזיעה הפכו למפלים בדרכם לצווארי. “ואילו סוגי מטוסים אלה?” ירתה סומה את השאלה האולטימטיבית… “מיג 21,” השתנקתי.
“אחי הטייס הופל ונהרג באותו יום כשהטיס סוחוי 7,” השמיעה באיפוק תמים.

המחבר מכניס את הקורא עימו אל תוך הקוקפיט, ומנגיש אירועים אוויריים עוצרי נשימה, גם למי שלא החזיק בידיו סטיק מעולם. הוא חושף בפני הקורא את התנהלותו במצבי קיצון, את אישיותו, פחדיו, מחשבותיו ופעולותיו שלרוב נדרשות להיות מהירות כברק. בין דפי הספר נגלית לקורא צורת חשיבה יוצאת דופן כרקע להחלטותיו, קטנות כגדולות, גם אם לא אחת היה עליו לבחור בדרך לא מוכרת, שונה, לא שגרתית, שעמדה בניגוד מוחלט למקובל.

ישראל בהרב, אדם רב־גוני ויצירתי, חבר באנסמבל שירה ובהרכבי זמר נוספים, מנגן במספר כלי נגינה, יזם הייטק, חבר הנהלת עמותת חיל האוויר, מרצה לקהלים שונים, מייעץ בהתנדבות לגופי ציבור שונים, טייס קרב ומפקד. סיים את שירותו בחיל האוויר בדרגת תת־אלוף. במלחמת יום הכיפורים נפצע בתאונה קשה, אך חזר לטוס ופיקד על הטייסת לאחר נפילת מפקדה, סא”ל אבי לניר. על הצטיינותו בתנאים קשים במיוחד, כושר מנהיגותו ודבקותו במשימה, הוענק לו עיטור המופת. ישראל הפיל שנים־עשר מטוסי אויב, כולם מיג 21, יותר מכל טייס אחר בעולם.