פתח דבר
האסטרולוג המלכותי, בָּאפֶן, בחן בצמצום עיניים את מפת הכוכבים וניסה לא להתכווץ כשנראה שנסיך אֵלְפְהֵיים הצעיר ביותר עומד להישמט בעוד רגע על ראשו המלכותי.
שבוע עבר מאז הולדתו של הנסיך קָרְדַן, וסוף־סוף הוא הוצג בפני המלך העליון. חמשת היורשים הקודמים נלקחו אל המלך מיידית, עדיין מייללים בפנים סמוקות וחדשות, אבל ליידי אָשה מנעה מהמלך העליון לבקר לפני שהרגישה שהתאוששה דיה מהלידה.
התינוק היה רזה ומצומק, דומֵם, לוטש באֵלְדְרֶד עיניים שחורות. הוא הצליף בזנבו הקטן דמוי השוט בכוח כזה, ששמיכת העיטוף איימה להתפרק. נראה שליידי אשה אינה יודעת כיצד לערסל אותו. היא החזיקה אותו כמקווה שמישהו ייקח ממנה את הנטל בקרוב מאוד.
"ספר לנו מה גורלו," אמר המלך העליון. רק מעטים מבני עם הערפל נאספו כעדים בהצגתו של הנסיך החדש – בן האנוש וַאל מוֹרֶן, שהיה משורר החצר וסוכן המלך, ושני חברים במועצה החיה: רַנְדָלין, שר המפתחות, ובּאפן. דבריו של המלך העליון הדהדו באולם הריק.
באפן היסס, אבל לא היה יכול אלא לענות. לפני הולדת קרדן כבר התברך אלדרד בחמישה ילדים, פריון מדהים בקרב בני הפיות בעלי הדם הדליל והלידות המועטות. הכוכבים דיברו על אודות הישגיהם המיועדים של כל הנסיכים והנסיכות הקטנים בכתיבת שירה ובזִמרה, בפוליטיקה, במידות הטובות ואפילו ברעות. אבל הפעם מה שראה בכוכבים היה שונה לחלוטין. "הנסיך קרדן הוא הילד האחרון שייוולד לך," אמר האסטרולוג המלכותי. "גורלו שיגיע להֶרס הכתר ולחורבן הכס."
ליידי אשה התנשפה בחדות. לראשונה היא הצמידה את הילד אליה בחיבוק מגונן. הוא התפתל בזרועותיה. "אני תוהָה מי השפיע על הפרשנות שלך את הסימנים בשמיים. אולי לנסיכה אֵלוֹוין הייתה יד בזה. או לנסיך דֵיין."
אולי היה מוטב שהיא תשמוט אותו, חשב באפן בנבזיות.
המלך העליון אלדרד ליטף את סנטרו. "האם לא ניתן לעשות דבר כדי למנוע זאת?"
הייתה ברכה וקללה גם יחד בכך שהכוכבים סיפקו לבאפן חידות רבות כל כך ותשובות מעטות כל כך. לעיתים קרובות הוא הצטער שאינו רואה דברים באופן ברור יותר, אבל לא הפעם. הוא הרכין ראש כתירוץ לא להסתכל ישירות על המלך העליון. "רק מתוך דמו שיישפך יוכל לצמוח שלטון דגול, אך לא לפני שיתקיימו הדברים שתיארתי."
אלדרד פנה אל ליידי אשה והתינוק שלה, מבשר המזל הרע. התינוק היה דומם כמו אבן, לא בכה ולא המה, ורק זנבו המשיך להצליף.
"קחי את הילד," אמר המלך העליון, "גדלי אותו כרצונך."
ליידי אשה לא נרתעה. "אני אגדל אותו כראוי למעמדו. הוא נסיך, אחרי הכול, והבן שלך."
הייתה מרירות בקולה, אבל באפן נזכר באי־שקט בכך שנבואות מסוימות מתגשמות דווקא מתוך הפעולות שנועדו למנוע אותן.
