במענה למכתבה

ב”ה, י”ג אייר תשל”ז

[1/5/1977]

ברוקלין, ניו יורק.

ד.ל. הלפר...

ברכה ושלום!

מכתבך הגיע אליי באיחור מה.

ראשית, רוב תודות על איחולייך ליום הולדתי. הדרך הטובה ביותר להשיב על ברכותייך מופיעה בדברי חכמינו זיכרונם לברכה: “ואברכה מברכיך” - אדם שמברך אחרים מתברך/ת מאת בורא העולם, מקור כל הברכות. בהתאם לכך, יהי רצון שהאלוקים יעניק לך מברכותיו הנדיבות בכל המצטרך לך.

בנוגע לשאלתך על תפקיד האישה מנקודת המבט של דתנו, או כפי שאת מכנה זאת “היהדות האורתודוכסית”.

ראשית ברצוני לציין כי חלוקת היהדות לקטגוריות של אורתודוכסים, קונסרבטיבים ורפורמים היא חלוקה מלאכותית, שכן לכל היהודים אותה תורה שניתנה על-ידי אותו האלוקים, למרות שישנם יהודים השומרים יותר ופחות מצוות. הצמדת תווית כזו או אחרת לא תשנה את המציאות, כמובן.

לגבי גישת היהדות לנשים, לעתים קרובות הודגש שאלו החושבים שהיהדות מציבה את האישה בעמדה נחותה מזו של האיש טועים, שכן אין לכך כל יסוד. גבר ואישה נמשלו לראש וללב: שניהם חשובים במידה שווה, למרות שכל אחד מהם מתפקד בצורה שונה לחלוטין, ורק תפקוד נורמלי של שניהם יוודא את בריאותו של הגוף. כך גם בקשר למעמד הגבר והאישה בחיים היהודיים ובחברה האנושית כולה.

אל לו ללב לחוש ברמה נחותה מזו של המוח למרות שבמובנים מסוימים הוא תלוי בו, כשם שאל לו למוח לחוש ברמה נחותה מזו של הלב כיוון שבמובנים מסוימים הוא תלוי בזה האחרון. גם בחיים היהודיים ישנם חובות ותפקידים שבורא העולם ייחד לנשים ואחרים המיוחדים לגברים.

תורת אמת (הנקראת כך מפני שכל הוראותיה אמת המה) קובעת כי כאשר מסיבה מסוימת אדם לא יכול לקיים מצווה מסוימת או חלק מתפקידיו, “אונס רחמנא פטריה” - הרחמן מוחל לאדם שלא יכול לבצע את החיוב המוטל עליו או עליה. אלוקים יודע מה בלב כל אחד, ומכיוון שהוא יודע שלוּ הוא או היא יכלו לקיים את המצווה הם היו עושים זאת, הוא רואה זאת במקום המעשה עצמו.

ראוי לציין כי בהלכה דלעיל נעשה שימוש בשם התואר האלוקי “רחמנא” [רחום]. בכך מודגש שכל מצוותיו של האלוקים נובעות ממידת הרחמים ואהבת החסד שלו הבלתי מוגבלת, ככל התכונות האלוקיות. לפיכך כאשר אדם לא יכול לבצע מצווה מסוימת בשל מצבים שאינם בשליטתו הוא משוחרר ממנה ונמחל לו לחלוטין.

אין צורך לומר כי אין עלייך להתנצל על שאלותייך. להיפך, מכיוון שיהודים מתוארים בתורה כ”עם חכם ונבון”, רצוי כי שאלות העוסקות בעניינים הניתנים להבנה בשכל האדם לא יישארו באמונה בלבד. ישנו רק תנאי אחד הקיים עוד ממתן התורה והמצוות בהר סיני, שיש לקבל את התורה על בסיס “נעשה” (עשייה) ורק לאחר-מכן “נשמע” (הבנה). כלומר, לא ניתן להתנות את קיום המצוות בהבנה מעמיקה של חשיבותן, וכן ההתלהבות והחיוניות בה יש לקיים אותן אינה יכולה להיות מותנית בהבנתן.

רעיון וגישה בסיסיים אלו (שיש לקיים את המצוות ורק לאחר-מכן להבין את חשיבותן) הם גם הגיוניים. שכן אם אנו מסכימים כי התורה היא אלוקית - ללא זאת הלא אין כל טעם בשאלות או בדיונים, שכן אם היא יצירה אנושית כל אחד יוכל לעשות בה ככל שיחפוץ - דהיינו, שהיא ניתנה על-ידי ישות אלוקית שעצמותה למעלה מהישג יד אנוש, תביעה להבין את המצווה האלוקית לפני שמקיימים אותה תהווה דבר והיפוכו, שכן בכך אנו מגבילים את היישות האלוקית להבנה האנושית אשר בנוסף להיותה מוגבלת היא גם כפופה להתפתחויות, שכן השכל האנושי מתפתח מיום ליום עם המידע והניסיון שנרכש, ולמרות זאת האדם מתעקש להבין את המצוות גם ברמת ההבנה הקיימת.

ניתן אפילו להוסיף שמעורב בכך שיקול פרגמטי או עסקי. לדוגמה, כאשר מציעים לאדם אפשרות להשקיע דולר אחד תמורת תשואה של אלף דולרים, למרות שיש סיכוי קלוש להפסיד את הדולר המושקע, אדם נורמלי לא יתלבט פעמיים בטרם יחליט. בדומה לכך, כאשר יהודי, על בסיס “נעשה” לפני “נשמע”, משקיע מאמץ קטן באופן יחסי בהגבלה עצמית בנושאי הכשרות, שמירת השבת וכדומה, והיצר הרע מנסה להסיח את דעתו בטענה שאפילו לוּ הוא יחיה 120 שנה הוא עדיין לא יבין לחלוטין את חשיבות המעשה שהוא עושה - המקסימום שהאדם הפסיד היא העובדה שהוא שלל מעצמו מאכלים מסוימים או נוחיות מסוימת בשבת. לאידך, אם אדם יחכה עם קיום המצוות עד שהוא יבין את חשיבותן, ובינתיים הוא יתנהג כמו כל גוי, הוא ישלול מעצמו את הטוב הנצחי הניתן להשגה בקלות, וכאשר הזמן יגיע והוא יגלה את האמת, הוא יבין שהוא חי בחטא על פי התורה האלוקית על כל המשתמע מכך.

ניתן לומר עוד רבות בנושא, אך אני בטוח שהאמור לעיל יספיק. יהי רצון שהאלוקים, שהשגחתו הנדיבה מוענקת לכל אחד, ינחה אותך בדרך האמת.

בברכה,

מ. שניאורסאהן

נ”ב

מכיוון שהתייחסת במכתבך לתנועה לשחרור האישה שהפכה פופולרית בשנים האחרונות, מבלבלת אותי העובדה שמאמציה של התנועה מתמקדים במהפך האישה כדי שתהיה דומה לגבר - ואף מעניקים לכך את השם ‘עצמאות’ ו’גאווה פמיניסטית’!