בסוד החשמל

אתה מחכה למשיח

אַתָּה מְחַכֶּה לְמָשִׁיחַ אוֹ לְאַבָּא שֶׁלְּךָ שֶׁיָּמוּת,

כָּךְ אַתָּה מַכִּיר אֶת הָעוֹלָם.

אַתָּה אוֹמֵר,

לֹא פָּגְעָה בִּי נְשָׁמָה שֶׁל אִילָן,

לֹא רָאִיתִי שְׁרִיקָה,

לֹא אֲנִי,

שֶׁהָיִיתִי נֶפֶשׁ בַּמִּרְוָח

בֵּין הַמַּיִם לַסִּירָה

בֶּחָלָל שֶׁהוּכַן לִי לִנְפִילָה, יָדַעְתִּי:

אֲנִי אֶחְיֶה

בְּקֶלַע אוֹר,

אֲנִי שֶׁהָיִיתִי צִפּוֹר

בֵּין שָׂדֶה לְיָרֵחַ.

חשמל נופל כמו ילדים

תֶּכֶף אֲנִי בָּעוֹלָם

לִפְנֵי הַיְּצִיאָה

בַּשְּׁעוֹנִים

אֲנִי

לִפְנוֹת הַבֹּקֶר.

שׂוֹחָה בָּאֳפָלִים,                        

מֻחְלֶטֶת כְּמוֹ שְׁקִיעָה,

כְּמוֹ אֶחָד, אֲנִי דּוֹחֶפֶת אֶצְבַּע רְטוּבָה אֶל שֶׁקַע —

גַּם אִמִּי

תִּירַק אֶת שְׁמִי מֵהֶחָלָל           אֶל תּוֹךְ הַחֶדֶר,

תַּרְאֶה לִי דֶּלֶת שֶׁנִּפְתַּחַת בִּתְנוּפָה

כְּמוֹ מַגֵּפָה, אֲנִי שׁוֹרֶקֶת בָּעוֹלָם

חַשְׁמַל

נוֹפֵל

         כְּמוֹ יְלָדִים בַּלַּיְלָה,

חָשַׁבְתִּי שֶׁשָּׁמַעְתִּי

לַחַשׁ

רָאִיתִי מֵעָלַי יֵשׁ              אִישׁ רוֹדֵף, אֲבָל אוּלַי

בִּכְלָל רָאִיתִי כֶּלֶב

וּפְרָחִים חוֹרְצֵי לָשׁוֹן       אֲנִי

נִסְדַּקְתִּי אָז בַּיֹּפִי             אֲנִי

דָּפַקְתִּי אָז בַּיֹּפִי               אֶת הָרֹאשׁ בַּקִּיר דְּלוּקָה

אַחֲרֵי הַיֹּפִי, בְּעִוָּרוֹן,

בְּעֵינַיִם שֶׁרַגְלֵיהֶן מְפֻשָּׂקוֹת

וְגַם אֲנִי —

אֲבָל מוֹפַעַת כְּמוֹ אֹפֶל.

שאולי יש בהם יופי

בַּבֹּקֶר צִפּוֹר נִשְׁפַּךְ מֵהַצַּוָּאר שֶׁלִּי בְּהֶבְזֵק

לְהִתָּלוֹת עַל עַמּוּדִים שֶׁל שֶׁמֶשׁ

שֶׁאוּלַי יֵשׁ בָּהֶם יֹפִי אֲבָל אֲנִי לֹא אֶגַּע,

חוֹצֶה אֶת הָרָקִיעַ, חוֹלֵף צֵל מֵעַל מַדְרֵגָה

הָלַכְתִּי כָּל הַדֶּרֶךְ עַד לַבַּיִת שֶׁלְּךָ

לְרַמּוֹת אוֹתְךָ

בְּשִׁיר

אבל אני נתתי

"אֶת שִׁקְלֵי הַזָּהָב הַנַּפְשִׁי אִבַּדְנוּ לָרֹב בְּפִטְפּוּטִים"

(אצ"ג, אנקריאון על קוטב העיצבון)

אֲבָל אֲנִי נָתַתִּי קְדֻשָּׁה לְיֹפִי

וְלֹא רָאִיתִי

מָה אֶפְשָׁר

עִם מִלָּה הַגּוֹעֶשֶׁת כְּמוֹ הַר

וְאֵינֶנָּה פּוֹרֶצֶת

גַּם אִם תִּירַק לְתוֹכָהּ

מֵטֵאוֹר

מִלָּה לֹא יְכוֹלָה לָשִׁיר כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ

אופל צונח

שִׁיר לְעִמָּנוּאֵל שֶׁעָמַד עַל אֱלֹהִים לְהַשְׁאִיל אוֹרוֹת רַבִּים

אֲבָל הָאֵל בִּקֵּשׁ דָּבָר אַחֵר:

לְהוֹצִיא מַמְלָכוֹת מִתֹּפֶת,

לְחַלֵּץ שָׁמַיִם מִבּוֹר

כָּל אֹפֶל צוֹנֵחַ,

כָּל שִׁיר

בּוֹ נִיצוֹץ

שֶׁנּוֹפֵל

מַלְאָכִי,

עִמָּנוּאֵל הַטּוֹב, מַלְאָכִי

עִמָּנוּאֵל נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים

הִנֵּה עֵינַיִם מִתְקוֹטֵט

לְחַפֵּשׂ אוֹתְךָ בִּבְנֵי אָדָם

עד שיגיעו אליך המים

עִמָּנוּאֵל בְּזָוִית הָעַיִן,

עִמָּנוּאֵל בְּמַחְשֶׁבֶת חוּץ,

עִמָּנוּאֵל בַּהִרְהוּר,

עִמָּנוּאֵל בַּשְּׁאֵלָה

אֵיפֹה הָיִיתָ כָּל הַחַיִּים?

אֲנִי הוֹלֵךְ לֶאֱסֹף לְךָ שִׁבְעִים פְּטָלִים בַּשָּׂדֶה הָאָדֹם,

לְהָבִיא אֵלֶיךָ אֶת הַחֹרֶף

שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְךָ חַם,

שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תַּעֲלֶה בָּאֵשׁ,

עִמָּנוּאֵל.

עִמָּנוּאֵל בְּמֶרְכֶּבֶת אַיָּלִים קוֹטֵף שָׁמַיִם.

בַּשֵּׁנָה אֲנִי מְדַבֵּר אֵלֶיךָ. עִמָּנוּאֵל

עִמָּנוּאֵל. אֲנִי מַכְפִּיל אוֹתְךָ בִּלְשׁוֹן חִבּוּב. אֲנִי מְפַחֵד עִמָּנוּאֵל.

יֵשׁ לִי שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים.

וְהָיָה לִי אֶחָד רְבִיעִי שֶׁעָמַד בַּחוּץ כְּמוֹ פְּרִי שׁוֹכֵב בַּדֶּשֶׁא מְחַכֶּה לְחַמְצָן.

עִמָּנוּאֵל אֲנִי חַיָּב לוֹמַר אוֹתְךָ שׁוּב. עַד

שֶׁיַּגִּיעוּ אֵלֶיךָ הַמַּיִם. עַד

שֶׁתֹּאמַר דַּי