לרגע עמדו כולם שותקים. ואז הנהן אלדרד אל ואל מורן, שירד מהבימה וחזר כשבידיו תיבת עץ שטוחה שדפוס שורשים חקוק על המכסה שלה.
"שי," אמר המלך העליון, "כהכרה בתרומה שלךְ לשושלת גְרינְבְּרָיאר."
ואל מורן פתח את התיבה, ובתוכה נגלתה מחרוזת יפהפייה של אבני אזמרגד גדולות. אלדרד הוציא אותה וענד לצווארה של ליידי אשה. הוא נגע בלחייה בגב ידו.
"אתה נדיב מאוד, הלורד," היא אמרה, מפויסת חלקית. התינוק תפס אבן חן באגרופו הקטן ונשא מבט אל אביו בעיניו העמוקות לאין חקר.
"לכי ונוחי," אמר אלדרד בקול עדין יותר. הפעם היא צייתה.
ליידי אשה יצאה בראש זקוף, מהדקת את אחיזתה בילד. תחושה מוקדמת, שלא היה לה כל קשר לכוכבים, שלחה צמרמורת בגופו של באפן.
המלך העליון אלדרד לא ביקר שוב את ליידי אשה, וגם לא זימן אותה אליו. אולי מוטב היה שיניח למורת רוחו ויטפח את בנו. אבל להביט בנסיך קרדן היה כמו להביט בעתיד לא ברור, אז הוא נמנע מכך.
ליידי אשה, אימו של נסיך עכשיו, גילתה שהיא פופולרית מאוד בחצר, גם אם לא אצל המלך העליון. בהיותה שובבה וקלת דעת, היא רצתה לחזור לחיים העליזים כאשת חצר. היא לא יכלה להשתתף בנשפים מטופלת בתינוק, ולכן מצאה חתולה שהמליטה גורים מתים, שתשמש לו מינקת.
וכך היה עד שקרדן למד לזחול. בשלב זה כבר נשאה החתולה בכרסה שֶגר חדש, וקרדן התחיל למשוך בזנבה. היא נמלטה לאורוות ונטשה אותו גם היא.
וכך הוא גדל בארמון, מבלי שאיש יטפח אותו או יבדוק מה שלומו. מי היה מעז למנוע מנסיך לגנוב אוכל מהשולחנות המפוארים ולאכול מתחתם, זולל את מה שלקח בנגיסות פראיות? אחיותיו ואחיו רק צחקו, ושיחקו איתו כמו עם כלבלב.
הוא לבש בגדים רק מדי פעם, ובמקום זאת בחר לעטות שרשרות פרחים ולזרוק אבנים על השומרים כשניסו להתקרב אליו. רק לאימו הייתה איזושהי שליטה עליו, אך היא כמעט לא ניסתה לרסן את השיגעונות שלו. אפילו להפך.
"אתה נסיך," היא אמרה לו בתקיפות בכל פעם שנרתע מעימות או לא תבע דבר שרצה. "הכול שייך לך. מספיק שתושיט יד ותיקח." ולפעמים: "אני רוצָה את זה. תשיג לי את זה."
אומרים שילדי פיות שונים מילדים בני תמותה. הם אינם זקוקים כמעט לאהבה. אין צורך לכסות אותם בלילה, ובשמחה הם יישנו בפינה קרה באולם נשפים, מכורבלים תחת מפת שולחן. אין צורך להאכיל אותם; הם ישמחו לשתות טל ולסחוב לחם ושמנת מהמטבחים. אין צורך לנחם אותם כיוון שרק לעיתים נדירות הם בוכים.
אבל גם אם ילדי פיות בקושי זקוקים לאהבה, נסיכי פיות זקוקים להנחיה ולייעוץ.
כיוון שלא זכה בהם, כאשר הציע אחיו הגדול לירות חץ באגוז מעל ראש בן תמותה, לא הייתה לקרדן החוכמה לסרב. הוא היה רגיל לנהוג בפזיזות, ביהירוּת.
"קליעה מדויקת מרשימה מאוד את אבא שלנו," אמר הנסיך דיין בחיוך מקנטר קל. "אבל אולי זה קשה מדי. מוטב לא לנסות מאשר להיכשל."
