בעיר ההגירה

בְּאַהֲבָה נִפְתַּח, כְּמוֹ דְּגוּלֵי קוֹדְמֵינוּ

הִנֵּה תִּרְאוּ אֵיךְ הִיא חוֹלֶפֶת

בִּיעָף. הַכֹּל הָיָה בָּא מֵרֵאשִׁית

עַד גְּמָר. בִּגְלַל שְׁתֵּי לִירוֹת

בַּמַּשְׂכֹּרֶת, גֵּרַשְׁנוּ אוֹתָהּ.

הִיא עָמְדָה זְמַן־מָה קְטַנָּה וּמְבֻיֶּשֶׁת

עַל הַלָּכִישׁ וּקְצָת הָלְאָה מִזֶּה

וְאִישׁ אֵלֶיהָ לֹא הֵעֵז לָגֶשֶׁת

לוֹמַר לָהּ

אַתְּ עִירִי, בִּתִּי.

בְּכֹבֶד הַשָּׁנִים הִיא קָמָה

רוֹאָה אֶת הַשְּׁחִיטָה

בִּרְחוֹבוֹתֶיהָ

וּמֵעֵבֶר לָהּ. דָּבָר

לֹא לָקְחָה מִלְּבַד צָעִיף שֶׁעַל

כְּתֵפֶיהָ וְהִיא עוֹדֶנָּה סוֹרֶגֶת בּוֹ.