בשורות טובות- טרי פראצ’ט ניל גיימן

בראשית

זה היה יום יפה.

כל הימים היו יפים. היו כבר הרבה יותר משבעה, והגשם עדיין לא הומצא. אך העננים המתאספים ממזרח לגן עדן בישרו את בואה של סופת הרעמים הראשונה, והיא עמדה להיות גדולה.

המלאך המופקד על השער המזרחי פרש את כנפיו מעל ראשו כדי לסוכך על עצמו מפני הטיפות הראשונות.

"סליחה," הוא אמר בנימוס. "מה התחלת לומר?"

"אמרתי שהוא לא הגיב לזה טוב כל כך," אמר הנחש.

"אה. כן," אמר המלאך, ששמו היה אַזירְפָאֵל.

"אם אתה שואל אותי, זו הייתה תגובת קצת מוגזמת," אמר הנחש. "זאת אומרת, עבירה ראשונה בסך הכול. ואני בכלל לא מבין למה זה גרוע כל כך לדעת מה ההבדל בין טוב לרע."

"זה ללא ספק גרוע," קבע אזירפאל, אך נימתו הייתה מהוססת מעט, כאילו גם הוא לא מבין מה בדיוק הבעיה, וזה מדאיג אותו, "אחרת אתה לא היית מעורב."

"הם בסך הכול אמרו לי, תעלה לשם לעשות קצת בלגן," אמר הנחש, ששמו היה קְרוֹלי,1 אפילו שהוא שקל לשנות אותו. הוא החליט שקרולי זה פשוט לא הוא.

"כן, אבל אתה שד. אני לא בטוח שאתה מסוגל בכלל לעשות טוב," אמר אזירפאל. "זה פשוט, פשוט חלק מהטבע שלך. שום דבר אישי, כן?"

"אבל אתה חייב להודות שזה קצת מוגזם, לא?" אמר קרולי. "לסמן עץ ולכתוב לא לגעת באותיות גדולות. לא בדיוק מרומז. למה לא לנטוע אותו על פסגה של הר גבוה או באיזה מקום רחוק? אתה רואה דבר כזה ושואל את עצמך מה הוא מתכנן."

"עדיף לא לשער השערות," אמר אזירפאל. "עדיף לא לפקפק בנשגב, ככה אני תמיד אומר. יש טוב ויש רע, ואם אתה עושה רע כשאומרים לך לעשות רק טוב, אז מגיע לך בלי ספק, נראה לי, להיענש."

הם ישבו בשתיקה מביכה וצפו בטיפות הגשם מכות בפרחים הראשונים.

בסופו של דבר אמר קרולי, "לא הייתה לך חרב בוערת?"

"אהמ..." אמר המלאך. ארשת של אשמה חלפה על פניו, ואז עשתה פרסה וחנתה בהן.

"כן, אני בטוח שהייתה לך חרב בוערת," אמר קרולי. "היא בערה כמו אני לא יודע מה."

"אהמ..."

"בעיניי היא הייתה מרשימה מאוד."

"כן, אבל, אה -"

"איבדת אותה, מה?"

"לא! לא, לא בדיוק איבדתי, אלא -"

"נו?"

אזירפאל נראה אומלל. "אם אתה חייב לדעת," הוא אמר בחמיצות מה, "נתתי אותה."

קרולי נעץ בו את מבטו.

"אבל לא הייתה לי ברירה," אמר המלאך והחל לחכך את כפות ידיו זו בזו בהיסח הדעת. "הם נראו כאילו הם קופאים מקור, מסכנים כאלה, והיא כבר מצפה לילד, תאמין או לא, וחוץ מזה כל כך הרבה חיות אכזריות אורבות בחוץ, והסערה מתקרבת, אז אמרתי לעצמי, למה לא בעצם, ולהם אמרתי, תקשיבו, אם תנסו לחזור הולכת להיות כאן מהומת אלוהים, אבל אולי תזדקקו לחרב הזאת, אז הנה היא, אין צורך להודות לי, פשוט תעשו לכולם טובה גדולה ואל תהיו פה כשהשמש שוקעת."

הוא חייך אל קרולי חיוך מודאג.

"זה הדבר הכי טוב שהיה אפשר לעשות, לא?"

"אני לא בטוח שאתה מסוגל בכלל לעשות רע," אמר קרולי בעוקצנות. אזירפאל לא הבחין בנימה שבה נאמרו הדברים.

"כן, טוב, אני מקווה מאוד שאתה צודק," אמר. "מקווה מאוד. זה הציק לי כל אחר הצהריים."

הם צפו במשך זמן מה בגשם.

"אתה יודע מה מוזר?" אמר קרולי. "גם אני שואל את עצמי אם מה שעשיתי היה הדבר הנכון. התרגיל עם התפוח. שד יכול להסתבך בצרות צרורות אם הוא עושה את הדבר הנכון." הוא גיחך פתאום. "זה יהיה מצחיק אם בעצם שנינו טעינו, לא? נכון שזה יהיה מצחיק אם אני עשיתי משהו טוב ואתה עשית משהו רע?"

"לא ממש," אמר אזירפאל.

קרולי התבונן בגשם.

"לא," הוא אמר והרצין. "כנראה לא."

מסכים שחורים-אפורים ירדו על גן עדן. רעם נהם בין הגבעות. החיות, שאך לא מזמן זכו לשמות, התכווצו בפני הסערה.

במרחק, ביער הנוטף, ריצד בין העצים משהו בוהק ויוקד.

לילה קודר וסוער עמד לרדת.

1 מלשון Crawl, לזחול (הערת המתרגם. רוב סליחות. אלא אם כן מצוין אחרת, ההערות הן של המחברים).