עבור קרדן, שלא הצליח למשוך לטובה את תשומת הלב של אביו והשתוקק לכך, האפשרות הייתה מפתה. הוא לא שאל את עצמו מי בן התמותה או כיצד הגיע לחצר. קרדן ודאי לא חשד לרגע שהאיש הוא אהובו של ואל מורן, ושהסוכן יֵצא מדעתו מרוב צער אם ימות.
מה שיאפשר לדיין לתפוס מקום בולט יותר כיד ימינו של המלך העליון.
"קשה מדי? מוטב לא לנסות? רק פחדן ידבר כך," אמר קרדן, מלא רברבנות ילדותית. למעשה הוא פחד מאחיו, אבל זה רק גרם לו לדבר ביתר בוז.
הנסיך דיין חייך. "בוא לפחות נחליף חיצים. ככה, אם תחטיא תוכל לומר שהחץ שלי לא קלע."
הנסיך קרדן היה צריך לחשוד בטוּב הלב הזה, אבל הוא נתקל מעט כל כך בתכונה האמיתית הזאת, שלא ידע להבחין בין אמת לזיוף.
במקום זה הוא מתח את החץ של דיין בקשת שלו ומשך לאחור את המיתר, מכוון אל האגוז. תחושה רעה מילאה אותו. הוא עלול להחטיא. הוא עלול לפגוע באיש. אך אז ניצתה בליבו עליזות זועמת למחשבה שיעשה דבר־מה כה מחריד, שאביו לא יוכל עוד להתעלם ממנו. אם הוא אינו יכול למשוך את תשומת ליבו של המלך העליון באופן חיובי, אולי יצליח לעשות זאת במשהו שלילי מאוד.
ידו של קרדן רעדה.
עיניו הלחות של בן התמותה צפו בו באֵימה קפואה. הוא הוקסם, כמובן. איש לא היה עומד כך מרצונו החופשי. זה מה שהכריע את המצב.
קרדן צחק צחוק מאולץ והניח למיתר הקשת להתרופף, לחץ ליפול לקרקע. "אני פשוט לא מסוגל לירות בתנאים כאלה," אמר, והרגיש מגוחך על כך שנסוג. "הרוח שבאה מצפון מבלגנת לי את השיער. הוא נכנס לי לעיניים."
אבל הנסיך דיין הניף את קשתו וירה את החץ שהחליף איתו קרדן. החץ פילח את צווארו של בן התמותה. הוא צנח כמעט ללא קול, עיניו עדיין פקוחות, בוהות עכשיו באַיִן.
זה קרה כה מהר שקרדן לא צעק, לא הגיב. הוא פשוט בהה באחיו, מוצף הבנה איטית, נוראה.
"אה," אמר הנסיך דיין בחיוך מלא סיפוק, "כמה חבל. נראה שהחץ שלך הוא זה שסטה. אולי תוכל להתלונן בפני אבא שלנו על השיער הזה בעיניים שלך."
איש לא הסכים להקשיב לגרסה של הנסיך קרדן על אף כל מחאותיו. דיין דאג לזה. הוא סיפר את הסיפור על פזיזותו של הנסיך הצעיר, היהירות שלו, החץ שלו. המלך העליון לא הסכים אפילו להניח לקרדן להתייצב בפניו.
על אף תחנוניו של ואל מורן להוציא להורג את קרדן, הוא נענש על מותו של בן התמותה באופן שבו נענשים נסיכים. המלך העליון הורה לכלוא את ליידי אשה במגדל השִכחה במקומו של קרדן – אלדרד חש הקלה מכך שיש לו סיבה לעשות זאת, כיוון שהיא הייתה מייגעת ובעייתית. ההשגחה על הנסיך קרדן הוטלה על בֵּיילקין, בכור האחים, האכזרי שבהם והיחיד שהסכים לקבלו בביתו.
וכך נבנה השם שיצא לנסיך קרדן. לא היה באפשרותו אלא להמשיך ולהצדיק אותו.
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.